תכלס זה אזור שרובו ערבים (למי שמוצא שם כמה אלפי דולרים...)

רוטר, שם שם

ששת ההרוגים בתאונה בנשר הם: דאהש אמון, בן 17, ראאד עומר, בן 40, כרים דבאח, בן 18, ובן דודו עבד דבאח, בן 18, ריאד דראושה, בן 45, ואחיינו, אחמד דראושה, בן 17.

Ynet

לא נורא, אפשר להירדם..

לא חייבים להתאבל, אבל לשמוח כך ממותו של אדם אין לך מושג מיהו- לא שייך.

ולא יצאתי לרחובות באמירת הלל.

אממה- כן, אני מאוד שמחה שזה לא יהודים. מצטערת.

מה עוד? כן, מקל עליי לחשוב שיש קצת פחות אוייבים בארץ שלי...

בייחוד כשהקצת פחות הזה יכל להיות יהודים..

ועוד כמה מאות בסוריה

הבעיה היא המילונים שיקבלו מהחברות ביטוח - אבל זה עדיין שוה

גם זה שנולדו היום 60 אלף גויים. (סתם זרקתי מספר)

0:

השאלה מה צריכים ללמוד..מה לוקחים מזה.

וזה שכל אחד יבדוק בעצמו 0:

( השאלה אם רק לומר איזה כיף שמתו, - אם לזה זה נועד.

אבל טוב נו, שכל אחד ילמד בעצמו. ..)

מצוות מוות בתגרום מילולי...."באבוד רשעים רנה.."

אולי נתפלל שכולם ימותו?

למה בכלל ה' ברא אותם- הרי אין להם בקושי בחירה..ברגע שהם גויים ולא יהודים הם "רשעים".

למה נבראו גויים?

0:

עוד לפני הצנזורה הנוצרית

וכן "אתם קרויים אדם ואין אומות העולם{צנזורה נוצרית-הגויים} קרויים אדם

ואל תביאי לי משפטים על  אתם קרויים אדם וכו'-בבקשה, אני שואלת דברים פשוטים..-

למה ה' ברא גויים? ובורא?

האם כולם רשעים?

מדוע אם כן הם קיימים..למה לא מתפללים שכולם ימותו?

וכמובן שהוא יודע מראש מה יהיה והוא לא "מתחרט"..

הוא לכאורה "מצטער" על כל מיני דברים שבני אדם עושים, אבל לא "חוזר בו" על דבר שהוא עשה..

אחרת מדוע עשה?

הוא ברא אותם לפני החטא...אך אחרי שחטאו הוא התחרט

ואנחנו גם חטאנו..

בבקשה תסביר/י יותר.

ושוב..מה זה "התחרט"? הוא לא בן אדם,

הוא ידע ויודע מראש מה התוצאה של כל דבר- אין בו חרטה..

למה הוא ברא גויים ולמה הוא ממשיך לברוא אותם?

רק בשביל שנתפלל שהם ימותו?

תודה על פקיחת העניים

״ותחיזינה ענינו בשובך לציון״

ה׳ אומר, רק ת פ ק ח ו את העניים ותראו שאני שב...

אדם שנשאר בודד, משפחה שלימה שנמחקת.

זה סבל אנושי גדול- ואולי הקב"ה רוצה לעורר אותנו ככה..

לפעמים נותן מכה עלינו, לפעמים אפשר ללמוד ע"י אחרים..שמחה כשיש צער אנושי -אני לא מוצאת.

ולא מדובר פה ב"רשע"..כל עוד לא הוכח שהוא כזה.. אכן מדובר בגויים, אבל לא מצאנו שכל גוי מצווה לשמוח במותו.

0:

ולגבי הלימוד שלך- הוא אכן לימוד והוא תועלתי.

אכן יש סימנים עבורנו..ואנו אמורים ללמוד מהם.

כבר הרמב"ן כתב לפני כ700 שנה{גדול המקובלים בספרד עלה אח"כ לא"י והתווכח עם המומר המפורסם יהושוע הלורקי}

שאין אומה יותר אכזרית מהישמעאלים 

כל מי שגדל איתם{בצפון אפריקה ובאזור הים התיכון } שילך לשאול את סבא שלו כמה הם היו "נחמדים"

להזכיר לך את הלינץ' ברמאללה את משפחת פוגל  את מאורעות תרפ"ט....

אין בחיות האלו שום קדושה...הצער היחיד שלי שהם בני דודים שלנו...

לי יש סבל רק לבני עמי ...וחוץ מזה...אם כ"כ כואב לך בכל פעם ש100 סורים נטבחים..אני מאד מקווה שבאותה מידה {סליחה ב1000 מידות} יותר יהיה אכפת לך על יהודי שנרצח על קידוש ה'...

אהה, בטח הוא יהודי במקור..

אכן יש גוים מיוחדים{חסידי אומות עולם} ולא רק בשואה...

ולא מעט פילוסופים{נוצרים וחלק קטן מוסלמים} שכתבו על סגולת ישראל לפני כ200-300-400 שנה

אבל אין להוכיח מן היחידים...{עוד שקר הם לא אומה..במקרה הטוב שבטים ברברים}

והם יקבלו את שכרם....

ולהבדיל גם גר שהתגייר מקבל את שכרו וכן תמיד יש מקרים יוצאי דופן..אך הוכחה לא נלמדת מהם

והס מלהזכיר  את הרב ז"ל שכתב שהרשעה נאבדת מן העולם העולם נעשה טהור יותר

ואל תביאי בבקשה את המשפט שכל ציוני דתי אוהב לשמוע "אהבת האדם אח"כ אהבת כל המעשים"

לא נכון! לא לזה הרב התכוון....צר לי...במקום אחר הרב אמר שאדם ההבדל בין יהודי לגוי הוא יותר גדול מן ההבדל בין האדם לבהמה

וחובה לשמוח במיתתו.

בסדר.

"בתפילה "אשר בחר בנו מכל העמים"

"שלא עשני גוי"

ביציב ונכון "כל בכורים הרגת ובכורך ישראל גאלת-על זאת שבחו אהובים ורוממו לאל"!

וכל הפיוטים של גדולי החכמים הספרים {החל מר"ש בן גבירול רי"הל הראב"ע ועד למשפחת אביחצירא

שכל הפיוטים שלהם מלאים בזה

אולי אנחנו צריכים להבין ולחקור את המהות שלנו בתור עם יהודי..מזה דורש מאיתנו....

כי ...ואגב הרב קוק האבא ז"ל תמיד אמר...שבכוונה חכמים סדרו את הברכות בבוקר "אשר בחר בנו מכל העמים-ורק אח"כ ונתן לנו את תורתו".....הם אדם לא יבין את היסוד ואת המהות הזאתי הוא לא יכול להבין

זה חיוב עבורנו.

אנחנו מודעים שנבחרנו לעבוד את ה', ושיש לנו קרבה מיוחדת אליו-

אנחנו פה בשביל לתקן את העולם, להביא למצב של מלאה הארץ דעה את ה', שבאים גויים להקריב, מצב של "וידרשוך עמים לא ידעוך".

המעלה שלנו מעולם לא באה ע"מ להשמיד את גויי הארצות- אלא להפך, להעלות גם אותם.

לשמוח כשגוי נהרג? לחשוב שכל גוי הוא רשע ויש להתפלל שהוא ימות?

מאיפה את מביאה את הדברים האלה?

ושוב, אם זו המטרה -השמדת הרשעה כולה=השמדת הגויים, מדוע ה' בורא אותם?

המהות שלך כיהודיה זה תיקון עולם במלכות שקי, לא השמדת העולם והשארת העם היהודי לבדו.

שלא תחשבי שהם כולם באו רק בשביל לומר שאנחנו מיוחדים וכל השאר רשעים שנשמח אם יושמדו.

-אשר בחר בנו..-ונתן לנו את תורתו. על זו ההודאה, על התורה.

-שלא עשני גוי- לעניין מצוות. וודאי שלא שנאה לגוי, 

לשיטתך- את מוזמנת להסביר לי את שלא עשני אשה..

כל בכוריהם הרגת ובכורך..גאלת- היינו בגלות וה' הוציא אותנו בניסים, וביצע הבחנה בין עמ"י להבין השאר.

ובכ"ז אנו מצווים ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים. (גר=זר)

ומצווים "לא תתעב מצרי"

את מוזמנת לעשות ק"ו,

מה מצרים שרצו להשמיד אותנו , אנו מצווים לא לתעב אותם..על אחת כמה וכמה גוי שלא פגע בנו מעולם..0:

אני אתן לך עוד ציטוט, עלינו לשבח..שלא עשנו כגויי הארצות, אבל שימי לב למה- שהם משתחווים להבל וריק.

אנחנו מודים על זה שאנחנו עובדים את ה', ולא מבזבזים את חיינו.

את מבינה מכל זה שמצווה לשמוח כשגוי מת.

אני אשמח למקור מבוסס יותר..

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

כן, הם גויים. ומה זה אומר? שבתור בני אדם הם לא בני אדם? הרי אתם לא יודעים מה באמת הנטיות הפוליטיות שלהם - יכול להיות שאחד מהם בכלל היה רופא שהציל כמה יהודים וכו', ויכול להיות שמישהו מהם היה מודיע בשב"כ - אני סתם זורק קונספירציות, כי אתם לא באמת יודעים.

ויודעים מה? גם ונגיד שהם שונאי ישראל - זה לא סיבה לשמוח ממוות מיותר על הכביש. זה לא שהם מתו במהלך מרדף משטרתי אחרי מחבלים - אז ברור שצריך להיות שמח... הם מתו על הכביש, בגלל טעויות אנוש מפגרות ואומללות ועל זה כן צריך לכאוב לנו.

להבדיל, ה' אמר למלאכים: "מעשי ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה?"... 

מי אנחנו שנחליט שזה טוב? בן אדם מת בגלל טעות אולי אפילו לא שלו (אני לא יודע את הפרטים בדיוק וגם אתם לא עד שיפרסמו מידע הכי מעודכן...) - על דבר כזה צריכים להיות עצובים. ועוד יותר כאשר יודעים שזה יכול לקרות מחר גם ליהודים...

אז צריך לחלק - לשמוח על זה שיהודים לא מתו - זה כן, בכל זאת זה בני עמך.

אבל לשמוח על זה שערבים מתו? תגידו, לאן נידרדר עוד? אנחנו אמורים להיות אור לגויים...

ומצטער אם הדברים נשמעו קצת חריפים. זה נכתב בכאב.

ואני יודע שהוא אמר את זה למלאכים...

אבל עדיין, כאן זה יותר חמור - כי לא מדובר במצרים שרדפו אחרי עם ישראל ורצו להשמידם, ששם זה כן מובן כמו שכבר כתבתי, להודות על מיתתם... (ובכל זאת זה כואב לה'...)

כאן, מדובר בסיטואציה אחרת בכלל - מדובר באנשים שמותם נגרם לא כתואה מפעולה עוינת שלהם. לרגע תנסה לחשוב עליהם כמו על בן אדם ותבין כמה שזה כואב ומיותר...

הרי להבדיל, אם הם לא היו ערבים, אלא זה בכלל היה בטקסס והם היו אמריקאיים, והיית שומע על תאונה מחרידה, כנראה שכן היה צובט לך בלב לפחות קצת... למרות שהם לא יהודים...

(לדוגמא - זוכר את הרצח הזה בבית ספר בארה"ב, לא זוכר איפה בדיוק? גם אם לא היה שם הילד היהודי הזה שנרצח, בכל זאת זה זיעזע את כולם... עכשיו, תחשוב לרגע שאותו רוצח היה נכנס באותה מדינה לבית ספר מוסלמי וטובח שם ילדים וכו'... אז היית שמח? אם כן - משהו מקולקל...)

היו תוך כדי מרדף אחרי עמ"י, בבירור רצו לפגוע בהם,

האנשים שנהרגו בתאונה- אין לך מושג מי הם ומה כוונותיהם.

גם אם 99% מהערבים הם שונאי ישראל, עדיין קיים הסיכוי כי אלו שייכים לאחוז האחר,

אז את לא חייבת להתאבל, אבל גם אין צורך לשמוח.

לא יודע, הלב לא מוכן לקבל שמחה של אכזריות כזאת...

אני מסכים שאם זה היה מוות בנסיבות שהם פגעו בנו ולכן מתו, וכו' - זה היה משמח. אבל סתם ככה שבנאדם מת, זה לא דבר שמח...

אם מישהו מהם למשל, היה מחבל מורשע שנאסר, והשתחרר בעסקת שליט, ונהרג בתאונה - אז באמת הייתה לי סיבה לשמוח על מותו.

סתם ככה, כשאני לא מכיר את האנשים ולא באמת ידוע שהם מחבלים - סתם עוד ערבי שחי במדינה (וכן, חיים הרבה, ואם את מצפה שה' יהרוג את כולם כולל כולם - לא נראה לי שה' מסכים איתך, ולא נראה לי שהם ימותו כולם אלא מתי שהוא, כשיגיע המשיח, הם ילמדו להתקרב לאלוקים באמת דרך התורה והיהדות, הגם שלא יהיו יהודים... (אנחנו נהיה אור להם, וגם ערבים וגם סינים וגם אנגלים - כולם יביאו קורבנות לה' בבית המקדש). שמת במוות מיותר של תאונה מיותרת.

אז לסיכום - לחלק בדברי - שמחה על כך שלא מתו יהודים - כמובן, ממש! לעומת זאת שמחה על כך שמתו ערבים - משהו בי לא נותן לי לעשות את זה.

אמרתי מזמור לתודה שלא מתו יהודים ומתו אויבים, ואמרתי שיר למעלות לרפואת הפצועים היהודים.

מה אתם רוצים? אני שמחה שאויבים שלי מתים.  ומי שלא טוב לו עם זה שיאכל קש...

חוצמיזה שערבי הרג אותם..(נהג המשאית..)

בספר משלי יש פרשיה שפונה אל הרשע . זו פרשה בפני עצמה לפי כתר ארם צובא .

משלי פרק כד

(טו) אַל תֶּאֱרֹב רָשָׁע לִנְוֵה צַדִּיק אַל תְּשַׁדֵּד רִבְצוֹ:

(טז) כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה:

(יז) בִּנְפֹל אויביך אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ:

(יח) פֶּן יִרְאֶה ה' וְרַע בְּעֵינָיו וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ:

 זה אומר לרשע לא להתנכל לצדיק. ושצדירק שנופל יכול להתאושש, ולכן הרשע לא צריך למהר ולשמוח כשתדיק מועד כי ה' אולי יעזור לצדיק.

 בקיצור כשהאויב שלנו נהרג – נשמח . ( כמובן אם הוא אויב שלנו , לא כל גוי סיני הוא אויב שלנו )

כל אלה שמקרקרים "חביב אדם" בכל מקרה שערבי נהרג ולא מצליח להרוג יהודים , מתעלמים מההמשך : חביבין ישראל, חביבין ישראל.

בובא לציון אנחנו אומרים : ברוך א-לוהינו שבראנו לכבודו ו(בריאת האדם) הבדילנו מן התועים  ( בחירת אברהם) וחיי עולם נטע בתוכנו ( מתן תורה) . וכך זה במשנה  מודגשים שלושה שלבים בעם ישראל :

 בריאת אדם הראשון שנקרא האב הראשון של ישראל , בחירת אברהם ומתן תורה.

 טיבי , זועבי וכן גם תומכיהם אינם0 חביבים לפני המקום.

אבדן המצרים בים הוא  ארוע משמח .

 לא אומרים הלל בחול המועד פסח ודביעי של פסח כי אין משהו מיוחד לכל יום. הגמרא מסביר שבסוכות כן אומרים בגלל שבכל יום יש קרבן מיוחד , או שמצות לולב  (בירושלים) מתחדשת בכל יום .

 מעניין שבחצי הלל שאנחנו אומרים כמנהג בכל הפסח וגם בשביעי נזכרת טביעת המצרים !

כהושעת טבועים בצול גזרים יקרך עמם מעבירים (מתוך הושענות)

ראה N-US; mso-bidi-font-familyrankRuehl; mso-bidi-language:HE; mso-fareast-font-family:'Times New Roman'; mso-fareast-languageN-US">http://tinyurl.com/dlpl9c   משם לקחתי הכל

כל בנאדם, גם אם הוא ערבי הוא אדם, ולכל אדם שנהרג יש משפחה שמתאבלת עליו וחברים ומכרים....

נכון, לכל אדם יש משפחה שמתאבלת עליו.

לעם שלנו יש אלפי משפחות כאלו,

הרבה מאוד מהם "בזכות" העם הערבי,

לפיכך-

אנחנו מאוד שמחים שלא יהודים הם אלו שהצטרפו למשפחת השכול.

זה הכל.

יש הבדל בין לשמוח שמי שמת הוא לא יהודי.

לבין שמחה והודיה על זה שגוי/ ערבי מת.

לא כ"כ קשה לקלוט על מה הביקורת פה..

באמת נראה לכם שמישהו פה היה מעדיף שיהודי היה מת?

לא. ממש לא- שמחים שלא יהודים מתו,

אבל מפה ועד לשמוח שיש פחות גויים..לשמוח על המוות שלהם..- לא פשוט בעיני.

אני אגיד את זה בצורה לא הכי מסוגננת-

אבל מי שדברים פשוטים לא פשוטים לו- 

תהיה לו בעיה בתפיסת העולם.

באופן פסיכולוגי רגיל, אנושי, לא מתיפיף- בארץ ששרויה במלחמה,

כאשר ישנם מאורעות דמים כל הזמן-

ואז ישנה פעם שהנופלים הם בני עמו של האוייב-

התחושה היא תחושת הקלה.

אז בתור יהודים- אנחנו לא שמחים, ולא עושים חינגות כמו אומות העולם

כמו שהערבים נוהגים לעשות כאשר דם של יהודים נשפך.

אבל אנחנו לא מרכינים ראש. אנחנו לא עצובים, ואין סיבה שנעשה זאת.

יש מקום לרגש טבעי- אם כי בשליטה.

כן, הם עם אוייב, כן, אני מאוד שמחה כשחלק נעלמים מהנוף.

אגב- לא אכפת לי אם הם מתים או פשוט עוברים למדינה אחרת.

ואני לא רואה שום סיבה להשתתף בצערם- כאשר הגורם להרג הוא גם ערבי!!

אגב- שאלה קטנה- כשבהמ"ש החליט שלא לשחרר את עופר גמליאל, היתה לך סימפטיה לעניין לפחות כמו הסימפטיה 

להרוגי התאונה?

כמציאות פשוטה של שחור ולבן-אוייב ואוהב,

וכתוצאה מכך אומר שהנופלים הם בני עמו של האוייב-רואה את המציאות בצורה מאד צרה

והבעיה בתפיסת העולם-היא שלו.

הקלה על כך שחשבתי שההרוגים יהודים והם לא-ודאי.

אבל בד בבד המשך עצב על שקרתה התאונה ועל תוצאותיה.

אנחנו שמחים שהם לא היו יהודים,

ושלא היו סתם גויים- אלא בני עם אוייב.

זה הכל.

אף אחד לא שמח שהתאונה קרתה- רק אם היא כבר קרתה- 

ב"ה שאלו תוצאותיה.

וכדאי מאוד להיות במודעות של בני עם אוייב כשאנחנו במלחמה.

חלק מהסיבה שהמלחמה הזאת נמשכת למעלה מ60 שנה, על אף שקמה פה מדינה,

שזה שחלק שכחו שערבים הם בני עם אוייב, וד"ל.

עם כל העולם הערבי?

האנשים הם אזרחים במדינה.אנחנו ממש לא במצב של מלחמה איתם.

צריך לדעת לעשות את ההבחנות.

(אגב,גם אם התאונה הייתה בשטחי הרשות הפלסטינאית לא הייתי רוקד משמחה,

אבל שמדובר בערבים ישראלים,על אחת כמה וכמה שלא.)

לא חסרו מחבלים עם ת.ז. כחולה.

הם שופכי דם אותו דבר בדיוק, מצטערת.

אולי לא *אנחנו* איתם, אלא *הם* איתנו, מזה משנה?!

הערבים הישראלים הם אזרחים במדינה.

המיסים שהם משלמים-עוברים למדינת ישראל

בתי הספר שלהם מלמדים ע"פ החומר של משרד החינוך.

הם בוחרים ונבחרים לכנסת ישראל.

וביום יום-אין מתיחות ביננו לבינם כמעט בכלל.

הפלסטינים לעומת זאת-לא אזרחים במדינה,לא משלמים לה מיסים

בתי הספר שלהם מלאים בהסתה נגדינו

ואפשר להגיד שאנחנו נמצאים איתם במלחמה יום-יומית (אנבים ,בקתב"ים וכד')

עולם אחר לגמרי

זה שלא חסרים מחבלים עם ת"ז כחולה-זה נכון.אבל הם עשבים שוטים.רובם מעדיפים לחיות בשקט

(אני לא טוען שהערבים הישראלים הם אנשים טובים ואוהבי ישראל,

גם אני הייתי מאד מעדיף שהם לא היו כאן בכלל.

אבל להסתכל על המצב הנוכחי ולהיגד שאנחנו במלחמה איתם,

שאני אשמח שנהרגו בתואנה-המצב הזה עוד רחוק.)

וכמו כן,זהו שמה של המדינה שבה אנחנו חיים.

לכן,ערבים שהם אזרחי המדינה הזו ייקראו "ערבים ישראלים"

אין מה להתעצבן מזה.

זה שישנם ערבים ישראלים שמסייעים לפיגועים זה נכון,אבל מדבור במיעוט מוחלט.

כיום,היחסים ביננו לבין הערבים הישראלים הם לא יחס בין אויבים.זה פשוט לא ככה

ובמקרה אחת הכתבות מדברת על חללי צה"ל המוסלמים..ועל המשפחות השכולות.

אחת מ2 המשפחות השכולות המרואיינות בכתבה היא משפחה מדיר אל אסד-

ש4 מ6 ההרוגים בתאונה הם מהכפר הזה.

אני לא בא להגיד פה שכל הערבים משרתים ואוהבים את המדינה,ממש לא.

גם מי שיקרא את הכתבה יראה שבכפרים הללו לא מועדדים בכלל את הגיוס וכו'.

רק בא להראות שיש כאן מורכבות גדולה מאד בנושא.אי אפשר לפתור אותו ב"מדובר באוייבים".

שמי שלא רואה את המציאות בארץ בשחור-לבן,

לפחות בקטע של יהודים ולא יהודים,

יש לו בעיה חמורה בתפיסת העולם.

הוא לא יודע לעשות הבדלה.

זה מתחיל מזה שהוא חושב שצריך להצטער על ערבים שמתו,

וזה נגמר ביום זיכרון משותף ישראלי-פלשתיני, למשל.

המציאות שבה אנו חיים מחייבת תפיסת עולם צרה.

(אגב, הרעיון שתפיסת עולם צרה היא מילת גנאי,

וכל המרבה לראות את הצד השני הרי זה משובח,

יסודו בתפיסת עולם ליברלית-נרטיבית-מקדשת חירות הפרט על חשבון כל דבר אחר,

שכל קשר בינה לבין היהדות מקרי בהחלט.

היהדות נותנת המון המון מקום לאי נתינת מקום לצד השני.

והיא איננה ליברלית כלל.

היא מתווה דרך ברורה מאוד שאין לסטות ממנה בשום פנים ואופן,

באופן בלתי ליברלי לחלוטין,

דבר שאיננו מתקבל על דעתם של אחינו נטולי הכיפות,

חובבי לימוד הקבלה אך מתנגדים למצוות מעשיות.)

לבד מזאת, כשם שיש הבדל בענין הזה בין בן משפחה/ חבר קרוב/

חבר רחוק. סתם יהודי, יש הבדל בין יהודי לגוי.

אין לי שום צורך להצטער על הרוגים ערבים.

הם לא נוגעים לי בשום צורה.

כשם שתאונה כזו באוסטריה, לדוגמה, לא היתה נוגעת לי,

כך אני רואה את התאונה הזו. 

בשם איזה דת אני אמור להצטער על זה בדיוק?

ואם נוסיף לזה את העובדה שמבני העם הזה גנבו/שדדו/רצחו מבני עמי,

זה מאוד מאוד מובן שלא יהיה לי שום צער על זה,

ואפילו שמחה שזה לא היו יהודים.

מה רע בזה?

ועוד מאמר מוסגר:

גזענות היא הרגש הכי טבעי והכי בסיסי של יצור אנושי.

קבוצת השתייכות במובן הכי פשוט שלה.

מין גאות יחידה כזאת. בלי קשר ליהדות בכלל.

כן, אני בריטי, ואני שמח שמתו צרפתים ולא בריטים, לדוגמה.

מישהו ילך להאשים את הבריטי הזה בחוסר רגישות?

צריך לצאת מהשטויות הקוסמופוליטיות האלה, שחדרו גם אלינו למרבה הצער.

אנחנו יהודים.

יש לנו מספיק תאונות להתאבל עליהם.

למשל, האם מישהו מהמגיבים הנכבדים שם לב לזה? :

/News/News.aspx/254135

אין לנו מקום בלב לעמים אחרים כרגע.

מאוד טבעי, מאוד מתקבל על הדעת, מאוד אנושי ומאוד יהודי.

הוא זה שמנחה אותנו?

ושוב יש הבדל בין לא להצטער על מותם או לחוש הקלה על כך שלא מדובר ביהודים,

לבין לצאת בקריאות שמחה על אנשים שאין לך מושג מי הם.

הרגש הטבעי ת-מיד מנחה אותנו... בריסונה ועיצובה של התורה.

מסכים להבדל.. לא נראה לי שמישהו פה באמת חש ברגש של שמחה מתפרץ בו.. לא יודע.. לא נראה לי.

זה פשוט רגש הקלה, וכיוון שהעלו את עניין השמחה - וחשוב לכל אחד לומר שלא אכפת לו מערבים - הפכו את זה לשמחה... פשוט כי זה לא מספיק משמעותי כדי לשמח, בלי קשר למה ראוי ומה לא.

אלא על כך שזה לא יהודים שנהרגו .  (ושני חלקי המשפט לא סותרים האחד את השני.)

בס"ד.

רגש שטבעי לאדם זה דבר בריא.

ואף אחד לא יצא פה בקריאות שמחה על זה שנהרגו ערבים, סליחה.

יצאו פה בשמחה על זה שזה לא יהודים,

יצא בקריאות שאנחנו לא מצטערים על מותם כלל וכלל.

ב. אני רוצה לראות ציטוט של שליש מהכותבים.

אני עוד לא ראיתי הודעה שבה מישהו שמח מהמאורע.

אם אתה לא יודע להבחין בין הקלה ושמחה שזה לא יהודי,

אלא אנשים שהם בני עם אוייב,

לבין שמחה לאיד- אז הבעיה אצלך בלבד.

של היהודים. והכירו את כל אלו שטבחו - בשמותיהם!!!

גם אחמד טיבי אגב הוא רופא מיילד - ויילד גם נשים יהודיות.

אבל הוא מעודד שהידים באותה מידה ומעודד רצח יהודים.

אז מה אכפת לי אם ערבי הציל את גברת ביטון וביתה - 

זו היתה חובתו של כל אדם עם מעט אנושות, לעשות במידה והוא רואה אנשים במצב מזעזע כזה.

ולא - אין לי אמונה גם בערבי שהציל יהודים.

זה לא קשור לשנאה

ואין לי עניין להרוג את כל הערבים.

לגרש אותם - כן! 

ולא משנאת ערבים , אלא מדאגה לאינטרס היהודי.

הזוי שגם הציבור האמוני - התחיל להתייפייף

מפחד לומר שערבים שמתו - זו גאולה ושמחה גדולה.

בבוא היום "ישמח צדיק כי חזה נקם, פעמיו ירחץ בדם הרשע" (תהילים נח יא)

גם על דוד המלך תגידו שהיה פאנאט מלא שנאה ותאוות רצח..?

בכבוד...

שבאינתיפדה השנייה הוא ביקש להפגש עם מנהיגי הציבור הערבי, שיוציאו קיראה שזה מאבק עממי ולא דתי כדי שזה לא יהפוך ליותר רצחני.

אבל כמה רבנים הכשילו את זה ואת אשר הוא יגר ,בא.

אני לא זוכר את כל הסיפור אם מישהו יש לו את זה באופן יותר מוסדר אודה אם ישלח לי.

את אופיו לדתי?

זה היה ונשאר אותו מאבק, ואצל הערבים אין די תאים במוח כדי לחלק את זה לכמה קטגוריות..

דבר ראשון הם לא יום אחד קמו והתנפלו...אבל זו לא הנקודה בכלל-

"אז מה אכפת לי אם ערבי הציל את גברת ביטון וביתה - 

זו היתה חובתו של כל אדם עם מעט אנושות, לעשות במידה והוא רואה אנשים במצב מזעזע כזה."

"ערבים שמתו - זו גאולה ושמחה גדולה"

אז..אם היית רואה ערבי שצריך עזרה רפואית היית מצילה אותו? (ובלי חילול ה'..נניח שאין מישהו שם..

היית מקיימת את חובתך האנושית?

"גם על דוד המלך תגידו שהיה פאנאט מלא שנאה ותאוות רצח..?"

הוא לא ירצח כל מי שלא יהודי..0: כמו שאתם רוצים..

אף אחד פה לא אמר לרצוח כל מי שלא יהודי...

היא אמרה שעזרה לאדם אחר במצב כזה היא חובה אנושית..

אחרי זה היא אומרת שמוות של ערבים זו שמחה ..

אני מנסה לברר מה גובר על מה- 

שמחה, או חובה אנושית..במה היא תבחר.

אף אחד לא אמר את זה, אבל כן החליטו שכל ערבי הוא רשע שיש לשמוח במיתתו. 

ערבי בארץ זה לא "כל מי שלא יהודי".

אישית אין לי שום בעיה שאנשים יגילו וישושו על כל ערבי מת - אני עצמי לא מרגיש שמחה עולה בי כשזה קורה..

פשוט מאד, ה6 ערבים האלה לא משמעותיים, לו היה נופל מטאור ומחסל חצי מהאוכלוסייה הערבית בארץ - בהחלט הייתי שמח ורוקד, כי זה היה עוזר לנו מאד מבחינות רבות.

מצד שני, כששמעתי על 6 הרוגים וחשבתי שמדובר ביהודים, לא התאבלתי, בהחלט היה צער היכנשהו אבל לא משהו דרמטי, אז אולי זאת הסיבה לכך שאני לא שמח כשהתברר שהם ערבים.

"אין לי עניין להרוג את כל הערבים" -!!!

אבל כשהם מתים - אני שמחה ומודה לה' יתברך על כך.

וזו מחובתי לשמוח!

כדאי לבדוק את הנתונים...

הם אכן - יום אחד קמו והתנפלו!

הם תיכננו את זה הרבה זמן תוך כדי העמדת פנים אוהדת ליהודים.

ואגב - מה הביסוס למה שכתבת מושיקו?

הם גרו פה והבינו שאנחנו הולכים להעיף אותם ולהקים מדינה יהודית.

אין שום הצדקה לרצח ברברי..אבל למען הכנות, הם לא קמו יום אחד והשתגעו- היה הרבה מתח באוויר..

וזו בכלל לא הנקודה שלי..

נניח שכל אלו היו חיות, -

כמו שבתוך סכסוך עם היהודים את מצפה שערבי יציל יהודיה, יגיש עזרה-

כי אין דין היחיד כדין האומה,

בדואי/ערבי אזרח ישראלי רגיל שמת בתאונה -אין מצווה לרקוד על הדם שלו..אין מצווה לומר רינה ולברך.

כי הרי מדברים פה על עד כמה מוות של ערבים משמח. אם אז היה מתח - היום לא פחות, ואפילו יותר, השליטה שלנו כאן רק התחזקה... כך שזה לא רלוונטי.

תכל'ס זה אומר שברגע אחד הם יכולים לקום ולרצוח, גם אם יום קודם הם היו ידידים, מצילי תינוקות וכו'

להציל תינוקת זה מינימום המתבקש מאדם המנהל יחסים טובים או אפילו סתם יחסים עם אחר. והערבים האלו, שניהלו יופי של יחסי ידידות, ונהנו יופי מהיהודים בחברון - הפכו לרוצחים...כך שגם על המציל תינוקות אי אפשר לסמוך, ובטח ובטח שאי אפשר להניח שההרוגים בתאונה הם כאלה..

הצביעות והעיוות הם בזה שבצלםאלוקים לעולם לא תלמד זכות כזאת על יהודי, רק על ערבים.

לא יעלה בדעתה לדבר על "מתח באויר" כשמדובר ברצח או אפילו שמחה על מוות. כמובן, היא לא מצדיקה רצח ברברי, היא רק "דואגת לכינות" אבל רק על רוצחים ברברים היא תלמד זכות כזאת.

חושבת יותר ממך זה בטוח, צר לי, אבל עמדת המבוגר הבוגר והאחראי כבר תפוסה, והיא בכ"א מתאימה לאחרים, לא לך.

קיצוניות זה אחלה.

אני לא יודע מה אתה מעדיף - אבל לדעתי יש מצב שזאת בדיוק הבעיה שלנו, שאנחנו לא שונאים את האויב כמו שהוא שונא אותנו..

הסיום על "לשמוח על הרג בנ"א זאת חולשה" נשמע טוב, אבל שוב, אם מדובר באויב - אין בזה רע.

זה קיצוני לא להינשא לעם אחר.

זה קיצוני לא להיות מוכן לשום שחיטה אחרת של בשר ולאכילת דברים מעניינים אחרים..

גלה קצת פתיחות למאכלים לא מוכרים.. מה איתך?!

זה קיצוני מאוד - גדרי צניעות

מדוע אינך מבין שלכל אישה יש רצון להתלבש בלי שיגידו לה מה הגבולות?

הליברליות הזו - מסוכנת.

הציבור האמוני?

לא מעוניינת בתפקיד וגם לא ניסיתי.

וההחלטה שאני מהמיעוט ההזוי שלא ממש חושב לפני שהוא מדבר - מבוססת על?

האם כובד ראש ואחריות - זה רק בדרך בה אתה חושב?

היו הרבה "חכמים" כמוך שניסו להיראות יפה נפש, ומצאו את עצמם תחת ערימת חול ולבנים, כי חשבו שיש ערבים טובים, ושלא כולם פה אוייב, אז רוצה לשמוע משהו, גם הבדואים לא רוצים לראות אותך כאן, והם נלחמים בנו בדרך שקטה ומסוכנת לא פחות, מאחיהם בשכם וחברון, התבוללות שהיא כיום מכת מדינה, חמורה בהרבה מטרור וזה שאנשים כמוך לא מודעים לבעייה וחושבים שיש ערבים טובים מעבר לפינה רק עושה את הבעייה לגדולה יותר..

להיות מיעוט זה לא בושה, זה עדיף בהרבה מלרוץ אחרי העדר כמו טמבל..

אנחנו היום בערב מציינים את יום הזיכרון לחללי צה"ל והמחתרות, אתה יודע על מי עוד אמרו שהם מיעוט? על לח"י..

באיזה כינויים לא כינו אותם? שודדים, רוצחים, גזענים, ועוד ועוד, למה? כי הם נאבקו באוייב ללא פשרות ולא התחנפו לאף אחד, הם הלכו עם האמת, מה שקרה בסופו של דבר, זה שאנשי ההגנה המתייפייפים שעזרו לבריטים ובגדו באחיהם, גילו כמה הבריטים הם אכזריים, לקח להם קצת זמן לגלות את זה, אבל זה קרה בסוף..

התברר שלא תמיד הרוב הוא הצודק.

הערבים בחברון חיו בקירבה גדולה עם היהודים.

השאילו כוס חלב או סוכר.

קנו אחד אצל השני.

הילדים של אלה שיחקו עם ילדיהם של אלו..

בקיצור - 

לחלוטין הרמוני.

עד ש...

יום אחד עלה להם הדם למוח - עלו ושחטו את כולם.

מתוך ויקיפדיה:

"ביום שישי בבוקר, נודע לרב מאיר חדש על תוכנית הטבח בחברון (אשתו שמעה ערבים שתכננו את הטבח) והוא הזהיר אתאליעזר דן סלונים שהיה ראש הקהל בחברון. סלונים דיבר עם ידידיו הערבים והם הבטיחו לו שלא יקרה כדבר הזה. סלונים האמין, והודיע לתושבים היהודים שאין צורך להימלט מחברון‏[1].

ביום שישי נכנסו פורעים לבית המדרש של ישיבת חברון ורצחו את שמואל רוזנהולץ תלמיד הישיבה. בשבת אלפי ערבים נאספו, מצוידים בסכינים, גרזנים, קלשונים ועוד והכריזו "הממשלה הבריטית אתנו!"‏[2]. הפורעים והתנפלו על בתי היהודים, בתחילה פרצו ל"בית אבושדיד", הרגו את אליהו אבושדיד ודקרו למוות שלושה גברים נוספים ואת הנשים והילדים דקרו ופצעו קשה.‏[3] בהמשך פרצו לבית הרב הזקן, חכם יוסף קאשטיל (קסטל), רצחוהו ושרפו את הבית. הרב חנוך חסון, רב הקהילה הספרדית, נרצח עם אשתו. בן ציון גרשון, הרוקח במרפאת "בית הדסה" שהגיש עזרה רבה לחולים - יהודים וערבים, נהרג בעינויים, לאחר שבִּתו נאנסה לעיניו על ידי עשרות פורעים. ידי רעייתו נקטעו והיא מתה בייסורים. פורעים רבים הסתערו על ביתו של אליעזר דן סלונים, שהיה מנהל בנק אפ"ק וחבר מועצת עירית חברון. יהודים רבים נמלטו לביתו בתקווה למצוא בו מקלט. סלונים, שהיה מצויד באקדח לא ירה בפורעים, אלא זעק אליהם לשלום בנסיון להרגיע את הרוחות. הפורעים ריסקו את ראשו במוט ברזל, לאחר מכן הפורעים רצחו את היהודים בבית תוך כדי עינויים‏[4]. מלבד רעייתו ובנו של סלונים נרצח גם חותנו - הרב אברהם יעקב אורלנסקי, רבה של זכרון יעקב ואשתו. ניצל רק בנו הקטן, שלמה, בן השנה, אשר שכב פצוע מתחת לגוויות בני משפחתו. מנהל בית ספר "תל נורדוי" בתל אביב, הסופר חיים אליעזר דובניקוב ואשתו, שבאו עם ילדיהם לחופשה בחברון, נרצחו בעינויים. ילדיהם, בן שמונה ובת שתים עשרה, הסתתרו בארון סמוך, ושמעו לידם את רצח הוריהם. האופה נח אימרמן נשרף למוות, כשהרוצחים הכניסהו בכח לתוך תנור האפיה.

זעקות אימה מלאו את הרחובות, ודם ונוצות כיסו אותם. לאחר מספר שעות של פרעות דמים שהבריטים לא התערבו בהן, הגיע למקום קצין המשטרה קפראטה. שני אחים יהודים: אליהו-דב וישראל-אריה חייכל יצאו אליו ממחבואם, והתחננו שירחיק את הפורעים. קפראטה לא הסכים להגן עליהם ולנגד עיניו רצחו הפורעים את שניהם‏[5]. לאחר מכן קפראטה חשש שעומדים להתנפל גם עליו. הוא הזעיק את חבריו, ואלו ירו באוויר. הפורעים החלו לנוס. היהודים ששרדו החלו לצאת ממחבואיהם, המומים מגודל הזוועה. הם הצטוו על ידי הבריטים להתאסף בבית המשטרה. למקום זה הובאו גם הפצועים, אך לא הייתה כמעט כל אפשרות להעניק להם טיפול רפואי, לאחר שהמרפאה ב"בית הדסה" הושמדה כליל

באותו יום נטבחו 59 יהודים: עוד שמונה מתו מפצעיהם מאוחר יותר. כשליש מן ההרוגים (24 במספר) היו תלמידי ישיבת חברון.

ובתגובה לתגובה שלך מ 12:55,

ענוותנותו של זכריה בן אבקולס ורחמנותו של שאול,

גרמו נזק גדול הרבה יותר מכל קיצוני לפניהם או לאחריהם.

ודאי שיש לעשות הבדלה בין יהודים ללא יהודים.

זה שונה לחלוטין.יהודים הם בני העם שלי,הערבים לא.

עם זאת,לא הכל שחור לבן.

לא כל הערבים מחבלים.לא כל הגויים שונאים אותך.

אני חושב בדיוק להפך ממך:המציאות שבה אנו חיים מחייבת תפיסת עולם רחבה ומכילה,

שיודעת לעשות הבחנות דקות ולהבחין,ולא "לשפוך את המים עם התינוק.

הטענה שמלהצטער על ערבים שמתו נגיע ליום זיכרון משותף ישראלי פלסטיני היא פשוט מגוכחת.

אנחנו אנשים עם שכל,ויודעים לעשות הבחנה בין "ערבים" ל"פלסטינים",בין הרוגים בתאונות למחבלים.

וכמו שכבר אמרתי,ודאי שיש הבחנה בין יהודי לגוי.זו מדרגה אחרת לגמרי בבריאה.

אני לא חושב שיש פה אחד שלא נאנח בהקלה ששמע שההרוגים אינם יהודים.

עם זאת,יש להצטער כל מותם של האנשים,גם מצד היותם בני אדם,ובנסוף מצד היותם אזרחי המדינה.

תאונה כזאת באוסטריה כנראה שלא תגיע לאוזני,אבל אם תגיע ודאי שאצטער,בצורה הכי טבעית

האם לא חשת צער ששמעת על הצונמי?על רעידות אדמה בסין?

חוץ מזה שאנחנו יהודים,אנחנו גם חלק מהאנושות.ובשאיפה להיות מנהיגי  האנושות.

ובתור שכאלה רק טבעי שתצטער על אסונות שקורים,גם אם הם לא לבני עמך.

נכון שאנשים מבני העם הזה עשו דברים נוראיים.עם זאת,כמו שכתבתי,

אני מסוגל לדעת להבחין בין אלה שעושים כך לאו שלא.

מה שכתבת לגבי הגזענות הוא נכון,רק שלמושג המדובר קוראים לאומיות,ולא גזענות.

כל אחד מעדיף את העם שלו על פני האחרים,זו לא גזענות

(כמובן שהיהדות יש הבדל "גזעני" ביננו לשאר העמים,

שהרי ה' בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו).

כל מה שכתבתי לא סותר בכלום את זה שיש לנו תאונות רבות להתאבל עליהם.\

אכן לתאונות אחרות פחות מתייחסים,אבל זה לא בגלל שההרוגים שם הם יהודים,

אלא מכיוון שהתאונה הנ"ל תפסה מקום בכותרות של כל העיתונים והאינטרנט,

והשיח פה מושפע מזה כמובן.

לי יש מקום בלב גם לעמים אחרים כרגע,

ואני חשוב שאין יותר יהודי מזה.

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל