תכלס זה אזור שרובו ערבים (למי שמוצא שם כמה אלפי דולרים...)

רוטר, שם שם

ששת ההרוגים בתאונה בנשר הם: דאהש אמון, בן 17, ראאד עומר, בן 40, כרים דבאח, בן 18, ובן דודו עבד דבאח, בן 18, ריאד דראושה, בן 45, ואחיינו, אחמד דראושה, בן 17.

Ynet

לא נורא, אפשר להירדם..

לא חייבים להתאבל, אבל לשמוח כך ממותו של אדם אין לך מושג מיהו- לא שייך.

ולא יצאתי לרחובות באמירת הלל.

אממה- כן, אני מאוד שמחה שזה לא יהודים. מצטערת.

מה עוד? כן, מקל עליי לחשוב שיש קצת פחות אוייבים בארץ שלי...

בייחוד כשהקצת פחות הזה יכל להיות יהודים..

ועוד כמה מאות בסוריה

הבעיה היא המילונים שיקבלו מהחברות ביטוח - אבל זה עדיין שוה

גם זה שנולדו היום 60 אלף גויים. (סתם זרקתי מספר)

0:

השאלה מה צריכים ללמוד..מה לוקחים מזה.

וזה שכל אחד יבדוק בעצמו 0:

( השאלה אם רק לומר איזה כיף שמתו, - אם לזה זה נועד.

אבל טוב נו, שכל אחד ילמד בעצמו. ..)

מצוות מוות בתגרום מילולי...."באבוד רשעים רנה.."

אולי נתפלל שכולם ימותו?

למה בכלל ה' ברא אותם- הרי אין להם בקושי בחירה..ברגע שהם גויים ולא יהודים הם "רשעים".

למה נבראו גויים?

0:

עוד לפני הצנזורה הנוצרית

וכן "אתם קרויים אדם ואין אומות העולם{צנזורה נוצרית-הגויים} קרויים אדם

ואל תביאי לי משפטים על  אתם קרויים אדם וכו'-בבקשה, אני שואלת דברים פשוטים..-

למה ה' ברא גויים? ובורא?

האם כולם רשעים?

מדוע אם כן הם קיימים..למה לא מתפללים שכולם ימותו?

וכמובן שהוא יודע מראש מה יהיה והוא לא "מתחרט"..

הוא לכאורה "מצטער" על כל מיני דברים שבני אדם עושים, אבל לא "חוזר בו" על דבר שהוא עשה..

אחרת מדוע עשה?

הוא ברא אותם לפני החטא...אך אחרי שחטאו הוא התחרט

ואנחנו גם חטאנו..

בבקשה תסביר/י יותר.

ושוב..מה זה "התחרט"? הוא לא בן אדם,

הוא ידע ויודע מראש מה התוצאה של כל דבר- אין בו חרטה..

למה הוא ברא גויים ולמה הוא ממשיך לברוא אותם?

רק בשביל שנתפלל שהם ימותו?

תודה על פקיחת העניים

״ותחיזינה ענינו בשובך לציון״

ה׳ אומר, רק ת פ ק ח ו את העניים ותראו שאני שב...

אדם שנשאר בודד, משפחה שלימה שנמחקת.

זה סבל אנושי גדול- ואולי הקב"ה רוצה לעורר אותנו ככה..

לפעמים נותן מכה עלינו, לפעמים אפשר ללמוד ע"י אחרים..שמחה כשיש צער אנושי -אני לא מוצאת.

ולא מדובר פה ב"רשע"..כל עוד לא הוכח שהוא כזה.. אכן מדובר בגויים, אבל לא מצאנו שכל גוי מצווה לשמוח במותו.

0:

ולגבי הלימוד שלך- הוא אכן לימוד והוא תועלתי.

אכן יש סימנים עבורנו..ואנו אמורים ללמוד מהם.

כבר הרמב"ן כתב לפני כ700 שנה{גדול המקובלים בספרד עלה אח"כ לא"י והתווכח עם המומר המפורסם יהושוע הלורקי}

שאין אומה יותר אכזרית מהישמעאלים 

כל מי שגדל איתם{בצפון אפריקה ובאזור הים התיכון } שילך לשאול את סבא שלו כמה הם היו "נחמדים"

להזכיר לך את הלינץ' ברמאללה את משפחת פוגל  את מאורעות תרפ"ט....

אין בחיות האלו שום קדושה...הצער היחיד שלי שהם בני דודים שלנו...

לי יש סבל רק לבני עמי ...וחוץ מזה...אם כ"כ כואב לך בכל פעם ש100 סורים נטבחים..אני מאד מקווה שבאותה מידה {סליחה ב1000 מידות} יותר יהיה אכפת לך על יהודי שנרצח על קידוש ה'...

אהה, בטח הוא יהודי במקור..

אכן יש גוים מיוחדים{חסידי אומות עולם} ולא רק בשואה...

ולא מעט פילוסופים{נוצרים וחלק קטן מוסלמים} שכתבו על סגולת ישראל לפני כ200-300-400 שנה

אבל אין להוכיח מן היחידים...{עוד שקר הם לא אומה..במקרה הטוב שבטים ברברים}

והם יקבלו את שכרם....

ולהבדיל גם גר שהתגייר מקבל את שכרו וכן תמיד יש מקרים יוצאי דופן..אך הוכחה לא נלמדת מהם

והס מלהזכיר  את הרב ז"ל שכתב שהרשעה נאבדת מן העולם העולם נעשה טהור יותר

ואל תביאי בבקשה את המשפט שכל ציוני דתי אוהב לשמוע "אהבת האדם אח"כ אהבת כל המעשים"

לא נכון! לא לזה הרב התכוון....צר לי...במקום אחר הרב אמר שאדם ההבדל בין יהודי לגוי הוא יותר גדול מן ההבדל בין האדם לבהמה

וחובה לשמוח במיתתו.

בסדר.

"בתפילה "אשר בחר בנו מכל העמים"

"שלא עשני גוי"

ביציב ונכון "כל בכורים הרגת ובכורך ישראל גאלת-על זאת שבחו אהובים ורוממו לאל"!

וכל הפיוטים של גדולי החכמים הספרים {החל מר"ש בן גבירול רי"הל הראב"ע ועד למשפחת אביחצירא

שכל הפיוטים שלהם מלאים בזה

אולי אנחנו צריכים להבין ולחקור את המהות שלנו בתור עם יהודי..מזה דורש מאיתנו....

כי ...ואגב הרב קוק האבא ז"ל תמיד אמר...שבכוונה חכמים סדרו את הברכות בבוקר "אשר בחר בנו מכל העמים-ורק אח"כ ונתן לנו את תורתו".....הם אדם לא יבין את היסוד ואת המהות הזאתי הוא לא יכול להבין

זה חיוב עבורנו.

אנחנו מודעים שנבחרנו לעבוד את ה', ושיש לנו קרבה מיוחדת אליו-

אנחנו פה בשביל לתקן את העולם, להביא למצב של מלאה הארץ דעה את ה', שבאים גויים להקריב, מצב של "וידרשוך עמים לא ידעוך".

המעלה שלנו מעולם לא באה ע"מ להשמיד את גויי הארצות- אלא להפך, להעלות גם אותם.

לשמוח כשגוי נהרג? לחשוב שכל גוי הוא רשע ויש להתפלל שהוא ימות?

מאיפה את מביאה את הדברים האלה?

ושוב, אם זו המטרה -השמדת הרשעה כולה=השמדת הגויים, מדוע ה' בורא אותם?

המהות שלך כיהודיה זה תיקון עולם במלכות שקי, לא השמדת העולם והשארת העם היהודי לבדו.

שלא תחשבי שהם כולם באו רק בשביל לומר שאנחנו מיוחדים וכל השאר רשעים שנשמח אם יושמדו.

-אשר בחר בנו..-ונתן לנו את תורתו. על זו ההודאה, על התורה.

-שלא עשני גוי- לעניין מצוות. וודאי שלא שנאה לגוי, 

לשיטתך- את מוזמנת להסביר לי את שלא עשני אשה..

כל בכוריהם הרגת ובכורך..גאלת- היינו בגלות וה' הוציא אותנו בניסים, וביצע הבחנה בין עמ"י להבין השאר.

ובכ"ז אנו מצווים ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים. (גר=זר)

ומצווים "לא תתעב מצרי"

את מוזמנת לעשות ק"ו,

מה מצרים שרצו להשמיד אותנו , אנו מצווים לא לתעב אותם..על אחת כמה וכמה גוי שלא פגע בנו מעולם..0:

אני אתן לך עוד ציטוט, עלינו לשבח..שלא עשנו כגויי הארצות, אבל שימי לב למה- שהם משתחווים להבל וריק.

אנחנו מודים על זה שאנחנו עובדים את ה', ולא מבזבזים את חיינו.

את מבינה מכל זה שמצווה לשמוח כשגוי מת.

אני אשמח למקור מבוסס יותר..

אני מדברת עם יהודים ומצפה מהם ליותר.

אני גם מעדיפה שבן דוד נפטר ולא אח, 

זה עדיין לא הופך למאורע שמח שיש לומר הלל עליו.

"ה' ליכלך ה' ניקה"

"באבוד רשעים רנה.."

פחות 6 גויים בארץ ישראל 

ועוד כמה מאות בסוריה

----

צר לי, זה לא נראה כמו הקלה..או ב"ה זה לא אחים..אלא אחרים-

זה שמחה ממש על זה שמתו אנשים.

אפשר לסנגר, אולי..תמיד אפשר בעצם-

לומר שהם טועים, לומר שהם לא מספיק חשבו לפני, אולי הם לא יודעים מה נכון..

אולי אני לא יודעת..

אבל בכל מקרה, בעיני התגובה הזו לא כ"כ ראויה..ואין סיבה לא להעביר ביקורת.

במיוחד כשאני משתדלת לבקר בצורה יפה ובנימוס.

לא הרגתי פה אף אדם..גם לא וירטואלית.

גם הבדואים וגם הערבים.

כדאי לקרוא לילד בשמו-

הם אוייבים!!!

ואחרי שיצאנו מנקודת ההנחה שהם אוייבים

המקורות הבאים לעיונך:

מבחר קטן..

המפרשים מחלקים בין "בנפול אויבך" כשמדובר - באויב פרטי של אדם ויהודי..

לבין "באבוד רשעים רינה" ו"כן יאבדו כל אויביך ה'" -

ששם מדובר ברבים - ובמציאות של אויבים לישראל - שהם כמובן גם אויבי הקב"ה.

וכן -

בפרקי דרבי אליעזר מתואר כיצד מרכיב המן את מרדכי ברחוב העיר:

ויצא (המן) והלבשו (את מרדכי) אמר (למרדכי) עלה ורכוב על הסוס,

אמר לו (מרדכי) מענוי הצום אין בי כח לעלות ולרכוב על הסוס,

מה עשה המן השפיל את עצמו (התכופף) ונתן מרדכי רגלו על צוארו ועלה ורכב על הסוס,

ומר"מ ומדרמי עליה חד כרעא בעט ליה בכרעא אחריתי, (מרדכי בעט במן הרשע בעכוזו   - תוך כדי שעלה)

 אמר לו המן והלא כתוב בתורה בִּנְפֹל אֽוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח -?

 אמר לו: רשע, בישראל כתוב זה, אבל באומות העולם וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ. (דברים ל"ג כט).

וכן אותו הדבר - 

במקבילה בתלמוד בבלי, אותו המדרש ואותו המשפט. (אם תרצי מקור אביא בשמחה)

לגבי עניין שירת הים ו"מעשי ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה" - 

'מעשה ידי' - הוא כינוי לעם ישראל.

כפי שאומר הנביא ישעיהו:

 לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֶל בֵּית יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ. כִּי בִרְאֹתוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂה יָדַי בְּקִרְבּוֹ יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי וְהִקְדִּישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְאֶת אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲרִיצוּ. (ישעיהו כ"ט כב-כג)

וכן - וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר. (ישעיה ס' כא).

ופירושים נוספים אומרים שרשעים שבישראל טבעו גם הם בים. או טבעו בחול של הים -
שתחת רגליהם נעשה בוצני וטובעני.

תלמוד ירושלמי מסכת סוטה:

בשעה שעלו אבותינו מן הים ראו פיגרי אנשים חטאים שהיו משעבדין בהן בפרך בעבודה קשה

וכולם פגרים מתים מושלכים על שפת הים.

ביקשו לומר שירה (על כך שמתו אויביהם!) ושרת עליהן רוח הקודש, ואפילו קטן שבישראל היה אומר שירה כמשה.

משמע שאמרו שירה על אויביהם - ואנו יודעים כי שירת הים התקבלה בפני הקב"ה בשמחה רבה.

שירת הים כולה מלאה בתיאורי שמחה על האויבים הטובעים. (ואותה כן אומרים בפסח)

מספר הביטויים המציין את טביעת המצרים והשמחה בהם, גדול פי שלושה ממספר הביטויים המציינים את גאולתנו.

וגם מרים-

מכל פסוקי השירה בוחרת מרים, בשירתה עם הנשים-

פסוק המזכיר דווקא את טביעת המצרים:

"ותען להם מרים, שירו לה' כי גאה אה סוס ורכבו רמה בים" (טו כ-כא)

ועוד בתלמוד בבלי:

וַיַּעֲבֹר הָרִנָּה בַּמַּחֲנֶה (מלכים א' פרק כ"ב לו) - אמר רבי אחא בר חנינא: [בְּטוּב צַדִּיקִים תַּֽעֲלֹץ קִרְיָה] וּבַֽאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּֽה (משלי י"א י) - באבוד אחאב בן עמרי רנה. ומי חדי (והאם שמח) קודשא בריך הוא במפלתן של רשעים? 
הכתיב בְּצֵאת לִפְנֵי הֶחָלוּץ וְאֹמְרִים הוֹדוּ לַה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, (דברי הימים ב' כ' כא),
[כשיוצאים למלחמה, שרים ואומרים "הודו לה' כי לעולם חסדו"]

בפרקי דרבי אליעזר קושרים את מניעתם של המלאכים מלומר שירה למצב הסכנה שבו היה עם ישראל נתון:

"אמר משה לפני הב"ה: רבון כל העולמים האויבים אחריהם והים מלפניהם לאי זה דרך יסעו? מה עשה הב"ה (=הקדוש ברוך הוא) שלח למיכאל השר ונעשה חומת של אש בין המצריים לישראל והמצריים היו רוצין לבא אחר ישראל ולא היו יכולין לבא מפני האש, וראו העליונים בצרתן של ישראל כל אותה הלילה ולא נתנו שבח והודאה לא-להיהם, שנ' וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה" (שמות י"ד כ).

וגם במדרש תנחומא- מציינים במפורש שהקב"ה לא הניח למלאכים לשיר מפני שבניו עמ"י נתונים בצרה

"ד"א אז ישיר, בשעה שהיו ישראל חונים על הים באו מלאכי השרת לקלס להקב"ה, ולא הניחן הקב"ה, שנאמר וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה וגו' (שמות י"ד כ), ואומר וְקָרָא זֶה אֶל זֶה (ישעיה ו' ג), למי היו דומין? למלך שנשבה בנו, לבש נקמה באויביו והלך להביא אותו, ובאו הבריות לומר לו אימנון. אמר להן לכשאני פודה את בני אתם מקלסין אותי. כך ישראל היו נתונים בצרה בים, באו מלאכי השרת לקלס להקב"ה נזף בהם, אמר להם הקב"ה בניי נתונים בצרה, ואתם מקלסין לפני?"

מדרש מקביל בשמות רבה:

א"ר יוחנן בקשו המלאכים לומר שירה לפני הקב"ה באותו הלילה שעברו ישראל את הים ולא הניחן הקב"ה א"ל לגיונותי נתונין בצרה

ואתם אומרים לפני שירה, הה"ד (הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב) וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה (שמות י"ד כ), כמה דתימא וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר (ישעיה ו' ג),

לפי המדרשים הנ"ל ביקשו מלאכי השרת לומר שירה פעם נוספת לאחר טביעת המצרים -

ואכן בפעם הזאת הצטרפו המלאכים לשירת בני ישראל על טביעת המצרים

ולא זובלבד שהקב"ה לא מחה על כך,אלא אף עודד אותם -

כך דורשים במכילתא דרבי ישמעאל:

''ר' מאיר אמר: ... ולא ישראל בלבד אמרו שירה לפני המקום אלא אף מלאכי השרת".

ובמדרש תנחומא:

כיון שעלו מן הים בקשו ישראל ומלאכי השרת לומר שירה. אמר ר' אבין הלוי למה הדבר דומה? למלך שירד למלחמה ונצח, ובאו בנו ועבדו ועטרה בידם ליתן בראשו של מלך. באו למלך ואמרו לו בנך ועבדך עומדים ועטרה בידם, מי יכנס תחילה? אמר להם שוטים שבעולם, עבדי קודם לבני?! יכנס בני תחילה. כך כיון שעלו ישראל מן הים, באו ישראל ומלאכי השרת לומר שירה, אמר הקב"ה למלאכי השרת הניחו לישראל תחילה, אז ישיר משה [ובני ישראל], נמצאו הנשים ומלאכי השרת עומדים, מי יקלס תחילה, אמר ר' חייא בר אבא רב השלום עשה שלום ביניהם, שנאמר קִדְּמוּ שָׁרִים אַחַר נֹגְנִים בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת (תהלים ס"ח כו), קִדְּמוּ שָׁרִים (אחר נוגנים) אלו ישראל, (ואחר כך) [אַחַר] נֹגְנִים, אלו המלאכים, (ואחר כך) בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת, [אלו הנשים] אמר ר' לוי השמים, לא אקבל הדבר הזה, אלא הנשים קילסו תחילה, אלא שאַחַר נֹגְנִים אלו ישראל, בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת, אלו הנשים, התחילו מלאכי השרת להתרעם לפני הקב"ה, אמרו לא דיינו שקדמו לנו האנשים, אלא אף הנשים כן, אמר להן הקב"ה חייכם כן…

(וכתוב כמעט אותו דבר מילה במילה - בהמשך של שמות רבה)

ובתוספתא סוטה (ו ד-ה):

ר' יוסי הגלילי אומ' כיון שעלו ישראל מן הים וראו את אויביהם פגרים מתים ומוטלין על שפת הים אמרו כולם שירה ... באותה שעה אמר להם הקב"ה למלאכי השרת בואו וראו שירה שבני אומרין לפני, אף הן כיון שראו אמרו שירה מה שירה אמרו? ה' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל-הָאָרֶץ ... מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים... וגו' (תהילים ח' ב-ג)

בקיצור -

אני יכולה להמשיך כאן כל היום..

נראה לי שהנקודה הובנה.

כן, הם גויים. ומה זה אומר? שבתור בני אדם הם לא בני אדם? הרי אתם לא יודעים מה באמת הנטיות הפוליטיות שלהם - יכול להיות שאחד מהם בכלל היה רופא שהציל כמה יהודים וכו', ויכול להיות שמישהו מהם היה מודיע בשב"כ - אני סתם זורק קונספירציות, כי אתם לא באמת יודעים.

ויודעים מה? גם ונגיד שהם שונאי ישראל - זה לא סיבה לשמוח ממוות מיותר על הכביש. זה לא שהם מתו במהלך מרדף משטרתי אחרי מחבלים - אז ברור שצריך להיות שמח... הם מתו על הכביש, בגלל טעויות אנוש מפגרות ואומללות ועל זה כן צריך לכאוב לנו.

להבדיל, ה' אמר למלאכים: "מעשי ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה?"... 

מי אנחנו שנחליט שזה טוב? בן אדם מת בגלל טעות אולי אפילו לא שלו (אני לא יודע את הפרטים בדיוק וגם אתם לא עד שיפרסמו מידע הכי מעודכן...) - על דבר כזה צריכים להיות עצובים. ועוד יותר כאשר יודעים שזה יכול לקרות מחר גם ליהודים...

אז צריך לחלק - לשמוח על זה שיהודים לא מתו - זה כן, בכל זאת זה בני עמך.

אבל לשמוח על זה שערבים מתו? תגידו, לאן נידרדר עוד? אנחנו אמורים להיות אור לגויים...

ומצטער אם הדברים נשמעו קצת חריפים. זה נכתב בכאב.

ואני יודע שהוא אמר את זה למלאכים...

אבל עדיין, כאן זה יותר חמור - כי לא מדובר במצרים שרדפו אחרי עם ישראל ורצו להשמידם, ששם זה כן מובן כמו שכבר כתבתי, להודות על מיתתם... (ובכל זאת זה כואב לה'...)

כאן, מדובר בסיטואציה אחרת בכלל - מדובר באנשים שמותם נגרם לא כתואה מפעולה עוינת שלהם. לרגע תנסה לחשוב עליהם כמו על בן אדם ותבין כמה שזה כואב ומיותר...

הרי להבדיל, אם הם לא היו ערבים, אלא זה בכלל היה בטקסס והם היו אמריקאיים, והיית שומע על תאונה מחרידה, כנראה שכן היה צובט לך בלב לפחות קצת... למרות שהם לא יהודים...

(לדוגמא - זוכר את הרצח הזה בבית ספר בארה"ב, לא זוכר איפה בדיוק? גם אם לא היה שם הילד היהודי הזה שנרצח, בכל זאת זה זיעזע את כולם... עכשיו, תחשוב לרגע שאותו רוצח היה נכנס באותה מדינה לבית ספר מוסלמי וטובח שם ילדים וכו'... אז היית שמח? אם כן - משהו מקולקל...)

היו תוך כדי מרדף אחרי עמ"י, בבירור רצו לפגוע בהם,

האנשים שנהרגו בתאונה- אין לך מושג מי הם ומה כוונותיהם.

גם אם 99% מהערבים הם שונאי ישראל, עדיין קיים הסיכוי כי אלו שייכים לאחוז האחר,

אז את לא חייבת להתאבל, אבל גם אין צורך לשמוח.

לא יודע, הלב לא מוכן לקבל שמחה של אכזריות כזאת...

אני מסכים שאם זה היה מוות בנסיבות שהם פגעו בנו ולכן מתו, וכו' - זה היה משמח. אבל סתם ככה שבנאדם מת, זה לא דבר שמח...

אם מישהו מהם למשל, היה מחבל מורשע שנאסר, והשתחרר בעסקת שליט, ונהרג בתאונה - אז באמת הייתה לי סיבה לשמוח על מותו.

סתם ככה, כשאני לא מכיר את האנשים ולא באמת ידוע שהם מחבלים - סתם עוד ערבי שחי במדינה (וכן, חיים הרבה, ואם את מצפה שה' יהרוג את כולם כולל כולם - לא נראה לי שה' מסכים איתך, ולא נראה לי שהם ימותו כולם אלא מתי שהוא, כשיגיע המשיח, הם ילמדו להתקרב לאלוקים באמת דרך התורה והיהדות, הגם שלא יהיו יהודים... (אנחנו נהיה אור להם, וגם ערבים וגם סינים וגם אנגלים - כולם יביאו קורבנות לה' בבית המקדש). שמת במוות מיותר של תאונה מיותרת.

אז לסיכום - לחלק בדברי - שמחה על כך שלא מתו יהודים - כמובן, ממש! לעומת זאת שמחה על כך שמתו ערבים - משהו בי לא נותן לי לעשות את זה.

אמרתי מזמור לתודה שלא מתו יהודים ומתו אויבים, ואמרתי שיר למעלות לרפואת הפצועים היהודים.

מה אתם רוצים? אני שמחה שאויבים שלי מתים.  ומי שלא טוב לו עם זה שיאכל קש...

חוצמיזה שערבי הרג אותם..(נהג המשאית..)

בספר משלי יש פרשיה שפונה אל הרשע . זו פרשה בפני עצמה לפי כתר ארם צובא .

משלי פרק כד

(טו) אַל תֶּאֱרֹב רָשָׁע לִנְוֵה צַדִּיק אַל תְּשַׁדֵּד רִבְצוֹ:

(טז) כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה:

(יז) בִּנְפֹל אויביך אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ:

(יח) פֶּן יִרְאֶה ה' וְרַע בְּעֵינָיו וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ:

 זה אומר לרשע לא להתנכל לצדיק. ושצדירק שנופל יכול להתאושש, ולכן הרשע לא צריך למהר ולשמוח כשתדיק מועד כי ה' אולי יעזור לצדיק.

 בקיצור כשהאויב שלנו נהרג – נשמח . ( כמובן אם הוא אויב שלנו , לא כל גוי סיני הוא אויב שלנו )

כל אלה שמקרקרים "חביב אדם" בכל מקרה שערבי נהרג ולא מצליח להרוג יהודים , מתעלמים מההמשך : חביבין ישראל, חביבין ישראל.

בובא לציון אנחנו אומרים : ברוך א-לוהינו שבראנו לכבודו ו(בריאת האדם) הבדילנו מן התועים  ( בחירת אברהם) וחיי עולם נטע בתוכנו ( מתן תורה) . וכך זה במשנה  מודגשים שלושה שלבים בעם ישראל :

 בריאת אדם הראשון שנקרא האב הראשון של ישראל , בחירת אברהם ומתן תורה.

 טיבי , זועבי וכן גם תומכיהם אינם0 חביבים לפני המקום.

אבדן המצרים בים הוא  ארוע משמח .

 לא אומרים הלל בחול המועד פסח ודביעי של פסח כי אין משהו מיוחד לכל יום. הגמרא מסביר שבסוכות כן אומרים בגלל שבכל יום יש קרבן מיוחד , או שמצות לולב  (בירושלים) מתחדשת בכל יום .

 מעניין שבחצי הלל שאנחנו אומרים כמנהג בכל הפסח וגם בשביעי נזכרת טביעת המצרים !

כהושעת טבועים בצול גזרים יקרך עמם מעבירים (מתוך הושענות)

ראה N-US; mso-bidi-font-familyrankRuehl; mso-bidi-language:HE; mso-fareast-font-family:'Times New Roman'; mso-fareast-languageN-US">http://tinyurl.com/dlpl9c   משם לקחתי הכל

כל בנאדם, גם אם הוא ערבי הוא אדם, ולכל אדם שנהרג יש משפחה שמתאבלת עליו וחברים ומכרים....

נכון, לכל אדם יש משפחה שמתאבלת עליו.

לעם שלנו יש אלפי משפחות כאלו,

הרבה מאוד מהם "בזכות" העם הערבי,

לפיכך-

אנחנו מאוד שמחים שלא יהודים הם אלו שהצטרפו למשפחת השכול.

זה הכל.

יש הבדל בין לשמוח שמי שמת הוא לא יהודי.

לבין שמחה והודיה על זה שגוי/ ערבי מת.

לא כ"כ קשה לקלוט על מה הביקורת פה..

באמת נראה לכם שמישהו פה היה מעדיף שיהודי היה מת?

לא. ממש לא- שמחים שלא יהודים מתו,

אבל מפה ועד לשמוח שיש פחות גויים..לשמוח על המוות שלהם..- לא פשוט בעיני.

אני אגיד את זה בצורה לא הכי מסוגננת-

אבל מי שדברים פשוטים לא פשוטים לו- 

תהיה לו בעיה בתפיסת העולם.

באופן פסיכולוגי רגיל, אנושי, לא מתיפיף- בארץ ששרויה במלחמה,

כאשר ישנם מאורעות דמים כל הזמן-

ואז ישנה פעם שהנופלים הם בני עמו של האוייב-

התחושה היא תחושת הקלה.

אז בתור יהודים- אנחנו לא שמחים, ולא עושים חינגות כמו אומות העולם

כמו שהערבים נוהגים לעשות כאשר דם של יהודים נשפך.

אבל אנחנו לא מרכינים ראש. אנחנו לא עצובים, ואין סיבה שנעשה זאת.

יש מקום לרגש טבעי- אם כי בשליטה.

כן, הם עם אוייב, כן, אני מאוד שמחה כשחלק נעלמים מהנוף.

אגב- לא אכפת לי אם הם מתים או פשוט עוברים למדינה אחרת.

ואני לא רואה שום סיבה להשתתף בצערם- כאשר הגורם להרג הוא גם ערבי!!

אגב- שאלה קטנה- כשבהמ"ש החליט שלא לשחרר את עופר גמליאל, היתה לך סימפטיה לעניין לפחות כמו הסימפטיה 

להרוגי התאונה?

כמציאות פשוטה של שחור ולבן-אוייב ואוהב,

וכתוצאה מכך אומר שהנופלים הם בני עמו של האוייב-רואה את המציאות בצורה מאד צרה

והבעיה בתפיסת העולם-היא שלו.

הקלה על כך שחשבתי שההרוגים יהודים והם לא-ודאי.

אבל בד בבד המשך עצב על שקרתה התאונה ועל תוצאותיה.

אנחנו שמחים שהם לא היו יהודים,

ושלא היו סתם גויים- אלא בני עם אוייב.

זה הכל.

אף אחד לא שמח שהתאונה קרתה- רק אם היא כבר קרתה- 

ב"ה שאלו תוצאותיה.

וכדאי מאוד להיות במודעות של בני עם אוייב כשאנחנו במלחמה.

חלק מהסיבה שהמלחמה הזאת נמשכת למעלה מ60 שנה, על אף שקמה פה מדינה,

שזה שחלק שכחו שערבים הם בני עם אוייב, וד"ל.

עם כל העולם הערבי?

האנשים הם אזרחים במדינה.אנחנו ממש לא במצב של מלחמה איתם.

צריך לדעת לעשות את ההבחנות.

(אגב,גם אם התאונה הייתה בשטחי הרשות הפלסטינאית לא הייתי רוקד משמחה,

אבל שמדובר בערבים ישראלים,על אחת כמה וכמה שלא.)

לא חסרו מחבלים עם ת.ז. כחולה.

הם שופכי דם אותו דבר בדיוק, מצטערת.

אולי לא *אנחנו* איתם, אלא *הם* איתנו, מזה משנה?!

הערבים הישראלים הם אזרחים במדינה.

המיסים שהם משלמים-עוברים למדינת ישראל

בתי הספר שלהם מלמדים ע"פ החומר של משרד החינוך.

הם בוחרים ונבחרים לכנסת ישראל.

וביום יום-אין מתיחות ביננו לבינם כמעט בכלל.

הפלסטינים לעומת זאת-לא אזרחים במדינה,לא משלמים לה מיסים

בתי הספר שלהם מלאים בהסתה נגדינו

ואפשר להגיד שאנחנו נמצאים איתם במלחמה יום-יומית (אנבים ,בקתב"ים וכד')

עולם אחר לגמרי

זה שלא חסרים מחבלים עם ת"ז כחולה-זה נכון.אבל הם עשבים שוטים.רובם מעדיפים לחיות בשקט

(אני לא טוען שהערבים הישראלים הם אנשים טובים ואוהבי ישראל,

גם אני הייתי מאד מעדיף שהם לא היו כאן בכלל.

אבל להסתכל על המצב הנוכחי ולהיגד שאנחנו במלחמה איתם,

שאני אשמח שנהרגו בתואנה-המצב הזה עוד רחוק.)

וכמו כן,זהו שמה של המדינה שבה אנחנו חיים.

לכן,ערבים שהם אזרחי המדינה הזו ייקראו "ערבים ישראלים"

אין מה להתעצבן מזה.

זה שישנם ערבים ישראלים שמסייעים לפיגועים זה נכון,אבל מדבור במיעוט מוחלט.

כיום,היחסים ביננו לבין הערבים הישראלים הם לא יחס בין אויבים.זה פשוט לא ככה

ובמקרה אחת הכתבות מדברת על חללי צה"ל המוסלמים..ועל המשפחות השכולות.

אחת מ2 המשפחות השכולות המרואיינות בכתבה היא משפחה מדיר אל אסד-

ש4 מ6 ההרוגים בתאונה הם מהכפר הזה.

אני לא בא להגיד פה שכל הערבים משרתים ואוהבים את המדינה,ממש לא.

גם מי שיקרא את הכתבה יראה שבכפרים הללו לא מועדדים בכלל את הגיוס וכו'.

רק בא להראות שיש כאן מורכבות גדולה מאד בנושא.אי אפשר לפתור אותו ב"מדובר באוייבים".

שמי שלא רואה את המציאות בארץ בשחור-לבן,

לפחות בקטע של יהודים ולא יהודים,

יש לו בעיה חמורה בתפיסת העולם.

הוא לא יודע לעשות הבדלה.

זה מתחיל מזה שהוא חושב שצריך להצטער על ערבים שמתו,

וזה נגמר ביום זיכרון משותף ישראלי-פלשתיני, למשל.

המציאות שבה אנו חיים מחייבת תפיסת עולם צרה.

(אגב, הרעיון שתפיסת עולם צרה היא מילת גנאי,

וכל המרבה לראות את הצד השני הרי זה משובח,

יסודו בתפיסת עולם ליברלית-נרטיבית-מקדשת חירות הפרט על חשבון כל דבר אחר,

שכל קשר בינה לבין היהדות מקרי בהחלט.

היהדות נותנת המון המון מקום לאי נתינת מקום לצד השני.

והיא איננה ליברלית כלל.

היא מתווה דרך ברורה מאוד שאין לסטות ממנה בשום פנים ואופן,

באופן בלתי ליברלי לחלוטין,

דבר שאיננו מתקבל על דעתם של אחינו נטולי הכיפות,

חובבי לימוד הקבלה אך מתנגדים למצוות מעשיות.)

לבד מזאת, כשם שיש הבדל בענין הזה בין בן משפחה/ חבר קרוב/

חבר רחוק. סתם יהודי, יש הבדל בין יהודי לגוי.

אין לי שום צורך להצטער על הרוגים ערבים.

הם לא נוגעים לי בשום צורה.

כשם שתאונה כזו באוסטריה, לדוגמה, לא היתה נוגעת לי,

כך אני רואה את התאונה הזו. 

בשם איזה דת אני אמור להצטער על זה בדיוק?

ואם נוסיף לזה את העובדה שמבני העם הזה גנבו/שדדו/רצחו מבני עמי,

זה מאוד מאוד מובן שלא יהיה לי שום צער על זה,

ואפילו שמחה שזה לא היו יהודים.

מה רע בזה?

ועוד מאמר מוסגר:

גזענות היא הרגש הכי טבעי והכי בסיסי של יצור אנושי.

קבוצת השתייכות במובן הכי פשוט שלה.

מין גאות יחידה כזאת. בלי קשר ליהדות בכלל.

כן, אני בריטי, ואני שמח שמתו צרפתים ולא בריטים, לדוגמה.

מישהו ילך להאשים את הבריטי הזה בחוסר רגישות?

צריך לצאת מהשטויות הקוסמופוליטיות האלה, שחדרו גם אלינו למרבה הצער.

אנחנו יהודים.

יש לנו מספיק תאונות להתאבל עליהם.

למשל, האם מישהו מהמגיבים הנכבדים שם לב לזה? :

/News/News.aspx/254135

אין לנו מקום בלב לעמים אחרים כרגע.

מאוד טבעי, מאוד מתקבל על הדעת, מאוד אנושי ומאוד יהודי.

הוא זה שמנחה אותנו?

ושוב יש הבדל בין לא להצטער על מותם או לחוש הקלה על כך שלא מדובר ביהודים,

לבין לצאת בקריאות שמחה על אנשים שאין לך מושג מי הם.

הרגש הטבעי ת-מיד מנחה אותנו... בריסונה ועיצובה של התורה.

מסכים להבדל.. לא נראה לי שמישהו פה באמת חש ברגש של שמחה מתפרץ בו.. לא יודע.. לא נראה לי.

זה פשוט רגש הקלה, וכיוון שהעלו את עניין השמחה - וחשוב לכל אחד לומר שלא אכפת לו מערבים - הפכו את זה לשמחה... פשוט כי זה לא מספיק משמעותי כדי לשמח, בלי קשר למה ראוי ומה לא.

אלא על כך שזה לא יהודים שנהרגו .  (ושני חלקי המשפט לא סותרים האחד את השני.)

בס"ד.

רגש שטבעי לאדם זה דבר בריא.

ואף אחד לא יצא פה בקריאות שמחה על זה שנהרגו ערבים, סליחה.

יצאו פה בשמחה על זה שזה לא יהודים,

יצא בקריאות שאנחנו לא מצטערים על מותם כלל וכלל.

ב. אני רוצה לראות ציטוט של שליש מהכותבים.

אני עוד לא ראיתי הודעה שבה מישהו שמח מהמאורע.

אם אתה לא יודע להבחין בין הקלה ושמחה שזה לא יהודי,

אלא אנשים שהם בני עם אוייב,

לבין שמחה לאיד- אז הבעיה אצלך בלבד.

של היהודים. והכירו את כל אלו שטבחו - בשמותיהם!!!

גם אחמד טיבי אגב הוא רופא מיילד - ויילד גם נשים יהודיות.

אבל הוא מעודד שהידים באותה מידה ומעודד רצח יהודים.

אז מה אכפת לי אם ערבי הציל את גברת ביטון וביתה - 

זו היתה חובתו של כל אדם עם מעט אנושות, לעשות במידה והוא רואה אנשים במצב מזעזע כזה.

ולא - אין לי אמונה גם בערבי שהציל יהודים.

זה לא קשור לשנאה

ואין לי עניין להרוג את כל הערבים.

לגרש אותם - כן! 

ולא משנאת ערבים , אלא מדאגה לאינטרס היהודי.

הזוי שגם הציבור האמוני - התחיל להתייפייף

מפחד לומר שערבים שמתו - זו גאולה ושמחה גדולה.

בבוא היום "ישמח צדיק כי חזה נקם, פעמיו ירחץ בדם הרשע" (תהילים נח יא)

גם על דוד המלך תגידו שהיה פאנאט מלא שנאה ותאוות רצח..?

בכבוד...

שבאינתיפדה השנייה הוא ביקש להפגש עם מנהיגי הציבור הערבי, שיוציאו קיראה שזה מאבק עממי ולא דתי כדי שזה לא יהפוך ליותר רצחני.

אבל כמה רבנים הכשילו את זה ואת אשר הוא יגר ,בא.

אני לא זוכר את כל הסיפור אם מישהו יש לו את זה באופן יותר מוסדר אודה אם ישלח לי.

את אופיו לדתי?

זה היה ונשאר אותו מאבק, ואצל הערבים אין די תאים במוח כדי לחלק את זה לכמה קטגוריות..

דבר ראשון הם לא יום אחד קמו והתנפלו...אבל זו לא הנקודה בכלל-

"אז מה אכפת לי אם ערבי הציל את גברת ביטון וביתה - 

זו היתה חובתו של כל אדם עם מעט אנושות, לעשות במידה והוא רואה אנשים במצב מזעזע כזה."

"ערבים שמתו - זו גאולה ושמחה גדולה"

אז..אם היית רואה ערבי שצריך עזרה רפואית היית מצילה אותו? (ובלי חילול ה'..נניח שאין מישהו שם..

היית מקיימת את חובתך האנושית?

"גם על דוד המלך תגידו שהיה פאנאט מלא שנאה ותאוות רצח..?"

הוא לא ירצח כל מי שלא יהודי..0: כמו שאתם רוצים..

אף אחד פה לא אמר לרצוח כל מי שלא יהודי...

היא אמרה שעזרה לאדם אחר במצב כזה היא חובה אנושית..

אחרי זה היא אומרת שמוות של ערבים זו שמחה ..

אני מנסה לברר מה גובר על מה- 

שמחה, או חובה אנושית..במה היא תבחר.

אף אחד לא אמר את זה, אבל כן החליטו שכל ערבי הוא רשע שיש לשמוח במיתתו. 

ערבי בארץ זה לא "כל מי שלא יהודי".

אישית אין לי שום בעיה שאנשים יגילו וישושו על כל ערבי מת - אני עצמי לא מרגיש שמחה עולה בי כשזה קורה..

פשוט מאד, ה6 ערבים האלה לא משמעותיים, לו היה נופל מטאור ומחסל חצי מהאוכלוסייה הערבית בארץ - בהחלט הייתי שמח ורוקד, כי זה היה עוזר לנו מאד מבחינות רבות.

מצד שני, כששמעתי על 6 הרוגים וחשבתי שמדובר ביהודים, לא התאבלתי, בהחלט היה צער היכנשהו אבל לא משהו דרמטי, אז אולי זאת הסיבה לכך שאני לא שמח כשהתברר שהם ערבים.

"אין לי עניין להרוג את כל הערבים" -!!!

אבל כשהם מתים - אני שמחה ומודה לה' יתברך על כך.

וזו מחובתי לשמוח!

כדאי לבדוק את הנתונים...

הם אכן - יום אחד קמו והתנפלו!

הם תיכננו את זה הרבה זמן תוך כדי העמדת פנים אוהדת ליהודים.

ואגב - מה הביסוס למה שכתבת מושיקו?

הם גרו פה והבינו שאנחנו הולכים להעיף אותם ולהקים מדינה יהודית.

אין שום הצדקה לרצח ברברי..אבל למען הכנות, הם לא קמו יום אחד והשתגעו- היה הרבה מתח באוויר..

וזו בכלל לא הנקודה שלי..

נניח שכל אלו היו חיות, -

כמו שבתוך סכסוך עם היהודים את מצפה שערבי יציל יהודיה, יגיש עזרה-

כי אין דין היחיד כדין האומה,

בדואי/ערבי אזרח ישראלי רגיל שמת בתאונה -אין מצווה לרקוד על הדם שלו..אין מצווה לומר רינה ולברך.

כי הרי מדברים פה על עד כמה מוות של ערבים משמח. אם אז היה מתח - היום לא פחות, ואפילו יותר, השליטה שלנו כאן רק התחזקה... כך שזה לא רלוונטי.

תכל'ס זה אומר שברגע אחד הם יכולים לקום ולרצוח, גם אם יום קודם הם היו ידידים, מצילי תינוקות וכו'

להציל תינוקת זה מינימום המתבקש מאדם המנהל יחסים טובים או אפילו סתם יחסים עם אחר. והערבים האלו, שניהלו יופי של יחסי ידידות, ונהנו יופי מהיהודים בחברון - הפכו לרוצחים...כך שגם על המציל תינוקות אי אפשר לסמוך, ובטח ובטח שאי אפשר להניח שההרוגים בתאונה הם כאלה..

הצביעות והעיוות הם בזה שבצלםאלוקים לעולם לא תלמד זכות כזאת על יהודי, רק על ערבים.

לא יעלה בדעתה לדבר על "מתח באויר" כשמדובר ברצח או אפילו שמחה על מוות. כמובן, היא לא מצדיקה רצח ברברי, היא רק "דואגת לכינות" אבל רק על רוצחים ברברים היא תלמד זכות כזאת.

חושבת יותר ממך זה בטוח, צר לי, אבל עמדת המבוגר הבוגר והאחראי כבר תפוסה, והיא בכ"א מתאימה לאחרים, לא לך.

קיצוניות זה אחלה.

אני לא יודע מה אתה מעדיף - אבל לדעתי יש מצב שזאת בדיוק הבעיה שלנו, שאנחנו לא שונאים את האויב כמו שהוא שונא אותנו..

הסיום על "לשמוח על הרג בנ"א זאת חולשה" נשמע טוב, אבל שוב, אם מדובר באויב - אין בזה רע.

זה קיצוני לא להינשא לעם אחר.

זה קיצוני לא להיות מוכן לשום שחיטה אחרת של בשר ולאכילת דברים מעניינים אחרים..

גלה קצת פתיחות למאכלים לא מוכרים.. מה איתך?!

זה קיצוני מאוד - גדרי צניעות

מדוע אינך מבין שלכל אישה יש רצון להתלבש בלי שיגידו לה מה הגבולות?

הליברליות הזו - מסוכנת.

הציבור האמוני?

לא מעוניינת בתפקיד וגם לא ניסיתי.

וההחלטה שאני מהמיעוט ההזוי שלא ממש חושב לפני שהוא מדבר - מבוססת על?

האם כובד ראש ואחריות - זה רק בדרך בה אתה חושב?

היו הרבה "חכמים" כמוך שניסו להיראות יפה נפש, ומצאו את עצמם תחת ערימת חול ולבנים, כי חשבו שיש ערבים טובים, ושלא כולם פה אוייב, אז רוצה לשמוע משהו, גם הבדואים לא רוצים לראות אותך כאן, והם נלחמים בנו בדרך שקטה ומסוכנת לא פחות, מאחיהם בשכם וחברון, התבוללות שהיא כיום מכת מדינה, חמורה בהרבה מטרור וזה שאנשים כמוך לא מודעים לבעייה וחושבים שיש ערבים טובים מעבר לפינה רק עושה את הבעייה לגדולה יותר..

להיות מיעוט זה לא בושה, זה עדיף בהרבה מלרוץ אחרי העדר כמו טמבל..

אנחנו היום בערב מציינים את יום הזיכרון לחללי צה"ל והמחתרות, אתה יודע על מי עוד אמרו שהם מיעוט? על לח"י..

באיזה כינויים לא כינו אותם? שודדים, רוצחים, גזענים, ועוד ועוד, למה? כי הם נאבקו באוייב ללא פשרות ולא התחנפו לאף אחד, הם הלכו עם האמת, מה שקרה בסופו של דבר, זה שאנשי ההגנה המתייפייפים שעזרו לבריטים ובגדו באחיהם, גילו כמה הבריטים הם אכזריים, לקח להם קצת זמן לגלות את זה, אבל זה קרה בסוף..

התברר שלא תמיד הרוב הוא הצודק.

הערבים בחברון חיו בקירבה גדולה עם היהודים.

השאילו כוס חלב או סוכר.

קנו אחד אצל השני.

הילדים של אלה שיחקו עם ילדיהם של אלו..

בקיצור - 

לחלוטין הרמוני.

עד ש...

יום אחד עלה להם הדם למוח - עלו ושחטו את כולם.

מתוך ויקיפדיה:

"ביום שישי בבוקר, נודע לרב מאיר חדש על תוכנית הטבח בחברון (אשתו שמעה ערבים שתכננו את הטבח) והוא הזהיר אתאליעזר דן סלונים שהיה ראש הקהל בחברון. סלונים דיבר עם ידידיו הערבים והם הבטיחו לו שלא יקרה כדבר הזה. סלונים האמין, והודיע לתושבים היהודים שאין צורך להימלט מחברון‏[1].

ביום שישי נכנסו פורעים לבית המדרש של ישיבת חברון ורצחו את שמואל רוזנהולץ תלמיד הישיבה. בשבת אלפי ערבים נאספו, מצוידים בסכינים, גרזנים, קלשונים ועוד והכריזו "הממשלה הבריטית אתנו!"‏[2]. הפורעים והתנפלו על בתי היהודים, בתחילה פרצו ל"בית אבושדיד", הרגו את אליהו אבושדיד ודקרו למוות שלושה גברים נוספים ואת הנשים והילדים דקרו ופצעו קשה.‏[3] בהמשך פרצו לבית הרב הזקן, חכם יוסף קאשטיל (קסטל), רצחוהו ושרפו את הבית. הרב חנוך חסון, רב הקהילה הספרדית, נרצח עם אשתו. בן ציון גרשון, הרוקח במרפאת "בית הדסה" שהגיש עזרה רבה לחולים - יהודים וערבים, נהרג בעינויים, לאחר שבִּתו נאנסה לעיניו על ידי עשרות פורעים. ידי רעייתו נקטעו והיא מתה בייסורים. פורעים רבים הסתערו על ביתו של אליעזר דן סלונים, שהיה מנהל בנק אפ"ק וחבר מועצת עירית חברון. יהודים רבים נמלטו לביתו בתקווה למצוא בו מקלט. סלונים, שהיה מצויד באקדח לא ירה בפורעים, אלא זעק אליהם לשלום בנסיון להרגיע את הרוחות. הפורעים ריסקו את ראשו במוט ברזל, לאחר מכן הפורעים רצחו את היהודים בבית תוך כדי עינויים‏[4]. מלבד רעייתו ובנו של סלונים נרצח גם חותנו - הרב אברהם יעקב אורלנסקי, רבה של זכרון יעקב ואשתו. ניצל רק בנו הקטן, שלמה, בן השנה, אשר שכב פצוע מתחת לגוויות בני משפחתו. מנהל בית ספר "תל נורדוי" בתל אביב, הסופר חיים אליעזר דובניקוב ואשתו, שבאו עם ילדיהם לחופשה בחברון, נרצחו בעינויים. ילדיהם, בן שמונה ובת שתים עשרה, הסתתרו בארון סמוך, ושמעו לידם את רצח הוריהם. האופה נח אימרמן נשרף למוות, כשהרוצחים הכניסהו בכח לתוך תנור האפיה.

זעקות אימה מלאו את הרחובות, ודם ונוצות כיסו אותם. לאחר מספר שעות של פרעות דמים שהבריטים לא התערבו בהן, הגיע למקום קצין המשטרה קפראטה. שני אחים יהודים: אליהו-דב וישראל-אריה חייכל יצאו אליו ממחבואם, והתחננו שירחיק את הפורעים. קפראטה לא הסכים להגן עליהם ולנגד עיניו רצחו הפורעים את שניהם‏[5]. לאחר מכן קפראטה חשש שעומדים להתנפל גם עליו. הוא הזעיק את חבריו, ואלו ירו באוויר. הפורעים החלו לנוס. היהודים ששרדו החלו לצאת ממחבואיהם, המומים מגודל הזוועה. הם הצטוו על ידי הבריטים להתאסף בבית המשטרה. למקום זה הובאו גם הפצועים, אך לא הייתה כמעט כל אפשרות להעניק להם טיפול רפואי, לאחר שהמרפאה ב"בית הדסה" הושמדה כליל

באותו יום נטבחו 59 יהודים: עוד שמונה מתו מפצעיהם מאוחר יותר. כשליש מן ההרוגים (24 במספר) היו תלמידי ישיבת חברון.

ובתגובה לתגובה שלך מ 12:55,

ענוותנותו של זכריה בן אבקולס ורחמנותו של שאול,

גרמו נזק גדול הרבה יותר מכל קיצוני לפניהם או לאחריהם.

ודאי שיש לעשות הבדלה בין יהודים ללא יהודים.

זה שונה לחלוטין.יהודים הם בני העם שלי,הערבים לא.

עם זאת,לא הכל שחור לבן.

לא כל הערבים מחבלים.לא כל הגויים שונאים אותך.

אני חושב בדיוק להפך ממך:המציאות שבה אנו חיים מחייבת תפיסת עולם רחבה ומכילה,

שיודעת לעשות הבחנות דקות ולהבחין,ולא "לשפוך את המים עם התינוק.

הטענה שמלהצטער על ערבים שמתו נגיע ליום זיכרון משותף ישראלי פלסטיני היא פשוט מגוכחת.

אנחנו אנשים עם שכל,ויודעים לעשות הבחנה בין "ערבים" ל"פלסטינים",בין הרוגים בתאונות למחבלים.

וכמו שכבר אמרתי,ודאי שיש הבחנה בין יהודי לגוי.זו מדרגה אחרת לגמרי בבריאה.

אני לא חושב שיש פה אחד שלא נאנח בהקלה ששמע שההרוגים אינם יהודים.

עם זאת,יש להצטער כל מותם של האנשים,גם מצד היותם בני אדם,ובנסוף מצד היותם אזרחי המדינה.

תאונה כזאת באוסטריה כנראה שלא תגיע לאוזני,אבל אם תגיע ודאי שאצטער,בצורה הכי טבעית

האם לא חשת צער ששמעת על הצונמי?על רעידות אדמה בסין?

חוץ מזה שאנחנו יהודים,אנחנו גם חלק מהאנושות.ובשאיפה להיות מנהיגי  האנושות.

ובתור שכאלה רק טבעי שתצטער על אסונות שקורים,גם אם הם לא לבני עמך.

נכון שאנשים מבני העם הזה עשו דברים נוראיים.עם זאת,כמו שכתבתי,

אני מסוגל לדעת להבחין בין אלה שעושים כך לאו שלא.

מה שכתבת לגבי הגזענות הוא נכון,רק שלמושג המדובר קוראים לאומיות,ולא גזענות.

כל אחד מעדיף את העם שלו על פני האחרים,זו לא גזענות

(כמובן שהיהדות יש הבדל "גזעני" ביננו לשאר העמים,

שהרי ה' בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו).

כל מה שכתבתי לא סותר בכלום את זה שיש לנו תאונות רבות להתאבל עליהם.\

אכן לתאונות אחרות פחות מתייחסים,אבל זה לא בגלל שההרוגים שם הם יהודים,

אלא מכיוון שהתאונה הנ"ל תפסה מקום בכותרות של כל העיתונים והאינטרנט,

והשיח פה מושפע מזה כמובן.

לי יש מקום בלב גם לעמים אחרים כרגע,

ואני חשוב שאין יותר יהודי מזה.

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

צריך ללחוץ על שיחות אישיות בתפריט הצד ולא בתוך הכרטיס האישי

אכן זה מבלבל

העביר להסטוריה

אם לוחצים על 'הסטוריה' רואים את כל השיחות הסגורות

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

יכול להיות שיש 0.000000000000000000001% שזה לא קיים אצלם