הם סתם מאיימים..

וגם אם חלילה יקרה..צה"ל יכסח! (בעזרת ה' במידה ולא ישנו את הוראות פתיחה באש כל שבוע ואז החיים של החיילים יהיו מופקרים)

תעבדי על מישו אחר

68 שנים כבר צהל לא באמת מכסח

יש אינספור קדושים.....

זה לא מעניין ת'מדינה.

אין פה על מה להתווכח.

צה"ל, הממשלה: "אלופי צהל, שרי ביטחון, ראש הממשלה ובכירים נוספים". לא זכור לי הקטע של האלופי צה"ל.

הממשלה זה סיפור אחר.

הידיים של צה"ל כבולות. כדאי שתבדיל בין הגופים השונים. ובצוק איתן צה"ל כיסח.

11,000 פצועים זה לא כיסוח?

מה הקשר בין סדרי ההעדיפויות של צה"ל לכיסוח שהיה בשטח. הסבר?

כל יום שני וחמישי בא ערבי אחר ומאיים משהו חדש, לא צריך לפחד מכל פליטה קטנה של עוד אחד,

וגם אם יהיה, עמ"י חזק. צה"ל חזק, ואולי זה יעורר פה כמה אנשים

"עברנו את פרעה, נעבור גם את זה"

ועצת ה' היא תקום.

הוא סה"כ בנ"א אחד שמביע את דעתו. הוא נגרר אחר עמו- לא להפך.

תמיד חלמתי למות בפיגוע ולהיות הרוג מלכות שאין שום ברייה יכולה לעמוד במחיצתו... הלוואי!!

מי שנהרג בפיגוע הוא במדרגה מאוד גבוהה

אבל זה לא אומר שאי אפשר לחיות חיים נורמאלים עד מאה ועשרים ומי שלא נהרג על קידוש ה' יכול לחיות על קידוש ה'

אז אני רוצה לחיות עד מאה ועשרים, ובסוף למות בפיגוע.

אחד מהחטופים (או נפתלי פרנקל או גיל עד) בא לקבל ברכה אצל הרב גרוסמן כמה חודשים לפני החטיפה.

ואז הוא ביקש מהרב גרוסמן שיברך אותו שהוא יזכה למות על קידוש ה'!!!!!

עד לדרגה אדירה של צדיקים עליונים.. הבעש"ט רבי לוי יצחק.. הרוג מלכות זה עוד יותר!! ואין שום אפשרות אחרת להגיע לדרגה הזאת.

ולהיתאמץ גם אם לא נגיע למדרגה של הצדיקים העליונים אנחנו חייבים להישתדל להיות יותר טוב

ואף אחד לא מבקש שתגיע למדרגע של רבי לוי יצחק מושל הבעל שם טוב

אני יודע דבר פשוט מאד, יש מדרגה שאני לא יכול להגיע אליה אם אני לא אמות בפיגוע (עדיף בתור חייל במלחמה) ולכן אני רוצה למות בפיגוע. פשוט מאד, בלי פילפולים והתחכמויות!

אבל יהודי לא צריך לרצות את זה, יהודי אמור לקדש שם שמיים על ידי החיים

ואם ה' כך גוזר צריך לקבל את הדין באהבה

אם לא אז עדיף למות בביגוע.

ואם זה למות עכשיו בפיגוע, או למות עוד מאה שנה, אז עדיף עכשיו.

גם אם שניהם זה על קידוש ה'... עדיף להגיע כבר עכשיו להגיע למדרגה הזאת. (למרות שככה אני לא אזכה להגשים לעולם את החלום להיות קלריניסט כמו חיליק...)

הלוואי שנזכה לחיות על קידוש ה'.. למות על קידוש ה' זה עצום. אבל לא לזה אני חושבת שאנחנו צריכים להתפלל...

למה לסיים ככה חיים?

הוגד לר' יוסף קארו, על-ידי ה'מגיד', שהוא עתיד למסור את הנפש על קידוש השם.

מה שלא קרה בפועל...

ההבנה העמוקה של מסירות נפש היא ביטול של האנוכיות והצרכים הפרטיים לטובת מגמה יותר

עליונה ויותר קדושה. מסירות נפש מעידה על סדר עדיפויות שלם ובריא של האדם. שיא מסירות

הנפש באה לידי ביטוי באופן מעשי במיתה על קידוש השם, אבל לא רק. מסירותו של ה'שולחן ערוך'

על הגדלת התורה בעם-ישראל במשך חייו שוות ערך ל

שאיפה למות סתם בתוך פיגוע כדי לקבל גן-עדן, זאת לא מיתה על קידוש השם, זו סתם חולשה.

זו חולשה לחפש קיצורי דרך בעבודת ה', וגבורה אמיתית היא לעבוד בשביל ה' כל החיים. חולשה

כזאת נובעת מכך שלא רואים את הערך שבשגרה, אבל כמאמר אחד האדמו"רים, ראיתי שהימים

בהם התמודדתי עם היצר והרגשתי נמוך - היו הימים הכי גדולים שלי והימים בהם הרגשתי קדושה

וטהרה לא היו כמותם. רצון ה' הוא המשכיות החיים, "וחי בהם". עצם הבריאה והחיים שאתה חי הם

ראיה לדבר. ומי שלא רוצה את זה - פשוט לא רוצה את רצון ה'.

זה עינין של סוג המוות.

יש מוות ע"י ייסורים ומחלות.

יש מוות שבא בטיבעיות- יענו מיתת נשיקה.

יש מוות ע"י בי"ד (שזה לא קיים היום).

ויש את צורת המוות הכי נעלה- שהיא למות על קידוש ה'.

אני לא מתפללת למות ח"ו.

אבל אני כן אבקש מה' שבבוא העת, שיגיע זמני להיפרד מהעולם- זה יהיה על קידוש ה'.

הרי נגזר עלי משמיים מתי אמות. זה כבר כתוב.

השאלה היא איך.

וה"איך" אני מעדיפה לקבוע שיהיה בצורה שתעלה אותי למעלה גבוה.

זה מדרגה הרבה יותר גבוהה ממי שחי פה, ולא כזה מפריע לי לעלות למדרגה הזאת עכשיו.

כמו שמעיין אמרה.. אנחנו מקדשים את החיים! ומסכימה עם שירה.. שכשאמות.. הדרך שארצה למוות בה בעזרת ה' בגיל 120 היא הדרך שתעלה אותי לרמה הכי גבוהה. בינתיים אני מתפללת שאקדש את החיים הכי טוב.

"שלא תביאנו לידי ניסיון ולא לידי ביזיון".

אנחנו לא מבקשים למות לפני הזמן.

אין לנו את הזכות להגיד להקב"ה: נתת לנו את מתנת החיים- לא רוצים. קח בחזרה...

אין כזה^^^ דבר.

זו מעין כפיות טובה.

וזה גם לא תלוי בנו.

ר' עקיבא וכן כל השאר לא ביקשו למות. אלא ביקשו שכשיגיע זמנם להיפרד מהעולם זה יהיה ע"י קידוש ה'.

אחרי המוות (עכשיו) אולי תגיע למקום מאוד גבוה. אבל גם זה מוגבל.

אתה לא רוצה לעלות לשם ופתאום לראות את כל הקידוש ה' שהיית יכול מסוגל וצריך לעשות בעולם ולא עשיית.

כי ביקשת למות מוקדם. (ח"ו).

לא כל מוות על קידוש ה' הוא פיגוע.

חילול ה' נורא. כי כשיהודי נרצח זה חילול ה' ולא קידוש ה'.

חילול ה' זה ללכת נגד רצון ה' בפרהסיה.

זה הכל.

ונרצחים אז כולם רואים כמה עם ישראל שפל ומשם ברור שה' אלוהי ישראל איננו אלוהי העולם. ח"ו.

החילול ה' שאינו נסלח לאדם בעוה"ז הוא החילול ה' שהוא היה אחראי להיווצרו.

עליו ניתן הציווי "לא תחללו את שם קדשי". (ויקרא. כ"ב ל"ב)

יהודי מטבעו לא יכול להיות אחראי לפעולות טרור.

(ואפילו אם כאומה יש אחריות מסוימת לגבי ההתנהלות הכללית. אין האשמה אינדוודואלית על כל אחד).

לעומת זאת-

יהודי שנוסע בשבת ויו"ט/מקלל/מתנהג בחוסר ד"א בפרהסיה- מחלל שם שמים. והוא גם יענש על כך בבוא העת.

חוץ מהעבירה עצמה הוא גם עבר על לאו של "לא תחללו את שם קדשי" וגם לא קיים עשה של: "ונקדשתי בתוך בנ"י...".

יהודי שנהרג על קידוש ה' זה יהודי שמוכן להרג על היותו יהודי. (למשל חייל שמודע לסכנות בכניסה למסלול קרבי/ יהודי שמוכן לגור בארץ למרות הסכנות מסביב).

וכמובן שכל יהודי אחר שנהרג על עצם העובדה שהוא יהודי זה קידוש ה' עצום.

בלי קשר לתוצאה בקרב הגויים.

כל מי שגורם ליחס לא טוב לתורה הוא מחלל שם ה'.

לדוגמא, בייניש נמצא בבית מדרש ומתבטל, הוא גורם לאווירה של ריפיון בבית מדרש... זה חילול ה' ורק מיתה מכפרת על זה!!! מפחיד.

זה אומר שחילול ה' וקידוש ה' הם מושגים של הופעת שמו וההופעה היותר שלמה ומשמעותית היא כנסת ישראל. ולכן כאשר יש פגיעה בעם ישראל זה מראה שאין הופעה שלמה של כנסת ישראל בעולם וממילא אין הופעה שלמה של השכינה בעולם=חילול ה'.

כשיהודי נרצח זה חילול ה' גדול מאוד.

גם לחטוא זה חילול ה' אבל לא מסוג לאומי אלא מסוג אישי יותר וסגולי יותר.

כל יומיים הם מאיימים באינתיפדה,לא מפחד מהם בשיט...חכו ביבי שינה את כללי הפתיחה באש,ועכשיו כל מי שיזרוק אבן ק"ו בקתב-יקבל כדור בלי לחשוב פעמיים...

חוצמזה שיש אינתיפדה שקטה כבר מלא זמן...

וקשה לי להאמין שיהיה אינטיפאדה כמו ב2000 עם אוטובוסים מתפוצצים וכל זה...המודיעין שלנו ב"ה הרבה יותר יעיל וחזק,והשב"כ ב"ה יותר מתוחכם..

יהיה טוב

דיבורים דיבורים ואין מעשים

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...