יופי, עכשיו אחרי שנכנסתם, תישארו פה ואחרי שקראתם תזמינו חברים! ![]()
"ויקחו בני אהרון נדב ואביהוא..ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם"
הפסגה. השיא. מכינים את המאורע הגדול (כן, יותר מביקור אובמה!
הייתם מאמינים?)
של השראת השכינה במקדש. כולם מחכים לאש שתרד על המזבח
(צריך להבין את גודל הנס. אש שמגיעה לבד הישר מהשמיים. תנסו לתאר את זה.. |מדמיין|).
והנה – הנס קורה! האש יורדת מהשמיים ושורפת את הבשר שעל המזבח..שמחה גדולה מתפשטת אצל כל העם..
אבל אז מגיע הבום. הבום הגדול שאף אחד לא תכנן אותו אפילו בחלומות הכי גרועים שלו..![]()
שני בני אהרון, נדב ואביהו עושים מעשה לא נכון במשכן והם נשרפים. שניהם מתים. ולא סתם מתים, הם מתים בשיא המעמד!
* רק תזכרו שנדב ואביהו היו צדיקי עולם.. אפשר להבין את זה כך- הם פשוט רק היו שרופים על ד' יתברך..
בזמן "מסמר הערב" ממש!!(זוכרים? כבר דיברנו על נפילה ממקום גבוה, בפרשת כי תשא)
מיד אחרי המאורע העצוב הזה אנו רואים את המהלכים שמורה משה לכוהנים הנשארים לעשות:
א. משה מודיע לאהרון שלא יתאבל.
ב. משה מצווה על ה"בני דודים" של אהרון לקחת את הגופות של ההרוגים, ולהוציאם מחוץ למחנה
(לא נאמר לקבור אותם, למרות שזה משתמע..)
ג. משה מסביר לבני אהרון הנותרים שלא ינהגו מנהגי אבל וימשיכו את מלאכת חניכת המשכן כרגיל.
קשה לנו מאוד להבין את זה.. מה, למשה אין רגש?
איך הוא אומר לאדם לא לנהוג מנהגי אבלות על אחיו שמת לפני 5 דקות?? איך הוא אומר לאבא של ההרוגים שלא יתאבל?? איך??![]()
בראש שלנו אנחנו "מקדשים" את תחום הרגש. זה תחום שלא שולטים עליו וצריך לתת לו לעשות את שלו לבד.. שום התערבות שכלית פעילה..
אז זהו. טעות ראשונה! התורה מצווה אותנו (במצבים מסוימים) לשלוט על הרגש. זה מתבטא אצלנו בכעס (אסור לכעוס!) אבלות בשבת (אסור להתאבל!) ועוד דוגמאות.
אי אפשר לומר שזה לא קשה, אבל זה חובה!
שלא נחשוב, משה לא זרק אותם לבד והיה קר רוח. ממש לא.. משה פשוט ידע מה חייבים לעשות בכל מקרה, אפילו הכי קשה. כמובן שהוא תמך בהם. בואו ונראה איך הוא עושה את זה..(מתחילים בפרשה שלנו,ומסיימים בפרשת "אחרי מות"):
"ראשיכם אל תפרעו..." –אל תחזרו על הטעות של אחים שלכם. תעשו רק מה שאתם מצווים!
"כל בית ישראל יבכו את השריפה" – זה לא אסון שלכם, זה אסון של של כלל עם ישראל. כולנו מאחריכם!!!
תמשיכו להקריב את הקורבנות! זה מה שטוב לעם ישראל, לכם, וגם לאחים שלכם..
את ההוספה לד"ת נוסיף בעז"ה אחרי מות. תזכרו אותנו..
דבר תורה לפרשת שמיני
הד"ת נכתב ע"י אאלעד ודניאלה .יע. באהבת ישראל!!

תפארת.. 







