תודה לרון, לצור ולתחיה

אני משתף פה את הקטע השני, שהיה אחרי הדמיון מודרך.

מסע במעלה ספירלה

התעוררות היא תחילתה של היציאה.

יציאה מחלום,

טוב ככל שהיה,

אל מציאות רגעית שהולכת ומתבהרת.

צעידה היא השלב הבא.

מוכנות לתהליך שבאה לידי ביטוי.

התקדמות אל מול הקושי,

התמודדות ללא בריחה.

לאחר זמן מה,

מגיעים לפסגה גבוהה.

נוף מדהים נשקף מכאן,

עושה חשק להישאר.

בלי להתפתות, ממשיכים הלאה.

מגיעים להבנה שזו הפסגה,

היא אך תחנה נוספת.

ממשיכים במסע.

פסגה נוספת ובה מנוחה,.

התעוררות, צעידה לפסגה, הבנה והארה.

סיכום המסע מוביל לשמחה,

התוצאה ניצבת כאן - הגענו ליעד.

היה כיף לכתוב את זה,

גם אם אין פה יותר מידי נקודות נסתרות.

@רון א.ד - אשמח אם תוכל להעלות את הקטע שהשמעת לנו בתגובה נפרדת

היו סדנאות טובות, של @L ענק

ושל רון.

קצת נסחפנו בדיונים, אבל היה ממש טוב בכללי, והכתיבה הייתה מהנה.

בס"ד

תודה למי שהיה שם. כולם היו נחמדים.
 

@רון א.ד

@L ענק

@*בננית*

@מישהי=)

@בת של הקב"ה

@Short Shadow

@נערת חווה

@פיתה פיתה

@כפיר ורשואר

@נפתלי הדג

@נדנדה כתומה.

סדר הרשימה רנדומלי ותודה ל http://www.amdz.com/shuffler.php

למי שבא קצת גרדום ובית מקדש, אולי אכתוב את הקטע המודרך.

מחילה מאלה שפחות התחברו... אני מקווה שנהניתם מהכתיבה עצמה בכל מקרה.

אני מקווה שיצאתם אם משהו גם מהחלק הראשון, למרות שבדיעבד ייתכן שהייתי צריך להביא מקור יותר פשוט

אבל הייתם קהל נפלא בסופו של דבר (גם אם קצת התפזרנו בדיונים) ולכן אני בוחר להודות לכולכם\ן  

אני מצרף את הקטע השני שכתבתי  לאחר עריכה קלה (כן, גם אני הייתי משתתף פעיל בסדנה של עצמי...)

על מה חשבת

בשעת השחר?

אנה הפנית את מבטך

מכבלי בדידותך?

-----------------

על הים חשבתי

עיני רוחי קדחו

כמגדלור של אש

בוער באפלה.

חיפשתי את היסוד,

את השורש,

 עוצמתו של הגל

שבכל פעימה,

בכל מכה מחדש

דוחף את הספינה

לעוד יום נוסף

לחזור הביתה

 לנעוריה

קודם כל, שאתה כותב מדהים. תמיד,

וממש אהבתי מה שכתבת.

דבר שני, שסליחה שלט נשארתי, רציתי, הרגשתי ממש לא טוב.

@רון א.ד

אז במחילה, אשאר לי במחילה שלי עם החתולים והסוסים בחוץ.

את כמובן מוזמנת להקשיב לקטע שהעלתי ולהשלים את הסדנה בזמנך החופשי...

בס"ד

טוב תודה קודם כל לצור המנהל המהולל על הסנדא בהתחלה ועל התרומה המשמעותית לאוירה

תודה לרון על הסדנא שלו

תודה לתחיה שהתאמצה להכין סדנא גם אם בסוף לא זכינו להשתתף בכזו

תודה למשה בנצי חיים יוסף אלישבע כפיר נדנד נערת חוה ורבקה (היה עוד?)

היה כיף לראותכם

והייתם יותר מתוקים משציפתי

(בלה בלה בלה כמובן תודות בלי קשר לתחיה ומשה על הלימוד העצום במעגל

ופטיש בראש לכפיר על השירים המעצבנים שהיו ברקע)

ואחרי כל ההקדמה

הקטעון הצולע שלי-

בוקר

חיוך זה הדבר הראשון שהיא מלבישה

כהרגלה היא פותחת את החלון ומגלה את הנוף הכה מוכר שנשקף ממנו

ניצוץ באופק מזכיר לה שהיום יש לה מטרה

לעוד יום ריק מחכה לה

התארגנות מהירה והיא בחוץ

בשוק היא מזייפת חיוך גדול ושלום נלהב לכולם כפי שהם רגילים

אבל בפנים המתח גובר בה

סוף סוף היא מגיעה ליער ומאי שם פורצת ממנה אנחת רווחה

הקלה על כך שהיא יכולה להפסיק להעמיד פנים

אבל המתח לא ממתין זמן רב

וכשהוא חוזר הוא מכה בה בכל כוחו

הרוח גוברת ונדמה שדוחפת אותה לאחור

כאילו מנסה למנוע ממנה להמשיך ללכת

אך היא נלחמת בעקשנות

ממהרת לעבר הניצוץ שלה

גל של התרגשות עובר בה

כשהיא מבחינה בניצוץ מתקרב יחד עם קצב הליכתה

והעייפות שהתפתחה בה בעקבות המלחמה ברוח מתחלפת בכוח חדש

הוא יוצא ממנה רגעים ספורים לאחר מכן

מתרוקן כלא היה

כשהניצוץ שלה מתגלה כלא יותר

מהשתקפות של קרן רחוקה

1. אידיאולוגים - לצורך העניין הם אנשים שהיו רוצים להיות טובים או אפילו מאמינים בעצמם בשכל שהם טובים, ומכוח זה הם פוגעים באחר ומגלמים את הרע. אם תשכנעי אותם בשכל שמה שהם עושים הוא רע הם יחזרו בהם

2. קונפליקט פסיכולוגי - מהדוגמאות הקלות, של ילדה שמציקה לילדה אחרת מתוך רגשי קנאה, ועד לדברים פתולוגיים, כמו למשל אדם שפוגע באחרים כי הוא משחזר טראומת ילדות שהיו פוגעים בו (קפטן קניט למשל, מהספרים של רובין הוב).

3. https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A9%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A9_%D7%94%D7%90%D7%A4%D7%9C?wprov=sfla1 - בעיניי אולי לזה התכוונת, ובאמת קשה קצת לכתוב דמויות כאלה כי הן מאוד לא מעוררות הזדהות. הרוע שבהם מגיע מתוך משהו באמת לא אנושי. (פסיכופתיה נרקיסיזם ומקיוואליזם).

4. חולשת אופי - בעיניי זה הכי מעניין. נרקומן שבשביל המנה הבאה מוכר את אמא שלו;

אדם תאוותן שעושה דברים אסורים בידיעה שהם אסורים כי הוא לא מצליח להשתלט על עצמו;

בעל מכה שמרגיש רגשות אשם נוראיים אחרי כל פעם שהוא מכה ולכן הולך לשתות בשביל להעניש את עצמו...

זה מעגלים של הרס עצמי, אבל שם יש יכולת לעורר הזדהות, גם אם לדעת עדיין להוקיע את זה.  

הסוג הראשון לא בטוחה שהבנתי  למה אתה מתכוון.. לאנשים שבאמת מחפשים את הטוב אבל פשוט טועים? או לאנשים שזה לדעתי רוב ה''רעים'' (חוץ מהפתולוגיים שהם אין להם בעיה לייצג את הרע ורע בעיניהם זה ממש סבבה) שמחפשים לעצמם תירוצים.. ואז זה יכול להיראות אדם שמחפש הכי להיות צדיק ופשוט טועה בדרך.. אגב רוב הפעמים זה גם מה שהאדם יחשוב, כדי לא לחיות בדיסוננס קוגניטיבי..

ולגבי סוג 4 כשמדובר בהתמכרויות זה מסתדר לי- נגיד מעגל של בעל שמכה מתוך שכרות או סמים, מתפקח, מתייסר ברגשות אשמה ואז הולך לשתות שוב כדי לשכוח.. אדם כזה באיזשהו מקום אין לו שליטה על עצמו..

בעל מכה כשהוא פיקח לדעתי פחות ירגיש רגשות אשם.. לא כי הוא רע מוחלט אלא שוב כי קשה מאד לחיות עם כזה דיסוננס קוגניטיבי בין המעשים לערכים.. לדעתי עם הזמן אדם כזה מצדיק במידת מה את המעשים שלו.. או כי הוא מסכן ואין לו ברירה או כי היא אשמה וכאלה..

במובן הכי פשוט - כל הספרות השוביניסטית / פטריארכלית, שבה משדכים אישה לגבר ממעמד עשיר חרף רצונה - אם זה ספר פמיניסטי (נניח "גאווה ודעה קדומה") - הדמות ה"רשעה" שם פועלת פשוט מהצדק תרבותי.

אבא פטריארכלי ששולח את הילד שלו לפנימייה כי הוא לא נוהג לפי חוקי נימוס או משהו - פשוט מתנהג כמו שנהוג תרבותית.

אגב, דמויות כאלו יכולות להיות מעניינות במיוחד, כי יש להן פער שהן לא מצליחות לגשר בין המוסכמות לבין המצפון שלהן. הם כל הזמן ישכנעו את עצמם שזה בסדר, שכך צודק, "מה, הם לא יקבלו חינוך?"

-

עולים לי עוד נבלים מהסוג הראשון... בהרבה סדרות וסרטים שראיתי או ספרים שקראתי הרשעות שלהם מתבססת גם על זה

(דוגמה מובהקת - רסקולניקוב מהחטא ועונשו רוצח אישה זקנה כי הוא מגיע למסקנה אידיאולוגית שמותר להרוג אותה, אבל דוסטוייבסקי הגדיר את קווי הדמות שלו כ"אדם שיכול היה להיות צדיק גמור")

אני חושבת שדיברתי על השלישי או הרביעי... כאילו בשלישי אין לאדם ממש בחירה כי זו פשוט מחלת נפש ואני ברוך ה' לא ממש מכירה את זה...

ברביעי כאילו זה משהו שאני מזדהה איתו מלכתחילה רק ביותר קיצוני נקרא לזה...

"כיפה אדומה - הסיפור האמיתי"

רוב הספרים העלילתיים והסרטים שאני מכירה באמת לא מציגים את הדמות הרעה כדמות שאפשר להבין אותה איכשהו, שלא לדבר על הזדהות.. בהרבה סרטי דיסני דומים יש את דמות הנבל שזה דמות באמת שהיא פשוט רוע טהור..

הרבה יותר קל לכתוב ככה, קשה לכתוב על רע אנושי כמשהו קרוב ללב, כי הוא לא.. יותר קל לעשות את זה דיכוטומי ומוחלט, יש אותנו הטובים, ויש את הם הרעים וזה סוג אנשים אחר...

במציאות מעבר לדיסני, חושבת שיש מקרים פתולוגיים של הפרעות אישיות (מרקסיזם, אנטי חברתית..) ואז באמת זה רוע מוחלט ואנשים שהתפיסה שלהם את הרע והטוב היא אחרת משלנו.. שם יותר אפשר לראות ''רוע מוחלט'' ז''א אנשים שיודעים שהם הרע ולא אכפת להם מזה והם לא מתחרטים.. זה מיעוט של אנשים, רוב האנשים שעושים דברים רעים אם לחשוב איך הם נראים בפנים, לדעתי אין שם תחושה של זדוניות או דווקא כדרך חיים (במקרים ספציפיים אולי כן, כמו כולנו) בבחירה להיות גנב נגיד זה לא כי אני רוצה להיות רע ולא אכפת לי, זה כי למה לא, והרבה להפוך חיסרון לאידיאל..

אם לחשוב על הספרים שקראתי שדמות הרע שם כן היתה אנושית, חושבת שבאמת זה התנהלות רגילה של אדם שחי את חייו וזה הרגילות.. יש את מי שנולד לזה (שכונות מצוקה וכאלה), יש את מי שנפגע ונוצרה טראומה, יש את מי שזו הדרך היעילה שהוא מצא להתמודד (לא להתמודד) עם החולשות שלו.. אבל בסה''כ אני חושבת שכולם חיים עם עצמם די כמו אנשים רגילים, מקבלים החלטות כמו אנשים רגילים, רק שאיכשהו בדרך היתה סטיה בכיוון של קבלת ההחלטות..

נקודה חשובה בעיני היא זה שלדעתי רוב האנשים חיים יחסית בטוב עם המצפון שלהם. אבל לא כי הם רעים במקור אלא כי הנפש לא יכולה לשאת את זה שהאדם פועל בניגוד מוחלט לערכים ולאמונות שלו על החיים, מה שנקרא- דיסוננס קוגניטיבי. ברגע שיש כזה דיסוננס האדם מתאים או את המעשים לערכים, או את הערכים למעשים.. באיזשהו מידה כן? יכול להיות רגעים שאדם עם מצפון, קורה לכולם.. אבל שהדרך חיים מנוגדת לאמונה זה לא אפשרי לשאת את זה בשפיות..

2. חדמ"ש.

3. לא ממש...

1. ברור, מאוד. מחשבות מה מי שאני כותבת עליו היה עושה בסיטואציה מסויימת שקוראת או איך הוא היה מגיב אם היה רואה אותי עושה את זה... וגם הסתכלות יותר רחבה על דברים, הבנה שלא הכל שחור או לבן ויש עוד צדדים לכל דבר...

2. אני כותבת כבר בערך ארבע שנים על אותן דמויות אז הן גדלות יחד איתי כזה... יש דברים שכתבתי לפני שלוש שנים שאני לא מסוגלת לקרוא כי זה ממש לא אני עכשיו אבל זה כן אני של פעם...

כששואלים אותי על מה אני כותבת אני עונה שעל עצמי כי גם אם זה לא השם שלי שם-עדיין אני כותבת את החיים שלי, הרצונות, החוויות, הפחדים... לכן אני לא מסיימת סיפורים, סוג של כל עוד החיים שלי ברוך ה' ממשיכים-גם הדמויות ימשיכו לחיות...

3. האמת שלא לגמרי הבנתי את השאלה אז כאילו, כנראה שלא...😅

מה שמלווה אותי הוא מה שמלווה את הכתיבה שלי. הכאב ממנו אני ניזון בשביל המשמעות.

המילים השונות כמו כן המסקנות - מתחלפות כל הזמן.

קודם כל המשך בבקשה...

נוגע ומרתק.

תמשיך לכתוב.

מעניין.

מרגיש עמוק

מנסה לרדת לעומק