לפעמים זה פשוט לא צריך להיות ככה

וזה הכל

זו הסרת אחריות לומר כל פעם מחדש שמשהו חסר

(ברור שכשחסר- קורים דברים, אבל מ-שאלתך נשמע שזו הסיבה לכל)

זו אולי קריאת כיוון.

הבעל לא כשר, אשמתו.

אבל מאיפה זה בא לו?

עקב זה שאיננו נביאים (חלקנו הגדול) - אנחנו מנסים לחשוב מה קרה לבעל טוב לעשות כדבר הזה.

הגיוני שהוא לא עמד ביצרו וחשב על אישה אחרת - חטא - בגלל שאשתו לא משכה אותו, לא נתנה לו יחס אוהב, לא ... לא... או כן למישהו אחר.

מחשבה.

כיוון לצמחיה מחדש.

תני לו יחס אוהב. בדליים. שפכי עליו.

בלי קשר לאירוע. זה יוסיף לשניכם. המון!

לי קשור ל"בעל טוב", או לא...

זה לא בסדר, לא נעים, ולא צריך לחשוב שזה "בגלל שאשתו".. 

כנראה יצר, חולשה, ועלול להיות גם אם היא מאה אחוז. צריך לעבוד על זה. ובוודאי שאינה צריכה להתחיל לחשוב, "אולי בגללי"... גם כך זה לא נעים לה.

מה שנכון, זה לכיוון החיובי. שריבוי יחס טוב וחיזוק הקשר שלה עם בעלה - יכול לעזור לכיוון הטוב. תרופה חיובית של אשה שמוכנה להיות קצת סלחנית כלפי התנהלות לא נעימה של בעלה, שבאה מחולשה מסויימת.

לא צריך להסחף

בעלך ראה אותך מדברת עם מישהי שהוא לא מכיר ושאל מי זאת ואח"כ התעניין בעוד פרטים עליה

גם אם היא קצת מצאה חן בעיניו לא הייתי עושה סיפור אלא אם כן אתם בקשר יומיומי (ואז כן רצוי שתדברו על זה)

לגבי ההסתכלות על בנות באופן כללי זו העבודה של בעלך ולא שלך (עבודה מאוד קשה יש לומר)

מה נורמלי בזה שאדם נשוי יתעניין באישה אחרת?

מילא להסתכל פעם אחת. אבל להתעניין עוד ועוד- זה לא נורמלי.

אני מסכימה עם מי שכתבו שאת צריכה להעלות את זה בעדינות ולנסות לברר מה קורה בדיוק.

לא חושבת שזה מצב שא"א לתקן אותו. אבל חשוב- בשבילך ובשבילו להעלות את זה.

ולא להתעניין עוד ועוד כפי שאת כותבת זה לא שכל היום הוא חושב ומדבר עליה ואיתה...

מדובר בפעם אחת שהוא ראה אותה מדברת איתה ושאל מי זאת (וכשהתברר שמדובר בקרובת משפחה התעניין יותר בפרטים)

ואח"כ הזכיר אותה פעם נוספת

ואח"כ היה עוד מפגש אחד (בו הוא הסתכל עליה...)

ופעם אחת הוא שאל אם איזה בני דודים היא בקשר והזכיר אותה(כעבור שלושה חודשים)

אולי אני קצת נוגע בדבר כי גם לי זכור שהיה מקרה בתחילת נישואי  (או שזה היה לאחר השידוכים)

שראינו באירוע את בת דודה של אישתי ואני התעניינתי ויתכן שגם אישתי היתה יכולה לכתוב פה ש"תיחקרתי אותה" או "שהסתכלתי עליה" וכו'

לדעתי עם לא נוצר ביניהם קשר מעבר לזה זה כלום (ולכן כתבתי שאם אין קשר יומיומי כדאי לדעתי להתעלם)

אבל בהחלט אם רואים שזה יותר משמעותי מזה יש לדבר על כך (ויותר משמעותי זה לא אירוע חד פעמי בו רואים אותה ושאלה אקראית פעם אחת לאחר שלושה חודשים)

נקוה שזה יֵצא לו מהראש. אם כי זה לא חייב להיות משהו "קיצוני".

תשתדלי להיות נחמדה איתו, וגם להימנע כשאפשר - בלי לחץ - מלהגיע להיכן שהיא נמצאת, עד שתתרגלו יותר ביניכם.

העיקר זה ריבוי הטוב, ההתענינות והאהבה בנחת ביניכם.

לענ"ד.

הפגיעה שאת חשה מאוד מובנת. אני מניח שיש ברחבי הפורום בנות זוג רבות נוספות עם תחושות דומות.

קשה להבין מהדברים הקצרים שכתבת עד כמה מדובר במשהו חד-פעמי, שקשור דווקא לבת הדודה הזו, או שמדובר במשהו יותר שורשי (כפי שכתבת בתחילת הדברים "אני חושבת שהוא מסתכל על בנות" (בלשון רבים)). קשה גם להבין מה טיב הקשר הכללי ביניכם, אם כי נשמע שאת מתקשה לשוחח עמו על כך בצורה כנה וגלויה ("אני לא רוצה שהוא יידע שאני חושדת...").

אם מדובר בהתמודדות "רגילה" של אדם עם יצרו, אין לי כל כך מה לומר בנושא (אני פשוט לא אדם כזה...). אבל כל דיון סביב סוגיה כזו, מחזיר אותי לסיפור האישי הכואב שלי ושל אשתי, ומציף ומעורר בי את הרצון לחלוק ולשתף אותו, כדי לעזור לאחרים שסובלים ולנשותיהם שסובלות.

אני מכור לתאווה (בדומה למכור לסמים או אלכוהול). חשוב לי שאחרים יידעו שקיים מושג כזה. קשה להסביר איזה חידוש עצום היה בשבילי לגלות זאת, ואיך שזה שינה ממש את כל חיי. לטובה (ראו בהמשך הדברים).

סבלתי מאוד מההתמודדות הכושלת שלי עם העניין במשך כעשרים שנה. ניסיתי את כל אופני ההתחזקות  שאתם יכולים להעלות בדעתכם, בצורה מאוד רצינית (הייתי מאוד מאוד "דוס" בכל הדברים האחרים), אך שום דבר לא עזר לי להפסיק, או יותר נכון, לא עזר לי להישאר בהפסקה.

כשזה נמשך גם אחרי הנישואין (למרות שכל הרבנים הבטיחו שאחרי החתונה יהיה טוב יותר), אזרתי אומץ ופניתי לטיפול. בפגישה הראשונה עם המטפל, גיליתי שאני מכור לתאווה. זה אולי נשמע מוזר, אבל הרגשתי בעקבות כך סוג של שמחה של התרת הספקות. הרגשתי שמשהו שהיה סתום ועלום כל החיים, משהו שרבץ עלי והכאיב לי ולא ידעתי את פשרו, פתאום מתבהר, שאם כבר ברורה הבעייה, אז יש דרך לפתרון. זה לא היה מדויק כל כך. הטיפול נמשך כשנתיים, לא עזר לי להישאר "נקי" לאורך זמן, וגם התעוררו אצלי בעקבותיו תסכולים וכעסים שלא ידעתי להסביר את פשרם.

לאחרונה (ליתר דיוק: לפני 484 יום), לאחר כמה וכמה שנים נוספות של סבל, כשהגעתי לייאוש גדול ולאיבוד (תקופתי) של הרצון לחיות, הצטרפתי לתכנית 12 הצעדים של "שמור עיניך" (gye.org.il), תכנית ששומרת על האנונימיות שלי, ולמרבה הפלא אינה כרוכה בתשלום (למטפל שילמתי עשרות אלפי שקלים...).

מאז, אני "נקי" כשנה וחצי מכל הדברים הללו (בשביל מכור כמוני זה המון ברמות שקשה להסביר למי שאינו כזה, זה הרבה הרבה יותר מאשר לא לכעוס ולדבר לשון הרע, או מלשמור על דיאטה קפדנית למשך פרק זמן כזה). הניקיון הוא גם באיכות גבוהה שלא חלמתי עליה. ולא זו בלבד, אלא שאני חווה שינוי עצום לטובה בכל מערכות היחסים, בעיקר ביני לבין אשתי והילדים, וגם בשאר תחומי החיים. אשתי שותפה מלאה לתהליך, וקשה לתאר את עוצמת הרגשות החיוביים שלה-שלנו בעקבותיו.

אני חייב לציין שהיה קשה לי להתחבר לאתר ברגעים הראשונים. זה היה נראה לי לא מושקע (גרפית), "חרדי" וצר אופקים, אבל ברגע שנתתי לזה הזדמנות, פשוט גיליתי עולם חדש. הייתי במצב שהרגשתי שכבר ניסיתי הכל, ואין מה לחדש לי, והתברר שטעיתי. התברר גם שדווקא רבים מהציבור שבו גדלתי (הדתי לאומי) שותפים לאותה הדרך.

שוב חשוב לי להדגיש, שלא כל אחד ש"מסתכל על בנות" הוא מכור. לגמרי לא. הפנייה שלי אינה מתייחסת ספציפית למקרה הזה, אלא לתופעה רחבה שקיימת (אמנם, רבים מעדיפים לטמון את ראשם בחול מחוסר נוחות, אך לצערי זה לא מעלים את הבעיה), שחשוב לי לעזור לסובלים ממנה (דרך אגב, העזרה לאחרים היא חלק בלתי נפרד מתוכנית ההחלמה שלי מן ההתמכרות). 

אם אתה חושש שאתה מכור, תוכל לפנות לאתר "שמור עיניך" (וגם אם לא, יש שם ארגז כלים איכותי להתמודדות "רגילה" עם העניין). אם את חוששת שבעלך מכור (אם את מרגישה שהבעל "חי לידך" ולא ממש "נוכח" בקשר, שבנות אחרות מעסיקות אותו באובססיה, ושהוא צופה בתכנים לא ראויים, יש אולי מקום לבדוק זאת (אך כמובן לא להכריע שהוא כזה)), תוכלי גם כן לפנות לאותו אתר ולחפש את העזרה (האנונימית) המוצעת לנשות מכורים, יש בו גם פורום סגור לנשות מכורים, שרק להן יש גישה אליו.

בכל פינה בפורום אתה דוחף את 12 הצעדים שלך ומספר את "הסיפור האישי" שלך (שלדעתי לא היה ולא נברא אלא הינו המצאה קריאטיבית של משרד פרסום). 99% מתגובותיך בפורום עוסקות בזה, ואתה דואג לדחוף את זה לכל חור בלי שום קשר לנושא הנידון.

או זה, או שאתה פשוט מכור ללספר את סיפורך האישי על תכנית 12 הצעדים, ואתה זקוק לתכנית 12 צעדים כדי להגמל מהתמכרותך לסיפור אובססיבי של סיפורך האישי על תכנית 12 הצעדים.

תודה למגיבים בצורה מכבדת ומכובדת. מקווה שאלמד גם אני להגיב תמיד בעדינות דומה לשלכם.

אני באמת מתלבט פעמים רבות עד כמה והיכן "לדחוף" את העניין. לא אכחש שאני רואה בכך צורך רב, לאור המקרים הרבים והמודעות הנמוכה יחסית. סבלתי כמעט עשרים שנה, באופן שזר לא יבין, התייעצתי עם רבנים ואנשי מקצוע, ואף אחד לא סיפר על הפתרון היחיד שעבד בשבילי. חשוב לי מאוד שאחרים ידעו שהוא קיים (ובמיוחד לאור היציאה כנגדו של גדולי תורה שאינם מכירים אותו כראוי).

לגבי התגובה בשרשור הזה, פעמים רבות (אך ממש לא תמיד), ההתנהגות המתוארת עשויה להיות קצה קרחון של בעייה דומה לזו שאני סובל ממנה.

ירח חסר - הסיפור שלי אמיתי לגמרי (הוא מופיע כאן בגרסה מאוד מצונזרת, בכדי לכבד את המקום). אתה (וכל אחד אחר שרואה צורך בכך) מוזמן בשמחה רבה ליצור עמי קשר בהודעה פרטית, כדי לאמת זאת. אשלח לך את המספר שלי ונשוחח ככל שתרצה.

הטענה על משרד פרסום קצת (?) מגוחכת, כיוון שהשתתפות בתכנית 12 הצעדים כלל לא כרוכה בתשלום. לא 99% מתגובותיי בפורום עוסקות בכך, אלא 100%. אכן, הסיבה היחידה שאני נמצא כאן היא לעזור לרבים שסובלים מאותה בעייה ואינם מכירים את הפתרון המדובר (נקלעתי לכאן באקראי בעקבות דיון שעסק בנושא, שניזון בעיקר משמועות מסולפות).

לגבי הטענה שאני מזכיר זאת בלי קשר לנושא הנידון, למיטב זכרוני, אני מקפיד להעלות את הנושא בהקשר להתמודדויות עם התאווה (בדומה למוזכר כאן), או בהקשר לתיקון המידות שבין אדם לחבירו (שזהו העיסוק המרכזי שלנו בעבודת הצעדים), בו אני ורבים אחרים רואים תוצאות מדהימות ושינויים מרחיקי לכת (אתה יכול ללגלג אם תרצה, אבל זו המציאות שאני פוגש באופן יומיומי). לא נראה לי שתמצא אותי מגיב כאן בנושא חיפוש מקום מגורים או מטפחות מעוצבות...

אבל זה בסדר, אתה יכול להמשיך להאמין בקונספירציות שלך. העיקר שהאדם שממול מגיב בעדינות ובצורה ראויה למרות כל מה שמנסים לטפול עליו ולמרות שיש כאלו שמנסים להיכנס בו.

וזה בלי להיכנס בכלל לעניין המדובר. 

אני מאוד מבין את הרגשתך. אנחנו חיים בעולם שבו בדרך כלל אנשים לא מוכנים להתמסר לעזרה אינטסיבית זה לזה  מבלי שכסף יהיה מעורב בעניין. לפעמים, אנשים שמתעניינים בקבוצת צעדים כל כך חסרי אמון באנשים אחרים, שהם חוששים מאוד שיש כאן איזה "טריק" (יצא לי לפגוש לפחות שניים כאלה).

אבל האמת לאמיתה היא, שיש לי קבוצה של חברים בארץ ובחו"ל, שנכונים לענות לשיחת טלפון שלי ולעזור לי בכל שעה שבה הם פנויים. אפילו בשעות מאוחרות מאוד בלילה. המדריך האישי שלי אמר לי שבמקרים דחופים אתקשר אליו בכל שעה. גם אני משתדל לנהוג כך. רק אתמול התקשר אליי חבר במצוקה, שהיה נתון בהתמודדות קשה. סיכמתי איתו שיסמס לי כל חצי שעה שהכל עדיין בסדר וגם ייצור קשר טלפוני במידת הצורך עד שיילך לישון. הוא עשה כך ועבר את ההתמודדות בשלום. נתינה ועזרה אינטנסיבית לאחרים, ברמה שקשה להסביר, היא פשוט חלק בלתי נפרד מהתכנית שלנו. אנחנו משתדלים לצאת מהריכוז העצמי שהיה לנו בעת ההתמכרות, אל נתינה לאחרים, כחלק בלתי נפרד מן ההחלמה ממנה.

העובדות לגבי תכנית הצעדים הן כאלה (כך מובא בספרים של התכנית, ואני יכול להעיד מהיכרות אישית שכך היא גם המציאות בשטח):

ה"מסורת" השלישית של תכנית הצעדים קובעת, שהדרישה היחידה לחברות היא הרצון להחלים מההתמכרות (ה"מסורות" הם כללי התנהלות של הקבוצות שנועדו למנוע את זה שמישהו יעשה מזה כסף ואת זה שאנשים מסוימים לא יזכו להזדמנות שווה להחלמה).

גם ב"ספר הגדול" ספר היסוד של תכנית הצעדים (עמ' 20), נאמר שאחד הדברים ש"קונה" את המכור, כאשר הוא פוגש את התכנית הוא "שאין תשלומים לשלם" (בלשון הספר), ושאין כלום חוץ מרצון כן של האחרים לעזור.

מה שכן, חשוב לציין, שכאשר אנו עוזרים לאחרים, הדבר נותן לנו קצת יותר "ביטוח" מפני נפילה אפשרית (שם, עמ' 141), וברור שהדבר נותן לנו מוטיבציה.

כמו כן, כאשר למשל שוכרים מקום כדי לערוך בו את המפגש, או כאשר מוגש כיבוד, או נקנים ספרים לצרכי הקבוצה וכדו', מבקשים, אך בשום פנים אופן לא דורשים, מכל חבר לשלם 10 ש"ח כדי לכסות את ההוצאות (אפילו רווח המשפט "מי שיש לו שייתן, מי שאין לו - שימשיך לבוא"). אף אחד לא מדבר עם השני על הסכום שתרם או לא תרם, ורבים מרגישים בנוח להעביר הלאה את הקופה מבלי לתרום. לכל קבוצה נבחר גזבר, שמתחלף מידי חצי שנה, בהתאם ל"מסורת" השנייה של התכנית ש"מנהיגנו אינם אלא משרתים שזכו לאימון, אין הם מושלים" (שם עמ' 168), וכדי למנוע חוסר הגינות בענייני כספים. את הכסף הוא סופר בדרך כלל עם עוד בעלי תפקידים בקבוצה (שגם הם מתחלפים. אין שום תפקיד שאפשר להישאר בו).

במקום לטעון בלהט שזו קונספירציה, אפשר לברר בקלות את הדבר. זה לא כזה מסובך. גש לאיש מקצוע שאתה מכיר, העוסק בתחום ההתמכרויות, בקש ממנו שיאמר לך בכנות האם הוא מכיר כיצד מתנהלות קבוצות ה-A של הצעדים, והאם מישהו מרוויח כסף מכך (שים לב! אני מדבר על קבוצות (כמו "שמור עיניך" ו-SA). חשוב לדעת, שישנם מטפלים ש"תופסים טרמפ" על העניין, ומטפלים בתשלום גבוה מאוד, באופן פרטני או קבוצתי. אני אישית מכיר כמה כאלה, שמעולם לא שמעו על קבוצות הצעדים, והגיעו אליהן לאחר ששילמו הון רב למטפל, וגם לפגישות עם "מדריך" מכור לשעבר. בדרך כלל, הם גם פחות הצליחו. חלק מהעקרונות שעליהם מאוד מקפידים בתכנית הוא שהיא לא מתבצעת בעבור בצע כסף (ראה עמ' 170 שם)).

כתבתי <צ> בצד, והתגובה הופנתה לירח חסר. כשכותבים <צ> הכוונה היא : ציניות.

כלומר, ברור לי שזה לא בשביל כסף ואין כאן מישהו שמרוויח מזה כסף...

"קונספירציה" - כתבתי לירח חסר (שים לב שהגבתי לו, לא לך...). אני לחלוטין מסכים איתך...

מחילה שלא טרחתי להדגיש בתגובתי שאני פונה לירח חסר, ונוצרה אצלך הבנה מוטעית כאילו כתבתי את זה עליך

הפורום היחיד שאני מכיר חוץ מזה הוא של "שמור עיניך" ושם לא מצויה ציניות.

לא יודע למה לא מתאפשר לי לערוך את ההודעה הקודמת (אני מבין וכו'...).

בכל אופן, כשכתבתי "הם גם פחות הצליחו", התכוונתי שפחות הצליחו במסגרת הכרוכה בתשלום.

"כשעברה עלינו התעוררות רוחנית כתוצאה מצעדים אלה, ניסינו לשאת בשורה זו לאלכוהוליסטים וליישם עקרונות אלה בכל תחומי חיינו."

כל מי שהצליח להגיע עד לסוף הצעדים, לפחות לעת עתה - רואה שליחות גדולה להפיץ את ה"בשורה".

ממש לא רק מי שהגיע לסוף הצעדים עושה זאת (אני בצעד 8-9. עדיין לא הגעתי ל-12). כל מי שמשתתף בתכנית, כבר מההתחלה עוזר לאחרים.

כמו כן, אין ממש מושג (מוחלט) של "להגיע לסוף הצעדים", כי מ-12 חוזרים ל-1, ו"כל ימיך בעמוד והחזר קאי". מדובר במערכת עקרונות שכולה מיושמת על בסיס יום יומי, אלא שבמשך תקופה מתמקדים בחיזוק עיקרון אחד, אך פועלים לפי כולם (בדומה לרעיון של ספר "חשבון הנפש" על התמקדות במידה אחת מתוך 13 בכל שבוע).

עוד דוגמא לחוסר היכרות שלך עם התכנית כפי שהיא מתבצעת בפועל.

הייתי שמח שלא להצטרך לכך.

אולי באמת הגיע הזמן שההנהלה תחסום משתמש שכל מטרתו כאן זה לפרסם ולדחוף אנשים לאתר מסוים ותוכנית מסויימת.

אני מקווה לפתוח שרשור שאליו ננקז את כל הדיונים ברגע שזה יותר מתגובה אחת.

יבין

כאן

אולי תלכי על הכיוון החיובי...

ותשאלי את בעלך אם הוא מכיר משהו שיכול להתאים לה לשידוך...

אם תדבר איתו עליה - זה רק יעורר את זה יותר.

[וגם לגבי "המבחינה פסיכולוגית" שכתבת, חוששני שזה לא הכרחי.

אתן באות באמת ב"ראש טוב" - אבל מה נעשה, לא בטוח שזה גם הראש שלו..]

אני מכיר מישהו שבזכות שדאג לבחורה מסויימת לשידוך היא יצאה לו מהראש בקטע המיני

לא יודע אם עצה זו טובה למקרה הזה,

אבל פן חיובי ודאי יש בה

אבל חוששני שהסיכון בכך שהיא תעלה את זה לעיסוקו, גדול יותר.

וזה לא משנה שהמניע הוא אידאולוגי ולא כספי.

א. אני אכן חושב שבית הספר ליעוץ תורני של תורת החיים עושה עבודה טובה מאוד. אני ממליץ עליו לאנשים מדי פעם.

האם פתחתי ניק במיוחד בשביל זה? האם כל ההודעות שלי עוסקות בזה? (הלכתי לספור. מדובר ב10 הודעות בדיוק, מתוך קרוב ל4000 בכל בשנותיי בערוץ. חלקם במענה לבקשה מפורשת בדיונים על הצעדים: מה יש לכם להציע כאלטרנטיבה.).

אומר לך יותר מזה: יש כאן בערוץ דולה שמנהלת פורום ומפרסמת את עצמה בכרטיס האישי. יש כאן גם את ד. שמפרסם את עצמו ואת האתר שלו בחתימתו. וכן איש השקים ועוד ועוד. אין בכך כל פסול, כל עוד אנשים באים לתרום ולדון במגוון נושאים, וגם מפרסמים תוך כדי.

זו תגובה גם ל"ותן טל".

ב. הקב"ה מגלגל את העניינים, ואנחנו מצווים להשתדל ככל יכולתנו.

ג. כאמור, אין לי שום עניין לעורר את הדיון. מבחינתי הוא יותר ממוצה. אבל עם זאת אני לא יכול שלא להגיב לנסיונות התעמולה של טהרני, שהוא דוחף לכל שרשור שני (כאשר זה כל עניינו כאן, כאמור). גם אני חושב שזה פוגע באוירה בפורום. אני הולך כעת לדווח על הודעותיו, ואתם מוזמנים לעשות זאת גם.

שים לב, אגב, שנכנסת לפורום לא לך, אך ורק כדי לתקוף אותי כהרגלך, בדמגוגיות ושקרים.

שבת שלום.

בדמגוגיה הקבועה "הנחסם.."
אז לא אמרתי שום דמגוגיה ושום שקרים אלא את מה שאני רואה בצורה הפשוטה ביותר. הפורום הזה פתוח ככה שהטענה "פורום לא לך" היא עצמה דמגוגית. גם הטענה "אך ורק כדי.." - שקרית, דמגוגית, לדותית וכנראה נובעת מעודף חשיבות עצמית, שאתה עד כדי כך בטוח שהסיבה היחידה שאני נכנס לפורום היא רק כדי לתקוף אותך - תנוח דעתך, הגבתי כאן בפורום הזה הרבה לפני שידעתי מי אתה (בוירטואלי) , וגם לשרשור הזה ספציפית הגבתי עוד קודם שהגבתי לך, וגם לפורום עצמו בזמן שהגבתי נכנסתי גם בלי קשר אליך - קצת פחות גאווה תעזור להוריד את משקפי החשיבות העצמית ולהבין שלא כל העולם סובב סביב יזהר, ושכן, מה לעשות - גם להעיר ליזהר מותר בעולם הזה, לא רק לטהרני.

ודווקא לרוב התוקף הוא אתה, כמו שעשית כאן בעוז נגד טהרני, אבל ניחא. עלמא דשקרא..

הודעתך למעלה, כמעט יותר מכל, הוכיחה לי את המשפט "כל הפוסל במומו פוסל".

שיהיה לך לבריאות.

אפשר להעיר לו תוך כדי שהוא מסתכל.

לעשות את זה בחיוך ובנעימות.

הוא יבין שאת שמת לב. יבין שזה מפריע לך.

אם זה ימשיך אז את תוכלי להעלות את זה בפניו שוב.

"אתה זוכר שאמרתי לך לפני שבוע שהסתכלת על XXX גם היום ראיתי שהסתכלת עליה..."

כן , כן . רק ברמז דק כמו רגל של פיל הוא יבין .

  יש רעיונות  נוספים ?

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

את יכולה להתחיל משם,יש שם גם משפחות דתיות.

בהצלחה!

זה דיי חלום שלי שמכל מיני סיבות לא יכולות להתגשם