לפעמים זה פשוט לא צריך להיות ככה

וזה הכל

זו הסרת אחריות לומר כל פעם מחדש שמשהו חסר

(ברור שכשחסר- קורים דברים, אבל מ-שאלתך נשמע שזו הסיבה לכל)

זו אולי קריאת כיוון.

הבעל לא כשר, אשמתו.

אבל מאיפה זה בא לו?

עקב זה שאיננו נביאים (חלקנו הגדול) - אנחנו מנסים לחשוב מה קרה לבעל טוב לעשות כדבר הזה.

הגיוני שהוא לא עמד ביצרו וחשב על אישה אחרת - חטא - בגלל שאשתו לא משכה אותו, לא נתנה לו יחס אוהב, לא ... לא... או כן למישהו אחר.

מחשבה.

כיוון לצמחיה מחדש.

תני לו יחס אוהב. בדליים. שפכי עליו.

בלי קשר לאירוע. זה יוסיף לשניכם. המון!

לי קשור ל"בעל טוב", או לא...

זה לא בסדר, לא נעים, ולא צריך לחשוב שזה "בגלל שאשתו".. 

כנראה יצר, חולשה, ועלול להיות גם אם היא מאה אחוז. צריך לעבוד על זה. ובוודאי שאינה צריכה להתחיל לחשוב, "אולי בגללי"... גם כך זה לא נעים לה.

מה שנכון, זה לכיוון החיובי. שריבוי יחס טוב וחיזוק הקשר שלה עם בעלה - יכול לעזור לכיוון הטוב. תרופה חיובית של אשה שמוכנה להיות קצת סלחנית כלפי התנהלות לא נעימה של בעלה, שבאה מחולשה מסויימת.

לא צריך להסחף

בעלך ראה אותך מדברת עם מישהי שהוא לא מכיר ושאל מי זאת ואח"כ התעניין בעוד פרטים עליה

גם אם היא קצת מצאה חן בעיניו לא הייתי עושה סיפור אלא אם כן אתם בקשר יומיומי (ואז כן רצוי שתדברו על זה)

לגבי ההסתכלות על בנות באופן כללי זו העבודה של בעלך ולא שלך (עבודה מאוד קשה יש לומר)

מה נורמלי בזה שאדם נשוי יתעניין באישה אחרת?

מילא להסתכל פעם אחת. אבל להתעניין עוד ועוד- זה לא נורמלי.

אני מסכימה עם מי שכתבו שאת צריכה להעלות את זה בעדינות ולנסות לברר מה קורה בדיוק.

לא חושבת שזה מצב שא"א לתקן אותו. אבל חשוב- בשבילך ובשבילו להעלות את זה.

ולא להתעניין עוד ועוד כפי שאת כותבת זה לא שכל היום הוא חושב ומדבר עליה ואיתה...

מדובר בפעם אחת שהוא ראה אותה מדברת איתה ושאל מי זאת (וכשהתברר שמדובר בקרובת משפחה התעניין יותר בפרטים)

ואח"כ הזכיר אותה פעם נוספת

ואח"כ היה עוד מפגש אחד (בו הוא הסתכל עליה...)

ופעם אחת הוא שאל אם איזה בני דודים היא בקשר והזכיר אותה(כעבור שלושה חודשים)

אולי אני קצת נוגע בדבר כי גם לי זכור שהיה מקרה בתחילת נישואי  (או שזה היה לאחר השידוכים)

שראינו באירוע את בת דודה של אישתי ואני התעניינתי ויתכן שגם אישתי היתה יכולה לכתוב פה ש"תיחקרתי אותה" או "שהסתכלתי עליה" וכו'

לדעתי עם לא נוצר ביניהם קשר מעבר לזה זה כלום (ולכן כתבתי שאם אין קשר יומיומי כדאי לדעתי להתעלם)

אבל בהחלט אם רואים שזה יותר משמעותי מזה יש לדבר על כך (ויותר משמעותי זה לא אירוע חד פעמי בו רואים אותה ושאלה אקראית פעם אחת לאחר שלושה חודשים)

נקוה שזה יֵצא לו מהראש. אם כי זה לא חייב להיות משהו "קיצוני".

תשתדלי להיות נחמדה איתו, וגם להימנע כשאפשר - בלי לחץ - מלהגיע להיכן שהיא נמצאת, עד שתתרגלו יותר ביניכם.

העיקר זה ריבוי הטוב, ההתענינות והאהבה בנחת ביניכם.

לענ"ד.

הפגיעה שאת חשה מאוד מובנת. אני מניח שיש ברחבי הפורום בנות זוג רבות נוספות עם תחושות דומות.

קשה להבין מהדברים הקצרים שכתבת עד כמה מדובר במשהו חד-פעמי, שקשור דווקא לבת הדודה הזו, או שמדובר במשהו יותר שורשי (כפי שכתבת בתחילת הדברים "אני חושבת שהוא מסתכל על בנות" (בלשון רבים)). קשה גם להבין מה טיב הקשר הכללי ביניכם, אם כי נשמע שאת מתקשה לשוחח עמו על כך בצורה כנה וגלויה ("אני לא רוצה שהוא יידע שאני חושדת...").

אם מדובר בהתמודדות "רגילה" של אדם עם יצרו, אין לי כל כך מה לומר בנושא (אני פשוט לא אדם כזה...). אבל כל דיון סביב סוגיה כזו, מחזיר אותי לסיפור האישי הכואב שלי ושל אשתי, ומציף ומעורר בי את הרצון לחלוק ולשתף אותו, כדי לעזור לאחרים שסובלים ולנשותיהם שסובלות.

אני מכור לתאווה (בדומה למכור לסמים או אלכוהול). חשוב לי שאחרים יידעו שקיים מושג כזה. קשה להסביר איזה חידוש עצום היה בשבילי לגלות זאת, ואיך שזה שינה ממש את כל חיי. לטובה (ראו בהמשך הדברים).

סבלתי מאוד מההתמודדות הכושלת שלי עם העניין במשך כעשרים שנה. ניסיתי את כל אופני ההתחזקות  שאתם יכולים להעלות בדעתכם, בצורה מאוד רצינית (הייתי מאוד מאוד "דוס" בכל הדברים האחרים), אך שום דבר לא עזר לי להפסיק, או יותר נכון, לא עזר לי להישאר בהפסקה.

כשזה נמשך גם אחרי הנישואין (למרות שכל הרבנים הבטיחו שאחרי החתונה יהיה טוב יותר), אזרתי אומץ ופניתי לטיפול. בפגישה הראשונה עם המטפל, גיליתי שאני מכור לתאווה. זה אולי נשמע מוזר, אבל הרגשתי בעקבות כך סוג של שמחה של התרת הספקות. הרגשתי שמשהו שהיה סתום ועלום כל החיים, משהו שרבץ עלי והכאיב לי ולא ידעתי את פשרו, פתאום מתבהר, שאם כבר ברורה הבעייה, אז יש דרך לפתרון. זה לא היה מדויק כל כך. הטיפול נמשך כשנתיים, לא עזר לי להישאר "נקי" לאורך זמן, וגם התעוררו אצלי בעקבותיו תסכולים וכעסים שלא ידעתי להסביר את פשרם.

לאחרונה (ליתר דיוק: לפני 484 יום), לאחר כמה וכמה שנים נוספות של סבל, כשהגעתי לייאוש גדול ולאיבוד (תקופתי) של הרצון לחיות, הצטרפתי לתכנית 12 הצעדים של "שמור עיניך" (gye.org.il), תכנית ששומרת על האנונימיות שלי, ולמרבה הפלא אינה כרוכה בתשלום (למטפל שילמתי עשרות אלפי שקלים...).

מאז, אני "נקי" כשנה וחצי מכל הדברים הללו (בשביל מכור כמוני זה המון ברמות שקשה להסביר למי שאינו כזה, זה הרבה הרבה יותר מאשר לא לכעוס ולדבר לשון הרע, או מלשמור על דיאטה קפדנית למשך פרק זמן כזה). הניקיון הוא גם באיכות גבוהה שלא חלמתי עליה. ולא זו בלבד, אלא שאני חווה שינוי עצום לטובה בכל מערכות היחסים, בעיקר ביני לבין אשתי והילדים, וגם בשאר תחומי החיים. אשתי שותפה מלאה לתהליך, וקשה לתאר את עוצמת הרגשות החיוביים שלה-שלנו בעקבותיו.

אני חייב לציין שהיה קשה לי להתחבר לאתר ברגעים הראשונים. זה היה נראה לי לא מושקע (גרפית), "חרדי" וצר אופקים, אבל ברגע שנתתי לזה הזדמנות, פשוט גיליתי עולם חדש. הייתי במצב שהרגשתי שכבר ניסיתי הכל, ואין מה לחדש לי, והתברר שטעיתי. התברר גם שדווקא רבים מהציבור שבו גדלתי (הדתי לאומי) שותפים לאותה הדרך.

שוב חשוב לי להדגיש, שלא כל אחד ש"מסתכל על בנות" הוא מכור. לגמרי לא. הפנייה שלי אינה מתייחסת ספציפית למקרה הזה, אלא לתופעה רחבה שקיימת (אמנם, רבים מעדיפים לטמון את ראשם בחול מחוסר נוחות, אך לצערי זה לא מעלים את הבעיה), שחשוב לי לעזור לסובלים ממנה (דרך אגב, העזרה לאחרים היא חלק בלתי נפרד מתוכנית ההחלמה שלי מן ההתמכרות). 

אם אתה חושש שאתה מכור, תוכל לפנות לאתר "שמור עיניך" (וגם אם לא, יש שם ארגז כלים איכותי להתמודדות "רגילה" עם העניין). אם את חוששת שבעלך מכור (אם את מרגישה שהבעל "חי לידך" ולא ממש "נוכח" בקשר, שבנות אחרות מעסיקות אותו באובססיה, ושהוא צופה בתכנים לא ראויים, יש אולי מקום לבדוק זאת (אך כמובן לא להכריע שהוא כזה)), תוכלי גם כן לפנות לאותו אתר ולחפש את העזרה (האנונימית) המוצעת לנשות מכורים, יש בו גם פורום סגור לנשות מכורים, שרק להן יש גישה אליו.

בכל פינה בפורום אתה דוחף את 12 הצעדים שלך ומספר את "הסיפור האישי" שלך (שלדעתי לא היה ולא נברא אלא הינו המצאה קריאטיבית של משרד פרסום). 99% מתגובותיך בפורום עוסקות בזה, ואתה דואג לדחוף את זה לכל חור בלי שום קשר לנושא הנידון.

או זה, או שאתה פשוט מכור ללספר את סיפורך האישי על תכנית 12 הצעדים, ואתה זקוק לתכנית 12 צעדים כדי להגמל מהתמכרותך לסיפור אובססיבי של סיפורך האישי על תכנית 12 הצעדים.

תודה למגיבים בצורה מכבדת ומכובדת. מקווה שאלמד גם אני להגיב תמיד בעדינות דומה לשלכם.

אני באמת מתלבט פעמים רבות עד כמה והיכן "לדחוף" את העניין. לא אכחש שאני רואה בכך צורך רב, לאור המקרים הרבים והמודעות הנמוכה יחסית. סבלתי כמעט עשרים שנה, באופן שזר לא יבין, התייעצתי עם רבנים ואנשי מקצוע, ואף אחד לא סיפר על הפתרון היחיד שעבד בשבילי. חשוב לי מאוד שאחרים ידעו שהוא קיים (ובמיוחד לאור היציאה כנגדו של גדולי תורה שאינם מכירים אותו כראוי).

לגבי התגובה בשרשור הזה, פעמים רבות (אך ממש לא תמיד), ההתנהגות המתוארת עשויה להיות קצה קרחון של בעייה דומה לזו שאני סובל ממנה.

ירח חסר - הסיפור שלי אמיתי לגמרי (הוא מופיע כאן בגרסה מאוד מצונזרת, בכדי לכבד את המקום). אתה (וכל אחד אחר שרואה צורך בכך) מוזמן בשמחה רבה ליצור עמי קשר בהודעה פרטית, כדי לאמת זאת. אשלח לך את המספר שלי ונשוחח ככל שתרצה.

הטענה על משרד פרסום קצת (?) מגוחכת, כיוון שהשתתפות בתכנית 12 הצעדים כלל לא כרוכה בתשלום. לא 99% מתגובותיי בפורום עוסקות בכך, אלא 100%. אכן, הסיבה היחידה שאני נמצא כאן היא לעזור לרבים שסובלים מאותה בעייה ואינם מכירים את הפתרון המדובר (נקלעתי לכאן באקראי בעקבות דיון שעסק בנושא, שניזון בעיקר משמועות מסולפות).

לגבי הטענה שאני מזכיר זאת בלי קשר לנושא הנידון, למיטב זכרוני, אני מקפיד להעלות את הנושא בהקשר להתמודדויות עם התאווה (בדומה למוזכר כאן), או בהקשר לתיקון המידות שבין אדם לחבירו (שזהו העיסוק המרכזי שלנו בעבודת הצעדים), בו אני ורבים אחרים רואים תוצאות מדהימות ושינויים מרחיקי לכת (אתה יכול ללגלג אם תרצה, אבל זו המציאות שאני פוגש באופן יומיומי). לא נראה לי שתמצא אותי מגיב כאן בנושא חיפוש מקום מגורים או מטפחות מעוצבות...

אבל זה בסדר, אתה יכול להמשיך להאמין בקונספירציות שלך. העיקר שהאדם שממול מגיב בעדינות ובצורה ראויה למרות כל מה שמנסים לטפול עליו ולמרות שיש כאלו שמנסים להיכנס בו.

וזה בלי להיכנס בכלל לעניין המדובר. 

אני מאוד מבין את הרגשתך. אנחנו חיים בעולם שבו בדרך כלל אנשים לא מוכנים להתמסר לעזרה אינטסיבית זה לזה  מבלי שכסף יהיה מעורב בעניין. לפעמים, אנשים שמתעניינים בקבוצת צעדים כל כך חסרי אמון באנשים אחרים, שהם חוששים מאוד שיש כאן איזה "טריק" (יצא לי לפגוש לפחות שניים כאלה).

אבל האמת לאמיתה היא, שיש לי קבוצה של חברים בארץ ובחו"ל, שנכונים לענות לשיחת טלפון שלי ולעזור לי בכל שעה שבה הם פנויים. אפילו בשעות מאוחרות מאוד בלילה. המדריך האישי שלי אמר לי שבמקרים דחופים אתקשר אליו בכל שעה. גם אני משתדל לנהוג כך. רק אתמול התקשר אליי חבר במצוקה, שהיה נתון בהתמודדות קשה. סיכמתי איתו שיסמס לי כל חצי שעה שהכל עדיין בסדר וגם ייצור קשר טלפוני במידת הצורך עד שיילך לישון. הוא עשה כך ועבר את ההתמודדות בשלום. נתינה ועזרה אינטנסיבית לאחרים, ברמה שקשה להסביר, היא פשוט חלק בלתי נפרד מהתכנית שלנו. אנחנו משתדלים לצאת מהריכוז העצמי שהיה לנו בעת ההתמכרות, אל נתינה לאחרים, כחלק בלתי נפרד מן ההחלמה ממנה.

העובדות לגבי תכנית הצעדים הן כאלה (כך מובא בספרים של התכנית, ואני יכול להעיד מהיכרות אישית שכך היא גם המציאות בשטח):

ה"מסורת" השלישית של תכנית הצעדים קובעת, שהדרישה היחידה לחברות היא הרצון להחלים מההתמכרות (ה"מסורות" הם כללי התנהלות של הקבוצות שנועדו למנוע את זה שמישהו יעשה מזה כסף ואת זה שאנשים מסוימים לא יזכו להזדמנות שווה להחלמה).

גם ב"ספר הגדול" ספר היסוד של תכנית הצעדים (עמ' 20), נאמר שאחד הדברים ש"קונה" את המכור, כאשר הוא פוגש את התכנית הוא "שאין תשלומים לשלם" (בלשון הספר), ושאין כלום חוץ מרצון כן של האחרים לעזור.

מה שכן, חשוב לציין, שכאשר אנו עוזרים לאחרים, הדבר נותן לנו קצת יותר "ביטוח" מפני נפילה אפשרית (שם, עמ' 141), וברור שהדבר נותן לנו מוטיבציה.

כמו כן, כאשר למשל שוכרים מקום כדי לערוך בו את המפגש, או כאשר מוגש כיבוד, או נקנים ספרים לצרכי הקבוצה וכדו', מבקשים, אך בשום פנים אופן לא דורשים, מכל חבר לשלם 10 ש"ח כדי לכסות את ההוצאות (אפילו רווח המשפט "מי שיש לו שייתן, מי שאין לו - שימשיך לבוא"). אף אחד לא מדבר עם השני על הסכום שתרם או לא תרם, ורבים מרגישים בנוח להעביר הלאה את הקופה מבלי לתרום. לכל קבוצה נבחר גזבר, שמתחלף מידי חצי שנה, בהתאם ל"מסורת" השנייה של התכנית ש"מנהיגנו אינם אלא משרתים שזכו לאימון, אין הם מושלים" (שם עמ' 168), וכדי למנוע חוסר הגינות בענייני כספים. את הכסף הוא סופר בדרך כלל עם עוד בעלי תפקידים בקבוצה (שגם הם מתחלפים. אין שום תפקיד שאפשר להישאר בו).

במקום לטעון בלהט שזו קונספירציה, אפשר לברר בקלות את הדבר. זה לא כזה מסובך. גש לאיש מקצוע שאתה מכיר, העוסק בתחום ההתמכרויות, בקש ממנו שיאמר לך בכנות האם הוא מכיר כיצד מתנהלות קבוצות ה-A של הצעדים, והאם מישהו מרוויח כסף מכך (שים לב! אני מדבר על קבוצות (כמו "שמור עיניך" ו-SA). חשוב לדעת, שישנם מטפלים ש"תופסים טרמפ" על העניין, ומטפלים בתשלום גבוה מאוד, באופן פרטני או קבוצתי. אני אישית מכיר כמה כאלה, שמעולם לא שמעו על קבוצות הצעדים, והגיעו אליהן לאחר ששילמו הון רב למטפל, וגם לפגישות עם "מדריך" מכור לשעבר. בדרך כלל, הם גם פחות הצליחו. חלק מהעקרונות שעליהם מאוד מקפידים בתכנית הוא שהיא לא מתבצעת בעבור בצע כסף (ראה עמ' 170 שם)).

כתבתי <צ> בצד, והתגובה הופנתה לירח חסר. כשכותבים <צ> הכוונה היא : ציניות.

כלומר, ברור לי שזה לא בשביל כסף ואין כאן מישהו שמרוויח מזה כסף...

"קונספירציה" - כתבתי לירח חסר (שים לב שהגבתי לו, לא לך...). אני לחלוטין מסכים איתך...

מחילה שלא טרחתי להדגיש בתגובתי שאני פונה לירח חסר, ונוצרה אצלך הבנה מוטעית כאילו כתבתי את זה עליך

הפורום היחיד שאני מכיר חוץ מזה הוא של "שמור עיניך" ושם לא מצויה ציניות.

לא יודע למה לא מתאפשר לי לערוך את ההודעה הקודמת (אני מבין וכו'...).

בכל אופן, כשכתבתי "הם גם פחות הצליחו", התכוונתי שפחות הצליחו במסגרת הכרוכה בתשלום.

"כשעברה עלינו התעוררות רוחנית כתוצאה מצעדים אלה, ניסינו לשאת בשורה זו לאלכוהוליסטים וליישם עקרונות אלה בכל תחומי חיינו."

כל מי שהצליח להגיע עד לסוף הצעדים, לפחות לעת עתה - רואה שליחות גדולה להפיץ את ה"בשורה".

ממש לא רק מי שהגיע לסוף הצעדים עושה זאת (אני בצעד 8-9. עדיין לא הגעתי ל-12). כל מי שמשתתף בתכנית, כבר מההתחלה עוזר לאחרים.

כמו כן, אין ממש מושג (מוחלט) של "להגיע לסוף הצעדים", כי מ-12 חוזרים ל-1, ו"כל ימיך בעמוד והחזר קאי". מדובר במערכת עקרונות שכולה מיושמת על בסיס יום יומי, אלא שבמשך תקופה מתמקדים בחיזוק עיקרון אחד, אך פועלים לפי כולם (בדומה לרעיון של ספר "חשבון הנפש" על התמקדות במידה אחת מתוך 13 בכל שבוע).

עוד דוגמא לחוסר היכרות שלך עם התכנית כפי שהיא מתבצעת בפועל.

הייתי שמח שלא להצטרך לכך.

אולי באמת הגיע הזמן שההנהלה תחסום משתמש שכל מטרתו כאן זה לפרסם ולדחוף אנשים לאתר מסוים ותוכנית מסויימת.

אני מקווה לפתוח שרשור שאליו ננקז את כל הדיונים ברגע שזה יותר מתגובה אחת.

יבין

כאן

אולי תלכי על הכיוון החיובי...

ותשאלי את בעלך אם הוא מכיר משהו שיכול להתאים לה לשידוך...

אם תדבר איתו עליה - זה רק יעורר את זה יותר.

[וגם לגבי "המבחינה פסיכולוגית" שכתבת, חוששני שזה לא הכרחי.

אתן באות באמת ב"ראש טוב" - אבל מה נעשה, לא בטוח שזה גם הראש שלו..]

אני מכיר מישהו שבזכות שדאג לבחורה מסויימת לשידוך היא יצאה לו מהראש בקטע המיני

לא יודע אם עצה זו טובה למקרה הזה,

אבל פן חיובי ודאי יש בה

אבל חוששני שהסיכון בכך שהיא תעלה את זה לעיסוקו, גדול יותר.

וזה לא משנה שהמניע הוא אידאולוגי ולא כספי.

א. אני אכן חושב שבית הספר ליעוץ תורני של תורת החיים עושה עבודה טובה מאוד. אני ממליץ עליו לאנשים מדי פעם.

האם פתחתי ניק במיוחד בשביל זה? האם כל ההודעות שלי עוסקות בזה? (הלכתי לספור. מדובר ב10 הודעות בדיוק, מתוך קרוב ל4000 בכל בשנותיי בערוץ. חלקם במענה לבקשה מפורשת בדיונים על הצעדים: מה יש לכם להציע כאלטרנטיבה.).

אומר לך יותר מזה: יש כאן בערוץ דולה שמנהלת פורום ומפרסמת את עצמה בכרטיס האישי. יש כאן גם את ד. שמפרסם את עצמו ואת האתר שלו בחתימתו. וכן איש השקים ועוד ועוד. אין בכך כל פסול, כל עוד אנשים באים לתרום ולדון במגוון נושאים, וגם מפרסמים תוך כדי.

זו תגובה גם ל"ותן טל".

ב. הקב"ה מגלגל את העניינים, ואנחנו מצווים להשתדל ככל יכולתנו.

ג. כאמור, אין לי שום עניין לעורר את הדיון. מבחינתי הוא יותר ממוצה. אבל עם זאת אני לא יכול שלא להגיב לנסיונות התעמולה של טהרני, שהוא דוחף לכל שרשור שני (כאשר זה כל עניינו כאן, כאמור). גם אני חושב שזה פוגע באוירה בפורום. אני הולך כעת לדווח על הודעותיו, ואתם מוזמנים לעשות זאת גם.

שים לב, אגב, שנכנסת לפורום לא לך, אך ורק כדי לתקוף אותי כהרגלך, בדמגוגיות ושקרים.

שבת שלום.

בדמגוגיה הקבועה "הנחסם.."
אז לא אמרתי שום דמגוגיה ושום שקרים אלא את מה שאני רואה בצורה הפשוטה ביותר. הפורום הזה פתוח ככה שהטענה "פורום לא לך" היא עצמה דמגוגית. גם הטענה "אך ורק כדי.." - שקרית, דמגוגית, לדותית וכנראה נובעת מעודף חשיבות עצמית, שאתה עד כדי כך בטוח שהסיבה היחידה שאני נכנס לפורום היא רק כדי לתקוף אותך - תנוח דעתך, הגבתי כאן בפורום הזה הרבה לפני שידעתי מי אתה (בוירטואלי) , וגם לשרשור הזה ספציפית הגבתי עוד קודם שהגבתי לך, וגם לפורום עצמו בזמן שהגבתי נכנסתי גם בלי קשר אליך - קצת פחות גאווה תעזור להוריד את משקפי החשיבות העצמית ולהבין שלא כל העולם סובב סביב יזהר, ושכן, מה לעשות - גם להעיר ליזהר מותר בעולם הזה, לא רק לטהרני.

ודווקא לרוב התוקף הוא אתה, כמו שעשית כאן בעוז נגד טהרני, אבל ניחא. עלמא דשקרא..

הודעתך למעלה, כמעט יותר מכל, הוכיחה לי את המשפט "כל הפוסל במומו פוסל".

שיהיה לך לבריאות.

אפשר להעיר לו תוך כדי שהוא מסתכל.

לעשות את זה בחיוך ובנעימות.

הוא יבין שאת שמת לב. יבין שזה מפריע לך.

אם זה ימשיך אז את תוכלי להעלות את זה בפניו שוב.

"אתה זוכר שאמרתי לך לפני שבוע שהסתכלת על XXX גם היום ראיתי שהסתכלת עליה..."

כן , כן . רק ברמז דק כמו רגל של פיל הוא יבין .

  יש רעיונות  נוספים ?

מציע לפנות לארגונים שמתמחים בזה כמו פעמונים/מקימי ולהעזר בהם גם להתארגנות לטווח הקצר - בעיקר בדיקה יסודית של האפשרות לצמצום הוצאות ובעיקר לטווח הארוך - הגדלת הכנסות והתנהלות כללית נכונה.

חוץ מזה ובמקביל - להתפלל מכל הלב.

מקווה שתעבור את זה

חסרים נתונים ראשוניים על מנת שנוכל להתחיל חשיבה

מס' נפשות

מקורות פרנסה סכום ויציבות

האם קיימים פערים לא שגרתיים

וכד

מטרת הפורום היא התייעצות אנונימית בלתי מקצועית

לא מקובל באישי בפרט משתמש לא מוכר ומילא אף אחד לא מכיר אותך

אני רוצה לציין למען הזהירות שהיום בצהריים קיבלתי ממשתמש זה (חוזר) פניה בשיחות אישיות.

אומנם תמימה ופשוטה בסה"כ בקשה לשוחח, אבל מכיוון שאנחנו לא מכירים, לא הכרנו ובכלל אינני משוחחת עם גברים, חסמתי את המשתמש.

למה משתמש (חדש?) פונה בשיחות אישיות לאישה?

לא ראיתי סיבה.

אני גם מציינת שבפרטים האישיים מצויין שהוא פרוד.

מבחינתי זו אזהרה לציבור, כיוןן שאנו מצויים להתרחק מן הכיעור וכל הדומה לו.

אין ברוך כלכלי שלא ניתן להתגבר עליו אם אתם נורמטיביים.

פנה לפעמונים ותבקש מהם עזרה. זה יצריך שיתוף פעולה מלא שלך ושל אישתך.

חבל לחיות ככה חבר. תרים טלפון לארגונים כמו פעמונים הם יודעים לעזור בהתנהלויות כלכליות כאלה.

מה שכן, השאלה אם אשתך מגויסת לנושא, או שהיא רק מצפה ממך.

ברגע ש 2 בני הזוג מתגייסים להוציא את העגלה כמו בכל קושי המתמודדים אתו בבית, שרצוי ש 2 בני הזוג יתגייסו לפתרון, זה הרבה יותר קל בעז"ה.

קשה היום לפרנס בית ממשכורת אחת.

לא ריאלי בדרך כלל לבוא בטענות לגבר, ש"יביא כסף" לבדו.

באשכול סמוך אמרו (בצדק) לגבר שהתלונן שאשתו לא מבשלת מספיק, שיפשיל שרוולים וילמד לבשל בעצמו.

חושב שהרעיון הזה נכון גם במקרים כמו שלכם.

אשתדל להתייחס יותר בפרוטרוט כשאתפנה. ככלל הייתה לי חוויה כזו גם כן.

רק אשאל: זה משהו חדש או מאז שהתחתנתם? היה איזה שינוי שהשפיע לטוב או לרע על המצב שלכם?

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.