בס"ד

אם היינו זוכרים את המתים כל הזמן וכל היום לא היינו מצליחים לחיות והיינו שוקעים בדכאון.

לכן גם רשום "מצווה *על המת* שישתכח מן הלב".

לא רשום שמצווה עלינו לשכוח אותו.

הקב"ה מצווה עליו להישכח מליבנו ולעזוב כדי שנוכל להמשיך בחיינו...

אולי כדאי לנסות להתעסק במשהו אחר?

אולי לקחת את זה למקום אחר. לעשות משהו לעילוי נשמתה וכד' ככה אולי לא תרגישי שאת שוחכת ממנה אבל במקביל תהיי פנויה נפשית גם להמשיך בדברים אחרים..

בהצלחה

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....