איטבח אל יהוד!

-תכביר!

-אללה וואכבר!

-תכביר!

-אללה וואכבר!

-תחביר!

-אללה וואכבר!

הייתי עם ירדן לפני שהגיעו שאר הבנות...

משהוא מוכן לספר 

מה היה??

תעדכנו!

@די"מ

הכי מצחיק שבאמצע חשבתי על הבגרות בלשון פתאום ויצא לי בטעות 'תחביר!'

אבל אני מרגיש שיצאתי מטומטם!

ד"א, החרימו לכם את הפלאפונים?

צריך לדעת איך לעבוד עם שוטרים (אומר את גם לעצמי)

התעקשתי שאי אפשר הורים אז הסכימו חבר.

אמרתי שזה או שחבר חותם או שאפחד ואני נשאר למעצר ולבית משפט למחרת...

גם בגלל שהרעיון לא היה מספיק מובן,

וגם בגלל שהיינו ממש קצת אנשים....

"כל"

זה מה שידעתי ואין לי פלאפון לראות...

וראיתי ששמו את פלאפון שלי על עוד כמה פלאפונים.

ד"א, לקהתי יש 2 פלאפונים.

מה שאני מרגיש עליו מטומטם זה מה שהיה בכותל...

ד"א, דוב לא התכוון לגדעון, הוא התכוון לתורה (דברים פרק כ'): "כי תצא למלחמה על איבך... ודברו השטרים אל העם לאמר מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישב לביתו... ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו ילך וישב לביתו... ומי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה ילך וישב לביתו... ויספו השטרים לדבר אל העם ואמרו מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישב לביתו ולא ימס את לבב אחיו כלבבו"

אם כי אסור לצטט בעל פה אז פתחתי את התנ"ך הקרוב (כמובן תמיד ליד תנ"ך), והעתקתי...

"אַף עַל גַּב דְּקַיְמָא לָן דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְאָמְרָם עַל פֶּה, כָּל דָּבָר שֶׁרָגִיל וְשָׁגוּר בְּפִי הַכֹּל, כְּגוֹן קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים וּפָרָשַׁת הַתָּמִיד וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, מֻתָּר"

אבל לכאורה אין בעיה לצטט, חצי טעיתי...

בכל מקרה, תמיד עדיף להיות בטוח...

(ואני לא יודע את כל התנ"ך כמו ק"ש וכו'...)

@די"מ

סחטיין! רעיון מקורי....

זה היה קצת..קצת אנשים וקצת מוזר אבל בכללי מצויינים שכמותכם=)

תותחיות..!

@די"מ

/News/News.aspx/302041

@ירא ורך לבב @מתבודדת @הדובדבן שבקצפת

אבל העיקר שהיא הוציאה את עצמה תומכת טרור ומפלה באופן חד וברור.

אבל למה אתן כותבות כאן?

תכתבו בפורום שמיועד לכך!
בשביל זה הוא נפתח!!!

היא שופטת שממש עוזרת למשטרת ששכחה שהיא כסר לא תובעת.

זה לא חדש.,

אבל לא נורא לומדים מטעויות פעם הבאה אל תחתמו.

https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=10153498574284662&id=320149969661&ref=bookmarks

כל הכבוד לכם! מקווה שזה עוזר...

(אפשר להגיד משהו מעצבן?)

סתם. ברור

@די"מ

אנחנו נעצבן בחזרה

בקשר לצילום...

זה בכוונה רועד נורא?

תמיד יש לי את הפדיחה הזאת.

כשאני תוך כדי אירוע ויודע שמן הסתם אני יעצר אז כן קצת קשה לצלם טוב.
יחסית לבדרך כלל זה אחלה.

סתם יש לי רגישות למצלמות וצילומים ועריכות ושטויות שקשורות לקולנוע...

(לצלם טוב תמיד אפשר תשאל את אבא שלי)

אמרתי קשה.

ולא נראה אבא שלך צלם באירועים כמו שלנו כשכל השוטרים באזור מכירים אותו ומחכים לעצור אותו.

(בחקירה הראו לי סרטונים שהמשטרה צילמה ועל ההתחלה אני שומע את השם שלי בקשר שאומרים לשים עליי עין..)

ו... אאוצ'

זה עניין של קור רוח.

שקצת חסר לי..

ואבא שלי הוא אלוף הקור-רוח, מבטיחה לך.

וזה כן קצת קשור בלדעת לצלם, אבל לומשנה. רק קצת...

עניין ה"לא לרעוד" לא קשור.

אבל שיראה לא קשור.

ולא שכל משטרת מרחב דוד מכירים אותו 

אבל אם את רוצה את מוזמנת להצטרף לחוזרים להר ולהיות הצלמת שלנו!

(אני לא הסתכלתי על הצילום שלהם.שמרתי על זכות השתיקה אז אין שום סיבה שאני ישתף פעולה עם כל החפירות שלהם בחקירה ויצפה בסרטונים שהם מראים לי)

רעיון מגניב דווקא.

אבל אין סיכוי שיתנו לי.

דברי עם  @גאהלהיותיהודיה

לא נראה לי שיחש אחד שלא היו לו בעיות עם ההורים בנוגע לפעילות.

אם כן זה רק בגלל שיש לו אחים גדולים בפעילות.

וזה לא צריך להיות "להתמרד" זה צריך להיות להבהיר להם שאת שונה מהם.

משהו שכתבתי היום למישהי על הנושא-

לדעתי זה טעות לנסות לתת לאנשים אחרים לפתור את הבעיות עם ההורים.
כמובן שכל אחד ואחת שונים מהשני ואין להשוות בין ההורים.
אבל מהנסיון שלי והחברים מסביב, מה שעוזר זה בעיקר להבהיר באופן חד משמעי שאת מאמינה בזה וזה לא סתם כי משעמם לך או משהו כזה.
את חושבת שכשנערים ונערות בגיל שלך ואפילו יותר צעירים היו מצטרפים לאצ"ל או ללח"י ההורים שלהם היו מאושרים מזה?
ממש לא!
אבל הם הבינו שיש משהו חשוב פה.
אז הדבר הראשון הוא להבהיר לעצמך שעם כל הכבוד לאבא ואמא שבארץ ביתו של אבא שבשמיים הרוס כבר כמעט אלפיים שנה והוא מבוזה ומשופל.
אחרי שלך זה ברור אפשר להמשיך ולעבוד משם עם ההורים.
ההורים צריכים להבין את זה.
ושלא יהיה לך אשליות לרוב זה מאבק וזה לא בא ברגע.
וזה לוקח זמן וזה קשה יש עליות וירדיות אבל זה שווה את זה.
ההורים שלי פעם חודש לא נתנו לי לחזור הביתה עד שאני יתחייב שאני לא פוגע בערבים (בסוף הם ירדו מזה).
אבל היום כשאני כבר הרבה זמן בלי בעיות עם ההורים ואין להם בעיה והם למדו להסתדר עם זה.
מה שממש חיזק אותי ואני ממליץ גם לך לקרוא (הייתי קורא את זה כמה וכמה פעמים ביום בחודש ההוא) זה התורה של רבי נחמן "אחד היה אברהם" זה מופיע לפני ליקוטי מוהר"ן תנינא ב"השמטה".

לדעתי הטקטיקה הנכונה היא קודם כל לעמוד על העקרונות מצד אחד ומצד שני בשום פנים ואופן לא לשקר.
בסופו של דבר את ילדה גדולה (סיימת **** עכשיו,נכון?) למרות שהעצות האלה נכונות לכל אחד ואחת פשוט כשיותר גדולים זה יותר קל לביצוע.
בחיים אל תשקרי או תעלימי מהם דברים (אלא אם כן זה משהו שבלי קשר צריך לא לדבר עליו..) אני גם עשיתי את הטעות נסעתי במוצ"ש "לישיבה" (ההורים שלי ממש התלהבו כי תמיד הייתי נמרח שעות בבוקר בראשון) והלכתי ל"או שנכנסים או שנעצרים" של ארגון הערים העבריות.
וכמובן באופן מפתיע..נעצרתי.
ההורים שלי ממש התעצבנו עליי אז שפגעתי באמון וכו' וכו'.
עדיף לריב איתם (למרות שזה ממש ממש לא כיף) להגיד להם "אני הולכת בכל מקרה רק שתדעו". ולנסות גם להסביר ולהבהיר כמה לך זה חשוב.

בקשר לזה שאת "פוגעת בעתיד שלך"
אז כמו שאמרתי המון מזה לא נכון.
גם אם באמת תקבלי כתב אישום ואפילו אם תורשעי זה ממש לא הורס לך את החיים.
כמובן שזה פוגע בצורה כזאת או אחרת ויש עבודות שאולי לא תכולי לעבוד בהם (אם לא תהי עם הרשעה אז ממש קצת עבודות) ובכל מקרה לא חסר עבודות.
דברי עם *** אני בטוח שהיא יכולה לתת לך מלא מספרים של בנות שחיות סבבה למרות שהן נעצרו מלא פעמים.

חוץ מזה, גם אם כן תדפקי (וכמו שכתתבתי באיזה שהיא רמה אולי כן "נדפקים") באנו לעולם הזה עם תפקיד.
הקב"ה לא סתם הביא אותנו לכאן.
איך אפשר לשתוק כשהמצב ככה?
דרושה מסירות נפש!
להעצר זה אפילו לא זה.
תמיד הייתי אומר להורים שלי שהם בחיים לא היו מתנגדים שאני יתגייס.
יותר מזה אבא שלי התגייס בלי שסבא שלי הסכים כ"כ (סבא שלי גר בחו"ל) אז למה פתאום להעצר זה לא בסדר?
אמרתי להם "אני מבין שאתם לא מסכימים איתי אבל אתם לא יכולים לקבל את זה שאני חושבת אחרת ממכם"? זה לקח המון זמן אבל בסוף הם באמת קבלו את זה.
זה באמת לא פשוט וחשוב מאוד הקשר עם החברות (*צונזר*) ובאמת להבין שבסוף זה יסתדר.
כי זה ההורים שלך והם אוהבים אותך.
רק קשה להם שבחרת בדרך שונה מהם.
אבל בסוף הם יקבלו את זה.

אה ועוד דבר ששכחתי,
חשוב מאוד כן לכבד אותם וכשאין סיבה אז לא לריב.
אם הם לא רוצים שתלכי לפעילות כי יש יומולדת לסבתא שלך או משהו כזה אם זה לא משהו ממש חשוב אז תקשיבי להם.
אבל אם הם מתנגדים כי הם מתנגדים בכלל לפעילות ולא מסיבה אמיתית ספצפית אז בלשון העם-"אל תשימי עליהם" אבל כן תשדלי לעשות את זה כמה שיותר בכבוד

אבל אם יש לך מה להעיר תכתבי בפורום הר הבית

@אנחנו יחד נבנה

אבל מאחר ואין לי בדיוק בית קבוע אז זה מונע ממני להצטרף.

אבל ב"ה לפחות לסיבו"שים אני מגיעה..

ולמה אין לך בית קבוע?

והרבה פעמים אני נמצאת רחוק מירושלים,ככה שאין כוח לנסיעות ארוכות ממש.

חוץ מזה,אין לי פלאפון. ההורים לקחו אותו..

טוב לא יודע מה הסיפור אבל מקווה שיהיה לך טוב.
בכל מקרה אם יש מחשב את תמידש יכולה להתעדכן פה (בפורום הר הבית) וגם לצרף את המייל שלך לרשמית תפוצה של הפעילות (פני ל-@גאהלהיותיהודיה) וברור שלא תמיד אפשר להגיע אבל מתי שכן אז כן.

רוב האנשים לא מגיעים לכל פעילות.

אבל מחר...

וואי,

מרגשת אותי המחשבה על הביצוע שלו, בעזרת ה' שילך...

@תהילה רבקה

בטח היא חושבת שהשתגעתי...

מגב"ש כן?

אני לא חותם ושיקחו אותי לדיון...

כשאמרו לי רק משפחה, אחרי שראיתי שאין מצב משפחה, אמרתי להם שיעצרו אותי ויקחו אותי לדיון מחר

(כמובן אחרי שדיברתי עם חוננו ואמרו לי שאין לי מה לפחד מדיון...)

והתיישבת שם וחיכיתי שיעבירו אותי למגרש הרוסים,

תוך כדי שאני מזכיר להם כל חצי דקה, שזה לא אמור לעניין אותם אם זה משפחה או לא,

ושאם חייבים משפחה אני לא חותם.

ושוב ושוב, עד שאמרו לי בעצבים יאאללה תביא אותו (העיקר שתעוף כבר...)

זה לקח מלא זמן...

@די"מ ?

מלא דברים הייתי עושה אחרת אם הייתי מתודרך.

ד"א, אתה יודע שהחוקר ניסה בכל דרך אפשרית להציא ממני שאתה היית המנהיג שלנו...

זה?

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים