על מה שכתבת כאן. אם אתה מאשים את ממשלת ישראל בכל ההפקרה הזאת - למה אני לא רואה אותך גם כותב מנגד תודה לממשלת ישראל על כך שהיא שומרת על כ7 מליון יהודים חיים במדינת ישראל, ושומרת על המדינה כבר 67+שנים? למה את זה אתה לא טורח לכתוב? האם זה שאני ואתה חיים כאן ומתהלכים בארץ זה כל כך מובן מאליו? האם לזה אין שום קשר לממשלה?

תחשוב על זה... קל מאוד לראות את הנרצחים - שבאמת, שוב, זה באמת כואב ומחריד ומזעזע - אבל קל מאוד לראות אותם וישר להאשים את הממשלה/המשטרה/הצבא/השמאל/אנעראף - במקום להבין שמידי יום ביומו מסוכלים עשרות פיגועים בשלבי תיכנון שונים, ושבכל זאת, אין שום דבר מושלם ולהניח שאם הממשלה קיימת זה אומר שצריכים להיות 0 הרוגים בשנה זה בורות והיתממות.

ואני מצטער שאני חריף ככה בעוד הדם שותת, תאמין לי שגם לי מאוד כואב, אבל יחד עם זה כואב לי גם על אנשים שלא משכילים להכיל מורכבויות במציאות .

ה' ייקום דמם של זוג ההורים שנרצחו

זה באמת נראה לך זמן לדיונים ולחרטוטי מוח?

הכאב אני עדיין אומר מה שאני אומר. זה לא סותר בכלל את הכאב על הרצח הזה. אבל לא מוסיפים עוולה על עוולה, ככה אני רואה את זה. אם מישהו היה בוכה מולי תוך כדי שהוא (ואני מקצין, כן) אוכל חזיר ואומר לי שהוא עושה את זה כי נרצחו שני הורים בפיגוע - גם אז לא הייתי אמור להעיר לו שאין קשר בין הכאב הנורא והאדיר על המוות הזה, לבין הדבר הלא נכון שהוא עושה בעקבותיו?

אני מסכים עם הכאב שלך אבל לא עם התוכחה שלך למקום מסויים מאוד ובדרך חריפה מאוד.

זכותך לכתוב את מה שכתבת, וזכותי להגיב כמו שהגבתי. קוץ אני בטוח לא, אני בנאדם.

כל טוב ושבת שלום.

וזה מהזמנים האלה אז דיי תעשה טובה

פשוט לא חובה להתנגח דווקא בממשלה, ושזה מהזמנים האלה, אז דיי, תעשה טובה...

מצטער, אם לך מותר בתוך הכאב להגיד דברים לא נכונים, אז גם לי מותר בתוך הכאב להגיד דברים נכונים.

מצטער, עדיין לא שיכנעת אותי במה אתה עדיף עליי, ולמה אולי אתה יותר כואב ממני.

(יודגש: במקרה והיה אומר את הדברים האלו אבא/אח/דוד של אחד הנרצחים - לא הייתי אומר מולו כלום. דרגות קרבה מסוג זה, ובלב הסבל, מכבדים. אבל כמדומני שכאן לא זה הסיפור).

כשיהודים קמים לתחייה אומרים תודה לממשלה.

(וגם בזה אני מסופק.)

כשהם נרצחים כועסים עליה.

זה ממש פשוט.

אין שום צורך לקפוץ ולהגן על כוחות הביטחון

שמסתדרים יפה מאוד בלעדיך.

ואגב, בתור תושב האזור

אני יכול לומר לך בלב נקי

שאין לך מושג על מה אתה מדבר

ובהחלט היה עדיף אם רק הפעם היית שותק.

אוקיי, כי דודה שלי לא נרצחה בפיגוע, תודה שהזכרת לי...

(היא כן)

אוקיי, כי לא בערך כל המשפחה המורחבת שלי גרה בין אלפי מנשה לישובי דרום הר חברון, וכל הבתים השניים שלי הם באיזורים האלו.

אוקיי, כי ברור שאם אתה אומר שאין לי מושג על מה אני מדבר, אז זה ברור שאין לי מושג על מה אני מדבר.

תודה אומרים על דברים טובים? זה שהשב"כ יום יום מסכל פיגועים - ורק חלק קטן מהפעולות מותר לפרסום, כמובן - זה לא מצריך תודה?

זה שיש לנו צבא אולי הכי חזק במזרח התיכון, זה לא דבר שצריך להגיד עליו תודה?

זה נוצר מאליו? ה' ברא לנו את הצבא הזה יש מאין? 

סלח לי אבל היית קצת פתטי במשפט הראשון שכתבת "כשיהודים קמים לתחייה אומרים תודה לממשלה" (איך הממשלה קשורה לניסים שה' עושה, אם עושה? עין הקורא יודע...).

אין שום צורך לקפוץ להגן על גופי הביטחון? נכון, אין - אבל כאשר מתקיפים אותם, אז לפעמים כן יש צורך כזה. לא בגללי, בגלל המתקיף.

אבל נעזוב את זה כרגע. נתמקד בדברים חשובים יותר, נצטרך לתפילה לעילוי נשמת ההרוגים, ונמשיך להתפלל לה' שייקום במהרה את דמם ויעזור לחיילינו היקרים לחסל את המחבלים במהרה!!!

אז באמת לא צריך להגיד תודה

לא לשבכ

לא לממשלה

ולא לאף גוף אחר.

גם אין צורך למחות כשמישהו מאשים את הממשלה בפיגוע.

אבל נעזוב את זה כרגע.

העיקר הוא שכאשר מישהו כועס על זה שיהודים מתו -

חשוב מאוד שנבהיר לו שהוא לא דייק בדבריו.

חשוב שנניח את הכאב בצד לרגע ונדבר על הממשלה

וחשוב שבסוף נגיד שנעזוב את זה לרגע 

כי זה לא באמת מה שחשוב

ונסיים בתפילה עם שלושה סימני קריאה

לפחות פעמיים.

(וגם כחותינו איתו. וכמו שצריך. הלוואי).

לכל אחד מהם ויובלו אחר כבוד לקבורה בקבר עם חזיר.

יימח שמם ושם זכרם  

לא יורים באדם שאינו מסכן עכשיו חיים - לדוגמה כאשר הוא בורח

תפסיק עם הצביעות של לירצות אחרת מהם אבל להגן על כל מעשיהם ולא לתת לבקר אותם (כמו שראיונו בתחילת השרשור)

"עד מתי"!!
תאנף בנו?
ושכינה זועקת ובוכה אוי לי מראשי קלני מזרועי.
כבוד ה' מחולל בארצנו.
ודם יהודי הפקר לשוסינו.
קומי רוני בלילה  לראש אשמורות שפכי כמים ליבך נוכח פני ה'.

יהי  זכרם ברוך

בס״ד

לא מעכלת. 

לא המצאתי את זה!

ומהיכרות עם הצנזורים של רוטר, אם זה היה צריך להימחק זה היה כבר נמחק במהרה. וזה עדיין מופיע שם שחור על גבי מחשב

אני לא אקשר כאן את המקור ברוטר, למקרה שזה עדיין אסור לפרסום, אבל לשיקולך...

אל תגרמו לי לא לישון הלילה גם כי נצטרך לערוך ולמחוק פה. 

בבקשה - יותר אהבת חינם, פחות פיסות מידע לפני שמתפרסמות בכלל כלי התקשורת.

בשורות טובות.

"אם ה' לא ישמור עיר שווא שקד שומר".

כמו שאני לא סומכת על מדינת ישראל להגן עלי אני גם לא אאשים אותה בשעת בחידלון.

באמת נראה לכם שאותם חיילי משמר הגבול שנדרסו על ימין ועל שמאל בירושלים ב-א-מ-ת יוכלו להגן עלינו...

הם רק בורג במערכת העולמית. אין להם שום כוח.

2 יהודים מתים. 4 יתומים נוספו לעמ"י. כל המדינה על הרגליים.

ישנה כתובת אחת לכל הטענות.

והיא לא המדינה.

נראה לך שכל זה באחריות של בנ"א אחד/שניים?? באמת?

למה הם מנהלים את העולם?.

הם בסך הכל מנהלים פה מדינה קטנה.(משתדלים בכל אופן להראות כלפי חוץ) .

הדבר היחיד שיש ברשותם זה יכולת הבחירה. אפילו כוח אין להם.

אפילו אם ביבי ובוזי' יציבו מאה אלף חיילים על כל מטר ריבועי במדינה- אם ה' לא ישמור עיר שווא שקד שומר.

למה הפס' לא ברור?

הטענה כלפיהם היא 

שלא רק שהם לא עושים השתדלות להגן על יהודים - 

הם עוד מסייעים לרוצחיהם.

אף אחד לא חושב שה' נעלם לאנשהו.

אבל ברור שיש טענה כלפי מי שבידו היכולת

ואיננו עושה דבר. (וגרוע מזה).

על זה הם ישלמו אחרי מאה ועשרים.

עוד לא מצאתי בתפילת שמו"ע הודיה כלשהי למדינת ישראל על כך שהיא מגינה עלינו. ק"ו לא האשמה כשהיא לא.

ומה קשור המדינה?

אם את כיהודיה יכולת להציל יהודים ולא הצלת

האם את חושבת שהתנהגת בסדר או לא?

זאת השאלה היחידה.

כל הענין של מדינה - לא מדינה הוא פשוט לא רלוונטי.

העניין הוא מי שבידו היכולת.

האם אתה שר הביטחון פתחת כביש לתנועת ערבים

למרות שידעת שיש אפשרות שיירו ממנו על יהודים?

אם כן - ודאי שאפשר להאשים אותך במותם.

אך לא על מקרים ספיציפיים.

הקב"ה החליט מי ימות ומתי. לא מפכ"ל המשטרה ולא ראש השב"כ.

ה-רגע היה יו"כ. אמרנו "מי יחיה ומי ימות". 

"מי"

לא "האם" או "בתנאי מידניות רהמ"ש".

בתכלס- 

הקב"ה החליט לפני פחות משבועיים שיישארו פה 4 יתומים. לנצח.

רהמ"ש אחראי להתוות מדיניות מוסרית כלפי העם היהודי ולעשות את ההשתדלות שלו. ואם הוא לא עשה את ההשתדלות שלו הוא ייענש בחומרה. (וה' יודע עד כמה...)

מכאן ועד להאשים בנ"א על החלטותיו של הקב"ה המרחק גדול. מאוד.

העובדה שמשפחה הספיציפית הזו נבחרה לעמוד בניסיון (ורק ה' יודע למה. כי זה ממש אכזרי) לא קשור לבחירת רהמ"ש.

אני עניתי על שאלה שנשאלה לגבי התגובה שלי.

מוזמן לעיין בשירשור כולו בכדי להבין את ההקשר.

אנחנו מאשימים אותו על ההחלטות שלו.

אבל את סותרת את עצמך לגמרי.

רה"מ לא עשה את ההשתדלות שלו וגרוע מזה.

הוא לא מנע דברים שהיה יכול למנוע

ועשה דברים שהיה אסור לו לעשות.

רה"מ הוא בן אדם.

אפשר וצריך להאשים אותו.

אין שום קשר למשפחה ספציפית כזו או אחרת.

בדיוק כמו שכתבת.

הוא אשם בכל מקרה ובלי קשר להחלטותיו של הקב"ה

מי יחיה ומי ימות בכלל..

הוא אשם כאדם לאדם. בין אדם לחברו.

הוא אשם בדיוק כמו נהג שיכור שנכנס לצומת באור אדום

ואין לו שום בחירה מי ימות כשהוא יפגע בו.

ההשוואה שלך דומה לבן אדם שלא אכל שבועיים ומת

ולא הבין איפה ההשגחה הפרטית ולמה ה' לא שמר עליו.

והיא בלבד.

יש מה שנקרא "השתדלות".

ויש מה שנקרא "גזירת שמיים".

המרחק בין 2 המושגים גדול מאוד.

בכל השאר לא ראיתי סטירה כלשהי בין דבריך לדברי.

הקב"ה גזר (משום מה..) גזירה נוראית על המשפחה הזו. אם המוות לא היה בא בעיקבות הירי הוא היה בא בעיקבות אלף ואחת אמצעים אחרים.

שיכור שניכנס לצומת מואשם בפגיעה. כשהוא יעלה למעלה אחרי מאה ועשרים ישאלו אותו למה היה חסר אחריות והביא את עצמו למצב של רסלנות- לא למה רצח משפחה שלימה. כי את זה גזר ה' ביו"כ. לא השיכור.

ואם השיכור לא היה נכנס לצומת- המשפחה הייתה בכל זאת נפגעת. ע"י מישהו/משהו אחר.

"כי ייפול הנופל ממנו" נכתב כשהתורה מצווה על יהודי לשים מעקה לגגו.

מה זה "הנופל". תכתוב "האדם". או "הנפש". או כל דבר אחר.

אבל מה זה "הנופל"..?

רש"י: "ראוי זה ליפול ואעפ"כ לא תתגלגל מיתתו על ידך. שמגלגלין זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב".

 רבינו בחיי:" ועשית מעקה לגגך, ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו" (כב', ח').ראוי היה ליפול מששת ימי בראשית, אבל אתה לא תגרום שתהא מיתתו על ידך.וענין המדרש הזה, כי כל הנבראים כולן, נבראו בחפצם ורצונם והקב"ה הודיעם בראשית הבריאה כל עניניהם כולם וכל המקרים העתידים לבוא עליהם...ועל זה אמרו  ראוי זה ליפול מששת ימי בראשית, ואעפ"כ יש עונש גדול למי שמסבב, ולכך" ועשית מעקה לגגך ".

ביבי אחראי שלא 'שם מעקה'.

אבל לא אחראי על כך שבידיוק המשפחה הזו נפלה שם. היא ולא אחרת.

ביבי לא עשה השתדלות (ואם כן- אז לא מספיק. ואם כן עשה מספיק את זה רק הוא ידע אחרי המאה ועשרים שלו).

אבל הגזירה כבר נגזרה.

השאלה רק מי יבצע אותה. (הערבי המתועב או הגז/הבריכת שחיה/הים וכו')

וזו גם תשובה ל @לב אמיץ ו @צריך עיון. 

או שאת לא אומרת השיבה שופטינו ולירושלים עירך או למלשינים 

"ומלכות זדון מהרה תעקר ותשבר..."

ולירושלים לא קשור לעינין.

ולמלשינים - נו. על זה אין צורך לפרט שהוא לא קשור לעינין פה.

והיות שהמערכת המשפטית למעשה שולטת כאן הרי שזה בהחלט קשור

"ובנה אותה בקרוב בימנו בניין עולם"

ולמלשינים זה בדיוק על רשעי ישראל

ועל זה כל אחד ייתן דין וחשבון.

אבל האשמה בפועל היא לא עליהם.

אין להם כוח. אין.

בתכלס- הם לא קובעים את מהלך העינינים בשטח.

על זה אחראי אחד ויחיד.

הציבור שבחר בהם בפירוש כדי לממש מדיניות מאוד מסויימת.

אם יש להם בחירה חופשית, יש להם כוח.

וה' הטוב יצליח בידם.

בחירה האם לעמוד בתור נבחר ציבור והאם ואלו מידיניות להתוות במדינה.

אך אין להם כוח ואפשרות להשתלט על כל מקרה ומקרה.

הקב"ה החליט שמשפחה זו וזו תהיה בצומת מסוימת ובידיוק אז יעברו חולית המחבלים. ולא דקה לפני.

ועל זה^^^ אני בוכה.

כי יש 4 יתומים לנצח. ו*הוא* אחראי לכך. לא המדינה.

גם אין לי כוח לזה. לא עכשיו.

תמיד אפשר לפתוח דיון בנושא: השגחה פרטית מול בחירה חופשית.

אבל בזמן אחר.

ז"ל הייתה כותבת בו.הערצתי אותה ואת היצירה שלה. זכרתי שירים שלה בע"פ מרוב שהם נגעו בי.זה היה לפני הרבה שנים בזמן של תקופה לא קלה שעברתי ונשאבתי ליצירה ולכתיבה המדהימה שלה. היא אחת מבין שתיים שהשתוקקתי להכיר כדי לדעת מי הדמות המיוחדת שכותבת ככה.

היא מייצגת בראש שלי פרק ותקופת חיים מהעבר .

אם היו שואלים אותי מה מייצג בשבילי את גיל ה20 המוקדם שלי אני בטוחה שגם היא והיצירה שלה היו עוברים לי בראש.

רק ביו"כ האחרון נזכרתי באחד השירים שלה למרות שעברו שנים מאז קראתי אותו. הכתיבה שלה הותירה בי חותם לעד.

בחורה עמוקה עם כתיבה מדהימה. יותר מזה לא זכיתי להכיר, כי לא הכרתי ברמה האישית,רק כקוראת סמויה.

יהי זכרם ברוך.

הלם.

השם רחם על עמך ישראל.

טל ומטר נכבד , אתה קובל בלי הרף על כל מיני כותבים כאן .  ואחר כך מספר לנו שצדיקים טהורים לא קובלים  על רשעה"? .

 ולענין שלפנינו.  

 א. ראוי שלא נסתפק ב " ה' יקום דמם" אלא נגיד "  ה' ועמו יקמו את דמם ".  זו חובתינו לנקוט בצעד החינוכי , נקמה, כדי להסביר לערבים ימ"ש לא לפגוע בנו.

אני יודעת שזה יעצבן אותך אבל אתה פשוט חי בסרט!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

בתור תושבת איזור גב ההר, אני יכולה להגיד שהאשמה היחידה היחידה זו המדינה!

ובא תקשיב להוכחתי אם יש לך ספק לעניין -

לפני כשנה וחצי המדינה החליטה  לפתוח את הקטע של הכביש  מבית דג'ן עד בית פוריק לערבים! תושבי אלון מורה עשו המון מחאות והפגנות ללא הועיל1!! לפני כחודשיים המדינה החליטה לפתוח את הכביש לערבים מבית פוריק ועד בה"ד 3!! (זה אומר שנוסעים בצומת איתמר ערבים!!)

 גם אז תושבי אלון מורה ירדו למחאות בבית פוריק אך ללא הועיל!!!

אם יש לך קצת שכל בראש, אני מקווה שתעשה חישוב נכון ותבין שעד לפני כשנתיים כל הכביש מאלון מורה עד בה"ד 3 היה סגור לערבים!!  והמדינה המפפגרת הזאת החליטה כל פעם לפתוח חלק קטן, כך שהיום כל הכביש מבית דג'ן (טיפה אחרי אלון מורה) עד בה"ד 3 פתוח כולו לערבים!!

 - - - בחודש האחרון זרקו בכביש הזה 25 פעמים אבנים ובקבוקי תבערה!! הודות למדיניות ההכלה. ביבי לשלטון!!!

אתה יכול להתחיל לכתוב בינתיים

הוא מיועד לנשים בנות 30+ מהמגזר "הרוחניקי -מחוברת -לעצמי" שרוצות חומר קריאה קליל ומבדר בצהרי שבת.

לשפוט אותו לפי אמות מידה של עומק או דיוק מחשבתי או דתי ברור שהוא לא שווה הרבה.

אם הכוונה לעניינים רפואיים או מדעיים, אולי יש מקום לתקן טעיות והטעיות של הציבור.

אבל ברוב העניינים הרצינים, וגם לא בענייני עיצוב ואופנה, אני לא חושבת שיש מה לקחת אותו ברצינות.

אולי אני פשוט רציני מדי😏

אז מעניין על מה הוא מדבר

(אני מודה שלא קראתי לעומק, או כמעט בכלל כי אני לא זוכרת כלום ממה שהיה שם. אבל זוכרת דברים הרבה יותר גרועים)

אמנם פתוח קצת יותר מדי, קל ונחמד.

ועוד אתה מתפלא שאתה לא מתחבר

מכיר דרך אחרת לפתור את הבעיה הזו?

ויש עוד עשרות עלוני שבת.

והקריאה שלי כלולה במחיר של המנוי

תראה מה זה עושה לנפש שלך.

זה עלון נשי שמיועד לנפש והרגש הנשי.

אתה קורא. אתה נפגע.

כן. נשמע מוזר

אבל עובדה שאישתך שמחה במנוי (אני מניח שעשיתם את המנוי בשבילה)

ולך זה עולה על העצבים.

לא סתם זה עלון לנשים ולא לכל הקהל

ואם תגיד שזה מטעמי צניעות (שגבר יקרא דברי אישה וכו'… )

תראה גם בציבור החילוני יש עלונים שמיועדים לגברים וכאלה שמיועדים לנשים.

אני הסובל,

לאשתי לא חסר (אני קורא רק אחרי שהיא מסיימת...)

בדיוק.

אתה נפגע מזה שאתה קורא.

יש הבדל לא להסכים עם משהו ולחשוב שהוא עושה נזק, לבין להיפגע רגשית.

כמובן שיש מושג כזה שנקרא כתיבה לקהל יעד מסוים, אבל דווקא בגלל שהעצות האלו פונות אל הקהל שיש להן הכי הרבה סיכוי להתקבל עליו, זה הופך אותן ליותר מזיקות.

וגם אי אפשר להפוך כל דעה ורעיון לפילוח לפי קבוצות שיוך של מין, עדה או צבע שיער. ביקרת עניינית כלפי רעיון מסוים היא קבילה גם אם מי שאמר אותה הוא לא מ"הקבוצה הנכונה".

ולראייה, בפעם האחרונה שבדקתי, אני אישה ואני לא אוהבת כל הדברים הרוחניקים הטיפוליים של "איך זה גורם לך להרגיש". זה יותר עניין של אופי מאשר שייכות לקבוצה מסוימת. נכון שהאופי הזה נפוץ יותר בקרב נשים, אבל זה לא אומר שזה עניין "מהותי- נשי" או איך שלא קוראים לזה היום.

במשהו מהותי כזה.

אז אין סיבה שתתחבר בכל מקרה

חחח אני תמיד צחקתי מהעלון הזה

טור שנכתב על ידי אשת מקצוע בתחום הטיפול.

לא גורו מטעם עצמה, לא בוגרת קורס NLP זריז, אלא באמת אשת מקצוע מוערכת (וזה נושא אחר לכשעצמו - רוב הפרסומות והטורים בנושא הזה קשורים למומחים מטעם עצמם חסרי כל הכשרה רצינית).

היא סיפרה על זוג שהגיע אליה לקליניקה, הם נשואים מעט שנים וכבר יש מספר ילדים, ועכשיו האשה שוב בהריון.

הזוג היה מדוכא, הם סיפרו שהם אמנם רצו משפחה גדולה, אבל הקצב מהיר מדי עבורם, הם לא מספיקים כלום, מרגישים שהם לא עומדים בקצב, שהם לא משקיעים מספיק בילדים וכיוצ"ב.

ההריון החדש (לא נכתב שם במפורש אבל אפשר להבין מבין השורות שהוא לא היה מתוכנן) מכניס אותם ללחץ וחרדה ועצבות גדולה.

ומה היא ענתה להם?

אולי ה' מנסה ללמד אתכם לבקש עזרה מאחרים.

זאת תשובה נוראית בעייני כשהיא מגיעה מאשת מקצוע בתחום הטיפול.

אסור, פשוט אסור, להכניס את ה' לחדר הטיפול - אלא אם כן המטופל בעצמו עושה זאת.

את רוצה להכווין את הזוג למשהו מסוים? מעולה, תגידי זאת בצורה ישירה. אבל אל תיעזרי באלוקים בשביל לשכנע את הזוג שאת צודקת, כי את לא נביאה ואין לך מושג מה הוא מנסה ללמד אותם.

אולי הוא מנסה ללמד אותם להשתמש באמצעי מניעה? אולי הוא מנסה ללמד אותם שיעור בסבלנות? בביטחון ב-ה'? אולי הוא רוצה ללמד אותם לחיות בעוני כדי שיעריכו את המעט שיש להם?

אין לך שום דרך לדעת מה הוא מנסה ללמד אותם, והניסיון להכניס אותו לחדר הטיפול כדי לקבל חיזוק לדברים שאת אומרת להם - לא הוגן ומאוד בעייתי.

מטפל לא יכול לנכס לעצמו את תפקיד הדובר של אלוקים, זה מפעיל על הזוג מכבש לחצים - הנה לא רק המטפלת חושבת כך וכך, זה גם רצון ה'! זה מה שהוא מנסה ללמד אותנו!

במקום שהם יעבדו את הרגשות שלהם מול המטפלת, אולי אפילו יתווכחו עם המסקנה שלה, היא מציבה מולם גורם שלישי שאי אפשר להתווכח איתו ועם הסמכות שלו.

אני מדגיש שהעצה עצמה לא גרועה, לגיטימי להגיד לזוג במצב הזה שהוא צריך לבדוק אם יש אפשרות לבקש עזרה מההורים או שכנים וכו'.

הבעיה שלי הייתה עם הניסיון להציג את העצה הזאת כ"רצון השם".

זה חשוב מכל מיני סיבות. הראשית שבהן זה שלפעמים הכח שמפעיל את המטופל מנוגד לאמונה שלו. ואם המטפל מחזיק באותה אמונה בחיים האישיים שלו אי אפשר בעצם לעבוד עם הכח הזה. אי אפשר להציף אותו למעלה כדי להיות איתו בקשר ולעבוד איתו וכמובן לא תהיה דרך להתקדם משם לשום מקום.

אם אנחנו מתעלמים ממנו זה אומר שהוא עדיין קיים. הוא פועל. פשוט ירד מתחת לשולחן כי החלטנו (בשכל) שהוא אסור. אם לא נעים להעלות נושא בפני המטפל משהו. הטיפול מאבד אפקטיביות.

גם אם אנחנו מתביישים ברצון הזה, וגם אם הוא ממש לא מוסרי. הוא שם. ולפני שאפשר לטפל בו צריך להכיר בזה שהכח הזה קיים אצלנו. וזורם בנו. ונמצא שם.

אבל מה קורה כשהכח מתנגש עם אמונה?

צריך למצוא מקום בטוח (טיפול זה מקום מצויין, אבל לא רק) שהכח יכול להתבטא. ומשם אפשר להתקדם איתו הלאה. זה נושא בפני עצמו כי בדרך כלל יש מנגנון שהביא עלינו את הדפוס שאנחנו נלחמים בו (מלחמה אבודה, אגב, היא תמיד אבודה).

ברגע שדייקנו אותו אפשר לנסות להבין אותו לעומק. למה אנחנו צריכים אותו, ממה הוא שומר עלינו, ועוד כאלה. זה נושא ארוך ומרתק. לפעמים (בטח אצל רגישים) אנחנו סופגים דברים שהם לא שלנו בכלל.

הוא שהטיפול צריך להביא את המטופל למקום שהוא רוצה, לא למקום שהמטפל רוצה.

אם תלכי למטפל נוצרי, את לא תרצי שהוא יטיף לך שיהיה לך יותר טוב בעולם הזה ובעולם הבא אם תקבלי על עצמך את מלכותו של אותו האיש.

ואם תלכי למטפל חילוני, לא תרצי שהוא ישכנע אותך (או אפילו יעלה כאופציה) ששמירת נידה גורמת לבעיות ולכן עדיף לוותר עליה.

בחדר הטיפולים שלי ה' נכנס מלאאאא פעמים.

לא רואה סיבה שהמטפל עצמו לא יכניס אותו בעצמו ואני גם לא זוכר אם אני הכנסתי אותו או לא.

בכלל לא רואה בעיה.

לא קראתי את כל הכתבה אבל ממה שכתבת לא ראיתי כל פגם.

שאלתי את אחי, פסיכולוג, תואר ראשון, תואר שני והתמחות, כל המסלול הארוך וזה מה שהוא ענה לי.

אבל הוא גם לא מבין על מה דפקת את הראש שלך.

אבל כן, חוסר המקצועיות הרגיז אותי, במיוחד לאור ההיסטוריה שלי

אם היא אמרה את זה בקונטקס רחב שבו כן טיפלה עניינית, אז זה לא נורא.

מה היה קודם - האם היה קודם ופשוט לא הביאו אותו...

אבל זה נכון שאם מתחילים עם מוסר (בכל צורותיו), זה עלול לעשות רגשי

אשמה וגם לא פותר את הבעיה.

אולי אפשר לכלול את זה בדרך ארץ קדמה לתורה; לפני שמבקשים

מאיתנו לעבוד על המידות שלנו, להביט למעלה, להתקשר עם בורא

העולם, צריך להכין קרקע יציבה כלשהי (לפחות).

ייתכן מאוד שיש אנשים שיכולים לעשות זאת דרך אמונה מאוד

חזקה; הבעיות השורשיות מן הסתם אינן נפתרות, אבל החבל

של הקשר החזק עם השם, עוזר להם להצליח לצוף, ואולי אף

יותר מזה. אולי.

זה לא "רוחני", זה הזיה.

לא מצליחה להבין מי קורא את המגזין הזה.

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

אבל אז הוא דווקא היה מפחיד קצת לילדים

ממש ממש מהלב. באמת, גרם לי לחלישות הדעת. איזו נפש, נשמה, יפה ונקייה!

ישב כמה שנים בכלא, שוחרר כמיטב המסורת של מערכת המשפט הישראלית המלאת חמלה והגנה על אלו שהרסו חיים.

מסתבר שתוך כמה שנים יחזר להסתובב עם פמליה וחסידים שוטים, בדיוק כמו מוטי אלון...

היו מחאות, דיבורים, ואז השתקה.

אולי צריך להציף את הנושא הזה שוב.

צריך לעקוב, לבדוק מה הסטטוס של הרוע הזה

מי מסוגל לחזור לכזה איש? להאמין בו?

מדובר על אנשים אינטלקטואלים... לא לבושי שחורים שנוהרים אחרי כל כת מזדמנת וכל איש אשר בשם רב יכונה, אשר כל רדיפה שבעולם וכל פיצוץ פרשייה לא תרחיק אתם ממנו אלא תוסיף ותעצים את אהבת והערכתם אליו..

איך יש עדיין אלפי חסידים לברלנד?!

אם אתה מכיר שמישהו שמתפתה לשם, תציל אותו. זהו.

שהיכולות שהביאו אותו למקומו הקודם עדיין שם. ספויילר: זה אכן דבר שלא מסובך מדי ללמוד. אבל רוב האנשים המערביים לא מאמינים בזה ואז כשזה עובד להם זה שוק חייהם.

כל חברה מחשבת אחרת את הסיכון שלה, בהתאם לנתוני הרכב ובהתאם לנתוני הנהג.

יכול להיות שאתה צעיר ואני לא, שאין לך עבר ביטוחי נקי ולאחרים יש, שהג'יפון שלך שונה משל אחרים...

אם הייתה חברת ביטוח אחת שהיא הייתה הכי זולה לכולם, האחרות היו פושטות רגל.

מניסיון אישי:

תבדוק בכל החברות הישירות, שזה ליברה, ביטוח ישיר, AIG, wesure. בנוסף תנסה באתר וובי שמכסה בעצם כמעט את כל שאר החברות.

לפעמים ההבדלים באמת מגיעים לאלפי שקלים, אבל אם אין לך עבר ביטוחי נקי 3 שנים לפחות אז באמת לא תקבל הצעות זולות...

תבדוק אם זה צד ג' שכולל גניבה. יכול להסביר את המחיר

ותעשה השוואת מחירים

במהלך פעילות זיהה אחד החיילים דמויות חמושות ללא קסדה, שלפי כל הסבר הגיוני אינם מכוחותינו.

ביקש אישור ירי מהסמל. לפי ההוראות באותה הפעילות הוא היה צריך לאשר בעצמו. משום מה חשש והעלה למ"מ. גם הוא יכל לאשר משום מה העלה למ"פ, והוא העלה למ"ד. שמענו בקשר את המג"ד מורה למ"פ לירות, המ"פ מורה למ"מ, המ"מ מורה לסמל והסמל נותן פקודת 'אש' לחייל. בשבריר השנייה בין פקודת האש' ללחיצה על ההדק, החייל מזהה שאחד המזוהים שם קסדה. הוא ממתין רגע עם הירי ומעלה לסמל את הדיווח, כי הוא חושש שזה בכל זאת כוחותינו. זה עולה לבירור למעלה ומתברר שאלו חיילים שבאמצע פעילות עלו על גג של בית שהם לא צריכים להיות בו בכלל, שהוא שטח השמדה, כנראה כדי לחפש קליטה.

קוראים לזה נס.

טנק מהכח שלנו היה תקולוהגיע למגרש טיפולים אחורי באיזה מוצב בעזה. זה היה אחרי ימים מתישים מאד לצוות, ואיכשהו שכחו לפרוק את כלי הנשק בטנק. הטק הגיע לשם בערב יום כיפור. בליל יום כיפור עבד אחד הטכנאים בתוך הטנק, ובטעות לחץ וירה צרור מהמאג. הטנק היה מכוון ממרחק של עשרות מטרים בלבד, לתוך מניין של תפילת ליל יום כיפור, עם עשרות רבות של מתפללים. הטכנאי ידע את זה, והוציא את הראש מהטנק, מוכן לראות את התמונה שהולכת להיצרב לו בראש לכל החיים. הוא רואה מולו טנק. בלי שום הסבר הגיוני, כשיש מקומות חנייה פנויים בצורה מסודרת, הגיע כמה דקות קודם מפקד טנק והחליט לחנות את הכלי שלו כך שיחסום את הטנק המטופל, והלך. הטנק שלו ספג את כל הצרור, והנזק היחיד מהאירוע היה מפקד שקיבל ריתוק 28 על חשבון חופשת השחרור שלו😬

ניסים.

פעילות בלבנון. כוח החי"ר צריך לכבוש ווילה ענקית, 3 קומות. לא רוצים להיכנס דרך הדלת מחשש שהיא מחוברת למטען. טנק יורה כדי לפתוח פתח כניסה, ובמקום חדר שיתפוצץ, פיצוץ ענק, הגג עף וכל הוילה נדלקת בבעירה מטורפת תוך שנייה. הבית היה ממולכד.

לברך כשמסיים תקופת לחימה. שיצא מכלל סכנה.

1.שני בני דודים שלי רבו והיו בנתק חצי שנה.

בשבת חלמתי שבני דודים שלי מתחבקים, וקמתי בוכה. ממש דמעות זולגות וזולגות, נדיר מאד.

ביום ראשון התקשרתי לבן דוד והוא אמר שבשבוע שעבר הם השלימו...!

2.בסעודת פסח התווכחנו ולא הסכמתי על דבר תורה, ואז אמרתי משפט גאוותי 'למדתי הרבה תורה, לא נראית לי דעתך'. ובביס הבא המצה דקרה ופצעה אותי בחיק. ממש ננעצה לי בחיך, זה ממש כאב (אף פעם לי קרה לי ככה). ואז אמרתי שזה קרה זה היא לחם ענוה ואמונה, ולא הייתי בענוה ואמונה...

3. הוצאתי מהפה משפט קשה לה', 'אין סיכוי שאני אעמוד בניסיון'. ואחרי שנייה השפרצתי דאורדוראנט והוא עף לי כמעט לפה (אף פעם לא קרה לי). כאילו לומר לי אל תגיד דבר כזה...

4. למדתי תורה, והיתה אזעקה ולא היה לי כח ללכת לממ''ד, ובשנייה הבאה הגעתי לקטע בגמ': "שאם היה קורא ובא, פוסק. (רמז שאני צריך להפסיק...) לא פסק מאי? אמר ר' מיאשה בר בריה דריב''ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (כלומר בגלל שאני לומד את המשפטים - לא יחיו = סכנה)

סימנים מחפשים בשבת.

כלומר: סימנים מחפשים בדברים הטובים שקורים לנו.

אחרת אנחנו הופכים את הבריאה כולה למשהו מיסטי, שכל היום מרמז לנו כמה אנחנו לא טובים

"אם תלכו איתי בקרי אלך איתכם בחמת קרי"

פירוש שלמדתי שאומר אם אדם אומר מקרה כשה' מסמן לו דברים אזהוא מגיע למצב שצריך ללכת איתו בחמת קרי (לא ברמזים קטנים)

אנחנו יהודים מאמינים בהשגחה ומאמינים בקב"ה

לא אומרת להפוך עכשיו כל דבר אב ל לעיתים מסמנים לנו משמים

נסעתי באזור שעה וחצי למקום ואחרי 2 שניות שהיינו שם היה לי תחושה עזה של לרצות לחזור בחזרה .. ברמה ש רגליים לקחו אותי משם

ואני אומרת לחברה בואי בואי נחזור עכשיו והיא אומרת לי למה? ואני לא יודעת להגיד לה

חזרנו נגד ההגיון איך שעלינו ויצאנו משם באוטובוס מכיוון השני מלא משטרות ...והבנו שאין דבר כזה סתם תחושה היה פיגוע מאוד קשוח שם וניצלנו ב" ה

עוד אירוע ..

בחור מאוד מוזר פנה אלי ואיך שהוא פנה ברחתי ממנו חשבתי שזהו נגמר אבל אז קלטתי ש

שחברות שלי מדברות איתו אני התעצבנתי שהן מדברות איתו ידעתי שיש לו כוונות לא טובות .

בדיעבד הבחור הזה מטריד סידרתי ..

וזהו לא באלי להמשיך את הסיפור

אבל ה' שומר

עוד סיפור אבל מטורף

ממש דאגתי שלא אספיק לעשות משהו חשוב לחברה שלי שהיתה כלה ואז נזכרתי בשיעור ששמעתי שמי שרוצה לעשות מצווה ה' יעזור לו אז מדאגה וחרדה ובכי לרוגע מטורף .. גם לא היו אוטובוסים ולא היה כלום

וה' באמת עזר משהו מפחיד נגד ההגיון ברמה שאנשים שהיו שם אמרו מה לעזאזל.. קיצר סיפור אישי מטורף ועד היום אני מזכירה לעצמי את הסיפור הזה שאם אתה מאמין במאה אחוז ה' לא שוכח והוא מייצר לך באותו רגע ישועה מטורפת

לפני שנים רבות הייתי צריך להגיע לצפת לאירוע מסוים.

חברים שלי יצאו עם רכב מהמרכז, ואני חיכיתי להם בכביש 4 בתחנות האוטובוס שליד אוניברסיטת בר אילן.

בזמן שחיכיתי שיבואו עם הרכב, ניגשה אלי צעירה יהודיה שאינה ישראלית, ושאלה אותי באנגלית אם אני יודע איזה אוטובוס מגיע לצפת.

כמובן שהיא לא הייתה צריכה לעלות על אף אוטובוס 😏

ובפינה של החדרון ישבו שני חב'רה, היתה לי איזה תחושה לא טובה בבטן, אמרתי להם - לכו. אחרי חצי דקה הארון נפל על איפה שהם ישבו...

כאילו חצי דקה ממש הם שמעו את ה"בום" של הנפילה...

שהייתי נערה התנפץ לי על הראש דלת זכוכית ענקית ויצאתי רק עם פצע ביד..אין הסבר הגיוני

ואוו היה מדהים ועוצמתי... ממליצה

ובבוקר פחות יש מה לעשות😒 אממ ללמוד קצת.. אולי ללכת שוב לכותל לסוף הצום 

לפעמים שיעורים על אגדות החורבן

לפעמים מגילת איכה וספר איוב עם פרשנים

לפעמים שנ"צ ארוך

לפעמים שיטוט בפורומים וברשתות

אשתדל לנסוע לכותל בל"נ.

בזמנו היו כמו מעגלי למידה מאולתרים באגדות החורבן וכו'. כך עד הבוקר. ותיקין

ואז חוזרים הביתה לשינה עד כמה שעות לפני הסוף הצום.

כיום יש ילדים קטנים על הראש. זה ממלא את היום

מגילת איכה, קינות.

קוראת ספרים על חורבן הבית

ספרים על השואה/ גירוש גם באים בטוב

אפשר עם התרגום גם, או עם מפרשים.

קוראים את החצי הראשון של ספר ירמיה מלבד נבואות הנחמה, ונבואות פורענות ביחזקאל ותרי עשר.

קוראים בלופים א. מזמורים עד, עט, פח, ו- קלז בתהלים.

עושים חשבון נפש, מנסים לבכות, אם מצליחים - נהדר, לא מצליחים - בוכים בלב על כך שאנחנו כל כך רחוקים ממקדש, נבואה, והשראת שכינה שאפילו לבכות על היעדרם לא מסוגלים.

ובסוף היום, מתבטסים על כך שלא עמדנו במצופה מאיתנו מבחינת עבודת ה' המיוחדת של יום מרומם ונורא זה.

סליחה על הרוח הקודר של הדברים.

שבת מלאה בשמחה לכולם!

סיבוב שערים אחרי שחרית,

ואז שינה עד מנחה וצאת הצום.

הייתי מעלה לפה כמו כל שנה אוסף של סרטים מתקופת גירוש גוש קטיף.

קראנו לזה פה בערוץ 'ספיישל תשעה באב'.

רשימת שינדלר

ספר ירמיהו

לא לצאת מהדירה ולבכות תחיים על החורבן ועל החורבן הפרטי שלי

גמרת לבכות?

German concentration camps factual survey

חד־משמעית הדבר הכי מזוויע ומטורף שראיתי בחיים. היו לי סיוטים.

ראיתי את "האזור האפור" שהוא מטורף דיו, אבל זה פשוט... משהו. כאילו, יש לי לב חזק והכל, אבל וואו.

אם כן, למה המזוכיזם הזה.

אם לא, סרטים מבויימים על השואה, בעיני הם כלעג לרש;

אין סרט שיכול לחקות את זה.

זה סרט שהכינו מיד לאחר שחרור המחנות אך לא סיימו לערוך אותו, ובגלל כל־מיני סיבות גנזו את הפילם, ורק אחרי 70 שנה קבוצה של אוצרים ומומחים ערכו אותו וסידרו אותו לסרט.

לא מזוכיזם, פשוט להבין מה בדיוק היה.

קצת לא נשמע טוב ליצור סרט כשהזוועות עדיין בשטח.... של מי הרעיון הזה?

לא זוכרת איזה מהם, יש צילומים שהנאצים עצמם צילמו. גם של באבי יאר. ומזעזע

אותנטי לחלוטין; כל כך עצוב ומזעזע. כל כך רוצים שהקב"ה יסלח, ישמור עלינו

יביא גאולה לכולנו, אין כבר כח. זה לא היה מזמן כל כך....

כנראה לא הבנתי מה הכוונה ב"סרט" שדיברת עליו.

ותחשבו על כך שהאומה הזו עשירה ומשגשגת כאילו לא קרה דבר.

הרי אפשר להשתגע אם חושבים על זה!

ועוד יש אנשים שנוסעים לשם ואפילו משתקעים שם.

האינטרסים וכבוד עצמי, כנראה לא הולכים ביחד...

יש הרבה סרטים אותנטיים על איך נראו מחנות הריכוז ומחנות ההשמדה, ברגע כניסת הצבא האמריקאי למקום, עם כניעת הנאצים ושחרור המחנות.

או להתחיל בעלייה להר הבית\תפילה בכותל ואני ממליץ להגיע גם לקידוש לבנה מאוחר בכותל להיות בקרבת כמה אדמו"רים. (האדמו"רים מפינסק קרלין לעלוב וספינקא- ירושלים תמיד מקדשים את הלבנה בכותל במוצאי ט' באב)

באמת ככה מכנים את זה?

לדעתי כל הרעיון של ללעוג ל"תרבות יוון" ו"אנשים שמסתכלים על אנשים אחרים רצים אחרי כדור ומוחאים כפיים" קצת נדוש עד־כדי... קיטש. אפשר ברגע אחד לקנות "עליונות" מוסרית או סוג־של אליטיזם חברתי באמירת הכביכול מובן מאליו.

מה אני אגיד לך:

מעולם לא עניין אותי ממש כדורגל כהוא זה, אבל כן ראיתי כמה משחקים, כי ראיתי שממש התלהבו מזה במקום העבודה. ובסך־הכל יש בזה משהו כיפי ומשחרר, וזה די מגניב לראות כדורגל ממש מקצועי. לרוב אני מעדיף כדורסל, אבל גם זה היה מעניין. וזה מצחיק וכיפי "לפרשן" ו"להמר" כאילו אני או העמיתים לעבודה מבינים בזה איזה משהו. אני רואה בזה הנאה ילדותית ותמימה, שאינה סותרת את האופי שלי כאדם מוזר ומתבונן.

לעיני המתבונן כן זה נראה כמו "נהירה" ו"תרבות המערב" אבל חוץ מכאלה שהם באמת "חולי כדורגל" בסך־הכל זה סתם משהו חמוד ומרגיע. לרוב האנשים העובדים אין פנאי או כוחות פיזיים או חברים כדי לארגן משחק כדורגל בערב כדי לפרוק קצת עצבים, אבל כן מתאפשר לשבת על בירה ולצחוק קצת סביב משהו קליל וכיפי.

ככה אני רואה את זה.

כשקוראים את התנ"ך, רואים שעברי מצוי ובינוני היה יותר קרוב לישראלי מסורתי מודרני מאשר לרב דב לנדו.

גם דוסים, תתפלא.

ויש אנשים שזה מעניין אותם, ויש אנשים שלא.

אני אגב ראיתי כמה משחקים במונדיאל השנה. למה? הבנתי שמכל המדינות, ארגנטינה הכי אוהבת ישראל. אז אני בצד שלה. ואיתי הרבה אנשים שזה השיקול שלהם. אני לא מבינה כלום בכדורגל (טוב, עכשיו קצת יותר) וזה לא מעניין אותי. מבחינתי זה היה עניין פוליטי.

אבל זה נכון שזה סוג של המקום האחרון שבו במערב מותר להיות עם חוויה לאומית בריאה. כן גם פוליטית.

הוא לא מעודד אותי. לא מפריע לו אבל זה לא מעניין אותו בכלל... אני רואה לבד וצועקת על השחקנים מה לעשות. אהה, ותוך כדי צוחקת על השדרנים שאומרים על השחקנים מה הם אמורים לעשות כאילו זה עוזר

אז זה לא האשם הצפוי. אז מי הדביק אותך בזה? תמיד היה לך חיבה לזה ?

ואין מי שיכניס אותי לזה. סתם עלה לי לראש. בנות הן משוגעות, אתה יודע

בעיני זה חילול השם שדוסים ממרכז מתלהבים מהדברים האלה ברחוב כאילו מינימום מדובר ביום העצמאות

ובמה זה שונה מפעילות פנאי כמו דמקה?

פעילות פנאי סתמית. בצפייה במשחקי ספורט - מלבד ביטול התורה ומשוב הלצים שבעניין - מתחברים לעולם הערכים הזר של תרבות המערב. זו פסיחה על שתי הסעיפּים. ומי שההבלים הללו תופסים אצלו מקום נכבד בנפש - ממקום זה שבנפשו נדחקת הקדושה.

לגבי ביטול תורה כאילו באמת שישבו וילמדו במקום לצפות

מי שצופה בין כה לא היה פותח גמרא בזמן הזה. ואם היה לו כח ללמוד הוא לא היה רואה.

וגם לגבי תרבות המערב מה כל־כך תרבות המערב בזה?

אם באמת זה משהו שתופש הרבה מהזמן ומהמקום בנפש אז אפשר לראות בזה בעיה

אם זה סתם עיסוק סתמי אני באמת לא רואה מה ההבדל בין לקרוא חדשות (הרבה יותר משחית את הנפש, מלא איסורים ולשון הרע), לבהות בקיר ולגרד את הבטן (מביא לידי שעמום), לקרוא ספר קריאה (מלא ברעיונות זרים ולפעמים גם בעייתיים), לבין לצפות בכדורגל שחוץ מאנשים שיודעים לרוץ יפה לא קורה שם כלום.

• תרבות גוף חיצונית, נכרית, ושטותית שעומדת בסתירה לערכי תורת ישראל.

• לקרוא חדשות (לא בהגזמה) זה חשוב, להאמין ללשון הרע שלצערנו לעתים מופיעה בחדשות - אסור, ובאמת חמור.

• קריאת ספר יכולה להיות נפלאה/ סתמית/ לא ראוייה/ אסורה בהתאם לאופי הספר, אופי הקורא, והמקום הנפשי אותו חפצים למלא על ידי הקריאה. אך צפייה במשחקי ספורט זה שלילי באופן גורף.

ולא למדת.

אפשר לומר את זה על כל שנייה בחיים, אבל בסוף זה מונח רחב.

• עדיין לא הסברת למה, רק קבעת שזה ככה. בסך־הכל מדובר במשחק. מי שלוקח את המשחקים האלה קשה, כן, זאת בעיה של תרבות יוון. אחרת זה סתם כמו להסתכל על ריקוד או אומנות, שגם הם תרבות יפת. מה ההבדל בין זה לבין להסתכל במשחק שחמט? או לשחק בעצמך דמקה, כשאינך יכול ללמוד תורה?

• למה זה חשוב? ועדיף להסתכן באיסורי דאורייתא מאשר משהו שאין בו איסור קונקרטי?

• כל ספרי הקריאה שאינם סיפורי צדיקים בסוף מלאים בכל־מיני השקפות שאינן בהכרח תורניות, דמויות שאינן בהכרח תורניות, קריאה מעוררת רגשות והזדהות ומחשבה. בניגוד לזה ספורט זה סתם להסתכל איך אנשים רצים יפה. מה כל־כך שלילי בזה? איך בדיוק זה משפיע שלילית על הנפש? אחרי שראיתי ספורט, מה קרה לי? במה השתניתי לרעה?

ב-2018 יצא מחקר של איזה שמאלנית, שטוען שבארועי מדיה גדולים בעולם מדינת ישראל מנצלת את זה שאין מקום בחדשות כדי להפציץ בעזה/בלבנון.

הקו הצהוב התקדם מאוד יפה בחסות המודניאל.

ורק רומז לכך שההבלים הללו נועדו רק עבור גויים. ועם ישראל צריך לנצל את זמנו לתורה ומעשים טובים, (כמו השמדת אויבים).

Attack When the World Is Not Watching? US News and the Israeli-Palestinian Conflict | Journal of Political Economy: Vol 126, No 3

או תשומת הלב המוקפדת על הבלורית, או המחמאות השקריות חסרות הפרופורציה בחוברות שמוציאים לכבוד הבחור החשוב החתן דנן (ולא הזכרתי בכלל את הכלה החסודה שהיא באמת באמת בעלת חסד ומידות טובות וכולה תפילת צדיקים ויראים ויראת שמיים ויחידה בדור, ואם היא עובדת בהייטק אז גם זכה החתן "ושלל לא יחסר" ואכמ"ל)...

ולא מן המותר להזכיר את דברי בית שמאי שאוסרים לשקר גם בזה, במיוחד אם לא נשאלו על הכלה. ועדיין התורה אמרה "מדבר שקר תרחק".

וכך או כך, גם לשקר יש גבולות.

אבל יפה שנתפסת דווקא למה שאפשר להשתמש בו ולהגדילו כדי להסתיר את יתר הדברים. כהרגלך בקודש לצופף שורות.

לא עלה על דעתי. רק אחרי התגובה שלך הבנתי. שוב, אתה עם הלצופף שורות....באמת נקדימון, זה כבר מעייף.