על מה שכתבת כאן. אם אתה מאשים את ממשלת ישראל בכל ההפקרה הזאת - למה אני לא רואה אותך גם כותב מנגד תודה לממשלת ישראל על כך שהיא שומרת על כ7 מליון יהודים חיים במדינת ישראל, ושומרת על המדינה כבר 67+שנים? למה את זה אתה לא טורח לכתוב? האם זה שאני ואתה חיים כאן ומתהלכים בארץ זה כל כך מובן מאליו? האם לזה אין שום קשר לממשלה?

תחשוב על זה... קל מאוד לראות את הנרצחים - שבאמת, שוב, זה באמת כואב ומחריד ומזעזע - אבל קל מאוד לראות אותם וישר להאשים את הממשלה/המשטרה/הצבא/השמאל/אנעראף - במקום להבין שמידי יום ביומו מסוכלים עשרות פיגועים בשלבי תיכנון שונים, ושבכל זאת, אין שום דבר מושלם ולהניח שאם הממשלה קיימת זה אומר שצריכים להיות 0 הרוגים בשנה זה בורות והיתממות.

ואני מצטער שאני חריף ככה בעוד הדם שותת, תאמין לי שגם לי מאוד כואב, אבל יחד עם זה כואב לי גם על אנשים שלא משכילים להכיל מורכבויות במציאות .

ה' ייקום דמם של זוג ההורים שנרצחו

זה באמת נראה לך זמן לדיונים ולחרטוטי מוח?

הכאב אני עדיין אומר מה שאני אומר. זה לא סותר בכלל את הכאב על הרצח הזה. אבל לא מוסיפים עוולה על עוולה, ככה אני רואה את זה. אם מישהו היה בוכה מולי תוך כדי שהוא (ואני מקצין, כן) אוכל חזיר ואומר לי שהוא עושה את זה כי נרצחו שני הורים בפיגוע - גם אז לא הייתי אמור להעיר לו שאין קשר בין הכאב הנורא והאדיר על המוות הזה, לבין הדבר הלא נכון שהוא עושה בעקבותיו?

אני מסכים עם הכאב שלך אבל לא עם התוכחה שלך למקום מסויים מאוד ובדרך חריפה מאוד.

זכותך לכתוב את מה שכתבת, וזכותי להגיב כמו שהגבתי. קוץ אני בטוח לא, אני בנאדם.

כל טוב ושבת שלום.

וזה מהזמנים האלה אז דיי תעשה טובה

פשוט לא חובה להתנגח דווקא בממשלה, ושזה מהזמנים האלה, אז דיי, תעשה טובה...

מצטער, אם לך מותר בתוך הכאב להגיד דברים לא נכונים, אז גם לי מותר בתוך הכאב להגיד דברים נכונים.

מצטער, עדיין לא שיכנעת אותי במה אתה עדיף עליי, ולמה אולי אתה יותר כואב ממני.

(יודגש: במקרה והיה אומר את הדברים האלו אבא/אח/דוד של אחד הנרצחים - לא הייתי אומר מולו כלום. דרגות קרבה מסוג זה, ובלב הסבל, מכבדים. אבל כמדומני שכאן לא זה הסיפור).

כשיהודים קמים לתחייה אומרים תודה לממשלה.

(וגם בזה אני מסופק.)

כשהם נרצחים כועסים עליה.

זה ממש פשוט.

אין שום צורך לקפוץ ולהגן על כוחות הביטחון

שמסתדרים יפה מאוד בלעדיך.

ואגב, בתור תושב האזור

אני יכול לומר לך בלב נקי

שאין לך מושג על מה אתה מדבר

ובהחלט היה עדיף אם רק הפעם היית שותק.

אוקיי, כי דודה שלי לא נרצחה בפיגוע, תודה שהזכרת לי...

(היא כן)

אוקיי, כי לא בערך כל המשפחה המורחבת שלי גרה בין אלפי מנשה לישובי דרום הר חברון, וכל הבתים השניים שלי הם באיזורים האלו.

אוקיי, כי ברור שאם אתה אומר שאין לי מושג על מה אני מדבר, אז זה ברור שאין לי מושג על מה אני מדבר.

תודה אומרים על דברים טובים? זה שהשב"כ יום יום מסכל פיגועים - ורק חלק קטן מהפעולות מותר לפרסום, כמובן - זה לא מצריך תודה?

זה שיש לנו צבא אולי הכי חזק במזרח התיכון, זה לא דבר שצריך להגיד עליו תודה?

זה נוצר מאליו? ה' ברא לנו את הצבא הזה יש מאין? 

סלח לי אבל היית קצת פתטי במשפט הראשון שכתבת "כשיהודים קמים לתחייה אומרים תודה לממשלה" (איך הממשלה קשורה לניסים שה' עושה, אם עושה? עין הקורא יודע...).

אין שום צורך לקפוץ להגן על גופי הביטחון? נכון, אין - אבל כאשר מתקיפים אותם, אז לפעמים כן יש צורך כזה. לא בגללי, בגלל המתקיף.

אבל נעזוב את זה כרגע. נתמקד בדברים חשובים יותר, נצטרך לתפילה לעילוי נשמת ההרוגים, ונמשיך להתפלל לה' שייקום במהרה את דמם ויעזור לחיילינו היקרים לחסל את המחבלים במהרה!!!

אז באמת לא צריך להגיד תודה

לא לשבכ

לא לממשלה

ולא לאף גוף אחר.

גם אין צורך למחות כשמישהו מאשים את הממשלה בפיגוע.

אבל נעזוב את זה כרגע.

העיקר הוא שכאשר מישהו כועס על זה שיהודים מתו -

חשוב מאוד שנבהיר לו שהוא לא דייק בדבריו.

חשוב שנניח את הכאב בצד לרגע ונדבר על הממשלה

וחשוב שבסוף נגיד שנעזוב את זה לרגע 

כי זה לא באמת מה שחשוב

ונסיים בתפילה עם שלושה סימני קריאה

לפחות פעמיים.

(וגם כחותינו איתו. וכמו שצריך. הלוואי).

לכל אחד מהם ויובלו אחר כבוד לקבורה בקבר עם חזיר.

יימח שמם ושם זכרם  

לא יורים באדם שאינו מסכן עכשיו חיים - לדוגמה כאשר הוא בורח

תפסיק עם הצביעות של לירצות אחרת מהם אבל להגן על כל מעשיהם ולא לתת לבקר אותם (כמו שראיונו בתחילת השרשור)

"עד מתי"!!
תאנף בנו?
ושכינה זועקת ובוכה אוי לי מראשי קלני מזרועי.
כבוד ה' מחולל בארצנו.
ודם יהודי הפקר לשוסינו.
קומי רוני בלילה  לראש אשמורות שפכי כמים ליבך נוכח פני ה'.

יהי  זכרם ברוך

בס״ד

לא מעכלת. 

לא המצאתי את זה!

ומהיכרות עם הצנזורים של רוטר, אם זה היה צריך להימחק זה היה כבר נמחק במהרה. וזה עדיין מופיע שם שחור על גבי מחשב

אני לא אקשר כאן את המקור ברוטר, למקרה שזה עדיין אסור לפרסום, אבל לשיקולך...

אל תגרמו לי לא לישון הלילה גם כי נצטרך לערוך ולמחוק פה. 

בבקשה - יותר אהבת חינם, פחות פיסות מידע לפני שמתפרסמות בכלל כלי התקשורת.

בשורות טובות.

"אם ה' לא ישמור עיר שווא שקד שומר".

כמו שאני לא סומכת על מדינת ישראל להגן עלי אני גם לא אאשים אותה בשעת בחידלון.

באמת נראה לכם שאותם חיילי משמר הגבול שנדרסו על ימין ועל שמאל בירושלים ב-א-מ-ת יוכלו להגן עלינו...

הם רק בורג במערכת העולמית. אין להם שום כוח.

2 יהודים מתים. 4 יתומים נוספו לעמ"י. כל המדינה על הרגליים.

ישנה כתובת אחת לכל הטענות.

והיא לא המדינה.

נראה לך שכל זה באחריות של בנ"א אחד/שניים?? באמת?

למה הם מנהלים את העולם?.

הם בסך הכל מנהלים פה מדינה קטנה.(משתדלים בכל אופן להראות כלפי חוץ) .

הדבר היחיד שיש ברשותם זה יכולת הבחירה. אפילו כוח אין להם.

אפילו אם ביבי ובוזי' יציבו מאה אלף חיילים על כל מטר ריבועי במדינה- אם ה' לא ישמור עיר שווא שקד שומר.

למה הפס' לא ברור?

הטענה כלפיהם היא 

שלא רק שהם לא עושים השתדלות להגן על יהודים - 

הם עוד מסייעים לרוצחיהם.

אף אחד לא חושב שה' נעלם לאנשהו.

אבל ברור שיש טענה כלפי מי שבידו היכולת

ואיננו עושה דבר. (וגרוע מזה).

על זה הם ישלמו אחרי מאה ועשרים.

עוד לא מצאתי בתפילת שמו"ע הודיה כלשהי למדינת ישראל על כך שהיא מגינה עלינו. ק"ו לא האשמה כשהיא לא.

ומה קשור המדינה?

אם את כיהודיה יכולת להציל יהודים ולא הצלת

האם את חושבת שהתנהגת בסדר או לא?

זאת השאלה היחידה.

כל הענין של מדינה - לא מדינה הוא פשוט לא רלוונטי.

העניין הוא מי שבידו היכולת.

האם אתה שר הביטחון פתחת כביש לתנועת ערבים

למרות שידעת שיש אפשרות שיירו ממנו על יהודים?

אם כן - ודאי שאפשר להאשים אותך במותם.

אך לא על מקרים ספיציפיים.

הקב"ה החליט מי ימות ומתי. לא מפכ"ל המשטרה ולא ראש השב"כ.

ה-רגע היה יו"כ. אמרנו "מי יחיה ומי ימות". 

"מי"

לא "האם" או "בתנאי מידניות רהמ"ש".

בתכלס- 

הקב"ה החליט לפני פחות משבועיים שיישארו פה 4 יתומים. לנצח.

רהמ"ש אחראי להתוות מדיניות מוסרית כלפי העם היהודי ולעשות את ההשתדלות שלו. ואם הוא לא עשה את ההשתדלות שלו הוא ייענש בחומרה. (וה' יודע עד כמה...)

מכאן ועד להאשים בנ"א על החלטותיו של הקב"ה המרחק גדול. מאוד.

העובדה שמשפחה הספיציפית הזו נבחרה לעמוד בניסיון (ורק ה' יודע למה. כי זה ממש אכזרי) לא קשור לבחירת רהמ"ש.

אני עניתי על שאלה שנשאלה לגבי התגובה שלי.

מוזמן לעיין בשירשור כולו בכדי להבין את ההקשר.

אנחנו מאשימים אותו על ההחלטות שלו.

אבל את סותרת את עצמך לגמרי.

רה"מ לא עשה את ההשתדלות שלו וגרוע מזה.

הוא לא מנע דברים שהיה יכול למנוע

ועשה דברים שהיה אסור לו לעשות.

רה"מ הוא בן אדם.

אפשר וצריך להאשים אותו.

אין שום קשר למשפחה ספציפית כזו או אחרת.

בדיוק כמו שכתבת.

הוא אשם בכל מקרה ובלי קשר להחלטותיו של הקב"ה

מי יחיה ומי ימות בכלל..

הוא אשם כאדם לאדם. בין אדם לחברו.

הוא אשם בדיוק כמו נהג שיכור שנכנס לצומת באור אדום

ואין לו שום בחירה מי ימות כשהוא יפגע בו.

ההשוואה שלך דומה לבן אדם שלא אכל שבועיים ומת

ולא הבין איפה ההשגחה הפרטית ולמה ה' לא שמר עליו.

והיא בלבד.

יש מה שנקרא "השתדלות".

ויש מה שנקרא "גזירת שמיים".

המרחק בין 2 המושגים גדול מאוד.

בכל השאר לא ראיתי סטירה כלשהי בין דבריך לדברי.

הקב"ה גזר (משום מה..) גזירה נוראית על המשפחה הזו. אם המוות לא היה בא בעיקבות הירי הוא היה בא בעיקבות אלף ואחת אמצעים אחרים.

שיכור שניכנס לצומת מואשם בפגיעה. כשהוא יעלה למעלה אחרי מאה ועשרים ישאלו אותו למה היה חסר אחריות והביא את עצמו למצב של רסלנות- לא למה רצח משפחה שלימה. כי את זה גזר ה' ביו"כ. לא השיכור.

ואם השיכור לא היה נכנס לצומת- המשפחה הייתה בכל זאת נפגעת. ע"י מישהו/משהו אחר.

"כי ייפול הנופל ממנו" נכתב כשהתורה מצווה על יהודי לשים מעקה לגגו.

מה זה "הנופל". תכתוב "האדם". או "הנפש". או כל דבר אחר.

אבל מה זה "הנופל"..?

רש"י: "ראוי זה ליפול ואעפ"כ לא תתגלגל מיתתו על ידך. שמגלגלין זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב".

 רבינו בחיי:" ועשית מעקה לגגך, ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו" (כב', ח').ראוי היה ליפול מששת ימי בראשית, אבל אתה לא תגרום שתהא מיתתו על ידך.וענין המדרש הזה, כי כל הנבראים כולן, נבראו בחפצם ורצונם והקב"ה הודיעם בראשית הבריאה כל עניניהם כולם וכל המקרים העתידים לבוא עליהם...ועל זה אמרו  ראוי זה ליפול מששת ימי בראשית, ואעפ"כ יש עונש גדול למי שמסבב, ולכך" ועשית מעקה לגגך ".

ביבי אחראי שלא 'שם מעקה'.

אבל לא אחראי על כך שבידיוק המשפחה הזו נפלה שם. היא ולא אחרת.

ביבי לא עשה השתדלות (ואם כן- אז לא מספיק. ואם כן עשה מספיק את זה רק הוא ידע אחרי המאה ועשרים שלו).

אבל הגזירה כבר נגזרה.

השאלה רק מי יבצע אותה. (הערבי המתועב או הגז/הבריכת שחיה/הים וכו')

וזו גם תשובה ל @לב אמיץ ו @צריך עיון. 

או שאת לא אומרת השיבה שופטינו ולירושלים עירך או למלשינים 

"ומלכות זדון מהרה תעקר ותשבר..."

ולירושלים לא קשור לעינין.

ולמלשינים - נו. על זה אין צורך לפרט שהוא לא קשור לעינין פה.

והיות שהמערכת המשפטית למעשה שולטת כאן הרי שזה בהחלט קשור

"ובנה אותה בקרוב בימנו בניין עולם"

ולמלשינים זה בדיוק על רשעי ישראל

ועל זה כל אחד ייתן דין וחשבון.

אבל האשמה בפועל היא לא עליהם.

אין להם כוח. אין.

בתכלס- הם לא קובעים את מהלך העינינים בשטח.

על זה אחראי אחד ויחיד.

הציבור שבחר בהם בפירוש כדי לממש מדיניות מאוד מסויימת.

אם יש להם בחירה חופשית, יש להם כוח.

וה' הטוב יצליח בידם.

בחירה האם לעמוד בתור נבחר ציבור והאם ואלו מידיניות להתוות במדינה.

אך אין להם כוח ואפשרות להשתלט על כל מקרה ומקרה.

הקב"ה החליט שמשפחה זו וזו תהיה בצומת מסוימת ובידיוק אז יעברו חולית המחבלים. ולא דקה לפני.

ועל זה^^^ אני בוכה.

כי יש 4 יתומים לנצח. ו*הוא* אחראי לכך. לא המדינה.

גם אין לי כוח לזה. לא עכשיו.

תמיד אפשר לפתוח דיון בנושא: השגחה פרטית מול בחירה חופשית.

אבל בזמן אחר.

ז"ל הייתה כותבת בו.הערצתי אותה ואת היצירה שלה. זכרתי שירים שלה בע"פ מרוב שהם נגעו בי.זה היה לפני הרבה שנים בזמן של תקופה לא קלה שעברתי ונשאבתי ליצירה ולכתיבה המדהימה שלה. היא אחת מבין שתיים שהשתוקקתי להכיר כדי לדעת מי הדמות המיוחדת שכותבת ככה.

היא מייצגת בראש שלי פרק ותקופת חיים מהעבר .

אם היו שואלים אותי מה מייצג בשבילי את גיל ה20 המוקדם שלי אני בטוחה שגם היא והיצירה שלה היו עוברים לי בראש.

רק ביו"כ האחרון נזכרתי באחד השירים שלה למרות שעברו שנים מאז קראתי אותו. הכתיבה שלה הותירה בי חותם לעד.

בחורה עמוקה עם כתיבה מדהימה. יותר מזה לא זכיתי להכיר, כי לא הכרתי ברמה האישית,רק כקוראת סמויה.

יהי זכרם ברוך.

הלם.

השם רחם על עמך ישראל.

טל ומטר נכבד , אתה קובל בלי הרף על כל מיני כותבים כאן .  ואחר כך מספר לנו שצדיקים טהורים לא קובלים  על רשעה"? .

 ולענין שלפנינו.  

 א. ראוי שלא נסתפק ב " ה' יקום דמם" אלא נגיד "  ה' ועמו יקמו את דמם ".  זו חובתינו לנקוט בצעד החינוכי , נקמה, כדי להסביר לערבים ימ"ש לא לפגוע בנו.

אני יודעת שזה יעצבן אותך אבל אתה פשוט חי בסרט!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

בתור תושבת איזור גב ההר, אני יכולה להגיד שהאשמה היחידה היחידה זו המדינה!

ובא תקשיב להוכחתי אם יש לך ספק לעניין -

לפני כשנה וחצי המדינה החליטה  לפתוח את הקטע של הכביש  מבית דג'ן עד בית פוריק לערבים! תושבי אלון מורה עשו המון מחאות והפגנות ללא הועיל1!! לפני כחודשיים המדינה החליטה לפתוח את הכביש לערבים מבית פוריק ועד בה"ד 3!! (זה אומר שנוסעים בצומת איתמר ערבים!!)

 גם אז תושבי אלון מורה ירדו למחאות בבית פוריק אך ללא הועיל!!!

אם יש לך קצת שכל בראש, אני מקווה שתעשה חישוב נכון ותבין שעד לפני כשנתיים כל הכביש מאלון מורה עד בה"ד 3 היה סגור לערבים!!  והמדינה המפפגרת הזאת החליטה כל פעם לפתוח חלק קטן, כך שהיום כל הכביש מבית דג'ן (טיפה אחרי אלון מורה) עד בה"ד 3 פתוח כולו לערבים!!

 - - - בחודש האחרון זרקו בכביש הזה 25 פעמים אבנים ובקבוקי תבערה!! הודות למדיניות ההכלה. ביבי לשלטון!!!

תעריפים הבאים לחפות על מיתוג מאוד גרוע ומעמד בעייתי מאוד בשוק התקשורת, מבחינת שירות הלקוחות שלה ותמיכה טכנית בתקלות.  

תשובת Gemini:

המוניטין השלילי של חברת הוט (HOT) בשוק הישראלי אינו מקרי, והוא תוצאה של הצטברות תלונות וביקורת ציבורית לאורך עשרות שנים. למרות ניסיונות של החברה להשתפר בשנים האחרונות, היא עדיין נתפסת על ידי רבים כ"סדין אדום" בתחום השירות.

להלן הגורמים המרכזיים שהובילו למעמד הזה:

1. שירות לקוחות ומערך הטלפוניה

במשך שנים, הוט הייתה מזוהה עם זמני המתנה ארוכים במיוחד (לעתים מעל שעה) במוקדי השירות והתמיכה. למרות שמשרד התקשורת החיל תקנות מחמירות (כמו "חוק ה-3 דקות"), הזיכרון הציבורי של חוסר האונים מול המענה האוטומטי נותר צרוב. בנוסף, לקוחות רבים התלוננו על יחס לא מקצועי או חוסר יכולת של נציגים לפתור תקלות מורכבות.

2. קשיים בתהליך ההתנתקות

אחד המקורות המרכזיים ל"שנאה" כלפי החברה הוא הקושי להתנתק משירותיה. בעבר נפוצו סיפורים רבים על לקוחות שביקשו להתנתק אך נתקלו בנציגי "שימור לקוחות" אגרסיביים, או שגילו כי החברה ממשיכה לחייב אותם חודשים לאחר שהודיעו על סיום ההתקשרות. התופעה הזו הובילה להקמת אתרים כמו "Hot Sucks" (בעבר) ולתביעות ייצוגיות רבות.

3. "שיטת מצליח" וחיובים עודפים

החברה נקנסה לא פעם על ידי הרגולטור בשל חיובי יתר או העלאות מחיר חד-צדדיות ללא הודעה מספקת. לקוחות חשו שהם צריכים "לשמור על המשמר" ולבדוק את החשבונית מדי חודש כדי לוודא שלא נוספו לה שירותים שלא ביקשו או שהמחיר לא קפץ פתאום.

4. תקלות טכניות ותשתית

בעוד שתשתית הכבלים של הוט נחשבה בעבר למתקדמת, היא סבלה (ועדיין סובלת באזורים מסוימים) מתקלות שדורשות ביקור טכנאי. הדימוי של "הטכנאי שלא הגיע" או "חלון זמן של 4 שעות" הפך למזוהה מאוד עם החברה, מה שהוסיף לתסכול הצרכני.

5. שיווק אגרסיבי

הוט ידועה במאמצי שיווק ומכירה אינטנסיביים מאוד. לקוחות שעזבו את החברה או כאלו שרק התעניינו בשירות מדווחים לעיתים קרובות על טלפונים חוזרים ונשנים ממוקדי המכירות, גם לאחר שביקשו להפסיק זאת.

נתונים מהתקופה האחרונה (2024-2025):

* דו"ח משרד התקשורת: גם בנתונים העדכניים, חברות מקבוצת הוט (כולל הוט מובייל) מככבות לעיתים קרובות בראש רשימת התלונות המוצדקות של הציבור.

* קנסות: רק לאחרונה הוט מובייל נקנסה במאות אלפי שקלים בשל חיובי יתר, מה שמעיד על כך שחלק מהבעיות המבניות טרם נפתרו לחלוטין.

לסיכום: השילוב בין שירות בעייתי בעבר לבין קשיים בירוקרטיים בהווה יצר "מותג" שנתפס כדורסני ולא קשוב לצרכן. עם זאת, חשוב לציין שהחברה משקיעה בשנים האחרונות משאבים רבים במעבר לערוצי שירות דיגיטליים (וואטסאפ, צ'אט) כדי לנסות ולשנות את התדמית הזו.

זה לשון הרע לתועלת, נכון?

דווקא המוקדנית שפנתה אלי היתה נחמדה. אמרתי לה שאני אחשוב על זה ואענה לה והיא לא פנתה יותר (עדיין. עבר די זמן)

אמנם רימון השתפרו מבחינת זמני ההמתנה, אבל עדיין קורה לא  פעם שאני מספר 35 או משהו כזה, וקרה שהספקתי לחלום כמה חלומות

מאוד נחמדים תוך כדי ההמתנה וממש התעוררתי בחלחלה כשהם ענו....   צריך כנראה להתקשר מוקדם בבוקר.

אבל הם בסדר. תמיד אדיבים תמיד סבלניים  והאמן לי שעם חוסר הכשרון הטכני שלי - הם מלאכים!

הבעיה היא שלמרות החסימה הגבוהה, לפעמים נפתחים דברים בעייתים ולעומת זאת, נחסמים דברים לגמרי כשרים, כמו למשל: כיצד להחמיץ מלפפונים מלוחים.

כך שמעדיפה חסימה הרמטית יותר. נטפרי למשל. רק חוששת שאם ארצה להקשיב למוסיקה אחרת, הם יוקיעו אותי בשער העיר....

אני קצת מרחמת על הוט ומקווה שבכל זאת יצליחו.  

תודה לך.

גם אני מתעניינת בתחביבים של אנשים, כי משעמם ליי בחיים 😩 (לא כל היום אבל לפעמים באלי למלאות את היום שלי במשהו והכל מבאסס).

ועל הוט שאלת כמה פעמים, לא קראתי את כל התגובה שכתבו לך אבל ידוע שמלאא אנשים מתלוננים עליהם וזה משו שצריך לדעת לפני כדי להתחשב בו.

עם חוגי אמנות למשל: ציור, קרמיקה, שזירת פרחים וכו' וכו'.

או טיול פעם לחודש, או לנסוע לעיר חדשה שאף פעם לא היית בה,

או להתנדב במשהו שמעניין אותך ואת יודעת לעשות זאת טוב וללמד אחרים?

(עד כמה שזה נשמע משעמם ומעצבן, שמתי לה שללמד או לעשות משהו

חינם לזולת, נותן סיפוק; מרגישים שעושים משהו משמעותי בחיים..

או לקרוא, או לרקום לך תמונה, או לסרוג לך משהו נחמד, בשתי מסרגות

או אחת - באינטרנט אפשר ללמוד הכל - יש המון דברים...

לא שאני טובה בזה, אבל חייבים למצוא משהו שמעניין, שמעסיק

שמעשיר את החיים...

אני אומרת לפעמים לבת שלי: אסור להגיד : משעמם. אסור שיהיה משעמם בחיים. הזמניים והיקרים האלה. אסור!

(גם לעצמי אני אומרת את זה. נכון שהכי קל זה ללכת לבית קפה עם חברה, לאכול עוגה, להזמין גלידה, לראות

סרט...זה נחמד אחת ל.....אבל באמת, זה לא שנותן באמת שמחה)

לחיות כל יום בפני עצמו ולהשתדל למלא אותו בטוב, בעניין, בשמחה, בחסד כל שהוא..

לא שאני טובה בזה. לצערי. אבל יודעת שזה כך.

יש ס פר "אל דאגה" ויש לו עצה טובה שהוא קורא לה: רק היום. ומביא רשימה של דברים. מאוד יפה.

התחביבים שלי הם קריאת ספרים (אבל אין הרבה ספרים איכותיים), לאכול (אללי!), בעלי חיים, טיולים בטבע (שאני כמעט אף פעם לא עושה)

וללמוד איזו שפה. סתם כך. זה נחמד.

אבל באמת אני חושבת שצריך וכדאי לעשות מעשה חסד אחד ליום, קטן ככל שיהיה.

טוב. זו לא הטפת מוסר. זו הצעה. והיות ואני כבר סבתא (ראי הבורות שלי במחשבים...) אז אני פשוט משתפת אותך במה שאני חושבת שכדאי. בראש ובראשוה - לי. לאדם שאני.

ואז - גם לך.

אגב, אפשר ללכת לגן חיות אחת ל....הפינגווינים מקסימים ושמעתי שיש להם פנדה אדומה!

למדור של הזוחלים את לא חייבת להיכנס. אלא אם את אוהבת..

הא, יש את האתר "התבוננות פנימית" - מכירה? אם את חבדניקית אז בטח כן. ואם את לא מכירה. כדאי מאוד. נפלא. זה של ד"ר יחיאל הררי, שכתב את "סודו של

הרבי" והוא מדבר שם על כל הדברים שבעולם: שמעסיקים אותנו, שמדאיגים  אותנו, שמעציבים אותנו....הכל. הוא חבדניק חבדניק!

שבוע טוב!!

בהצלחה בהגשמת התחביבים.

לכבי הוט, אם כוונתך לפלאפון של הוט-מובייל, טל תתקרבי. התעריף אולי נמוך אבל פעם עברתי אליהם והייתה קליטה על פנים (או ליתר דיוק: לרוב לא הייתה קליטה), ומאז ועד היום (כ6 שנים) לא הצלחתי לנתק את הקו הזה...

באינטרנט הביתי נדמה לי שהם בסדר. יש לי וכשקראתי הגיעו מהר ותיקנו והיה בסדר. יש לפעמים בעיות אבל יכול להיות שזה לא דונה מחברות אחרות.

לי יש קליטה מעולה בהוט

אבל השרות לקוחות שלהם מזעזע

רודפים אחריך ולא משחררים וחופריםםםםם

וברגע שאתה עובר אליהם אין מענה ואין תקשורת

בני הבית אומרים שלא כדאי וגם רוב התגובות כאן לא המליצו בחום...

תודה!

אחרי שאני זוכה להכיר קצת את המשתתפים (שונאת את המילה "ניקים"....)

חושבת, שכפי שלא הייתי מציעה לבחור ישיבה חרדי "ספרות יפה" - אז גם לכם - לא.

הרי אתם בחורים "נקיים" (לא ניקים!)

וזה לא מתאים.

לא מדובר כמובן על ספרות  "מלוכלכת" ולא צנועה בעליל -

אבל על כל מי שמחליף בספריה ציבורית עירונית, לדעת שלא

ימלט מאי אילו דברים שלא שייכים אלינו. ושומר נפשו ירחק.

משתדלת מאוד, בעזרת השם, לקחת כאלה שכמעט מאה אחוז,

אבל כפי שאמרתי למעלה... לעתים, יכול להופיע משפט או

פסקה לא שייכת. (לא מדובר חלילה על חוסר צניעות בוטה).

אז אם אתה/אתם בכל זאת קוראים לעתים בשביל להתאוורר

או משהו, יכולה להמליץ על ספרים שאני אוהבת ולטעמי -

הם טובים.

וחס חלילה לא רוצה להכשיל אף אחד.

בנות - זה קצת אחרת. אני בכל אופן קוראת

וגם לבנות, משבגרו מספיק, נתתי.

(לפעמים עם קצת יסורי מצפון, אבל יש ספרים

שהסיפור, הרעיון, התיאור בהם - משותפים

לאנושות כולה). ולפעמים, מה לעשות, קשה לי

עם "עם לבדד ישכון", מבחינה זו.

שבת שלום לכולם!

ספרים על השואה, חרדים, שאין שאלה בכלל.

אני קורא כעת את המתבגר של דוסטויבסקי

לפני כן קראתי את למי צלצלו הפעמונים של המינגוואי

לפני כן קראתי את נרקיס וגולדמונד של הרמן הסה

ע"ע וידויו של ר' אריה לוין על קריאת הרוזן ממונטה כריסטו

דוסטויבסקי כנראה נקי

המינגווי - מן הסתם גם כן

השלישי - נשמע כמו משהו פילוסופי , לא?

אלה לא ספרים שהתכוונתי אליהם. 

יש למשל סופרים אמריקאים טובים, אבל הם לא ספרים העוסקים במלחמה כמו "למי צלצלו הפעמונים".

יותר במצב החברתי וכו'.

לא הבנתי "וידויו של הרב לוין זצ"ל"; לא ייתכן שהוא קרא את הרוזן ממונטה כריסטו!

המינגווי לא לגמרי נקי

הרמן הסה בכלל לא נקי ואמנם הרעיונות פילוסופיים אבל העלילה עלילתית

אילו סופרים אמריקאיים?

תחפשי בספר "איש צדיק היה"

הוא קרא כילד ואמר שהוא נהנה (הסתיר מהמשגיח). אבל הפואנטה בסיפור שם היתה שספרים עלילתיים מעניינים רק פעם אחת וספר בראשית מעניין כל שנה מחדש

נקי - לא בינו לבינה , לא ניבול פה , לא לשון גסה (למעט אם זה ז'רגון חברתי), לא זול.  וכו'.

ויליאם פוקנר

ג'ון סטיינבק

אלה הסופרים האמריקאים שהתכוונתי אליהם;  את ויליאם פוקנר ניסיתי פעם אבל זה מן סלנג (של כושים אני חושבת)

שלא התאמצתי.

סטיינבק, אולי "קדמת עדן" (לא בטוחה), גם סלנג כזה של אנשים פשוטים, ומדכא. אז לא המשכתי.

אבל נחשבים לסופרים רציניים. איכותיים. 

יש ספר של עמוס אילון (אם אינני טועה) העוסק נדמה לי בתקופה של לפני עליית הנאציזם: רקווים גרמני. 

הרב נויגרשל הזכיר אותו אז לקחתי אותו מהספריה. ספר חשוב. מרתק. היסטורי.

אהרן אפלפד - איכותי אבל מדכא (אותי בכל אופן)

תומאס מן הגרמני. איכותי.

יש ספרות טובה יפנית וסינית כשהרקע קומוניזם ומלחמת העולם השניה, כמו:

(נראה לי שהסופרים היפנים/סינים (לא מכירה כמובן את הכל, לא את המודרנים,, יותר נקיים).

עץ המשי

רח' הפרחים הלבנים

ברבורי פרא (לא קראתי הכל אז לא מתחייבת)

מוות בשנחאי

סודוקו רוצה לחיות (סופר גרמני למרבית הפלא)

ועוד. 

ואת הספרים של מסורבי העליה דאז:

לא אירא רע  - שרנסקי

יד בחשיכה  - אידה נודל (משהו!)

גם סלינג'ר - התפשן בשדה השיפון.  יש קטע שאפשר לדלג עליו אבל זה לא "לא נקי" במובן שהתכוונתי אליו. אבל לא בטוחה שזה מתאים לך.

זה ספר, עד כמה שהבנתי, על נער בגיל ההתבגרות עם כל הבלבולים (אבל לא בקטע של בינו לבינה).

עד כמה שאני יודעת, סלינג'ר עצמו לא היה "חלק" נפשית. אבל בעיני הוא סופר טוב. איכותי. אמיתי.

לומדים אותו עכשיו לבגרות, נדמה לי.

קראתי סיפורים אחדים שלו באנגלית (לא בטוחה שמתורגמים)

האנגלית שלי לא מאה אחוז, רחוק מזה, אבל סיפורים שאינם

קשים לקריאה. 

עצוב ומדכא. מאוד. הוא עצמו , נדמה לי,  סבל מהתמוטטות עצבים,

לפי אחד הסיפורים. אולי קשור למה שעבר במלחמה (השנייה?)

לא בטוחה.

קראתי ואהבתי את

הר הקסמים

בית בודנברוק

מוות בוונציה

התחלתי וזרקתי לפח במיאוס: הנבחר

קראתי את שני הראשונים; הר הקסמים - תיאורי המחלה הגעילו אותי וגם לא הבנתי איך זה משל על החברה באירופה (לא סיימתי הכל)

יש את "יריד ההבלים" של תומאס הרדי הבריטי. לא סיימתי כי גם הוא לא ספר המביא לשמחה יתירה....נחשב לספר טוב.

יש ספר אמריקאי "עדין הוא הלילה". של פיג'רלד. דפדפתי. נראה ספר טוב. 

יש את "במערב אין כל חדש"

"החייל האמיץ שוויק"

מאוד מאוד ישנים. בזמנו, התרשמתי. אנטי מלחמתים.

את "היום אינו כלה" סופר מאחת הארצות ששמותיהן מסתיימות בטן...פקיסטן, קיריגיסטן, אוזבקסיסטן.......

ואת  "הדבר" של קאמי.  אקזסיסטצינליזם. אז כמובן כפירה בהשם ובמשהו רוחני בכלל.

שבת!!!!   עדיין לא התחלתי כלום!  אנחנו נרעב!!!

שבת שלום!

התחביב שלי (ספרים) הוא בעוכרי. ממש!

מה יהיה עם שבת?

דוד זריצקי - בצל צח - כל כך יפה ויהודי ועדין. נוגע ממש בנשמה.

סלינג'ר מסתבר כן מתורגם. אבל מציעה לקרוא את רוב הסיפורים רק במצב רוח טוב! (ממוצא יהודי: אמא קתולית ואבא יהודי)

עוד משהו:

גם ספרים טובים ובעיקר ספרים טובים, עלולים להכניס אלינו, מבלי שנרגיש, דרך הדלת האחורית,

מושגים והשקפות זרות. הרבה. זה לא הכי מיטיב עם הנשמה היהודית שלנו....

 בעיקר נוצריות.

למשל, קראתי על "מובי דיק" שיש הרבה נצרות;  לא קראתי, אבל חושבת שכנראה

הכוונה לא שמטיפים שם לנצרות. אבל ההשקפה, מושגים, ראיית החיים, העולם -

לזו הכוונה כנראה.

הרב ד"ר ליכטנשטיין (ראש ישיבת ? ) ז"ל, שהיה ד"ר לספרות אנגלית מאוניברסיטת הווארד,

אמר בשיחה עם חיים סבטו שיבדל"ט, שהספרים המסוכנים ביותר (דיבר על ספרות   ילדים)

הם דווקא אלה הטובים.

אז אולי באמת כדאי  להתרכז יותר בספרים כמו הארי פוטר וכל הספרות הבדיונית הקיימת

עכשיו (ערפדים וכאלה...). זה לפחות לא מכניס שום דבר דרך הדלת האחורית ואם כן

 - לא עמוק מדי.   וילדים לא מתרכזים בזה. זה עוד סממן של מתח או הרפתקאה עבורם.

(מוטיב האייל שראיתי שם, שייך למסורת הנוצרית. נדמה לי. שים לה לגרביים החמות,

וכאלה שמוכרים אצלנו בחורף (ענקיות כאלה עם פרווה בפנים), או סוודרים -

יש שם בד"כ הרבה איילים.

הארי פוטר קראתי את הראשון ולא יכולתי לישון בלילה; הרגשתי כזו טומאה...

ולא שאני צדיקה, הלוואי. הספר השני היה מגעיל ומפחיד.

אחר כך התרגלתי.   השלישי...

וזהו - יותר אני לא אמשיך לקרוא כדי להתחנף לנכדים. בלי נדר. (חייבים למצוא נושא אחר לשיחה עם הילדים!)

אבל למבוגרים, לא חושבת שקיימים ספרים מ סוג זה.

יש ספרי מסעות. גם לא כולם. מה שכן אפשר:

מסע קונטיקי

אינדיורנס

שניהם - מסעות אמיתיים.

מסעות אחרים - לפני שמתחילים לקרוא אותם, אפשר לשאול אותי. אני אהיה הרעה שקראה ועכשיו מזהירה את האחרים...

אפשר גם "3 כוסות של תה". לא ממש מסע אבל הרפתקאה אמיתית. 

:

 ממשיכה לשבת.

באמת שבת שלום.

אחד הספרים היפים והמוסריים ביותר שנכתבו בעולם החילוני

הרב חיים וידאל מצטט ממנו בבלוג:

פרשת אמור תש”פ – והאלוקים יבקש את נרדף (יש לו ‘חולשה’ לאוכלוסיות חלשות ולחלשים)

הבנתי;

אבל גם לא קראתי את הקישור.

אם זו התייחסות לדברי על חוסר אמונה לומה שעבר ב"דבר" - זה לא סותר את החמלה והמעשיות

שבדברי הרופא אליבא קאמי;  אולי, נכון, זה אפילו נותן לה עוצמה מיוחדת אמנם וכוח, דווקא בגלל

העובדה שהאדם הוא לבד לבד במאבק שלו: לפי הרגשתי (לא מכירה ממש את התפישה של הוגי הזרם הזה), נושבת מהספר רוח של....יאוש.

נואשות. האדם הקטן שנלחם בציפורניים בגורלו של בן תמותה; לבד.

 או קי, יש כאן יושר ו אומץ ומסירות - אבל האדם

נתפש כלבד לבד. בדידות איומה מול המאורעות החזקים ממנו.

כל הויכוח עם הכומר.... אם אני לא טועה, גם הוא נשבר בסוף.

אין שום יד התומכת מלמעלה ולכן   אין שום יד הנתמכת  מלמטה. אין אלוקים. אין שום דבר שמעבר. גם אין איזושהי

משמעות למגיפה  (צריכה אולי לקרוא שוב, ייתכן שהם נותנים לזה איזו משמעות)

זה נפל עלינו כרעם ביום בהיר ואנו עושים ככל שביכולתנו;. יותר מיכולתנו. אבל נורא לבד. עולם בלי אלוקים. ובעצם-

בלי חמלה גדולה המכילה ורואה ומבינה את הכל ("מאזין ומקשיב.."..) האדם נעזר באדם . אין לו דבר אחר  ומשכך

הוא מועד לאכזבות, יאוש, נפילות.

זה לא "הסתרת פניך הייתי נבהל", כי כאן יש מישהו שאמנם מסתיר עכשיו פניו, אבל יש גם אי הסתרה. מחר, מחרתיים,

בעוד חודש......

שים לב שאין שום יאוש בשירים יהודיים. יש לפעמים עצב, געגועים, תחנונים, בקשה לגאולה, אבל אף פעם לא יאוש

או דיכאון.

גם אחרי השואה, שיר שהיו שרים:

הבט משמים וראה

איך היינו ללעג וקלס....

ובכל זאת בריתך לא שכחנו...

איזה יופי! איזו נחמה! איזה כיף שיש השם.  איזה מסכנים אנשים שלא לוקחים אותו בחשבון....

(לא שאני תמיד קרובה ותמיד שמחה ותמיד מודה ותמיד זוכרת שהכל ממנו , אבל ככה צריך לחשוב ולהרגיש  ו ל ד ע ת   יהודי.

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

בהצלחה! 😴

אבל אני באמת דיברתי על כרית לשינה.

לא יודע איך להתייחס לכל הוריאציות האלה.

לא מבין את זה בכלל

בכל מקרה, תודה 😀

שלח צילומסך של הגלריית כריות נעזור לך לבחור

"אפשר כרית? הכי פשוטה"

היום אני יודע שכריות שהן לא רכות מדי יותר נעימות לי, אז הייתי מרגיש רגע ואם היא לא טובה הייתי שואל "יש אחת פחות רכה?"

(אבל בטח יש כאן אנשים שיהיה להם דברים חכמים יותר להגיד 🙃)

יש לנו רימון. חשבנו לעבור לHOT (אולי המודם בזק) יותר זולים בחצי, נדמה לי.

השאלה אם הם טובים. ברור ששניהם עולים כסף.

תודה.

הם אמרו לי שאפשר לסנן כמו רימון, או להישאר עם הסינון שלהם ואפשר לעבור לנטפרי.

אז אם זה כך, שווה לעבור אליהם? (חצי מחיר) 

ספק אינטרנט

והגנה

HOT מספקים אינטרנט

רימון מספקים הגנה

הם דיברו על ספק. האם כדאי או שיהיו מליוני תקלות מביכות?

יש ספק תשתית שזה אומר הוט ובזק

ויש ספק אינטרנט שזה יכול להיות הוט בזק אינטרנט רימון פרטנר סלקום ועוד

אני מבין שאת רוצה לברר על מצב של לקבל תשתית מהוט ואינטרנט מרימון

ממה שזכור לי מפעם, רימון והוט פחות מסתדרים ביניהם

מה שאומר שאם תהיה לך תקלה כל אחד מהם ישלח אותך לצד השני לטפל בזה, ואת תישארי תקועה, וזה חתיכת כאב ראש לסנכרן בין שתי המוקדים עד שאחד מהם מוכן באמת לטפל בזה

אולי היום זה כבר השתנה... אני לא מעודכן

יש אבל לרימון חבילת בנדל, שזה אומר שגם את התשתית של בזק והוט וגם את האינטרנט את מקבלת דרכם, ואז אם יש לך תקלה באינטרנט אז את פונה רק לרימון, והם ידאגו ויטפלו לך בהכל כי רק להם את משלמת

אין לי מושג לגבי מחירים, ומן הסתם שיש חבילות של הוט ובזק שמשלבות אינטרנט לבית עם טלפון ביתי למי שעוד משתמש בזה וזה יכול להיות גם כולל מנוי סלולרי משפחתי של הוט מובייל אולי, ואז בסוף זה יוצא יותר זול מאשר הבנדל של רימון
 

אבל בעיניי בכל מקרה כדאי את הבנדל של רימון נטו בשביל התקלות

אלא אם אתם מברי המזל שאף פעם אין להם בעיות באינטרנט ואז אתם יכולים להיות סבבה עם השילוב של תשתית מהוט ובנפרד אינטרנט מרימון

תודה רבה.

תקלות?!   אף פעם אף פעם......אוף! שובפם הלך לי החומר......

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

הוא די כבד ומדכא. לוקחת את זה בחשבון?

ממליצה שוב על "זאת הפעם.." של תמר וייזר. כיף לקרוא. ויש שם קטע תפילה - משהו! מעורר קנאה ממש.

בנטפרי הכל חסום כברירת מחדל, ואם את רוצה לפתוח משהו אז צריך להגיש בקשה, והם מחליטים אם לאשר או לא. בכל מצב של ספק החסימה נשארת. בכל מצב של אי עמידה בתקנון הרבנים החסימה נשארת. ועל זה הדרך.

נופים - יש אתרים של מאגרי תמונות מאושרים.

הרצאות - רק אם זה חרדי. גם רבנים מהציבור שלנו חסומים שם.

מוזיקה - לא יודע, אבל מן הסתם כמו לגבי נופים. כלומר מאגרים ספציפיים של מוזיקה ממקור חרדי.

מניין הידע שלי? לאח שלי יש נטפרי.

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.