אין כ"כ מה לומר.

חשה בצער...

המון כוחות!

יותר ממוזמנת ל"פורום ההוא", לשתף ולפרוק אם את רוצה...

אגב, בישיבת תורה ויראה התאבלו היום. מבחינתם התאריך זה ה' באייר ולא משנה אם זה נדחה או לא. יוצא שהם התאבלו ביום הזכרון

בוא לעיר שלי בלילות שבת. נספור את המסטולים בכניסה למועדונים... (כי א"א להיכנס, שבת!!)

לק"י

והאולם נמצא ליד מועדון לילה, ובגלל חגיגות הסילבסטר היו שם שוטרים וסוסים, וחסמו את המעבר באזור..

ב"ה שאין חלקנו עמהם!

לק"י

לצערי גם בחתונות אנשים משתכרים לפעמים (וזה קורה גם בחתונות דתיות, וגם אם הזוג עצמו מתנגד לעניין).

אבל כשהמשיח יבוא-

איך יבנו את בית המקדש?

זה יהיה ביטול תורה!!

אולי יש מקום לשמחה הזאת? אולי יש עניין לעצור לרגע ולחשוב על המצב? להכיר בעובדה המשמחת שיש התקדמות בקיום רצונו של הקב"ה בעולם?

ואז המנגל הוא הסטנדר והמנפנף הוא ספרי ראשונים?!

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

גם להם אין עצמאות?

ברור שאנחנו צריכים להשתחרר עוד יותר, אבל לא לדבר סתם, המדינה הזאת עומדת בזכות עצמה, גם אם היא רוצה להחזיק לפעמים בסינר... 

כדי להרגיש קלות יותר בחו"ל, בטח מי שכבר התרגל לגור בארץ.

כשאני מסתובב בחו"ל יש כל הזמן מועקה של "אני לא שייך לכאן" שלא לדבר על הפחד.

פה אני הולך בביטחון (יחסי) ומרגיש שזה המקום שלי, עם העם שלי.

לא יחלנו? יחלו להרבה פחות, לא חלמו על מעצמה מכל בחינה שכל הבעיה שלה זה כמה תסבוכים פסיכולוגיים.

זאת תשובה חכמה מאד, כי בזה שאתה גר בארץ ולא בחו"ל אתה מוכיח שאחרי הכל שווה לגור פה, אז בסופו של דבר - טוב פה יותר מחו"ל..

תכניס לראש את עיני הבשר התותבות ותעיף מבט.

מי זה הפוסק? הרבי או הרמב"ם?

לק"י

דוקא יש מקומות שבהם יש שעורי תורה ביום העצמאות.

כמו למשל איפה שעשיתי שירות לאומי: ביום העצמאות היה הפנינג למשפחות, וחלק מהתוכניות היו גם שיעורי תורה.

חוץ מזה, כמו שבבין הזמנים לא כולם לומדים כל היום, אלא גם נחים, מטיילים ונפגשים עם המשפחה והחברים- ככה גם ביום העצמאות (יש גם מצוה לטייל בארץ..).

לק"י

אבל כנראה שיש עוד כמה דיעות חוץ מדעתו של הרמב"ם..

אם הרב קוק מדבר על אתחלתא דגאולה- אני סומכת עליו!

דגש על תחילת, אף אחד לא סובר שאנחנו עכשיו בגאולה השלימה.

עבר עריכה על ידי שאלה בעלמא בתאריך ו' באייר תשע"ג 02:15

הרמב"ם בהלכות חנוכה כותב שאחת הסיבות לחגיגת החנוכה היא:

"וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני." (הל' חנוכה פ"ג,א)

לכאורה תמוה, הרי באותה מלכות ישראל שהרמב"ם מגדיר, כלולים הורדוס, וינאי שהיו רשעים גמורים שהרגו גדולי ישראל!וצאצאי ינאי שהרגו זה את זה במאבקם על השלטון ואשר מסרו את ירושלים בידי פומפיוס ואגריפס שהיה פסול למלוכה אם לא יותר מזה. (עיין ע"ז ט.)

כלומר, איך הרמב"ם מגדי מלכות שכוללת בתוכה אנשים שרוצחים גדולי ישראל? מלכות ישראל.

משמע-שהרמ"ם מגדיר מלכות ישראל אפילו שכללה אנשים לא יר"ש,אלא רשעים.

אלא אם כן,תוכיח אחרת.

הוא היה חוגג!! ושמח בה מאוד מאוד!!

בימי חול- הוא היה יוצא בכל כוח לתקן את מה שצריך תיקון

ע"ע מסע המושבות

וגם הרב צביהודה.

אי אפשר לדעת מה הם היו אומרים על המדינה,

או על הסכם אוסלו.

(ואגב, אצל הרב צביהודה זה היה קשה להבין עוד בחיים חיותו.)

אל תתן ציונים, היידה היידה לנצל ת'זמן...

ומה איתך? בשבילך זה 'ניטל'..?

אני מציע לבטל את הסעודות בחגים בכלל, שישבו וילמדו.

אתה, דיברת על זה שבושה שלא לומדים תורה ביום הזה, ולכן, הצעתי, שתלך אתה בעצמך ללמוד קצת כעת..

יו נואו.. קשוט עצמך תחילה וכאלה..

אז אני ממליץ שתשמור את הביקורת על לימוד התורה של העם אצלך בבטן, ותנסה להמיר אותה למוטיבציה ללמוד בעצמך או שסתם תקיא אותה לכיור..

חיים שלמה,אנסה להגיב לך-

טענתך: נקרא לזה מלכות ישראל אע''פ שמדובר במקרה שונה..
נו אז מה?? 
אם אתה משווה את המדינה למלכות ישראל של פעם שהיו בה רוצחים כדבריך,אז זה הופך את זה לאתחלתא דגאולה?? 
אם כך אין שום בעיה בשלטון הקיים שלא הולל בדרכי התורה,ואדרבא מערים קשיים על לומדי התורה,ולזה יקראו אתחלתא דגאולה???

א. למה מדובר במקרה שונה?לא הצלחתי להבין.

ב. לא זה שאני משווה את המדינה למלכות ישראל זה מה שהופך את זה לאתחלתא דגאולה, אלא עצם זה שחזרה המלכות לעם ישראל, למרות שהיא לא ביד אנשים יר"ש זה עובדה המתארת ה-ת-ח-ל-ת גאולה. התחלה של ת-ה-ל-י-ך של גאולה.

בירושלמי מסכת יומא מסופר:

"רבי חייא רובא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה ראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רובה לרבי שמעון בן חלפתא בר רבי: כך היא גאולתן של ישראל - בתחילה קימעא קימעא, כל שהיא הולכת - היא הולכת ומאירה. מאי טעמא? "כי אשב בחֹשך - ה' אור לי" (מיכה ז, ח) כך בתחילה "ומרדכי יושב בשער המלך" (אסתר ב, כא), ואח"כ "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס" (שם ו, יא), ואח"כ "וישב מרדכי אל שער המלך" (שם, פסוק יב), ואח"כ "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות" (שם ח, טו), ואח"כ "ליהודים הייתה אורה ושמחה" (שם, פסוק טז).

הגאולה לא בהרכח מגיעה בצ'יק כמו שתמיד דמיינו, מגיע המשיח,מחזיר את העם בתשובה,בונים ביהמ"ק ויאללה גאולה אלא יתכן גם תהליך ארוך בעל שלבים רבים.

היתרון בתהליך גאולה איטי הוא, שכך העם לומד להתרגל מחדש לחיים לאומיים לאחר תקופה ארוכה שחסר אותם.

גם הגאולות הקודמות היו בשלבים,אם כי בהתקדמות יותר מהירה.

כשעמ"י יצא ממצרים, מצבו הרוחני היה גרוע כ"כ עד שאפ' משה סבר שלא ראויים לגאולה. בכל זאת הקב"ה הוציאנו ממצרים, ואין ספק שזו היתה תחילת הגאולה. השלב הראשון התממש בעצמאות מדינית של העם, ולא בעליה במדרגה הרוחנית. רק לאחר 49 יום זכינו לקבל את התורה, אז נשלמה כוונת הגאולה להפוך את ישראל לעם ה'.

גם בגאולה השניה, היה תהליך ארוך.

תחילת הגאולה היתה בעליה לא"י וייסוד מדינה יהודית, למרות שרוב העם היה רחוק מתורה ומצוות. גם במדינה ההיא בראשיתה רמסו את השבת בי-ם, והפכו אותה ליום שוק. אין שום ספק שתהליך זה היה תחילת הגאולה השניה. רק בימי החשמונאים קיבלו עצמאות מדינית מלאה, והיתה עליה רוחנית של העם.

גם התיאור של ר' חייא(בירושלמי המובא לעיל) מגאולת פורים היתה באופן זה. בהתחלה היתה גאולה מדינית, כשמרדכי קיבל תפקיד שלטוני. אסתר שמה את מרדכי על בית המן, אך הגזירה להשמדת היהודים עוד לא בוטלה. רק לאחר התקדמות התהליך, העם קיבלת אל התורה מחדש ברצון.(שבת פח.)

אנחנו לא סוברים שהגאולה השלימה הגיעה, אנחנו מדייקים ואומרים "ראשית  צמיחת גאולתנו." לא מכנים את המדינה כהתגשמות חזון הנביאים, אלא כהתחלה של תהליך ארוך ומתמשך. שאנחנו צריכים לפעול כדי לקדם אותו.

נכון שישנם מקורות שלכאורה סותרים ומתארים את הגאולה כפתאומית ומהירה. (למשל רש"י סוכה מא. ד"ה אי נמי) הפתרון לסתירה זו, נמצא בשני תהליכי הגאולה המתוארים בחז"ל (סנהדרין צח.). "בעיתה" ו"אחישנה".

"מי חכם וישמור אלה ויתבוננו חסדי ה'"

הויכוח אכן חסר תועלת, אבל אדם שמתבטל בפורום לא יכול להעביר ביקורת על לימוד התורה של העם.

הרי אף אחד מכם לא באמת ישתכנע מהשני ויתחיל פתאום לחשוב כמוהו..

אז למה סתם ליצור פירוד ושנאה בין מגזרים?

כל אחד ודעתו.

ואם אתם חושבים שיש לכם באמת סיכוי לשנות דעה של מישהו ולגרום לו לחשוב אחרת... אז למה ככה?

 הלו-או! יש דרך לדבר..

סליחה על ההתערבות, אבל זה פשוט כואב הלב לראות את זה..

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל