בס"ד

כלומר, למה אנחנו עושים את כל ההקפות האלו, ומתרוצצים עוד ועוד, ורוקדים ורוקדים, ואז עושים כזה קידוש גדול וארוך ועם אנשים שמדברים בו, ואז קוראים את וזאת הברכה, ושוב, ושוב, ושוב, כמה שיותר פעמים?

אז פתאום הבנתי, שאנחנו מנסים לדחות את הקץ, אנחנו מנסים לדחות עוד ועוד את הסוף הבלתי נמנע, זה שמחניק בגרון.

אתם מבינים, אף פעם לא הסתדרתי עם ספרים שבהם הגיבור מת בסוף. אבל פה זה אפילו יותר גרוע. איך אפשר לומר דבר כזה? "וימת שם משה עבד ה'". אפילו עבד ה', זה שכל חייו מכוונים למטרה האמיתית שלנו, אפילו הוא מת בסוף? זה חורבן כל כך מוחלט, שאחר כך חייבים לברוא את העולם מחדש.

ואולי לכן מיד אחר כך פתפללים תפילת גשם, כי גדול יום הגשמים מתחיית המתים, ואולי אם ה' יקבל את התפילה הזו, הוא יחליט גם להחזיר לנו את משה.

https://www.facebook.com/photo?fbid=10239873363265984&set=gm.1951613102181781&idorvanity=140293843313725&locale=he_IL

פורום שריטות ליליות.

אני לא צריך צרות של אנשים אחרים על הראש שלי.