אני מחכה לבחורה במקום מסויים, ומתקשר אליה לבדוק איפה היא, היא אומרת, אני ממש מתקרבת, אני באה מ*****. ואז אני כמו טמבל לא כל כך יודע איפה זה ה****, אז אני מסתכל לצד אחד, מחפש אותה (כבר יצאנו, זה לא היה הראשון...), ולא רואה אותה (אני תוך כדי איתה בפלאפון), אני אומר לה: "אני לא רואה אותך", ואז היא אומרת לי, אני רואה אותך, (היא מוסיפה עוד משהו שלא קשור עכשיו) " - ואני פתאום קולט וממהר להסתובב לצד השני ורואה אותה במרחק 2 מטרים ממני הולכת... (מה שהוכיח לה אולי עוד יותר שאני בור בכל הקטע של הכרת מקומות שלא נמצאים בטריטורייה הבייתית שלי...).

ישבנו על ספסל באיזה גן ציבורי. איש אחד עובר, רואה בחור ובחורה דתיים יושבים על ספסל ומשוחחים... כנראה הצחיק אותו שיושבים במרחק מסויים, הוא ניגש, מפטיר: "אפשר לשבת, כן?" (בינינו), ובלי שהספקנו לעכל, כמעט מתיישב - לשבריר שניה, ואז הולך משם "בצחוק!, בצחוק!". מוזר.

שהתערבו על מגש פיצה- מי מתיישב בין זוג דוסים בדייט

מכירה אישית..

האיש לא היה נראה ישלצניק בעברו

(ולא שמעתי את הסיפור אף פעם. זו גם הפעם הראשונה שסיפרתי אותו!)

אבל זה באמת היה לפני כמה שנים טובות, לפחות 5..

עם יותר מאדם אחד...

מי שדיברתי עליו, עכשיו הוא שיעור ב'..

זה לא מחזור מ"ב?

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

של אחרים כנראה...

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

שזה לילה!

בחול המועד זה לילה, כן. אני מודה.. (אבל רק בחול המועד!!)

פפ..

מה הבעיה שתדעי ממנו?

|לא קשורה לשרשור|

דייט ראשון,ישבנו על ספסל בגן ציבורי ואיש אחד עובר לידנו ,פתאום עוצר מסתכל ואומר "אני חייב להעיר הערה

למה אתם יושבים כ"כ רחוק אחד מהשניה?תתקרבו תהיו יחד וכו' ואח"כ תתחילו לדבר....אני לא מבין את הקטע שלכם הדתיים,

אתם יודעים איך אני הייתי פעם?...."זה היה ממש מביך!

לק"י

שיחת הטלפון הראשונה עם הבחור הראשון שלי התנתקה לה באמצע..

באותה תקופה הייתה לפלאפון שלי נטיה להתנתק

(ולא בהכרח להסכים לחייג אח"כ).

בסוף הצלחתי לשלוח לו הודעה לפחות..

מישהי התחילה בהספדים לקראת זריקה וכשהיא אמרה שזה לא מתאים

השיחה התנתקה בגלל הפלאפון שלי

(למזלי זה קרה כבר קודם אז היא ידעה שהפלאפון דפוק) 

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אחחח בנות

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אחח...פשוט נחמד לראות את הכימיה בין זוג מאורסי פורום, על גבי הפורום

ההפסד כולו שלה..

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

ברוך ה' הפורום עדיין לא האינפוזיה של חלק מהגולשים כאן

לק"י

אני באחד הדייטים הראשונים יחסית:

אנחנו הולכים ברחוב פתאום עוברים מולינו חברה מהמכללה ובעלה, שאני מכירה אותו ושניסו להכיר לי אותו פעם ..

(לא בטוח שהוא זיהה אותי- לא נפגשנו או משו, אבל הוא בטוח ראה אותי כמה פעמים).

לא נורא..מלמלנו "שלום" אחת לשניה.

לא נראה לי שהמדוייט שלי שם לב בכלל.

לק"י

ואתה קורא לעצמך חבר שלו?!..

אבל באמת ביקשתי מאמי שתתקשר אלי והמצאתי לו שסבתא, שתהיה בריאה עד 120, לא מרגישה טוב וצריכים אותי...

(אגב, זה הגיע לו לחלוטין, מי שמוסר מידע חלקי מאוד!!! על עצמו)

פאדיחה שקרתה לפני שנים- נפגשתי לדייט ראשון בחיי ליד בניני האומה (כמו כולם?) בימי העיון לנשים בקיץ, ופגשתי קרובת משפחה. היא סיפרה להורים בתום לב שראתה אותי, והם עוד לא ידעו שאני בכלל נפגשת...

טעות הרת גורל... כל העולם ודודתו נמצאות שם.

אח שלי :"שלום, רבקה? מדבר דוד. הרב חיים נתן לי את הטלפון שלך,הנתי אמר שאת ממש לחוצה  להתחתן, יש מצב אני יכול לעזור לך עם זה"

היא :"תודה לך, התחרטתי"

והם לא נפגשו?

בס"ד

לא נורא, היום הוא נשוי ב"ה...

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

(רעות, אם את קוראת את זה- הנה אני מסגירה את עצמי )
 

עמדתי מחוץ לתחנת רכבת וחיכיתי לחברה שלי. בזווית העין ראיתי בחורה דוסית עומדת בצד השני של התחנה, אבל לא כ"כ שמתי לב אליה.
אחרי שחיכיתי זמן מה חברה שלי הגיעה, וחיכיתי שתתקרב אלי. קצת ריחפתי, ופתאום משום מקום (ככה זה היה נראה לי ) הגיע בחור, עמד ממש מולי, וחייך אלי.
עכשיו - זה היה חיוך כזה של "אני מכיר אותך, את אמורה להכיר אותי". וממש נלחצתי כי לא היה לי מושג מי זה - ופאדיחה שמישו מכיר אותי ואני לא אותו - אז התחלתי להעביר בראש את כל האנשים שאני מכירה (הגעתי למקומות ממש רחוקים )  אבל הוא לא היה אפחד מהם.
ואז הוא אמר" פאני?"
ואני:"אע?"
הוא:"את פאני?"
אני:"מה?! לא.."
אז הוא נבוך והלך לו.
וחברה שלי ואני - כמו כל הבנות המצויות - מה יש לעשות חוץ מלצחוק?

ואח"כ הלכנו לנו בדרכנו, ומהעבר השני של המדרכה את מי אנחנו רואות? את הבחור ואת פאני! ומי זאת פאני? הבחורה הדוסית שראיתי בתחנה

וכך התברר לי שממש קל לצאת לבליינד-דייט. פשוט צריך להגיד "כן" לכל שם שאומרים לך

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

לק"י

אנחנו פגשנו יום אחד את אחיו של המדוייט ברחוב.

אבל זה לא היה פדיחות ב"ה.

ועוד בפגישות ראשונות..

כמה פעמים פגשתי את אבא ואמא שלא רצו לפדח אותי והעמידו פנים שהם לא מכירים אותי.

רק חבל שבאחת הפעמים בטעות התפלק להם: "יעלי, אם את רוצה, אנחנו נוסעים.."

גם את אחי פגשנו פעם אחת בפגישה ראשונה.

ופעם אחת אבא פגש בחור שכבר היינו בקשר די רציני, והוא התחיל לשוחח איתו..

ישבנו על ספסל ודיברנו על הא ועל דא, כשפתאום הבחורה קולטת שיש עליי כמה נמלים, אז העפתי אותם ממני. אחרי דקה שוב היא רואה עליי נמלים, אני קם ומסתבר שישבתי על קן נמלים (!!!).

ביקשתי ממנה סליחה, ברחתי לאיזו פינה מאחורי בניין ופשוט ניערתי את החולצה שלי מכל מה שהיה עליה חחחחח.

גם אצלנו משתדלים לא לומר 'מה שלומך' לעלמה, ומחליפים ב'מה העניינים' וכו'...

בטלפון ראשון היא חזרה אלי כי היא לא ענתה כשהתקשרתי, ומרוב לחץ בדרכי החוצה מבית המדרש נפלט לי 'מה שלומ...כם?',

חוץ מזה שכמה שניות אח"כ שני 'שיעור א'ים פעורים אמרו לי למסור לה ד"ש...

לפחות היה על מה לצחוק אח"כ..

תמיד בשרשורים האלה מפחיד האווטינג שאתה עושה לעצמך...

שמה שחשבתי שהוא סיפור מוזר שקרה רק לי, הוא סיפור מפורסם שסופר, מסופר וכנראה עוד יסופר רבות....

במקרה שתיארת נראה לי שעוד פחות צריך לחשוש מאאוטינג (שכן זכור לי שהיו בנות שסיפרו בפורום ששאלו אותן "מה שלומכם")

למען השם!

לק"י

שנוכל להבין מה הכוונה

סורי..

וגם בלי ידע על זה, לי באופן אישי, "מה שלומך?" נשמע די אישי, ואעדיף לבחור זר את "מה נשמע?" ודומיו. (אם כי גם באופן כללי, אני משתמשת הרבה יותר ב"מה נשמע")

תשאלו את הרב שלכם, אני לא אומרת יותר בנושא.

וודאי בדייט. 

"מה שלומך" בדייט. לכן ניסחתי "יש עניין" ולא "אסור", והוספתי גם את הרגשתי האישית, שאכן "מה שלומך" הוא ניסוח אישי הרבה יותר מ"מה נשמע". ברור לי שלא כולם חשים כמוני לעניין זה, ויש דברים בדיבור וניסוח שאני יותר רגישה אליהם מאחרים. אבל יכול להיות שעוד אנשים כן מרגישים כמוני.

לעניין לשון הרבים, במקרה שסופר, זה יצא בגלל לחץ ובטעות, ולא ידוע מה דעת הבחור לגבי זה באופן כללי.

דעתי האישית היא שלשון רבים מביכה ולא נעים לי לשמוע אותה, אבל אם זה יקרה לבחור חד פעמית, זה לא נורא לדעתי.

לק"י

לא יודעת אם גם למי שרווק יש בעיה להגיד :"מה שלומך?" או רק למי שנשוי.

בגלל נימוס.

יש המון סיפורים על גדולי עולם שאמרו כך לשכנותיהם.

זה מה שקורה כשהעיוותים משתלטים, סבתא שלי (אמריקאית) יוצאת מהדירה, ואומרת לשכן "בוקר טוב!", הוא לא עונה לה וממשיך בדרכו. העצבים...הו.. העצבים..

עזבו, שכל אחד ישאל את הרב שלו וחסל.

לק"י

וכדי להסתדר עם הנימוס אפשר לשאול "מה נשמע?" או "מה העניינים?" במקום "מה שלומך?"

יש דרך להסתדר ולהיות מנומסים בגבולות ההלכה.

לגופו של עניין, ראיתי שהרב ליאור התיר ואחרים אסרו. כל זה נודע לי רק אחרי הסיפור ההוא..

קיצור, קרה, פדיחה, עברנו ב"ה..

ובתור בונוס, פדיחה לא שלי על חשבוני:

הביאו לי מספרי טלפון של חברות כדי על עלמה פלונית,

וכשאני מתקשר מתברר שקיבלתי את המספר של העלמה עצמה.. איך שהוא יצאנו מזה..

פדיחות על לל לדעתי!!! או מאי גאד

שיחה ראשונה, אני יוצאת מבימ"ד באמצע שיעור, הוא שואל משהו בבדיחות ואני עונה "כן בני" (בשווא... לא סגול!)

הוא היה בהלם. נראה לי רק על זה רצה לסגור את העסק לפני שבכלל התחלנו.

לכל השואלים- אין לי מושג מה חשבתי לעצמי, פשוט נפלט לי ברוח ההתחכמויות שלו...

לק"י

דייט שני:

הגעתי כמה דקות מוקדם יותר למקום שקבענו (מקום גדול), אז קבעתי עם חברה שהייתה שם לבוא להגיד לה שלום.

היא אמרה לי איפה היא נמצאת בדיוק.

אני עולה, רואה אותה מרחוק, מתקרבת ו...

את מי אני רואה עומד שם ליד ומחכה?

כמובן..את המדוייט שלי...

לק"י

היא כנראה קלטה שזה המדוייט שלי.

אז אמרתי לו אח"כ שזאת חברה שלי..

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

התכוונת שהייתם מדיי מתפדחים?

שהוא היה משלם ולא הייתם זוכים לברכה?

לק"י

ה'אמת היא שזה היה סיפור די משעשע..

אבל בדייט ראשון נראה לי הייתי מתפדחת נוראות, ואולי גם הוא.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

חבר שלי התארס וביטל את האירוסין. קורה.

כמה שבועות אח"כ הוא המשיך כמובן לצאת, ויש עם מישהי על ספסל באיזה גן ציבורי בירושלים.

פתאום חבר שלו (שכנראה לא ידע שהוא ביטל) עובר וקולט אותו. במקום להתעלם, החבר זרק לו משפט: 

"בני, מה קורה? לא התארסת כבר? איזה שובב..."

הלכנו ברחובות תל אביב בדרך לים ופתאום הגיח אחד מולנו עם 3 כלבים גדולים בתקווה שניתן לו לעבור. מרוב לחץ כמעט נפלתי עליו...

על הכלבים? על האיש עם הכלבים?

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

חבר שלי סיפר שאחותו יצאה לדייט והיא לא כלכך אחזה מהשידוך

אז היא אמרה לאחיה שאם זה לא יהיה נראה

תגיד לו משפט מסוים והוא יבין שצריך לבוא לקחת אותה

ובאמצע הדייט הוא מתקשר

ואז היא שואלת בהיסוס כזה:

תגיד מה הייתי צריכה לומר כדי שתבוא ותיקח אותי?

יום אחד המדויט שלי (פגישה 9) מגיע עם משקפיים חדשות ירוקות! מזעזעות!!! ממש!

והוא כזה עושה לי  "איך המשקפייים החדשות, יפות נכון?" ואני כזה "אהה"

וואי, זה היה נורא, כל הדייט ניסיתי לא להיישיר אליו מבט, והוא קלט את זה...

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

פגישה רבעית, נעימה, זורמת, מסיבות טכניות נאלצנו להמשיך אותה בבית שלי,

כשאימא שלי היקרה בחדר, (כדי לתת פרטיות), ואחותי הקטנה מציצה מידי פעם...

פתאום מגיע אח שלי מהצבא (אותו אחד מהפדיחה הקודמת...)

"אה, זה אתה הבחור שנקודה יוצאת איתו? נעים להכיר,"

מתיישב ליד הבחור, :"תביא רגע?"- נוגע לו בשרירים של היד

אח שלי (הפעור!!):"ואי, מנופחים... עכשיו אני מבין למה נקודה מתלהבת ממך כל כך"

יש לך סיפורים טובים!

אבל מצד שני רק אני הייתי יכולה להתחתן ב1 באפריל...

והינא אני שוב "לקראת נישואין וזוגיות..."

לק"י

נפגשנו בעיר מגורי.

ומסתבר שהאוטובוס האחרון של הבחור הביתה הוא בשעה די מוקדמת (מסתבר רק כשעברה כבר השעה כמובן..).

הגעתי הביתה, והתלבטתי באמת האם להציע לו עזרה ואיך..

בסוף בשעה מאוחרת הוא שולח לי הודעה שהוא מצא מקום לישון בו..

מסקנה: לבדוק אוטובוסים מראש

אחת, נפגשתי עם בחור בשעת צהריים, בבית קפה. אני לגמרי ולחלוטין שכחתי מהמוסכמה שהבחור משלם בפגישות, כן? פשוט פרח לי מהראש. הזמנתי משהו לאכול, שהיה הרבה יותר יקר ממה שהוא הזמין (הייתי רעבה! וקבענו להיפגש לצהריים למען האמת.)

הגיעה העת לשלם... אני מוציאה את הארנק, הוא מעיין בחשבון, ופתאום אני נזכרת בבת-אחת! שהוא בטח ירצה לשלם עליי! אוף, זה היה לא נעים (באמת הוא שילם ודחה את הצעתי לשלם על עצמי (לא התעקשתי כי לא רציתי לפגוע בו ושיחשוב שאני לא מעוניינת..))

לא ממש פדיחה, כי אני לא חושבת שהוא חשב עליי משהו שלילי בגלל זה, אבל כן היה לי לא נחמד :-/

וכידוע תמיד מוצאים שם מכרים..

קיצור, אנחנו הולכים לתומנו ופתאום מושכת אותי מישהי אחורה.

אני מסתכלת ומגלה שזו חברה.

חיבוקים, נישוקים וכמה מילים שהחלפנו..

אני מסיטה את מבטי לכיוון הבחור

ומגלה שהוא התקדם בכלל..

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

צאו להליכה

לכו לעשות קניות

לכי איתו לקנות טלפון/מחשב

לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת

לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.

לא יושבים על ספסל ומדברים.

אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.

כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,

וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.

וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.

בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.

יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.

בדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.

אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.

קלילות זה אופי.

אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.

משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.

אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.

החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.

אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.

ועוד עצה

אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?

לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.

הם גם מאד יודעים להנות יחד.

כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.

רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.

והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,

רק לא מבינים איך לשנות את זה.

לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?

לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?

גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?

וממש תודה על התגובה 🩷

לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.

זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות

אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.

אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.

זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.

בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.

אעביר להם.

ממש שמחה על כל תגובה פה.

כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,

ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.

לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.

התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.

היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.

לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!

המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.

בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.

לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.

תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.

הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.

אעביר להם את דעתך.

תודה!

זה הגיוני

אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .

בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.

ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה

אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.

אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.

מסיים עוד חצי שנה.

הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,

רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.

מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.

איפה הגבול?

אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:

לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.

במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?

אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.

אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.

והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵

זה באמת מאד מורכב.

כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.

מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.

ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.

שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..

אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.

הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..

מקווה שהובנתי

בהצלחה

אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.

אם זה קשר שחשוב ויקר להם,

והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -

לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,

אחד (או אחת) עם ניסיון,

בדגש על קשרים וצבא

שידריך אותם וייתן להם כלים.

לדעתי אין לזה תחליף.

כן, להוציא על זה כסף.

וזה לא זול.

אבל אם זה חשוב להם -

זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.

(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:

פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות

וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות

לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)

אין לי משהו חכם לומר

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש