לפעמים זה פשוט לא צריך להיות ככה

וזה הכל

זו הסרת אחריות לומר כל פעם מחדש שמשהו חסר

(ברור שכשחסר- קורים דברים, אבל מ-שאלתך נשמע שזו הסיבה לכל)

זו אולי קריאת כיוון.

הבעל לא כשר, אשמתו.

אבל מאיפה זה בא לו?

עקב זה שאיננו נביאים (חלקנו הגדול) - אנחנו מנסים לחשוב מה קרה לבעל טוב לעשות כדבר הזה.

הגיוני שהוא לא עמד ביצרו וחשב על אישה אחרת - חטא - בגלל שאשתו לא משכה אותו, לא נתנה לו יחס אוהב, לא ... לא... או כן למישהו אחר.

מחשבה.

כיוון לצמחיה מחדש.

תני לו יחס אוהב. בדליים. שפכי עליו.

בלי קשר לאירוע. זה יוסיף לשניכם. המון!

לי קשור ל"בעל טוב", או לא...

זה לא בסדר, לא נעים, ולא צריך לחשוב שזה "בגלל שאשתו".. 

כנראה יצר, חולשה, ועלול להיות גם אם היא מאה אחוז. צריך לעבוד על זה. ובוודאי שאינה צריכה להתחיל לחשוב, "אולי בגללי"... גם כך זה לא נעים לה.

מה שנכון, זה לכיוון החיובי. שריבוי יחס טוב וחיזוק הקשר שלה עם בעלה - יכול לעזור לכיוון הטוב. תרופה חיובית של אשה שמוכנה להיות קצת סלחנית כלפי התנהלות לא נעימה של בעלה, שבאה מחולשה מסויימת.

לא צריך להסחף

בעלך ראה אותך מדברת עם מישהי שהוא לא מכיר ושאל מי זאת ואח"כ התעניין בעוד פרטים עליה

גם אם היא קצת מצאה חן בעיניו לא הייתי עושה סיפור אלא אם כן אתם בקשר יומיומי (ואז כן רצוי שתדברו על זה)

לגבי ההסתכלות על בנות באופן כללי זו העבודה של בעלך ולא שלך (עבודה מאוד קשה יש לומר)

מה נורמלי בזה שאדם נשוי יתעניין באישה אחרת?

מילא להסתכל פעם אחת. אבל להתעניין עוד ועוד- זה לא נורמלי.

אני מסכימה עם מי שכתבו שאת צריכה להעלות את זה בעדינות ולנסות לברר מה קורה בדיוק.

לא חושבת שזה מצב שא"א לתקן אותו. אבל חשוב- בשבילך ובשבילו להעלות את זה.

ולא להתעניין עוד ועוד כפי שאת כותבת זה לא שכל היום הוא חושב ומדבר עליה ואיתה...

מדובר בפעם אחת שהוא ראה אותה מדברת איתה ושאל מי זאת (וכשהתברר שמדובר בקרובת משפחה התעניין יותר בפרטים)

ואח"כ הזכיר אותה פעם נוספת

ואח"כ היה עוד מפגש אחד (בו הוא הסתכל עליה...)

ופעם אחת הוא שאל אם איזה בני דודים היא בקשר והזכיר אותה(כעבור שלושה חודשים)

אולי אני קצת נוגע בדבר כי גם לי זכור שהיה מקרה בתחילת נישואי  (או שזה היה לאחר השידוכים)

שראינו באירוע את בת דודה של אישתי ואני התעניינתי ויתכן שגם אישתי היתה יכולה לכתוב פה ש"תיחקרתי אותה" או "שהסתכלתי עליה" וכו'

לדעתי עם לא נוצר ביניהם קשר מעבר לזה זה כלום (ולכן כתבתי שאם אין קשר יומיומי כדאי לדעתי להתעלם)

אבל בהחלט אם רואים שזה יותר משמעותי מזה יש לדבר על כך (ויותר משמעותי זה לא אירוע חד פעמי בו רואים אותה ושאלה אקראית פעם אחת לאחר שלושה חודשים)

נקוה שזה יֵצא לו מהראש. אם כי זה לא חייב להיות משהו "קיצוני".

תשתדלי להיות נחמדה איתו, וגם להימנע כשאפשר - בלי לחץ - מלהגיע להיכן שהיא נמצאת, עד שתתרגלו יותר ביניכם.

העיקר זה ריבוי הטוב, ההתענינות והאהבה בנחת ביניכם.

לענ"ד.

הפגיעה שאת חשה מאוד מובנת. אני מניח שיש ברחבי הפורום בנות זוג רבות נוספות עם תחושות דומות.

קשה להבין מהדברים הקצרים שכתבת עד כמה מדובר במשהו חד-פעמי, שקשור דווקא לבת הדודה הזו, או שמדובר במשהו יותר שורשי (כפי שכתבת בתחילת הדברים "אני חושבת שהוא מסתכל על בנות" (בלשון רבים)). קשה גם להבין מה טיב הקשר הכללי ביניכם, אם כי נשמע שאת מתקשה לשוחח עמו על כך בצורה כנה וגלויה ("אני לא רוצה שהוא יידע שאני חושדת...").

אם מדובר בהתמודדות "רגילה" של אדם עם יצרו, אין לי כל כך מה לומר בנושא (אני פשוט לא אדם כזה...). אבל כל דיון סביב סוגיה כזו, מחזיר אותי לסיפור האישי הכואב שלי ושל אשתי, ומציף ומעורר בי את הרצון לחלוק ולשתף אותו, כדי לעזור לאחרים שסובלים ולנשותיהם שסובלות.

אני מכור לתאווה (בדומה למכור לסמים או אלכוהול). חשוב לי שאחרים יידעו שקיים מושג כזה. קשה להסביר איזה חידוש עצום היה בשבילי לגלות זאת, ואיך שזה שינה ממש את כל חיי. לטובה (ראו בהמשך הדברים).

סבלתי מאוד מההתמודדות הכושלת שלי עם העניין במשך כעשרים שנה. ניסיתי את כל אופני ההתחזקות  שאתם יכולים להעלות בדעתכם, בצורה מאוד רצינית (הייתי מאוד מאוד "דוס" בכל הדברים האחרים), אך שום דבר לא עזר לי להפסיק, או יותר נכון, לא עזר לי להישאר בהפסקה.

כשזה נמשך גם אחרי הנישואין (למרות שכל הרבנים הבטיחו שאחרי החתונה יהיה טוב יותר), אזרתי אומץ ופניתי לטיפול. בפגישה הראשונה עם המטפל, גיליתי שאני מכור לתאווה. זה אולי נשמע מוזר, אבל הרגשתי בעקבות כך סוג של שמחה של התרת הספקות. הרגשתי שמשהו שהיה סתום ועלום כל החיים, משהו שרבץ עלי והכאיב לי ולא ידעתי את פשרו, פתאום מתבהר, שאם כבר ברורה הבעייה, אז יש דרך לפתרון. זה לא היה מדויק כל כך. הטיפול נמשך כשנתיים, לא עזר לי להישאר "נקי" לאורך זמן, וגם התעוררו אצלי בעקבותיו תסכולים וכעסים שלא ידעתי להסביר את פשרם.

לאחרונה (ליתר דיוק: לפני 484 יום), לאחר כמה וכמה שנים נוספות של סבל, כשהגעתי לייאוש גדול ולאיבוד (תקופתי) של הרצון לחיות, הצטרפתי לתכנית 12 הצעדים של "שמור עיניך" (gye.org.il), תכנית ששומרת על האנונימיות שלי, ולמרבה הפלא אינה כרוכה בתשלום (למטפל שילמתי עשרות אלפי שקלים...).

מאז, אני "נקי" כשנה וחצי מכל הדברים הללו (בשביל מכור כמוני זה המון ברמות שקשה להסביר למי שאינו כזה, זה הרבה הרבה יותר מאשר לא לכעוס ולדבר לשון הרע, או מלשמור על דיאטה קפדנית למשך פרק זמן כזה). הניקיון הוא גם באיכות גבוהה שלא חלמתי עליה. ולא זו בלבד, אלא שאני חווה שינוי עצום לטובה בכל מערכות היחסים, בעיקר ביני לבין אשתי והילדים, וגם בשאר תחומי החיים. אשתי שותפה מלאה לתהליך, וקשה לתאר את עוצמת הרגשות החיוביים שלה-שלנו בעקבותיו.

אני חייב לציין שהיה קשה לי להתחבר לאתר ברגעים הראשונים. זה היה נראה לי לא מושקע (גרפית), "חרדי" וצר אופקים, אבל ברגע שנתתי לזה הזדמנות, פשוט גיליתי עולם חדש. הייתי במצב שהרגשתי שכבר ניסיתי הכל, ואין מה לחדש לי, והתברר שטעיתי. התברר גם שדווקא רבים מהציבור שבו גדלתי (הדתי לאומי) שותפים לאותה הדרך.

שוב חשוב לי להדגיש, שלא כל אחד ש"מסתכל על בנות" הוא מכור. לגמרי לא. הפנייה שלי אינה מתייחסת ספציפית למקרה הזה, אלא לתופעה רחבה שקיימת (אמנם, רבים מעדיפים לטמון את ראשם בחול מחוסר נוחות, אך לצערי זה לא מעלים את הבעיה), שחשוב לי לעזור לסובלים ממנה (דרך אגב, העזרה לאחרים היא חלק בלתי נפרד מתוכנית ההחלמה שלי מן ההתמכרות). 

אם אתה חושש שאתה מכור, תוכל לפנות לאתר "שמור עיניך" (וגם אם לא, יש שם ארגז כלים איכותי להתמודדות "רגילה" עם העניין). אם את חוששת שבעלך מכור (אם את מרגישה שהבעל "חי לידך" ולא ממש "נוכח" בקשר, שבנות אחרות מעסיקות אותו באובססיה, ושהוא צופה בתכנים לא ראויים, יש אולי מקום לבדוק זאת (אך כמובן לא להכריע שהוא כזה)), תוכלי גם כן לפנות לאותו אתר ולחפש את העזרה (האנונימית) המוצעת לנשות מכורים, יש בו גם פורום סגור לנשות מכורים, שרק להן יש גישה אליו.

בכל פינה בפורום אתה דוחף את 12 הצעדים שלך ומספר את "הסיפור האישי" שלך (שלדעתי לא היה ולא נברא אלא הינו המצאה קריאטיבית של משרד פרסום). 99% מתגובותיך בפורום עוסקות בזה, ואתה דואג לדחוף את זה לכל חור בלי שום קשר לנושא הנידון.

או זה, או שאתה פשוט מכור ללספר את סיפורך האישי על תכנית 12 הצעדים, ואתה זקוק לתכנית 12 צעדים כדי להגמל מהתמכרותך לסיפור אובססיבי של סיפורך האישי על תכנית 12 הצעדים.

תודה למגיבים בצורה מכבדת ומכובדת. מקווה שאלמד גם אני להגיב תמיד בעדינות דומה לשלכם.

אני באמת מתלבט פעמים רבות עד כמה והיכן "לדחוף" את העניין. לא אכחש שאני רואה בכך צורך רב, לאור המקרים הרבים והמודעות הנמוכה יחסית. סבלתי כמעט עשרים שנה, באופן שזר לא יבין, התייעצתי עם רבנים ואנשי מקצוע, ואף אחד לא סיפר על הפתרון היחיד שעבד בשבילי. חשוב לי מאוד שאחרים ידעו שהוא קיים (ובמיוחד לאור היציאה כנגדו של גדולי תורה שאינם מכירים אותו כראוי).

לגבי התגובה בשרשור הזה, פעמים רבות (אך ממש לא תמיד), ההתנהגות המתוארת עשויה להיות קצה קרחון של בעייה דומה לזו שאני סובל ממנה.

ירח חסר - הסיפור שלי אמיתי לגמרי (הוא מופיע כאן בגרסה מאוד מצונזרת, בכדי לכבד את המקום). אתה (וכל אחד אחר שרואה צורך בכך) מוזמן בשמחה רבה ליצור עמי קשר בהודעה פרטית, כדי לאמת זאת. אשלח לך את המספר שלי ונשוחח ככל שתרצה.

הטענה על משרד פרסום קצת (?) מגוחכת, כיוון שהשתתפות בתכנית 12 הצעדים כלל לא כרוכה בתשלום. לא 99% מתגובותיי בפורום עוסקות בכך, אלא 100%. אכן, הסיבה היחידה שאני נמצא כאן היא לעזור לרבים שסובלים מאותה בעייה ואינם מכירים את הפתרון המדובר (נקלעתי לכאן באקראי בעקבות דיון שעסק בנושא, שניזון בעיקר משמועות מסולפות).

לגבי הטענה שאני מזכיר זאת בלי קשר לנושא הנידון, למיטב זכרוני, אני מקפיד להעלות את הנושא בהקשר להתמודדויות עם התאווה (בדומה למוזכר כאן), או בהקשר לתיקון המידות שבין אדם לחבירו (שזהו העיסוק המרכזי שלנו בעבודת הצעדים), בו אני ורבים אחרים רואים תוצאות מדהימות ושינויים מרחיקי לכת (אתה יכול ללגלג אם תרצה, אבל זו המציאות שאני פוגש באופן יומיומי). לא נראה לי שתמצא אותי מגיב כאן בנושא חיפוש מקום מגורים או מטפחות מעוצבות...

אבל זה בסדר, אתה יכול להמשיך להאמין בקונספירציות שלך. העיקר שהאדם שממול מגיב בעדינות ובצורה ראויה למרות כל מה שמנסים לטפול עליו ולמרות שיש כאלו שמנסים להיכנס בו.

וזה בלי להיכנס בכלל לעניין המדובר. 

אני מאוד מבין את הרגשתך. אנחנו חיים בעולם שבו בדרך כלל אנשים לא מוכנים להתמסר לעזרה אינטסיבית זה לזה  מבלי שכסף יהיה מעורב בעניין. לפעמים, אנשים שמתעניינים בקבוצת צעדים כל כך חסרי אמון באנשים אחרים, שהם חוששים מאוד שיש כאן איזה "טריק" (יצא לי לפגוש לפחות שניים כאלה).

אבל האמת לאמיתה היא, שיש לי קבוצה של חברים בארץ ובחו"ל, שנכונים לענות לשיחת טלפון שלי ולעזור לי בכל שעה שבה הם פנויים. אפילו בשעות מאוחרות מאוד בלילה. המדריך האישי שלי אמר לי שבמקרים דחופים אתקשר אליו בכל שעה. גם אני משתדל לנהוג כך. רק אתמול התקשר אליי חבר במצוקה, שהיה נתון בהתמודדות קשה. סיכמתי איתו שיסמס לי כל חצי שעה שהכל עדיין בסדר וגם ייצור קשר טלפוני במידת הצורך עד שיילך לישון. הוא עשה כך ועבר את ההתמודדות בשלום. נתינה ועזרה אינטנסיבית לאחרים, ברמה שקשה להסביר, היא פשוט חלק בלתי נפרד מהתכנית שלנו. אנחנו משתדלים לצאת מהריכוז העצמי שהיה לנו בעת ההתמכרות, אל נתינה לאחרים, כחלק בלתי נפרד מן ההחלמה ממנה.

העובדות לגבי תכנית הצעדים הן כאלה (כך מובא בספרים של התכנית, ואני יכול להעיד מהיכרות אישית שכך היא גם המציאות בשטח):

ה"מסורת" השלישית של תכנית הצעדים קובעת, שהדרישה היחידה לחברות היא הרצון להחלים מההתמכרות (ה"מסורות" הם כללי התנהלות של הקבוצות שנועדו למנוע את זה שמישהו יעשה מזה כסף ואת זה שאנשים מסוימים לא יזכו להזדמנות שווה להחלמה).

גם ב"ספר הגדול" ספר היסוד של תכנית הצעדים (עמ' 20), נאמר שאחד הדברים ש"קונה" את המכור, כאשר הוא פוגש את התכנית הוא "שאין תשלומים לשלם" (בלשון הספר), ושאין כלום חוץ מרצון כן של האחרים לעזור.

מה שכן, חשוב לציין, שכאשר אנו עוזרים לאחרים, הדבר נותן לנו קצת יותר "ביטוח" מפני נפילה אפשרית (שם, עמ' 141), וברור שהדבר נותן לנו מוטיבציה.

כמו כן, כאשר למשל שוכרים מקום כדי לערוך בו את המפגש, או כאשר מוגש כיבוד, או נקנים ספרים לצרכי הקבוצה וכדו', מבקשים, אך בשום פנים אופן לא דורשים, מכל חבר לשלם 10 ש"ח כדי לכסות את ההוצאות (אפילו רווח המשפט "מי שיש לו שייתן, מי שאין לו - שימשיך לבוא"). אף אחד לא מדבר עם השני על הסכום שתרם או לא תרם, ורבים מרגישים בנוח להעביר הלאה את הקופה מבלי לתרום. לכל קבוצה נבחר גזבר, שמתחלף מידי חצי שנה, בהתאם ל"מסורת" השנייה של התכנית ש"מנהיגנו אינם אלא משרתים שזכו לאימון, אין הם מושלים" (שם עמ' 168), וכדי למנוע חוסר הגינות בענייני כספים. את הכסף הוא סופר בדרך כלל עם עוד בעלי תפקידים בקבוצה (שגם הם מתחלפים. אין שום תפקיד שאפשר להישאר בו).

במקום לטעון בלהט שזו קונספירציה, אפשר לברר בקלות את הדבר. זה לא כזה מסובך. גש לאיש מקצוע שאתה מכיר, העוסק בתחום ההתמכרויות, בקש ממנו שיאמר לך בכנות האם הוא מכיר כיצד מתנהלות קבוצות ה-A של הצעדים, והאם מישהו מרוויח כסף מכך (שים לב! אני מדבר על קבוצות (כמו "שמור עיניך" ו-SA). חשוב לדעת, שישנם מטפלים ש"תופסים טרמפ" על העניין, ומטפלים בתשלום גבוה מאוד, באופן פרטני או קבוצתי. אני אישית מכיר כמה כאלה, שמעולם לא שמעו על קבוצות הצעדים, והגיעו אליהן לאחר ששילמו הון רב למטפל, וגם לפגישות עם "מדריך" מכור לשעבר. בדרך כלל, הם גם פחות הצליחו. חלק מהעקרונות שעליהם מאוד מקפידים בתכנית הוא שהיא לא מתבצעת בעבור בצע כסף (ראה עמ' 170 שם)).

כתבתי <צ> בצד, והתגובה הופנתה לירח חסר. כשכותבים <צ> הכוונה היא : ציניות.

כלומר, ברור לי שזה לא בשביל כסף ואין כאן מישהו שמרוויח מזה כסף...

"קונספירציה" - כתבתי לירח חסר (שים לב שהגבתי לו, לא לך...). אני לחלוטין מסכים איתך...

מחילה שלא טרחתי להדגיש בתגובתי שאני פונה לירח חסר, ונוצרה אצלך הבנה מוטעית כאילו כתבתי את זה עליך

הפורום היחיד שאני מכיר חוץ מזה הוא של "שמור עיניך" ושם לא מצויה ציניות.

לא יודע למה לא מתאפשר לי לערוך את ההודעה הקודמת (אני מבין וכו'...).

בכל אופן, כשכתבתי "הם גם פחות הצליחו", התכוונתי שפחות הצליחו במסגרת הכרוכה בתשלום.

"כשעברה עלינו התעוררות רוחנית כתוצאה מצעדים אלה, ניסינו לשאת בשורה זו לאלכוהוליסטים וליישם עקרונות אלה בכל תחומי חיינו."

כל מי שהצליח להגיע עד לסוף הצעדים, לפחות לעת עתה - רואה שליחות גדולה להפיץ את ה"בשורה".

ממש לא רק מי שהגיע לסוף הצעדים עושה זאת (אני בצעד 8-9. עדיין לא הגעתי ל-12). כל מי שמשתתף בתכנית, כבר מההתחלה עוזר לאחרים.

כמו כן, אין ממש מושג (מוחלט) של "להגיע לסוף הצעדים", כי מ-12 חוזרים ל-1, ו"כל ימיך בעמוד והחזר קאי". מדובר במערכת עקרונות שכולה מיושמת על בסיס יום יומי, אלא שבמשך תקופה מתמקדים בחיזוק עיקרון אחד, אך פועלים לפי כולם (בדומה לרעיון של ספר "חשבון הנפש" על התמקדות במידה אחת מתוך 13 בכל שבוע).

עוד דוגמא לחוסר היכרות שלך עם התכנית כפי שהיא מתבצעת בפועל.

הייתי שמח שלא להצטרך לכך.

אולי באמת הגיע הזמן שההנהלה תחסום משתמש שכל מטרתו כאן זה לפרסם ולדחוף אנשים לאתר מסוים ותוכנית מסויימת.

אני מקווה לפתוח שרשור שאליו ננקז את כל הדיונים ברגע שזה יותר מתגובה אחת.

יבין

כאן

אולי תלכי על הכיוון החיובי...

ותשאלי את בעלך אם הוא מכיר משהו שיכול להתאים לה לשידוך...

אם תדבר איתו עליה - זה רק יעורר את זה יותר.

[וגם לגבי "המבחינה פסיכולוגית" שכתבת, חוששני שזה לא הכרחי.

אתן באות באמת ב"ראש טוב" - אבל מה נעשה, לא בטוח שזה גם הראש שלו..]

אני מכיר מישהו שבזכות שדאג לבחורה מסויימת לשידוך היא יצאה לו מהראש בקטע המיני

לא יודע אם עצה זו טובה למקרה הזה,

אבל פן חיובי ודאי יש בה

אבל חוששני שהסיכון בכך שהיא תעלה את זה לעיסוקו, גדול יותר.

וזה לא משנה שהמניע הוא אידאולוגי ולא כספי.

א. אני אכן חושב שבית הספר ליעוץ תורני של תורת החיים עושה עבודה טובה מאוד. אני ממליץ עליו לאנשים מדי פעם.

האם פתחתי ניק במיוחד בשביל זה? האם כל ההודעות שלי עוסקות בזה? (הלכתי לספור. מדובר ב10 הודעות בדיוק, מתוך קרוב ל4000 בכל בשנותיי בערוץ. חלקם במענה לבקשה מפורשת בדיונים על הצעדים: מה יש לכם להציע כאלטרנטיבה.).

אומר לך יותר מזה: יש כאן בערוץ דולה שמנהלת פורום ומפרסמת את עצמה בכרטיס האישי. יש כאן גם את ד. שמפרסם את עצמו ואת האתר שלו בחתימתו. וכן איש השקים ועוד ועוד. אין בכך כל פסול, כל עוד אנשים באים לתרום ולדון במגוון נושאים, וגם מפרסמים תוך כדי.

זו תגובה גם ל"ותן טל".

ב. הקב"ה מגלגל את העניינים, ואנחנו מצווים להשתדל ככל יכולתנו.

ג. כאמור, אין לי שום עניין לעורר את הדיון. מבחינתי הוא יותר ממוצה. אבל עם זאת אני לא יכול שלא להגיב לנסיונות התעמולה של טהרני, שהוא דוחף לכל שרשור שני (כאשר זה כל עניינו כאן, כאמור). גם אני חושב שזה פוגע באוירה בפורום. אני הולך כעת לדווח על הודעותיו, ואתם מוזמנים לעשות זאת גם.

שים לב, אגב, שנכנסת לפורום לא לך, אך ורק כדי לתקוף אותי כהרגלך, בדמגוגיות ושקרים.

שבת שלום.

בדמגוגיה הקבועה "הנחסם.."
אז לא אמרתי שום דמגוגיה ושום שקרים אלא את מה שאני רואה בצורה הפשוטה ביותר. הפורום הזה פתוח ככה שהטענה "פורום לא לך" היא עצמה דמגוגית. גם הטענה "אך ורק כדי.." - שקרית, דמגוגית, לדותית וכנראה נובעת מעודף חשיבות עצמית, שאתה עד כדי כך בטוח שהסיבה היחידה שאני נכנס לפורום היא רק כדי לתקוף אותך - תנוח דעתך, הגבתי כאן בפורום הזה הרבה לפני שידעתי מי אתה (בוירטואלי) , וגם לשרשור הזה ספציפית הגבתי עוד קודם שהגבתי לך, וגם לפורום עצמו בזמן שהגבתי נכנסתי גם בלי קשר אליך - קצת פחות גאווה תעזור להוריד את משקפי החשיבות העצמית ולהבין שלא כל העולם סובב סביב יזהר, ושכן, מה לעשות - גם להעיר ליזהר מותר בעולם הזה, לא רק לטהרני.

ודווקא לרוב התוקף הוא אתה, כמו שעשית כאן בעוז נגד טהרני, אבל ניחא. עלמא דשקרא..

הודעתך למעלה, כמעט יותר מכל, הוכיחה לי את המשפט "כל הפוסל במומו פוסל".

שיהיה לך לבריאות.

אפשר להעיר לו תוך כדי שהוא מסתכל.

לעשות את זה בחיוך ובנעימות.

הוא יבין שאת שמת לב. יבין שזה מפריע לך.

אם זה ימשיך אז את תוכלי להעלות את זה בפניו שוב.

"אתה זוכר שאמרתי לך לפני שבוע שהסתכלת על XXX גם היום ראיתי שהסתכלת עליה..."

כן , כן . רק ברמז דק כמו רגל של פיל הוא יבין .

  יש רעיונות  נוספים ?

תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל

בהסתייגות - אני לא מכיר אותכם. רק תאור כללי של סיטואציה.

מרגיש כמו משהו של הוא מגיע עם אנרגיה אחרת ממה שאת רגילה אליו. התרגלתם להפעיל בית זוגי לפי כל מיני עקרונות. והיה לכם טוב.

עכשיו הוא חזר מהצבא עם דפוסים חדשים. הוא לא יכול להגיד לך שום דבר כי הוא יודע שככה הקמתם בית. מצד שני הוא כבר לא הגבר שהיה לפני חודשיים. הגוף השתנה, הנפש השתנתה.

ו"אסור" לו לבטא את זה כי את אישה גיבורה ומחזיקה הכל ו"צריך" להיות איתך/לעזור לך/ כל הדברים הקודמים.

אז זה מתבטא במריבה.

מריבה לפעמים זה "פיתרון" לא מודע. אם הוא רב איתך, אז הוא "כועס" ואז אתם לא צריכים להיות בקשר. אבל כמובן שזה לא פיתרון לשום דבר.

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

בדור הזה אנחנו נוטים להגיד על זוגיות כלשהי שהיא לא תקינה כשבדורות קודמים זוגיות כדוגמה היתה נחשבת תקינה

או שאף אחד לא היה שואל את עצמו בכלל

מה היא זוגיות תקינה לפי מה שהוא חש וחושב. אין משהו אובייקטיבי

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

גבר ואישה לא אמורים להיות דומים

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

• אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.