לעשות פרובוקציה???

דיון אני מוכן לפתוח סתם התלהמות

? לא בשבילי

בו יש אנשים עם דעות כשלך.... לא במקום שיתסיס)

בס"ד

כדאי לשים במקום בו אנשים יחשבו על זה ויגיבו.

לא משנה מה דעתם.

אבל מבחינתי יום השואה הוא גם לאלו ששרדו, שהצליחו לעמוד מול הנצים.

שהגיעו לארץ ישראל. למרות הכל! שלא ויתרו!
לא כל מי שמת בשואה מת כי הוא ויתר. אלא כי הוליכו אותו שולל!!

אתה חושב שהם נכנסו לתאי הגזים בידיעה של : "הי, הולכים למלא עכשיו את החדר בגז ואני עומד למות. ווהו.." ??

כל אלו שיצאו מהבורות חיים היו יכולים בקלות לוותר ולתת לעצמם למות שם מחנק, אבל הם לא עשו את זה.

הם יצאו מהבורות שבהם שכבו מספר שעות על ההורים והאחים שלהם. על השכנים שלהם. ורצו ליערות. ברחו.

כי הם רצו להינצל! כי הם ידעו שיש להם בשביל מה להלחם ולחיות!

אז כן, בשבילם אני עומדת בצפירה.

בשבילם ובשביל עם שלם שנרצח כי הוא יהודי.

בגלל שהם העם שלי. ולא כי הם ויתרו.

ועוד מקומות.

זה לא כי הם היו אוהבי הארץ, העם או התורה אלא כי הם כמעט מתו.

כי הם לא באו לארץ מלאה באיומים מתוך אהבת הארץ? 

מה עם להעריך אותם על האומץ שלהם לברוח ולא להכנע? ללכת למקום לא ידוע אבל לנסות כי זאת הארץ שלנו?

למה החלטת שהם לא הגיעו לארץ ישראל בגלל האהבה שלהם אליה?

צריך להבין מה קרה בדיוק באותו זמן .

יש עושר גדול חברים משפחה גם בערך שכנות טובה וכן אלה,

החיים היהו יותר טובים מאשר בארץ .

נכון זה טעות לא שלא עלו ,אי אפשר לדעת מה אנחנו היינו עושים באותו מצב.

אומרים שזה כמו "ניתוח"

הניתוח - השואה הוא כאוב אבל בסוף זה משתלם -החזרה לארץ.

שמעתי שרב אמר את זה לא זוכר בדיוק את המשפט ואת הרב שאמר

(ככה הבנתי.יכל להיות שאני טועה)

לא ראה סיבה לא לעמוד בצפירה...

למעלה שש מליון יהודים נרצחו!!

לעמוד דקה שתיים - לזכרם זה ברור מעלו לא משנה מה הסיפור!

אבל השנה היה לי שבוע מסע שואה, והבה הרבה השתנה.

בדיוק שביל זה יום הזכרון לשואה ולגבורה נקבע ביום של מרד גטו וורשה.

זהו יום זיכרון לכל הקהילות המפוארות שנחרבו, לכל האנשים שקדשו את ה' בחייהם ולא רק במותם, לכל האנשים שמרדו נגד הנאצים ושנלחמו עד טיפת הדם האחרונה, וגם נהרגו בכבוד, כיהודים.

יום הקדיש הכללי נקבע לא סתם בעשרה בטבת, שזהו יום צום על השפלת עם ישראל בתקופת בית המקדש. שם אנחנו בוכים על 6 מליון יהודים שנטבחו.

בכ"ז בניסן, יום הזיכרון לשואה ולגבורה,

אנחנו מזכירים את העם שלנו, שתמיד נרדף לאורך הדורות.

אנחנו מזכירים את הגבורה והעמידה היהודית.

אנחנו מזכירים את ה' יתברך שמלווה אותנו בכל שלב.

אנחנו מזכירים את היהודים שלא התנגדו לנאצים כי מתו על קידוש ה'. והיו גם רבנים שככה פסקו.

אנחנו מזכירים אנשים רעבים וחלשים, שלא היתה להם יכולת להתנגד לנאצים.

זה אומר שהם מתו בהשפלה?

הם מתו בהכי כבוד שאפשר!!

הם מתו כי הם יהודים!!

הם מתו כי כל העולם מקנא בנו!!

לכר האנשים האלה אני עומדת בצפיר, אם זה דקה, אם 2 וגם אם זה יהיה 5. 

גם שבוע הבא ביום הזיכרון לחללחי מערכות ישראל ופעולות האיבה את לא תעמוד?

אתה יודע כמה יהודים נרצחו בפיגועים בלי להתנגד? כי לא היתה להם יכולת. גם ליהודים בשואה לא היתה תמיד יכולת להתנגד.

באמת, חבל לשפוט.

רק תהיה עם העם שלך. תהיה גאה בזה שהאנשים אלה הם חלק מהעם שלך.

ההורים של הסבים והסבתות שלי נרצחו בשואה, ואני גאה על זה.

אני גם גאה על זה שהסבים והסבתות שלי שרדו את המלחמה, עלו לארץ והקימו משפחה.

אני גאה להיות חלק מהעם היהודי, שלאורך כל הדורות עברו רדיפות והשפלה.

ואם בכל דור היו שופטים ככה את האנשים, לא היה נשאר לנו עם. לא היה נשאר לנו הסטוריה וגאווה.

[האמת, עם זה שהם לא עולים לארץ גם עכשיו אני מסכימה מאוד. זה באמת חבל. אבל אי אפשר לשפוט..

אבל באמת זה מצער, ולפעמים אפילו מכעיס וקצת משפיל.]

עוד לא אבדה תקוותינו~

היא היתה רוצה שישחטו את כל הנאצים ויגרשו מפה את כל הערבים.

כל מי שהיה בשואה, זה לא כי הוא ניסה לעלות לארץ, אלא זה כי הוא לא עלה לארץ.

היו הרבה יהודים שהבינו שזה לא המקום בשבילם, קלטו את הרמז ועלו.

יש כאלה שעלו מהפחד כי ראו את הארת ארצם שלהם, מקום מקלט.

כמה תינוקות שנשבו?

מומרים להכעיס זה לא תינוקות שנשבו.

הוא כדי לזכור אותם. ואת מה שקרה להם. ושכל אחד ייקח את המסקנות שלו.

תחשוב רגע השפילו להם את הכבוד

הרגו להם את כל קרובי המשפחה

הם נראו עצמות עם טיפה נשמה

הם ידעו שמסביב הכול נאצים

ונגיד שהם נלחמו ואפילו הרגו 100 נאצים

הם מוקפים נאצים הם היו מתים

ואולי היו מביאים לידי חיסול כל המחנה

במקום לשאול למה הם לא נלחמו היית צריך לשאול למה הם לא התאבדו הרי היה להם את כל סיבות שבעולם

בגלל זה הם גיבורים כי במקום להתאבד ושיבינו את סיבת ההתאבדות הם בחרו לחיות וניצחו את הנאצים...

במקומך הייתי מוריד את הכיפה ומצדיע עבורם 

שיהיה לך יום זכר לשואה ולגבורה מועיל....

בס"ד

אבל באמת?

אתה באמת חושב שהם הלכו כצאן לטבח?

אתה באמת חושב שהם היו כאלה?

אתה באמת שם את עצמך במקומם?!

יש משפט ביהדות, לדעתי אחד המשפטים היפהפיים בה, "אל תדון אדם עד שתגיע למקומו",

ואתה יודע מתי תגיע למקומו?

לעולם לא.

כי כל אדם הוא שונה.

ואת האנשים שהיו בשואה אני לא יכולה לשפוט.

ואת מה שהם עברו אני לא יכולה להבין ולא רוצה להבין.

ובטח ובטח שלא רוצה לעבור כדי לגלות מה אני הייתי עושה במקומם.

אני מניחה שלמדת טיפה על השואה, אבל ארענן את זכרונך-

הנאצים ימ"ש לא אמרו ליהודים שהם הולכים למות.

הם אמרו להם שהם הולכים ליישוב מחדש במזרח.

למה שלא יאמינו?

איזו סיבה בעולם יש לא להאמין?

ואלה שהבינו, חלקם מרדו, וחלקם לא יכלו לעכל.

כי אף אדם, אף אדם בעולם לא יכול לעכל זוועה כזאת.

התנהגות כל כך אכזרית זה דבר שהוא לא נתפס..

מה גם שהם האמינו שאם לא ימרדו אולי יינצלו..

ואם נודה על האמת, זאת מחשבה די הגיונית.

הרי אם לא נתגרה בנאצים איזו סיבה יש להם להרוג אותנו?

אולי נצליח להינצל.

וחוץ מזה יש כמובן התקוממויות, פרטיזנים.

בקיצור לדעתי, לא הלכו כצאן לטבח.

הם לא חשבו, לא ידעו, לא האמינו, שזה יכול לקרות.

ואל תשכח שהרוב היו ילדים, זקנים, נשים, לא בדיוק סוג האוכלוסייה שיילחם.

יש שיר שנקרא "רחל", כתב אותו חיים גורי.

המילים:

אז ביקשנו מרחל לראות, 
לראות לאן נוסעות הרכבות. 
כשהן יוצאות כל הקרונות מלאים, 
כשהן שבות הספסלים ריקים. 

סעי, רחל, עם הרכבת וראי 
לאן הולכת היא, 
לאן הולכת היא. 

שאלנו את נהגי הקטרים 
לאן נוסעים היהודים שבקרונות, 
והם השיבו כי אינם יודעים, 
כי מתחלפים הם בין התחנות. 

סעי, רחל... 

סעי, רחל, השאירי נא מכתב 
חבוי בסדק צר מתחת לספסל, 
וכאשר ישובו הקרונות 
נקרא בו ואולי נדע דבר מה. 

סעי, רחל... 

יצאה רחל עם הרכבת מן העיר, 
בקצה ספסל ישבה הנערה, 
עברה על-פני שדות על-פני כפרים, 
גשרים ונהרות ויער-עד. 

סעי, רחל... 

אחר זמן רב הגיעה אל מקום 
שלא ידעה את שמו רק ראתה - 
יורדים היהודים מן הקרונות. 
ועוד מלים הוסיפה במכתב: 

סעי, רחל... 

"אני רואה צריפים, גנות-פרחים 
ושם של תחנה בגרמנית. 
אני שומעת קולות כלבים נובחים, 
ואנשים לובשים בגדי פסים"..

אתה יודע על מה נכתב השיר?

הוא נכתב על נערה, מגטו לודז' שבפולין.

נערה צעירה שהייתה חברה בתנועת נוער.

כשהחלו הרכבות לפעול ולהוביל בהן אנשים,

החליט הנוער שהוא חייב לראות לאן מובילות הרכבות האלה,

והם החליטו שאחד מהם צריך לעלות על אחת הרכבות ולדווח.

לא זוכרת בדיוק את דרך הבחירה אבל רחל היא זאת שיצאה.

נקבע שהיא תשאיר פתקים בין העצים של הרכבת כדי שיוכלו אחר כך לאסוף אותם.

רחל נסעה, ועשתה כפי שנאמר לה.

אתה יודע מה היה כתוב בפתקים?

"הקרון צפוף ומחניק, אבל מבעד לחלון יש נוף כל כך יפה"

"הגענו למקום עם גדר, אבל יש בו פרחים"

מהדיווחים שלה היה הנראה שבאמת, המקום אליו הולכים הוא סבבה לגמרי.

ו.. בגטו לודז' האמינו לזה.

פרחים, נוף, מה רע?

וכך יצא כל גטו לודז' לטבח.

אתה יכול להאשים אותה?

היא כתבה מה שהיא ראתה!

רק הפירושים לדברים היו מוטעים..

כי לא הייתה לה שום סיבה לחשוב שזה אחרת.

אז תעשה לי טובה, תלמד, תבין, תראה, ואז תדבר.

וקצת ענווה לא תזיק פה..

ואלה שאחרי השואה זרקו הכל?

עברו לאמריקה?

אתה באמת יכול להאשים אותם?!

אני לא מדברת על איפה הקב"ה היה בשואה, כי אני יהודיה מאמינה.

אבל דחילרבאק, הם עברו זוועה שאני יכולה להתחיל להבין למה הם לא יכלו יותר עם הדת.

[כן, אני רוצה להאמין שאילו הייתי במקומם אמונתי הייתה נשארת, אבל לעולם לא אוכל לדעת בוודאות.].

כשכל המשפחה שלך נהרגת, כשחצי מהעם שלך מושמד, עם כל הכבוד, לשמור על האמונה זה דבר קשה, זה ניסיון קשה, וכן, לחלק מהאנשים הוא היה קשה מדי.

וזה הגיוני.

אני לא יודעת אם הייתה לך משפחה שם, אבל אם כן, תחשוב מה היה קורה אילו להם היית אומר את הדברים האלה..

אתה לא בעמדה של לדון אותם.

וגם אני לא.

ואף אחד לא.

כי הם עברו זוועות שאנחנו, לעולם לא נבין.

יום הזכרון לשואה ולגבורה התשע"ד.

[אין לי מילה להוסיף... הוא בטח לא שמח.]

עובדה שהנאצים עשו בהם מה שהם רוצים.

מענין, הסבא רבה שלי, לא נשחט. 

הערבים רצו להשמיד אותנו עוד לפני הנאצים.

ולמה? 

כי אצלם הם עמדו על נפשם.

קהילת האתיופים היו במלחמות עשרות שנים, 

וגם התמנים.

את הציבורים האלה המדינה השמידה רוחנית.

על אלה אני בוכיה.

אני אתייחס לכמה דברים שצדו את עיני במה שכתבת.

א. בעניין הצאן לטבח, אני מקווה שהתכוונת בקטע שהרגו אותם באופן הזה, ולא שהם עצמם לא התגוננו. זאת הגישה האכזרית שנהג הישוב היהודי בארץ בניצולי השואה (אני לא דנה אותם). תקרא קצת על זה. רמז: ציפיתי ממך לדעת שזה היה בלתי אפשרי ממש להתקומם. והגבורה היתה במיליוני המעשים וההתנהגויות הפרטיות, וגם בזה ששרד. אם סתם התכוונת שזה מזעזע שהם נרצחו ככה בלי חשבון, זה הכאב הכי גדול.

ב. יש מי שאומר שהשואה באה כי לא עלו לארץ. אסור לדעתי לקבל את זה כסיבה היחידה, כי זה באמת דבר שגדול מהבנתנו, ואני לא חושבת שאפשר להתיימר לומר שאנחנו מבינים למה בא.

תפתח ספרים, או וויקיפדיה, ותקרא מה היה המצב בארץ ובעולם בתקופה העותמאנית או בין מלחמות העולם. אנחנו אפילו לא יכולים לדמיין איזה מחסור קשה היה. איזה קושי סבלו יהודי הארץ מצד השלטון, מצד הערבים, מבחינה כלכלית. מעבר לזה, אנחנו לא יכולים להבין כמה זו הרגשה שונה כשאתה מרגיש אורח בארצך מאשר עכשיו, כשיש מדינה. ארץ ישראל או פלשתינה (כפי שקראו לה), היתה אז ארץ רווית סבל ודם ומחסור, וקשה מאוד היה לעזוב את החיים ולהסתכן בעלייה. חוץ מזה, שאני מתארת לעצמי שלא כל משפחה יהודית יכלה לעזוב הכל וללכת לארץ. לחלק לא היה כסף, לחלק היו הורים זקנים שדווקא בעת האפלה הזאת צריך לדאוג להם.

ג. אף אחד לא אומר שזה יום גאווה. מה הקשר בכלל? אנחנו מבכים על אבותינו, על חלק גדול מעם ישראל שהושמד. על כבודנו שחולל. אנחנו כן גאים ברוח היהודית האיתנה. תחשוב, עם אחר היה פשוט נמחק. פשוט נחלש. פשוט נכנע. פשוט רומס את כל אלו שסביבו כדי לשרוד. אנחנו מנסים ללמוד ולהפיק לקחים מזה. 

ד. רואים במה שכתבת הרבה דאגה וצער לגבי המצב בארץ. בעיניי זה קצת ילדותי לקשר ככה בין דברים שאין להם כל זיקה. הכבוד וההתייחדות עם הנרצחים, גם אם זה תחת יום שקבעה המדינה, יש בזה חובה. אנחנו חלק. ואם המצב קשה היום כמו שאתה מראה, אתה מוכרח להפריד את זה מעניין השואה.

אתה חלק ממה שקורה פה, תרצה או לא תרצה. אתה חלק מהעם הזה ומהרוח הזאת. אם כואב לך, תלחם לשנות. אם אתה מרגיש מפקירנות, מה אתה עושה כדי לחזק את החיבור ליהדות, להלכה, לקדושה בעם ישראל? אתה עושה מספיק?

אם אתה חושב שיש כאן חשיבה לא הגיונית מבחינה מדינית, יעזור אם תחליט שאתה הולך נגד הכל? שאתה שונא את הממשלה ודווקא בכוונה לא עומד בצפירה? (גם אני לפעמים עומדת בתסכול מוחלט מוחלט מול כל מיני דברים עקומים במדינה וביחס לערבים, אני מבינה את תחושת החוסר אונים...) העניין הוא תמיד לחשוב- מה אני יכול לעשות כדי שיהיה כאן טוב יותר. כן, גם לצעוק זה טוב לפעמים, לזעוק נגד עיוות ועוול, אבל זה חייב לבוא מתוך תחושת שייכות ואחריות לעם ישראל, למדינת ישראל. אתה חושב שמותר לדבר לשון הרע על עם ישראל? זה העם שהקב"ה בחר בו ומאמין בו, יש לך זכות להתייאש ממנו?

בסופו של יום, לדעתי יום השואה בדורנו הוא כבר הרבה יותר מלמידה וחוויה כמה שאפשר על מימדי השואה הבלתי נתפסים, אלא כבר מעבר- נסיון להסיק מסקנות, ללמוד, להפריט את השואה לחיים האישיים והלאומיים. בזה אף אחד לא קובע מה יהיו המסקנות שלנו. אם יש בך התקוממות נגד פנים מסויימים שקשורים לשואה או תובנות, יש לך זכות וחובה להרהר בזה ולהגיע למסקנות האישיות שלך, כל עוד הן אינן פוגעות בזכר הרוגי השואה.

אענה על הדברים:

א' לא הבנתי מה את רוצה בדיוק להגיד.

ב' יש 3 דברים שעליהם היתה מעם ה' גזירת כליון:

1. חטא העגל. [עבודה זרה]

2. חטא המרגלים. [מאיסה בארץ חמדה]

3. גילוי עריות.

לא קשה להבין על איזה מהם עם ישראל שילם.

ג' - עד כמה שזכור לי, מכנים את זה "לשואה ולגבורה", לא להשפלה ולבזיון.

ד: מחלק לא' וב'.

א':  זה חמור מאוד שילדותי בענייך לאהוב את הארץ הקדושה. בדברים שיש קשר מובהק, צריך לקשר ולא להתעלם.

הקטע עם הגבורה וההשפלה ממש מוזר לי. מעשי הנקמה כבר נעשו, וממילא לא הכל צריך להתנהל כלפי חוץ. אנחנו מנסים לעבד את המציאות הקשה שהעם שלנו עבר. בלי קשר לאחרים. אנחנו מעריכים את הגבורה היהודית דווקא שם. הגבורה היא שלנו. אנחנו מתייחסים לעוצמות הנפש שהיו שם ולא למצב הנלעג שהובילו אותנו הגויים. למה לנו להנציח את זה? למה לנו להרגיש מסכנים?

ובקשר למדינת ישראל, אני מקווה שיום יבוא ותלמד להעריך ולהיות סבלן ביחס אליה. סלח לי, עם ישראל הוא מעל ארץ ישראל. הדברים הקשים שכתבת על עמ"י חמורים. להוציא את עצמך מהכלל, מהציבור שחי פה ומהמדינה, זה בעיניי סתם מעשה של נסיון להתנגש.

למדת את המאמר 'להוסיף אומץ'? |מרגישה חכמה, למדנו את זה במחשבת..| וגם 'מאמאר שופרות'...

הרב קוק אומר שיש שלושה סוגים של אנשים שמחפשים ושואפים לתחייה הלאומית, והוא ממשיל את זה לחפירת באר- אנשים שמחפשים מים:

1-חופרים, לא מומצאים כלום ומתייאשים- אנשים שרצו להגיע לארץ לפני שהיה בה שלטון יהודי ולא מצאו פה את מה שחיפשו...

2- אנשים שחופרים, מוצאים מים מלוכלכים ומתאכזבים- יהודים שהגיעו לארץ וציפו לשלטון יהודי שומר תו"מ וכו' וגילו שלטון חילוני...

3- אנשים שחופרים, גם הם מוצאים את המים המלוכלכים אבל הם מאמינים שזה רק ההתחלה ואם הם יוסיפו אומץ וימשיכו לחפור הם יגלו בעומק מים טהורים, נקיים ומתוקים!- אנשים שרואים את השלטון החילוני, מאמינים שזה לא האידיאל, שצריך להמשיך לשאוף ולהשתדל להגיע לשלטון שומר תו"מ ובכל זאת הם מודים לה' ושמחים שמצאו את 'המים המלוכלכים' שמעידים שיש גם מים נקיים... ורק עם סבלנות, עין טובה והשתדלות מעשית בע"ה יגיעו לזה...

אולי היום יש לציבור שלנו קצת בעיה שמרוב ששמחים במדינה שוכחים שהיא לא האידיאל במצבה הנוכחי ומסתפקים בזה...

אסור להסתפק בזה! צריך להמשיך לחפור...

(זה בקשר ליחס למדינה...אם זה לא היה מובן)

קודם כל לא היינו שם.

איך היית מתנהג?

מאיפה אתה יודע..?

גם לי עלו דמיונות לראש שהייתי מעדיפה למות וכל זה..

אבל,

כשאדם נמצא במצב כזה יש לו יצר חיים.

ופרט קטן, לאחר המרד של וורשא (או איך שכותבים את זה..)

עשו בשבועות- "חג קציר"

כן, רצחו יהודים.

אני מעריכה את המרד וההתקוממות, מאוד.

אבל שהם אינם גיבורים?

ולא לכבד אותם, את אלו שנפלו ומתו.

רק כי הם יהודים??

זה לא נראה לי. בכלל לא

זוכרים את השואה.

[למה את יום הריגת גולית לא עושים עם צפירה? הרי זו גם היתה התקוממות!]

אחים שלך.

לא תכבד אותם?

הם מתו כי הם יהודים.

ואת זה אתה צריך לכבד.

אתה מתכחש ליהדות שלך??

אל תעמוד.

:

אין לי אפילו רצון להסביר, פשוט תשובה מגוחכת

אבל איך אתה מקשר את השואה ליהודים שמבחינתך הם מופקרים ולאלה חיים מחוץ לארץ?

התבוללות לא גרמה לשואה, והפקרות או חילוניות גם כן. ואחרי מה שנעשה להם, לא הייתי מצפה מהם להתחבר לתורה.

אתה צודק בכלליות, בעניין ההתקוממות אני מסכים.

על אף שאני כן עומד ביום הזיכרון, לזכר אלה שנרצחו - בין אם הייתה התנגדות, ובין אם לא, נרצחו שישה מיליון. ביקורת יכולה להיות לנו, אבל מאחורי המספר הגדול יש שמות ומאחורי השמות יש סיפורים רבים, חיים שנקתעו על לא עוול בכפם. אולי לחלקנו הקטן זה ברור שצריך להתקומם, כי ככה או ככה מתכננים להרוג אותנו, אז בואו ננסה לעצור את זה או למות תוך כדי התנגדות, אבל לחלק זה לא כזה פשוט.

אני מניח שמי שהסכים להיות שוטר יהודי הבין שמדובר בכרטיס הצלה לילדים ולאשתו, אני מניח שאישה שלא התקוממה הבינה שאם היא תעשה את זה כנראה לא רק היא והגטו ישלמו את המחיר, אלא גם בנה, ואיזו אם לא רוצה לשמור על בנה בחיים? יצר ההישרדות הוא חזק, ואני אחד שאומר את הביקורת שלי די הרבה על מה שקרה שם, אבל מבין את חוסר המעש.

אני לא צריך ולא רוצה את הסכמתך, 

אחרי הכל אתה שותף לשואה הרוחנית, שהובילה לשואה הפיזית.

את אחים שלנו שנשחטו בשואה!
והגבורה המידברת ביום הזה היא לניצולים
ולאנשים שנלחמו במרד וארשה במרד בטרבלינקה
לאלה שחברו לגויים נגד הגרמנים!

אתה עומד לזכר האנשים שנשחטו! מכיר מישו שנשחט? שנהרג? או שסתם לא נפטר משייבה טובה?
אם כן אז תלך להזכרה שלו ותשב אל תגיד תהילים כי הוא לא נלחם אלא נהרג בלי להילחם על הכבוד לחיות!
לאאא! אתה צריך לעמוד בצפירה לקלל את הגרמנים ולהזכיר את הנהרגים..
ולא משנה כמה אתה לא מכבד את זה שהם לא נלחמו (ולא נתעמק בסיבות עכשיו)
הם היו אחים שלנו אחים שלנו שנהרגו לפני זמן רב!
הדבר היחיד שאפשר לעשות למען אחים שלנו
זה כולה לעמוד בצפירה.. לעמוד ולנסות להיזכר באנשים האלה.. (גם אם אין זכרונות מהם)


וסליחה אבל אין לי זמן ליקרוא את כל התגובות!

לא להיות נבל ברשות התורה.ולפי מה שכתבת צר לי לומר לך שהתואר נבל עלול להלום אותך.

אבל זה קצת אירוני שכשקבעו את יום השואה רצו להנציח את היהודי הלוחם ולכן קבעו את זה שבוע אחרי פסח כי בפסח פרץ מרד גטו ורשה ואתה אומר שאתה לא רוצה לעמוד בצפירה לזכר האנשים האומללים..אז תעמוד לזכר אלו שנפלו במרד סבבה?!

"שיא ההשפלה של עמ"י"??? לעמ"י היתה בכלל אפשרות לעשות משהו?! הם לא חיו במציאות של מדינה משלנו וצבא חזק... הם חיו במציאות של ממשלה זרה ושנאת יהודים. איך היתה להם אפשרות להתנגד?! כל אדם שהראה קמצוץ של התנגדות נורה במקום!! אז זה מה שאתה רוצה? שהם ימרדו במחיר החיים שלהם?! לא עדיף להלחם על החיים?! להמשיך ולהתעלות על קשיי הגוף ובסופו של דבר לנצח ולהקים את המדינה הזאת?! הרי בזכות כל הלוחמים האלה אתה כאן!! אילולא השואה איפה היית היום?!?!?! אי שם במרוקו\תוניס\פולין\גרמניה\רומניה\טריפולי\תימן\עיראק\רוסיה או כל מדינה אחרת חי בפחד מהאנטישמיות ומכל השכנים הגויים.. גם אז היית אומר את כל מה שכתבת?! 

אתה יודע מה? 

"כן, ההם שההורים שלהם יצאו מהשואה לבוא לארץ ולחזור לחיים של מפקירנות, 

שאת רובם היום אפשר לראות בתור חילונים ונוצרים."

עדיף אותם! הם לפחות מעריכים את הגבורה של ההישרדות. הם עומדים בצפירה ומכבדים את כל אלו שלא זכו, את אלו שהובלו "כצאן לטבח" אבל בנשימת אפם האחרונה הם צעקו שמע ישראל בלי להתבייש בכך שהם יהודים, את אלה שעלו מהמשרפות ישר לגן עדן.

אבל אף אחד לא מכריח אותך לעמוד לזכרם. תעמוד לזכר הנופלים במרד הגטאות, תעמוד לזכר הפרטיזנים שמתו, תעמוד לזכר אלו שמתו כי סרבו לחייל נאצי..זה לא סותר את האג'נדות שלך.

המצב חסה...אתה שואף למדינה יהודית, מדינת הלכה.. בוא נתחיל בקטן...אנחנו בימי ספירת העומר. מה עם קצת אהבת חינם?! "אתה מטומטם וחסר תורה"?! מי אתה שתקבע את זה?! ב"ה לכל אחד מאיתנו יש דעה שונה אחרת המדינה הייתה מאוד משעממת אז גם אם אתה לא מסכים עם דעות של בנאדם יש צורה ודרך להגיד את זה ולדבר...וכשכל אחד יתקן את עצמו נגיע בעז"ה למציאות טובה ומתוקנת יותר ובעז"ה נזכה למשיח בקרוב...(וממילא תקום מדינת הלכה וכו'..)

זו דרך מוטעית.

עם ישראל צריך לשמור על כבודו. ישראל כנושא שמו של הקב"ה צריך להיות רם ונשא. צריך להראות עז וגבורה. חיים פורחים, יפים ומתוקנים. עצמאיים. לא חיים מתרפסים וחלשים. "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". עם ישראל צריך להראות שהוא יודע שיש מאחוריו דבר שגדול מגדולתם של החיים. דבר שראוי להלחם למענו, גם אם נמות.

כשעם ישראל נטבח ונשחט, היה בזיון גדול לעם היהודי. תפארתו נלקחה ממנו. שם ה' חולל.

וכאן, ברצוני להעיר כמה הערות-

דבר ראשון-אדם שחילל שם ה' מתוך אונס-אע"פ שעבר עבירה-אין דנים אותו על המעשה שעשה.

דבר שני-לא כ"כ ברור שהיתה עליהם מצווה למסור את הנפש על משהו, או להלחם. סוגיה הלכתית מסובכת מדי.

ואגב, רק להזכירך, היו תנאים בזמן בר כוכבא שסרבו להלחם ברומאים בגלל הסכנה שבדבר. (דוג' לכך מהסיבור עם רבי יהודה, ר' יוסי ורשב"י. כמובן שאתה יכול לקחת דוג' מרשב"י, אבל זה לא מתיר לך לבזות את ר' יהודה ור' יוסי, או את שיטתם.) אני משער שהתנאים אינם קלים בעיניך, ואני מקוה שזה מרכך מעט את עמדתך.

דבר שלישי-לפני שאתה דן אותם על חולשת נפשם, ועל כך שלא הראו גבורה-זכור שהם היו אחרי 2000 שנה של רדיפות והשפלות. עם שבור ונדכה.

כנגד זה, אתה יכול לטעון (וזה בעצם הנחת היסוד שלך), שהכל תלוי באדם, ולאדם יש בחירה אם לקנות לעצמו מידה כזו או אחרת, ואין טענה של אונס בדברים כאלה. אתה צודק, ואעפ"כ-אני רוצה להציע בפניך את פירושו של הרמב"ם לדבריו של הלל-"אם אין אני לי-מי לי?"- מכיון שאני היחיד שמשפע על המידות שלי-אף אחד לא יוכל לעזור לי בתיקון המידות. "וכשאני לעצמי-מה אני?"-כשאני יודע שאני האחראי היחיד על המידות שלי, אני מבין שלא עבדתי כמו שצריך שהרי מדותי אינן מתוקנות מספיק, ואע"פ שאני יודע שאני האחראי היחיד-בכל זאת לא הגעתי לשלמות.

ז"א-שאע"פ שהאדם הוא חפשי לחלוטין-בכל זאת הוא לא מגיע לשלמות, לפחות רוב האנשים. אצל כל אדם זה מתבטא בדברים אחרים בעקבות הסביבה שבה גדל וחי, דברים שלמד ועשה, וכן טבע ראשוני. מכיון שכך, בעוד החולשות שלך, מתבטאות במידות רעות מסוגים מסוימים (שאינם ידועים לי), החולשות שלהם התבטאו בעיקר בתחום הזה...

דבר רביעי-אם שם ה' חולל ע"י שנרצחו יהודים, זו סבה להתאבל ולהצטער. (ואגב, אפילו מומרים שנרצחו בידי גוים צריך להתאבל עליהם, בדיוק מסבה זו, שיש כאן חילול שם ה'.) זו לא סבה לבזות את המתים.

דבר חמישי-אדם שמת בידי גוים, מיתתו מכפרת לו יותר מכל מיתה אחרת, והוא עולה למדרגה גבוהה מאוד. כך שהאנשים האלו הם בהחלט קדושים. וגם אלו שלא מתו-יסורים מכפרים גם כן. תגיד תודה שנולדת אחרי שאחרים סבלו בשביל לכפר על העוונות של עם ישראל במקום להתלונן על אלו שקבלו את היסורים.

דבר שישי-יום השואה, לפחות מבחינת רב האנשים לא בא להנציח את הגבורה, אלא להתאבל על על הבזיון שנתבזה אז עמ"י.

מכיון שכך, כשאתה בז ליום השואה, אז רוב אלו שרואים את זה, רואים כאילו אתה בז לכאבו של העם היהודי ולחילול שם ה'. דבר שודאי לא התכונת אליו. (אינני יכול לומר בודאות שעוד אנשים ראו את זה כמו שאני ראיתי את זה, אבל אני ראיתי את זה כך, ולכן צרם לי מאוד הצורה שבה דברת על זכרון השואה, שאני רואה בה חילול שם ה' גדול שצריך להצטער עליו ולהתיחס אליו בכובד ראש.)

התנגד מי שהבריח כיכר לחם
התנגד מי שלימד בחשאי
התנגד מי שכתב והפיץ עלון מחתרתי, שהזהיר וקרע אשליות
התנגד מי שהגניב ספר תורה
התנגד מי שזייף תעודות "אריות", שהעניקו חיים
התנגד מי שהבריח נרדפים מארץ לארץ
התנגד מי שכתב את הקורות וטמן בחול
התנגד מי שהושיט עזרה לראוי לה ממנו
התנגד מי שאמר מילים שקרבו את קצו
התנגד מי שקם בידיים ריקות על הורגיו
התנגד מי שקישר בין הנצורים והבריח הוראות ומספר כלי נשק
התנגד מי ששרד התנגד מי שלחם עם נשק ביד ברחובה של עיר, בהרים וביער
התנגד מי שהתקומם במחנות המוות
התנגד מי שמרד בגטאות, בין קירות נופלים, במרד הנואש ביותר, שידע עם המורד מעודו.

אני יודעת שהגבורה שלהם התבטאה אפילו בדברים קטנים הרבה יותר מזה.

ואני לא מרגישה צורך לפרט את דעותי נגד דבריך.

יש בי רק המון בושה וכאב שהעם שלנו מורכב מאנשים כאלה היום. שמסוגלים להאמין כמוך

את לא הבנת בכלל. 

האמת היא שאני גם חשבתי עלזה ביום השואה. זה לא אומר שאני שופטת אותם, ח"ו. אבל חשבתי על הדברים האלה גם הרבה לפני- ואני יודעת על עצמי, שאם ח"ו הייתי במקומם, הייתי מתקוממת. הייתי מורדת. הייתי פועלת כמו שפעלו במרד גטו ורשה- כי עדיף לי למות במרד, שסיכויי ההצלחה שלו שואפים לאפס, מלהמשיך לחיות בגטו, נושמת אבל מושפלת, מושפלת, מושפלת. וזה אפילו לא העניין- לא הכבוד שלי, אלא כבוד ישראל. כבוד הקב"ה. שיהודי, בן לעם הקודש, ילך ככה הישר אל מותו בכניעה לחיות אדם? איזו השפלה! איזה ביזיון! קל וחומר אם הייתי יודעת שאני בדרך למוות- אם כבר מוות, אז "תמות נפשי עם פלישתים"!

גם אם זה יקצר לי את החיים בכמה דקות, שעות, ימים, שבועות, חודשים.

איך הגעת לזה שמגיע להם שהם מתו כי הם נכנעו? ממש ממש ממש לא! ח"ו! זו לא הייתה הכוונה בכלל.

דבר אחרון- אנחנו לא יודעים למה זה קרה, זה חשבונות שמיים שאנחנו לא מבינים בהם כלום. אבל אפשר לראות בבירור שאם היו עולים לארץ- כל זה, או לפחות חלק גדול, היה נמנע.

לא חסרים מחנות וגטאות שהושמדו ע"י הנאצים שראו שהמלחמה מתקרבת לסיומה.

ונכון, החיים יותר חשובים מהכבוד. אבל לא מדובר פה על הכבוד האישי. פה מדובר על הכבוד של עמ"י, ובעצם של הקב"ה.

תמיד הרגיז אותי שמדברים על כל היהודים שמתו בשואה על קידוש ה'.

איזה קידוש ה' יש פה? זה שהרגו יהודים? זה שהרגו אותם בכזאת קלות? זה שהם לא התנגדו? זה קידוש ה'?

אולי אפילו להיפך, חילול ה'.

וגם אם לא מדבים על הכבוד- איזה הגיון יש בלא להתנגד כשמנסים (בהצלחה, יש לומר) להרוג אותך?

אם באים להרוג אותך, מה יותר הגיוני- שתתנגד או שלא תתנגד? באיזו מהאפשרויות יש לך יותר סיכוי לחיות?

אז נכון, זו מציאות הרבה יותר מסובכת ומורכבת, אבל בכל זאת.

איך אתה מעז לפתוח את הפה על אנשים שעמדו במצב שאין לך בכלל השגה בו???

אבל לא עולה לי כלום. יודע מה, כל מה שאני רואה בך זה תינוק שנשבה- שבוי בחוסר כבוד לגדולים ממך, שבוי באגואיסטיות ש"לך זה לא היה קורה"- אני אגיד בצורה בוטה- אם כבר פסח ""אילו היה שם, לא היה נגאל" האמונה שלך בעם שלך לא נראלי הייתה מספיק חזקה כדי שיהיה לך למה לחיות אחר כך. אני מברכת אותך שה' יפקח את עיניך ותראה את הטעות שבדבריך ויום אחד תתבייש ותתחרט. אוהבת אותך

משפט עצוב, אני לא מאמינה שמישהו בעל עקרונות ויסודי אמונה אמר את המשפט הזה.

בני אדם נועדו בשביל לחיות, המשכיות העם היהודי תלויה בחיים.

הם לא בחרו מרצונם להיכחד בשואה ולא בחרו מרצונם להיוולד באירופה הם פשוט חיו במצב הזה.

כשניסו להילחם (מרד גטו ורשה)  יש שיגידו לפחות לא הלכו "כצאן לטבח" אך גם אם הם לא הלכו, גם אם ניסו להתמרד, להלחם ולהציל את נפשם-בסוף מתו כמו השאר.

תחשוב שאנשים שאבדה להם המשפחה, הכבוד, מה שנשאר להם זה מעט עור ועצמות חסרי כוח ואמצעים, שכמעט אבד להם צלם האנוש.

הדברים שאמרת חסרי בסיס-רוב היהודים במחנות לא התקוממו נגד הנאצים כי אזלו כוחותיהם אך היו הרבה ניסיונות ומרידות:

גטו לחווא היה הראשון שמרד. כאשר נכנסו הגרמנים לגטו, הבעירו הלוחמים מבנים באש וחברי המחתרת תקפו את הגרמנים שנכנסו לגטו. גדר הגטו נפרצה, וכ-1,000 יהודים הצליחו לברוח בחסות המחתרת.

מרד גטו ורשה היה המרד הגדול ביותר, שנערך בגטו הגדול ביותר, הוא גטו ורשה. ייחודו של מרד גטו ורשה הוא בכך שכל יושביו של הגטו נטלו חלק במעשה המרד. ב-18 בינואר 1943, פרץ השלב הראשון במרד, בעת שהגרמנים ביצעו אקציה. באפריל אותה שנה, בערב פסח, פרץ המרד, ובו השתתפו שני ארגוני ההתנגדות שפעלו בגטו במקביל, הארגון היהודי הלוחם והארגון הצבאי היהודי. חברי המחתרת היהודית ארבו לגרמנים, ולאחר כניסתם לתוך הגטו פתחו עליהם באש. הגרמנים נאלצו לסגת, להתארגן, ולשוב אל הגטו בכוחות מחודשים. הלחימה במורדים היהודים התנהלה מבית לבית, בתוך חדרי המסתור ובמרתפים. הלחימה ארכה זמן רב, וגבתה קורבנות מן הגרמנים. מעטים בלבד מן הלוחמים היהודים הצליחו לברוח מן הגטו לאחר הקרב, דרך תעלות ביוב. ב-8 במאי 1943נפל הבונקר הראשי של לוחמי הארגון היהודי הלוחם, ועימו נפל מרדכי אנילביץ', מנהיג הארגון. הגטו הוקף בכוחות צבא גדולים וב-16 במאי הועלה סופית באש.

מורדי גטו וילנה, ובראשם אבא קובנר, נתקלו בהתנגדות מצד יהודים רבים בגטו, שהעדיפו להאמין כי השמועות על ההשמדה אינן נכונות, וגם אם הן נכונות, רובם העדיפו לנסות הצלה חלקית על פני מרד שסיכוייהם להינצל בו קטן יותר. הנאצים פתחו בהשמדת הגטו, שבוצעה ביער פונאר הסמוך לעיר, על ידי ירי ביהודים לתוך בורות פתוחים.

בגטו ביאליסטוק המורדים רצו לפרוץ את הגטו בעת חיסולו, אך הגרמנים הצליחו לנתק את המוני האסירים מן הלוחמים, לחסום את דרך הנסיגה ולירות אש מקלעים מרוכזת על הלוחמים. ההגנה נשברה והמרד נכשל למעשה.

מרידות במחנות השמדה: 

גם במחנות ההשמדה והעבודה פרצו מרידות, כמו בגטאות, בשלבים האחרונים של המלחמה, כאשר הגרמנים החלו בחיסול כל יושבי המחנה. מטרת המרידות הייתה לנסות להימלט מן המחנה אל היערות הסמוכים לו. רוב המרידות החלו בשעת המיפקד, כאשר רוכזו כל האסירים ברחבה המרכזית של המחנה. הם היו מסתערים על השומרים ועל הגדרות על-פי תכנון מוקדם ובורחים מן המחנה. הצלחתן של המרידות הייתה מועטה, ורוב הבורחים נורו למוות בעת מנוסתם. מי שהצליח לברוח התקשה לשרוד ביערות, ורבים מצאו בהם את מותם.

המרד במחנה ההשמדה סוביבור נערך בסוף 1943, לאחר שהגיעו שמועות למחנה על מעשי הנאצים ועל תוכניתם להשמדה כוללת של היהודים. בשלב הראשון של המרד האסירים הרגו כמה סוהרים מאנשי האס אס, ריכזו ציוד ונשק שגנבו מהגרמנים, ניתקו את קווי הטלפון ואת החשמל מן הגדר החשמלית, וחיבלו בכלי הרכב הגרמניים במטרה להוציאם מכלל שימוש. בשלב השני תוכנן לפרוץ למחסן הנשק, אך חייל נאצי שהבחין בחברו ההרוג פתח באש, והיהודים החלו לרוץ בהמוניהם לעבר הגדרות ואל היער הסמוך. רבים מן הבורחים נתפסו והוצאו להורג. אחרים נהרגו בעת מנוסתם ממוקשים שפוזרו בשטח. 200 מתוך 600 האסירים הגיעו ליער וניצלו. הישג נוסף במרד במחנה סוביבור, מלבד הבריחה ההמונית, היה בסגירת המחנה לאחר המרד, עקב חשש של הנאצים שהיהודים יפרסמו את מעשיהם בעולם.

מרידות נוספות במחנות השמדה היו בטרבלינקה, בה ברחו מאות אסירים, אך רק כ-70 מתוכם הצליחו לשרוד. באושוויץ פוצצה משרפה על ידי אסירי הזונדרקומנדו, מאות נמלטו אך לא היה להם סיכוי להתרחק מהמחנה, ואיש מהמורדים לא נותר בחיים.

 בתור אחת שכל המשפחה שלה מאחור נכחדה בשואה היה לי מזעזע לקרוא את מה שכתבת, אני מציעה לך לעשות חשבון נפש ולחשוב שוב על הדברים שנאמרו.

אני בטוחה שאם היית שם-לא היית מדבר כך.

אתה יודע מה הם סבלו?? לא אתה לא יודע!! גם אני לא!!

איפשר לקלוט את זה!!!

אל תדון אדם עד שתגיע למקומו!!

אתה יודע איזה אנשים גדולים הם??

אתה יודע מה הם שרדו???

אתה יודע על מה הם נלחמו??????

כל כך הרבה סיבות היה שם כדי למות!!!

אחד כי הוא הביא את כל האוכל שלו לבנו!

השני כי לקחו אותו לתאי הגזים הנאצים יימח שמם!!!

ולא היה לו אפשרות להתנגד!!!

איפשר לדון אותם!!

רק להצדיע להםם!!!

זהוו חבל שאנשים לא יודעים להעריך את הצדיקים האלה!!!

אתה פוגע באנשים אחרים,

אתה לא נראה לי אדם טיפש, אתה פשוט עמוק בתוך הדעות חסרות הבסיס שלך,

לפי דעותיך אפשר להבין שאתה אדם דתי מאוד-אתה חושב שזה מה שהקב"ה היה רוצה?-שתפגע באנשים אחרים בדרכך?

במצריים היהודים עבדו 200 שנה בשביל המצרים, ולא חשבו אפילו על מרד.

אתה צריך להבין שמדינת ישראל שינתה לך את הראש, אם פעם יהודי היה גו'ק קטן שמתחבא בחור שלו כשמגיע הטורף אז עכשיו זה השתנה.

כשהיו פוגרומים במדינות אירופה היהודים לא הגיבו, רק התחבאו וזאת היתה התפיסה שלהם - תפיסה גלותית (שאגב, עדיין קיימת בשמאל הקיצוני ובזרם הנטורי קרתא).

רק עם קומה של הציונות קם המושג של "להחזיר להם" (מה שנקרא "יהדות השרירים") עד אז היינו ילדי הכאפות של כל מי שבא לו לתת לנו מכות, ועכשיו שיש לנו מדינה אנחנו בכלל חושבים על להחזיר ועל זה שאנחנו גאים בהיותנו יהודים, ועל זה שאנחנו לא מפחדים ללכת ברחוב עם כיפה או עם ציצית מפחד שמישהו יחליט שבא לו לתת לנו מכות.

ובקשר לצפירה - אני חושב שהצפירה מסמלת יותר משתי דקות שכל אחד צריך לצאת מהבועה שלו ולחשוב על האנשים שבזכותם הוא כאן (ולא רק לאשכנזים, אחד מתוצאות השואה הם התעוררות גדולה לעלות לא"י והסכמת האו"ם להקים מדינה יהודית) אלא גם מעמד שבו כל העם מתייחד ביחד עם אלו שעשו אותו עם, גם אם יותר נראה לך לומר פרק תהילים בשתי דקות האלו זה מעמד של כל העם, מאלו שמאמינים ועד אלו שלא מאמינים כולם ביחד מכבדים את אלו שנרצחו.

חשבו גם חשבו, ואין מה להשוות את שיעבוד מצרים, לגלות אדום.

אפשר לתבוע אותך על איזה חצי ממה שכתוב שם

(הוצאת דיבה זה אחד מהסעיפים, יש עוד אבל אני לא עו"ד)

יש פעמים שצריך לדעת איפה עובר הגבול, ולא כל תגובה "בשם הדת" או "היראת שמים" מותרת. יש גבולות גם ל"דת" וגם ל"יראת שמים". אי אפשר לעבור אותם בהסלמה מהירה שכזו.

זה גם. במשפט היהודי אולי יהיו יותר איסורים לכל מה שכתבת לעייל, אבל אם זה עושה לך טוב על "המצפון הרוחני" תמשיך, לי לא אמור להיות אכפת.

לפי התגובות שלך [ותתקן אותי אם אני טועה!! ] אתה בעצם לא מבין למה צריך להיות את הצפירה?

עם מתים.

ביהדות תמצא:

יום קדיש כללי.

יום תענית.

אמירת פרקי תהלים.

עמידת דום היא דרכה של הנצרות

למה אנחנו לא הולכים עכשיו לבנות את בית המקדש לדוג'?!

למה כ"כ קל לנו לשפוט אותם, במבט לאחור על זה שהם לא היו בסדר? 

כשאנחנו רואים את התוצאה אז מאוד קל לנו להגיד מה היה צריך לקרות. אבל זה ממש לא מובן מאילו, לעזוב את הבית שיש לך בחו"ל, את הפרנסה, הבטחון, המשפחה, ןלבוא לארץ שנלחמים בנו, שאין עבודה, שיש סכנות ופחד... אנחנו יכולים להגיד שחבל, וזה מה שהביא עליהם את השואה האיומה. אבל זה במבט לאחור. למה מיד אנחנו באים להוכיח את היהודים שלא עלו לארץ לפני 80 שנה, אבל אנחנו לא אומרים כלום על אלו שלא עלו לפני 200 שנה!?!? כי זה נצמד לנו לשואה. שהם לא ראו באופק.

בואו נלמד מזה. בואו נעשה ולא נחכה שיבוא האסון..

ואנחנו לא מצדיעים להם. אנחנו מתייחדים עם זכרם, אנחנו זוכרים שלא בקלות הגענו לכאן, לא בקלות קמה המדינה. אנחנו זוכרים. זוכרים איך הושפלנו. אנחנו מזכירים לעצמנו שאף אחד פה לא יטעה אותנו. שלפני 70 שנה העולם שתק. זה יכול לחזק אצלנו את הציונות האהבה לארץ. הרצון להיות טוב. כדי לשמח את מי שסבל והרגיש את העם שלו מושפל, להראות להם, קמנו, לשמוע ניצולי שואה שכל כך שמחים בכל ילד שנולד, בכל לגימת מים..

לרבנים ובמקום לקיים את מצוות התורה הם מקיימים את מצוות הרבנים

אנחנו צריכים להבין שבמציאות של אז זה לא כמו בימנו.
צריך לזכור, שהיינו עם מפוזר בגלות, מפולג בתוך עצמו.
מנודה ושנוא שסבל במשך שנים מאנטישמיות וזה התבטא בדברים קטנים.
בשואה זה פרק. במצב כזה קשה מאוד להתקומם, הם אמנם יכלו אבל זה היה קשה.
הם לא בדיוק הבינו מה קורה, מה עושים להם, מה עומד לפניהם.
הם לא ראו מה שאנחנו רואים היום-שהם יכלו לברוח, להנצל לפני.
וגם בקשר לאלו שהחליטו "במקום לעלות לארץ ישראל להתבולל בין האומות." תחשבו מה זה לעזוב חיים שלמים ומבוססים לטובת ארץ שאתה לא יודע מה יש בה.
נכון, בסופו של דבר, מה שצריך זה לעלות לארץ, ועליה באמת התחילה לפני השואה אבל נגדעה באמצע.. ואי אפשר להאשימם שלא עלו וברחו לגלות.
"לא רוצה להיות יהודי המושפל שנכנס לתאי גזים"
כאילו שליהודי המושפל הזה הייתה ברירה..
גם ליהודים הכי גאים והכי מושפלים לא הייתה ברירה אלא להיכנס,
הם היו עם שהתרגל במשך שנים ליהיות תלוי בגויים ועכשיו עומד מולו צבא חזק, מכונות השמדה, למה שהוא יצליח להתמודד עם כל זה ולמרוד? העם הזה בחיים לא עשה את זה!!!!

ולמרות זה היו מרידות-בגטו וורשה ובעוד מחנות.
לכן לדעתי צריך להעריך מאוד את מי שבכלל נשאר מהשואה, והצליח לעבור את הגיהנום הזה.
ברור שבימנו אם מישהו יבוא להילחם בנו\להשמיד אותנו צריך להילחם, להחזיר, ולא להרים ידיים= כי היום אנחנו יכולים לעשות זאת-יש לנו מדינה, יש לנו צבא.
נכון, דרכו של יאיר שטרן היא הנכונה ולא של רבין אך אין קשר בין זה לבין השואה...

"זה מאוד מעצבן אותי מה שהוא כותב.
הצפירה היא בשביל הענקת רגע אבל לכל אלא שנהרגו אך ורק בגלל שהם יהודים בלי שום קשר לדברים שהם עשו.
אין מה להזדהות עם זה- אלא להבין את זה, להפיק לקחים.
את התקווה שרים כדי לתת תקווה לעם שלנו נגד כל אלה ששונאים אותנו.

היו מהארץ שהיו חושבים שאנחנו גאים בשואה ומרגישים גיבורים בה. אף אחד לא מרגיש גאווה שבעבר שלנו התבוללו.

ובקשר לילדים שלו- ברגע שהילד שלו יעמוד מול אקדח בצד הלא נכון- אם הוא לא יריד ידיים ויתחיל להתנגד-בואי נגיד שהוא יגמור לא טוב."

רק שתדע שאף אחד לא מסכים עם מה שאתה אומר, אני במקומך הייתי מבקשת למחוק את השרשור הזה כי הוא סתם מוציא לך שם רע שעכשיו כולם גילו אותו..

אני קוראת את השירשור הזה שהתחיל מאדם בעל דעות שונות ומשונות אבל לקרוא את התגובות האלו עושה לי גאווה, באמת! אני ממש גאה להיות חלק מעם שאלו הנוער שלו- שיש להם גאווה יהודית, הפרופורציות שלהם נכונות, הראש שלהם מחובר טוב. פשוט כל הכבוד!!! אם זה הנוער אז יש וואחד תקווה. אוהבת את כולם וכל אחד/ת לחוד

ולא,אל תשווה עכשיו את השואה למדינת הצייונים הרשעים והארורים.

וכשערבי ירים עליו סכין?!

או ששוטר יכוון עליו טייזר?

אני בנתיים נלחם על חיי, בשונה מ...

יהודים הלכו כצאן לטבח

לא כי הם פחדו

לא כי הם היו חלשים

לא כי הם לא ידעו להלחם

לא כי הם התעצלו

לא כי הם סתם יהודים גלותיים

אלא דווקא מהסיבה שהיטלר רצה להרוג אותם היטלר רצה להורגם בגלל שהם היו אמתיים הם הסכימו להיהרג בשביל שחבריהם יחיו עובדה בגטו וורשה קלטו פתאום שלא משנה מה הנאצים רוצים להרוג את כולם ולכן הם לחמו כי אז זה לא בא על חשבון חבריהם ואם חייל יהודי לא יסכים לצאת לעזור לחבר בשביל לא למות הוא לא גיבור הוא פחדן כי שמירה על החיים לא צריכה לבוא על חשבון אחרים!!!! ואתה אם הייתה בשואה הייתה בין המלשינים שדאגו לחייהם ולא לחיי כל בית ישראל!!!!! 

יהדות פולין היתה עצומה!!!!!!!זה היה נראה כמו מאה שערים היום!

היו גם מתבוללים אני לא אומרת שלא!

אבל אני שמעתי שתלמידי חכמים עצומים נרצחו בשואה!

רבנים שהתורה הקדושה שלמדו והפיצו חסרה מאאד לעמ"י!

אלפי רבנים ואדמורים צדיקים שהלווווואי ונגיע לכרסוליים  שלהם!!!!!

ברור שהשואה זו השפלה לעם היהודי ולא גאווה... אף אחד לא מתגאה בזה שהיה שואה!!!! מתגאים בזה שבכל זאת כל מה שהנאצים ימ"ש ניסו להרוג אותנו ולהשמיד אותנו הם הצליחו ושרדו עלו לארץ והקימו משפחות!! זה בעצם הנקמה שלנו בנאצים.

אתה חייב לכבד את אלה שנהרגו למה?! כי הרגו אותם רק עלזה שהם בעצם יהודים!!!

והמשפט האחרון ממש לא במקום!!

מציעה לך לעשות חשבון נפש עם עצמך!!

מעניין לאן עוד אפשר להגיע?  אולי היטלר גם צדק כי הוא הרג פחדנים\ציונים\כופרים\חילונים\ממכלתים\שמאלנים?

ממש שיגעון..אולי לא צריך להגיב בכלל ,רק להתפלל שיחזרו בתשובה ויקבלו דעת ותבונה מאת ה' ורפואה שלימה.

אבל לאחר הרהור בדבר הגעתי לשאלה של מה בעצם הבעיה בלזכור את השפל של עמ"י?!?!?!?! עם ללא עבר אין לו עתיד לא?! כשאנחנו באים ממקום כזה שפל וזוכרים מאיפה באנו המקום שלנו אחר לגמרי.

ובוא לא נחגוג גם את פסח הרי היינו בעבדות נוראית שזהו שפל גדול לעמ"י!! לא?!

מסופר על מלך שיצא לטייל ופגש רועה צאן...הוא פתח בשיחה ותוך כדי השיחה הוא גילה כמה רועה הצאן חכם ולקח אותו להיות שר בארמונו. עברו כמה שנים והשר עלה והצליח ועורר את קנאת השרים שאיתו. הם העלילו עליו עלילה שהוא בוגד במלך בתאנה שיש לו חדר בבית אליו הוא לא מרשה להיכנס וכנראה ששם הוא מתכנן את המרד. 

המלך שמע ובא לבית השר.

הוא ציווה עליו לפתוח את החדר.

כשפתחו את החדר גילו חדר ריק כמעט לגמרי. בקצה החדר על שולחן קטן היו בגדים של רועי צאן וחליל רועים. המלך שאל את השר לפשר הדבר והוא הסביר שפעם ביום הוא נכנס לחדר לובש את הבגדים ומחלל בחליל ומתוך כך- שהוא זוכר תמיד את העבר שלו הוא הוא לא מתגאה במעמדו הרם.

"הזכירה "כי עבד היית במצריים" תועיל לכל אדם לא לבוא לידי גאווה, ולכל בעל תשובה שזכה להכנס אל ארמון המלך והקדושה." המשל הוא בעקרון על יציאת מצרים אבל אפשר להתייחס באמצעות על כל תקופות השפל של עמ"י...

וכשנבוא מתוך ראיה כזאת של זכירת העבר והשפל נהיה הרבה יותר מתוקנים ולא נגיע למקום של כזאת גאווה של שיפוט הנספים בשואה.

בפסח אנו זוכרים שממצב של עבדות ושפל המדרגה, כשאבותינו היו עובדי ע"ז

עלינו ונהיינו בני המלך, בנים של הקב"ה.

אם נשווה, זה יכול להיות דומה. 

בהחלט היה מצב של השפלה נוראית מבחינה רוחנית [ההתבוללות בתקופה ההיא הגיעה למימדים נוראיים]

אבל מה קורה עכשיו?

אנחנו זוכרים שעכשיו גרשנו את הערבים מהארץ?

שהקמנו פה שלטון תורני?

אין יותר התבוללות?

מה אנחנו זוכרים?

הצפירה נועדה בדיוק לזכור את השואה, 

אנחנו זוכרים את השואה גם בלי צפירה [לא שזה דבר יהודי הצפירה הזאת, אבל..].

ושוב, הזיכרון שהיתה שואה רק מגביר את העצב והתסכול על המצב הנוכחי.

אם כי אני לא דן אותו לרגע לכף זכות, וברור לי שהוא היה צורר מעל המן הרשע.

שכן המן הרשע רק תנכן להשמיד להרוג ולאבד והוא ימ"ש ביצע.

לא אלו שנלחמו על גאוותם.

אין פה עניין של גאווה או גבורה, 

אלא עמו שנרצח,

ואת זה יש לכבד.

[זה נורא. הסיבה.]

קולומבוס הבא 

וואו,אין לך מושג על מה אתה מדבר!

מי אתה שתשפוט יהודים קדושים שנרצחו על קידוש ה'? איך אתה מעז אפילו?

מה אתה הסגן של אלוהים??? תשמור על הפה שלך.זה כדאי. חולשת אנוש גורמת לכך, שניצחון ואמת אינם יכולים לדור תמיד בכפיפה אחת.לכן, אם אתה חייב תמיד לנצח,לא תוכל תמיד להיות צודק.

עם ישראל חי!!!

ועכשיו ברצינות - תקרא את התגובות שכתבו לי ושעניתי, נמאס לי לחזור על כל דבר פעמיים

אין לי מה להוסיף..

כשאתה תראה את כל המשפחה שלך נרצחת ותבקש מאלוקים עזרה אבל כ'קול קורה במדבר' הם לא רואים ישועה  (לא להכנס לזה עכשיו איך שניסחתי את זה)

רגעים כאילו שברו אותם והם מחליטים יותר לא להאמין.. אבלל רובם נשארו כן מאמינים

אין לך שמץ של מושג על מה אתה מדבר אז תשב באמת בשקט בצפירה קרא תהילים על אותם שנספו ואל תפתח את הפה שלך על דברים שאתה לא מודע להם!!!!

(הרב מרדכי אליהו זצ"ל-פוסק)

אבל זה סתם המצאה של הציונים,ולכן אני לא יעמוד,אלא אם כן אני במקום שאי אפש/ר להסביר ואז יהיה חילול ה'.

לחזק ידי עוברי עבירה זה איסור וחצי

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...