בוקר אחד, מתעוררת סינתיה ביג בת ה-14 בביתה, לאחר שבלילה הקודם השתכרה ורבה עם הוריה, ומגלה שכל משפחתה נעלמה. אביה, אימה, אחיה, כולם נעלמו, בלי לומר לה מילה ובלי להשאיר פתק. 25 שנים עוברות, סינתיה ביג היא כבר סינתיה ארצ'ר ולאחר שהיא משתתפת בתוכנית טלוויזיה, רמזים מהעבר מתחילים לחזור...
לפני הכל, "בלי לומר שלום" הוא ספר מתח, וככזה, המעלה העיקרית שלו צריכה להיות יצירת מתח אצל הקורא. במבחן הזה הספר עמד היטב. אני חיכיתי בקוצר רוח להבין מה קורה ולגלות את הסודות של כל הדמויות, עד לסוף המפתיע. העלילה הייתה מעניינת, מלחיצה ובעלת סדר והיגיון. למרות שבהתחלה הרגשתי שהיא קצת מתעכבת, והמתח האמיתי מתחיל קצת מאוחר מדי, היא זרמה היטב ולא נתנה לרמות המתח לרדת. עם זאת, עוד עיקרון חשוב בספר מתח הוא לתת לקורא הרגשה שהוא יכול לנחש מה יקרה, ואת זה לא הרגשתי מספיק. לא היו בספר מספיק רמזים מסתוריים קטנים שיתנו לנו איזה מושג לגבי מה שהולך לקרות, ואפילו לא היה צורך בקריאה חוזרת.
לקראת סוף הספר הוא התחיל להזכיר לי את ספריו של הרלן קובן, אבל היה לו יתרון גדול עליהם בכך שהעלילה פשוטה יותר להבנה. היא אינה מורכבת ומפותלת מדי, ולא רצה לפני הקורא אלא מצרפת אותו לקצב שלה. גם הדמויות ב"בלי לומר שלום" יותר מחודדות ומושקעות מהדמויות האחידות של הרלן קובן. אפשר להרגיש את הדינמיקה בבית מש' ארצ'ר, את הקשר בין טרי ארצ'ר לחברו רולי ואת אופייה המורכב של סינתיה. הדמויות עגולות ואינן רק מנועים לקידום העלילה, כמו שהרלן קובן כותב אותן לפעמים. כל הדמויות מעניינות וייחודיות, ואף דמות לא נראית מיותרת לעניין העלילה, מלבד לורן וולס, שלא ממש הבנתי איך היא משתלבת בעלילה ולמה היא נחוצה. הנפילה הגדולה בתחום הדמויות, היא שג'ין סקבולו ווינס, שתיים מהדמויות היותר מסקרנות שפגשתי, אינם מקבלים יותר במה, כדי שנלמד להכיר אותם ואת מערכת היחסים הממש לא פשוטה שביניהם.
בעניין התרגום- התחום שבו נופלים רוב הספרים שמגיעים לארץ- חיכתה לי הפתעה נעימה. התרגום של נעה שביט מצויין. השפה אחידה, גבוהה, אבל לא גבוהה מדי והיא ממש מצליחה להעביר את השפה הנעימה והידידותית לקורא של הסופר.
בגדול, הספר טוב מאד. מותח, מרתק, כתוב היטב, ואפילו די נקי. מומלץ מאד.
בלי לומר שלום/ לינווד ברקלי.
הוצאת מודן, 2008.
תרגום: נעה שביט.
365 עמודים.
