אני מחכה לבחורה במקום מסויים, ומתקשר אליה לבדוק איפה היא, היא אומרת, אני ממש מתקרבת, אני באה מ*****. ואז אני כמו טמבל לא כל כך יודע איפה זה ה****, אז אני מסתכל לצד אחד, מחפש אותה (כבר יצאנו, זה לא היה הראשון...), ולא רואה אותה (אני תוך כדי איתה בפלאפון), אני אומר לה: "אני לא רואה אותך", ואז היא אומרת לי, אני רואה אותך, (היא מוסיפה עוד משהו שלא קשור עכשיו) " - ואני פתאום קולט וממהר להסתובב לצד השני ורואה אותה במרחק 2 מטרים ממני הולכת... (מה שהוכיח לה אולי עוד יותר שאני בור בכל הקטע של הכרת מקומות שלא נמצאים בטריטורייה הבייתית שלי...).

ישבנו על ספסל באיזה גן ציבורי. איש אחד עובר, רואה בחור ובחורה דתיים יושבים על ספסל ומשוחחים... כנראה הצחיק אותו שיושבים במרחק מסויים, הוא ניגש, מפטיר: "אפשר לשבת, כן?" (בינינו), ובלי שהספקנו לעכל, כמעט מתיישב - לשבריר שניה, ואז הולך משם "בצחוק!, בצחוק!". מוזר.

שהתערבו על מגש פיצה- מי מתיישב בין זוג דוסים בדייט

מכירה אישית..

האיש לא היה נראה ישלצניק בעברו

(ולא שמעתי את הסיפור אף פעם. זו גם הפעם הראשונה שסיפרתי אותו!)

אבל זה באמת היה לפני כמה שנים טובות, לפחות 5..

עם יותר מאדם אחד...

מי שדיברתי עליו, עכשיו הוא שיעור ב'..

זה לא מחזור מ"ב?

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

של אחרים כנראה...

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

שזה לילה!

בחול המועד זה לילה, כן. אני מודה.. (אבל רק בחול המועד!!)

פפ..

מה הבעיה שתדעי ממנו?

|לא קשורה לשרשור|

דייט ראשון,ישבנו על ספסל בגן ציבורי ואיש אחד עובר לידנו ,פתאום עוצר מסתכל ואומר "אני חייב להעיר הערה

למה אתם יושבים כ"כ רחוק אחד מהשניה?תתקרבו תהיו יחד וכו' ואח"כ תתחילו לדבר....אני לא מבין את הקטע שלכם הדתיים,

אתם יודעים איך אני הייתי פעם?...."זה היה ממש מביך!

לק"י

שיחת הטלפון הראשונה עם הבחור הראשון שלי התנתקה לה באמצע..

באותה תקופה הייתה לפלאפון שלי נטיה להתנתק

(ולא בהכרח להסכים לחייג אח"כ).

בסוף הצלחתי לשלוח לו הודעה לפחות..

מישהי התחילה בהספדים לקראת זריקה וכשהיא אמרה שזה לא מתאים

השיחה התנתקה בגלל הפלאפון שלי

(למזלי זה קרה כבר קודם אז היא ידעה שהפלאפון דפוק) 

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אחחח בנות

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אחח...פשוט נחמד לראות את הכימיה בין זוג מאורסי פורום, על גבי הפורום

ההפסד כולו שלה..

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

ברוך ה' הפורום עדיין לא האינפוזיה של חלק מהגולשים כאן

לק"י

אני באחד הדייטים הראשונים יחסית:

אנחנו הולכים ברחוב פתאום עוברים מולינו חברה מהמכללה ובעלה, שאני מכירה אותו ושניסו להכיר לי אותו פעם ..

(לא בטוח שהוא זיהה אותי- לא נפגשנו או משו, אבל הוא בטוח ראה אותי כמה פעמים).

לא נורא..מלמלנו "שלום" אחת לשניה.

לא נראה לי שהמדוייט שלי שם לב בכלל.

לק"י

ואתה קורא לעצמך חבר שלו?!..

אבל באמת ביקשתי מאמי שתתקשר אלי והמצאתי לו שסבתא, שתהיה בריאה עד 120, לא מרגישה טוב וצריכים אותי...

(אגב, זה הגיע לו לחלוטין, מי שמוסר מידע חלקי מאוד!!! על עצמו)

פאדיחה שקרתה לפני שנים- נפגשתי לדייט ראשון בחיי ליד בניני האומה (כמו כולם?) בימי העיון לנשים בקיץ, ופגשתי קרובת משפחה. היא סיפרה להורים בתום לב שראתה אותי, והם עוד לא ידעו שאני בכלל נפגשת...

טעות הרת גורל... כל העולם ודודתו נמצאות שם.

אח שלי :"שלום, רבקה? מדבר דוד. הרב חיים נתן לי את הטלפון שלך,הנתי אמר שאת ממש לחוצה  להתחתן, יש מצב אני יכול לעזור לך עם זה"

היא :"תודה לך, התחרטתי"

והם לא נפגשו?

בס"ד

לא נורא, היום הוא נשוי ב"ה...

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

(רעות, אם את קוראת את זה- הנה אני מסגירה את עצמי )
 

עמדתי מחוץ לתחנת רכבת וחיכיתי לחברה שלי. בזווית העין ראיתי בחורה דוסית עומדת בצד השני של התחנה, אבל לא כ"כ שמתי לב אליה.
אחרי שחיכיתי זמן מה חברה שלי הגיעה, וחיכיתי שתתקרב אלי. קצת ריחפתי, ופתאום משום מקום (ככה זה היה נראה לי ) הגיע בחור, עמד ממש מולי, וחייך אלי.
עכשיו - זה היה חיוך כזה של "אני מכיר אותך, את אמורה להכיר אותי". וממש נלחצתי כי לא היה לי מושג מי זה - ופאדיחה שמישו מכיר אותי ואני לא אותו - אז התחלתי להעביר בראש את כל האנשים שאני מכירה (הגעתי למקומות ממש רחוקים )  אבל הוא לא היה אפחד מהם.
ואז הוא אמר" פאני?"
ואני:"אע?"
הוא:"את פאני?"
אני:"מה?! לא.."
אז הוא נבוך והלך לו.
וחברה שלי ואני - כמו כל הבנות המצויות - מה יש לעשות חוץ מלצחוק?

ואח"כ הלכנו לנו בדרכנו, ומהעבר השני של המדרכה את מי אנחנו רואות? את הבחור ואת פאני! ומי זאת פאני? הבחורה הדוסית שראיתי בתחנה

וכך התברר לי שממש קל לצאת לבליינד-דייט. פשוט צריך להגיד "כן" לכל שם שאומרים לך

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

לק"י

אנחנו פגשנו יום אחד את אחיו של המדוייט ברחוב.

אבל זה לא היה פדיחות ב"ה.

ועוד בפגישות ראשונות..

כמה פעמים פגשתי את אבא ואמא שלא רצו לפדח אותי והעמידו פנים שהם לא מכירים אותי.

רק חבל שבאחת הפעמים בטעות התפלק להם: "יעלי, אם את רוצה, אנחנו נוסעים.."

גם את אחי פגשנו פעם אחת בפגישה ראשונה.

ופעם אחת אבא פגש בחור שכבר היינו בקשר די רציני, והוא התחיל לשוחח איתו..

ישבנו על ספסל ודיברנו על הא ועל דא, כשפתאום הבחורה קולטת שיש עליי כמה נמלים, אז העפתי אותם ממני. אחרי דקה שוב היא רואה עליי נמלים, אני קם ומסתבר שישבתי על קן נמלים (!!!).

ביקשתי ממנה סליחה, ברחתי לאיזו פינה מאחורי בניין ופשוט ניערתי את החולצה שלי מכל מה שהיה עליה חחחחח.

גם אצלנו משתדלים לא לומר 'מה שלומך' לעלמה, ומחליפים ב'מה העניינים' וכו'...

בטלפון ראשון היא חזרה אלי כי היא לא ענתה כשהתקשרתי, ומרוב לחץ בדרכי החוצה מבית המדרש נפלט לי 'מה שלומ...כם?',

חוץ מזה שכמה שניות אח"כ שני 'שיעור א'ים פעורים אמרו לי למסור לה ד"ש...

לפחות היה על מה לצחוק אח"כ..

תמיד בשרשורים האלה מפחיד האווטינג שאתה עושה לעצמך...

שמה שחשבתי שהוא סיפור מוזר שקרה רק לי, הוא סיפור מפורסם שסופר, מסופר וכנראה עוד יסופר רבות....

במקרה שתיארת נראה לי שעוד פחות צריך לחשוש מאאוטינג (שכן זכור לי שהיו בנות שסיפרו בפורום ששאלו אותן "מה שלומכם")

למען השם!

לק"י

שנוכל להבין מה הכוונה

סורי..

וגם בלי ידע על זה, לי באופן אישי, "מה שלומך?" נשמע די אישי, ואעדיף לבחור זר את "מה נשמע?" ודומיו. (אם כי גם באופן כללי, אני משתמשת הרבה יותר ב"מה נשמע")

תשאלו את הרב שלכם, אני לא אומרת יותר בנושא.

וודאי בדייט. 

"מה שלומך" בדייט. לכן ניסחתי "יש עניין" ולא "אסור", והוספתי גם את הרגשתי האישית, שאכן "מה שלומך" הוא ניסוח אישי הרבה יותר מ"מה נשמע". ברור לי שלא כולם חשים כמוני לעניין זה, ויש דברים בדיבור וניסוח שאני יותר רגישה אליהם מאחרים. אבל יכול להיות שעוד אנשים כן מרגישים כמוני.

לעניין לשון הרבים, במקרה שסופר, זה יצא בגלל לחץ ובטעות, ולא ידוע מה דעת הבחור לגבי זה באופן כללי.

דעתי האישית היא שלשון רבים מביכה ולא נעים לי לשמוע אותה, אבל אם זה יקרה לבחור חד פעמית, זה לא נורא לדעתי.

לק"י

לא יודעת אם גם למי שרווק יש בעיה להגיד :"מה שלומך?" או רק למי שנשוי.

בגלל נימוס.

יש המון סיפורים על גדולי עולם שאמרו כך לשכנותיהם.

זה מה שקורה כשהעיוותים משתלטים, סבתא שלי (אמריקאית) יוצאת מהדירה, ואומרת לשכן "בוקר טוב!", הוא לא עונה לה וממשיך בדרכו. העצבים...הו.. העצבים..

עזבו, שכל אחד ישאל את הרב שלו וחסל.

לק"י

וכדי להסתדר עם הנימוס אפשר לשאול "מה נשמע?" או "מה העניינים?" במקום "מה שלומך?"

יש דרך להסתדר ולהיות מנומסים בגבולות ההלכה.

לגופו של עניין, ראיתי שהרב ליאור התיר ואחרים אסרו. כל זה נודע לי רק אחרי הסיפור ההוא..

קיצור, קרה, פדיחה, עברנו ב"ה..

ובתור בונוס, פדיחה לא שלי על חשבוני:

הביאו לי מספרי טלפון של חברות כדי על עלמה פלונית,

וכשאני מתקשר מתברר שקיבלתי את המספר של העלמה עצמה.. איך שהוא יצאנו מזה..

פדיחות על לל לדעתי!!! או מאי גאד

שיחה ראשונה, אני יוצאת מבימ"ד באמצע שיעור, הוא שואל משהו בבדיחות ואני עונה "כן בני" (בשווא... לא סגול!)

הוא היה בהלם. נראה לי רק על זה רצה לסגור את העסק לפני שבכלל התחלנו.

לכל השואלים- אין לי מושג מה חשבתי לעצמי, פשוט נפלט לי ברוח ההתחכמויות שלו...

לק"י

דייט שני:

הגעתי כמה דקות מוקדם יותר למקום שקבענו (מקום גדול), אז קבעתי עם חברה שהייתה שם לבוא להגיד לה שלום.

היא אמרה לי איפה היא נמצאת בדיוק.

אני עולה, רואה אותה מרחוק, מתקרבת ו...

את מי אני רואה עומד שם ליד ומחכה?

כמובן..את המדוייט שלי...

לק"י

היא כנראה קלטה שזה המדוייט שלי.

אז אמרתי לו אח"כ שזאת חברה שלי..

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

התכוונת שהייתם מדיי מתפדחים?

שהוא היה משלם ולא הייתם זוכים לברכה?

לק"י

ה'אמת היא שזה היה סיפור די משעשע..

אבל בדייט ראשון נראה לי הייתי מתפדחת נוראות, ואולי גם הוא.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

חבר שלי התארס וביטל את האירוסין. קורה.

כמה שבועות אח"כ הוא המשיך כמובן לצאת, ויש עם מישהי על ספסל באיזה גן ציבורי בירושלים.

פתאום חבר שלו (שכנראה לא ידע שהוא ביטל) עובר וקולט אותו. במקום להתעלם, החבר זרק לו משפט: 

"בני, מה קורה? לא התארסת כבר? איזה שובב..."

הלכנו ברחובות תל אביב בדרך לים ופתאום הגיח אחד מולנו עם 3 כלבים גדולים בתקווה שניתן לו לעבור. מרוב לחץ כמעט נפלתי עליו...

על הכלבים? על האיש עם הכלבים?

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

חבר שלי סיפר שאחותו יצאה לדייט והיא לא כלכך אחזה מהשידוך

אז היא אמרה לאחיה שאם זה לא יהיה נראה

תגיד לו משפט מסוים והוא יבין שצריך לבוא לקחת אותה

ובאמצע הדייט הוא מתקשר

ואז היא שואלת בהיסוס כזה:

תגיד מה הייתי צריכה לומר כדי שתבוא ותיקח אותי?

יום אחד המדויט שלי (פגישה 9) מגיע עם משקפיים חדשות ירוקות! מזעזעות!!! ממש!

והוא כזה עושה לי  "איך המשקפייים החדשות, יפות נכון?" ואני כזה "אהה"

וואי, זה היה נורא, כל הדייט ניסיתי לא להיישיר אליו מבט, והוא קלט את זה...

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

פגישה רבעית, נעימה, זורמת, מסיבות טכניות נאלצנו להמשיך אותה בבית שלי,

כשאימא שלי היקרה בחדר, (כדי לתת פרטיות), ואחותי הקטנה מציצה מידי פעם...

פתאום מגיע אח שלי מהצבא (אותו אחד מהפדיחה הקודמת...)

"אה, זה אתה הבחור שנקודה יוצאת איתו? נעים להכיר,"

מתיישב ליד הבחור, :"תביא רגע?"- נוגע לו בשרירים של היד

אח שלי (הפעור!!):"ואי, מנופחים... עכשיו אני מבין למה נקודה מתלהבת ממך כל כך"

יש לך סיפורים טובים!

אבל מצד שני רק אני הייתי יכולה להתחתן ב1 באפריל...

והינא אני שוב "לקראת נישואין וזוגיות..."

לק"י

נפגשנו בעיר מגורי.

ומסתבר שהאוטובוס האחרון של הבחור הביתה הוא בשעה די מוקדמת (מסתבר רק כשעברה כבר השעה כמובן..).

הגעתי הביתה, והתלבטתי באמת האם להציע לו עזרה ואיך..

בסוף בשעה מאוחרת הוא שולח לי הודעה שהוא מצא מקום לישון בו..

מסקנה: לבדוק אוטובוסים מראש

אחת, נפגשתי עם בחור בשעת צהריים, בבית קפה. אני לגמרי ולחלוטין שכחתי מהמוסכמה שהבחור משלם בפגישות, כן? פשוט פרח לי מהראש. הזמנתי משהו לאכול, שהיה הרבה יותר יקר ממה שהוא הזמין (הייתי רעבה! וקבענו להיפגש לצהריים למען האמת.)

הגיעה העת לשלם... אני מוציאה את הארנק, הוא מעיין בחשבון, ופתאום אני נזכרת בבת-אחת! שהוא בטח ירצה לשלם עליי! אוף, זה היה לא נעים (באמת הוא שילם ודחה את הצעתי לשלם על עצמי (לא התעקשתי כי לא רציתי לפגוע בו ושיחשוב שאני לא מעוניינת..))

לא ממש פדיחה, כי אני לא חושבת שהוא חשב עליי משהו שלילי בגלל זה, אבל כן היה לי לא נחמד :-/

וכידוע תמיד מוצאים שם מכרים..

קיצור, אנחנו הולכים לתומנו ופתאום מושכת אותי מישהי אחורה.

אני מסתכלת ומגלה שזו חברה.

חיבוקים, נישוקים וכמה מילים שהחלפנו..

אני מסיטה את מבטי לכיוון הבחור

ומגלה שהוא התקדם בכלל..

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

אבל אחרי 3 חודשים, לשחרר

ולהבין שאין אף בחורה בעולם, מיוחדת ככל שתהיה, שבגללה "אוכלים את הלב" כשהיא נפרדת ממך.

זה פשוט לא נכון ולא הגיוני. לא ריגשית ולא שיכלית.

זוגיות זה כמו עסק, שותפות, ברגע שצד אחד לא מעוניין,

לא משנה הסיבה, אז אין כאן שום בעיה. שום דיון. כי אין כאן כלום.

זה כמו שתסתכל על השכנה שלך בת 80. אין בינכם כלום וברור שאין מצב ש"תאכל הלב" בגללה. זה בדיוק אותו דבר כאן.

מתי "אוכלים את הלב?"

אם פגעת במישהי שאוהבת אותך .

אם עצבנת מישהי שאוהבת אותך.

ויש כעס, ויש מתח, ויש תחושה לא נעימה.

כאן זה בדיוק הזמן "לאכול את הלב", לעשות חשבון נפש ולהפיק לקחים כדי לשפר את השותפות.

אבל ברגע שצד אחד אומר "נגמר", ואין שום ריב, שום ויכוח שגרם לזה, אז זה הזמן לשחרר כי הסיפור נגמר בלי לאכול שום לב. פשוט לתת לנפש לנוח קצת,

לנשום אויר, לעשות דברים מחזקים ואז אחרי הפסקה קצרה (כל אחד והקצב שלו) לחפש שותפה טובה יותר.

בהצלחה.

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."