נראה לי שאפשר לחכות עוד איזה חצי שנה, אלא אם נראה לך שממש כדאי, ואז לספר באופו טכני מה רואים, שזה לא פצע, כדי שלא תיבהל, שזה כל חודש, ואיך מתמודדים עם זה - פדים. אם את רוצה להרחיב, את יכולה להסביר שזה קשור למערכת הרבייה, על אברי האשה וכו'...

כדי שכשזה יגיע, היא תהיה ערוכה לזה ולא תחווה את המאורע כטראומה. (מכירה בנות שזה היה המצב אצלן.)

מה לספר? הכל. בלי לדלג על חלקים ולהותיר בה תחושה של מבוכה ובלבול.

לגבי מה ששאלת, אגיד לך את דעתי ומנסיוני (יש לי כמה בנות, כולן קיבלו כבר מחזור).

קודם כל, אפשר לחכות לגיל 11 נראה לי, סיכוי טוב שהיא כבר תשמע מחברות כך שהנושא לא יפול עליה בהפתעה, וטוב שתשמע ממך בצורה מסודרת וברורה.

ככלל, כל דיבור בנושאים שבצנעה צריך להיות בצורה טבעית, עניינית ועם חיבור לקב"ה.

למה אני מתכוונת? 

כשתרגישי שבא הזמן המתאים, קחי אותה לשיחה. תשאלי אותה אם  היא שמעה על המחזור, הווסת. תסבירי לה שה' ברא את הגוף בצורה מופלאה, תסבירי לה על התהליך של הביוץ, ועל כך שהכל מכוון להריון ולידה, תדגישי שכך ה' ברא וכמה זה מופלא.

כמובן שרק אחרי שמתחתנים יש הריון ונולדים ילדים ולכן יש וסת, כל מה שהצטבר ברחם כהכנה לתינוק יוצא ויש דימום של וסת.

כתבתי לך בקיצור, תרחיבי איך שנראה לך.

בהצלחה.

(אני שואלת כי אני לא בטוחה שהבנתי אותך נכון. אם זו אי-הבנה אז סליחה ותתעלמי)

אם לכך כוונתך - אני ממליצה דווקא להעדיף שהמידע הראשון יגיע מאמא ולא מחברות.

לפעם הראשונה שמקבלים מידע, בכל תחום שהוא, יש השפעה מאוד חזקה - יותר מאשר לפעמים הבאות שנחשפים לנושא.

יש נטייה אנושית להגדיר את המידע הראשון שמקבלים כאמת ויציב בכל מקרה של סתירה בינו לבין מידע שהגיע מאוחר יותר.

לכן אם חשוב לאמא שבתה תקבל מסרים מסוימים, הבנה מסוימת של התהליך - כדאי לה דווקא לשאוף שהיא תהיה הראשונה שתחשוף את הילדה לנושא. אם זו תהיה החברה, מי יודע איך היא תציג את העניין? אולי כמשהו מבהיל, או מדכא, או מגעיל? אי אפשר לדעת. את לא מכירה את כל החברות של הילדה, ולא יודעת מאיפה הן מקבלות את המידע שלהן.

ולך, הפותחת, יישר כוחך. שתי המלצות לפני שיחה עם הבת:

א) לצפות בסרטונים של שולמית בן שעיה - יש לה גישה מצוינת (בקישור יש גם סרטונים של הרב יוני לביא. מן הסתם אם הייתי צופה בהם הייתי ממליצה גם עליהם, אבל כיוון שטרם צפיתי אני לא יכולה להמליץ).

ב) ללמוד בעצמך לעומק את התהליך הביולוגי. ההורמונים השונים ותפקידיהם בתהליך וכו'. נדמה לי שבאתר מט"ח אפשר למצוא הסברים יפים. כמו כל פן בגוף שלומדים להכיר היטב מגיעים ל"מבשרי אחזה א-לוה" - התפעמות עמוקה מהחכמה האינסופית בכל פרט ופרט. וזו גישה טובה להגיע איתה לשיחה החשובה הזאת.

לא המלצתי לחכות שתדע מחברות, ודאי שלא.

1. המלצתי לחכות קצת עם השיחה, אבל זו רק המלצה מנסיוני, נראה לי שגיל 10 הוא קצת צעיר. כמובן שאפשר גם בגיל 10 לדבר על הדברים האלו. ודאי שחשוב שמקור המידע יהיה בבית עם מידע ברור ואמיתי.

2. עם זאת, לא קרה שום דבר אם ילדה שומעת מחברות, מספרת לאמא ואמא מסבירה בצורה בה היא רוצה להסביר.מנסיוני- בנותי דיברו עם החברות על המחזור בערך בזמן שאני דיברתי איתן, כך שהשיחה היתה מאוד טבעית והנושא לא הפתיע אותן. לא "הושבתי לשיחה רשמית", אלא, סולטנה אמרה לי משהו על המחזור בערך בתחילת כיתה ו' ובאופן טבעי דיברתי איתה.

ודאי שעדיף לשמוע קודם מהאמא אבל לא תמיד זה קורה...

את אמנם לא ממליצה לחכות *כדי* שתשמע מחברות, אבל בשורה התחתונה את ממליצה לחכות, ומודעת לכך שזה מגביר את הסיכוי שתשמע קודם מחברות, וחיה עם זה בסדר, נכון?

אני גם לא אומרת שבכל מקרה זה רע, לפעמים הידע מגיע מחברות בצורה מעולה. בכל זאת הייתי שואפת שזה לא יקרה, כי אין לי איך לשלוט במי תהיה החברה שתספר, ועם איזה מידע וגישה היא מגיעה. יכולים להיות מקרים שזה יהיה רע מאוד, ולא תמיד פשוט כל כך לתקן אחר כך את הנזק שנוצר (בין השאר כי לא כל בת תספר לאמא בדיוק את כל מה ששמעה ושנחקק בתודעתה בנושא).

אז בעיניי עדיף לעשות את ההשתדלות שלנו להקדים את החברות.

סיבה נוספת שחשוב להקדים - כדי למנוע מצב שהילדה נתקלת במציאות עצמה לפני שקיבלה הכנה.

זה יכול להיות דבר מבהיל מאוד בעיניים של ילדה, ובו בזמן גם מביך מאוד - עלול להיות לה מאוד קשה לפנות לאמא להתייעץ מה זה ומה עושים. לא היינו רוצות שהבנות שלנו יגיעו להתמודדות כזאת.

מה שכן, אני מסכימה איתך מאוד מאוד שאם הילדה מעלה בעצמה את הנושא, כדאי להיענות ולספק את הרצון שלה לידע (לשים לב למידע שנותנים - שכן יענה לתהיותיה, אבל גם לא יעמיס עליה יותר ממה שנוח לה לקבל באותו רגע. רגישות לקצב שלה).

ובעצם, זה נכון לא רק לגבי הווסת, אלא לכל נושא אחר.

ובעצם זה נכון לא רק לנערות צעירות, אלא לילדים וילדות בכל הגילאים. תמיד כדאי לשאוף לתת להם מענה בנושאים שהם תוהים בהם.

<בארץ הקודש - שבת קודש, בחו"ל - עדיין חול>

את מעדיפה פייגי?

אבא שלי הלך בימי שישי למקווה אז אמא שלי סיפרה לי שגם נשים הולכות למקוה וכו' והביאה לי ספרון מתאים לנערות מטעם אולוויס

אבא שלי הלך בימי שישי למקווה אז אמא שלי סיפרה לי שגם נשים הולכות למקוה וכו' והביאה לי ספרון מתאים לנערות מטעם אולוויס

עדיף לספר הכל בצורה מסודרת טהורה ונקיה,

ולא לשמוע אח"כ מחברות או לקרוא באינטרנט וכד' ואז יש סיכוי גדול מאוד להחשף לנושא בצורה שלילית או ברוח של טומאה

צריך לספר לבנות בזמן לא לחכות ואז בת מקבלת והשמיים נופלים עליה.

עדיף אם הבת שואלת לספר לאט לאט שלב שלב,למשל על שיעור.(מלשון שערות)

להתחיל בעדינות משינויים גופניים.עד למחזור ושאר שאלות שצצות סביב.

עד שפורשים את המשנה כולה.

להיות הכי אמפטית בעולם שבת תקבל את עצמה בהתבגרות הגופנית שלה.

הבת צריכה לדעת שאת תתני לה את כל התשובות ,גם על הנושאים הכי מביכים ורגשים.

אחרת בת עלולה לחפש מידע  ולמצוא מידע שלא רצית שתדע.(בעידן האינטרנט זה לא כל כך מסובך)

פעם שמעתי הרצאה מבת שבע שוב(מעבירה הרצאות לאימהות לבנות ומילדת באסף הרופא)

כשהבת מקבלת לקנות לה מתנה

שבהם תלמדו יחד על כל מיני דברים שקשורים לעולם הנשי-

אם זה המחזור, השינויים שהגוף שלה יעבור, מצות של נשים (הפרשת חלה, הדלקת נרות)

וליצור לה מפגש חיובי גם עם הנושאים וגם איתך, כך שתרגיש בנוח אח"כ לבוא ולשאול אם יהיו לה עוד שאלות.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....