אני מחכה לבחורה במקום מסויים, ומתקשר אליה לבדוק איפה היא, היא אומרת, אני ממש מתקרבת, אני באה מ*****. ואז אני כמו טמבל לא כל כך יודע איפה זה ה****, אז אני מסתכל לצד אחד, מחפש אותה (כבר יצאנו, זה לא היה הראשון...), ולא רואה אותה (אני תוך כדי איתה בפלאפון), אני אומר לה: "אני לא רואה אותך", ואז היא אומרת לי, אני רואה אותך, (היא מוסיפה עוד משהו שלא קשור עכשיו) " - ואני פתאום קולט וממהר להסתובב לצד השני ורואה אותה במרחק 2 מטרים ממני הולכת... (מה שהוכיח לה אולי עוד יותר שאני בור בכל הקטע של הכרת מקומות שלא נמצאים בטריטורייה הבייתית שלי...).

ישבנו על ספסל באיזה גן ציבורי. איש אחד עובר, רואה בחור ובחורה דתיים יושבים על ספסל ומשוחחים... כנראה הצחיק אותו שיושבים במרחק מסויים, הוא ניגש, מפטיר: "אפשר לשבת, כן?" (בינינו), ובלי שהספקנו לעכל, כמעט מתיישב - לשבריר שניה, ואז הולך משם "בצחוק!, בצחוק!". מוזר.

שהתערבו על מגש פיצה- מי מתיישב בין זוג דוסים בדייט

מכירה אישית..

האיש לא היה נראה ישלצניק בעברו

(ולא שמעתי את הסיפור אף פעם. זו גם הפעם הראשונה שסיפרתי אותו!)

אבל זה באמת היה לפני כמה שנים טובות, לפחות 5..

עם יותר מאדם אחד...

מי שדיברתי עליו, עכשיו הוא שיעור ב'..

זה לא מחזור מ"ב?

יש שמיניסטים שיוצאים לדייטים?!?!

של אחרים כנראה...

פפפפפ

איזה שכל של שעה אמצע הלילה,

שזה לילה!

בחול המועד זה לילה, כן. אני מודה.. (אבל רק בחול המועד!!)

פפ..

מה הבעיה שתדעי ממנו?

|לא קשורה לשרשור|

דייט ראשון,ישבנו על ספסל בגן ציבורי ואיש אחד עובר לידנו ,פתאום עוצר מסתכל ואומר "אני חייב להעיר הערה

למה אתם יושבים כ"כ רחוק אחד מהשניה?תתקרבו תהיו יחד וכו' ואח"כ תתחילו לדבר....אני לא מבין את הקטע שלכם הדתיים,

אתם יודעים איך אני הייתי פעם?...."זה היה ממש מביך!

לק"י

שיחת הטלפון הראשונה עם הבחור הראשון שלי התנתקה לה באמצע..

באותה תקופה הייתה לפלאפון שלי נטיה להתנתק

(ולא בהכרח להסכים לחייג אח"כ).

בסוף הצלחתי לשלוח לו הודעה לפחות..

מישהי התחילה בהספדים לקראת זריקה וכשהיא אמרה שזה לא מתאים

השיחה התנתקה בגלל הפלאפון שלי

(למזלי זה קרה כבר קודם אז היא ידעה שהפלאפון דפוק) 

אבל משעשע בכל זאת:

הוצעה לי בחורה שלמדה במגדל עוז. לאחר בירור קצר, נתתי את הסכמתי. לאחר כמה ימים הגיעה התשובה מהשדכנית: הבחורה שמעה שאני לומד בישיבה פלונית בה יש רוב של ספרדים (אני אשכנזי), מכך נובע שאני לומד בשיטת העיון הספרדית, והמשמעות היא שאין לי יצירתיות, והיא צריכה אדם יצירתי. בקיצור, לצערה נראה שזה לא מתאים.

לא הפסקתי לצחוק כל הערב..

אחחח בנות

יותר טוב....

זכית באחת מושלמת!!

אחח...פשוט נחמד לראות את הכימיה בין זוג מאורסי פורום, על גבי הפורום

ההפסד כולו שלה..

אבל הצעתי לבחורה כוס.

אז היא ענתה כן.

עוד אחת?

כן.

עוד אחת?

כן... טוב, אבל קצת

כנראה התפדחה שהיא שותה יותר מדי.

ברוך ה' הפורום עדיין לא האינפוזיה של חלק מהגולשים כאן

לק"י

אני באחד הדייטים הראשונים יחסית:

אנחנו הולכים ברחוב פתאום עוברים מולינו חברה מהמכללה ובעלה, שאני מכירה אותו ושניסו להכיר לי אותו פעם ..

(לא בטוח שהוא זיהה אותי- לא נפגשנו או משו, אבל הוא בטוח ראה אותי כמה פעמים).

לא נורא..מלמלנו "שלום" אחת לשניה.

לא נראה לי שהמדוייט שלי שם לב בכלל.

לק"י

ואתה קורא לעצמך חבר שלו?!..

אבל באמת ביקשתי מאמי שתתקשר אלי והמצאתי לו שסבתא, שתהיה בריאה עד 120, לא מרגישה טוב וצריכים אותי...

(אגב, זה הגיע לו לחלוטין, מי שמוסר מידע חלקי מאוד!!! על עצמו)

פאדיחה שקרתה לפני שנים- נפגשתי לדייט ראשון בחיי ליד בניני האומה (כמו כולם?) בימי העיון לנשים בקיץ, ופגשתי קרובת משפחה. היא סיפרה להורים בתום לב שראתה אותי, והם עוד לא ידעו שאני בכלל נפגשת...

טעות הרת גורל... כל העולם ודודתו נמצאות שם.

אח שלי :"שלום, רבקה? מדבר דוד. הרב חיים נתן לי את הטלפון שלך,הנתי אמר שאת ממש לחוצה  להתחתן, יש מצב אני יכול לעזור לך עם זה"

היא :"תודה לך, התחרטתי"

והם לא נפגשו?

בס"ד

לא נורא, היום הוא נשוי ב"ה...

פפ, סתם, אינלי מושג

(רעות, אם את קוראת את זה- הנה אני מסגירה את עצמי )
 

עמדתי מחוץ לתחנת רכבת וחיכיתי לחברה שלי. בזווית העין ראיתי בחורה דוסית עומדת בצד השני של התחנה, אבל לא כ"כ שמתי לב אליה.
אחרי שחיכיתי זמן מה חברה שלי הגיעה, וחיכיתי שתתקרב אלי. קצת ריחפתי, ופתאום משום מקום (ככה זה היה נראה לי ) הגיע בחור, עמד ממש מולי, וחייך אלי.
עכשיו - זה היה חיוך כזה של "אני מכיר אותך, את אמורה להכיר אותי". וממש נלחצתי כי לא היה לי מושג מי זה - ופאדיחה שמישו מכיר אותי ואני לא אותו - אז התחלתי להעביר בראש את כל האנשים שאני מכירה (הגעתי למקומות ממש רחוקים )  אבל הוא לא היה אפחד מהם.
ואז הוא אמר" פאני?"
ואני:"אע?"
הוא:"את פאני?"
אני:"מה?! לא.."
אז הוא נבוך והלך לו.
וחברה שלי ואני - כמו כל הבנות המצויות - מה יש לעשות חוץ מלצחוק?

ואח"כ הלכנו לנו בדרכנו, ומהעבר השני של המדרכה את מי אנחנו רואות? את הבחור ואת פאני! ומי זאת פאני? הבחורה הדוסית שראיתי בתחנה

וכך התברר לי שממש קל לצאת לבליינד-דייט. פשוט צריך להגיד "כן" לכל שם שאומרים לך

הייתי שחוקה מתק' פגישות אינטנסיבית.

הציעו לי בחור מאותה ישיבה כמו שלושת הקודמים, וזו ישיבה קטנה מאוד..

קיצור, בפגישה די מתקדמת הוא סיפר שטייל עם כמה חברים מהישיבה.

אז אני ברוב פעירותי לא התאפקתי ושאלתי אותו עם איזה חברים טייל..

המדוייט ואני נכנסים לבית קפה. לא עוברות שתי דק' ומי נכנס ב-ד-י-ו-ק לאותו בית קפה? אבא וסבתא של המדוייט!!!! (לא ראיתי אותם קודם בחיי).

כמובן שהחלפתי צבעים, הסמקתי וכו' וכו'.....

פ-א-ד-י-ח-ה!!!!!!!!!!!!!!!!!

לק"י

אנחנו פגשנו יום אחד את אחיו של המדוייט ברחוב.

אבל זה לא היה פדיחות ב"ה.

ועוד בפגישות ראשונות..

כמה פעמים פגשתי את אבא ואמא שלא רצו לפדח אותי והעמידו פנים שהם לא מכירים אותי.

רק חבל שבאחת הפעמים בטעות התפלק להם: "יעלי, אם את רוצה, אנחנו נוסעים.."

גם את אחי פגשנו פעם אחת בפגישה ראשונה.

ופעם אחת אבא פגש בחור שכבר היינו בקשר די רציני, והוא התחיל לשוחח איתו..

ישבנו על ספסל ודיברנו על הא ועל דא, כשפתאום הבחורה קולטת שיש עליי כמה נמלים, אז העפתי אותם ממני. אחרי דקה שוב היא רואה עליי נמלים, אני קם ומסתבר שישבתי על קן נמלים (!!!).

ביקשתי ממנה סליחה, ברחתי לאיזו פינה מאחורי בניין ופשוט ניערתי את החולצה שלי מכל מה שהיה עליה חחחחח.

גם אצלנו משתדלים לא לומר 'מה שלומך' לעלמה, ומחליפים ב'מה העניינים' וכו'...

בטלפון ראשון היא חזרה אלי כי היא לא ענתה כשהתקשרתי, ומרוב לחץ בדרכי החוצה מבית המדרש נפלט לי 'מה שלומ...כם?',

חוץ מזה שכמה שניות אח"כ שני 'שיעור א'ים פעורים אמרו לי למסור לה ד"ש...

לפחות היה על מה לצחוק אח"כ..

תמיד בשרשורים האלה מפחיד האווטינג שאתה עושה לעצמך...

שמה שחשבתי שהוא סיפור מוזר שקרה רק לי, הוא סיפור מפורסם שסופר, מסופר וכנראה עוד יסופר רבות....

במקרה שתיארת נראה לי שעוד פחות צריך לחשוש מאאוטינג (שכן זכור לי שהיו בנות שסיפרו בפורום ששאלו אותן "מה שלומכם")

למען השם!

לק"י

שנוכל להבין מה הכוונה

סורי..

וגם בלי ידע על זה, לי באופן אישי, "מה שלומך?" נשמע די אישי, ואעדיף לבחור זר את "מה נשמע?" ודומיו. (אם כי גם באופן כללי, אני משתמשת הרבה יותר ב"מה נשמע")

תשאלו את הרב שלכם, אני לא אומרת יותר בנושא.

וודאי בדייט. 

"מה שלומך" בדייט. לכן ניסחתי "יש עניין" ולא "אסור", והוספתי גם את הרגשתי האישית, שאכן "מה שלומך" הוא ניסוח אישי הרבה יותר מ"מה נשמע". ברור לי שלא כולם חשים כמוני לעניין זה, ויש דברים בדיבור וניסוח שאני יותר רגישה אליהם מאחרים. אבל יכול להיות שעוד אנשים כן מרגישים כמוני.

לעניין לשון הרבים, במקרה שסופר, זה יצא בגלל לחץ ובטעות, ולא ידוע מה דעת הבחור לגבי זה באופן כללי.

דעתי האישית היא שלשון רבים מביכה ולא נעים לי לשמוע אותה, אבל אם זה יקרה לבחור חד פעמית, זה לא נורא לדעתי.

לק"י

לא יודעת אם גם למי שרווק יש בעיה להגיד :"מה שלומך?" או רק למי שנשוי.

בגלל נימוס.

יש המון סיפורים על גדולי עולם שאמרו כך לשכנותיהם.

זה מה שקורה כשהעיוותים משתלטים, סבתא שלי (אמריקאית) יוצאת מהדירה, ואומרת לשכן "בוקר טוב!", הוא לא עונה לה וממשיך בדרכו. העצבים...הו.. העצבים..

עזבו, שכל אחד ישאל את הרב שלו וחסל.

לק"י

וכדי להסתדר עם הנימוס אפשר לשאול "מה נשמע?" או "מה העניינים?" במקום "מה שלומך?"

יש דרך להסתדר ולהיות מנומסים בגבולות ההלכה.

לגופו של עניין, ראיתי שהרב ליאור התיר ואחרים אסרו. כל זה נודע לי רק אחרי הסיפור ההוא..

קיצור, קרה, פדיחה, עברנו ב"ה..

ובתור בונוס, פדיחה לא שלי על חשבוני:

הביאו לי מספרי טלפון של חברות כדי על עלמה פלונית,

וכשאני מתקשר מתברר שקיבלתי את המספר של העלמה עצמה.. איך שהוא יצאנו מזה..

פדיחות על לל לדעתי!!! או מאי גאד

שיחה ראשונה, אני יוצאת מבימ"ד באמצע שיעור, הוא שואל משהו בבדיחות ואני עונה "כן בני" (בשווא... לא סגול!)

הוא היה בהלם. נראה לי רק על זה רצה לסגור את העסק לפני שבכלל התחלנו.

לכל השואלים- אין לי מושג מה חשבתי לעצמי, פשוט נפלט לי ברוח ההתחכמויות שלו...

לק"י

דייט שני:

הגעתי כמה דקות מוקדם יותר למקום שקבענו (מקום גדול), אז קבעתי עם חברה שהייתה שם לבוא להגיד לה שלום.

היא אמרה לי איפה היא נמצאת בדיוק.

אני עולה, רואה אותה מרחוק, מתקרבת ו...

את מי אני רואה עומד שם ליד ומחכה?

כמובן..את המדוייט שלי...

לק"י

היא כנראה קלטה שזה המדוייט שלי.

אז אמרתי לו אח"כ שזאת חברה שלי..

לק"י

יצאנו לדייט בעיר מגורי.

עשינו סיבוב בעיר, ואז נכנסנו לאיזה קיוסק לקנות שתיה- אני שילמתי..

המוכר: "במקום שאתה תשלם עליה, היא משלמת עלייך.."

ואז: "עוד שנה חתונה".

הבחור: "למה רק עוד שנה?!.."

לאחר מעשה, אמרתי לבחור- שטוב שלא הגענו לשם בדייט הראשון..

התכוונת שהייתם מדיי מתפדחים?

שהוא היה משלם ולא הייתם זוכים לברכה?

לק"י

ה'אמת היא שזה היה סיפור די משעשע..

אבל בדייט ראשון נראה לי הייתי מתפדחת נוראות, ואולי גם הוא.

ישבנו,אכלנו,דיברנו..תוך כדי אני קולטת איזה שתי בנות מהשולחן ליד שלא מפסיקות לנעוץ בי מבטים

השולחן שלהם היה די קרוב אז הן גם הצליחו לצוטט לחלק מהשיחה

אז בהיתי אליהן בחזרה ויכול להיות שגם התפלק לי איזה חיוך קטנטן

למחרת אחותי סיפרה ש-2 חברות שלה מהכיתה סיפרו שראו אותי אתמול

רק אז קלטתי שהן מכירות אותי מהאולפנה

פדיחה....איזה שביעיסטיות פעורות!!

זה עוד קטן ליד הפדיחות הרבות שלי אבל אני קצת חוששת שיזהו

\(בכל זאת...פדיחות הזויות באמת-קל לזהות)

אז זהו לבינתיים...

חבר שלי התארס וביטל את האירוסין. קורה.

כמה שבועות אח"כ הוא המשיך כמובן לצאת, ויש עם מישהי על ספסל באיזה גן ציבורי בירושלים.

פתאום חבר שלו (שכנראה לא ידע שהוא ביטל) עובר וקולט אותו. במקום להתעלם, החבר זרק לו משפט: 

"בני, מה קורה? לא התארסת כבר? איזה שובב..."

הלכנו ברחובות תל אביב בדרך לים ופתאום הגיח אחד מולנו עם 3 כלבים גדולים בתקווה שניתן לו לעבור. מרוב לחץ כמעט נפלתי עליו...

על הכלבים? על האיש עם הכלבים?

הציציות שלו התנופפו ברוח וכשהם חצו את הכביש 

היא קצת נתקעה לו בציציות

אז הוא ביקש ממנה לזוז קצת שמאלה

מרוב הלם,לקח לה כמה שניות לקלוט איפה זה שמאלה

ב"ה היא חיה ונושמת

ומסוגלת לספר ולצחוק על הפדיחות של עצמה

חבר שלי סיפר שאחותו יצאה לדייט והיא לא כלכך אחזה מהשידוך

אז היא אמרה לאחיה שאם זה לא יהיה נראה

תגיד לו משפט מסוים והוא יבין שצריך לבוא לקחת אותה

ובאמצע הדייט הוא מתקשר

ואז היא שואלת בהיסוס כזה:

תגיד מה הייתי צריכה לומר כדי שתבוא ותיקח אותי?

יום אחד המדויט שלי (פגישה 9) מגיע עם משקפיים חדשות ירוקות! מזעזעות!!! ממש!

והוא כזה עושה לי  "איך המשקפייים החדשות, יפות נכון?" ואני כזה "אהה"

וואי, זה היה נורא, כל הדייט ניסיתי לא להיישיר אליו מבט, והוא קלט את זה...

נדרסתי ע"י הרכבת הקלה באמצע דייט.

טוב נו, היא נתקעה בי מהצד כשהיא עברה, עפתי מטר אחורה ונחתתי על הרגליים, אבל עדיין פדיחה..

לא יודע כמה דקות צחקנו על זה אח"כ..

ואני מקווה מאוד בשביל כולם שעל זה לא יגידו שזה לא אווטינג.. 

פגישה רבעית, נעימה, זורמת, מסיבות טכניות נאלצנו להמשיך אותה בבית שלי,

כשאימא שלי היקרה בחדר, (כדי לתת פרטיות), ואחותי הקטנה מציצה מידי פעם...

פתאום מגיע אח שלי מהצבא (אותו אחד מהפדיחה הקודמת...)

"אה, זה אתה הבחור שנקודה יוצאת איתו? נעים להכיר,"

מתיישב ליד הבחור, :"תביא רגע?"- נוגע לו בשרירים של היד

אח שלי (הפעור!!):"ואי, מנופחים... עכשיו אני מבין למה נקודה מתלהבת ממך כל כך"

יש לך סיפורים טובים!

אבל מצד שני רק אני הייתי יכולה להתחתן ב1 באפריל...

והינא אני שוב "לקראת נישואין וזוגיות..."

לק"י

נפגשנו בעיר מגורי.

ומסתבר שהאוטובוס האחרון של הבחור הביתה הוא בשעה די מוקדמת (מסתבר רק כשעברה כבר השעה כמובן..).

הגעתי הביתה, והתלבטתי באמת האם להציע לו עזרה ואיך..

בסוף בשעה מאוחרת הוא שולח לי הודעה שהוא מצא מקום לישון בו..

מסקנה: לבדוק אוטובוסים מראש

אחת, נפגשתי עם בחור בשעת צהריים, בבית קפה. אני לגמרי ולחלוטין שכחתי מהמוסכמה שהבחור משלם בפגישות, כן? פשוט פרח לי מהראש. הזמנתי משהו לאכול, שהיה הרבה יותר יקר ממה שהוא הזמין (הייתי רעבה! וקבענו להיפגש לצהריים למען האמת.)

הגיעה העת לשלם... אני מוציאה את הארנק, הוא מעיין בחשבון, ופתאום אני נזכרת בבת-אחת! שהוא בטח ירצה לשלם עליי! אוף, זה היה לא נעים (באמת הוא שילם ודחה את הצעתי לשלם על עצמי (לא התעקשתי כי לא רציתי לפגוע בו ושיחשוב שאני לא מעוניינת..))

לא ממש פדיחה, כי אני לא חושבת שהוא חשב עליי משהו שלילי בגלל זה, אבל כן היה לי לא נחמד :-/

וכידוע תמיד מוצאים שם מכרים..

קיצור, אנחנו הולכים לתומנו ופתאום מושכת אותי מישהי אחורה.

אני מסתכלת ומגלה שזו חברה.

חיבוקים, נישוקים וכמה מילים שהחלפנו..

אני מסיטה את מבטי לכיוון הבחור

ומגלה שהוא התקדם בכלל..

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

זה לא חוסר נשיות ולא חוסר טיפוח

זה סגנון שאוהב את הטבעי והפשוט

(גם אני לא מתאפרת/ לק/ ביגוד פשוט/ לא עוקבת אחרי כל שערה בפנים)

לא חושבת שזה בר שינוי משמעותי

וגם אם היא תעשה שינוי

זה כנראה יהיה עם מחיר אישי גבוה

כמובן לא חייבים להתחבר לסגנון הזה

עניין של טעם 

מידי.  

משיכה ואסתטיקה הן חלק בלתי נפרד ממערכת יחסים, ובטח כשהמטרה היא קשר רציני ("שאישתי תהיה מטופחת").

בהמשך, כאשר הקשר יתהדק מאוד, ויהיו שיחות נפש עמוקות ושיתוף דברים מאוד אישיים, גם על דברים לא נעימים וכשלונות שהיו לכל אחד באופן טבעי בחיים, תוכל להעלות את הרצון שלך ליותר טיפוח מצידה. 
 

לא שזה יכול לשנות אופי, אבל לנסות אפשר - גם אשתי לא מתאפרת, וציפורניים עושה רק עם לק רגיל (שמחזיק בקושי יומיים…) ולא ג'ל, באירועים מיוחדים.

סגנון לבוש זה גם עניין של אופי, אבל גם עניין של מודעות.  ליתר דיוק - ייתכן ומדובר בחוסר מודעות. בגלל המקום והסביבה בו היא גדלה והתבגרה, סביבה מאוד שונה מזו שלך.  

כאן אני יכול להעיד על עצמי, שנישואים הביאו לשינוי ושיפור בסגנון הלבוש שלי, בזכות אשתי.  באנו כל אחד מסביבה שונה מאוד - היא עירונית, אני מהמושב, בן להורים פשוטים, אבא חקלאי, אמא מורה, באתי מבית מאוד מאוד פשוט . 

זה נושא רגיש בעיניי, לא כדאי לגעת, רק אחרי נישואים\ קרוב לחתונה

אם זה חשוב לך.

ההרגשה שלך לגיטימית.

אבל אם אתה רוצה לסדר את המחשבות שלת בנושא, כדאי שתחשוב על הנקודות הבאות:

איך נראות הנשים במשפחה שלך וככה תופס כנורמלי?

מה זה בשבילך "נשיות"?

עד כמה זה תחום רחב, או שאתה מצפה למראה מאוד ספציפי כל השאר בקטוגריית "מוזנח"?

אתה מודע לצדדים השלילים בהתעסקות במראה חיצוני ותחזוק מראה קבוע של בגדים מעוצבים, לק ג'ל ואיפור? (כמות הזמן, הכסף והאנרגיה המוחית זה דורש בהחלט יכולה להתבטא באופי ובסדר העדיפויות של בנות מסוימות.)

קראת לזה "פער" בינכם, אתה בעצמך משקיע בנראות שלך ברמה דומה למה שאתה מצפה ממנה?

בסופו של דבר, זה נושא שבהחלט יכול לפגוע בקשר עד פרדה.

אם תציף את זה מולה יכולות לקרות שתי תגובות קצה: א- היא תרגיש חוסר ביטחון עצמי ורצון לרצות אותך שלא טבעי לה ולא באמת יחזיק הרבה בטווח הרחוק. ב- היא תיעלב ותיפגע מעצם ההערה כי זה נושא מאוד אישי.

אתה מכיר אותה ויודע לאיזה צד היא עלולה לנטות. לפני שאתה פונה אליה כדאי שתברר את הנושא אצלך.

מבין את כל מה שאמרתם כאן. באמת.

אבל הנקודה שמדברים על דברים כאלה רק לפני או אחרי נישואין לא באמת תעזור לי. כי כשאני רואה שיער בפנים של מי שאני יוצא איתה לא גורם לי להמשיך שוב ולהיפגש.

וברור לי שיש בעיסוק בחיצוניות דברים שליליים, ואני אפילו מעריך אותה שזה לא מעניין אותה ברמה הזו, אבל עם זאת מאוד חשוב לי שיהיה טיפוח ברמה מסוימת, שיהיה לי נעים להיות איתה וללכת איתה ברחוב (אני קצת מקצין, יודע.)

נכתבות באופן אישי, מתוך אורח החיים וההשקפה הדתית של הכותבים.  

מכיוון שיש כאן מגוון גדול של אורחות חיים, דרגות שונות של השקפה דתית, נורמלי שהתגובות יהיו במנעד מגוון מבחינת באיזה שלב של קרבה אפשר לדבר על רצונות שלך בטיפוח הגופני והלבוש של בת הזוג - כולל דעות שיש מקום לדבר על זה רק אחרי הנישואים.  

בפגישה בצורה כללית ואישית שאתה אדם שחשוב לו מאוד טיפוח וחוסר טיפוח יכול להפריע לך(תבליע את זה בשיחה) ונראה מה היא תעשה עם זה..

פער שכדאי לברר אותו כבר עכשיו

בצורה כנה נעימה ומכבדת

לא רק בשביל שהיא אולי תעשה שינוי

אלא בעיקר שהיא תדע על הפער

וגם היא תחליט אם זה מתאים לה או לא

מתאים גם בתחילת הקשר, אפילו משפטים סתמיים על זה שאתה אוהב יופי וטיפוח, וסדר וניקיון זה משהו שממש חשוב לך (ללכת סחור סחור) וככה היא תוכל להבין מעצמה, ואם יתאים לה היא תתאים את עצמה ותטפח את עצמה טיפה יותר.

ואם זה הסגנון שלה, הפשוט והטבעי יותר, אז קח בחשבון שזה מה יש...

יש לי חברה בסגנון ספורטיבי יותר, וכשיצאה עם בעלה הוא אמר לה בתחילת הקשר שהוא אחד שאוהב אלגנטיות באופן כללי, ומאז היא התלבשה בסגנון יותר אלגנטי.

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?