זה שכן, זה חבר, זה קרוב משפחה,
אתה מרגיש את העומק של הכאב כמו שלא הרגשת בשום שנה,
אתה בוכה ולא יוצא מזה,
לשמוע נער בגילך מדבר לאבא שלו,
ואבא שלו לא פה!
לשמוע ילדה מדברת לאחיה,
וגם הוא כבר לא פה!
לשמוע את האבא מדבר לבנו,
וגם הוא כבר לא פה!
זה קשה, זה מכאיב,
פתעום אתה מעריך יותר את הגיבורים שחיו בינך!!
אתה לומד מהם ומנסה להמשיך את מה שהם לא גמרו,
אתה מבין את העוצמה האדירה הזאת של למות על קידוש ה',
למות כי אתה יהודי, למות כדי שאני יחייה בארץ הזו!!
כל שנה אנחנו מתפללים ומבקשים שלא תגדל הרשימה, שלא יתווספו שמות,
ועוד לא זכינו לזה,
עשרות חיילים שנהרגו בצוק איתן, שלושת הנערים, הנרצחים בדקירה, דריסה וכל מיני הפיגועים למינהם...
אנחנו חייבים להמשיך את דרכם!!
להשלים את מה שהם לא הספיקו!!
להגדיל את האחדות שנוצרה מהקיץ הזה,
לשמור על זה!! ולזכור, מאיפה זה התחיל עד שבעז"ה בקרוב ממש נגיע לגאולה השלימה.
אם אנחנו לא נמשיך את דרכם, מי כן??







