לפעמים זה פשוט לא צריך להיות ככה

וזה הכל

זו הסרת אחריות לומר כל פעם מחדש שמשהו חסר

(ברור שכשחסר- קורים דברים, אבל מ-שאלתך נשמע שזו הסיבה לכל)

זו אולי קריאת כיוון.

הבעל לא כשר, אשמתו.

אבל מאיפה זה בא לו?

עקב זה שאיננו נביאים (חלקנו הגדול) - אנחנו מנסים לחשוב מה קרה לבעל טוב לעשות כדבר הזה.

הגיוני שהוא לא עמד ביצרו וחשב על אישה אחרת - חטא - בגלל שאשתו לא משכה אותו, לא נתנה לו יחס אוהב, לא ... לא... או כן למישהו אחר.

מחשבה.

כיוון לצמחיה מחדש.

תני לו יחס אוהב. בדליים. שפכי עליו.

בלי קשר לאירוע. זה יוסיף לשניכם. המון!

לי קשור ל"בעל טוב", או לא...

זה לא בסדר, לא נעים, ולא צריך לחשוב שזה "בגלל שאשתו".. 

כנראה יצר, חולשה, ועלול להיות גם אם היא מאה אחוז. צריך לעבוד על זה. ובוודאי שאינה צריכה להתחיל לחשוב, "אולי בגללי"... גם כך זה לא נעים לה.

מה שנכון, זה לכיוון החיובי. שריבוי יחס טוב וחיזוק הקשר שלה עם בעלה - יכול לעזור לכיוון הטוב. תרופה חיובית של אשה שמוכנה להיות קצת סלחנית כלפי התנהלות לא נעימה של בעלה, שבאה מחולשה מסויימת.

לא צריך להסחף

בעלך ראה אותך מדברת עם מישהי שהוא לא מכיר ושאל מי זאת ואח"כ התעניין בעוד פרטים עליה

גם אם היא קצת מצאה חן בעיניו לא הייתי עושה סיפור אלא אם כן אתם בקשר יומיומי (ואז כן רצוי שתדברו על זה)

לגבי ההסתכלות על בנות באופן כללי זו העבודה של בעלך ולא שלך (עבודה מאוד קשה יש לומר)

מה נורמלי בזה שאדם נשוי יתעניין באישה אחרת?

מילא להסתכל פעם אחת. אבל להתעניין עוד ועוד- זה לא נורמלי.

אני מסכימה עם מי שכתבו שאת צריכה להעלות את זה בעדינות ולנסות לברר מה קורה בדיוק.

לא חושבת שזה מצב שא"א לתקן אותו. אבל חשוב- בשבילך ובשבילו להעלות את זה.

ולא להתעניין עוד ועוד כפי שאת כותבת זה לא שכל היום הוא חושב ומדבר עליה ואיתה...

מדובר בפעם אחת שהוא ראה אותה מדברת איתה ושאל מי זאת (וכשהתברר שמדובר בקרובת משפחה התעניין יותר בפרטים)

ואח"כ הזכיר אותה פעם נוספת

ואח"כ היה עוד מפגש אחד (בו הוא הסתכל עליה...)

ופעם אחת הוא שאל אם איזה בני דודים היא בקשר והזכיר אותה(כעבור שלושה חודשים)

אולי אני קצת נוגע בדבר כי גם לי זכור שהיה מקרה בתחילת נישואי  (או שזה היה לאחר השידוכים)

שראינו באירוע את בת דודה של אישתי ואני התעניינתי ויתכן שגם אישתי היתה יכולה לכתוב פה ש"תיחקרתי אותה" או "שהסתכלתי עליה" וכו'

לדעתי עם לא נוצר ביניהם קשר מעבר לזה זה כלום (ולכן כתבתי שאם אין קשר יומיומי כדאי לדעתי להתעלם)

אבל בהחלט אם רואים שזה יותר משמעותי מזה יש לדבר על כך (ויותר משמעותי זה לא אירוע חד פעמי בו רואים אותה ושאלה אקראית פעם אחת לאחר שלושה חודשים)

נקוה שזה יֵצא לו מהראש. אם כי זה לא חייב להיות משהו "קיצוני".

תשתדלי להיות נחמדה איתו, וגם להימנע כשאפשר - בלי לחץ - מלהגיע להיכן שהיא נמצאת, עד שתתרגלו יותר ביניכם.

העיקר זה ריבוי הטוב, ההתענינות והאהבה בנחת ביניכם.

לענ"ד.

הפגיעה שאת חשה מאוד מובנת. אני מניח שיש ברחבי הפורום בנות זוג רבות נוספות עם תחושות דומות.

קשה להבין מהדברים הקצרים שכתבת עד כמה מדובר במשהו חד-פעמי, שקשור דווקא לבת הדודה הזו, או שמדובר במשהו יותר שורשי (כפי שכתבת בתחילת הדברים "אני חושבת שהוא מסתכל על בנות" (בלשון רבים)). קשה גם להבין מה טיב הקשר הכללי ביניכם, אם כי נשמע שאת מתקשה לשוחח עמו על כך בצורה כנה וגלויה ("אני לא רוצה שהוא יידע שאני חושדת...").

אם מדובר בהתמודדות "רגילה" של אדם עם יצרו, אין לי כל כך מה לומר בנושא (אני פשוט לא אדם כזה...). אבל כל דיון סביב סוגיה כזו, מחזיר אותי לסיפור האישי הכואב שלי ושל אשתי, ומציף ומעורר בי את הרצון לחלוק ולשתף אותו, כדי לעזור לאחרים שסובלים ולנשותיהם שסובלות.

אני מכור לתאווה (בדומה למכור לסמים או אלכוהול). חשוב לי שאחרים יידעו שקיים מושג כזה. קשה להסביר איזה חידוש עצום היה בשבילי לגלות זאת, ואיך שזה שינה ממש את כל חיי. לטובה (ראו בהמשך הדברים).

סבלתי מאוד מההתמודדות הכושלת שלי עם העניין במשך כעשרים שנה. ניסיתי את כל אופני ההתחזקות  שאתם יכולים להעלות בדעתכם, בצורה מאוד רצינית (הייתי מאוד מאוד "דוס" בכל הדברים האחרים), אך שום דבר לא עזר לי להפסיק, או יותר נכון, לא עזר לי להישאר בהפסקה.

כשזה נמשך גם אחרי הנישואין (למרות שכל הרבנים הבטיחו שאחרי החתונה יהיה טוב יותר), אזרתי אומץ ופניתי לטיפול. בפגישה הראשונה עם המטפל, גיליתי שאני מכור לתאווה. זה אולי נשמע מוזר, אבל הרגשתי בעקבות כך סוג של שמחה של התרת הספקות. הרגשתי שמשהו שהיה סתום ועלום כל החיים, משהו שרבץ עלי והכאיב לי ולא ידעתי את פשרו, פתאום מתבהר, שאם כבר ברורה הבעייה, אז יש דרך לפתרון. זה לא היה מדויק כל כך. הטיפול נמשך כשנתיים, לא עזר לי להישאר "נקי" לאורך זמן, וגם התעוררו אצלי בעקבותיו תסכולים וכעסים שלא ידעתי להסביר את פשרם.

לאחרונה (ליתר דיוק: לפני 484 יום), לאחר כמה וכמה שנים נוספות של סבל, כשהגעתי לייאוש גדול ולאיבוד (תקופתי) של הרצון לחיות, הצטרפתי לתכנית 12 הצעדים של "שמור עיניך" (gye.org.il), תכנית ששומרת על האנונימיות שלי, ולמרבה הפלא אינה כרוכה בתשלום (למטפל שילמתי עשרות אלפי שקלים...).

מאז, אני "נקי" כשנה וחצי מכל הדברים הללו (בשביל מכור כמוני זה המון ברמות שקשה להסביר למי שאינו כזה, זה הרבה הרבה יותר מאשר לא לכעוס ולדבר לשון הרע, או מלשמור על דיאטה קפדנית למשך פרק זמן כזה). הניקיון הוא גם באיכות גבוהה שלא חלמתי עליה. ולא זו בלבד, אלא שאני חווה שינוי עצום לטובה בכל מערכות היחסים, בעיקר ביני לבין אשתי והילדים, וגם בשאר תחומי החיים. אשתי שותפה מלאה לתהליך, וקשה לתאר את עוצמת הרגשות החיוביים שלה-שלנו בעקבותיו.

אני חייב לציין שהיה קשה לי להתחבר לאתר ברגעים הראשונים. זה היה נראה לי לא מושקע (גרפית), "חרדי" וצר אופקים, אבל ברגע שנתתי לזה הזדמנות, פשוט גיליתי עולם חדש. הייתי במצב שהרגשתי שכבר ניסיתי הכל, ואין מה לחדש לי, והתברר שטעיתי. התברר גם שדווקא רבים מהציבור שבו גדלתי (הדתי לאומי) שותפים לאותה הדרך.

שוב חשוב לי להדגיש, שלא כל אחד ש"מסתכל על בנות" הוא מכור. לגמרי לא. הפנייה שלי אינה מתייחסת ספציפית למקרה הזה, אלא לתופעה רחבה שקיימת (אמנם, רבים מעדיפים לטמון את ראשם בחול מחוסר נוחות, אך לצערי זה לא מעלים את הבעיה), שחשוב לי לעזור לסובלים ממנה (דרך אגב, העזרה לאחרים היא חלק בלתי נפרד מתוכנית ההחלמה שלי מן ההתמכרות). 

אם אתה חושש שאתה מכור, תוכל לפנות לאתר "שמור עיניך" (וגם אם לא, יש שם ארגז כלים איכותי להתמודדות "רגילה" עם העניין). אם את חוששת שבעלך מכור (אם את מרגישה שהבעל "חי לידך" ולא ממש "נוכח" בקשר, שבנות אחרות מעסיקות אותו באובססיה, ושהוא צופה בתכנים לא ראויים, יש אולי מקום לבדוק זאת (אך כמובן לא להכריע שהוא כזה)), תוכלי גם כן לפנות לאותו אתר ולחפש את העזרה (האנונימית) המוצעת לנשות מכורים, יש בו גם פורום סגור לנשות מכורים, שרק להן יש גישה אליו.

בכל פינה בפורום אתה דוחף את 12 הצעדים שלך ומספר את "הסיפור האישי" שלך (שלדעתי לא היה ולא נברא אלא הינו המצאה קריאטיבית של משרד פרסום). 99% מתגובותיך בפורום עוסקות בזה, ואתה דואג לדחוף את זה לכל חור בלי שום קשר לנושא הנידון.

או זה, או שאתה פשוט מכור ללספר את סיפורך האישי על תכנית 12 הצעדים, ואתה זקוק לתכנית 12 צעדים כדי להגמל מהתמכרותך לסיפור אובססיבי של סיפורך האישי על תכנית 12 הצעדים.

תודה למגיבים בצורה מכבדת ומכובדת. מקווה שאלמד גם אני להגיב תמיד בעדינות דומה לשלכם.

אני באמת מתלבט פעמים רבות עד כמה והיכן "לדחוף" את העניין. לא אכחש שאני רואה בכך צורך רב, לאור המקרים הרבים והמודעות הנמוכה יחסית. סבלתי כמעט עשרים שנה, באופן שזר לא יבין, התייעצתי עם רבנים ואנשי מקצוע, ואף אחד לא סיפר על הפתרון היחיד שעבד בשבילי. חשוב לי מאוד שאחרים ידעו שהוא קיים (ובמיוחד לאור היציאה כנגדו של גדולי תורה שאינם מכירים אותו כראוי).

לגבי התגובה בשרשור הזה, פעמים רבות (אך ממש לא תמיד), ההתנהגות המתוארת עשויה להיות קצה קרחון של בעייה דומה לזו שאני סובל ממנה.

ירח חסר - הסיפור שלי אמיתי לגמרי (הוא מופיע כאן בגרסה מאוד מצונזרת, בכדי לכבד את המקום). אתה (וכל אחד אחר שרואה צורך בכך) מוזמן בשמחה רבה ליצור עמי קשר בהודעה פרטית, כדי לאמת זאת. אשלח לך את המספר שלי ונשוחח ככל שתרצה.

הטענה על משרד פרסום קצת (?) מגוחכת, כיוון שהשתתפות בתכנית 12 הצעדים כלל לא כרוכה בתשלום. לא 99% מתגובותיי בפורום עוסקות בכך, אלא 100%. אכן, הסיבה היחידה שאני נמצא כאן היא לעזור לרבים שסובלים מאותה בעייה ואינם מכירים את הפתרון המדובר (נקלעתי לכאן באקראי בעקבות דיון שעסק בנושא, שניזון בעיקר משמועות מסולפות).

לגבי הטענה שאני מזכיר זאת בלי קשר לנושא הנידון, למיטב זכרוני, אני מקפיד להעלות את הנושא בהקשר להתמודדויות עם התאווה (בדומה למוזכר כאן), או בהקשר לתיקון המידות שבין אדם לחבירו (שזהו העיסוק המרכזי שלנו בעבודת הצעדים), בו אני ורבים אחרים רואים תוצאות מדהימות ושינויים מרחיקי לכת (אתה יכול ללגלג אם תרצה, אבל זו המציאות שאני פוגש באופן יומיומי). לא נראה לי שתמצא אותי מגיב כאן בנושא חיפוש מקום מגורים או מטפחות מעוצבות...

אבל זה בסדר, אתה יכול להמשיך להאמין בקונספירציות שלך. העיקר שהאדם שממול מגיב בעדינות ובצורה ראויה למרות כל מה שמנסים לטפול עליו ולמרות שיש כאלו שמנסים להיכנס בו.

וזה בלי להיכנס בכלל לעניין המדובר. 

אני מאוד מבין את הרגשתך. אנחנו חיים בעולם שבו בדרך כלל אנשים לא מוכנים להתמסר לעזרה אינטסיבית זה לזה  מבלי שכסף יהיה מעורב בעניין. לפעמים, אנשים שמתעניינים בקבוצת צעדים כל כך חסרי אמון באנשים אחרים, שהם חוששים מאוד שיש כאן איזה "טריק" (יצא לי לפגוש לפחות שניים כאלה).

אבל האמת לאמיתה היא, שיש לי קבוצה של חברים בארץ ובחו"ל, שנכונים לענות לשיחת טלפון שלי ולעזור לי בכל שעה שבה הם פנויים. אפילו בשעות מאוחרות מאוד בלילה. המדריך האישי שלי אמר לי שבמקרים דחופים אתקשר אליו בכל שעה. גם אני משתדל לנהוג כך. רק אתמול התקשר אליי חבר במצוקה, שהיה נתון בהתמודדות קשה. סיכמתי איתו שיסמס לי כל חצי שעה שהכל עדיין בסדר וגם ייצור קשר טלפוני במידת הצורך עד שיילך לישון. הוא עשה כך ועבר את ההתמודדות בשלום. נתינה ועזרה אינטנסיבית לאחרים, ברמה שקשה להסביר, היא פשוט חלק בלתי נפרד מהתכנית שלנו. אנחנו משתדלים לצאת מהריכוז העצמי שהיה לנו בעת ההתמכרות, אל נתינה לאחרים, כחלק בלתי נפרד מן ההחלמה ממנה.

העובדות לגבי תכנית הצעדים הן כאלה (כך מובא בספרים של התכנית, ואני יכול להעיד מהיכרות אישית שכך היא גם המציאות בשטח):

ה"מסורת" השלישית של תכנית הצעדים קובעת, שהדרישה היחידה לחברות היא הרצון להחלים מההתמכרות (ה"מסורות" הם כללי התנהלות של הקבוצות שנועדו למנוע את זה שמישהו יעשה מזה כסף ואת זה שאנשים מסוימים לא יזכו להזדמנות שווה להחלמה).

גם ב"ספר הגדול" ספר היסוד של תכנית הצעדים (עמ' 20), נאמר שאחד הדברים ש"קונה" את המכור, כאשר הוא פוגש את התכנית הוא "שאין תשלומים לשלם" (בלשון הספר), ושאין כלום חוץ מרצון כן של האחרים לעזור.

מה שכן, חשוב לציין, שכאשר אנו עוזרים לאחרים, הדבר נותן לנו קצת יותר "ביטוח" מפני נפילה אפשרית (שם, עמ' 141), וברור שהדבר נותן לנו מוטיבציה.

כמו כן, כאשר למשל שוכרים מקום כדי לערוך בו את המפגש, או כאשר מוגש כיבוד, או נקנים ספרים לצרכי הקבוצה וכדו', מבקשים, אך בשום פנים אופן לא דורשים, מכל חבר לשלם 10 ש"ח כדי לכסות את ההוצאות (אפילו רווח המשפט "מי שיש לו שייתן, מי שאין לו - שימשיך לבוא"). אף אחד לא מדבר עם השני על הסכום שתרם או לא תרם, ורבים מרגישים בנוח להעביר הלאה את הקופה מבלי לתרום. לכל קבוצה נבחר גזבר, שמתחלף מידי חצי שנה, בהתאם ל"מסורת" השנייה של התכנית ש"מנהיגנו אינם אלא משרתים שזכו לאימון, אין הם מושלים" (שם עמ' 168), וכדי למנוע חוסר הגינות בענייני כספים. את הכסף הוא סופר בדרך כלל עם עוד בעלי תפקידים בקבוצה (שגם הם מתחלפים. אין שום תפקיד שאפשר להישאר בו).

במקום לטעון בלהט שזו קונספירציה, אפשר לברר בקלות את הדבר. זה לא כזה מסובך. גש לאיש מקצוע שאתה מכיר, העוסק בתחום ההתמכרויות, בקש ממנו שיאמר לך בכנות האם הוא מכיר כיצד מתנהלות קבוצות ה-A של הצעדים, והאם מישהו מרוויח כסף מכך (שים לב! אני מדבר על קבוצות (כמו "שמור עיניך" ו-SA). חשוב לדעת, שישנם מטפלים ש"תופסים טרמפ" על העניין, ומטפלים בתשלום גבוה מאוד, באופן פרטני או קבוצתי. אני אישית מכיר כמה כאלה, שמעולם לא שמעו על קבוצות הצעדים, והגיעו אליהן לאחר ששילמו הון רב למטפל, וגם לפגישות עם "מדריך" מכור לשעבר. בדרך כלל, הם גם פחות הצליחו. חלק מהעקרונות שעליהם מאוד מקפידים בתכנית הוא שהיא לא מתבצעת בעבור בצע כסף (ראה עמ' 170 שם)).

כתבתי <צ> בצד, והתגובה הופנתה לירח חסר. כשכותבים <צ> הכוונה היא : ציניות.

כלומר, ברור לי שזה לא בשביל כסף ואין כאן מישהו שמרוויח מזה כסף...

"קונספירציה" - כתבתי לירח חסר (שים לב שהגבתי לו, לא לך...). אני לחלוטין מסכים איתך...

מחילה שלא טרחתי להדגיש בתגובתי שאני פונה לירח חסר, ונוצרה אצלך הבנה מוטעית כאילו כתבתי את זה עליך

הפורום היחיד שאני מכיר חוץ מזה הוא של "שמור עיניך" ושם לא מצויה ציניות.

לא יודע למה לא מתאפשר לי לערוך את ההודעה הקודמת (אני מבין וכו'...).

בכל אופן, כשכתבתי "הם גם פחות הצליחו", התכוונתי שפחות הצליחו במסגרת הכרוכה בתשלום.

"כשעברה עלינו התעוררות רוחנית כתוצאה מצעדים אלה, ניסינו לשאת בשורה זו לאלכוהוליסטים וליישם עקרונות אלה בכל תחומי חיינו."

כל מי שהצליח להגיע עד לסוף הצעדים, לפחות לעת עתה - רואה שליחות גדולה להפיץ את ה"בשורה".

ממש לא רק מי שהגיע לסוף הצעדים עושה זאת (אני בצעד 8-9. עדיין לא הגעתי ל-12). כל מי שמשתתף בתכנית, כבר מההתחלה עוזר לאחרים.

כמו כן, אין ממש מושג (מוחלט) של "להגיע לסוף הצעדים", כי מ-12 חוזרים ל-1, ו"כל ימיך בעמוד והחזר קאי". מדובר במערכת עקרונות שכולה מיושמת על בסיס יום יומי, אלא שבמשך תקופה מתמקדים בחיזוק עיקרון אחד, אך פועלים לפי כולם (בדומה לרעיון של ספר "חשבון הנפש" על התמקדות במידה אחת מתוך 13 בכל שבוע).

עוד דוגמא לחוסר היכרות שלך עם התכנית כפי שהיא מתבצעת בפועל.

הייתי שמח שלא להצטרך לכך.

אולי באמת הגיע הזמן שההנהלה תחסום משתמש שכל מטרתו כאן זה לפרסם ולדחוף אנשים לאתר מסוים ותוכנית מסויימת.

אני מקווה לפתוח שרשור שאליו ננקז את כל הדיונים ברגע שזה יותר מתגובה אחת.

יבין

כאן

אולי תלכי על הכיוון החיובי...

ותשאלי את בעלך אם הוא מכיר משהו שיכול להתאים לה לשידוך...

אם תדבר איתו עליה - זה רק יעורר את זה יותר.

[וגם לגבי "המבחינה פסיכולוגית" שכתבת, חוששני שזה לא הכרחי.

אתן באות באמת ב"ראש טוב" - אבל מה נעשה, לא בטוח שזה גם הראש שלו..]

אני מכיר מישהו שבזכות שדאג לבחורה מסויימת לשידוך היא יצאה לו מהראש בקטע המיני

לא יודע אם עצה זו טובה למקרה הזה,

אבל פן חיובי ודאי יש בה

אבל חוששני שהסיכון בכך שהיא תעלה את זה לעיסוקו, גדול יותר.

וזה לא משנה שהמניע הוא אידאולוגי ולא כספי.

א. אני אכן חושב שבית הספר ליעוץ תורני של תורת החיים עושה עבודה טובה מאוד. אני ממליץ עליו לאנשים מדי פעם.

האם פתחתי ניק במיוחד בשביל זה? האם כל ההודעות שלי עוסקות בזה? (הלכתי לספור. מדובר ב10 הודעות בדיוק, מתוך קרוב ל4000 בכל בשנותיי בערוץ. חלקם במענה לבקשה מפורשת בדיונים על הצעדים: מה יש לכם להציע כאלטרנטיבה.).

אומר לך יותר מזה: יש כאן בערוץ דולה שמנהלת פורום ומפרסמת את עצמה בכרטיס האישי. יש כאן גם את ד. שמפרסם את עצמו ואת האתר שלו בחתימתו. וכן איש השקים ועוד ועוד. אין בכך כל פסול, כל עוד אנשים באים לתרום ולדון במגוון נושאים, וגם מפרסמים תוך כדי.

זו תגובה גם ל"ותן טל".

ב. הקב"ה מגלגל את העניינים, ואנחנו מצווים להשתדל ככל יכולתנו.

ג. כאמור, אין לי שום עניין לעורר את הדיון. מבחינתי הוא יותר ממוצה. אבל עם זאת אני לא יכול שלא להגיב לנסיונות התעמולה של טהרני, שהוא דוחף לכל שרשור שני (כאשר זה כל עניינו כאן, כאמור). גם אני חושב שזה פוגע באוירה בפורום. אני הולך כעת לדווח על הודעותיו, ואתם מוזמנים לעשות זאת גם.

שים לב, אגב, שנכנסת לפורום לא לך, אך ורק כדי לתקוף אותי כהרגלך, בדמגוגיות ושקרים.

שבת שלום.

בדמגוגיה הקבועה "הנחסם.."
אז לא אמרתי שום דמגוגיה ושום שקרים אלא את מה שאני רואה בצורה הפשוטה ביותר. הפורום הזה פתוח ככה שהטענה "פורום לא לך" היא עצמה דמגוגית. גם הטענה "אך ורק כדי.." - שקרית, דמגוגית, לדותית וכנראה נובעת מעודף חשיבות עצמית, שאתה עד כדי כך בטוח שהסיבה היחידה שאני נכנס לפורום היא רק כדי לתקוף אותך - תנוח דעתך, הגבתי כאן בפורום הזה הרבה לפני שידעתי מי אתה (בוירטואלי) , וגם לשרשור הזה ספציפית הגבתי עוד קודם שהגבתי לך, וגם לפורום עצמו בזמן שהגבתי נכנסתי גם בלי קשר אליך - קצת פחות גאווה תעזור להוריד את משקפי החשיבות העצמית ולהבין שלא כל העולם סובב סביב יזהר, ושכן, מה לעשות - גם להעיר ליזהר מותר בעולם הזה, לא רק לטהרני.

ודווקא לרוב התוקף הוא אתה, כמו שעשית כאן בעוז נגד טהרני, אבל ניחא. עלמא דשקרא..

הודעתך למעלה, כמעט יותר מכל, הוכיחה לי את המשפט "כל הפוסל במומו פוסל".

שיהיה לך לבריאות.

אפשר להעיר לו תוך כדי שהוא מסתכל.

לעשות את זה בחיוך ובנעימות.

הוא יבין שאת שמת לב. יבין שזה מפריע לך.

אם זה ימשיך אז את תוכלי להעלות את זה בפניו שוב.

"אתה זוכר שאמרתי לך לפני שבוע שהסתכלת על XXX גם היום ראיתי שהסתכלת עליה..."

כן , כן . רק ברמז דק כמו רגל של פיל הוא יבין .

  יש רעיונות  נוספים ?

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.