אם בקורס הכנה ללידה לא דובר על הנקה או שלא הספיק לך לכי ליועצת הנקה למפגש הכנה להנקה!

יש גם קבוצות של ליגת לה לצ'ה שאפשר להגיע אליהם עוד בהריון ולפגוש מדריכות, לראות נשים מניקות ולשמוע עוד על הנקה,
מומלץ גם לפני הלידה ובטח שאחריה.

א) למידה. ללמוד ולהבין למה צריך לצפות מההנקה בשבועות הראשונים.

בעיקר בעיקר אני ממליצה ללמוד מראש את הדרכים הנכונות והמוטעות לדעת אם תינוק מקבל מספיק או לא. זו שאלה שכל הזמן מרחפת בחלל בחודשים הראשונים (מכל מיני סיבות שלא אכנס אליהן אבל רובן נעוצות בתרבות שלנו), וחשוב שיהיה לכל זוג הורים כלי אמין ויעיל לדעת לענות לה כשהם מתלבטים.

יש כלים כאלה, אמינים ויעילים, ויש כלים שגויים, מטעים, שסתם גורמים להורים להסתבך.

על אלה ועל אלה שומעים מכל עבר. צריך לדעת מראש כדי לסנן בזמן אמת, ולהתמקד במה שבאמת עוזר.

כדי שאם באמת יש בעיה - יהיה אפשר לעלות עליה הכי מהר שאפשר ולפנות לייעוץ מקצועי; וכדי שאם אין בעיה יהיה אפשר לעבור על פני ההערות הדאוגות שמסביב בלי להתערער מהן.

גם זה וגם זה חשובים מאוד להצלחת ההנקה.

ב) להכין כל מה שיאפשר תקופה רגועה ונינוחה בשבועות שאחרי הלידה. למלא את המקפיא. לדון עם המשפחה איך ומתי כל אחד יכול לעזור. לחשוב על עוד דרכים יצירתיות - לאפשר לעצמך כמה שיותר מנוחה משותפת עם התינוק, זמן רגוע וטוב ללימוד הדדי.

(אגב, אני ממליצה את זה בחום גם למי שיודעת שלא תניק. זה סופר חשוב בשביל ההנקה, אבל זה סופר חשוב גם בלי ההנקה - לבניית הקשר עם התינוק, לשיקום רצפת האגן מההריון ועוד ועוד.)

ולהיזהר לא לשקוע!
אם את רואה שזה כואב מידי, קשה מידי, לא מצליח מידי-
מייד לפנות לעזרה.

הזמן שלוקח לפתור בעיות הוא בד"כ הזמן שלקח להיכנס אליהם אז כדאי לפתור את הבעיה כשהיא עוד יחסית קטנה ולא כשהיא מסתבכת

קופסאות הנקה,
להכין ערכות כאלה שאת יכולה ביד אחת לתפעל ביחד עם האח הגדול,
באחת יהיה ספר, בשני דפים עם מדבקות, בשלישי משחק קלפים וכן הלאה..
לחשוב בהתאם לגיל של האח הגדול מה את יכולה לעשות איתו כשאת מניקה כדי שלא תחששי שהוא מנצל הזדמנות לחרב לך את הבית בזמן הזה

-במהלך הריון לשפשף את הפטמות במקלחת עם ליפה (זה עוזר שאחרכך המקום יהיה פחות רגיש לתחילת ההנקה וככה פחות  יכאב)

-בחודש תשיעי למרוח לנולין טהור

-בתחילת ההנקה, בימים הראשונים לתפוס את הפטמה ולהוציא אותה החוצה ולדאוג שהתינוק תופס את כל העטרה שמסביב  הפטמה

-בהתחלה להניק עם כרית! זה עוזר מאד!!

מה עוד???

להתייעץ כשרק מתחיל לכאוב או שרק מתחיל פצע! ללכת להתייעץ עם יועצת הנקה! כי ככל שתופסים את זה מוקדם יותר זה יותר מקל על הריפוי והמשך ההנקה..

אמנם לפעמים בהתחלה לא הולך וקשה וכואב וזה מתיש אבל זה עובר

ובהמשך תהני מנוחות מקסימלית- לא צריך לסחוב בקבוק ומים רותחים ורתוחים ותמ"ל לכל מקום ולכל נסיעה- יש אוכל זמין ומיד

לא צריך לקום באמצע הלילה ולהרתיח מים ולשמוע צרחות 5 דקות- זמין ונוח בתוך המיטה

שלא לדבר על הכסף שזה חוסך (בקבוקים ת"מל וכו והכמויות גדלות בדרך כלל)

עצות מעשיות:

קצת לפני הלידה להתחיל למרוח משחה יעודית כמו לנסינו לרכך את הפטמות

כשהתינוק מסיים להכניס לו אצבע לפה לשחרר את הואקום בעדינות כדי לא להפצע

לדאוג שיהיה לך תעסוקה מענינת וזמינה להנקה (ספרים מחשב פורומים טלפון חטיפים ושתיה) ולהניח הכל במקום שאת רגילה או מתכננת להניק + כיסא נוח שיהיה לך נעים

להניק במידת האפשר כמה שיותר מהר אחרי הלידה כי זה זמן טוב להרגיל את התינוק להנקה

ב. שימי לב שהטיפ השני שכתבתי הוא לפנות לעזרה ברגע שמתחיל להיות קשה.
ממש לא צריך להגיע למצב של התייבשות חלילה!!
למה חשוב לי שהשרשור יהיה תומך ומעודד הנקה?
כי מסרים מיאשים נשים מקבלות המון המון המון. 
המקרים שבהם אי אפשר להניק מסיבה אובייקטיבית כמו שלך או מחוסר חלב ה פחות מ5% מהמקרים, בד"כ נשים שלא הצליחו להניק זה בגלל חוסר תמיכה וחוסר ידע לצערנו.
זה פוגע בכולן, כי מצד אחד מי שיש לה קושי אוביקטיבי קשה לה לקבל מידע אמין כי נראה שאומרים לכולן לעבור לתמ"ל וכמובן שזה פגוע במי שעם עוד קצת עזרה וידע היתה מצליחה להניק ובכיף. 

כשעשיתי מעקב אחרי תינוק שהתקשה בהנקה-
גם יועצת הנחתה אותי לשאוב במקביל להנקה כדי לוודא שהוא אכן מקבל חלב ואם לא הצלחתי לשאוב ולא להניק נתתי לו מנות של תמ"ל, בהחלט. זו לא מילה גסה, בסופו של דבר המטרה העיקרית זה שהתינוק יהיה שבע. 

להגיע למצב של התייבשות זה כנראה בעיה של היועצת.
אני לא יודעת מה בדיוק היה שם אבל זה שקשה לפעמים לאבחן מה הבעיה זה דבר אחד מצד שני להשאיר תינוק רעב זה לא מצב שאמור להיות בשום מצב. 

ואני לא יכולה לדעת מה היה המצב שלכם כשבאתם לייעוץ,
בהחלט אם יש בעיה בהנקה וכאמור שתי הנקות לא פשוטות מאחורי אומרים גם לשאוב כדי לוודא שהתינוק שבע. אני תמהה על היעוץ בו נתקלת ומצרה שמראש לא נחשפת למספיק ידע שיאפשר לך לדעת. 
לומדת מזה להדגיש יותר את הסימנים גם בקורסים שאני מעבירה (כמובן שאני מלמדת את זה וגם מחלקת כתוב אבל אדגיש אפילו יותר)
מאחלת לך שבהנקה הבאה יהיה פשוט יותר 

לפי מה שסיפרת יכול להיות שהיא ינקה מעט מאוד, ולא הצליחה לגרות את השד מספיק ואולי כך התמעט החלב.

העובדה שלא יצא לך חלב כששאבת, לא אומרת שלא היה לך כלום. המשאבה היא הרבה פחות מוציאה מהתינוק. וזה גם מאוד תלוי באיזו משאבה השתמשת. אני השתמשתי בחשמליות שלא הוציאו לי כלום ורק ידנית הצליחה להוציא!

אבל לגבי המסר שהעברת כל הכבוד לך, אני מאוד איתך. צריך לדעת מתי להפסיק להילחם, בכל דבר בחיים. במיוחד כאשר זה על חשבון הבריאות של התינוק, כי אז יצא שכרו בהפסדו. ב"ה שהבעיה התגלתה בזמן!

ויש להן תמיכה וידע ובכל זאת הן לא מצליחות להניק, מסיבות כמו לחץ וכד'

ונשים שמחליטות לא להאבק על ההנקה או אפילו מחליטות מראש לא להניק מקבלות ביקורת

עדיף שיעודדו אותן לתת תמ"ל מאשר שיבקרו אותן ויגידו להן להמשיך להניק כשהן מרגישות שהן לא יכולות,

גם אם הן כן יכולות 

יש הרבה יותר נשים שנותנות תמל מאשר מניקות

ואני רואה הרבה יותר מבטים של: מה את עובדת שעה לשאוב/ מניקה במקום ציבורי יותר ממבטי: איך את מעיזה לתת תמל לתינוק

אולי את חיה בפלנטה אחרת

השרשור הזה מיועד למי שבוחרת להניק ורוצה טיפים כדי להצליח.

באתי לכתוב תגובה דומה ואז ראיתי שכתבת כבר

הטיפ הכי גדול שלי הוא שאם לא הולך לך אל תילחמי יותר מדי

עדיף להתייאש מראש מאשר להתייאש אחרי חודשים של מלחמה שלא הצליחה

אז כן לנסות אבל לא להשתגע מדי

גם מי שמראש לא רוצה בכלל להניק- זה גם בסדר גמור ולאף אחד אין זכות לבקר אותה

פה זה זה שרשור למי שרוצה להניק ורוצה להשקיע בזה.

פרטתי לפרפר לבן בדיוק למה.

גם אצלי היו תקופות שהיה צורך בשילוב תמ"ל אבל-

אין צורך בתמ"ל בשביל להצליח בהנקה! בטח לא באופן קבוע!
אתן באמת סבורות שפעם תינוקות רעבו כי לא היה תמ"ל? אתן חושבות שתינוקות לא אכלו בלילות כי לא היו משאבות חלב?

אתן חושבות שהקב"ה ברא אותנו רק עם 80% מהאפשרות להזין את ילדינו? 

יש מגוון פתרונות שונים וכל אחת תבחר מה נכון לה,

השרשור הזה מיועד למי שרוצה לקבל טיפים איך להניק, 

מי שרוצה לשלב תמ"ל תמצא את זה בקלות במקומות אחרים.

ועכשיו למרות שמאד לא רציתי לתת פה מידע על למה לא חלב אלא רק על איך כן הנקה אני בכל זאת אתן את הקישור הבא-

"רק בקבוק אחד לא יזיק"

שזה התמ"ל של פעם.

ברור שיש יתרונות עצומים להנקה על תמ"ל אבל לכל אחת יש את הדרך שלה להצליח בהנקה.

אם מישהי אומרת שזה שהיא הוסיפה בקבוק תמל עזר לה להצליח כנראה שזה באמת עזר לה..

לנשים ממעמד גבוה לא היה נאה לטפל בתינוקות, ומסרו אותם למינקת.

יש על זה ספר מאד מעניין. לא זוכרת כרגע את שמו...

בכל אופן הקב"ה לא ברא אותנו גרועים יותר מבעלי החיים, שיכולים להניק בלי להצטרך חלב של חיות אחרות. רוב הבעיות (האמיתיות!) שקיימות היום בהנקה נובעים בעיקר מתפיסות תרבותיות שגויות, חוסר מידע, חוסר תמיכה ועוד דברים עצובים.

במדינות שהגבילו את שיווק התמ"ל אחוזי ההצלחה בהנקה עלו פלאים - זה מוכח.

ואכן קראתי אותך ואני מאוד מצטערת בצערך.

והאנשים שאמרו לך דברים מעליבים --- שה' יסלח להם.

אפילו אצל אימא שלי היו כמה חברות כאלה

בברית המועצות כמעט לא מכרו תמ''ל, היה צריך להסיג, אז רב הנשים פשוט סמכו על ההנקה

ולא היה להן

אפילו לסבתא רבא של אימא שלי שהיא הספיקה להכיר אותה היו מלא סיפורים על הנקה שלא הצליחה ותינוקות שמתו

בדיוק בשביל זה ביקשתי רק עצות למי שרוצה להניק,

הסתייגויות באמת יש בכל מקום.

השרשור הוא לעצות תומכות ולא לדיון על הנקה

אשמח לשמוע מה דעתך.

מבחינתי המסקנה שצריכה להיות מסיפור עצוב כמו שלך היא

א) להעזר רק ביועצת הנקה מוסמכת, מומלצת, שברור לך שהיא טובה מאוד בתחומה. זה אמנם לא פשוט לדעת, אבל עד כמה שאפשר לשפוט מסיפורים של אחרות, מהתרשמות ראשונית בשיחת טלפון וכו'.

כי יועצת הנקה אמיתית אמורה לזהות מצב בעייתי הרבה הרבה לפני שמגיעים למצב קטסטרופלי כמו שתיארת. ואמורה גם לא להשאיר אותך לגשש באפילה אלא לתת לך ביד דרכים טובות להיות עם יד על הדופק כל הזמן, כך שבעיה תתגלה מספיק מוקדם, כשעוד אפשר לתקן.

טונוס שרירים נמוך זה דבר שיש מה לעשות איתו, אבל צריך שתהיה בתמונה יועצת מוסמכת אחראית שיודעת להגיד שכרגע הנקה בלעדית לא מתאימה, ולתכנן איתך את הדרך הכי טובה שהתינוקת תהיה מוזנת כמו שצריך ובמקביל תלמד בהדרגה לינוק.

בשום מצב אסור שיועצת תשאיר תינוקת רעבה! זה הכלל הראשון הראשון הכי בסיסי שלומדים בלימודי הסמכה לייעוץ הנקה (שלא כל יועצת למדה אותם... ולכן צריך ברור אם היא מוסמכת וכו'): הכלל הראשון הוא שהתינוק חייב לאכול. הרבה הרבה יותר משהוא חייב לינוק - הוא חייב לאכול.

ויועצת שלא יודעת לזהות שהתינוק רעב היא יועצת שאסור לחזור עליה, וצריך לפרסם עליה לאחרות שיתרחקו ממנה. זו לא יועצת הנקה אמיתית!

ב) לגבי להתכונן שאולי לא ילך - אני תוהה. להרבה צרות אחרות שיכולות להיות בחיים אני לא "מתכוננת". אני לא מכינה את עצמי שאולי יהיה פג, או שאולי תהיה תאונה. אם יגיע חלילה - בע"ה מי ששלח את הצרה ישלח גם את הכוחות, ונתמודד בזמן אמת. למה להתכונן שההנקה לא תצליח זה שונה?

אני חושבת שזה שונה כי כשההנקה לא מצליחה יש לאימהות נטייה להאשים את עצמן, וגם למי שמסביב לפעמים יש נטייה לתת תחושה לא נעימה.

אז אני חושבת שמה שצריך זה לא להתכונן שאולי לא ילך (זה חבל, כי כששוקעים במחשבות כאלה זה מגביר סיכוי שלא ילך) - אלא לחזק בטחון עצמי, וללמוד להסתכל על הנקה שלא הצליחה בתור דבר עצוב שקרה לי ולא בתור דבר רע שעשיתי. זה הכל עניין של איך אישה חושבת על עצמה, רואה את עצמה. צריך ללמוד לראות את עצמנו במשקפיים חיוביות...

ולמי שהצליחה לקרוא את כל המגילה הזאת אני רוצה להוסיף עוד דבר אחד - ששאיבה לא מלמדת על ייצור חלב. אני לא אומרת כלום עלייך פרפר לבן, ובהחלט מאמינה לך שאת ספציפית כן הגעת למצב שאין חלב, אבל בגדול זאת לא השיטה. כי בהרבה מקרים התינוק יכול ינוק מצוין, ובמשאבה או בסחיטה ידנית לא יוצא כלום, מכל מיני סיבות. אני למשל מניקה עד גיל שלוש, ובכ"ז לא מסוגלת לשאוב... אז רק שנשים לא יסיקו מהסיפור העצוב שלך גם לגבי עצמן שאם הן שואבות ולא יוצא סימן שאין.

ושוב אשמח לשמוע את דעתך.

הרבה לפני שהתינוקת מתייבשת ברמה קיצונית, צריך כבר לראות שהבעיה מתחילה, ולא לתת לה להידרדר. יש כמה דרכים פשוטות מאוד לראות, ובראשן מעקב חיתולים. כל יועצת שאת נמצאת אצלה, לא משנה מאיזו סיבה - אמורה להנחות אותך גם בדבר בסיסי כזה. אם לא הבחנת בכך והגעת להתייבשות חמורה - זה כשל של היועצת! וזה מקומם מאוד.

אני מבינה כמובן שאת מבחינתך עשית מה שאפשר. זה לא צריךל היה לקרות שתישארי אחרי ייעוץ בלי מידע בסיסי וקריטי כל כך.

לגבי מה שכתבת על השאיבה אני עדיין חולקת עלייך ממה שראיתי במציאות, כן אפשרי לגמרי שלא תצא טיפה בשאיבה אלא רק בהנקה ישירה, אבל - - זכותך לחלוק. זה בסדר.

רק אני לא מבינה כל כך את השתלשלות העניינים. אם בא לך מוזמנת להסביר (לא חייבת כמובן ומקווה שלא תראי בזה חיטוט): קודם היית אצל הרופא וראית שלא יוצאת טיפה - ואחר כך שאבת חודש?כלומר - אפשר לומר שכן יצאו כמה טיפות?

לגבי כן או לא להכין את עצמך, מקבלת.

כתבת שהתינוקת סתם מצצה ולא קיבלה כלום. באמת יש מצבים כאלה (ויש מה לעשות איתם! בתסריט אופטימי יותר זה לא חייב היה להיות גזר דין מוות להנקה) - אבל שוב, יועצת הנקה אמיתית שרואה הנקה בזמן אמת חייבת לזהות שאין בליעות. גם זה בסיסי. יועצת זה לא בשביל לתת טיפים נחמדים, זה בשביל לאבחן את המצב, ולהתאים טיפול מתאים לבעיות הספציפיות. יועצת שלא אבחנה את המצב - חמור מאוד.

אני לא אומרת שהיא בהכרח תאבחן שהבעיה היא בטונוס השרירים. אולי כן ואולי לא. אבל שתאבחן שהתינוקת לא באמת יונקת! אחרת בשביל מה שילמת לה?

זה אחת מהשתיים. או שהיועצות לא היו מקצועיות בכלל, ולא אבחנו שהתינוקת לא מקבלת חלב - או שהרופא לא היה מקצועי בכלל, והרס לך את הביטחון העצמי בלי סיבה אמיתית, ואבחן את הבעיה הא נכונה (למשל אולי טונוס השרירים הוא לא זה הפריע לה לקבל חלב בהנקה, והיא התייבשה בגלל בעיה בניהול ההנקה?) ושלח אותך לחודש מפרך של שאיבות שאני בחיים לא הייתי עומדת בו.

אחת מהשתיים. אבל לא ייתכן מצב שיועצת הנקה מקצועית ומומחית השאירה אותך עם טיפים ועם מחשבה שאת יכולה להמשיך להניק בלעדית, ורופא מקצועי ומומחה אבחן שאין לך בכלל חלב. אחד משניהם צריך היה לטעות טעות מרה והרסנית.

הילדה היתה מיובשת ברמה קריטית בגיל שלושה ימים. 

(מספיקה יממה אחת שתינוק קטן לא יאכל כדי שיגיע למצב של התייבשות קריטית. לא צריך יותר מזה!)

ומעקב חיתולים עוזר לאמא שכבר יודעת איך נראה חיתול מלא. אמא שזאת לידה ראשונה שלה מבחינתה כל חיתול עם הפרשות נקרא חיתול מלא. (לא היה לי מושג איך אמור להראות חיתול מל.)

את הרופא (מומחה ברפואת ילדים) אבחן טונוס שרירים נמוך רק אחרי שהגענו למיון כתוצאה מהתייבשות.

היועצת השניה שנפגשתי איתה בעצמה אמרה שכרגע בגלל שהטונוס נמוך אי אפשר להניק. הילדה לא תצליח לינוק. (השרירים שלה חלשים מידי ולכן לא יכולה להפעיל מספיק כח כדי להוציא חלב במציצה).

הרופא לא הוריד לי את הביטחון העצמי. להפך הם עודדו אותי ואמרו שזה פשוט לא בשליטתי וחבל שלא אומרים לנשים שיש סיכוי שלא תמיד נצליח.

מה שאני מסיקה מהסיפור שלך (כמובן בערבון מוגבל, רק על סמך המעט שאפשר להבין בקריאה) הוא שהרופא היה בסדר גמור, היועצת השנייה הייתה בסדר גמור - אבל היועצת הראשונה לא!

יועצת הנקה שמקבלת אמא טרייה, אמורה לדעת שהאמא לא תדע מעצמה לעשות את מבחן החיתולים. יש דרכים פשוטות ללמד אמא, גם לפני הלידה, מה ההבדל בין חיתול בסדר לחיתול לא בסדר. זה מידע קריטי! אישה אחרי ייעוץ הנקה לא אמורה להיות במצב שכל חיתול עם הפרשות הוא מבחינתה חיתול מלא. היא אמורה לקבל כלים להבחין בין מלא אמיתי למלא בכאילו.

וכמובן מסכימה איתך, יממה בלי אוכל זה מצב שאסור שיקרה.

איתך בצערך.

זה באמת קשה בימים הראשונים ובטח עם ילדה ראשונה לקלוט מה חיתול מלא ומה לא.

אקרא את כל התגובות ואראה אם יש לי מה להוסיף. בעיני תמ"ל זה על הכיפק -בימינו זה מציל חיים . 

לראות שיש חיתולים רטובים משתן, בהתחלה לפעמים קשה לזהות, אז קחי חיתול ותרטיבי אותו עם כף מים עד 3 כפות ותראי מה ההבדל. 
יש חיתולים שבמידות הקטנות יש להם פס צהוב בחוץ שהופך לכחול כשיש שתן.

חיתולים עם צואה- 3 ביום עד גיל 6 שבועות.

ובאופן כללי לראות שהתינוק רגוע אחרי ההנקה ומרוצה. 

וכמובן לעקוב אחרי העליה במשקל. 

לא תמיד זה מדד נכון 

(בהתחלה החלפתי בהיסטריה כל חצי שעה עד שקלטתי את זה

להרגיש את המשקל זה נכון- עדיף טיטולים מחברות לא יותר מדי איכותיות שסופגות כל כך טוב עד שאת בטוחה שהילד יבש 

גם לגבי הרוגע יש לי הסתיגות- הילד שלי קיבל הרבה חלב ולא היה רגוע בגלל כאבי בטן לא תמיד חוסר רוגע זה כתוצאה מרעב

לדעתי המדד הוא בדקה שתיים הראשונות של ההנקה אם הילד נרגע ואוכל סימן שיש לו מה אם הוא מוצץ ורואים שהוא עדיין לא רגוע צריך לבדוק שיוצא

ועוד מדד- הרגשה של עקצוצים כאלה שאומר שיוצא חלב בתחילת הנקה

עדיף לשקול ולגלות שהכל בסדר

*לשתות המון המון המון. זה מגביר החלב הכי טוב שיש. גם שקדים/אגוזים ותמרים עזרו לי.

*לדעת שיש זמנים כמו קפיצת גדילה וכו' שקשה יותר להניק ושפתאום דברים נתקעים ונראה שנגמר החלב אבל זה לא נכון. להחזיק מעמד יום יומיים, ואם צריך- לתת חלב שאוב או תמ''ל מעט אז זה גם בסדר , אבל לא להפסיק להניק! אח''כ זה משתפר.

*לא לחכות שהילד יתחיל לבכות כדי להניק אלא לעקוב אחרי סמנים מקדימים יותר של רעב ואז להניק. מנסיון, הם יונקים ככה טוב יותר.

*יש נשים שמקבלות מחזור בהנקה וההורמונים בזמן הזה מאד משפיעים על תפוקת החלב או על טעם החלב. לזהות את המצב ולא להכנס לסטרס שהלכה כל ההנקה אלא תמיד להציע שוב ושוב, לשאוב אם צריך, ולהשלים לתינוק מנות לפי מה שיש.

הנקה זו ברכה, בהצלחה לכולן.

לנצל את היועצות הנקה שבבית חולים ולבקש מהם דוגמיות של משחות.

לבקש להניק בחדר לידה (אם מתאפשר).

להתפלל לפני הלידה גם על זה שנצליח להניק בשמחה ובנחת.

לזכור שזה נורמלי שבהתחלה זה כואב.

יכול להיות כאב בגלל רגישות הפטמות בתחילת ההנקה אבל זה אמור להיות כאב קל,
אם זה כאב מעבר לזה זה בד"כ סימן שמשהו לא עובד נכון

בערך עשר שניות במשך שבוע וחצי ראשונים והכל היה טוב ורגיל... גם היועצת הנקה אמרה שזה בסדר...

מעבר לזה זו נורה אדומה

אז לשים לב, ולא להתייאש

ולא לקחת ללב את הסבתות והדודות ונהחברות מהפורום שאומרות לך שההנקה מאד חשובה!

אם באמת לא מצליחים להניק (עם כל הנסיונות וייעוץ וכו'..) אפשר לרדת מהעץ, לתת תמ"ל, לישון בשקט ובלב רגוע ולהתפלל שבילד הבא יהיה טוב יותר.

[מכירה אישית מישהי שהיתה לה חווית הנקה זוועתית בלידה הראשונה, ונוספו לזה כל המשפחה שלא מבינה מה הבעיה להניק, ועשו לה רע. ולצערה עברה לתמ"ל- וזה היה לטובת האמא והילד, אבל לאמא היה קשה עם זה בגלל הסביבה שלא תמכה בה. בילדים הבאים הניקה בלי בעיות. אבל באיזה שהוא מקום נשארו לה, ולי כחברה טובה, טראומת הסביבה הלא תומכת]

אחרי שההנקה מתבססת ומסתדרת היא הדבר הכי מתוק בעולם.

הקשר הכי חם נוצר עם התינוקת הזאת שמסתכלת עלייך בעיניים גדולות ומחייכת מסביב לפטמה.

והקשר הזה נמשך גם כשהתינוקת בת שנתיים, ובאה להתכרבל לידך בבוקר ולקבל כמה שלוקים.

וכמו שהרבנית דינה ראפ אמרה בשיעור בנושא ההנקה: תינוק שבינקותו התענג על שדי אימו, יוכל בבגרותו להבין מה זה להתענג על ה', כי את החוויה של העונג הזה הוא כבר מכיר.

(איזה כיף לכתוב מכל הלב על ההנקה. תודה תחיה)

תגובות כאלה הן ממש לא תגובות לא מעודדות הנקה

אלא לא מעודדות את ההתעקשות המטורפת על זה שספק גדול אם בכלל תצליח בסוף

גם אני מאוד בעד הנקה ומאוד ניסיתי והתעקשתי להניק

אבל אחרי שראיתי שלמרות המאבק על ההנקה לא הצלחתי בסוף 

הבנתי שלפעמים עדיף לנסות כמה שאפשר בצורה שפויה ולא להשתגע

(חודש וחצי כמעט לא התייחסתי לילד הגדול שלי וכל זה היה לשווא אז היה עדיף בכלל 

לא להכנס לזה מראש)

וכל עוד זו לא הודעה פוגענית אני מוחקת לעיתים רחוקות,
זה הפורום של כולנו,
נכון אני פתחתי את השרשור וביקשתי מה יהיה בו אבל מה שקורה בו לא חייב להיות בשליטתי.

לא מתאים לי למחוק הודעות רק בגלל שנוגדות את האג'נדה שלי. 

אם ההנקה מתחילה להיות מעיקה- עדיף להוריד מינון מאשר להפסיק לגמרי.

יוצא לי לפגוש הרבה אמהות שאומרות לי " הוא בן שנה ויונק 7 פעמים בלילה וכל היום, אני רוצה לגמול אותו".

אז זהו, שחבל. אפשר להפסיק הנקה בלילה ולהניק רק ביום. אפשר אפילו להניק פעם אחת ביום למשך תקופה ארוכה- כל עוד הילד יונק הגוף מייצר מה שצריך, ואי אפשר לתאר כמה יתרונות בריאותיים ורגשיים יש אפילו להנקה הבודדת הזו.

1. ליצור סביבה תומכת. לתת לבעל לקרא מאמרים תומכי הנקה, לחפש את האחות הכי תומכת הנקה בטיפת חלב וללכת רק אליה, לחפש חברה תומכת הנקה ולבכות לה.

ולהתרחק מכל מ שלא כזה. 

2. להניק בחדר לידה. זאת גם חויה עוצמתית וגם התחלה טובה.

3. עור לעור- כמה שיותר. טוב גם לך וגם לו.

4. לעשות לעצמך רשימה של היתרונות בהנקה ולקרא אותה שוב ושוב כשקשה..

ולא להתיאש.

5. להשיג עוד לפני הלידה קונכיות ולהשתמש בהן בבית. מציל נפשות.

מהקולה- שהיו לה סיפורים מכאן ועד אנטרטיקה, וב"ה הצליחה לא להתיאש ולהמשיך להניק. והיום נהנת מכל רגע

(ותודה ל@תחיה דולה שעזרה ותמכה ועודדה בשעותיי הקשות..)

לא קשור לעצם ההנקה אבל קשור לזמן ההנקה - 

להשתדל לנצל את זמן ההנקה ל"זמן איכות" עם התינוקי - ליצור קשר עין, לדבר, ללטף. ופחות לשיחות טלפון וכדומה.

לא תמיד זה מתאים והולך אבל כשכן - זה רווח גדול וכיף. מאוד מחזק את הקשר. בפרט בהתחלה שרוב הזמן שאינו אוכל הוא ישן. ובשלבים שיש המון עיסוקים ופחות יש זמן לשבת ולשחק עם התינוקי בין לבין. ההנקה היא זמן שממילא נמצאים איתו ולא יכולים לעסוק בעיסוקי הבית וכו, אז כיף לנצל את הזמן הזה לקשר עם התינוק.

האתר של ליגת לה לצ'ה

בפייסבוק יש כמה קבוצות תומכות הנקה-
מעגל מניקות, מניקות מעניקות, הקבוצה של ליגת לה לצ'ה (אבל אליה קשה להיכנס אז כדאי להתחיל לנסות כשיש שני פסים על המקלון)

אפשר ללכת לספריה ולבקש ספרים על הנקה, אני קיבלתי לחתונה מאמא של גיסי (אאוטינג! היא תמיד מביאה את זה כמתנה לחתונות ועכשיו כולן ידעו מי זה גיסי) את הספר "קרוב אל הלב" שהוא על הנקה והוא לא מי יודע מה מקיף אבל נחמד לקריאה בהריון כדי לתת מושג.

ממש ככה. כמו שכתבו- לדבר איתו.

הרי הנקה משפיעה על מנגנון הרעב-שובע לכל החיים, ובונה תחושת ביטחון.

אז שיהיה לו בכיף (:

אם יצא שהתינוק שלי צרח (כי לו התאפשר להניק אותו מיד, וכו') אני אומרת לו "כל הכבוד שאתה דורש מה שאתה רוצה!" 

* עוד לפני הלידה להתעניין לגבי יועצת עם הכשרה של IBCLC ששמעת עליה גם המלצות. להיות איתה בקשר ולהתעניין איך אפשר לפגוש אותה אחרי הלידה (שעות זמינות, עלות וכו')

* להיפגש עם יועצת הנקה לאחר הלידה עוד לפני שיש בעיות, עדיף בערך יום אחר הלידה (ואם אפשר להסריט את המפגש - עוד יותר טוב).  זה עשוי למנוע פצעים (במקרה שהתפיסה לא טובה), וגם להדרכה של תפיסה אידיאלית עשוייה לקצר את זמן ההנקה, ואף למנוע סתימה בצינורית החלב. 

*לא להסתמך על היועצת של בית חולים, אלא אם כן יש לה הכשרה של IBCLC. אם במקרה זה כן עוזר לך - מצויין. אך אם לא אז לא להתייאש מייעוץ הנקה.

*לי עזר גם קונכיות הנקה, למניעה. זה מאוורר את הפטמות בין הנקה להנקה, וגם מוציא חלב מיותר בעדינות, מבלי להגביר את ייצור החלב, ולכן מונע גודש ודלקות. 

*אוסתאופט - זה תחום טיפול עדין ויעיל שבו אפשר לעלות על בעיות שונות ולטפל בהן טיפול מהיר, ובכך למנוע סבל רב. כבר היה פה שרשור שבו המליצו מאוד על הטיפול. יש מדינות שאוסתאופט הוא אחד מאנשי הצוות במחלקת יולדות, שבודק את כל התינוקות ומטפל לפי הצורך. מכירה סיפור מדהים שסבל רב של שלושה חודשים הסתדר בטיפול קצרצר. 

לכן אני ממליצה לברר מראש לגבי איש מקצוע, ולנסות אפילו לקבוע תור מראש, לפני הלידה, ומקסימום לבטל (אפשר לבדוק מראש אם זה בסדר מצד המטפל. יש יחסית מעט אנשי מקצוע בארץ, אז ההמתנה בדרך כלל ארוכה, וכדאי להגיע סמוך ללידה). 

אם יש בעיה בהנקה או בעיה אחרת, או אם הלידה היתה בקיסרי או וואקום - מומלץ מאוד ללכת. 

* ממליצה בפה מלא על יועצת ההנקה חנה לדווין.

היא היתה יו"ר IBCLC בארץ, ובנוסף יש לה ידע מקצועי נרחב מאוד בכל מה שקשור בהריון ולידה. יש לה גם הסמכה לקרניו סקראל - שזה התחום של אוסתאופטיה שבו מטפלים בתינוקות (אני לא מדייקת אבל בערך). 

ב-3 הלידות הראשונות היא הדריכה אותי בערך יום-יומיים לאחר הלידה, ולא היו לי בהן שום פצעים/כאבים/דלקות. 

אחרי הלידה החמישית הבחנתי שיש בעיה בהנקה. בהתחלה אמנם לא היו פצעים אך היה משהו לא רגיל. 

הלידה היתה בערב שבת שיום לאחריה התחיל ר"ה, ולכן הגעתי אליה רק 5 ימים לאחר הלידה. הגעתי פצועה, כאשר כל הנקה לוותה בכאבים חזקים. היא אבחנה לשון קצרה. הראתה לי תרגיל להארכת שריר הלשון, ובנוסף כיצד להניק אותה בינתיים. כבר כשהייתי אצלה הנקתי ללא כאב (למרות שהייתי פצועה), וב"ה כך עד היום.

היא נמצאת בנתניה, ובכל זאת החלטתי לנסוע אליה, נסיעה של שעה בערך, וזה בהחלט היה שווה.

שיהיה לך ספר טוב!!

משהו שכיף לך לקרוא, שאת מחכה לו ולא בא לך להפסיק. אצלי זה מה שעוזר להניק.

ותינוק גדול: להניק בשכיבה 

מי שלפני לידה ראשונה יודעת שיש לה כאלו- חשוב במיוחד שתלך לאיזשהו ייעוץ/מפגש הנקה או שתקרא חומר לפני הלידה. יש שיטות שונות לעזור לזה לפני הלידה... 

אצלי זה התחיל את הבעיה... הפטמות היו שקועות מאוד, ושתי יועצות הנקה בבי"ח ניסו לעזור לי להניק ואמרו שבינתיים יהיה קשה מאוד ללא פטמת סיליקון. אני יודעת שזה מוצר שנוי במחלוקת, אבל בהתחלה לפחות זה הציל את ההנקה. אח"כ במהלך השבועות הראשונים הצלחנו להיגמל מפטמת הסיליקון בהדרגה. בעיניי עדיף להניק עם פטמת סיליקון מאשר לוותר על ההנקה כי התינוק לא מצליח לינוק כי הפטמות שקועות!

גם שאיבה עזרה... שוב, לא מומלץ לשאוב אחרי הלידה בכל מצב, אבל אצלי זה עזר לאזור להיות הרבה יותר ידידותי לתינוקת...

חוץ מזה, כמו שיועצת הנקה (שלישית!) אמרה לי אחרי שנהיה פצע לא סימפטי בכלל- התינוקת הזו עושה את העבודה לכל האחים שלה בע"ה!! כלומר, אחרי שהיא תינק בע"ה כמה חודשים, בילד הבא יהיה הרבה הרבה יותר קל! אז לזכור שזו הדרך הקשה, אבל בע"ה היא חשובה בשביל כל ההנקות בילדים הבאים!

כשנוטים קדימה יש זרימה יותר טובה, יועצת ההנקה אישרה את ההרגשה שלי.

ובמקרה לי זה גם נוח.. אין לי כח להחזיק על הידיים ולא הסתדרתי עם כיסאות למיניהם.

אז אני עד היום מניקה בישיבה מזרחית על הספה.

זה מעיק בגב רק אם יושבים ממש המון.

לחשוב טוב, להניק זה טבעי, אין שום סיבה שניכשל

ולהיות מחוברת לעצמך

ומה שעוזר לי זה לקנות קופסה של תמ''ל ולהשאיר אותה סגורה, אחר כך אני מוסרץ אותה למישהי

זה נותן לי רוגע נפשי אבל לא מתאים לכולם

וחשוב - לא להגיע לפצעים כואבים בימים ראשונים אחרי הלידה, זה די הרס לי הנקה בלידה ראשונה

תינוק נולד רעב ורצה לינוק בלי הפסקה אז הנקתי והנקתי והנקתי ואז היו לי פצעים שחבל על הזמן

אז חשוב לא להגיע למצב הזה

הייתי עם הראשון בפגיה וכשהוא היה שם קיבל גם בקבוקים וגם ינק.

וברגע שיצאנו הביתה פשוט רק הנקתי. בלי שום אופציה אחרת. ולא חשבתי אפילו לקנות תמל ליתר ביטחון. 

כשאין את האופציה אז כשקצת קשה משתדלים לדעתי יותר...

-בירה שחורה מגבירה יצור החלב (יותר מכל הטיפות למיניהן שניסיתי).

-משפריצה אלו-פירסט אחרי מקלחת.. זה עוזר למקום להיות פחות רגיש ולא כואב.

-לצפות בסרטונים של כללית על הנקה, בלידה הראשונה זה ממש סידר לי את המחשבה והכין אותי לקראת ההנקה.

הייתי בהלם ששמעתי שאמרו את זה לבת דודה שלי. היא כל כך רצתה להניק ועכשיו ממש בקושי מניקה.

ברוב המקרים הבעיות בהנקה לא קשורות לכמות החלב אלא לדברים מסביב בעיקר ענייני תפיסה נכונה ויניקה יעילה שמשפיעים על ההנקה. 
באחוז קטן של המקרים אין לאישה מספיק חלב, ואז אין ברירה אלא למצוא תחליף או תרומות חלב. 

לזכור שהשדיים הם לא מיכל לחלב אלא מפעל לייצור חלב,
ככל שהתינוק יבקש יותר יהיה יותר חלב.

אם אישה תניק תאומים יהיה לה פי שתים חלב, אם אישה תניק חלקי יהיה לה פחות חלב.
הגוף מתאים את עצמו לביקוש.

התחלה הכי קשה ולכן פשוט להתמקד בכל יום בנפרד- כל יום הנקה זה עוד ברכה וטובה שעושים עם הפיצפון.

זה נשמע מייאש אבל צריך לזכור שההתחלה הכי קשה כי בה מסתגלים להנקה, התאוששות, כאבים וכו' אז אח"כ נהיה יותר טוב-הרבה יותר טוב!

קצב היניקה נהיה מהיר יותר

אחרי חצי שנה - משלבים אוכל אז זה כבר יותר קל

אישית אצלי- בלידות הבאות היה הרבה יותר קל וזורם

פעם אמרו ב-4 חודשים להתחיל טעימות, לי זה הציל את ההנקה! (אז אולי שווה לברר במיוחד במקרים של ריפלוקס כמו שהיה אצלי בלידה הראשונה..)

ו-הנקה לא בכל מחיר: אני החלטתי שלילה הראשון בבית חולים אני מבקשת שיתנו בקבוק, למה? -כי אם אני לא אישן טוב את הלילה הזה לא יהיה לי כוח להניק בהמשך

ועוד דבר- תמיד הנקתי עד מעל גיל שנה ותוך כדי ההריון הבא, הפעם (לידה שלישית) ראיתי שאני כמעט ולא מגיע לשבת ולשאוב אז קניתי סימילאק טוגו.

לא תמיד עצות סבתא נכונות!

אני לא אשכח שאמא שלי הייתה אומרת שאצלה היו אומרים להניק 10 דקות בכל צד כל 3 שעות ואח"כ היא מתפלאת שהייתי תינוקת בכיינית!

דבר נוסף- אם אמא שלך לא הצליחה להניק יותר מחודש-חודשיים-שלוש זה לא אומר שזה גנטי!!

וגם-לחפש אנשים שיעודדו אותך ולא כאלה שיגידו: למה? חבל עלייך.., אני כבר בבי"ח לקחתי כדורים לייבוש חלב, זה פרימיטבי (אה, כי לא לראות את הילדים ולתת רק תחליף זה האידיאל..) וכו'

ילדתי פג, כמה שבועות לפני שבכלל יכולת המציצה מתפתחת. מיותר לציין שבתחילה לא יכולתי להיניק

בהתחלה הוא קיבל בזונדה ואח"כ בבקבוק. 

אז דבר ראשון - שאבתי! ושאבתי, ושאבתי... וזה לא היה פשוט בכלל! כל היום רק סבב סביב זה. והיה לי גודש מטורף (!!!!!!!) ודלקת... 

בהתחלה - סחיטה ידנית, חשוב כבר כמה שעות לאחר הלידה. וזה קשה וכואב... ונלחמים ממש על כל טיפה. ואח"כ במשאבה כל שלוש שעות ממש.

כל הזמן הייתי בקשר עם יועצת ההנקה של הפגייה ועם עוד מומחית להנקה ולרפואת ילדים.

ולמרות שרציתי להפחית קצת את החלב (כי לא עמדתי בכמויות ששאבתי...) קיבלתי הנחיה לא לעשות זאת כי בהמשך יהיה לפג, בשונה מתינוק רגיל, קשה להגביר את יצור החלב לכמות הנדרשת לו.

בפגייה ניסו לתת לתינוק לאכול דרך הפה משלב די מוקדם. כל פעם קצת מבקבוק והשלמה בזונדה. זה השלב שניסיתי להתחיל להיניק.

וזה לא היה פשוט. בהתחלה - רק להניח אותו שירגיש את המקום. לאט לאט לגרום לו למצוץ...

הדרך: ללחוץ על השד כדי להוציא חלב, שירגיש. להרטיב את שפתיו בחלב ולקוות שיפתח את הפה... לאחר שפתח - להכניס לו חלב לפיו כדי לגרות אותו למצוץ.

ניסיתי תנוחת ערסול ותנוחת צד.

פעם מצץ קצת ופעם לא. הנקה טובה - יש תקווה. ואז אכזבה מניסיון הנקה שהוא אפילו לא פתח את הפה...

אני השתדלתי עוד יותר להגיע לפגייה למשך זמן רב כדי (לנסות) להיניק כמה שיותר. בלי להתייאש.

ולאט לאט הוא למד לינוק.

ו--- הוא למד! הוא ינק!

וזכינו להשתחרר מהפגייה לאחר 24 שעות של הנקה בלבד, על תנאי שבזמן הקרוב לא נותנים בקבוק. 

ביקרתי איתו אצל המומחית להנקה וזכינו לשמוע ממנה מחמאה שהוא יונק כמו תינוק רגיל! ושהוא סמל ודוגמה לפגים.

בהתחלה עוד הייתי צריכה לשאוב במקביל להנקה, וב"ה הפסקתי.

אז המסקנה שלי -

אל יאוש! תינוק שנולד קטנטן ובלי יכולת למצוץ בכלל - יונק הנקה מלאה בצורה מעולה! זה אפשרי!

עם הרבה כוח רצון (וסבל...), עם התמדה, עם ייעוץ וליווי, עם השתדלות.

וזה הכי-הכי שווה את זה בעולם!!!

שככה הוא פג?

זה מדהים, למביט מהחוץ בכלל קשה לדמיין כמה מאמצים נדרשים מאמא לפג,
וכנראה יש לך גם לוחם שלא מוותר,

איזה יופי שהמאמצים נשאו פרי וכרגע הוא יונק מלא!! בכלל לא ברור מאליו!! שמחה איתך ממש!!

זה להיניק... 

(והתבאסתי ממש כשהבכור גמל עצמו בהיריון שלי.)

גם אצלי הקשיים בהנקה השלישית אם היו מגיעים אצל הראשון לא בטוחה שהייתי עומדת בזה. 

כל הכבוד לך!

בריאות איתנה והרבה כוח לך ולתינוקי!

לא תמיד זה אפשרי ןלפעמים ההתמדה והיעוץ לא עוזרים

ואז גם השקעת וגם בסוף לא הנקת

כשמצליחים זה שווה את ההשקעה אבל א"א לדעת מראש אם זה יצליח

לא אמרתי שזה בהכרח אפשרי לכל תינוק באשר הוא, אלא שהמציאות הזאת אפשרית.

אפשרי להגיע מזונדה להנקה מלאה, עובדה.

ולמען האמת, ראיתי בפגייה גם מקרים קשים ממנו שהצליחו. 

ודווקא בגלל שאי אפשר לדעת מראש - אני מעודדת לנסות ולהשתדל, כי זה יכול להצליח. (וכל אחת תעשה את שיקוליה עד כמה היא נלחמת.)

א. לרצות להניק באופן כללי 

ב. לא להתאבד על זה . כמה בקבוקים של תמ"ל עשויים להרגיע אותך , להשביע את התינוק , ועדיין תמשיכי להניק-אבל ממקום יותר רגוע .

ג. לגייס אמונה , כשאת מניקה את לא יכולה למדוד כמה התינוק ינק . כשאת נותנת בקבוק , את יודעת בדיוק . לכן הנקה היא מבחן באמונה שלך 

ד. באותה נשימה ובעקבות מה שכתבה פרפר לבן -לגייס את כל מי שיכולה לעזור-ובלבד שיש לה נסיון בהנקה -חברה שהניקה , דודה , וגם יועצת הנקה , או הפתרון היותר זול -מדריכת הנקה . כשהרבה נשים מעורבות -אז יש יותר דיעות , וזה בסדר . את תבחרי את מה שמתאים לך -העצה הזו לא מתאימה לכל אחת .

ה. לחבר תפילה ולהתפלל אותה . ה' תעזור לתינוקת שלי לגדול , להתפתח בשמחה (כבר , שם את הדברים בפרופורציה ), עזור לי לייצר חלב באופן שישביע אותה ויספק את כל הצרכים שלה , וייתן לה בריאות , עזור לה לינוק ולקבל את החלב...וכולי. 

ה. להתמסר לרעיון של ההנקה . ההנקה זה מתי שהתינוק רוצה . זה ישתלם בטווח הארוך -אבל בהתחלה . זה לא בין שתיים לארבע ,ואז חופש. 

והכי חשוב : לשתות המון המון מים . לאכול טוב ,להשתדל להרגע כמה שאפשר..בהצלחה!

אין לי מה לומר חוצמזה שזה מכווץ את הרחם וזה בריא מאד.

ומזל טוב!!

אולי יש משהו אחר שמציק לו?

נכון לא הגיוני שהוא יהיה רעב עכשיו אחרי 40 דקות הנקה?

מה יכול להיות הפיתרון לבכי הזה?

שכל הזמן ינק, כשהבאתי מטרנה של בית החולים היו רגועים יותר וישנו יותר. (קודם מניקה, ואז מביאה בקבוק מוכן של בית חולים שישלים כמה שצריך, העיקר שאהייה רגועה.
לאט עם הזמן הייתי מפחיתה בקבוקים בבית...
 

מחר כבר יהיה חלב רגיל אז אולי יפתח פערים.

לבנתיים שמשהו ישגיח עלייך ותניקי בשכיבה איתו וכך תוכלי לישון/לנוח.

אחות אחת יצאה לידי חובה ואמרה שלפי כללי בית החולים היא מחויבת להגיד לי שזה לא בטיחותי אבל גם הוסיבה שהיא בבית מניקה ככה

אז אמרתי לה שלפי כללי הנימוס אני אומרת  תודה והמשכתי

אולי זה קשור גם שאני בביות במחלקה שהיא לא ביות. (היה עומס מטורף אז שמו אותי איפה שהיה מקום) 

קטעים שזה הר הצופים, אני חשבתי ללדת שם גם (עוד לפני ההודעה שכתבתי פה )...

אני אנצל"ש רגע ואם יש לך כוח אז לכתוב אז אשמח לשמוע איזה יתרונות וחסרונות את רואה שם?

תרגישי בנוח לא לענות, בכל זאת את אחרי לידה. אבל אם יש לך כוח לפרט אז אשמח ממש.

יתרונות- צוות נחמד מאוד גם בלידה וגם באשפוז.

נתנו לי לישון עם התינוק

משתדלים להתחשב בהעדפות שלך בחדרים (כשאין עומס)

חסרונות-

היה פה עומס מטורף כשילדתי, קיבלתי מיטה במסדרון, בהמשך כבר לא היה מיטות במסדרון ושמו יולדות במחלקת נשים כשהתינוק בתינוקיה (הבדל של שלוש קומות!).

אוכל לא כזה טעים.

תחושה של חוסר יעילות במיון יולדות אבל בטח זה קשור לעומס.

לפי התנאים וההעדפות של היולדת, לפי הצוות הספציפי וכו'.

זאת לא לידה ראשונה שלי כאן והלידות היו שונות ממש אבל בכל בית חולים שהוא הן היו שונות...

שלא יכעסו עלייך כי עלי תמיד צעקו...

אם הוא יסכים לקחת מוצץ זה יכול להיות הפתרון

ולביינתים, הרבה כוחות! לא קל

תניחי על הכתף ותטפחי, אולי זה מה שמציק והוא מבקש לינוק עוד כי זה מרגיע

אצלי גם ככה, מהלילה השני בערך לא יורדים ממני לרגע עד שחוזרים הביתה (וישנים בנסיעה הארוכה חח)

ממש קשוח, אם יש אפשרות למלווה שיעזור אז מצוין, ובכל מקרה-זו מן קפיצת גדילה כזו, זה עובר

אצל האחרון שלי אחכ הקפיצות גדילה הבאות לא הורגשו, אולי כי החלב הגיע יפה בגלל היומיים האלו...

בבית יהיה הרבה יותר נוח מן הסתם

בהצלחה וגידול קל ונעים!!

אני מבינה שהוא בן יומיים?

זה היום הקשוח שהם בוכים הרבה. מוכר מאוד.

אצלי בשלב הזה השכבתי לשינה על הבטן ועזר.

ואם לא, אז באמת לתת לי לינוק כמה שצריך. זה יתאזן. הוא רק נולד. הוא צריך להרגיש אותך ולהתרגל לעולם.

ולגבי גודש- אני יודעת שהדעה הרווחת היא נגד, אבל אני ראיתי על עצמי יותר מפעם אחת שכן עוזר לי לשאוב בימים של הגודש. לא מרוקנת את השד, אבל כן שואבת להקלה. זה לא גורם לייצור חלב מוגבר בהמשך. ומאוד עוזר לכאבים. 

לק"י

מאתגר.

את לוקחת משככי כאבים? ההתכווצויות בהתחלה זה לפעמים כמו צירים במינון נמוך.

מעיד על שגשוג.

את לא אמורה לטפל בגדולים שלך בשבוע הראשון בכלל.

והכל משתנה כל הזמן עם ניו בורן

זה ישתפר, מבטיחה לך!

ובינתיים תקפידי ממש למרוח לנסינו מתי שרק אפשר, זה יפחית את הסיכוי לפצעים

לק"י

הבן שלי בכה הרבה אחרי הלידה כי רצה להיות צמוד אלי. הוא היה אמור להיות בפוטו, אז זה היה פחות אפשרי (וגם אני הייתי צריכה קצת לישון).

וגם בקבוק תמ"ל לא גרם לו לישון יותר מידי.... כך שזה לא תמיד עוזר.

(ונתתי לו לא כי חשבתי שזה יעזור).

כדי שייכנס החלב. אצלי כולם היו ככה בלילה השני אחרי הלידה- אני כבר מראש יודעת שזה לילה שאני לא ישנה בו....

וקחי משככי כאבים!!! אחרת זה כאבי תופת!!

ממש קשה לבוא בכזו חוויה.

י שאפשרות להמזין אתם כדי שתתראו בכל זאת?

אני מסתכלת על חמותי בבריאות ע ד 120 נשה

מאד אוהבת לארח

וגם אסור להביא כלום

התעייפה בשנה האחרונה ובלתי נמנע ששינוי יקרה בקרוב

)מחכה שייפול לה האסימון האמת כי עד כה הצעותיי נענו בשלילה(

אני גם כזאת כשמארחת, אסור להביא כלום ואני אוהבת לפנק את המתארחים.
הייתי גם רוצה להרגיש ככה פעם. 
אולי רק בית מלון ...חחח

אני בשלב אחר בחיים אבל עוד זוכרת שבקשו לבוא לסבתא שלי בלי להודיע הרבה מראש.

כי אחרת היא היתה מתכוננת ומתישה את עצמה.

זה מאמץ גדול לנסוע משפחתית לארוח קצר אבל אולי לפחות תצאו בטעם של עוד? כמו התקווה שלך בסוף...

זה באמת המון זמן…

כואב לקרוא אותך, מצד שני זה באמת קשה לארח משפחה גדולה. למה לא להפגש לאורך השנה לכמה שעות במקום שבת שלמה? למשל הדלקת נרות משותפת, ארוחה בסוכה, פיקניק בטבע בחול המועד פסח. גם אם גרים רחוק אפשר לנצל חופשים או להפגש באמצע הדרך.

אפשרות נוספת- להזמין אליכם לשבת.

אם אזמין במקום שבת את עצמנו להדלקת נרות, זה לא יעזור עדיין יש ילדים ובלאגן וצריך לבשל.
ואלינו לא יבואו.
רק בקיץ אם כבר, (אצל אף אח לא מתארחים, אנחנו לא חריגים בזה)

להזמין אותם אליכם זה לא אופציה?

גם סבא וסבתא שלי כבר מבוגרים מכדי לארח את הילדים הנשואים ופחות בקטע להתארח מלבד אצל הבת שגרה לידם ויכולים להגיע לסעודה ולחזור לבית.

מבאס בשביל האחים הצעירים של אמא שלי שפחות הרוויחו שנות אירוח🥲

אבל בתכלס זה מה יש והם קופצים אחת לכמה זמן לביקור אמצ"ש או שקופצים אליהם..

בסוף זה עצוב שלא מתראים כל כך הרבה זמן.

ממש מקווה בשבילכם שהם כן מארחים בשמחה, פשוט מעדיפים תדירות רחוקה 

תחושה ממש לא נעימה להתארח ככה..

אני חושבת שהכי משמעותי זה שני דברים - עזרה ושקט.

את אומרת שהגדולים כבר עוזרים, וזה המון. הייתי עושה להם שיחה קצרה ומשקפת להם שסבא וסבתא מבוגרים, ואת יודעת שהם תמיד עוזרים אז גם חשוב לך להודות ולהגיד שאת רואה ומעריכה, וגם לחזק אותם להתמיד כי באמת זה לא קל לארח.

אני לא חושבת שזה חייב להיות מבאס עבורם, תלוי באיזה טון הדברים נאמרים.

לגבי הקטנים בעיקר לדאוג שלא יעשו הרבה מדי רעש, שמשחקים יאספו וכו. אפשר גם למנות נגיד "משמרות" של שני מבוגרים כל פעם מביניכם ההורים והילדים הגדולים שידאגו למנן את הרעש, לפתור ריבים, לדאוג לבלגן וכו.

דבר שני יכול להיות שבאמת קשה להם לארח והכל, וזה לא אומר שהם לא אוהבים לארח אתכם. זה פשוט גם קשה, אבל לא בהכרח שזה הטעם היחיד שנשאר להם.

ודבר אחרון אם את מרגישה שזה ארוך להם מדי ובסוף השבת הם מחכים שתלכו - לדאוג לעשות ביקורים קצרים, לא שבתות. בחנוכה לדאוג לשריין יום להגיע אליהם, מדי פעם לקבוע ארוחת ערב מיוחדת או ביום שישי ארוך לנסוע במיוחד לבלות בוקר וללכת. וגם אפשר לבוא מדי פעם בהרכב חלקי, זה מקל משמעותית. אנחנו גם משפחה גדולה, לפעמים היינו מתחלקים נגיד - ילד גדול עם ילד קטן נוסעים לבקר, ואחרי כמה ימים עוד ילד גדול עם קטן. לפעמים ההורים עם הקטנים ובזמן אחר הגדולים באים עצמאית, או פעם אחת הורה אחד רק עם הבנים/רק עם הבנות. בגיל מסויים של סבא וסבתא ובגדלי משפחה מסוימים זה כבר באמת נהיה קשה, וביקורים קצרים מאד מקלים גם על האירוח עצמו, גם על ההכנות, וגם לא הופכים למועקה באמצע הענין.

אם חשוב לכם לבוא בהרכב מלא לשבת, אפשר גם למצוא דירה באזור לישון בה ולבוא רק לארוחות, ככה שיש להם גם מרחב פרטי בין לבין

סבא וסבתא זה הכי קרוב שיש אחרי הורים ואחים. אין שום סיבה להפגש רק פעם בשנה.

תרגישי בנוח, אתם לא איזה אורחים שהגיעו מהרחוב, זה סבא וסבתא ונכדים. ועוד הבאת איתך חצי מהשבת.

אם עושים לך פרצופים שאין כח בלאגן, זה עניין שלה עם עצמה. זה הנכדים שלה, זה הילד/ה שלה, זה מי שהיא הביאה לעולם. אל תנסי לרצות יותר מידי, זה מעייף ומביא לתסכול וכעס עליה. תביני שזה הסבתא וזה הנכדים ובחירה שלה בלבד אם להנות מהם או לסבול מהם ואם היא בחרה בסבל זה עניין שלה ובעיה שלה. 

הם גם שמחים מאוד לארח אתכם ולפגוש אתכם, וזה גם קשה להם. וזה לא סותר.

נגיד - לארגן בר מצווה לילד שלך זה כיף או קשה? ברור שזה קשה ומטריח, אבל זה גם משמח ומספק כי יש פה אירוע מרגש שאנחנו רוצים לחגוג אותו בצורה הראויה.

אז גם אירוח יכול להיות כך.

יכולה לומר לך על חמותי שכבר מזמן לא אירחה אותנו בשבת כי זה באמת כבר יותר מדי (היא קרובה לגיל 80), אבל היא כן מארחת אותנו לפעמים באמצע שבוע וטורחת המון לפני והרבה אחרי (והיא לא מרשה לנו לעשות כלום, בקושי שנאמר תודה היא מוכנה), וברור לנו שזה מתיש אותה מאוד (ולכן לא נעשה את זה הרבה, אלא נזמין אותם אלינו לזמנים קצרים), אבל היא גם נהנית מזה מאוד ומוכנה "להקריב" בשביל השמחה שלה לראות אותנו.

גם ההורים שלי - בשנים האחרונות כמעט לא הגענו אליהם בהרכב מלא לשבת (אף שהם צעירים יותר), ובכל זאת בשבת הקודמת הם אירחו את כל הילדים שלנו כדי שנוכל לצאת לנופש.

זה היה להם קל? לא כל כך... (הם הודו בזה במנות קצובות🤭) אבל בנוסף לזה שאחותי הקטנה והבת הבכורה שלנו התגייסו לגמרי לעזרה - הם פשוט החליטו לעשות את המאמץ כדי לעזור לנו וכדי ליהנות מהנכדים כמה שאפשר.

אני מתפללת שגם אנחנו נהיה מסוגלים לנהוג כמו ההורים שלנו, אף שאני יודעת שזה יהיה קשה.

כי באמת, עם כל הקושי, חשוב לנו לשמור על המשפחה שלנו וליהנות בחברתה...

אז לא כתבתי לך עצות פרקטיות, אבל אולי רק קצת שינוי בחשיבה...❤️

ההחלטה אם להזמין או לא היא שלהם

ואם הזמינו- אז אתם רצויים

וכן. את יכולה להקל ככל יכולתך

אבל אם הם לא נהנים מנכחותכם- זה לא בשליטתך

אני כן יכולה להגידהשמגיעהגיל שהכל קשה

קשה לארח

קשה להתארח

ובאופן כללי קשה להנות

זה גיל שמספיק לבוא אחהצ לשעה

לתת חיבוק, נשיקה

וללכת

(קודם לזה השלב של לבוא עם מגש פיצה לא. ערב ולהשאיר מסודר כשיוצאים... אבל כאמור- מגיעהשלב שגם זה לא)

ולכל הנל לא יעזור אם מדובר באופי "פולני"

שמותר שיהיה להם קשה

זה באמת קשה לארח,

קשה זה לא רע.

עדיף לעבוד קשה ולהרוויח מפגש וקשר

מאשר לנוח ולא להפגש.

כל עוד הם מציעים - זה טוב

גם בשבילם!

תשאירי להם את האחריות למנן את זה בשביל עצמם.

להתארח שבת שלמה

וגם אם מתארחים זה לא צריך להיות מושלם

אנחנו כבר הרבה שנים לא מתארחים שבתות

באים לביקור קצר בחופשות ומתראים באירועים

פגישות קצרות ולעניין

וגם הן לא הנאה צרופה 

זה באמת מאכזב. אין לי טיפים מעשיים. אני כן חושבת שכדאי לשים על השולחן את החלום - שיהיה כיף לארח אתכם, שיתגעגעו וירצו שתבואו כל הזמן.

וליד לשים את המציאות - ב"ה משפחה גדולה ומלאת שמחת חיים. שקשה לארח אותה.

ולהתאבל קצת על החלום ושברו, ולקבל את המציאות בהכרה והבנה שזה מה שהשם נתן לנו וזה הכי טוב לנו.

1. להביא מעילים וביגוד חם ולצאת לטיול משפחתי בשבת בצהריים אחרי הארוחה או לפניה... יתן להם ולכם ספייס ואפשרות להתאוורר

2. תיאום ציפיות לפני הילדים

כמה שיותר תדברי איתי מראש ייקל עלייך בזמן הביקור..

3. לשחרר קצת..

בסוף יש מה שביכולתך להשפיע ויש מה שלא

ובכל מקרה אי אפשר להיות מלאכים,

אז תעשי מה שביכולתך והשאר קצת לשחרר

אם תהיי בסבל ועל קוצים כל השבת זה גם מאודדדד מתיש נפשית, מאוד, וגם יוצר תוצאה הפוכה- יקשה עלייך לנהל את זה ולהעביר את השבת במקסימום רוגע וטוב...

4. תביאי לך פינוקים

זה סיטואציה מורכבת ותביאי לך מתדלקים שונים לזמנים שונים

אגב אפשר להביא גם מתדלקים לילדים ומתחלקים לסבא וסבתא/דודים..

אם זה פעם בשנה אז זה הוצאה חדפ והייתי משחררת ומוציאה סכום משמעותי העיקר לעשות מה שביכולתך כדי שיעבור בטוב...

ודבר אחרון- חיבוק גדול ובהצלחה!!!!

ככה יש את החוויה של שבת אצל סבא וסבתא

אבל הרבה יותר קל ועם צומי יותר ממוקד.

וגם אם יש לכם הזדמנות של שבת יותר מצומצמת, ש2-3 מהגדולים לא איתכם בשבת, אולי זה גם פחות כבד.

וגם, מצטרפת שמפגשים באמצע השבוע יכולים להיות מאוד משמעותיים.

חיבוק 🤍

זוכרת ששאלת על זה באה"ה

וצריך להעריך את המאמץ שהם מארחים בשביל הקשד, ולא לנסות שזה יבוא "טבעי"

יש גיל שכל מה שעושים בו זה לקטר..

זוכרת את סבתא שלי יושבת עם השכנות המבוגרות מתחת לבניין

וכל השיחה שלהם זה רק קיטורים על כל העולם..

אני חושבת שבמוצש הם מתבאסים שאתם הולכים מבחינת הקשר, ושמחים שטכנית יוקל להם, החיים מורכבים וזה בסדר.

להיות איתה❤️

האם זו תחושה שמוכרת לך בחיים? שלא באמת רוצים אותך אלא כדי לצאת ידי חובה/שהנוכחות שלך מעיקה או לא רצויה?

הרבה פעמים זה יושב על מקום כזה, ויש בזה גם נבואה שמגשימה את עצמה.

תחבקי את עצמך על ההרגשה הכואבת הזו.

ותתפללי שתרגישו את וילדייך אהובים רצויים ומקובלים❤️

תודה לכן, סליחה שלא הגבתי לכל אחת אישית
כתבתן דברים מעניינים ומעלים מחשבה
רק אומר שהסבא והסבתא לא כאלה זקנים...אחרת היינו יותר מבינים כנראה
ואין אפשרות אמצע שבוע וכדומה שהרבה מהממות פה הציעו, לא אפרט.
לקחתי לתשומת ליבי מה שמישהי כתבה שעם הגיל פחות מתלהבים, פחות מתרגשים. כנראה זו גם הנקודה, פחות מתרגשים ומתגעגעים בבואנו...
ואני מרגישה רצויה במקומות אחרים... שאלו פה.
תודה לכולן.
אנחנו נהנה בשבת מאוד, מה האחרים? לא יודעת.

מנהלת שלא מספיק חכמה לשמר את המורים שלה עד סוף שנה- את לא חייבת לה כלום

יש חוק

ועם הודעה מוקדמת- את יכולה להתפטר

אם זה חכם? לא יודעת להגיד

בטוח שלא אם אין לך אלטרנטיבה ביד

לגבי הכיתה הבעיתית

מה את מצפה שיעשו? יש מורות שכן מצליחות להחזיק את הכיתה הזאת?

בכנות?

בהינתן זה שהכיתה הזאת היא עובדה קיימת

אני מבינה את המנהלת שמחפשת מורה שכן מצליחה להתמודד איתן

וכן מורה שיש לה כימיה עם המחנכת

זה לא סותר את העובדה שכנראה ישדם תהליך עומק שצריך לעבור

ובשבילך הייתי מנסה לתפוס מורה שכן מצליחה ולשאוב ממנה טיפים

והיא מתחמקת ממני..

ובאמת שניסיתי להבין אם הכל בסדר, אם יש מה לשפר,

שהרגשתי שמשהו השתנה..

ופתאום הפצצה הזאת..

תמיד ב3 שנים הראשונות אין קהיעות ומודיעים באופן רשמי שאין שעות.

מעבר לזה- ממש לא יפה שלה!

אבל עכשיו יש לך עבודה פנימית מול עצמך ומול הקב"ה.

תדמייני כמה הוא מחמיא לך, מפרגן לך, רואה את השקעתך

בד"כ מנהלים עדיין לא יודעים מה יהיו השיבוצים בשנה הבאה, והיא צודקת שיש לה מחוייבות (חוקית וטכנית) למורות עם הקביעות,

לי נשמע שהיא רצתה להכין את הקרקע שלא תצפי. אולי הבינה מהשאלה שלך שלשם את חותרת, אז היא מיהרה לומר שאין לה מחויבות אליך.

לדעתי בשלב הנוכחי של השנה היא אפילו לא שאלה את המורים הקבועים מה הם מתכננים לשנה הבאה. רק אחרי שהיא תתחיל שיבוצים היא תראה אם נשארו לה תקנים פנויים בשבילך. הרבה פעמים מורים מבוגרים רוצים להוריד קצת שעות, ואז השעות האלו מתפנות למורים חדשים.

אפשר לסיים שיחה בטוב..

יש אנשים שפחות יש להם את זה ביחסי אנוש ובפרגון.

יכול גם להיות שהיא נלחצה מהשאלה ומהכיוון שאליו השיחה זרמה.

זה לא אומר שלא יהיו שעות להביא לך, אבל לא הייתי נשארת במקום שזה היחס של המנהלת

(למרות שאני כן נשארתי במקום כזה, אבל ירדתי מחינוך וידעתי שברגע שעוברת להיות מקצועית אני לא מעניינת את המנהל הכללי אלא רק את מנהלות החטיבה והתיכון אז זה היה לי בסדר)

ואם כן הייתי באה לה בטוב היא היתה מוצאת את הדרך להשאיר אותי

ןהיא מצפה שתסתדרי עם ט' י'.

ואז מה?

בעולם העבודה יש אנשים שלא תבואי להם בטוב, והם לא כ''כ יטרחו להסתיר את זה.

בד''כ אומר על מידות לא מתוקנות שלהם. ולא על משהו שאת עשית.

אפשר לעזוב או לזכור שהיא חלק אחד מ פאזל ויש דברים/ אנשים אחרים טובים

אולי הדרך שזה נאמר לא הייתה נעימה אבל נשמע שתפסת אותה לא מוכנה באיזה שיחת מסדרון.

בהצלחה עכשיו ובהמשך

ממש עצוב שזו החוויה של מורה חדשה

אחר כך מתפלאים שאין מורים

ממליצה לך לחפש מקום אחר שבו באמת זקוקים למורים ובאים לקראתם כדי לשמר אותם. אני עברתי לעבוד בפריפריה וההבדל ביחס הוא שמים וארץ

חיבוקים

אם את מלמדת בבית ספר דתי ובאזור שיש בו יחסית הרבה מורים (למרות שגם במקומות כאלו כבר מתחיל להיות חוסר..) אז כן יכול להיות שאין מספיק שעות באמת לשנה הבאה. כמו שכתבו לך היא מחויבת קודם למורות הותיקות והיא לא תרצה להתחייב עד שהיא באמת ממלאת את מכסת השעות שלהן .. זה נשמע שזה מבאס אותך וזה הגיוני מאוד כי כבר נכנסת למקום וזה מבאס להתחיל מחדש

אבל אני הייתי ממליצה לך ללכת למקום שמעריך ולא נותן לך הרגשה שעושים לך טובה .. אני מצאתי את זה בבית ספר לא דתי אחרי חוויות שליליות בבתי ספר לא דתיים ואני מרוצה. 

בהתחלה גם מקבלים מכתב פיטורים בסוף השנה. שלא תופתעי פשוט.

וחיבוק על התחושה הלא נעימה!

היא לא התכוונה שאין מצב שתמשיכי כי היא בעצמה עדין לא יודעת

היא התכוונה להזכיא לך שבגלח שאין קביעות היא לא חייבת לך כלופ ושלא תבני על זה.

בעז"ה את תצליחי והיא תשאיר אותך. וחיבוק עח החוויה הלא נעימב

הביאו לך כיתה רשה, אני חושבת שזה אתגר די מצוי בהוראה

במיוחד שיש מורות אחרות כן מסתדרות.

אם לא מדובר באתגר קיצוני יותא דופן,

אפשר להסתכל על הסיטואציה כניסוי מעבדה.

את יכולה להחליט שאת נענית לאתגר בשתי ידיים ולוקחת אחריות מלאה לנסות ליצור שינוי עד סוף שנה.

את יכולה לחפש מורה מנטורית מוכשרת מאוד למפגשים שבועיים בתשלום (כמו שיעור פרטי לכל דבר)

ואולי גם לשלב התייעצות עם בינה מלאכותית (כמובן תוך שמישהו מנוסה עושה ריביו על התשובה)

אולי אפשר להכניס את המנטורית לצפות בך בשיעור.

אני חושבת שאת ה"לא" כמעט יש לך, אבל יש לך גם הזדמנות של יותר מחצי שנה לקחת את האתגר הזה בשתי ידיים ולנסות לפצח אותו.

אם תצליחי זה ישפיע בשני מישורים:

1. בדימוי העצמי שלך, את תהיי בטוחה ביכולת שלך לפצח אתגרים ולהתמודד עם סוגיות מורכבות

2. זה ישפיע על מה שחושבים עלייך המנהלת והמורות האחרות. דווקא בגלל שאת כרגע במצב של אנדרדוג, יש לך הזדמנות לתת בראש ולהפתיע את כולם בסיבוב.

זה ימצב אותך גם בעיני אחרים כמו מישהי שהצליחה לפרוץ קדימה ויעזור לך להתקדם בעתיד.

אם תנסי ולא תצליחי זה גם יעזור לך בשני מישורים:

1. מול עצמך לחשוב מה האופק התעסוקתי שמתאים לך

2. מול האחרים שיבינו שאת לא פראיירית וגם כשהכל נראה אבוד את לא מתייאשת, ולכן גם במצב של תוצאת נכשל, זה עדיין מעיד על האופי וגידה כלפי אתגרים. אז אולי מול אתגרים שיותר מתאימים לך, ימליצו עלייך בכל זאת.

אני לא יודעת אם הכלים שציינתי רלוונטים כי אני לא באה מתחום ההוראה. אבל פחות משנה מה הכלים הפרקטיים שתבחרי לשים עליהם את הזיטונים שלך, יותר חשוב מה הגישה שאת באה איתה אחרי חנוכה בע"ה.

ועוד מילה, מקווה שמותר לי למרות שאני לא מהתחום, לדעתי כלים של תקשורת מקרבת יכולים לסייע לך לחשוב איך לרתום את הבנות ואיך ליצור שיתוף פעולה.

מחנכת וטלפונים להורים אני לא חושבת שזה מה שיגרום לבנות לשנות את ההתנהגות שלהם.

בטח לא כשיש כאן מרכיב חזק של לחץ חברתי.

צריך להבין את המניע שלהם ולהתאים את התגובה למה שיעורר בהם מוטיבציה.

את דרך החשיבה הזו לומדים בתקשורת מקרבת, לומדים לדייק את תהליך התקשורת וככה לומדים לדייק את התגובות, מה שמביא לשיתוף פעולה.

(לומדים את זה גם במשא ומתן, בעצם בכל דינמיקת תקשורת אם רוצים להשפיע על הצד השני, תקשורת מקרבת ממש יעילה לזה)

אם תרצי אני יכולה לנסות לנתח את הסיטואציה שכתבת בכלים של תקשורת מקרבת עם צאט gpt

כדי להדגים מעט את הגישה.

אני גם לא בתחום ההוראה, אבל לבעלי יש התמודדות קצת דומה.

מלמד בישיבה תיכונית בשעות אחהצ, מקצוע בלי בגרות. התלמידים לא נכנסים אליו לשיעור. מה הסיבה? לכאורה כי אין אכיפה וענישה, לא ישפיע עליהם לעתיד, יש מגרש כדורסל בחוץ וסמארטפון מוחבא בחדר, ושעות אחהצ קשות ללמידה.

את חושבת שתקשורת מקרבת יכולה איכשהו לעזור פה? ממש לא הצלחנו לחשוב על שיטה שיכולה לגרום להם להגיע. (ברמה שיש חבר'ה שהוא לא מכיר, זה לא שבדקו וראו שמשעמם או משהו).

הוא קיבל שמינית אז הם עושים מה שבא להם.

בכל שכבה אין נוכחות מלאה

אני זוכרת היום איך התנהגתי בשיעורים בשעות הצהריים המאוחרות בגילאי תיכון.

וואלה, מסמיקה מבושה.

וזה לאו דווקא מורות משעממות.

היתה מורה אחת שנלחמה בזה בגדול, בחוסר בושה עם ממתקים וענינים ואמצעי המחשה אז היינו בפנים. להגיד שהיינו בענינים? פחות.

שאר המורות העדיפו שנשאר בחוץ ולא יצטרכו להאבק בנו בקולן

התשובה נמצאת אצל השואל, צורת השאלה משפיעה על צורת החשיבה ומכאן גם לפתרון.

לפעמים אין פתרון כי השאלה לא נכונה, וזו גם תשובה.

למשל אני רוצה לגרום לשכן שלי להביא לי 100 שקל, אני שואלת את עצמי איך אני גורמת לו לשלם לי 100 שקל, מגיעה למסקנה ששום דבר לא יניע אותו ללם לי 100 שקל, וזו גם תשובה להבין שהוא לא ישלם לי את זה מאשר להמשיך לנסות שוב וושב בדרכים ששמיחא לא מקדמות.

בהקשר של השאלה שלך אולי באמת אין סיבה שילדים לא יכנסו לשיעור שאין בו שום תועלת עבורם, וזה גם בסדר להבין שזה לא יקרה.

אז לכן בכל מקרה שווה לנסות.

להלן **תוכנית פעולה למורה בכיתה י"ב**, המבוססת על **גישת תקשורת מקרבת (NVC)**, המותאמת למצב שבו *אין בגרות במקצוע ואין אכיפת נוכחות*, והתלמידים פשוט אינם נכנסים לשיעור.

התוכנית כתובה בנוסח רגוע, ממוקד ובהיר – ומתאימה לשימוש כמסמך עבודה למורה.

---

# 📘 תוכנית פעולה למורה: חיזוק נוכחות והשתתפות בשיעורים

### על בסיס גישת תקשורת מקרבת (NVC)

---

## 1. שלב א: איסוף נתונים והבנת המציאות

מטרת השלב היא להבין *מה באמת קורה*, לפני שמנסים לשנות.

### 1.1 תצפית נקייה (Observation)

* לזהות *מתי* ניכרת היעדרות משמעותית (תחילת יום? סוף יום? ימים מסוימים?).

* לשים לב אילו תלמידים מגיעים באופן חלקי ואילו כמעט לא.

* לשים לב האם מי שנכנס נראה מחובר או אדיש.

* להימנע מפרשנות. רק תיאור:

 * “בשבועיים האחרונים נכנסו בין 3 ל-6 תלמידים משכבת י"ב מתוך 28”.

### 1.2 בדיקה לא שיפוטית מול התלמידים

במפגש קצר, אישי או קבוצתי (לא מוכרח להיות פרונטלי):

* לשאול בשקט, ללא ביקורת:

 * “אני שם לב שרבים לא נכנסים לשיעור. חשוב לי להבין מה קורה. מה הצורך שלכם שלא מקבל מענה כרגע?”

* לא להתגונן, לא להאשים. רק להבין.

---

## 2. שלב ב: זיהוי רגשות וצרכים – שלך ושל התלמידים

המטרה: ליצור שפה משותפת שמבוססת על אנושיות ולא על כוח.

### 2.1 זיהוי הרגשות שלך (Feeling)

* “אני מרגיש תסכול ועצבות כשהכיתה ריקה.”

* “אני מרגיש חוסר בהירות ביחס למה כן חשוב לכם כעת.”

### 2.2 זיהוי הצרכים שלך (Needs)

* צורך בקשר ושיתוף פעולה.

* צורך במשמעות – שהשיעור ייחווה כמועיל.

* צורך בכבוד הדדי.

* צורך ביציבות מסוימת בעבודה.

### 2.3 איתור צרכי התלמידים

בדרך כלל בכיתה י"ב ללא בגרות:

* צורך במשמעות (“למה לי לבוא?”).

* צורך בחופש ובחירה.

* צורך במנוחה ובהפחתת עומס.

* צורך בקשר חברתי.

* צורך בתוכן שמדבר לעולמם.

לאחר שמכירים בצרכים – קל יותר לבנות פתרונות משותפים.

---

## 3. שלב ג: יצירת דיאלוג מחודש עם הכיתה

המטרה: לבנות מחדש הסכמה פנימית ולא כפויה.

### 3.1 פתיחת שיחה כיתתית בסגנון תקשורת מקרבת

דוגמה לפתיחה:

> “אני שם לב שבשבועות האחרונים רובכם לא נכנסים לשיעור. אני מרגיש תסכול וחוסר בהירות, כי חשוב לי שהשיעורים שלנו יהיו משמעותיים ומחוברים למה שאתם צריכים בכיתה י"ב. אני מאוד רוצה להבין מה יאפשר לכם להגיע ולקבל ערך מהשיעור. תוכלו לשתף אותי?”

### 3.2 הקשבה אמפתית

* להחזיר במילים את מה שהם אומרים:

 * “אתם רוצים שיעור קצר יותר”

 * “חשוב לכם שהחומר יהיה יותר מעשי”

 * “אתם מרגישים עומס בשעות הבוקר”

* לא לבטל שום דבר, גם אם לא מקבלים אותו כרגע.

---

## 4. שלב ד: בניית חוזה כיתתי משותף

מכיוון שאין כפייה – חייבת להיות *בחירה*.

### 4.1 הגדרת מטרת השיעורים מחדש

* להסביר מה הערך של הקורס לחיים האמיתיים (מיומנויות, חשיבה, הכנה לבגרויות אחרות, מיומנויות למאה ה-21, פרויקטים).

* לבקש מהתלמידים להגדיר גם מה הם רוצים.

### 4.2 יצירת הסכמה על מבנה השיעור

למשל:

* שיעורים קצרים יותר.

* יותר למידה עצמאית/פרויקטים.

* אפשרות לבחור נושא מתוך רשימה.

* תפקידים לתלמידים.

* שיעור פעם בשבוע שמוקדש ל“מיני־סדנה שאחד מהם בוחר”.

### 4.3 ניסוח הסכמה פשוטה

מסמך קצר:

* “המורה מתחייב ל… (רלוונטיות, קיצור, בחירה)”

* “התלמידים מתחייבים ל… (נוכחות בכדי שהשיעור יתקיים, השתתפות בפרויקט, תגובה בסקרים וכו’)”

חשוב שהחוזה יהיה בחירה ולא דרישה.

---

## 5. שלב ה: שינוי פדגוגי בהתאם לצרכים

החלק המעשי בתוכנית.

### 5.1 הגברת רלוונטיות

* לשלב דוגמאות מחיי היומיום.

* לפתוח כל שיעור בשאלה: “איך זה קשור אליי?”

* ליצור פרויקט גמר מגניב שמעניין אותם.

### 5.2 מתן בחירה

* נושא לעבודה אישית או קבוצתית.

* אופן ההגשה: וידאו, מצגת, פרויקט יצירתי.

* לאפשר תנועה – חלק מהשיעור בשולחנות עבודה.

### 5.3 בניית שגרה כיתתית חיובית

* 3 דקות פתיחה של “מה חדש?”

* מחוות קטנות שמחברות: מוזיקה בכניסה, משפט השראה, הומור.

---

## 6. שלב ו: מעקב, התאמה ותקשורת רציפה

### 6.1 בדיקה אחרי שבועיים

* “האם המבנה החדש עוזר לכם?”

* “מה לשמר ומה לשנות?”

### 6.2 שיחות אישיות עם תלמידים שלא מגיעים

ב-NVC:

> “שמת לב שלא היית בשלושת השבועות האחרונים. אני דואג כי חשוב לי שתפיק ערך מהקורס. יש משהו שיעזור לך להרגיש יותר שמתאים לך לבוא?”

### 6.3 שמירה על יחס לא שיפוטי

המפתח: עקביות ועדינות, בלי כעס.

---

## 7. שלב ז: פעולות העוטפות את התהליך

* שיתוף ההנהלה בתהליך בלבד לצורך תמיכה, לא כדי לכפות על התלמידים.

* גיוס “מנהיגות כיתה” לשיתוף פעולה.

* שימוש בכלים דיגיטליים להנעת נוכחות: סקרים, בחירת נושא לשיעור הבא, אתגר שבועי.

---

# ✨ סיכום: מה העיקר בגישת תקשורת מקרבת?

* ציון *תצפית* ללא פרשנות.

* זיהוי רגשות וצרכים שלך.

* הכרה בצרכים של התלמידים.

* בקשה ולא דרישה: בניית פתרון יחד.

* שמירה על כבוד, בחירה 

כי זה מה שלדעתי כי עוזר לדייק:

להלן **הרחבה מעמיקה וברורה** על *זיהוי הצרכים של התלמידים* בגישת תקשורת מקרבת, מותאמת במיוחד לכיתה י"ב שבה אין בגרות במקצוע ואין אכיפת נוכחות.

ההסבר בנוי כך שיוכל לשמש כלי עבודה למורה המבקש להבין מה מניע את התלמידים, וכיצד לתרגם זאת לפעולות בשטח.

---

# 🎯 זיהוי הצרכים של התלמידים – הרחבה על פי גישת תקשורת מקרבת

ב-NVC הנחת היסוד היא: **כל התנהגות של תלמיד (כולל היעדרות משיעור) נובעת מצורך שלא מקבל מענה.**

אין התנהגות “עצלנית”, “מזלזלת” או “מחפפת” – יש צורך שמבקש מקום.

בכיתה י"ב, שבה עומס קיומי, רגשי ואקדמי מצטרף להעדר חובה להגיע, הצרכים הללו מחוזקים פי כמה.

להלן פירוט של הצרכים המרכזיים, הסימנים שלהם בשטח, ואיך לזהות אותם בצורה אמפתית.

---

## 1. צורך במשמעות (Relevance / Meaning)

### מה תלמיד עשוי לחוות?

* “למה אני צריך את זה? זה לא בגרות, אין לזה משקל”.

* רצון להשקיע רק במה שיוצר תועלת ברורה.

* זרות לתוכן שלא מדבר בשפה שלהם.

### איך מזהים את זה?

* משפטים כמו: “אין לי כוח לשיעור הזה”, “זה לא מקדם אותי לשום מקום”.

* תלמידים מגיעים רק בשיעורים של מקצועות בגרות.

### מה הצורך מתחת?

* צורך בחוויה של ערך: שהזמן שלהם לא מבוזבז.

* צורך להבין את *המשמעות* של השיעור לעתיד (צבא, עבודה, חיים).

---

## 2. צורך בחופש ובחירה (Autonomy)

במערכת שבה אין אכיפה – הבחירה של התלמיד הופכת מרכזית.

### מה תלמיד עשוי לחוות?

* “זה הזמן היחיד ביום שבו יש לי קצת חופש”.

* “סוף סוף משהו שלא חייבים”.

### איך מזהים את זה?

* היעדרות שמגיעה מהתנגשות עם רצונות אחרים (מנוחה, חברים, שיעורי בית).

* אמירות כמו “זה שיעור בחירה מבחינתי”.

### מה הצורך מתחת?

* עצמאות.

* תחושת שליטה על לוח הזמנים.

* צורך להיות שותף ולא “נגרר”.

---

## 3. צורך בהפחתת עומס (Ease / Rest)

כיתה י"ב היא שנה עמוסה רגשית, לימודית ופיזית.

### מה תלמיד עשוי לחוות?

* עייפות כרונית.

* חוסר כוח, חוסר מוטיבציה.

* עומס של עבודות ובגרויות.

### איך מזהים את זה?

* תלמידים יושבים בשיעור אחר וחורשים, וכשמגיע תורך – לא נכנסים.

* משפטים כמו: “אני צריך להשלים דברים אחרים”, “אין לי זמן לנשום”.

### מה הצורך מתחת?

* מנוחה.

* סדר עדיפויות ברור.

* תמיכה בהתמודדות עם עומס.

---

## 4. צורך בקשר ובחום אנושי (Connection)

גם בכיתה י"ב הגדולה ביותר – יש רצון קרוב ומשמעותי באקלים נעים.

### מה תלמיד עשוי לחוות?

* “השיעור הזה לא מרגיש לי מקום בטוח/נעים”.

* לא מתחברים לסגנון ההוראה, או מרגישים רחוקים מהמורה.

### איך מזהים את זה?

* מי שנכנס – יושב בשקט, בלי להגיב.

* מי שמדבר – מדבר רק עם חברים, לא איתך.

* תלמידים שאינם מרגישים שמכירים אותם אישית – נוטים לא לבוא.

### מה הצורך מתחת?

* השתייכות.

* קרבה והכרה.

* מרחב בטוח ובלתי שיפוטי.

---

## 5. צורך בכבוד ובשוויון (Respect)

תלמידים מגיבים מאוד חזק לתחושה של יחס הוגן.

### מה תלמיד עשוי לחוות?

* “לא לוקחים אותנו ברצינות”.

* “זה שיעור שנחשב פחות חשוב”.

* “המורה מדבר אלינו מלמעלה”.

### איך מזהים את זה?

* התנגדות פסיבית: היעדרות, אדישות.

* ביקורת סמויה: בדיחות, ציניות.

### מה הצורך מתחת?

* כבוד הדדי.

* הקשבה אמיתית לדעות שלהם.

* תחושת השפעה על מה שקורה בשיעור.

---

## 6. צורך בהנאה (Fun / Play)

בכיתה י"ב, במיוחד בשיעורים ללא בגרות, הצורך הזה הוא מנוע חזק.

### מה תלמיד עשוי לחוות?

* שיעור שלא מהנה נתפס כנשיגנב זמן.

* רצון לברוח לעולמות שמספקים גירוי מיידי ומעניין.

### איך מזהים את זה?

* חיפוש מתמיד של גירויים אחרים (טלפון, חברים, קפיטריה).

* אמירות כמו: “השיעור הזה יבש”.

### מה הצורך מתחת?

* עניין.

* חוויה חיובית.

* תחושת חיות וגירוי אינטלקטואלי.

---

## 7. צורך בבהירות וציפיות ברורות (Clarity)

לפעמים תלמידים לא נכנסים כי לא ברור להם *מה מצופה* או *למה זה חשוב*.

### מה תלמיד עשוי לחוות?

* “אני לא יודע מה עושים שם”.

* “לא ברור מה יוצא לי מזה”.

### איך מזהים את זה?

* שאלות חוזרות כמו: “מתי יש מבחן?”, “מה צריך להביא?”, “מה זה נותן לנו?”

### מה הצורך מתחת?

* תכנון.

* יציבות.

* פשטות.

---

# 🌱 איך מורה יכול לזהות את הצרכים בצורה מעשית?

### 1. **שאלות פתוחות ורגועות**

* “מה הייתם רוצים שייצא לכם מהשיעור הזה?”

* “מה יעזור לכם לרצות להגיע?”

### 2. **סקרים אנונימיים קצרים**

שאלות כמו:

* “מה הדבר העיקרי שהיה גורם לך לבוא?”

* “מה מרגיש פחות מתאים?”

### 3. **שיחות אישיות קצרות במסדרון**

5 שניות של אמפתיה = פותח דלתות.

### 4. **ניטור התנהגות ללא שיפוט**

תצפית שקטה: מי מגיע? מתי? מתי יוצאים?

### 5. **האכלה חוזרת (Reflecting)**

שיטת מראה:

> “אז אם אני מבין נכון, כשאין חיבור לחומר – קשה להשקיע?”

---

# ✨ מסר מרכזי לסיום

תלמידים לא נכנסים לשיעור לא כי הם לא מכבדים את המורה, אלא כי *יש צורך פנימי שלא מקבל מענה*.

ברגע שמזהים את הצורך – נפתח חלון חדש לבניית קשר, מוטיבציה ושותפות אמיתית.

יתכן שבאמת בסוף לא יהיו לה שעות, אבל בתחילת שנה זה ממש רחוק כדי לדעת מי ימשיך איתה שנה הבאה.

יש הבדל בין מנהלת שביוני אומרת 'אין לי שעות בשבילך לשנה הבאה' לבין להגיד את זה במחצית הראשונה... מה היא יודעת בכלל על שנה הבאה.

(אלא אם כן שאלת אותה על זה ישירות ואז זה סיפור שונה)

ולכן אני אומרת שזה גועל נפש, כי זה כנראה הגיע באמת כדי 'להעמיד במקום' ולהגיד 'את לא טובה מספיק'...

תבדקי מה החוק אומר ואם את מעוניינת להישאר שם. מורים (ממלאי מקום) מחפשים בכל מקום כמעט בארץ, ועדיף להיות במקום שחווים בו חוויות של הצלחה והערכה של הצוות וההנהלה.

היא אמרה את זה כאילו "על הדרך" "אגב"..

והאדמתי מההלם...

גם בסוגריים, מי אמר לך שאני בקטע להישאר?!

שאת חושבת שאת עושה לי טובות..

ממש מתבאסת להמשיך ככה תשנה..

עם כיתות ט'-י אני גם ככה מסיימת בסוף המחצית ואז היא סגרה איתי עד סוף שנה בכיתות אחרות..

ומרגישה מנוצלת

לשקף נקודה קצת אחרת, דווקא בקשר לשיחה עם המנהלת.

כמובן רק מתוך מה שכתבת, ואני לא הייתי שם, אז אני לא באמת יודעת.

ממה שאת מתארת, השיחה עם המנהלת נעשתה כבדרך אגב. זאת אומרת, לא הייתה לכם פגישה רשמית, או שיחה מסודרת. זה היה על הדרך

יכול להיות שהיא לא הייתה פנויה לשיחה כזו באותו הזמן, ולכן היא הגיבה כמו שהגיבה. כי הייתה טרודה בעוד הרבה דברים אחרים, והניסוח יצא לה פחות מוצלח.

כי כמו שכתבו כאן, יכול להיות שמה שהיא אומרת נכון, שהיא מחוייבת למורות עם וותק, ובאמת לא תמיד קל למצוא למורה מתחילה מספיק שעות. אבל היה מתאים שזה ייאמר אחרת

אולי אבל, זה ש"תפסת" אותה לשיחה, בלי שהיא הייתה מוכנה לזה, גרם לזה לצאת ככה.

זו שאלה לגמרי לגיטימית מול מנהל להבין האם מרוצים מהביצועים שלך העובדת, אבל זו לא שאלה לשיחת מסדרון. בהנחה שבאמת רוצים תשובה אמיתית ורוצים גם ללמוד מזה. ונראה לי יותר נכון להגיע מתוך מקום שמראה את מה שאת עושה ומה את יכולה לשפר, מאשר להבין אם מרוצים ממך. אני הייתי מרגישה שזה קצת ישיר מידי אם מישהו היה שואל אותי את זה ככה.

אז בעצם יכול להיות שכל השיחה הייתה נראית אחרת והייתי יוצאת בחוויה אחרת, אם זה היה יותר מסודר ומאורגן. 

אם זה משהו חד פעמי שעבר, רוב הסיכויים שזה בסדר.

זה השלב שבו את אמורה לדמם קצת כדימום השתרשות.

עד שבוע 8.

חוצמזה, שדימום קל שלא מצריך פד הוא לא מאיים מבחינה רפואית, אחרי שהגעתי למוקד בגלל כתם בתחתון הסבירו לי פעם הבאה לא לחזור אם אין דימום שמצריך פד.

אז גם אם הם קצת הפריזו ברור שזה לא נורא ולרב לרב מסתיים בטוב.

והיו לי דימומים בשבועות הראשונים של ההריון לסירוגין, כולל כמה קרישי דם קטנים..

תודה לה' לי ולעובר שלום😊

מאחלת לך הריון תקין ובריא, בידיים מלאות בעז"ה❤️

פעמיים. פעם אחת אחרי האיחור והייתי בטוחה שזה התחלה של מחזור. כשזה לא התגבר עשיתי למחרת בדיקה ויצא חיובי. ופעם אחת עוד לפני הדופק. ב"ה אחכ ראו דופק. כרגע שבוע 8 ב"ה.

אני אישית הייתי מחכה ליום שני.

גם לא חושבת שקריטי להיבדק.

היו לי הכתמות חומות באחד ההריונות והכל בסדר ב"ה.

מקווה שגם אצלך

יש אולי שכנים שיכולים לעזור?

בהצלחה!

לק"י

ועד שבעלי בא עם הסלקל....

הכנתי את עצמי מה עושים- מטאטאים את כל הבלגן לצד, ומתקלחים.

למזלי, אוכל הביאו לנו.

מבינה אותך🫂

לק"י

התינוק היה עם צהבת, לכן האשפוז הארוך.

וכולנו אצלינו היו עם צהבת, ופעם ראשונה ששוחררתי לפני שבת. כך שמבחינתי זה היה מאוד משמח.

לא זוכרת איך היתה שבת. כנראה שבסדר😅

יש אצלכם אפשרות לקנות אוכל מוכן? עדיף במשלוח עד הבית, אם יש כזה...

אם יש ילדים מעל גיל שבע אפשר שבעלך ילהיב אותם שאיזה כיף שאמא והתינוק חוזרים, ובואו נעשה לה הפתעה ונסדר את הבית לכבודה.

מן הסתם הם לא יסדרו מושלם, אבל גם זה יהיה משהו...

באחת הלידות חזרתי הביתה ביום שישי ואפילו הכנתי חמין - הילדים (גיל תשע ומטה) קילפו את הירקות ואני רק הכנסתי לסיר והוספתי את הקטניות והתבלינים. אז אם אין אצלכם אוכל מוכן, אפשר להכין דברים בסגנון הזה.

וכן, זו הולכת להיות תקופה לא קלה, אבל היא צעבור בעזרת ה' - בעלך ירגיש טוב, את תתאוששי ובעיקר יישאר לכם התינוק החמוד החדש

אצל הגדול שלי הטיטולים של לייף היו הכי טובים.

וגם לכוון את הפין כלפי מטה בהחתלה.

אם שמים תה ממש יש בזה חומר משתן, לא יודעת כמה משמעותי.

יש שיטה כזו לשים חיתול על חיתול, כשבחיתול התחתון עושים חתך.

אבל האמת שהייתי מנסה לפני זה אפילו לעלות למידה 6, ולהקפיד לכוון את הפין כלפי מטה. 

נתנו לו תה רגיל/ צמחי כי היתה תקופה של שלשולים רציניים בבוקר וחשבנו אולי זה מהמטרנה..

מנסים בהדרגה בע"ה לעבור למים חמימים..

הוא שותה הרבה במהלך היום?

אני מחליפה לו באמצע הלילה טיטול פעם אחת וזהו. אם את מחפשת פיתרון בלי לקום אז אין לי😅

עוקבת...

ומוצאת את עצמי בבעיה עכשיו כשלוקח לבגדים יותר זמן להתייבש מהכביסה.. כבר קניתי עוד חליפות אבל זה גרם לי פשוט להכניס לכביסה אחרי יותר זמן חחח.. צריכה לכבס לפני שהכל עומד להגמר

ככה לא ירטב ולא נצטרך לקום במיוחד להחליף הכל

תודה!!

בטיטול הראשון שאת שמה את עושה קרע קטן ישר, אורך 10 ס"מ בערך

ועל זה עוד טיטול