נראה לי שאפשר לחכות עוד איזה חצי שנה, אלא אם נראה לך שממש כדאי, ואז לספר באופו טכני מה רואים, שזה לא פצע, כדי שלא תיבהל, שזה כל חודש, ואיך מתמודדים עם זה - פדים. אם את רוצה להרחיב, את יכולה להסביר שזה קשור למערכת הרבייה, על אברי האשה וכו'...

כדי שכשזה יגיע, היא תהיה ערוכה לזה ולא תחווה את המאורע כטראומה. (מכירה בנות שזה היה המצב אצלן.)

מה לספר? הכל. בלי לדלג על חלקים ולהותיר בה תחושה של מבוכה ובלבול.

לגבי מה ששאלת, אגיד לך את דעתי ומנסיוני (יש לי כמה בנות, כולן קיבלו כבר מחזור).

קודם כל, אפשר לחכות לגיל 11 נראה לי, סיכוי טוב שהיא כבר תשמע מחברות כך שהנושא לא יפול עליה בהפתעה, וטוב שתשמע ממך בצורה מסודרת וברורה.

ככלל, כל דיבור בנושאים שבצנעה צריך להיות בצורה טבעית, עניינית ועם חיבור לקב"ה.

למה אני מתכוונת? 

כשתרגישי שבא הזמן המתאים, קחי אותה לשיחה. תשאלי אותה אם  היא שמעה על המחזור, הווסת. תסבירי לה שה' ברא את הגוף בצורה מופלאה, תסבירי לה על התהליך של הביוץ, ועל כך שהכל מכוון להריון ולידה, תדגישי שכך ה' ברא וכמה זה מופלא.

כמובן שרק אחרי שמתחתנים יש הריון ונולדים ילדים ולכן יש וסת, כל מה שהצטבר ברחם כהכנה לתינוק יוצא ויש דימום של וסת.

כתבתי לך בקיצור, תרחיבי איך שנראה לך.

בהצלחה.

(אני שואלת כי אני לא בטוחה שהבנתי אותך נכון. אם זו אי-הבנה אז סליחה ותתעלמי)

אם לכך כוונתך - אני ממליצה דווקא להעדיף שהמידע הראשון יגיע מאמא ולא מחברות.

לפעם הראשונה שמקבלים מידע, בכל תחום שהוא, יש השפעה מאוד חזקה - יותר מאשר לפעמים הבאות שנחשפים לנושא.

יש נטייה אנושית להגדיר את המידע הראשון שמקבלים כאמת ויציב בכל מקרה של סתירה בינו לבין מידע שהגיע מאוחר יותר.

לכן אם חשוב לאמא שבתה תקבל מסרים מסוימים, הבנה מסוימת של התהליך - כדאי לה דווקא לשאוף שהיא תהיה הראשונה שתחשוף את הילדה לנושא. אם זו תהיה החברה, מי יודע איך היא תציג את העניין? אולי כמשהו מבהיל, או מדכא, או מגעיל? אי אפשר לדעת. את לא מכירה את כל החברות של הילדה, ולא יודעת מאיפה הן מקבלות את המידע שלהן.

ולך, הפותחת, יישר כוחך. שתי המלצות לפני שיחה עם הבת:

א) לצפות בסרטונים של שולמית בן שעיה - יש לה גישה מצוינת (בקישור יש גם סרטונים של הרב יוני לביא. מן הסתם אם הייתי צופה בהם הייתי ממליצה גם עליהם, אבל כיוון שטרם צפיתי אני לא יכולה להמליץ).

ב) ללמוד בעצמך לעומק את התהליך הביולוגי. ההורמונים השונים ותפקידיהם בתהליך וכו'. נדמה לי שבאתר מט"ח אפשר למצוא הסברים יפים. כמו כל פן בגוף שלומדים להכיר היטב מגיעים ל"מבשרי אחזה א-לוה" - התפעמות עמוקה מהחכמה האינסופית בכל פרט ופרט. וזו גישה טובה להגיע איתה לשיחה החשובה הזאת.

לא המלצתי לחכות שתדע מחברות, ודאי שלא.

1. המלצתי לחכות קצת עם השיחה, אבל זו רק המלצה מנסיוני, נראה לי שגיל 10 הוא קצת צעיר. כמובן שאפשר גם בגיל 10 לדבר על הדברים האלו. ודאי שחשוב שמקור המידע יהיה בבית עם מידע ברור ואמיתי.

2. עם זאת, לא קרה שום דבר אם ילדה שומעת מחברות, מספרת לאמא ואמא מסבירה בצורה בה היא רוצה להסביר.מנסיוני- בנותי דיברו עם החברות על המחזור בערך בזמן שאני דיברתי איתן, כך שהשיחה היתה מאוד טבעית והנושא לא הפתיע אותן. לא "הושבתי לשיחה רשמית", אלא, סולטנה אמרה לי משהו על המחזור בערך בתחילת כיתה ו' ובאופן טבעי דיברתי איתה.

ודאי שעדיף לשמוע קודם מהאמא אבל לא תמיד זה קורה...

"הכל סובב את האשכנזים". 

את אמנם לא ממליצה לחכות *כדי* שתשמע מחברות, אבל בשורה התחתונה את ממליצה לחכות, ומודעת לכך שזה מגביר את הסיכוי שתשמע קודם מחברות, וחיה עם זה בסדר, נכון?

אני גם לא אומרת שבכל מקרה זה רע, לפעמים הידע מגיע מחברות בצורה מעולה. בכל זאת הייתי שואפת שזה לא יקרה, כי אין לי איך לשלוט במי תהיה החברה שתספר, ועם איזה מידע וגישה היא מגיעה. יכולים להיות מקרים שזה יהיה רע מאוד, ולא תמיד פשוט כל כך לתקן אחר כך את הנזק שנוצר (בין השאר כי לא כל בת תספר לאמא בדיוק את כל מה ששמעה ושנחקק בתודעתה בנושא).

אז בעיניי עדיף לעשות את ההשתדלות שלנו להקדים את החברות.

סיבה נוספת שחשוב להקדים - כדי למנוע מצב שהילדה נתקלת במציאות עצמה לפני שקיבלה הכנה.

זה יכול להיות דבר מבהיל מאוד בעיניים של ילדה, ובו בזמן גם מביך מאוד - עלול להיות לה מאוד קשה לפנות לאמא להתייעץ מה זה ומה עושים. לא היינו רוצות שהבנות שלנו יגיעו להתמודדות כזאת.

מה שכן, אני מסכימה איתך מאוד מאוד שאם הילדה מעלה בעצמה את הנושא, כדאי להיענות ולספק את הרצון שלה לידע (לשים לב למידע שנותנים - שכן יענה לתהיותיה, אבל גם לא יעמיס עליה יותר ממה שנוח לה לקבל באותו רגע. רגישות לקצב שלה).

ובעצם, זה נכון לא רק לגבי הווסת, אלא לכל נושא אחר.

ובעצם זה נכון לא רק לנערות צעירות, אלא לילדים וילדות בכל הגילאים. תמיד כדאי לשאוף לתת להם מענה בנושאים שהם תוהים בהם.

<בארץ הקודש - שבת קודש, בחו"ל - עדיין חול>

את מעדיפה פייגי?

אבא שלי הלך בימי שישי למקווה אז אמא שלי סיפרה לי שגם נשים הולכות למקוה וכו' והביאה לי ספרון מתאים לנערות מטעם אולוויס

אבא שלי הלך בימי שישי למקווה אז אמא שלי סיפרה לי שגם נשים הולכות למקוה וכו' והביאה לי ספרון מתאים לנערות מטעם אולוויס

עדיף לספר הכל בצורה מסודרת טהורה ונקיה,

ולא לשמוע אח"כ מחברות או לקרוא באינטרנט וכד' ואז יש סיכוי גדול מאוד להחשף לנושא בצורה שלילית או ברוח של טומאה

צריך לספר לבנות בזמן לא לחכות ואז בת מקבלת והשמיים נופלים עליה.

עדיף אם הבת שואלת לספר לאט לאט שלב שלב,למשל על שיעור.(מלשון שערות)

להתחיל בעדינות משינויים גופניים.עד למחזור ושאר שאלות שצצות סביב.

עד שפורשים את המשנה כולה.

להיות הכי אמפטית בעולם שבת תקבל את עצמה בהתבגרות הגופנית שלה.

הבת צריכה לדעת שאת תתני לה את כל התשובות ,גם על הנושאים הכי מביכים ורגשים.

אחרת בת עלולה לחפש מידע  ולמצוא מידע שלא רצית שתדע.(בעידן האינטרנט זה לא כל כך מסובך)

פעם שמעתי הרצאה מבת שבע שוב(מעבירה הרצאות לאימהות לבנות ומילדת באסף הרופא)

כשהבת מקבלת לקנות לה מתנה

שבהם תלמדו יחד על כל מיני דברים שקשורים לעולם הנשי-

אם זה המחזור, השינויים שהגוף שלה יעבור, מצות של נשים (הפרשת חלה, הדלקת נרות)

וליצור לה מפגש חיובי גם עם הנושאים וגם איתך, כך שתרגיש בנוח אח"כ לבוא ולשאול אם יהיו לה עוד שאלות.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...