עלינו טרמפ אני וחברה עם בחור חילוני צדיק!! אנחנו עולות והוא מדבר איתנו וזה ואז הוא שואל "אתם דתיות?" אנחנו "כן" הוא-כל הכבוד לכם! באמת.. כל הכבוד..." קיצור הוא היה צריך למקום מסוים והוא אמר אבל לומשנה בואו אני אקח אתכם, הינו צכות לתחנה מרכזית, ואז הוא שאל "עוד כמה זמן האוטובוס?" אמרנו לו עוד 5 דק והוא בשיא הלחץ בשבילנו" אל דאגו אל דאגו אנחנו נגיע בעזרת ה', עד לשם אני אקח אותכם אנחנו נגיע נו שהרמזור הזה יסיים כבר אין לנו זמן" ואז הוא אמר "אפשר להגיד לכם משהוא כאיש חינוך, ותיקחו את זה כמו אח גדול?" אנחנו "כן?" הוא: "אל תעלו על כל אחד, לצערינו היום לא כולם אמינים וזה מסוכן, אני ראיתי אתכם ירד לי הלב הייתי חייב לעצור, קחו את מה שאמרתי איתכם, יאלה ביי בהצלחה תגיעו לאוטובוס אל דאגו וזה" וואיי, בדרך כלל לא עולות על טרמפים אבל הטרמפ הזה הראה כמה אנשים צדיקים ככ יש שגם חיצונית לא נראים הכי צדיקים. לא לשפוט... זה מה שלמדנו מזה. אי אי אי. איזה אנשים

אלא שבקצת ספרים נמצא כן ודרך הגהת ליצנים נשתבשו בה הספרים". (ר' מנחם המאירי)

אמנם הזוהר גרס כן, וצ"ע.

למצוא את עצמך לא רק בחוץ, אלא מפוצץ בחוץ

שריטה של  גולנציק 

אחים שלי חזרו להישיבה בשעלבים עם תיקי ענק, וביחד איתם הלכו עוד שני חבר'ה. רכב מצ'וקמק עצר להם. כולם נכנסו עם איזה נהגת נחמדה שנסעה לנוף איילון. היא עשתה להם ג'סטה והקפיצה אותם עד הישיבה אבל הרכב לא סחב את העליה.
היא מסתובבת אחורה ובבאסה אומרת " אוף בנים אתם שמנים!"
הם יצאו החוצא ודחפו את הרכב =)

מתישהו באולפנה, אני חושבת שזה היה בשישית, עמדתי בצומת בסביבה בדרך לירושלים.
עוצר רכב - "מעלה עובש" [שם בדוי! היישוב ליד היישוב שלי..]

שאלתי אותו שוב ושוב רק כדי להיות בטוחה שיתפתי אותו בעובדה שאנחנו שכנים. הוא התלהב בשבילי והציע לי לעלות..
הנסיעה הבייתה ברכב זה עניין של קצת יותר משעה. בתחבורה ציבורית זה לקח מינימום שעתיים וחצי, אם היו תזמונים טובים [וזה גם כלל טרמפים בשעות שיא כשיש מלא טרמפיסטים] אבל מה לעשות שהייתי בדרך לירושלים?

לא עליתי וחזרתי להרהר בחלום לו היה אפשר להקפיא טרמפים ולהפשיר בעת הצורך..

שבוע אחר כך, שוב חמישי, שוב אותו צומת, שוב אני בדרך לחצרוני.. ושוב - "מעלה עובש!"

אפילו זיהיתי את הרכב שלו אז שוב הלכתי אליו, אמרתי לו שלום יפה. סיפרתי לו שאנחנו שכנים ושאלתי אם הוא עושה את זה כל יום [כן] ולקחתי את המס' שלו

לתקופה לא קצרה [עד שהוא פוטר או משהו כזה] היה לי טרמפ קבוע מחור אחד לחור אחר

הגעתי למחלף, לא קרוב אבל במרחק סביר מהבית.

ואין טרמפים.

אין.

השמש שקעה. אני על סף עילפון מהתייבשות. עייפה.

גם ככה זה בטח ייקח עוד 3 עצירות בדרך עד היישוב.

וב"ה - הגיע טרמפ. "גבעת הנפצוצים" [קרדיט לשי צ'רקה. שם בדוי לבית שלי]

"יש!!" [אופס. אמרתי את זה בקול]

ואפילו היה להם מים.

קיצור, נהג חברותי מאוד. הייתה לא שאלת דיון שאני עוד זוכרת וחושבת עליה מידי פעם. דיבר איתי על טיולים, עסקים, רווקות מאוחרת [הייתי ילדה בת 17. הייתי בהלם] בלה בלה בלה בלה בלה בלה

עצר לי מול הבית.

אני עם רגל בחוץ, הוא קורא לי ומבקש ברכה.

נראלי זה היה הטרמפ היחיד שאי-פעם ביקש ממני תגמול על הנסיעה.

ומאז כל פעם שאני עוברת במחלף ההוא אני מתפללת שיהיו טרמפיסטים.

[כותב - כי יש לזה "נפקא מינה" מעשית. ממש לא שייך כך לדעתי. צריך לקבוע "כללי מינימום", על אף שאין ביטוח]

קובעים שנוסעים או עם אשה, או עם משפחה, או עם כאלה שמכירים (וגם אז עדיף לא עם אחד), או שעולים כמה ביחד, באופן מתאים.

אלו כללים מעשיים. אע"פ שבאמת לפעמים זה קשה. ביחוד במקומות שלא מחכים הרבה אנשים. אבל "ונשמרתם".

[וכנראה לא הבנת מה כתבתי.. לא התכוונתי שקובעים עם המשפחה. התכוונתי שקובעים כללים: עולים על רכב שיש בו נהגת. או שנוסעת בו משפחה כלשהי, שזה יותר בטוח; או שעולים כמה ביחד וכו']

בעיני זה פשע לעלות לבד בלילה עם גבר על טרמפ במקום כזה.

מלבד מה שאם הכביש שומם בשעה מאוחרת יש גם איסור יחוד.

אז צריך מראש לתכנן את הנסיעה - שלא להגיע לכך.

מי שעולה לבדה על "טרמפ מפחיד", מסכנת את עצמה.

כמו שלא תעלי עם ערבי - גם אם אין טרמפ אחר. כך גם עם "טרמפ מפחיד" עם גבר לבד באיזה "חור".

מתכננים מראש נסיעה, וקובעים מראש כללים. כולל "קוים אדומים". אפשר להתייעץ עם מביני ענין. ולבנות - עדיף להתייעץ עם מי שמכיר ראש של גברים מעין אלו שתיארה "צוף".

ה' יעזור לכולם - גם להיזהר וגם להגיע לשלום ומהר.

אין קשר בין היכרות לפגיעות.

בשכל אפשר לתרץ כמעט כל דבר... אבל הלב ימשיך להרגיש זלזול מסוים

אני רואה בחורה תופסת טרמפים אוטמטית אני מרגיש זלזול מסוים...זה הלב

אבל פעם שמעתי ממישהו שאמר...ראש הממשלה היה מוכן ללכת ברגל ולא להוריד מכבודו לתפוס טרמפים...זה עניין של כבוד..

להפך בגלל שלדעתי בחורה זה אדם כל כך חשוב אני מרגיש ככה

אצל ראש ממשלה זה הפוזה..אצל בחורה זה קטע של "קשה לשגה"

אני מרגיש שאשה יושבת ברכב של מישהו שהיא לא מכירה זה איפשהו זלזול בכבודה...

סוג של "קלה להשגה"...

אבל אפשר להתווכח עד הבוקר...ואני עייף..

לילה טוב 

קצת היגיון ופרופורציה, באמת.

לא בגלל שקרה מקרה - אז כבר אין כל קשר.. אבל אכן ש"מכירים", זו גם לא ערובה מוחלטת. 

צריך לעשות מיטב ההשתדלות.

וכאן לא מדובר על נושא "תיאורטי".

אין דבר כזה "חושבת שיכולה לשמור על עצמה".

אם היא נוסעת בשעה מאוחרת לבד עם גבר באיזה "חור" - המחשבות שלה לא יעזרו לה במקרה והוא אדם כזה ר"ל. ובד"כ, כל גבר "חזק ממנה"..

ולגבי "מי שמכירה" ("תקיפות" מהסוג שהזכרת - לא היו בד"כ בטרמפ  חד פעמי), אכן לדעתי לנסוע לבד עם מישהו, זו בעיה. יש כאלה שאפשר לדעת שהם ממש "בסדר", ואז אם שומרים על דיני יחוד ויושבים במקום מתאים, יותר קל.

ובאמת כדאי למישהי שעולה, לשבת מאחורנית ולא ליד הנהג. רבות נוהגות כך כשצריכות לנסוע.

[מי שיש לה "גז פלפל" כדבריך, ויודעת להשתמש בו ונוסעת במקום שזה יכול להיות יעיל - שגם זה לא תמיד מוחלט - באמת מקל]

[בת לבד, שנוסעת בלילה עם נהג לא מוכר באיזה "חור" וכד'] הוא סכנה. וזו לא שאלה של סטאטיסטיקה. אלו דיני נפשות. ולא שייך "חושבת שיכולה להתמודד"...

נכון שלצורך פרנסה מותר לקחת סיכונים מסויימים, כמוגדר. לא נראה לי שזה שייך לכאן.

וכבר אמרתי בכללי, אם מצד פסיקת הלכה בהיקש למקור כמו שהבאת - אז בוודאי לא כל אחד הופך לפוסק, בוודאי לא בדיני נפשות.

מה שאמרת, נחמד בתור "פלפול" - אבל לא כפסיקה. נראה מה היה עונה פוסק מובהק שהיה נשאל על זה, עם "ראָייתך".

לגבי "דעת הרוב"... לא שייך. אינני יודע אם אכן כך - או ש"מתעלמים" ומספרים חוויות. השרשור לא היה על השאלה אם יש סיכון, אלא על חוויות, שאכן הן משעשעות ולעיתים גם "מבהילות"..

אבל גם אם ה"רוב" כאן היה חושב כך - זה לא משנה את דעתי.

בנות כאן מספרות חוויות מהאולפנה וכד' - נו, אז מה? זה הופך אותם להעלות שיקול דעת רציני בענין?

בגיל צעיר, אכן בנות משלות את עצמן פעמים רבות בנושאים אלו - ואינן מבינות את הסיכון.

לא אמרנו שאין אופציה לטרמפים - אבל טרמפים צריכים קוים אדומים, ושל בנות ביחוד. כללים ברורים.

מי שאין לה כללים אמיתיים כאלה, מסתכנת. זה שלא קרה כלום, עדיין לא אומר שזה בסדר.

אני מאד מקווה בשבילך, שכאשר יהיו לך ילדים - אתה תראה את הדברים כבר קצת אחרת.

דע כי יש יראה ויש יראה: יש יראה ראויה ויש יראה שוטה, יש בטחון ויש הוללות. כי הנה האדון ברוך הוא עשה את האדם בעל שכל נכון וסברא נכוחה לשינהג עצמו על דרך טוב וישמר מן הדברים המזיקים אשר נבראו לענוש את הרשעים, ומי שירצה שלא ינהג עצמו בדרך החכמה ויפקיר עצמו לסכנות, הנה אין זה בטחון, אלא הוללות. והנה הוא חוטא במה שהוא נגד רצון הבורא יתברך שמו, שרוצה שישמור האדם את עצמו. ונמצא שמלבד הסכנה המוטבעת בדבר אשר הוא עלול אליה מפני חסרון שמירתו, הנה עוד הוא מתחיב בנפשו בקום עשה בחטא אשר הוא חוטא, ונמצא החטא עצמו מביאו ליענש. ואולם השמירה הזאת, וזאת היראה המיוסדת על הנהגת החכמה והשכל, היא הראויה, שעליה נאמר (משלי כב, ג) ערום ראה רעה ונסתר ופתיים עברו ונענשו. אך היראה השוטה היא, שיהיה האדם רוצה להוסיף שמירות על שמירות ויראה על יראה, ועושה משמרת למשמרתו באופן שיגיע מזה ביטול לתורה ולעבודה.

והכלל להבחין בין שתי היראות הוא מה שחלקו חכמים זכרונם לברכה באמרם (פסחים ח, ב) היכא דשכיח היזיקא שאני. כי מקום שההיזק מצוי ונודע, יש להשמר. אך מקום שאין ההיזק נודע, אין לירא. ועל כיוצא בזה נאמר (חולין נו, ב) ריעותא דלא חזינן לא מחזקינן, ואין לו לחכם אלא מה שעיניו רואות. הוא עצמו ענין הפסוק שהבאנו למעלה "ערום ראה רעה ונסתר", הא אינו מדבר אלא בנסתר מן הרעה אשר רואה לא ממה שיוכל להיות שיהיה אפשרי שיבוא, והוא ממש ענין הפסוק שהזכרתי למעלה, אמר עצל שחל בדרך וגו'.

אבל "מצוי", זה גם מבחינת ההיגיון של היכולת להיזהר.

הרי ברור שרוב האנשים אינם פושעים. אז כל אחת תעלה לכל טרמפ בגלל ה"רוב"?.. לה זה יהיה ה100% אם יקרה משהו.

לכן, צריך להפעיל מחשבה: אם יודעים שגבר שאינו הגון, עלול לסכן אם נוסעים איתו לבד, בפרט במקומות ושעות "נידחים" (הרי מזה גם בא דין יחוד), אז צריך להיזהר מזה. לא יודעים עם מי נוסעים.

אם עולים לטרמפ עם משפחה, שמטביעת עין רגילה, רואים שהיא משפחה נורמטיבית, "משלנו", ויש מקום לשבת בצורה ראויה;אז נכון שתיאורטית גם מחבלים יכולים להתחפש למשפחה וכו' וכו' - מסתבר שזה לא "היזק" שצריך לחשוש לו בשעת הצורך.

להפעיל שכל ישר, איזה מקרים עלולים להיות מסוכנים, בהנחה שיתכן שהנוהג אינו אדם "הגון" בדיוק.

לא כל דבר פותרים ב"פלפולים" תיאורטיים. וזה בדיוק מה שאתה לא מבין כשאתה אומר שאתה חושש שכאשר תהיה הורה תחשוב כמוני, "אבל זו לא חשיבה רציונלית".. זו החשיבה הכי רציונלית (כמובן, לא מדובר ב"דואגים-היסטריים"). יש דברים שצריך קצת יותר בגרות ואחריות בשבילם. גם נסיון חיים.  זה כמו שצריך לדברים מסויימים "שימוש" ואז פתאום כמה וכמה דברים פשוטים לגמרי.

להגיד שבהיות שמותר סיכון ברמה מסויימת לצורך פרנסה - אז מותר גם לבת להסתכן לנסוע לבדה עם גבר בלילה באיזה "חור" - כי אי אפשר אחרת חיים נורמליים, זה דבר שלא צריך "עיון מעמיק" כדי להבין את האבסורד שבו.  ובהחלט דבר לפוסק הלכה מובהק ומבוגר, כדי להפריך את ההשוואה.

בוודאי שלכל פוסק הלכה מובהק יש יותר סמכות "ממני וממך" להגיד היכן עובר הגבול בדיני נפשות אלו. זה לא יאומן איך מנצלים ידע ראשוני בתורה, כדי להגיע ל"מסקנות" שמתירות דברים חמורים, וגם מסבירות שבעצם אין פוסק גדול יותר שיכול לחלוק...  כאשר זה קורה בעניינים אחרים פה, אצל אותם אנשים ספורים, אז ניחא.. תיאורטי.  אבל כאן, אם בגלל זה יקרה נזק למישהי חלילה (ואין ספק שגם אז תסביר שזה לא אחריותך אם הושפעה מדבריך, כי זה "יעוט לא מצוי" וכו'...), אז אי אפשר יהיה לתקן. לכן אני כותב - ומסתכן שמישהו כמוך, "יסביר" למה אני לא מבין את המצב....  לא נורא.

"השוואות תיאורטיות" בין סכנה מוחשית כזו, ל"אכילת מזונות" וכו' - זה דבר שמלבד שאינו שייך עניינית, הוא גם לא שייך כשמדובר בעניינים מעשיים ובעלי אחריות כאלה.

מתי סיכון ממשי מתי לא.

לנסוע לבד, עם אדם שלא מכירים, ולא מתוך הישוב, בפרט בשעות הלילה - זה לדעתי סיכון מופרז (כמובן, גם אני לוקח כאלה... אלא מה? אחכה חלילה שמישהו יבוא לאמת את מה שכתבתי שזה מסוכן?....)

כנראה רק אני בסיוטים על הצוואר שלי.

לא יודעת למה דוקא הארוע הזה. אולי  המראה של הסכין... אולי הקש ששבר... לוידת...

כשנמצאת באוטובוס עמוס ועולה ערבי אני כולי נכנסת ללחץ.

אין לי כח לתאר מה עובר עלי...

והפתיע אותי שאנשים עולים מרצונם לטרמפ של ערבי. עד היום לא שמעתי על זה.

משהו לא נראה לי טוב בלקחת טרמפים מערבים, אם לא היית מעלה אותם טרמפ.

אני לא סגור על זה האם מצד הוגנות כלפיהם, מצד כבוד לאומי, או מצד שניהם ביחד.

אם ערבי לקח אותך טרמפ אתה נהיה חייב לו טובה.

הספר הזה... לא הצלחתי יותר מכמה עמודים...

וזה מזכיר לי סיפור על דודה שלי ז''ל,

יצור חביב וטוב לב, וגם שמן בכל קנה מידה אפשרי,

שיצאה לקניות יום אחד,

ובחוזרה עם המון שקיות היא רואה לפתע סמוך לבית את האוטו של בעלה.

איזה יופי! שמשון בא לעזור לי.

נכנסת כל כבודה ורואה שקית סופגניות על המושב.

בחדוה מוציאה לה סופגניה ונוגסת.

פתאום פותח גבר את הדלת-

סלחי לי גבירתי, מה את עושה ברכב שלי ולמה את אוכלת לי את הסופגניות???

אוי, הפדיחה...

כל כך מתאים לה שתהיה בריאה זכרונה לברכה.

אולי כבר הקדימוני...

אני וחברה שלי עלינו לשכונה שלנו ופתאום ראינו תאוטו של שכן שלנו נוסע, קיצור הוא ממשיך ליסוע ואחרי כמה מטרים- רק אחר כך  הבנו למה ככ רחוק, הוא עצר, טוב, אנחנו רצות, עולות לאוטו, מתישבות, ואז הוא כזה "שלום" אנחנו- "?" שלום... ואז הוא אומר לנו "מה אתם עושות כאן?" ונקרע מצחוק... אנחנו לא מבינות.. כזה "טרמפ?.." ואז הוא כזה "לאא אני עוצר כאן להתפלל אני לא עולה עכשיו לשכונה" כולו צוחק, בשיא הבושה ירדנו מהאוטו, עלינו ברגל, ואז הבנו למה הוא לא עצר לידינו אלא ליד איזה בית כנסת

#1

קרה לחברות ולא לי. 

אחרי שהתייבשו זמן נכבד באחת מצמתי ארצנו, סוף סוף בחסדי ה' עצר להן טרמפ. ולא סתם טרמפ- עד ליישוב! אישה מבוגרת, הכל טוב, בטוח ויפה.

הנסיעה התנהלה לה על מי מנוחות, עד שפתאום הגברת אומרת: 

"אני רק מקווה שלא התיישבתן על העוגה..."

.

.

.

הן כן.

#2

הייתי בת 16 או משהו כזה. תפסתי טרמפ מהיישוב שלי ליישוב שליד, פחות מחמש דקות נסיעה. עצר בחור שהיה נראה נחמד ושפוי בסה"כ (אני חושבת שאפילו היו לו כיסאות של ילדים מאחורה).

אחרי דקה של נסיעה הוא אומר לי "תקשיבי, אני ממש עייף, אולי תנהגי במקומי?"

אני:  מההה? (יש לציין שבאותה תקופה, לא רק שבאמת הייתי קטנה ועוד לא חלמתי אפילו על טופס ירוק, הייתי נראית הרבה יותר קטנה!)

הוא: "כן, מה הבעיה, אני ממש עייף, בואי תחליפי אותי"

אני: "אני יורדת עוד פחות מדקה!"

הוא: "נו מה הבעיה שלך, זה יעזור לי!"

אני: "אבל אני לא יודעת לנהוג!!!! כלום, נאדה!"

הוא: "שטויות, אני אלמד אותך"

אני: "הנה, הגענו, אני ארד פה, תודה"

מה הוא אומר לי?

"הנוער של היום..."

שאלנו אותו אם יש לו סיגריה והוא ענה לנו את המשפט הבא:

"לא אין כסף אבל עכשיו אני מתגרש, אולי סוף סוף יהיה קצת כסף"

כשאתה נשוי, הכסף שאתה מוציא תלוי בבגדים שאשתך רואה.

רק לי אני מבין שלא עוצרים לטרמפים

מצומת גולני עד נתב"ג...

עלתה פעם מצומת ליד ישוב, על כביש מסוכן.

היו ברכב 2 גברים, לא נראו דתיים.

אחד עם תפילין על הראש- בערך ב12 בצהריים.

נראו מוזר.

כל הדרך הם לא דיברו, רק סימנו אחד לשני עם הידיים.

לפני איזה כפר מפחיד, ההוא עם התפילין מסמן לנהג עם היד- ימינה.

הנהג מאותת.

בכניסה לכפר הייתה חורשה, הנהג עוצר שם.

השני פותח את הדלת ויורד מהאוטו.

נכנס לחורשה ומתמקם מאחורי עץ ו....

מתחיל להתפלל שמונה עשרה....

ודוקא, מעריכה אותם מאוד שככה דואגים לי. ומבינה אותם.

קורעע

לא קרה לי אלא למישי אחרת--

2 בנות חמודות עלו על טרמפ מחיזמא לבית אל... לגיטימי

באמצע הדרך הנהג אומר להם : "אני בעקרון מגיע לרמאללה, אבל אני אקפיץ אתכם לכניסה ליישוב". (לא היה לו מבטא ערבי בכלל)

יאבבבהההה.... הם נלחצות, מתחילות לדבר ביניהם כזה- נרד? לא נרד? ערבי? לא ערבי? אם הוא מקפיץ אותנו- למה לרדת? וכו...

באיזשהוא שלב הוא מתחיל לשאול אותם איך קוראים להם, והם לא ענו, והוא כזה... "למה אתם לא עונות לי? מה קרה?" ועוד שאלות בסגנון.... כמו:" הייתי רוצה להתארח פעם אחת אצל משפחה בבית אל אבל זה בטח לא יקרה בזמן הקרוב"...

קיצור בסוף הוא הוריד אותם בשער בנימין (אמצע הדרך) והן חזרו הביתה בשלום!!

איזה פחד!!

שתמיד יגמר טוב ומצחיק... בעזרת ה'

עלה לטרמפ עם עוד איזה מישי בכיתה ט בערך...ואז היא מבקשת להודיע הודעה: רק שתדעו שיש לי בטלפון אפליקציה שיכולה לראות איפה אני בכל מקום אם תחטפו אותי, אז שימו לב...

עלה לישיבת דימונה מבאר שבע עם איזה אישה... ההיא התעצבנה שהוא בכלל לא הסתכל עליה ולא נזהר כשהוא עלה... אז היא ניסתה לעבוד עליו שהיא בדואית..הוא לא האמין לה בכלל והיא ניסתה כל הדרך להפחיד אותו והוא צחק עליה.. קיצר בסוף נפרדו לשלום לא לפני שהטיפה לו מוסר..אחרי איזה שנה אמא שלי טסה עם אותה אישה והם דיברו ודיברו והיא סיפרה לה את הסיפור הזה ואמרה לה תשמות וכו.. ואז אמא שלי הודיעה לה שזה היה הבן שלה.. צחוקים

*אני וחברה תפסנו טרמפים בין ישוב לישוב כזה, מרחק של 4 דקות נסיעה. לא היה כך כך מקום, היה שתי בוסטרים מאחורה וזה, אבל בכל זאת הוא הסכים להעלות את שתינו. קיצור אני מתישבת על בוסטר, הראש שלי נוגע בתקרה של הרכב, עד שהצלחתי להסתדר וזה, הוא שואל כזה:"רק אם אפשר להשים חגורות" אני כולי מסתבכת עם החגורה, והחברה שלידי נקרעת עלי...

* אני וחברות תפסנו טרמפים מצומת כלשהי לאולפנה. קיצור עוצר לנו מישהו זקן חילוני כזה חמוד, שואל לאן אנחנו צכות. אמרנו לו, ואז הוא שואל איפה זה. התחלנו להסביר לו, קיצור ואז הוא עושה "יקח אתכם עד ל*** אתזה אני מכיר, זה בסדר?" אנחנו כזה ואווי זה אחלהה!! כל הנסיעה הוא דיבר אותנו , הציא לנו סוכריות באמצע, ובסוף הוא לקח אותנו עד לכניסה של הישוב וכמו כל הנהגים הוסיף את האזהרה של-" אל תתפסו טרמפים, זה מסוכן...עצרתי לכם כדי שלא יקרה לכן משהו ח"ס..."

קיצור הוא היה מתווקק!!

*אני וחברה (אותה חברה של הסיפור הרראשון) טפסנו טרמפים, אחד עוצר לנו ושואלאם אנחנו צכות ל*** אנחנו כזה כן ואז הוא אומר לנו תעלו, ואני כולי באיסטינקט "תודה *נשמה*"... הוא היה כזה דוס, ראו עליו שלא נעים לו...

#1

יש לי מורה לדרמה שהיא פשוט אדם קורע..היא אוהבת לעשות אמבושים על אנשים-יש לה סיפורים הזויים..

א-קיצר-

עצרתי טרמפים באיזשהי צומת,20 דקות בשמש קופחת..

פתאום אני רואה את המורה הנ"ל מתקרבת ברכב,ואני כולי באורות!

ומנפנפת ומחייכת וחושבת שהנה הגיע הטרמפ הגואל...

היא האטה לידי,ואז צעקה לי-

"אני אוהבת לראות לך את הייאוש בעיניים!"

והמשיכה לסוע!!הייתי בשוק מחוייך...

אגב אני חולה עלייה והיא כנ"ל

#2

עצרו לי אוטו של ננחים!!!כזה סוואנה עם סטיקרים,גרפיטי והכול..היה לי ממש מגניב

כל הנסיעה היה רמקול בפוווווווווווווול ווליום והנהג וחבר שלו שרים באורות...

ובסוף הנסיעה הם הגיעו למקום מפגש עם עוד ננחים והתחילו לרקוד...

עצרתי טרמפ בצבא ואמרתי לזה שתפסתי איתו טרמפ שהוא היה המפ״מ שלא זיהיתי אותו ושאני תמיד נוסע בטרמפים כדי שיעלה אותי למשפט

מגיע עד המרכז, בדיוק לאיפה שהיינו צריכים!

מסתבר- שהוא רק נסע "לעשות סיבוב" להרדים את הילד...............

(שישן בשלווה מאוחר ונזהרנו לא להעירו...)

מהוד השרון- לאריאל!

יותר סביר שלהרדים את אמא של הילד 

עליתי על טרמפ מאריאל לבה"ד3, תמיד מחליף כמה מילים עם הנהג לפני שעולים,

לוודא שהוא יהודי.

היה נראה בחור נחמד.

כשמתקרבים לתפוח הוא אומר: 

אולי כדאי שתרד פה, אתה יש לך כבוע על הראש

ואני עוצר בחווארה....

מסתבר שהיה כנראה שומרוני, כמובן שירדתי... מודה לה' על נחמדותו...

הדברים נכונים ואם יש את האפשרות לעשות את זה למה לא? אני בעד..

כאן 

אבל לא בגלל מה שאמרת.אני לא רואה בעיה לנצל אותו כל עוד הוא נמצא כאן.

אם הייתי עולה ומסתחבק איתו כאילו אין לי בעיה איתו כשאני חושב שצריך להרוג אותו אולי זה היה נכון.

אני לא רואה שום סיבה להצטרך לרב של היום שמצדד בזה.

אֵין כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ אֲמוּרִים אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל לְבֵין הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אוֹ שֶׁיַּד עַכּוּ''ם תַּקִּיפָה עַל יִשְׂרָאֵל אֲבָל בִּזְמַן שֶׁיַּד יִשְׂרָאֵל תַּקִּיפָה עֲלֵיהֶם אָסוּר לָנוּ לְהַנִּיחַ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים בֵּינֵינוּ. וַאֲפִלּוּ יוֹשֵׁב יְשִׁיבַת עַרְאַי אוֹ עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם בִּסְחוֹרָה לֹא יַעֲבֹר בְּאַרְצֵנוּ אֶלָּא עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו שֶׁבַע מִצְוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג-לג) 'לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ' אֲפִלּוּ לְפִי שָׁעָה. וְאִם קִבֵּל עָלָיו שֶׁבַע מִצְוֹת הֲרֵי זֶה גֵּר תּוֹשָׁב. וְאֵין מְקַבְּלִין גֵּר תּוֹשָׁב אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג אֲבָל שֶׁלֹּא בִּזְמַן הַיּוֹבֵל אֵין מְקַבְּלִין אֶלָּא גֵּר צֶדֶק בִּלְבַד:

ואין מקבלין גר תושב וכו'. בערכין פרק המקדיש (דף כ"ט): כתב הראב''ד אבל שלא בזמן היובל וכו'. א''א איני משוה לו בישיבת הארץ עכ''ל. טעמו לומר שאע''פ שאין מקבלין גר תושב בזמן שאין היובל נוהג אם קבל שבע מצות למה ימנעו אותו מישיבת הארץ הא ליכא למיחש ביה פן יחטיאו. ולדעת רבינו נראה לומר דאין הכי נמי שאם מעצמו קיבל עליו שבע מצות שאין מונעין אותו מישיבת הארץ ולא בא לומר אלא שאין בית דין מקבלין אותו: ודין גר תושב נתבאר בפרק י''ד מהלכות איסורי ביאה ופרק שביעי מהלכות בית הבחירה: 

מה אתם מבינים מפה?
 

חוץ מזה, זה יעזור לו לזכות בחלק לעולם הבא. [ואם תהרוג אותו, הוא אפילו ייקבל את החלק הזה מהר יותר].

קימעא קימעא, לא?

תנו רבנן ג' אין מתקנאין בהן ואלו הן נכרי קטן ונחש קטן ותלמיד קטן דמלכותייהו אחורי אודנייהו קאי 

רש"י - דמלכותייהו אחורי אודנייהו קיימי. כלומר עתידין לגדול ותגדל אימתן וינקמו ממך:

פסחים קיג

מה זה עוזר.?  

אני לא מדבר מצד התחנפות...

אם למצרי צריך להכיר טובה "כי גר היית בארצו" אף על פי שהם עשו לעם ישראל צרות צרורות

אז אני משער שודאי זה כפיות טובה לקלל גוי תוך כדי שהוא עושה לך טובה..

זה רק מצד עבודת המידות...

אח"כ במלחמה תקרע לו ת'צורה...אין בעיה

שלא תהיה ברכת הדיוט קלה בעיניך.

מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?

בינתיים אני במקומך הייתי יושב בבית ולומד שני דברים לעומק

1.AI

2. אקסל

ולא פחות חשוב מזה את השילוב בניהם.

אקסל אני מכיר קצת, היה לא מעט בתואר..

וגם יודע שיש קורסים חינמיים..

איך לומדים ai? אתה מכיר דרך או קורס?

ותוכל להסביר מעט מה יש ללמוד בזה? 

כללומר. לנצל את הזמן כדי להתקדם מקצועית ולא רק "לחכות" שמישהו יואיל בטובו להסתכל עליך. כמובן גם הקו"ח שלך יתעדכנו  בהתאם.

לימודי AI ברשת - למה זה לא שורה? 

AI יש לא מעט חומר. הייתי מחפש ללמוד על השילוב בין AI לבין המקצוע שלך. כלומר  איך לשאול שאלות על טבלאות דוחות וחשבוניות וכל אלה. בסוף איך לעשות את העבודה שלך טוב יותר.

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה