המייל האדוםהמייל האדוםחיפוש
פורום נסיונות פעילים

בהנהלת: ענבל
מכתב פתיחה
זה ישןהנסיך הקטן.

וזה עשה לי חשק לכתוב עוד כאלה

נראה מתי. ואם יהיה כח

מדהים אין מילים.....עוד אחת!
את כותבת מדהים!מחכה לשקט

נתנת לי סושל השראה לשירשור.

 

..הנסיך הקטן.

נסיכי הקטן

מזמן כבר לא דיברנו

עוד מעט וכבר עוברת לה שנה

מן היום בו נפגשנו

רוצה אני לספר לך

על עבר הווה ועתיד

זה לא יהיה ארוך

ועליך רק להקשיב

 

לפני כמה שנים

בארץ זרה אחת

חיה אישה שקראו לה רחל

ולה חפצים מעט.

גרה היא בכפר

עם בעלה והילדים

הייתה להם גינה קטנה

וגם כמה פרות ועיזים

הים חיו שם בשלווה

עוברים על מי מנוחות

הסתפקו במועט

ולמדו איך באושר לחיות

אך כל זה נגמר באחת

אז כשפרצה המלחמה

אל כפרם הגיעו המדים הירוקים

פותחים לסבל את השער לרווחה

הם הפרידו משפחות

גררו גברים לעבודה,

את הנשים והילדים שלחו למזרח

שם ידעו מה לעשות עם הסחורה

ורחל וילדיה הובלו ברכבת

סביבם דוחק המון מבוהל

את בעלה תפסו אתמול

והיא הניחה שבטח כבר חוסל

שבוע תמים שהו ברכבת

מצונפים בפינה

בנה הקטן מוטל חסר חיים על הקרשים

ואת היתר אימצה בחוזקה אל ליבה.

כשקול שקשוק הגלגלים סופסוף גווע

ואור פרץ מדלת הקרון

ראתה רחל את השער הגדול

אותו לא תשכח עד יומה האחרון

הם ירדו בזהירות

מולם ניצב רופא

בניד ראש הוא חורץ גורל משפחה

במחי יד פוער פצע שלעולם לא יאוחה

האם הופרדה מילדיה בזעקות

ראתה אותם ממנה מתרחקים

ואל צריף גדול ישר הוכנסה

יחד עם עוד אלף נשים

יום לא היה יום

והלילה נמתח שעות ארוכות

כך עברה רחל את המלחמה

רוצה היא לנקום, לחיות

 

אתה שומע נסיך?

רחל שרדה את המלחמה

שיקמה לעצמה את החיים

אך לא שכחה אף לא לשניה אחת

את רגע הפרידה מן הבנים

כעבור שנים היא חזרה 

בירקנאו, כך קראו לגיהנום

וכשהגיעה למחנה הנשים

ראתה כי החריבו את המקום

כל צריפי העץ נעלמו

נבזזו על ידי איכרים פולנים

רק הבסיסים נשארו

עדות אילמת על אבנים.

אבל אז, נסיך

רחל הבינה

לא על המחנה מדובר

אלא על עמה וילדיה

 

כי לא משנה מה אנחנו בוחרים להיות

לאן אנו רוצים לטפס

צריך שיהיה בסיס מאבן

כל השאר- זה תוספות מעץ

העץ נשרף

יכול הוא להתכלות

אך ברגע שבסיסו עשוי אבן

הוא לעולם ישוב להתגלות.

והבסיס של העם, נסיך

הוא סלע, צוק איתן

עברנו גירושים, השפלות, רצח ועלילות

והנה אנחנו עדיין כאן.

תזכור תמיד

גם על עצמך

שלאן שלא תלך ותפסע

אני אחזיק את הבסיס

יחד איתך, לצידך

 

 

ניסיתי

ברר

אייפינג.

הרעיון, את מכירה את דעתי עליו.

והניסוח, מעולה.

 

נשיקה

אוי את מטורפת!שורדתתת

זה מדהים. מדהים

תודה. באמתהנסיך הקטן.


את פשוט תותחית!סקומטשון

נגעת כל כך..

הנושאים.. הכתיבה...

 

תודה רבה לך!

(רק כדי להזכיר לעצמי. לא חייב להתייחס)הנסיך הקטן.
..הנסיך הקטן.
ילדה קטנה, עומדת מול האבן
אבא קרא לה אתמול בחלום
ילדה קטנה, עומדת
ורק רוצה את עיניה לעצום

אתמול, כשאבא ביקר
הוא חיבק אותה חזק
אמר שצריך להחזיק
שהחיים הם לא משחק.
הוא אמר שאותה הוא אוהב,
נתן נשיקה על המצח
אחר כך צעד לאחור,
הביט אל הגלים המתקרבים למזח.
את יודעת? הוא שאל
הגלים לא מתנפצים סתם
בעצם, הם בכלל לא מתנפצים
הם רק חוזרים לעצמם.
היא הביטה בו בשאלה
ואבא התחיל להסביר,
איך שטיפה אל טיפה נאספה
עד שנוצר גל אדיר.
ואז ביחד
הן התקרבו אל החוף
נתנו יד ביד,
ראו כבר את הסוף.
אבל בשניה האחרונה
הן מתנגשות באבנים
וכאן הטיפות צריכות להחליט
מה ען עושות עם החיים.
אם על המזח ליפול,
להתייאש באותה השניב,
או אם לחזור אל הים
ולהחליט לחיות מהתחלה.
להאסף שוב טיפה אל טיפה
להאחז חזק בידיים
וברגע ההתנגשות החדש,
הן יצליחו להתגבר, כבר פעמיים.
כי אלה הם החיים,
גל גבוה שלרוב מתנפץ
צריך רק להיות מוכנים
וכדי לקום, לדעת לאיזה כיוון להזרק.
וזה לא רע
אם לפעמים נופלים על המזח
צריך רצון חזק
וכך תוכלו לנצח.
כי אם אתה על המזח,
אפשר גם למצוא חברה טובה
ואז ביחד
לזרום אל הים בחזרה.
ואם נשארה רטיבות מאחוריהן,
זה רק מראה עד כמה הקריבו
כמה הן ניסו
וכמה מאחור השאירו.
וכשמגיעות אל הים,
הן מתמלאות בחזרה
נותנות חיבוק אחרון
וממשיכות מההתחלה.
זה בסדר לבכות,
ניגב לה אבא את הדמעות
זה לא מראה על חולשה,
אלא על צורך להיבנות.
הרי כל הדמעות
מגיעות אל הים הפרטי שלך
ואת, רק את,
יכולה להחליט כך או כך.
וכשאבא הלך
הוא לקח איתו את האור
השאיר רק פירורים
לטעם שעוד לא יחזור.

ילדה קטנה, עומדת מול האבן
בוכה
לא רוצה לדעת
אם מעצב או געגועים,
או בגלל שהיא עדיין מפחדת
מהשמחה.
וואו את מוכשרת.מעיין נובע*
זה מדהים
תודה רבה רבה.הנסיך הקטן.
..הנסיך הקטן.
פעם, לפני שנים רבות
חיה לה לבדה אישה
היא גרה בדירה בת שתי חדרים
והיא הייתה קצת מסכנה.
בעל לא היה לה
גם לא ילדים
מה לעשות,
ככה זה אצל המסכנים.
כל בוקר היתה עושה ריצה
אבל לא יותר מדי
קונה אוכל דל קלוריות
הרי לא בריא זה לא כדאי.
הייתה הולכת לעבודה
מדברת עם העמיתים
מסדרת עסקאות
עושה קצת שרירים
היא אף פעם לא ביקשה יותר
הרי היא קצת מסכנה,
לאנשים כאלה תמיד יש חסר
והם חיים עם זה בהשלמה.
אחרי העבודה הולכים הביתה
נחים וקוראים ספר נחמד
ואז ארוחת ערב קטנה,
ארוחה שמספיקה בקושי לאחד
ככה נראה כל יום בחייה
כבר שלושים שנה
והיא לא מנסה לשנות
הרי היא קצת מסכנה.
וביום שהיא מתה
אז, בלוויה המאוחרת
היה אחד שבכה ואמר
"היא הייתה כמעט מאושרת"

נסיך שלי
אתה בוודאי יודע
מה זה לחיות באמת
ומה זה לטבוע
כל דבר בחיים
אפשר לראות משני כיוונים
צריך לפקוח את העיניים,
צריך להאמין.
להאמין בעצמך קצת יותר
לא להכנע למציאות החונקת
לדעת שאם נשנה זווית ראיה
נצליח אולי לחיות קצת אחרת.
אותה אישה-
קצת מסכנה, כמעט מאושרת
אותה מציאות
אבל יותר משופרת
האישה לא ציפתה מעצמה לכלום
הרי היא הייתה קצת מסכנה
ולכן ויתרה על חייה
נשאבה אל תוך המכונה
אבל הבחור,
הוא ראה אותה ככמעט מאושרת
רק עוד קצת
ולמסלול החיים היא חוזרת.
אז בוא נסיך,
נצא קצת מחוץ לקופסא
נלמד לחייך
נכיר את הסביבה
ואם נחשוב
שאנחנו קצת מסכנים
זה מותר,
אבל עדיין נהיה אחד עם השני
לעולמים
אמיתיים



..הנסיך הקטן.
נסיך שלי
בוא שב ואספר סיפור
רק משהו קטן
שלא אאריך בדיבור

פעם היה ילד קטן
ולו זוג הורים
היה לו גינה ובית גדול
וגם כמה אחים
והילד אהב לצאת לגינה,
לטפס על העצים
הוא אפילו בנה לעצמו שם בית
בין הענפים הגבוהים.
והילד אהב לקחת לשם ספרים
לדמיין לעצמו אגדות
על חיים אחרים ועל אהבה
שבאה בשקט בלילות.
כי למרות שהיה בבית הכל,
כל מה שביקש נעשה,
הילד חא אהב להיות שם
בבית בלי משפחה
הנורים תמיד היו בנסיעות
וכשחזרו היו עסוקים בעצמם
ולאחים היו המון חובות
עד ששכחו מאחיהם הקטן.
הילד למד לדאוג לעצמו
להשיג לבד את מה שהוא רוצה
להחליט מה טוב בשבילו
ואת מה הוא ממצה.
וכך הילד התרגל לחיות
בלי לסמוך על אף אחד
רק הוא והבית והספרים,
והדמיונות שלא השאירו אותו לבד.
הילד גדל
ולנער אט אט הוא נהפך
החליט שהוא רוצה לראות עולם
לזרוק את חייו הקודמים לפח
אז הוא ארז לעצמו תיק
לקח קצת אוכל ומים
ובלי להגיד שלום ולהיפרד
יצא, כשמעליו רק שמיים.
הוא צעד כך ימים רבים
ובלילות הוא נח
מחכה שאליו היא תגיע
שהאהבה אותו אליה תיקח.
אך בכל איש בו הוא פגש
עליו הוא לא סמך
לא הסכים לשמוע לאף אחד
ורק הלך והלך והלך
הוא לא נתן לאיש להתקרב
לא הרשה לאיש לשמוע
רק האגדות והסיפורים,
רק הוא יודע.
אנשים ניסו לעזור
אך הוא לא הקשיב
ילדים רצו לשחק
והוא לא השיב.
אט אט עברו הימים
המסע נהפך לשבועות ולחודשים
והאיש שלנו עדיין הולך
סופר הוא את הצעדים.
וכשהגיע אז לראש הצוק,
הוא לא חשב פעמיים
האהבה אליו לא הגיעה
אז הוא לקח את החיים בידיים.

אתה מבין,
לילד הזה לא היה מי שידאג
לא היה מי שיבין
חי רק עם עצמו
לא רוצה עוד עדים.
ולכך הוא התרגל
במחשבה שאנשים לא רוצים
כך הוא גדל
וזה רק הלך והעצים
והוא רצה אהבה,
קרא עליה בספרים
אותה הוא יצא לחפש
מבלי לדעת מה הוא, תמים
וכשאנשים הציעו את עצמם
הוא אותם סילק
לא מבין את גודל המשמעות
לא רוצה לקחת חלק.
הוא התרגל
הוא חיי את חייו כך
אז למה שישנה משהו,
למה שיחולל מהפך.

מסוכן ההרגל,
אלינו הוא מתגנב בחשאי
ואותו אנו מקבלים באהבה
נותנים מקום, ממלאים את הפנאי.
ונכון שמפחיד להרפות,
נכון שכואב לעזוב,
אך בלי זה לא נוכל להתקדם
לא נדע לאהוב.
נסיך שלי,
זוכר את השושנה?
זאת ששינתה הרגלים
בסופו של דבר,
היא זאת שגרמה לאהבה.
אביגיל זה מדהים וקסום. תודה לך.~תות~
תודה אהובה.הנסיך הקטן.
..הנסיך הקטן.אחרונה
פעם היה פההמפוזר מהכפר

הרבה יותר מעניין

איפה כולם???

..זית שמן ודבשאחרונה

הלכו

התבלבלתיאיגנוטוס פברל

כשפתחת את הדלת, כבר ידעת שאסור היה לך לפתוח אותה.
איך ידעת?
כי על הרצפה היה מונח מכתב בכתב ידך.
במכתב היה כתוב:
"אם אתה קורא את זה, נכשלת."
נכשלתי במה?
בלפתוח את הדלת.
אבל אם כתבתי את המכתב לפני שפתחתי את הדלת, איך ידעתי שאפתח אותה?
כי כבר היית כאן.
מתי?
מחר.
איך אפשר להיות כאן מחר?
זו בדיוק השאלה ששאלת כשמצאת את המכתב בפעם הראשונה.
איזו פעם ראשונה?
הפעם שבה עדיין האמנת שיש פעם ראשונה.
למה הפסקת להאמין?
כי בכל חדר שמצאת היה מכתב נוסף.
ומה היה כתוב במכתב הבא?
"אל תשאל מי כתב את המכתבים."
אז שאלת?
כמובן.
ומה גילית?
שהשאלה עצמה היא המלכודת.
איך שאלה יכולה להיות מלכודת?
כי ברגע שאתה שואל "מי כתב את המכתבים?", אתה מניח שמישהו כתב אותם.
אז אולי אף אחד לא כתב אותם?
אם כך, מאיפה הם הגיעו?
אולי מהעתיד.
אבל מי בעתיד כתב אותם?
אולי אתה.
אם אני כתבתי אותם, למה אני מזהיר את עצמי?
ממה אתה מנסה להגן על עצמך?
לא יודע.
אז למה המשכת לקרוא?
כי במכתב האחרון היה כתוב:
"החדר הבא יכיל את התשובה."
והוא הכיל?
כן.
מה הייתה התשובה?
שהחדר הבא יכיל את התשובה.
אז מעולם לא מצאת תשובה?
מצאת אלפי תשובות.
למה אתה קורא להן תשובות?
כי כל אחת מהן פתרה את השאלה הקודמת.
אז למה המשכת?
כי כל תשובה יצרה שאלה חדשה.
ומה הייתה השאלה האחרונה?
למה אני עדיין ממשיך לפתוח דלתות?
ו... מה התשובה?
...
למה אתה חושב שאני מספר לך את הסיפור הזה?
כי גם אתה עומד עכשיו מול דלת.
והשאלה האמיתית היא לא מה יש מאחוריה.
השאלה היא:
מי הניח שם את הידית? 
ואם כבר שאלת את זה —
למה הנחת שמישהו בנה בכלל את הדלת?

וואו זה מורכבשִׁירָהאחרונה
..זית שמן ודבש

כל הכבוד לה!

למרות שלא קראתי את זה.

עוד יש פה חיים???יאיר_
לא כ"כזית שמן ודבשאחרונה
פעם היו מסקנות. אתם לא זוכרים אני זוכרת.שִׁירָה

היום יש תהיות.

תהיותשִׁירָה

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

 

תהיות נוספותשִׁירָה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

 

מעניין אם יגיעו אנשים מעניינים בקיץשִׁירָה

 

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

 

 

תהיות נוספות נוספותשִׁירָה

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

 

 

שתדעי שאני ממש זוכרת אותך.אונמר

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

היי גם אני זוכרת אותך. את הניק כאילושִׁירָה
עוד תהיות? דברים על החייםשִׁירָה

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

עקיבא בחור שנוןשִׁירָה
אי אפשר לקחת ללב את מה שעובר על אנשים אחריםשִׁירָה

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

 

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

משה

קוראים לזה מובחנות

ייתכן... טרם עברתי הכשרה כלשהי בענייןשִׁירָה

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

לא צריך "הכשרה"משה

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות פירושה-שִׁירָה
מובחנותמשה

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

 

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

 

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

אהה לא יודעת אם זה בדיוק מה שהתכוונתי על עצמי.שִׁירָה

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

 

 

ואולי אולי. אולי גם יש בי את יצר הסקרנותשִׁירָה

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

 

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

 

 

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

הנה אמרת לעצמך את האמתמשה

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

 

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

כן כנראה זאת האמת האמיתיתשִׁירָה

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

 

בסדר 

להבנתי את המציאותמשה

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

גם מול אחותך או אנשים קרובים אחריםמשה

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

 

הדבר הכי חשוב.

 

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לגבי חדשות לא מסכימה...שִׁירָה
תסבירי?משה
(זהירות נאום ארוך בפנים)שִׁירָה

 כבר שנתיים ושלושה חודשים שרוב החדשות שאני שומעת מגיעים מהמשפחה בשיחות טלפון (ואז מן הסתם זה הדברים היותר עיקריים שקרו השבוע)

ומידי פעם כשאני ממש מרגישה מנותקת אני פותחת ערוץ 7 ועוברת על הכותרות.

ואז אני מגלה כמה לא קרה שום דבר משמעותי בזמן שעבר.

כלומר, ייתכן והיו דברים משמעותיים שקרו, אבל מה יעזור לי לדעת בזמן אמת ומה יעזור להם שאני אדע?

אין לי דרך ממשית להשפיע על מה שקורה.

אני יכולה להתעצבן אם מחוקקים חוקים גרועים או אם היועמשית עושה מה שבא לה או הפצרית בכללל......

אבל כל העצבים שלי לא מועילים כלום! מתסכל אבל זה ככה.

פעם ב לשמוע על חייל שנפל... אבל גם כאן אני לא באמת משפיעה. 

בעלי אמר: כמה פעמים קראת תהילים עליהם? אז מה זה עוזר לראות חדשות לראות שמישהו נפל?

בשבילי זה כן חשוב כי ככה אני מרגישה מחוברת לעמ"י אבל בתכלס...לא באמת עשיתי כלום. אפילו תהילים בקושי קראתי.

אז לונורא לא להיות מחוברים לחדשות.

ולגבי הלפתח דעה- אותה דבר. לא באמת משנה מה הדעה שלי. היא לא תשנה משהו.

אתם יודעים מה? אולי היא רק תגרום יותר פירוד ומחלוקות.

ובכלללללל

אם ניזכר לרגע בשיחת נשים ביום שישי, לצרוך חדשות ו"אקטואליה" דרך התקשורת בישראל, זה ממש לא רק להיות מעודכן, אלא זה משנה לך את הדעות ואת המחשבה. אתה כבר לא עצמאי כמעט בכלל. אתה מסכים עם ההוא או עם ההיא, אבל מה אתה חושב לך לעצמך?

 

אבל אם אתם בכל זאת רוצים לדעת מה דעתי אני אולי אפתח את זה בתגובה אחרת פה בשרשור.

 

((ודעתי, אגב, פותחה לבד באופן עצמאי. כלומר, זה היה רעיון שלי בלבד בלי ששמעתי עליו מאף אחד אחר.

ואז כעבור שנה פתאום מוריה (שגם היא לא צורכת חדשות) אמרה אותו ביום שישי.

והרגשתי ממש, אמממ לא יודעת איך קוראים להרגשה, כשאמרתי לה- נכון! גם אני אמרתי את זה! ממש!

ההרגשה כנראה היתה, מה זה עוזר שאמרתי. מי בכלל מקשיב את מי זה מעניין))

 

 

 

אני חושב שאני מסכיםמשהאחרונה

לכן עברתי לצרוך חדשות בקריאה ולא בצפיה.

צריך את המינימום כדי לדעת מה קורה בעולם ואיך אנחנו חיים ומה המשמעות של זה. אפילו קצת יותר (נגיד קצת תקשורת כלכלית). אבל לא להתחרפן ולפרק את הלב בשביל ארועי דרמה חדשותית חולפים.

 

שלא לדבר על זה שכמו שאת יודעת אני עובד בחדשות. 90% זה הזיות שצריך להמציא כדי למלא נפח. ברוך השם רוב הזמן לא קורה כלום וצריך להמציא כל מיני שטויות כדי שיהיה על מה לכתוב.

(לפעמים אני כותב בעצמי, אבל זה תוכן מעניין בנושאים אחרים שלא קשורים לחדשות).

 

 

אגב,

אני כן פיתחתי דעות עצמאיות וכאלה. היו לזה כמה סיבות ואחת מהן היא חשיפה להרבה סוגים של תוכן מגוון. מקצועי. ופחות מפעיל רגשית.

 

איזה דעות עצמאיות את מרגישה שפיתחת ששונים מהסביבה שלך?

אתמול הגיע בחור חדששִׁירָה

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

 

 

 

את עובדת במקום של גברים דוסים?משה

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

לא עבודה, התנדבות קטנה פעם ב....שִׁירָה

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

נדמה לי שהוא היה כזה שיותר מאומר תודהמשה

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

ברור לי...שִׁירָה
טוב אז בא נסכם את שהיהשִׁירָה

כי מחר שום יום שלישי והפעם לא אוכל להבריז כמה אפשר להיות בת 16 בגיל שאני עכשיו

 

אז דיברנו

ושאלתי

והוא שאל אם אני רוצה לשמוע מה שאני רוצה לשמוע או מה שהוא חושב

ואמרתי שיענה מה שהוא חושב

והוא הסביר

והוא אמר שבחור בגיל הזה זה כך וכך

וניסיתי להבין ככל יכולתי

בכל זאת, אני לא בחור בגיל הזה, אז יכולת ההבנה שלי מוגבלת

ושאלתי למה ההוא כשהיה מאורס כן דיבר איתי יפה

ומה, האם כשמתארסים פתאום מבינים שכן אפשר לדבר

אז הוא אמר שכנראה בגלל שזאת היתה שיחה עניינית

ואולי זה גם האופי

ושוב הקשתי

ושוב ניסה לתרץ

אז בסדר נו הבנתי

אבל לא יודעת למה זה עשה לי הרגשה לא טובה

 

..זית שמן ודבש

זה חרא

 

יש מתאםזית שמן ודבשאחרונה

אולי יעניין אותך