מה ידע לכם על הקשר של הרב נריה וי"ט כסלו (חוץ ממה שהוא זכה להסתלק בתאריך חסידי זה...)שמעתי על קשר מיוחד עוד מזמן היותו ברוסיה...
אם למישהו יש יותר פרטים נשמח שירחיב
פורום חסידות חב"ד
בהנהלת:
מכתב פתיחה
הרב נרי'ה וי"ט כסלומושיקו
מה שהשגתי על זהמושיקו
כתלמיד ישיבה ליטאית מחתרתית - הוא למד תניא בצמאון; כשייסד את ישיבת ‘בני עקיבא’ בכפר הרא”ה ייסד בה שיעור תניא, אף הוא כשלעצמו למד תניא מדי שבת, ובשמעו כי ספר התניא הודפס בימית התרגש מאד וביקש להשיג לו עותק ממהדורה זו ● לקראת י”ט כסלו, ראש השנה לחסידות ויום פטירתו של מייסד וראש ישיבות בני עקיבא הרב משה צבי נריה ע”ה, מביא חב"ד.אינפו את מסכת הקשרים העניפה של אבי דור הכיפות הסרוגות עם הרבי מלך המשיח ועם חסידות חב”ד אותה הכיר כבר משחר נעוריו. מאת שניאור זלמן ברגר.
סיפורו של חסיד נלהב מראשי ה’מזרחי’ ב'כתבה המלאה'.
פותחת ומספרת הגב’ צילה בר-אלי, בתו של הרב נריה ז”ל:
“הקשר של אבא עם הרבי מליובאוויטש היה חזק מאוד. קשה כעת לאסוף את כל הפרטים הקשורים לכך, אבל מהמעט שידוע לי, אבא עמד בקשר מכתבים רצוף עם הרבי; הוא היה מרבה להתייעץ עמו הן בעסקנות הכלל והן בעניינים אישיים. ידוע לי שאבא נפגש פעמים רבות עם הרבי ואף היה משתתף בהתוועדויות”.
על קשר רצוף שהיה לרב נריה אפשר ללמוד גם מהמכתב שהרבי הפנה אליו )היכל מנחם חלק ג’ עמוד קנא מי”א כסלו תשי”ט(: “במענה למכתבו מד’ כסלו עם המצורף אליו, ובודאי זה מכבר הגיעו מכתבי מענה על מכתבו הקודם...”.
מי שעוקב אחר הליכותיו של הרב נריה בכל הקשור לחב”ד, מוצא כי הרב נריה היה האיש שהחדיר בתלמידי ישיבות בני עקיבא את החשיבות בלימוד החסידות. הוא אף לימדם רבים מניגוני חב”ד. הגדיל לעשות כאשר עודד את ראשי ישיבות בני עקיבא לשלוח את תלמידיהם להתוועדויות תלמידי הישיבות שנערכה מדי שנה בי”ט כסלו בכפר חב”ד, כאשר הוא עצמו היה הנואם המרכזי בהתוועדויות אלו - מה שפתח את השער לשיעורי תניא בישיבות בני עקיבא. כתוצאה מכך, רבים וטובים מהתלמידים הפכו לחסידי חב”ד, מהם המכהנים כראשי ישיבות, שלוחים, מנהלי מוסדות ועוד.
העוקב אחר מעשיו אלו של הרב נריה, לא יכול שלא לתמוה מה הניע את מי שנחשב היה למחנך הראשי של ‘הכיפות הסרוגות’ להחדיר ערכים חבדיי”ם מובהקים בקרב תלמידיו? מה הביא את הרב נריה להקים שיעור תניא בישיבה אותה ייסד וניהל?
לרגל יום הבהיר י”ט כסלו, ראש השנה לחסידות, ויום פטירתו של הרב נריה, מגולל ‘בית משיח’ את מסכת הקשרים העניפה שרקם הרב נריה עם חב”ד והרבי מלך המשיח, מהם אפשר ללמוד על הקשר החם שהיה לו עם ליובאוויטש.
יניקה חסידותית
כמעט מובן מאליו שקשר נפשי כה חם לחסידות החל עוד מימי ילדותו, ועוד לפני כן - מימיו אביו הרב פתחיה מנקין )שם משפחתו המקורי מנקין, ואילו שם משפחתו נריה הגיע בשל שמותיו הספרותיים בהם השתמש(.
אביו של הרב נריה - הרב פתחיה מנקין, ביקש בבחרותו להכיר את עולם החסידות ואורחותיו. באותם ימים שמע על אודות ליובאוויטש בעיר מגוריו פולטבה שם היתה קהילה חב”דית גדולה. בעקבות סקרנות זו נסע לליובאוויטש לחודשי אלול-תשרי. בישיבת “תומכי תמימים” שקד על תלמודו, האזין לשיחות ולמד מאמרי חסידות של האדמו”ר הרש”ב.
רשמים חיוביים מביקורו זה מסר כעבור שנים לילדיו ובהם הרב משה צבי, שביקש אף הוא בימי בחרותו לטעום מטעמה של תורת החסידות.
הרב משה צבי נולד ביום כ”א שבט תרע”ג בעיירה הפולנית לודז’. הוריו כינוהו בחיבה ‘מוישה הרשל’ה’. אביו כבר כיהן במשרת רבנות בעיירה ושקד על לימודו יומם ולילה. למרות שהיה טרוד במשנתו, הקדיש תשומת לב רבה לחינוך ילדיו, השתדל לטפח בהם את החיבה לתורה ולומדיה. בזמנים מיוחדים היה האב מספר בפרוטרוט על המשפחה המיוחסת לדורותיה.
מפאת עדינותו וענוותנותו ר’ פתחיה לא סח לילדיו בשבח עצמו. את זה השלימה האם שסיפרה כי שאיפת חייה היתה להינשא לתלמיד חכם, וכשהציעו להוריה את ‘פתחיה פאלטרווער’, נודע לאביה כי הבחור הנו תלמיד חכם ושקדן גדול. על משפחתו, משפחת מנקין המעטירה, אמרו “מנקין - דאס איז דיא סמעטענע פון חארקוב און פאלטרווע” ]= מנקין היא ‘השמנת’ של הערים חרקוב ופולטבה[.
מבני משפחת מנקין היו גם ‘תמימים’ וחסידי חב”ד, כמו הרב אלכסנדר סנדר מנקין, מתלמידי “תומכי תמימים” בליובאוויטש. מענף אחר נולדה הרבנית מלכה מנקין, רעייתו של הרב אריה לייב ליפסקר ע”ה מלוד, אם משפחת ליפסקר )ראה מסגרת(.
לימוד תורה
בתנאי מחתרת
באותם שנים החל השלטון הקומוניסטי בדיכוי הרוח היהודית. נגזרה הגזירה שכל האזרחים חייבים לשלוח את ילדיהם ללמוד בבתי ספר הממלכתיים בהם לימדו ברוח הכפירה. האב הרב פתחיה לא שלח את ילדיו לבית הספר, ולימדם תורה בבית. מעשה זה היה כרוך במסירות נפש גדולה, שכן העונש על כך היה חמור.
כבר בשחר נעוריו הפליאה שקדנותו של הרב נריה את משפחתו ומכריו, כפי שמספר אחיו הבכור הרב יוסף חיים: “כשמשה צבי רצה לקרוא בספר שהיה מונח על מדף גבוה, הוא לקח כסא וטיפס למעלה. עודו עומד על הכסא אחז בספר ושקע בתוכנו במשך שעות. קראנו לו לרדת אך הוא לא שמע...”.
לאחר חג הפסח תרפ”ו, והוא בן 31, נטל את מקל הנדודים והגיע לישיבת מינסק בראשות הרב יהושע הורדונר. הלימוד בישיבה התנהל בתנאי מחתרת גמורים. התלמידים הקפידו בצאתם ובבואם על חשאיות גמורה. הם הלכו זוגות זוגות ונזהרו מלהראות בחבורות גדולות. מקום בית הכנסת היה בסמוך לרחוב צדדי שהתאים לנתוני המצב. הבחורים למדו בעזרת הנשים שבקומה השנייה. אחד התלמידים היה יושב ליד החלון ומשקיף על הכניסה להזהיר מפני בואם של זרים. כשהגיע זר, מיד היה משתיק את הלומדים, וראש הישיבה היה יורד בסולם שהוצב במעבר צדדי, בעוד הבחורים ישבו על מקומם ללא מורה, בטענם כי הם נערים הלומדים לבדם.
קשה היה להעלים מעין השלטונות את קיומה של הישיבה שמנתה עשרות תלמידים. כמה פעמים נתפסו בני הישיבה בשעת לימודם, והם ניצלו אך בנס. על ימים אלה סיפר הרב נריה בעצמו: “לילה חורפי אחד הפתיע אותנו קצין משטרה יהודי - סוקניק שמו - שערך רשימה של התלמידים. חלק מהתלמידים הצליחו להתחמק והשאר נרשמו כבני העיר מינסק. בעקבות הארוע החליטה הנהלת הישיבה לפזר את התלמידים בבתי הכנסת השונים עד יעבוד זעם. רק לאחר שבוע-שבועיים חזרנו לתלמודינו”.
אלו לא היו ימים פשוטים וקלים. על אותם ימים נוראים ואפלים שעברו על יהדות רוסיה, כתב הרב נריה כעבור שנים:
וזרח השמש ובא השמש.
לדאבוננו נשתנו סדרי בראשית.
שקיעה באין זריחה.
אנו מקווים לאור - ואין.
הולכים וכבים הנרות האחרונים המאירים ליהדות הרוסית.
החושך מתגבר ועלטה מקיפה את החיים הדתיים,
את השרידים המוסרים נפשם על קדושת תורתנו.
למרות המעקבים והרדיפות מהם סבלו שומרי המצוות באותם ימים, לא נרתע העלם הצעיר משה צבי מנקין ]נריה[ והמשיך ללמוד יהדות. ולא זו בלבד, אלא שאף החל ללמוד את תורת החסידות - דבר שהיה ‘פסול’ בתכלית בעיני הקומוניסטים, כיון שבכך שייך עצמו ל’שניאורסונים’.
באותם ימים הצטרף עם כמה מחבריו ללימוד חסידות מפי המשפיע הרב אברהם ברוך פבזנר ע”ה. השיעור התקיים מדי יום בשעות הצהריים ב’ליובאוויטשער שטיבל’ של מינסק. את השיעור יזם וארגן ליפא, בן לדיין בעיר בוברויסק, מתלמידי הישיבה. גם הרב נריה היה ממשתתפי השיעור.
במשך שנה שלמה למדו את ‘שער היחוד והאמונה’, ובחודש אלול את ‘אגרת התשובה’ יחד עם ‘קונטרס התפילה’. מדי פעם השתתפו התלמידים בהתוועדויות שנערכו בבית הרב פבזנר, שם שמעו דברי חסידות וניגנו ניגונים חסידיים דבקותיים.
הנער משה צבי שמח להשתתף בשיעורי החסידות, כיון שעדיין זכר היטב את דבריו של אביו הדגול בשבח תורת החסידות מאז למד בישיבת ‘תומכי תמימים’ בליובאוויטש. “כשספרתי על כך לאבא, שהיה ממשפחת ‘מתנגדים’, סיפר לי, כי בימי בחרותו נסע לליובאוויטש ושהה שם בימים הנוראים, שכן רצה לעמוד על טיבה של חסידות חב”ד. אבא מסר לי כי שיחותיו בחסידות של הרשב”ץ, מורו של הרבי הריי”צ מליובאוויטש, טעמם עוד בפיו כנתינתם בשעתם...”, סיפר כעבור שנים הרב נריה.
בתחילת שנת תרפ”ט עזב את ישיבת מינסק ועבר ללמוד בעיר שקלוב, אצל רב העיר הגאון הרב מרדכי פיינשטיין )אחיו של הרב משה פיינשטיין, בעל ה”אגרות משה”(. למעלה משנה שקד על לימודיו בשקלוב עד שקלגסי השלטון הקומוניסטי פשטו על הישיבה.
היה זה ליל כ”ג בשבט תר”צ. בהיותם שוקדים על תלמודם בבית הכנסת טריבס, התפרצו למקום שני שוטרים, האחד במדים והשני בלבוש אזרחי. השוטר במדים שלף אקדח בתנועה זריזה, וצעק לעברם “אתם אסורים”. בעיצומו של אותו לילה חורפי מושלג הובלו התלמידים אל בנין המשטרה. כיון שחדרי המעצר היו מלאים עד אפס מקום, העבירו את הלילה בחדרי המשרדים. הם המשיכו ללמוד גמרא שהביאו עמם, במסכת כתובות דף ל’, וכשהתעייפו ישנו שינה חטופה על שולחנות המשרד. בבוקר נלקחו לחקירה ונשאלו לפשר מעשיהם; למי הגיעו, מה חיפשו בעיר, האם רב העיר לימד אותם ועוד שאלות רבות. בני הישיבה הכחישו כל קשר לרב המקומי, וטענו שבאו לשקלוב כיון שידעו כי יש בה ספרי קודש רבים שאין להשיגם במקום אחר. מפאת גילם הצעיר )לרב נריה מלאו 61 שנים( לא נשפטו, אולם נצטוו לחזור כל אחד לעיר מגוריו.
הרב נריה נסע משקלוב היישר למוסקבה. באותם ימים הבין כי לא יוכל עוד להמשיך חיים יהודיים בתנאים שכאלו, והוא החל לפעול במרץ כדי לקבל אישורים על מנת לעלות ארצה.
אדמו”ר הריי”צ
מסייע לרב נריה
כשהגיע למוסקבה התארח בביתו של אחיו הרב יוסף מנקין; עד מהרה הבין כי מפאת הדוחק והצפיפות, לא יוכל להמשיך לדור שם. למחרת בבוקר הלך להתפלל בבית הכנסת, שם פגש כמה בחורים שמקום לימודם נסגר על ידי השלטונות. שם גם התוודע לזיסל בונין, הלא הוא הרב החסיד אלכסנדר בן נון, לימים מידידיו הקרובים: “הכרתי צעיר חב”די בעל פנים טובות ועיניים חומות, אשר גלה גם הוא ממקום תורה מישיבת ‘תומכי תמימים’ בנעוול, שגם היא שתתה את כוס התרעלה ותלמידיה פוזרו”, מספר לימים הרב נריה.
באותם ימים ביקר בביתו של הרב אבא דוד גולדפיין, שם פגש בבחור צעיר בשם דוד חנזין, לימים חבר בי”ד רבני חב”ד בארה”ק וזקן רבני אנ”ש. לפי עדותו של הרב נריה, הרב חנזין עבר את כל הש”ס כבר בהיותו בן שבע עשרה בלבד. השניים התחבבו זה על זה, וקבעו חברותא בביתו של חנזין שגר עם אמו האלמנה בצ’רקיזובה, פרבר קטן של מוסקבה. השניים למדו יחד בעיון מסכת “בבא קמא” ולגירסא מסכת פסחים.
בזמן שהותו במוסקבה, עשה הרב נריה מאמצים רבים כדי לצאת מברית המועצות. רבים וטובים סייעו לו, ובהם הרב צבי יהודה קוק. כאשר הגיע שלב התשלום על הפספורט, נדרש לשלם שלושים דולר, סכום עתק באותם ימים. הרב נריה פנה לכמה אישים בחו”ל בבקשה שיסייעו לו במימון הפספורט. כעבור זמן מה הגיע מכתב מאדמו”ר הריי”צ ששלח לו את מלא הסכום!
בעת שהמתין במשרד הפנים כדי לקבל את הפספורט, נכנס בשיחה עם הרב יחזקאל אברמסקי, שאף הוא בא לקבל את הפספורט שלו, אך נענה בשלילה ובו במקום נאסר. ידידיו של הרב נריה הזהירו אותו שיברח מיד ממוסקבה, כיון שנראה מדבר עם הרב אברמסקי, ומי יודע...
הרב נריה התעכב עוד כמה שעות במוסקבה כדי להיפרד מקרובי משפחה ומידידו הרב דוד חנזין. בהגיעו לבית משפחת חנזין הופתעו בני הבית לשמוע את בשורת היציאה. מרוב התרגשות אחז הרב חנזין בידיו ורקד עמו בשמחה רבה. כולם הביעו את תקוותם שבעקבותיו יזכו כולם לצאת בקרוב מברית המועצות.
ואכן ביום כ”ג סיון תר”צ קיבל הרב נריה את האישור לצאת את ברית המועצות, וארבע שנים לאחר מכן יצא אף הרב חנזין את בריה”מ.
כשהגיע הרב חנזין לארץ, שוב חזרו השניים לקביעות לימודם המשותף. וכך כתב הרב נריה ביומנו מחורף תרצ”ד )אז למד בישיבת מרכז הרב בראשות הראי”ה קוק(: “הגיע דוד חנזין. אני מכירו עוד ממוסקבה. הוא כבר עבר על כל ש”ס. עכשו יגור בדירתי. סבור אני לקבוע איתו זמני לימוד. הוא שקדן ובחור הגון”.
בתו של הרב נריה, הגב’ צילה בר אלי, מספרת כי אכן השניים גרו באותה דירה במשך תקופה ארוכה ואף למדו שעות רבות ביחד. “באחד היומנים של אבא מוזכר דברים שאמר בסעודת שבע ברכות של ידיד. הדברים היו בשם חברו דוד חנזין”.
ניחוחות חב”דיים
בישיבתו של הרב קוק
עם עלייתו ארצה נכנס הרב נריה ללמוד בישיבת מרכז הרב בראשות הרב אברהם יצחק הכהן קוק, ומתורתו התווה ופילס את דרכו הרוחנית. אולם טעמו המתוק של לימוד החסידות עם המשפיע הרב פבזנר וההשתתפות בהתוועדויות לא פג ממנו. במשך השנים ייסד שיעורי חסידות לרוב ולימד את אלפי תלמידיו ניגונים חב”דיים.
הרב נריה לא ראה בכך דרך מנוגדת לשיטת רבו המובהק הרב קוק. אף הוא היה לו קשר חם עם חב”ד, כפי שמספר הרב הראל כהן, מנאמני ביתו של הרב נריה:
“רבינו, כמי ששרטט את תולדות חייו ותיאורי מעשיו של רבו הגדול מרן הגראי”ה קוק זצ”ל, לא חסך מעטו בתיאור ייחוסו ויחסו של מרן הרב קוק זצ”ל, לחסידות חב”ד. ובספר שיחות הראי”ה אף קבע פרק מיוחד לכך, הוא הפרק העשרים ושלושה הנקרא “בעולמה של חב”ד”.
“אמו של מרן הראי”ה, פערל-ז’אלאטה - סיפר הרב נריה - היתה בתו של רבי רפאל, תלמיד ישיבת וולוז’ין, אשר מצא את דרכו לחסידות חב”ד, והיה קשור לאדמו”ר רבי מנחם-מענדל בעל ה”צמח-צדק”. רבי רפאל שתלמיד-חכם גדול היה, הקים את ה”שטיבעל” החבד”י בגריבה, עיירת הולדתו של מרן הרב זצ”ל, במחוז קורלאנד שבלטביה. רבי רפאל היה גם מי שהביא לעיירה את המשפיע-החוזר הגדול ר’ יחזקאל יאנווער זצ”ל “החוזר מקאפוסט” לקהל החסידים בעיירה ובסביבה. מרן הרב זצ”ל הספיק בילדותו לשמוע את שיחותיו של “החוזר” והושפע מהן רבות, כפי שהעיד באוזני רבנו.
“תולדותיו של רבו, מרן הראי”ה זצ”ל, רצופים קשר הדוק עם חסידות חב”ד, והרב נריה ינק את משנת חב”ד שהיתה ספוגה במשנתו של מרן הרב ]קוק[ זצ”ל. את אותו הפרק מסכם הרב נריה במילים שרק מעטו שלו יכולות לנבוע: ‘הסעודה השלישית רוויית מנגינות-חב”ד, בה השמיע ה’משפיע’ רבי יחזקאל יאנובר ז”ל מאמרי דברי אלקים חיים באפלולית בין השמשות; מאמרי-חסידות שהאירו את המוחין וחממו את הלבבות; זכרונות-הילדות כיצד ישב סבא רבי רפאל ז”ל על יד השולחן הטהור ושר ‘בני היכלא’ בדחילו ורחימו, כשרוחו נשאת למרחקים, מרחפת במחיצתו של אדמו”ר ה’צמח צדק’ נ”ע - אלה ודאי שקבעו את דמותה של הסעודה השלישית דבי רב, שראינוה בירושלים מדי שבת בשבתו, ואשר נתייחד לה יחוד-ברכה לעצמה’”.
תיאור מלבב זה מתאר הרב נריה, והוא עצמו, מסתבר, השתדל להעביר את האווירה הנשמתית הזאת לתלמידיו, כפי שממשיך וכותב נאמן ביתו הרב הראל כהן: “אף אנו נחזור אחריו ונאמר, כי דמותה של הסעודה השלישית בבית מרן הראי”ה קוק זצ”ל, אותה רגיל רבנו לתאר בספריו, ולרשום את דברי התורה הנפלאים שנאמרו בה, היא ודאי שקבעה את הכיסופים הנפלאים ועריגות-הנפש שרחשו נשמותינו, אנו תלמידיו, בישיבה לדורותיה, כפי שהושפענו מהרב נריה זצ”ל, ולא רק בסעודה השלישית המיוחדת בחדר האוכל על הגבעה, סעודה שרשמיה והדי שיריה כבר נשתרשו עמוק בשולחנות בתים רבים בארץ-ישראל ובגולה”.
ואכן, הרב נריה הנחיל רבים מניגוני חב”ד לתלמידיו. על כך מספר הרב נחמיה שמרלינג, מנהל “בית חב”ד” בכפר יונה:
“יש ניגון חב”די מפורסם ששרים אותו בתדירות בישיבות בני עקיבא בכל ליל שבת בפיוט ‘ידיד נפש’. איך ניגון זה הגיע אליהם? שמעתי על כך פעם מהרב משה צבי נריה, שבהיותו במינסק, היה הולך ברגל קילומטרים רבים כדי להתפלל במנין חב”ד, ושם למד את הניגון. כשעלה לארץ, שלח אותו הרב קוק להיות עם המתיישבים הראשונים בכפר הרא”ה, ובשבת הראשונה שעשה עמם, לימדם את הניגון שלמד במינסק, ומאז הוא הפך לנחלת הכלל”.
משתף את תלמידיו בחוויותיו החסידיות
בשנת ת”ש הקים הרב נריה את ישיבת בני עקיבא בכפר הרא”ה, וזאת לאחר שבמשך שבע שנים היה מורה דרך רוחני בתנועת ‘בני עקיבא’. בתפקידו זה הגיע למסקנה כי אין תחליף לישיבה מוסדרת שתהווה מבצר רוחני ומחסום בפני האווירה החילונית.
את החידוש בהקמת הישיבה מסביר הרב הראל כהן: “הישיבה הוקמה מתוך תנועת “בני-עקיבא” בשעה ששני מושגים אלו - “ישיבה” ו”בני-עקיבא”,היו תרתי דסתרי”.
כאשר הקים הרב נריה את הישיבה בכפר הרא”ה, השתדל לייסד שיעור בתורת חסידות חב”ד, אותו מסר תקופה ארוכה הרב מאיר בליז’ינסקי, שהיה מגיע לשם כך במיוחד מרמת גן לכפר הרא”ה הסמוך לחדרה.
לא ידוע לנו בדיוק מתי החל הקשר של הרב נריה עם הרבי, אולם כאשר ייסד את שיעור התניא הזה, טרח הרב נריה לכתוב על כך לרבי מלך המשיח. אין אנו יודעים את תוכן האגרת, אולם באגרת מיום א’ ניסן תשט”ז )אג”ק חלק יב עמוד שעז( עונה לו הרבי:
נעם לי לקרות במכתבו, אשר ישנם שיעורים קבועים בלימוד ספר התניא אחת לשבוע, והמשתתפים בשיעור מגלים ענין רב בהבנה. ואף שמובן ששיעור אחת לשבוע אינו מספיק כלל וכלל. ועכ”פ צריך להיות על פי מרז”ל, שלא יעברו ג’ ימים בלא )מאור שב(תורה, היא פנימיות התורה, הנקראת בזוהר הקדוש נשמתא דאורייתא, שבדורנו זה היא תורת החסידות. ואין לך דבר העומד בפני הרצון. ואם בחו”ל כך, על אחת כמה וכמה בארץ אשר עיני ה’ אלקיך בה מראשית שנה עד אחרית שנה. ובודאי לדכוותיה האריכות בזה אך למותר.
ולא באתי בשורותי אלה אלא לקיים מרז”ל אין מזרזין אלא למזורזין, ולא נצרכה אלא להעדפה, וכדלעיל. ויהי רצון מהשי”ת אשר יצליח להעמיד תלמידים יראי ה’, לומדי תורה בטהרה ומקיימי מצוות בהידור”.
בשולי המכתב מודה לו הרבי “על היחס הטוב והסבר פנים יפות, שמקבל את חברי צעירי אגודת חב”ד שבאה”ק ת”ו, שביקרו אותו”.
הרב שלום דובער וולפא מסביר את דברי הרבי שכותב “ואם בחו”ל כך כו’”, הכוונה לכך שאם ברוסיה למד הרב נריה חסידות, כל שכן שצריך ללמוד וללמד חסידות בארץ הקודש...
הקשר של הרב נריה עם חב”ד בכלל, ועם הרבי בפרט, היה קשר אמיץ וחזק. כבר בשנת תשי”ח אנו מוצאים את הרב נריה מבקש את ברכותיו של הרבי: “זקוק אני להרבה סייעתא דשמייא, ואבקש בזה את כ”ק אדמו”ר שליט”א לזכור אותי לטובה ולברכה”, הוא כותב. ובכלל, הוא הרבה לכתוב לרבי, וביחידויות להן זכה, שהה שעות ארוכות.
במהלך אותן יחידויות הועלו סוגיות בלימוד, והרבי עודדו וסייעו בתפקידיו החינוכיים והציבוריים. פעמים נסבה השיחה על הנהגות ואידיאולגיות שונות, כמו ‘אתחלתא דגאולה’, צניעות במסגרות הפעילות של בני עקיבא, ועוד.
בראיון שהעניק פעם לערוץ 7, סיפר הרב נריה בהתפעלות את רשמיו מהרבי: “אישיות אדירה כזו שממש לא קמה כמותה בדורות האחרונים ביהדות העולם, גאון בנגלה ובנסתר, לא רק מנהיג חב”ד, אלא מפעיל גדול של יהדות העולם; ארגן ושלח חסידים לכל קצווי העולם, הרים את היהדות וקירב רחוקים. הייתי אצלו כמה פעמים והתרשמתי כל כך מן האישיות עצמה, מן המבט שחימם את הלב, התפיסה המהירה והזיכרון הפנומינלי, וכל דבר בהיקף כזה ויכולת כזאת מעל לדבר הטבעי, ומעל לכל, להנהיג ציבור כל כך גדול”.
על חיבתו לתורת חסידות חב”ד, מוסיף ומספר הרב יגאל פיזם, ראש ישיבת חב”ד בקריות, כי בצעירותו למד בישיבת כפר הרא”ה, וכששאלו התלמידים את הרב נריה מה יוכלו לקנות לו במתנה כמחווה לקראת סוף שנת הלימודים, ענה שישמח מאד אם יקנו לו ספר “לקוטי תורה” של אדמו”ר הזקן. כמו כן היה הרב נריה לומד בכל יום את הקטע היומי בספר “היום יום” שחיבר הרבי.
הרב דוד מאיר דרוקמן, רבה של קרית מוצקין, מוסיף ומספר: “כאשר למדתי בכפר הרא”ה ראיתי את הרב נריה לומד בליל ראש השנה בספר “לקוטי תורה” בהתלהבות גדולה. זכורני שבעת שלמדנו עמו בספר הכוזרי אודות מדרגתו של הנביא ודביקות תלמידיו בו, הביא לנו דוגמא מסדר כניסתו של חסיד ליובאוויטש ליחידות אל הרבי... כמו כן זכור לי שהיה מתפלל בסידור חב”ד נוסח האר”י ואף הניח תפילין נוסח חב”ד. בחדרו הישן בישיבה התנוססו שתי תמונות בלבד, של אדמו”ר הזקן ושל רבו הגרי”מ חרל”פ”.
רעייתו הרבנית רחל אף היא מספרת כי בשבתות היה ספר התניא מונח על שולחנו.
לימוד החסידות שלימד את תלמידיו, השפיע עליהם רבות. לימים הפכו רבים מהם לחסידי חב”ד מובהקים, וגם אלו שלא היו לחסידים של ממש, ההערכה והקירבה שלהם לחב”ד אינה מוטלת בספק, כפי שמתאר ר’ חיים אלבז, ממקורבי בית חב”ד עפולה: “לאחר שהרב נריה חזר מהרבי, הוא סיפר לנו את דברי הרבי אליו ודיבר עליו בהערכה עצומה. באותה תקופה התחלתי להתקרב לחב”ד, ובמבט לאחור אני מאמין כי בזכות התחושה שחשתי שראש הישיבה שלי מעריץ את הרבי, הסתייע לי להתקרב יותר לחב”ד...
הרבי מסייע לרב נריה לגייס כספים
בחודש אייר תשי”ז הגיע הרב נריה לארה”ב, כנראה על מנת לבסס את הישיבה שהקים. מסתבר כי הרב נריה עוד לא הכיר כל כך את עבודת גיוס המשאבים, והרבי התגייס כדי לסייע לו בזאת. “הרבי העביר מסרים לאישים עמם היה אמור בעלי הרב להיפגש. הרבי ביקש מהם שיקבלו אותו בסבר פנים יפות ויסייעו לו”, מספרת רעייתו הרבנית רחל.
במכתב שכתב הרב נריה לרב שלום דובער וולפא, הוא מספר על כך: “כ”ק אדמו”ר גילה בשיחה אתי התענינות מרובה בישיבות בני עקיבא. יצאתי מחדרו בשעה שלוש לפנות בוקר )ואחרי כן היו בודאי אנשים נוספים שנכנסו לחדרו(, ולמרבית הפלא נודע לי אחר כך, שכבר בשעה שמונה בבוקר, טילפן הרה”ח רחמ”א חדקוב ז”ל אל הגאון רבי ניסן טעלושקין זצ”ל )שהיתה לו השפעה בחוגי המזרחי בארה”ב(, ואמר לו שהרבי מבקש, שהוא יסייע לי אצל הנהגת “המזרחי”, בהשתדלות למען הישיבות”.
על עזרה זו אפשר ללמוד מתוך עיון במכתביו של הרבי אל הרב נריה. ממכתבים אלו עולה כי השתדלות זו להשגת תקציבים עבור ישיבות בני עקיבא, נמשכה גם בשנים שלאחר מכן. במכתב מה’ מנחם אב תשי”ח כותב הרבי בשולי הגילון: “אתעניין לדעת באם נפגשו עם חברי הסתדרות הרבנים, שביקרו במשך חדשים שעברו באה”ק ת”ו, מתאים למכתבי לכת”ר מכבר, ואם היו תוצאות לפגישה זו”.
כמה חודשים אחר כך - י”א כסלו תשי”ט - כותב הרבי מכתב ארוך בו הוא מגלה כי פעל למען המוסדות של הרב נריה )היכל מנחם ג עמוד קנא(: “במה שכתב אודות הסתדרות הרבנים ותמיכתם בהמוסד שאשר בהנהלתו, במשך השבועות שעברו איזה פעמים דיברתי בהנוגע להנ”ל. ולפני איזה ימים נתגלה עיכוב חדש בעיני על כל פנים ]...[ מובן שבכל זאת המשכתי בדיבורי...”.
הרבי גם מסביר במכתבו מדוע הוא פועל למען ישיבת בני עקיבא בכפר הרא”ה: “ואמרתי גם גלוי הטענה שאני מעוניין ותקותי חזקה שגם הם מעוניינים שמספר הכי גדול יעבור מחינוך שמאלי להמוסד שלו...”.
יש לזכור כי באותם שנים מפא”י שלטה בארץ הקודש שלטון ללא מצרים, והם עשו כל שביכולתם כדי להכניס ילדים רבים ככל האפשר למוסדות שחינכו בחינוך כפרני.
באותו ביקור שערך הרב נריה באביב תשי”ז, זכה להכנס ליחידות ארוכה אצל הרבי. במסגרת אותה יחידות דיברו השניים כמובן מאליו על הפעילות במסגרת תנועת בני עקיבא. הרב נריה שטח בפני הרבי את מצוקתו “לא פעם ישנה אצלי נקיפת לב, שהרי יודע אני שתנועת נוער מעורבת, וכמה מההנהגות השגורים בה, אינם כהלכה, ואינם על פי דרכה של תורה”.
הרבי השיב לו על כך: “כל זמן שיהיה זה טבוע וקבוע בהכרתך, רז דאס איז רן אומגליק, נאר דאס קומט ררטעווען פון ר גרעסערן אומגליק )שזהו אסון, אבל זה בא להציל מאסון כבד יותר(, תוכל להמשיך בדרכך ובעשייתך... זו השליחות שהוטלה עליכם מלמעלה, וגם אם נתקלים בקשיים, חייבים להתמיד ולהשתדל למלא את השליחות באמונה. היום אין הרבה שעוסקים בהדרכה חינוכית, ואם אתם מצליחים בזה הרי חובתכם להמשיך ולעסוק בכך”.
במהלך אותו ביקור השתתף הרב נריה בהתוועדות שהתקיימה ביום ב’ של חג השבועות. לימים הרבה לספר על התפעלותו מהשיחות העמוקות ומההתלהבות של קדושה ששרתה על אלפי הנוכחים - וגם עליו.
ההתועדות החלה לאחר תפלת המנחה ונמשכה עד קרוב לחצות הלילה, כשבסיומה ברכו ברכת המזון והתפללו ערבית. כשהבחין הרב נריה כי עבר זמן צאת הכוכבים, החליט שעל פי הדין רצוי יותר לקרוא קריאת שמע של ערבית ולהתפלל ערבית כעת, ולכן יצא בשקט החוצה, התפלל ערבית וחזר להתוועדות. כאשר הרבי ראה אותו בחזרתו, חייך אליו במאור פנים ואמר: “ררויס פון איין ספק, און רריין אין ר צווייטען ספק”
]= יצאת מספק אחד ונכנסת לספק שני[.
סיפור זה סיפר לרב שלום דובער וולפא כעבור שנים, והסביר זאת הרב וולפא, חששו של הרב נריה היה מהמבואר בשו”ע אורח-חיים סימן רלב סעיף ב’ ובנושאי הכלים; אבל בתפלת ערבית שלו לפני ברכת המזון, נכנס לספק חדש המבואר בשולחן ערוך אדה”ז הלכות ברכת המזון סימן קפח סעיף י”ז.
הרבי מבקש את הרב נריה לפעול בענייני הלכה
בכ”ד אלול תשי”ז )אגרת ח’קל( מעוררו הרבי להשתדל לתקן הפרצה שיש מקומות בהם נוהגים צעירים מארגוני נוער דתי “להתפלל בתערובות רחמנא ליצלן ללא מחיצה כדין ולעתים לפי אידיאולוגיא”. הרבי מדגיש במכתבו “בטח זוכר שבשיחתנו נגענו גם בנקודה זו”, וקובע שיש לרב נריה השפעה רבה בנידון, ומבקשו לשוב ולהודיעו על הצלחתו בתיקון הענין.
כנראה שהרב נריה השתדל בכיוון הזה ודיווח על כך אל הרבי. באגרת )ח’קנ( שנכתבה בי”א ניסן תשי”ח שוב כותב לו הרבי: “בעתו קבלתי מכתבו.. ובטח על פי כתבו שם, ממשיך השתדלותו בכל האופנים האפשריים בענין ההפרדה”.
ביום י”א כסלו תשי”ט )ו’תקצו( כותב הרבי שוב אל הרב נריה בענין הזה )המכתב בשלימותו מופיע בהיכל מנחם חלק ג’ עמוד קנא(: “לפלא שאין מזכיר דבר בשאלת ההפרדה, אף שתקותי חזקה שממשיך לפעול בזה ובמרץ המתאים, לערך חשיבות הענין”. הרבי מציין ש”אף על פי שכל אחד מרבותינו זכרונם לברכה היה ‘אוהב ישראל’ )”שהרי סמוכים הם מדור דור עד למשה רבנו שאוהב ישראל היה”(, ואם כן בודאי שרז”ל לא רצו להוציא לעז על בני ישראל, בכל זאת הזהירו שחייבת להיות הפרדה בין אנשים ונשים, “ובביטוים כמדקרות חרב”.
הרב נריה אמנם פעל רבות להגברת עניני הצניעות וההפרדה בפעולות בני עקיבא, זאת תחת הרושם של הבקשות והעידודים שקיבל מהרבי בענין. הוא גם היה מאלו שעמדו מאחורי הוצאת הספר “קדושים תהיו” שכתב ר’ שמואל כ”ץ שליט”א, “לחיזוק הצניעות בחברה ובתנועות הנוער”. בהסכמתו לספר זה מסביר הרב נריה, כי המסגרת המעורבת של בני עקיבא הוקמה “בדיעבד” כדי להציל נוער כזה ש”גם הנהגת הוריו היתה פושרת ביותר”. הרב נריה מוסיף בהסכמתו כי יש להאבק עם “אלה שרצו לראות בהוראות שעה אלו מצב של לכתחילה”.
שוב ושוב כותב הרבי לרב נריה בנוגע להפרדה, ולא בכדי. בהיכנסו לארגון בני עקיבא שנים רבות לפני כן, דאג הרב נריה שלא ירקדו ריקודים מעורבים בנים ובנות יחד. הוא עשה זאת בשלבים ובאופנים שונים עד שהצליח במשימתו. כך פעל במשך השנים בנושא זה צעד אחר צעד, בעידודו הבלתי פוסק של הרבי.
המעלה של קירוב על ידי מצוות מעשיות דוקא
ביום ב’ כסלו תשכ”ח, שוב זכה הרב נריה להכנס ליחידות שנמשכה כשעתיים. כשיצא את הקודש, ביקש מהת’ דוד מאיר דרוקמן, תלמידו לשעבר שלמד בנתיים ב-077, שירשום מפיו את הנושאים שעלו בשיחה. הרב דרוקמן מציין בכתבו: “לפני שנכנס ליחידות, ראיתי אותו ניצב ב”גן עדן התחתון” ואומר תהלים ומכין את עצמו להכנס אל הקודש פנימה כאשר כולו אומר חיל ורעד. להלן תקציר הדברים שרשמתי מפיו:
“הרב נריה אמר שכאשר הוא נפגש עם נוער שאינו שומר עדיין תורה ומצוות, הוא תובע מהם להתחיל ללמוד תורה, מתוך תקוה ש”המאור שבה מחזירו למוטב”. הרבי העיר על זה שעם כל המעלה של לימוד התורה, הרי מאחר שהם עושים את זה בכדי להשיג עוד דבר שכלי ולא בקבלת עול, זה לא יפעל כל כך שישנו את דרכם. מה שאין כן כאשר פועלים עליהם לקיים מצות מעשיות ובאופן יום-יומי, הנה דוקא זה פועל על חומר הגוף, ועל ידי זה הם יתקרבו לשמירת כל המצוות בפועל.
“בין השאר דיבר דברים חריפים בשלילת הענין של “אתחלתא דגאולה. - הרבי: “אני מדגיש תמיד את הענין שהמצב היום אינו אתחלתא דגאולה, ובקשר לזה הנני מצטט את הרמב”ם, שכבר נעשה שגור על לשוני: “יעמוד מלך מבית דוד.. ויכוף.. וילחום..”, ורק כאשר יצליח וינצח בכל זה יתחיל קיבוץ גלויות על ידו. שלכאורה אין זה מובן, מחד גיסא אומרים את הכלל “אלו ואלו דברי אלקים חיים”, ומאידך “בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה”. ואיך יתקיימו שניהם? אלא, שלענין פלפול ולימוד תורה אלו ואלו דא”ח, כי הכל נאמר מפי הגבורה. אבל לענין הלכה בפועל הרי בית שמאי במקום ב”ה אינה משנה.
“והנה הרמב”ם שם פוסק באופן ברור מה יהיה סדר הגאולה, והראב”ד והכסף משנה אינם משיגים עליו בזה. ובמילא, גם אם יש ראיה מאיזה מדרש או גמרא אודות קץ מגולה ואתחלתא דגאולה, הרי הכל טוב ויפה, אבער צו הלכה האט דאס ניט )= אין זה שייך להלכה(“.
במהלך היחידות הרבי התייחס גם לכרוז שיצא מטעם “בני עקיבא” הקורא לבחורי ישיבות להתגייס לצבא, והביע את אי שביעות רצונו מכך. הרב נריה ענה שהכרוז לא יצא מטעם ההנהלה הארצית של “בני עקיבא”, אלא מאדם שאין הוא מכירו כלל. הרבי ביקש מהרב נריה למצוא דרך למחות כנגד כרוז זה.
לאחר מכן התעניין הרבי בקשר להשתתפותם של תלמידי ישיבות בני עקיבא בהתוועדות מיוחדת שנערכה עבורם בכפר חב”ד בחג הגאולה י”ט בכסלו, וביקש לשמוע את חוות דעתו של הרב נריה והתרשמותו.
לוחם למען שלימות הארץ
הרב נריה היה מראשי הלוחמים למען שלימות ארץ ישראל, והתנגד בתוקף למסירת שטחי ארץ ישראל לאויב. הוא היה מראשי המתנגדים לנסיגה מסיני ופינוי ימית לא רק בדיבורים כי אם במעשים. למשך כמה חודשים העתיק את דירתו לעיר ימית. נוכח במקום בעת הפינוי ודאג שלא יגיעו הדברים לידי מלחמת אחים ח”ו.
באותם ימים קשים בהם התגורר בימית, סיפר לו אחד מחסידי חב”ד כי ספר התניא הודפס גם בימית. כשהרב נריה שמע זאת, התרגש וביקש להשיג לו את הספר.
במוצאי אחרון של פסח היה חתנו הרב מרדכי בר-אלי עם שניים מילדיו אצל הרבי בחלוקת כוס של ברכה. ר’ מרדכי לא הציג עצמו, ולאחר שקיבל יין בכוסו המשיך בדרכו. איכשהו נודע לאחד המזכירים שזהו חתנו של הרב נריה, והוא נקרא בשנית אל הקודש, והרבי נתן לו בקבוק יין ובירך אותו ברכות לרוב. כשהמשיך בדרכו, מיד עטו עליו כמה חסידים שהתעניינו לדברי הרבי. רק אז הבין החתן כי קבלת בקבוק היין היה מחווה של קירוב.
הרב נריה עצמו דאג לשלוח לרבי מכתביו ומספריו שהוציא לאור, והרבי תמיד הודה לו על כך בחום.
הרב נריה הצטיין בכתיבה ספרותית, ותורתו כתובה על פני מאות חיבורים שרק חלקם כונסו בספריו. כתלמיד חכם בקיא ומעמיק כתב מאמרים תורניים רבים: חדושי תורה, פרקי עיון וברורי הלכה. כמנהיג ואיש ציבור עסק גם בהליכות ציבור. כמחנך בעל שעור קומה, ביטא בכתביו הגות חינוכית של חזון ומעשה.
נסיים בציטוט ממכתבו של הרבי לבחור שעלה מצרפת, והתלבט האם ללמוד או לעבוד )לאחר שהרבי מעודדו ללמוד תורה בארץ הקודש כותב לו הרבי(: “כיון שנמצא בכפר הרא”ה, מהנכון שיכנס שם להרב מ.צ. שליט”א נרי-ה, ויבאר לפניו את הבעיה שלו, ויכול להראותו גם מכתבי זה, ובודאי אשר יפרט לו את הענין עוד יותר ויסבירו באם זקוק לעוד ביאור בזה”...
הרב נריה למד תניא בשופי, הקים שיעור תניא בישיבה אותה ניהל, למד ליקוטי תורה ועודד את תלמידי ישיבות בני עקיבא להשתתף בהתוועדויות הקבועות של י”ט כסלו, אליהם בעצמו היה בא לנאום. ההתוועדות האחרונה של הרבי בה השתתף אף היא היתה ביום י”ט כסלו תשמ”ב, וכבר אמרו כמה ממספידיו כי לא דבר ריק הוא שהשיב נשמתו ליוצרה ביום י”ט כסלו תשנ”ו...
מקורות: מתוך פרק על הרב נריה בספר ‘שמן ששון מחברך’ חלק ג’, בעריכת הרב שלום בער וולפא, שעתיד לראות אור בקרוב; ‘שחר אורו’, ספר לתולדותיו מאת בתו הגב’ צילה בר אלי; מאמר לזכרו ב’הצופה’ מאת נאמן ביתו הרב הראל כהן; קובצי ‘היכל מנחם’ בעריכת הרב מרדכי מנשה לאופר, וכן סדרת ראיונות בעל-פה עם בני משפחתו ותלמידיו.
תודת הכותב נתונה לכל המסייעים ובראשם: הרבנית רחל נריה והרב יקהת רוזן ממרכז נריה בקרית מלאכי.
(התפרסם בבית משיח)
סיפורו של חסיד נלהב מראשי ה’מזרחי’ ב'כתבה המלאה'.
פותחת ומספרת הגב’ צילה בר-אלי, בתו של הרב נריה ז”ל:
“הקשר של אבא עם הרבי מליובאוויטש היה חזק מאוד. קשה כעת לאסוף את כל הפרטים הקשורים לכך, אבל מהמעט שידוע לי, אבא עמד בקשר מכתבים רצוף עם הרבי; הוא היה מרבה להתייעץ עמו הן בעסקנות הכלל והן בעניינים אישיים. ידוע לי שאבא נפגש פעמים רבות עם הרבי ואף היה משתתף בהתוועדויות”.
על קשר רצוף שהיה לרב נריה אפשר ללמוד גם מהמכתב שהרבי הפנה אליו )היכל מנחם חלק ג’ עמוד קנא מי”א כסלו תשי”ט(: “במענה למכתבו מד’ כסלו עם המצורף אליו, ובודאי זה מכבר הגיעו מכתבי מענה על מכתבו הקודם...”.
מי שעוקב אחר הליכותיו של הרב נריה בכל הקשור לחב”ד, מוצא כי הרב נריה היה האיש שהחדיר בתלמידי ישיבות בני עקיבא את החשיבות בלימוד החסידות. הוא אף לימדם רבים מניגוני חב”ד. הגדיל לעשות כאשר עודד את ראשי ישיבות בני עקיבא לשלוח את תלמידיהם להתוועדויות תלמידי הישיבות שנערכה מדי שנה בי”ט כסלו בכפר חב”ד, כאשר הוא עצמו היה הנואם המרכזי בהתוועדויות אלו - מה שפתח את השער לשיעורי תניא בישיבות בני עקיבא. כתוצאה מכך, רבים וטובים מהתלמידים הפכו לחסידי חב”ד, מהם המכהנים כראשי ישיבות, שלוחים, מנהלי מוסדות ועוד.
העוקב אחר מעשיו אלו של הרב נריה, לא יכול שלא לתמוה מה הניע את מי שנחשב היה למחנך הראשי של ‘הכיפות הסרוגות’ להחדיר ערכים חבדיי”ם מובהקים בקרב תלמידיו? מה הביא את הרב נריה להקים שיעור תניא בישיבה אותה ייסד וניהל?
לרגל יום הבהיר י”ט כסלו, ראש השנה לחסידות, ויום פטירתו של הרב נריה, מגולל ‘בית משיח’ את מסכת הקשרים העניפה שרקם הרב נריה עם חב”ד והרבי מלך המשיח, מהם אפשר ללמוד על הקשר החם שהיה לו עם ליובאוויטש.
יניקה חסידותית
כמעט מובן מאליו שקשר נפשי כה חם לחסידות החל עוד מימי ילדותו, ועוד לפני כן - מימיו אביו הרב פתחיה מנקין )שם משפחתו המקורי מנקין, ואילו שם משפחתו נריה הגיע בשל שמותיו הספרותיים בהם השתמש(.
אביו של הרב נריה - הרב פתחיה מנקין, ביקש בבחרותו להכיר את עולם החסידות ואורחותיו. באותם ימים שמע על אודות ליובאוויטש בעיר מגוריו פולטבה שם היתה קהילה חב”דית גדולה. בעקבות סקרנות זו נסע לליובאוויטש לחודשי אלול-תשרי. בישיבת “תומכי תמימים” שקד על תלמודו, האזין לשיחות ולמד מאמרי חסידות של האדמו”ר הרש”ב.
רשמים חיוביים מביקורו זה מסר כעבור שנים לילדיו ובהם הרב משה צבי, שביקש אף הוא בימי בחרותו לטעום מטעמה של תורת החסידות.
הרב משה צבי נולד ביום כ”א שבט תרע”ג בעיירה הפולנית לודז’. הוריו כינוהו בחיבה ‘מוישה הרשל’ה’. אביו כבר כיהן במשרת רבנות בעיירה ושקד על לימודו יומם ולילה. למרות שהיה טרוד במשנתו, הקדיש תשומת לב רבה לחינוך ילדיו, השתדל לטפח בהם את החיבה לתורה ולומדיה. בזמנים מיוחדים היה האב מספר בפרוטרוט על המשפחה המיוחסת לדורותיה.
מפאת עדינותו וענוותנותו ר’ פתחיה לא סח לילדיו בשבח עצמו. את זה השלימה האם שסיפרה כי שאיפת חייה היתה להינשא לתלמיד חכם, וכשהציעו להוריה את ‘פתחיה פאלטרווער’, נודע לאביה כי הבחור הנו תלמיד חכם ושקדן גדול. על משפחתו, משפחת מנקין המעטירה, אמרו “מנקין - דאס איז דיא סמעטענע פון חארקוב און פאלטרווע” ]= מנקין היא ‘השמנת’ של הערים חרקוב ופולטבה[.
מבני משפחת מנקין היו גם ‘תמימים’ וחסידי חב”ד, כמו הרב אלכסנדר סנדר מנקין, מתלמידי “תומכי תמימים” בליובאוויטש. מענף אחר נולדה הרבנית מלכה מנקין, רעייתו של הרב אריה לייב ליפסקר ע”ה מלוד, אם משפחת ליפסקר )ראה מסגרת(.
לימוד תורה
בתנאי מחתרת
באותם שנים החל השלטון הקומוניסטי בדיכוי הרוח היהודית. נגזרה הגזירה שכל האזרחים חייבים לשלוח את ילדיהם ללמוד בבתי ספר הממלכתיים בהם לימדו ברוח הכפירה. האב הרב פתחיה לא שלח את ילדיו לבית הספר, ולימדם תורה בבית. מעשה זה היה כרוך במסירות נפש גדולה, שכן העונש על כך היה חמור.
כבר בשחר נעוריו הפליאה שקדנותו של הרב נריה את משפחתו ומכריו, כפי שמספר אחיו הבכור הרב יוסף חיים: “כשמשה צבי רצה לקרוא בספר שהיה מונח על מדף גבוה, הוא לקח כסא וטיפס למעלה. עודו עומד על הכסא אחז בספר ושקע בתוכנו במשך שעות. קראנו לו לרדת אך הוא לא שמע...”.
לאחר חג הפסח תרפ”ו, והוא בן 31, נטל את מקל הנדודים והגיע לישיבת מינסק בראשות הרב יהושע הורדונר. הלימוד בישיבה התנהל בתנאי מחתרת גמורים. התלמידים הקפידו בצאתם ובבואם על חשאיות גמורה. הם הלכו זוגות זוגות ונזהרו מלהראות בחבורות גדולות. מקום בית הכנסת היה בסמוך לרחוב צדדי שהתאים לנתוני המצב. הבחורים למדו בעזרת הנשים שבקומה השנייה. אחד התלמידים היה יושב ליד החלון ומשקיף על הכניסה להזהיר מפני בואם של זרים. כשהגיע זר, מיד היה משתיק את הלומדים, וראש הישיבה היה יורד בסולם שהוצב במעבר צדדי, בעוד הבחורים ישבו על מקומם ללא מורה, בטענם כי הם נערים הלומדים לבדם.
קשה היה להעלים מעין השלטונות את קיומה של הישיבה שמנתה עשרות תלמידים. כמה פעמים נתפסו בני הישיבה בשעת לימודם, והם ניצלו אך בנס. על ימים אלה סיפר הרב נריה בעצמו: “לילה חורפי אחד הפתיע אותנו קצין משטרה יהודי - סוקניק שמו - שערך רשימה של התלמידים. חלק מהתלמידים הצליחו להתחמק והשאר נרשמו כבני העיר מינסק. בעקבות הארוע החליטה הנהלת הישיבה לפזר את התלמידים בבתי הכנסת השונים עד יעבוד זעם. רק לאחר שבוע-שבועיים חזרנו לתלמודינו”.
אלו לא היו ימים פשוטים וקלים. על אותם ימים נוראים ואפלים שעברו על יהדות רוסיה, כתב הרב נריה כעבור שנים:
וזרח השמש ובא השמש.
לדאבוננו נשתנו סדרי בראשית.
שקיעה באין זריחה.
אנו מקווים לאור - ואין.
הולכים וכבים הנרות האחרונים המאירים ליהדות הרוסית.
החושך מתגבר ועלטה מקיפה את החיים הדתיים,
את השרידים המוסרים נפשם על קדושת תורתנו.
למרות המעקבים והרדיפות מהם סבלו שומרי המצוות באותם ימים, לא נרתע העלם הצעיר משה צבי מנקין ]נריה[ והמשיך ללמוד יהדות. ולא זו בלבד, אלא שאף החל ללמוד את תורת החסידות - דבר שהיה ‘פסול’ בתכלית בעיני הקומוניסטים, כיון שבכך שייך עצמו ל’שניאורסונים’.
באותם ימים הצטרף עם כמה מחבריו ללימוד חסידות מפי המשפיע הרב אברהם ברוך פבזנר ע”ה. השיעור התקיים מדי יום בשעות הצהריים ב’ליובאוויטשער שטיבל’ של מינסק. את השיעור יזם וארגן ליפא, בן לדיין בעיר בוברויסק, מתלמידי הישיבה. גם הרב נריה היה ממשתתפי השיעור.
במשך שנה שלמה למדו את ‘שער היחוד והאמונה’, ובחודש אלול את ‘אגרת התשובה’ יחד עם ‘קונטרס התפילה’. מדי פעם השתתפו התלמידים בהתוועדויות שנערכו בבית הרב פבזנר, שם שמעו דברי חסידות וניגנו ניגונים חסידיים דבקותיים.
הנער משה צבי שמח להשתתף בשיעורי החסידות, כיון שעדיין זכר היטב את דבריו של אביו הדגול בשבח תורת החסידות מאז למד בישיבת ‘תומכי תמימים’ בליובאוויטש. “כשספרתי על כך לאבא, שהיה ממשפחת ‘מתנגדים’, סיפר לי, כי בימי בחרותו נסע לליובאוויטש ושהה שם בימים הנוראים, שכן רצה לעמוד על טיבה של חסידות חב”ד. אבא מסר לי כי שיחותיו בחסידות של הרשב”ץ, מורו של הרבי הריי”צ מליובאוויטש, טעמם עוד בפיו כנתינתם בשעתם...”, סיפר כעבור שנים הרב נריה.
בתחילת שנת תרפ”ט עזב את ישיבת מינסק ועבר ללמוד בעיר שקלוב, אצל רב העיר הגאון הרב מרדכי פיינשטיין )אחיו של הרב משה פיינשטיין, בעל ה”אגרות משה”(. למעלה משנה שקד על לימודיו בשקלוב עד שקלגסי השלטון הקומוניסטי פשטו על הישיבה.
היה זה ליל כ”ג בשבט תר”צ. בהיותם שוקדים על תלמודם בבית הכנסת טריבס, התפרצו למקום שני שוטרים, האחד במדים והשני בלבוש אזרחי. השוטר במדים שלף אקדח בתנועה זריזה, וצעק לעברם “אתם אסורים”. בעיצומו של אותו לילה חורפי מושלג הובלו התלמידים אל בנין המשטרה. כיון שחדרי המעצר היו מלאים עד אפס מקום, העבירו את הלילה בחדרי המשרדים. הם המשיכו ללמוד גמרא שהביאו עמם, במסכת כתובות דף ל’, וכשהתעייפו ישנו שינה חטופה על שולחנות המשרד. בבוקר נלקחו לחקירה ונשאלו לפשר מעשיהם; למי הגיעו, מה חיפשו בעיר, האם רב העיר לימד אותם ועוד שאלות רבות. בני הישיבה הכחישו כל קשר לרב המקומי, וטענו שבאו לשקלוב כיון שידעו כי יש בה ספרי קודש רבים שאין להשיגם במקום אחר. מפאת גילם הצעיר )לרב נריה מלאו 61 שנים( לא נשפטו, אולם נצטוו לחזור כל אחד לעיר מגוריו.
הרב נריה נסע משקלוב היישר למוסקבה. באותם ימים הבין כי לא יוכל עוד להמשיך חיים יהודיים בתנאים שכאלו, והוא החל לפעול במרץ כדי לקבל אישורים על מנת לעלות ארצה.
אדמו”ר הריי”צ
מסייע לרב נריה
כשהגיע למוסקבה התארח בביתו של אחיו הרב יוסף מנקין; עד מהרה הבין כי מפאת הדוחק והצפיפות, לא יוכל להמשיך לדור שם. למחרת בבוקר הלך להתפלל בבית הכנסת, שם פגש כמה בחורים שמקום לימודם נסגר על ידי השלטונות. שם גם התוודע לזיסל בונין, הלא הוא הרב החסיד אלכסנדר בן נון, לימים מידידיו הקרובים: “הכרתי צעיר חב”די בעל פנים טובות ועיניים חומות, אשר גלה גם הוא ממקום תורה מישיבת ‘תומכי תמימים’ בנעוול, שגם היא שתתה את כוס התרעלה ותלמידיה פוזרו”, מספר לימים הרב נריה.
באותם ימים ביקר בביתו של הרב אבא דוד גולדפיין, שם פגש בבחור צעיר בשם דוד חנזין, לימים חבר בי”ד רבני חב”ד בארה”ק וזקן רבני אנ”ש. לפי עדותו של הרב נריה, הרב חנזין עבר את כל הש”ס כבר בהיותו בן שבע עשרה בלבד. השניים התחבבו זה על זה, וקבעו חברותא בביתו של חנזין שגר עם אמו האלמנה בצ’רקיזובה, פרבר קטן של מוסקבה. השניים למדו יחד בעיון מסכת “בבא קמא” ולגירסא מסכת פסחים.
בזמן שהותו במוסקבה, עשה הרב נריה מאמצים רבים כדי לצאת מברית המועצות. רבים וטובים סייעו לו, ובהם הרב צבי יהודה קוק. כאשר הגיע שלב התשלום על הפספורט, נדרש לשלם שלושים דולר, סכום עתק באותם ימים. הרב נריה פנה לכמה אישים בחו”ל בבקשה שיסייעו לו במימון הפספורט. כעבור זמן מה הגיע מכתב מאדמו”ר הריי”צ ששלח לו את מלא הסכום!
בעת שהמתין במשרד הפנים כדי לקבל את הפספורט, נכנס בשיחה עם הרב יחזקאל אברמסקי, שאף הוא בא לקבל את הפספורט שלו, אך נענה בשלילה ובו במקום נאסר. ידידיו של הרב נריה הזהירו אותו שיברח מיד ממוסקבה, כיון שנראה מדבר עם הרב אברמסקי, ומי יודע...
הרב נריה התעכב עוד כמה שעות במוסקבה כדי להיפרד מקרובי משפחה ומידידו הרב דוד חנזין. בהגיעו לבית משפחת חנזין הופתעו בני הבית לשמוע את בשורת היציאה. מרוב התרגשות אחז הרב חנזין בידיו ורקד עמו בשמחה רבה. כולם הביעו את תקוותם שבעקבותיו יזכו כולם לצאת בקרוב מברית המועצות.
ואכן ביום כ”ג סיון תר”צ קיבל הרב נריה את האישור לצאת את ברית המועצות, וארבע שנים לאחר מכן יצא אף הרב חנזין את בריה”מ.
כשהגיע הרב חנזין לארץ, שוב חזרו השניים לקביעות לימודם המשותף. וכך כתב הרב נריה ביומנו מחורף תרצ”ד )אז למד בישיבת מרכז הרב בראשות הראי”ה קוק(: “הגיע דוד חנזין. אני מכירו עוד ממוסקבה. הוא כבר עבר על כל ש”ס. עכשו יגור בדירתי. סבור אני לקבוע איתו זמני לימוד. הוא שקדן ובחור הגון”.
בתו של הרב נריה, הגב’ צילה בר אלי, מספרת כי אכן השניים גרו באותה דירה במשך תקופה ארוכה ואף למדו שעות רבות ביחד. “באחד היומנים של אבא מוזכר דברים שאמר בסעודת שבע ברכות של ידיד. הדברים היו בשם חברו דוד חנזין”.
ניחוחות חב”דיים
בישיבתו של הרב קוק
עם עלייתו ארצה נכנס הרב נריה ללמוד בישיבת מרכז הרב בראשות הרב אברהם יצחק הכהן קוק, ומתורתו התווה ופילס את דרכו הרוחנית. אולם טעמו המתוק של לימוד החסידות עם המשפיע הרב פבזנר וההשתתפות בהתוועדויות לא פג ממנו. במשך השנים ייסד שיעורי חסידות לרוב ולימד את אלפי תלמידיו ניגונים חב”דיים.
הרב נריה לא ראה בכך דרך מנוגדת לשיטת רבו המובהק הרב קוק. אף הוא היה לו קשר חם עם חב”ד, כפי שמספר הרב הראל כהן, מנאמני ביתו של הרב נריה:
“רבינו, כמי ששרטט את תולדות חייו ותיאורי מעשיו של רבו הגדול מרן הגראי”ה קוק זצ”ל, לא חסך מעטו בתיאור ייחוסו ויחסו של מרן הרב קוק זצ”ל, לחסידות חב”ד. ובספר שיחות הראי”ה אף קבע פרק מיוחד לכך, הוא הפרק העשרים ושלושה הנקרא “בעולמה של חב”ד”.
“אמו של מרן הראי”ה, פערל-ז’אלאטה - סיפר הרב נריה - היתה בתו של רבי רפאל, תלמיד ישיבת וולוז’ין, אשר מצא את דרכו לחסידות חב”ד, והיה קשור לאדמו”ר רבי מנחם-מענדל בעל ה”צמח-צדק”. רבי רפאל שתלמיד-חכם גדול היה, הקים את ה”שטיבעל” החבד”י בגריבה, עיירת הולדתו של מרן הרב זצ”ל, במחוז קורלאנד שבלטביה. רבי רפאל היה גם מי שהביא לעיירה את המשפיע-החוזר הגדול ר’ יחזקאל יאנווער זצ”ל “החוזר מקאפוסט” לקהל החסידים בעיירה ובסביבה. מרן הרב זצ”ל הספיק בילדותו לשמוע את שיחותיו של “החוזר” והושפע מהן רבות, כפי שהעיד באוזני רבנו.
“תולדותיו של רבו, מרן הראי”ה זצ”ל, רצופים קשר הדוק עם חסידות חב”ד, והרב נריה ינק את משנת חב”ד שהיתה ספוגה במשנתו של מרן הרב ]קוק[ זצ”ל. את אותו הפרק מסכם הרב נריה במילים שרק מעטו שלו יכולות לנבוע: ‘הסעודה השלישית רוויית מנגינות-חב”ד, בה השמיע ה’משפיע’ רבי יחזקאל יאנובר ז”ל מאמרי דברי אלקים חיים באפלולית בין השמשות; מאמרי-חסידות שהאירו את המוחין וחממו את הלבבות; זכרונות-הילדות כיצד ישב סבא רבי רפאל ז”ל על יד השולחן הטהור ושר ‘בני היכלא’ בדחילו ורחימו, כשרוחו נשאת למרחקים, מרחפת במחיצתו של אדמו”ר ה’צמח צדק’ נ”ע - אלה ודאי שקבעו את דמותה של הסעודה השלישית דבי רב, שראינוה בירושלים מדי שבת בשבתו, ואשר נתייחד לה יחוד-ברכה לעצמה’”.
תיאור מלבב זה מתאר הרב נריה, והוא עצמו, מסתבר, השתדל להעביר את האווירה הנשמתית הזאת לתלמידיו, כפי שממשיך וכותב נאמן ביתו הרב הראל כהן: “אף אנו נחזור אחריו ונאמר, כי דמותה של הסעודה השלישית בבית מרן הראי”ה קוק זצ”ל, אותה רגיל רבנו לתאר בספריו, ולרשום את דברי התורה הנפלאים שנאמרו בה, היא ודאי שקבעה את הכיסופים הנפלאים ועריגות-הנפש שרחשו נשמותינו, אנו תלמידיו, בישיבה לדורותיה, כפי שהושפענו מהרב נריה זצ”ל, ולא רק בסעודה השלישית המיוחדת בחדר האוכל על הגבעה, סעודה שרשמיה והדי שיריה כבר נשתרשו עמוק בשולחנות בתים רבים בארץ-ישראל ובגולה”.
ואכן, הרב נריה הנחיל רבים מניגוני חב”ד לתלמידיו. על כך מספר הרב נחמיה שמרלינג, מנהל “בית חב”ד” בכפר יונה:
“יש ניגון חב”די מפורסם ששרים אותו בתדירות בישיבות בני עקיבא בכל ליל שבת בפיוט ‘ידיד נפש’. איך ניגון זה הגיע אליהם? שמעתי על כך פעם מהרב משה צבי נריה, שבהיותו במינסק, היה הולך ברגל קילומטרים רבים כדי להתפלל במנין חב”ד, ושם למד את הניגון. כשעלה לארץ, שלח אותו הרב קוק להיות עם המתיישבים הראשונים בכפר הרא”ה, ובשבת הראשונה שעשה עמם, לימדם את הניגון שלמד במינסק, ומאז הוא הפך לנחלת הכלל”.
משתף את תלמידיו בחוויותיו החסידיות
בשנת ת”ש הקים הרב נריה את ישיבת בני עקיבא בכפר הרא”ה, וזאת לאחר שבמשך שבע שנים היה מורה דרך רוחני בתנועת ‘בני עקיבא’. בתפקידו זה הגיע למסקנה כי אין תחליף לישיבה מוסדרת שתהווה מבצר רוחני ומחסום בפני האווירה החילונית.
את החידוש בהקמת הישיבה מסביר הרב הראל כהן: “הישיבה הוקמה מתוך תנועת “בני-עקיבא” בשעה ששני מושגים אלו - “ישיבה” ו”בני-עקיבא”,היו תרתי דסתרי”.
כאשר הקים הרב נריה את הישיבה בכפר הרא”ה, השתדל לייסד שיעור בתורת חסידות חב”ד, אותו מסר תקופה ארוכה הרב מאיר בליז’ינסקי, שהיה מגיע לשם כך במיוחד מרמת גן לכפר הרא”ה הסמוך לחדרה.
לא ידוע לנו בדיוק מתי החל הקשר של הרב נריה עם הרבי, אולם כאשר ייסד את שיעור התניא הזה, טרח הרב נריה לכתוב על כך לרבי מלך המשיח. אין אנו יודעים את תוכן האגרת, אולם באגרת מיום א’ ניסן תשט”ז )אג”ק חלק יב עמוד שעז( עונה לו הרבי:
נעם לי לקרות במכתבו, אשר ישנם שיעורים קבועים בלימוד ספר התניא אחת לשבוע, והמשתתפים בשיעור מגלים ענין רב בהבנה. ואף שמובן ששיעור אחת לשבוע אינו מספיק כלל וכלל. ועכ”פ צריך להיות על פי מרז”ל, שלא יעברו ג’ ימים בלא )מאור שב(תורה, היא פנימיות התורה, הנקראת בזוהר הקדוש נשמתא דאורייתא, שבדורנו זה היא תורת החסידות. ואין לך דבר העומד בפני הרצון. ואם בחו”ל כך, על אחת כמה וכמה בארץ אשר עיני ה’ אלקיך בה מראשית שנה עד אחרית שנה. ובודאי לדכוותיה האריכות בזה אך למותר.
ולא באתי בשורותי אלה אלא לקיים מרז”ל אין מזרזין אלא למזורזין, ולא נצרכה אלא להעדפה, וכדלעיל. ויהי רצון מהשי”ת אשר יצליח להעמיד תלמידים יראי ה’, לומדי תורה בטהרה ומקיימי מצוות בהידור”.
בשולי המכתב מודה לו הרבי “על היחס הטוב והסבר פנים יפות, שמקבל את חברי צעירי אגודת חב”ד שבאה”ק ת”ו, שביקרו אותו”.
הרב שלום דובער וולפא מסביר את דברי הרבי שכותב “ואם בחו”ל כך כו’”, הכוונה לכך שאם ברוסיה למד הרב נריה חסידות, כל שכן שצריך ללמוד וללמד חסידות בארץ הקודש...
הקשר של הרב נריה עם חב”ד בכלל, ועם הרבי בפרט, היה קשר אמיץ וחזק. כבר בשנת תשי”ח אנו מוצאים את הרב נריה מבקש את ברכותיו של הרבי: “זקוק אני להרבה סייעתא דשמייא, ואבקש בזה את כ”ק אדמו”ר שליט”א לזכור אותי לטובה ולברכה”, הוא כותב. ובכלל, הוא הרבה לכתוב לרבי, וביחידויות להן זכה, שהה שעות ארוכות.
במהלך אותן יחידויות הועלו סוגיות בלימוד, והרבי עודדו וסייעו בתפקידיו החינוכיים והציבוריים. פעמים נסבה השיחה על הנהגות ואידיאולגיות שונות, כמו ‘אתחלתא דגאולה’, צניעות במסגרות הפעילות של בני עקיבא, ועוד.
בראיון שהעניק פעם לערוץ 7, סיפר הרב נריה בהתפעלות את רשמיו מהרבי: “אישיות אדירה כזו שממש לא קמה כמותה בדורות האחרונים ביהדות העולם, גאון בנגלה ובנסתר, לא רק מנהיג חב”ד, אלא מפעיל גדול של יהדות העולם; ארגן ושלח חסידים לכל קצווי העולם, הרים את היהדות וקירב רחוקים. הייתי אצלו כמה פעמים והתרשמתי כל כך מן האישיות עצמה, מן המבט שחימם את הלב, התפיסה המהירה והזיכרון הפנומינלי, וכל דבר בהיקף כזה ויכולת כזאת מעל לדבר הטבעי, ומעל לכל, להנהיג ציבור כל כך גדול”.
על חיבתו לתורת חסידות חב”ד, מוסיף ומספר הרב יגאל פיזם, ראש ישיבת חב”ד בקריות, כי בצעירותו למד בישיבת כפר הרא”ה, וכששאלו התלמידים את הרב נריה מה יוכלו לקנות לו במתנה כמחווה לקראת סוף שנת הלימודים, ענה שישמח מאד אם יקנו לו ספר “לקוטי תורה” של אדמו”ר הזקן. כמו כן היה הרב נריה לומד בכל יום את הקטע היומי בספר “היום יום” שחיבר הרבי.
הרב דוד מאיר דרוקמן, רבה של קרית מוצקין, מוסיף ומספר: “כאשר למדתי בכפר הרא”ה ראיתי את הרב נריה לומד בליל ראש השנה בספר “לקוטי תורה” בהתלהבות גדולה. זכורני שבעת שלמדנו עמו בספר הכוזרי אודות מדרגתו של הנביא ודביקות תלמידיו בו, הביא לנו דוגמא מסדר כניסתו של חסיד ליובאוויטש ליחידות אל הרבי... כמו כן זכור לי שהיה מתפלל בסידור חב”ד נוסח האר”י ואף הניח תפילין נוסח חב”ד. בחדרו הישן בישיבה התנוססו שתי תמונות בלבד, של אדמו”ר הזקן ושל רבו הגרי”מ חרל”פ”.
רעייתו הרבנית רחל אף היא מספרת כי בשבתות היה ספר התניא מונח על שולחנו.
לימוד החסידות שלימד את תלמידיו, השפיע עליהם רבות. לימים הפכו רבים מהם לחסידי חב”ד מובהקים, וגם אלו שלא היו לחסידים של ממש, ההערכה והקירבה שלהם לחב”ד אינה מוטלת בספק, כפי שמתאר ר’ חיים אלבז, ממקורבי בית חב”ד עפולה: “לאחר שהרב נריה חזר מהרבי, הוא סיפר לנו את דברי הרבי אליו ודיבר עליו בהערכה עצומה. באותה תקופה התחלתי להתקרב לחב”ד, ובמבט לאחור אני מאמין כי בזכות התחושה שחשתי שראש הישיבה שלי מעריץ את הרבי, הסתייע לי להתקרב יותר לחב”ד...
הרבי מסייע לרב נריה לגייס כספים
בחודש אייר תשי”ז הגיע הרב נריה לארה”ב, כנראה על מנת לבסס את הישיבה שהקים. מסתבר כי הרב נריה עוד לא הכיר כל כך את עבודת גיוס המשאבים, והרבי התגייס כדי לסייע לו בזאת. “הרבי העביר מסרים לאישים עמם היה אמור בעלי הרב להיפגש. הרבי ביקש מהם שיקבלו אותו בסבר פנים יפות ויסייעו לו”, מספרת רעייתו הרבנית רחל.
במכתב שכתב הרב נריה לרב שלום דובער וולפא, הוא מספר על כך: “כ”ק אדמו”ר גילה בשיחה אתי התענינות מרובה בישיבות בני עקיבא. יצאתי מחדרו בשעה שלוש לפנות בוקר )ואחרי כן היו בודאי אנשים נוספים שנכנסו לחדרו(, ולמרבית הפלא נודע לי אחר כך, שכבר בשעה שמונה בבוקר, טילפן הרה”ח רחמ”א חדקוב ז”ל אל הגאון רבי ניסן טעלושקין זצ”ל )שהיתה לו השפעה בחוגי המזרחי בארה”ב(, ואמר לו שהרבי מבקש, שהוא יסייע לי אצל הנהגת “המזרחי”, בהשתדלות למען הישיבות”.
על עזרה זו אפשר ללמוד מתוך עיון במכתביו של הרבי אל הרב נריה. ממכתבים אלו עולה כי השתדלות זו להשגת תקציבים עבור ישיבות בני עקיבא, נמשכה גם בשנים שלאחר מכן. במכתב מה’ מנחם אב תשי”ח כותב הרבי בשולי הגילון: “אתעניין לדעת באם נפגשו עם חברי הסתדרות הרבנים, שביקרו במשך חדשים שעברו באה”ק ת”ו, מתאים למכתבי לכת”ר מכבר, ואם היו תוצאות לפגישה זו”.
כמה חודשים אחר כך - י”א כסלו תשי”ט - כותב הרבי מכתב ארוך בו הוא מגלה כי פעל למען המוסדות של הרב נריה )היכל מנחם ג עמוד קנא(: “במה שכתב אודות הסתדרות הרבנים ותמיכתם בהמוסד שאשר בהנהלתו, במשך השבועות שעברו איזה פעמים דיברתי בהנוגע להנ”ל. ולפני איזה ימים נתגלה עיכוב חדש בעיני על כל פנים ]...[ מובן שבכל זאת המשכתי בדיבורי...”.
הרבי גם מסביר במכתבו מדוע הוא פועל למען ישיבת בני עקיבא בכפר הרא”ה: “ואמרתי גם גלוי הטענה שאני מעוניין ותקותי חזקה שגם הם מעוניינים שמספר הכי גדול יעבור מחינוך שמאלי להמוסד שלו...”.
יש לזכור כי באותם שנים מפא”י שלטה בארץ הקודש שלטון ללא מצרים, והם עשו כל שביכולתם כדי להכניס ילדים רבים ככל האפשר למוסדות שחינכו בחינוך כפרני.
באותו ביקור שערך הרב נריה באביב תשי”ז, זכה להכנס ליחידות ארוכה אצל הרבי. במסגרת אותה יחידות דיברו השניים כמובן מאליו על הפעילות במסגרת תנועת בני עקיבא. הרב נריה שטח בפני הרבי את מצוקתו “לא פעם ישנה אצלי נקיפת לב, שהרי יודע אני שתנועת נוער מעורבת, וכמה מההנהגות השגורים בה, אינם כהלכה, ואינם על פי דרכה של תורה”.
הרבי השיב לו על כך: “כל זמן שיהיה זה טבוע וקבוע בהכרתך, רז דאס איז רן אומגליק, נאר דאס קומט ררטעווען פון ר גרעסערן אומגליק )שזהו אסון, אבל זה בא להציל מאסון כבד יותר(, תוכל להמשיך בדרכך ובעשייתך... זו השליחות שהוטלה עליכם מלמעלה, וגם אם נתקלים בקשיים, חייבים להתמיד ולהשתדל למלא את השליחות באמונה. היום אין הרבה שעוסקים בהדרכה חינוכית, ואם אתם מצליחים בזה הרי חובתכם להמשיך ולעסוק בכך”.
במהלך אותו ביקור השתתף הרב נריה בהתוועדות שהתקיימה ביום ב’ של חג השבועות. לימים הרבה לספר על התפעלותו מהשיחות העמוקות ומההתלהבות של קדושה ששרתה על אלפי הנוכחים - וגם עליו.
ההתועדות החלה לאחר תפלת המנחה ונמשכה עד קרוב לחצות הלילה, כשבסיומה ברכו ברכת המזון והתפללו ערבית. כשהבחין הרב נריה כי עבר זמן צאת הכוכבים, החליט שעל פי הדין רצוי יותר לקרוא קריאת שמע של ערבית ולהתפלל ערבית כעת, ולכן יצא בשקט החוצה, התפלל ערבית וחזר להתוועדות. כאשר הרבי ראה אותו בחזרתו, חייך אליו במאור פנים ואמר: “ררויס פון איין ספק, און רריין אין ר צווייטען ספק”
]= יצאת מספק אחד ונכנסת לספק שני[.
סיפור זה סיפר לרב שלום דובער וולפא כעבור שנים, והסביר זאת הרב וולפא, חששו של הרב נריה היה מהמבואר בשו”ע אורח-חיים סימן רלב סעיף ב’ ובנושאי הכלים; אבל בתפלת ערבית שלו לפני ברכת המזון, נכנס לספק חדש המבואר בשולחן ערוך אדה”ז הלכות ברכת המזון סימן קפח סעיף י”ז.
הרבי מבקש את הרב נריה לפעול בענייני הלכה
בכ”ד אלול תשי”ז )אגרת ח’קל( מעוררו הרבי להשתדל לתקן הפרצה שיש מקומות בהם נוהגים צעירים מארגוני נוער דתי “להתפלל בתערובות רחמנא ליצלן ללא מחיצה כדין ולעתים לפי אידיאולוגיא”. הרבי מדגיש במכתבו “בטח זוכר שבשיחתנו נגענו גם בנקודה זו”, וקובע שיש לרב נריה השפעה רבה בנידון, ומבקשו לשוב ולהודיעו על הצלחתו בתיקון הענין.
כנראה שהרב נריה השתדל בכיוון הזה ודיווח על כך אל הרבי. באגרת )ח’קנ( שנכתבה בי”א ניסן תשי”ח שוב כותב לו הרבי: “בעתו קבלתי מכתבו.. ובטח על פי כתבו שם, ממשיך השתדלותו בכל האופנים האפשריים בענין ההפרדה”.
ביום י”א כסלו תשי”ט )ו’תקצו( כותב הרבי שוב אל הרב נריה בענין הזה )המכתב בשלימותו מופיע בהיכל מנחם חלק ג’ עמוד קנא(: “לפלא שאין מזכיר דבר בשאלת ההפרדה, אף שתקותי חזקה שממשיך לפעול בזה ובמרץ המתאים, לערך חשיבות הענין”. הרבי מציין ש”אף על פי שכל אחד מרבותינו זכרונם לברכה היה ‘אוהב ישראל’ )”שהרי סמוכים הם מדור דור עד למשה רבנו שאוהב ישראל היה”(, ואם כן בודאי שרז”ל לא רצו להוציא לעז על בני ישראל, בכל זאת הזהירו שחייבת להיות הפרדה בין אנשים ונשים, “ובביטוים כמדקרות חרב”.
הרב נריה אמנם פעל רבות להגברת עניני הצניעות וההפרדה בפעולות בני עקיבא, זאת תחת הרושם של הבקשות והעידודים שקיבל מהרבי בענין. הוא גם היה מאלו שעמדו מאחורי הוצאת הספר “קדושים תהיו” שכתב ר’ שמואל כ”ץ שליט”א, “לחיזוק הצניעות בחברה ובתנועות הנוער”. בהסכמתו לספר זה מסביר הרב נריה, כי המסגרת המעורבת של בני עקיבא הוקמה “בדיעבד” כדי להציל נוער כזה ש”גם הנהגת הוריו היתה פושרת ביותר”. הרב נריה מוסיף בהסכמתו כי יש להאבק עם “אלה שרצו לראות בהוראות שעה אלו מצב של לכתחילה”.
שוב ושוב כותב הרבי לרב נריה בנוגע להפרדה, ולא בכדי. בהיכנסו לארגון בני עקיבא שנים רבות לפני כן, דאג הרב נריה שלא ירקדו ריקודים מעורבים בנים ובנות יחד. הוא עשה זאת בשלבים ובאופנים שונים עד שהצליח במשימתו. כך פעל במשך השנים בנושא זה צעד אחר צעד, בעידודו הבלתי פוסק של הרבי.
המעלה של קירוב על ידי מצוות מעשיות דוקא
ביום ב’ כסלו תשכ”ח, שוב זכה הרב נריה להכנס ליחידות שנמשכה כשעתיים. כשיצא את הקודש, ביקש מהת’ דוד מאיר דרוקמן, תלמידו לשעבר שלמד בנתיים ב-077, שירשום מפיו את הנושאים שעלו בשיחה. הרב דרוקמן מציין בכתבו: “לפני שנכנס ליחידות, ראיתי אותו ניצב ב”גן עדן התחתון” ואומר תהלים ומכין את עצמו להכנס אל הקודש פנימה כאשר כולו אומר חיל ורעד. להלן תקציר הדברים שרשמתי מפיו:
“הרב נריה אמר שכאשר הוא נפגש עם נוער שאינו שומר עדיין תורה ומצוות, הוא תובע מהם להתחיל ללמוד תורה, מתוך תקוה ש”המאור שבה מחזירו למוטב”. הרבי העיר על זה שעם כל המעלה של לימוד התורה, הרי מאחר שהם עושים את זה בכדי להשיג עוד דבר שכלי ולא בקבלת עול, זה לא יפעל כל כך שישנו את דרכם. מה שאין כן כאשר פועלים עליהם לקיים מצות מעשיות ובאופן יום-יומי, הנה דוקא זה פועל על חומר הגוף, ועל ידי זה הם יתקרבו לשמירת כל המצוות בפועל.
“בין השאר דיבר דברים חריפים בשלילת הענין של “אתחלתא דגאולה. - הרבי: “אני מדגיש תמיד את הענין שהמצב היום אינו אתחלתא דגאולה, ובקשר לזה הנני מצטט את הרמב”ם, שכבר נעשה שגור על לשוני: “יעמוד מלך מבית דוד.. ויכוף.. וילחום..”, ורק כאשר יצליח וינצח בכל זה יתחיל קיבוץ גלויות על ידו. שלכאורה אין זה מובן, מחד גיסא אומרים את הכלל “אלו ואלו דברי אלקים חיים”, ומאידך “בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה”. ואיך יתקיימו שניהם? אלא, שלענין פלפול ולימוד תורה אלו ואלו דא”ח, כי הכל נאמר מפי הגבורה. אבל לענין הלכה בפועל הרי בית שמאי במקום ב”ה אינה משנה.
“והנה הרמב”ם שם פוסק באופן ברור מה יהיה סדר הגאולה, והראב”ד והכסף משנה אינם משיגים עליו בזה. ובמילא, גם אם יש ראיה מאיזה מדרש או גמרא אודות קץ מגולה ואתחלתא דגאולה, הרי הכל טוב ויפה, אבער צו הלכה האט דאס ניט )= אין זה שייך להלכה(“.
במהלך היחידות הרבי התייחס גם לכרוז שיצא מטעם “בני עקיבא” הקורא לבחורי ישיבות להתגייס לצבא, והביע את אי שביעות רצונו מכך. הרב נריה ענה שהכרוז לא יצא מטעם ההנהלה הארצית של “בני עקיבא”, אלא מאדם שאין הוא מכירו כלל. הרבי ביקש מהרב נריה למצוא דרך למחות כנגד כרוז זה.
לאחר מכן התעניין הרבי בקשר להשתתפותם של תלמידי ישיבות בני עקיבא בהתוועדות מיוחדת שנערכה עבורם בכפר חב”ד בחג הגאולה י”ט בכסלו, וביקש לשמוע את חוות דעתו של הרב נריה והתרשמותו.
לוחם למען שלימות הארץ
הרב נריה היה מראשי הלוחמים למען שלימות ארץ ישראל, והתנגד בתוקף למסירת שטחי ארץ ישראל לאויב. הוא היה מראשי המתנגדים לנסיגה מסיני ופינוי ימית לא רק בדיבורים כי אם במעשים. למשך כמה חודשים העתיק את דירתו לעיר ימית. נוכח במקום בעת הפינוי ודאג שלא יגיעו הדברים לידי מלחמת אחים ח”ו.
באותם ימים קשים בהם התגורר בימית, סיפר לו אחד מחסידי חב”ד כי ספר התניא הודפס גם בימית. כשהרב נריה שמע זאת, התרגש וביקש להשיג לו את הספר.
במוצאי אחרון של פסח היה חתנו הרב מרדכי בר-אלי עם שניים מילדיו אצל הרבי בחלוקת כוס של ברכה. ר’ מרדכי לא הציג עצמו, ולאחר שקיבל יין בכוסו המשיך בדרכו. איכשהו נודע לאחד המזכירים שזהו חתנו של הרב נריה, והוא נקרא בשנית אל הקודש, והרבי נתן לו בקבוק יין ובירך אותו ברכות לרוב. כשהמשיך בדרכו, מיד עטו עליו כמה חסידים שהתעניינו לדברי הרבי. רק אז הבין החתן כי קבלת בקבוק היין היה מחווה של קירוב.
הרב נריה עצמו דאג לשלוח לרבי מכתביו ומספריו שהוציא לאור, והרבי תמיד הודה לו על כך בחום.
הרב נריה הצטיין בכתיבה ספרותית, ותורתו כתובה על פני מאות חיבורים שרק חלקם כונסו בספריו. כתלמיד חכם בקיא ומעמיק כתב מאמרים תורניים רבים: חדושי תורה, פרקי עיון וברורי הלכה. כמנהיג ואיש ציבור עסק גם בהליכות ציבור. כמחנך בעל שעור קומה, ביטא בכתביו הגות חינוכית של חזון ומעשה.
נסיים בציטוט ממכתבו של הרבי לבחור שעלה מצרפת, והתלבט האם ללמוד או לעבוד )לאחר שהרבי מעודדו ללמוד תורה בארץ הקודש כותב לו הרבי(: “כיון שנמצא בכפר הרא”ה, מהנכון שיכנס שם להרב מ.צ. שליט”א נרי-ה, ויבאר לפניו את הבעיה שלו, ויכול להראותו גם מכתבי זה, ובודאי אשר יפרט לו את הענין עוד יותר ויסבירו באם זקוק לעוד ביאור בזה”...
הרב נריה למד תניא בשופי, הקים שיעור תניא בישיבה אותה ניהל, למד ליקוטי תורה ועודד את תלמידי ישיבות בני עקיבא להשתתף בהתוועדויות הקבועות של י”ט כסלו, אליהם בעצמו היה בא לנאום. ההתוועדות האחרונה של הרבי בה השתתף אף היא היתה ביום י”ט כסלו תשמ”ב, וכבר אמרו כמה ממספידיו כי לא דבר ריק הוא שהשיב נשמתו ליוצרה ביום י”ט כסלו תשנ”ו...
מקורות: מתוך פרק על הרב נריה בספר ‘שמן ששון מחברך’ חלק ג’, בעריכת הרב שלום בער וולפא, שעתיד לראות אור בקרוב; ‘שחר אורו’, ספר לתולדותיו מאת בתו הגב’ צילה בר אלי; מאמר לזכרו ב’הצופה’ מאת נאמן ביתו הרב הראל כהן; קובצי ‘היכל מנחם’ בעריכת הרב מרדכי מנשה לאופר, וכן סדרת ראיונות בעל-פה עם בני משפחתו ותלמידיו.
תודת הכותב נתונה לכל המסייעים ובראשם: הרבנית רחל נריה והרב יקהת רוזן ממרכז נריה בקרית מלאכי.
(התפרסם בבית משיח)
מסרדני-יהונתןאחרונה
????
ספרים לישיבה חסידיתישיבת שפע
שלום וברכה,
מחפשים תרומה של ספרי קודש לבית מדרש בישיבת שפע מקור חיים בירושלים- ישיבה תיכונית בניחוח חסידי מיסודו וברוחו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל.
מחפשים בעיקר ספרי חסידות והלכה, אך כל ספר יתקבל בברכה.
ניתן ליצור קשר במייל oyagel@yeshivatshefa.org.il
תזכו למצוות
חבדניקים מתגייסים לצבא כמו דתיים לאומייםתמימלה..?
או לא מתגייסים כמו חרדים?
לא זה ולא זהתות"ח!
הם מתגייסים (לא יודע בדיוק כמה אחוזי הגיוס שם, אבל הם לא כמו החרדים, זה בטוח), אבל לעומת הדתיים-לאומיים שמתייחסים לצבא כחלק מהתחייה הלאומית של עם ישראל, כחלק מהגאולה, החב"דניקים מתייחסים אל זה בצורה פרגמטית, שצריך צבא באופן טכני כדי להגן על העם (כך לפחות ידוע לי). אגב, זו תפיסה שדומה גם לתפיסה החילונית את הצבא. הויכוח העקרוני הזה הוא לא רק לגבי הצבא, אלא לגבי כל מוסדות המדינה וכו'.
אממתמימלה..?
אבל בחבד הכל סובב סביב השליחות של האדם, אז אולי בטוחים שזו השליחות של הבחורים בגיל הזה...
אני יודעת שבתי ספר של חבד וכאלו לא נחשבים חרדיים אלא ממלכתידתי כי הרבי רצה שאנשים שלא שולחים את הילדים שלהם לחרדי-ישלחו לחבד ויקבלו חינוך מספיק חרדי ומספיק ממלכתי... אז ישיבות חבדניקיות זה כמו הסדר או כמו ישיבות חרדיות?
נכון, את צודקתתות"ח!
חשבתי על זה, התלבטתי אם לכתוב את זה. חלק מהמידד של השירות בצה"ל בחב"ד זה המידד של השליחות, שכדי לקדש את שם ה' בעולם ולגרום לשם שלו להיות אהוב בעולם, הם הולכים לצבא (לא יודע בוודאות אם זה השיקול שלהם, אבל זה בהחלט הגיוני). אבל בסופו של דבר אצלם זה רק כלי כדי להגן/לקדש את שם ה' בעולם. מבחינת התפיסה החבדי"ת אין ערך עצמי (ערך מקודש) לצבא. לא כ"כ הבנתי את השאלה שלך בסוף.
נ.ב אינני חב"דניק והדברים נכתבו לפי ראות עיניי. עדיף שתשאלי חב"דניק שיסביר לך את תפיסתם.
תודהתמימלה..?
השאלה היתהבישיבות חרדיות אסור להתגייס, בהסדר חלק מהישיבה זה הצבא, איפה חבד ממוקמות על הרף של אסור עד חובה?
בשמחהתות"ח!
אה, עכשיו הבנתי. לא יודע. מניח שבאמצע (יש אפשרות אך לא חובה)
איפשהו באמצעפונקציה
יש ישיבות שהמקובל בהן הוא לעשות פטור (כמו הישיבה בכפר חבד) ויש כאלה שיש להן הסכמים עם הצבא על שירות אחרי שנת לימודים ב770 ורצוי גם חתונה (כמו הישיבה בקרית גת)
שתיהן ישיבות גדולות עם לא מעט תלמידים.
אבל חייבת להדגיש שבסופו של דבר זו תהיה הבחירה האישית של הבחור לכאן או לכאן וזה לא משנה איפה הוא לומד.
באף ישיבה אין איסור מפורש ללכת לצבא (אלא רק מינימום דחיית שירות עד אחרי החתונה) אבל גם אין יותר מידי עידוד לצבא.
רעיונית זו מה שהבחור רוצהפונקציה
לדוגמא במשפחה שלי חלק עשו פטור משירות וחלק שירתו.
אחת הבעיות המרכזיות שגורמות להמון בחורים להוציא פטור זה שהצבא עושה להם בעיות עם שנת הלימודים ב770 אחרי 3 שנים בישיבה גדולה ואף בחור לא רוצה להיות עריק ולהסתבך.
התוצאה היא שחלק מהבחורים עושים פטור וחלק חותמים על הסכם מסויים שדוחה להם את השירות לאחרי החתונה.
לרוב מי שעשה פטור כבר לא יעשה צבא, אם כי יש כאלה שמבטלים אותו (לפעמים אפילו בגיל 30+ ואז הם מתגייסים לפיקוד העורף, הרבנות או כל מיני דברים בסגנון).
ממ מענייןתמימלה..?אחרונה
תודה
מחפש ספרים חב"דים על תפילהred panda
היי,
במסגרת מאמר שאני עושה על תפילה וכוונותיה , מחפש שמות של ספרים חב"דיים על עניין התפילה וכוונותיה (מה לכוון וכו'). ברמת הידע שלי, למדתי בעיקר את ספר התניא ועוד מספר קונטרסים קטנים.
תודה!
ספרים לישיבה חסידיתישיבת שפע
שלום וברכה,
מחפשים תרומה של ספרי קודש לבית מדרש בישיבת שפע מקור חיים בירושלים- ישיבה תיכונית בניחוח חסידי מיסודו וברוחו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל.
מחפשים בעיקר ספרי חסידות והלכה, אך כל ספר יתקבל בברכה.
ניתן ליצור קשר במייל oyagel@yeshivatshefa.org.il
תזכו למצוות
דיוק כל אות במילים "כי ה' לצד הזה", כמו "לך לשלום"hamedinai
תקציר:
האדמו"ר מלובביץ׳ (חב"ד) לנתניהו -
"תצטרך להיאבק עם 119 אנשים, בוודאי לא תתרשם מזה כיוון שהקדוש ברוך הוא לצד הזה״.
דיוק המילים "לצד הזה" ולא "בצד הזה", דומה מאוד למה שבתלמוד מדייקים שצריך להגיד "לך לשלום" ולא "לך בשלום".
הסבר בדרך אפשר ב2 אופנים 👇
לדייק בכל אות. צוטט בשם הרבי "כיוון שהקב"ה בצד הזה". משמיעת הקלטת שומעים ברור שהרבי אמר "כיוון שהקב"ה לצד הזה", עם אות למ"ד, לא אות בי"ת.
https://x.com/OrwellTruth1984/status/1759284144620667267
מה זה משנה? בתלמוד מדייקים שצריך להגיד "לך לשלום" ולא "לך בשלום".
הסבר #1: אולי כי למ"ד זה לשון לימוד, צריך ללמוד ולהתקדם.
נכון בהקשר לשלום, למרות שבהשקפה הראשונה נראה כאילו אם עושים פשרה משיגים שלום, הנה כאשר לומדים את הנושא לעומק, מגלים שזה נכון רק בהקשר לאויב ידידותי ומתחשב, המריבות שבתוכנו. כאשר מדובר בהקשר לאויב האכזרי החיצוני זה הפוך: כל כניעה אליו רק מרחיקה את השלום.
נכון גם בהקשר ל"צד הזה". צריך ללמוד את הצד, האם הוא באמת הצד שאפשר להגיד עליו "הקדוש ברוך לצד הזה". יש "ידידים" במרכאות שטוענים שהם בצד הזה, אבל הנכון הוא שהם באמצע. כמה באמצע? תלוי מה עמדתנו, כי אם אנחנו נסכים לעמוד עם רגל אחת ביבשה ורגל אחת בים, טענת שונאי ציון ועוכרי ישראל תהיה שזה לא מספיק, ועמדת ה"ידידים" האלו תהיה שצריך להתפשר. זה למה עמדת ישראל צריכה להיות מה שיותר ימינה, שאז גם אם תהיה פשרה, היא תהיה יותר רחוקה מהים.
הסבר #2: ההבדל בין "לך בשלום" ו"לך לשלום", זה שהאות למד הקדמית משמעותה להתקדם לכוון, לא לעמוד במקום אחד. "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם", ביחד עם זה נאמר עליהם "ילכו מחיל ⁵אל חיל". לא להסתפק עם "שלום" שלא עושים לנו שואה רחמנא ליצלן ולהגיד שאם אפשר לחגוג יום עצמאות, זו כבר "ראשית צמיחת גאולתנו", כי בהשוואה למה שהיה בימי הביניים זה מצב מזהיר. גם אם המצב מזהיר, צריך להתקדם שיהיה עוד יותר "מחיל אך חיל", אחרת זה לא שלום.
אותו דבר גם עם "לצד הזה". גם אם זה כבר הצד הנכון, ובלשון התלמוד הובא בספר תניא קדישא בתחילתו
"ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה..", צריך להתקדם עוד ועוד "לצד הזה", כי צדיק זה מלשון "צד", להתקדם עוד ועוד בכוון להיות צדיק, "ילכו מחיל אל חיל".
מבקשת עזרה במזוןiskabelka1
שלום ,. אני אם יחידנית - רווקה , מגדלת ילד בן 7 לבדי . אחרי שאימא נפטרה מסרטן אני נשארתי לבדי בעולם הזה . אין לי משפחה ואין לי קרובים .
עשיתי ילד בטיפולי פוריות , , כדי שיהיה לי בשביל מי לחיות .
כיום הוא לומד בכיתה ב' בבית ספר דתי ,ירא שמיים ! צדיק אמיתי !
לילד אין אבא - לכן אין מזונות . נתקלתי בקשיים מאוד גדולים ת בגלל חובות ., גרה ברמלה . מבקשת עזרה במזון , מצרכים בסיסים כמו קונפלקס , ממרח שוקולד, ביצים , חמאה, שמן ,פסטה חלב,,ירקות . לא נעים בכלל לבקש עזרה, אבל בלי שאלות ,רק מהנתינה מהלב ..... בבקשה אשמח אם תושיטו יד של עזרה .🙏
תפני לבית חב"ד ברמלהבת.
אני פניתי אליהם ברמלה - לא קיבלתי מהם שום מענהiskabelka1
נסי לפנות לארגון כולל חבדפונקציה
איך השיחה של הרבי על צמאה לך נפשי עזרה לי להבין...hamedinai
המכשול הכי מרכזי להגיע לשלום - מחנות הפליטים.
75 שנה שהם "פליטים" , דבר שאין לו אח וריע בהיסטוריה.
כל קיומו של עם ישראל הוא פלא ונס על-טבעי, ובאותה מידה גם שנאת ישראל אין לה הסבר הגיוני.
מחנות הפליטים מתוחזקות במיוחד בכדי לשמר את ההתנגדות לקיומה של המדינה היהודית בארץ ישראל.
ביחד עם זה, מחנות פליטים אלו גורמים לנו להיזכר שאנחנו יהודים עם היסטוריה של אלפי שנים שחזרנו לארצנו.
אחרת נשאלת השאלה: באיזו זכות מגיע יליד רוסיה שיש לה ארץ הכי גדולה בעולם, מעולם לא דיבר עברית, כותב משמאל לימין, בא עם נשק בידיים מול הטוענים שהם צאצאים של פליטי 48.
אולי יש פה מסר מן השמים:
וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת.. חַי אָנִי נְאֻם אֲ-דֹנָי ה' אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה... אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם (יחזקאל כ לב).
לכן אם נחזור בתשובה ייבטל הצורך של מחנות פליטים אלו, כי כבר גמרו והשלימו את תפקידם וייעודם.
כי כל הסיבה לקיומם הלא-טבעי היה בכדי לעורר אותנו שלא נתחמק מהשאלה #באיזו_זכות ולמה הארץ שייכת לנו.
סימוכין:
הביאור הידוע על הניגון "צמאה לך נפשי.. אך טי דורין.."
האזינו: כשהרבי שר והסביר את הניגון `צמאה לך נפשי` ● מיוחד
שכל תפקידו של היצר הרע רק להעלות את האדם למדרגה יותר נעלית, ואם כן כאשר האדם השלים את המשימה, מתבטל הצורך של היצר הרע.
זה היה משיחת פורים ה'תשח"י (1958).
והפלא ופלא, בתלמוד (סוכה נב ב) מובא קשר בין היצר הרע לישמעאלים:
"ארבעה מתחרט עליהן הקב"ה שבראם, ואלו הן: גלות, כשדים, וישמעאלים, ויצר הרע".
זה באמת הזוי ברמה ששומעים רק משרופים.מי האיש? הח"ח!אחרונה
ראיתי כבר בזמנו את העלונים שמתארים איך יבוא המשיח ואז משבר האקלים ייעלם כהרף עין (ועוד נגזרה מכך מסקנה שאין מה להיות מוטרדים).
לחשוב שמחנות הפליטים הרעילים והמסוכנים - והעמוסים אנשים מלאי שיטנה ומשטמה לישראל - משמשים כאיזה מטה זעם הולוגרפי תיאולוגי, זה בערך אותו ההיגיון.
אגב, העלונים ההם הופיעו למיטב זכרוני עוד כשבחיים היתה חיותו, אבל גם אם אני טועה בכרונולוגיה הזו אזי מכל מקום הם הופיעו כשהמשיחיזם שלאחר המוות עוד היה בשיאו.
מובן שכל התפיסה הזו נשענת על ימי ההאדרה המטורללת למבצע "סופה במדבר" (שחרור כוויית מהפלישה העירקית) ותום הקומוניזם במדינות הסובייטיות-לשעבר, שיצרו שבתאות ברורה ומובהקת.
מחפש ספר בנרותיונה ב
אני מחפש את הספר "שערי לימוד החסידות" של הרב מיכאל חנוך גולומב
גם יד שניה
מישהו יודע היכן ניתן להשיג?