אם בקורס הכנה ללידה לא דובר על הנקה או שלא הספיק לך לכי ליועצת הנקה למפגש הכנה להנקה!

יש גם קבוצות של ליגת לה לצ'ה שאפשר להגיע אליהם עוד בהריון ולפגוש מדריכות, לראות נשים מניקות ולשמוע עוד על הנקה,
מומלץ גם לפני הלידה ובטח שאחריה.

א) למידה. ללמוד ולהבין למה צריך לצפות מההנקה בשבועות הראשונים.

בעיקר בעיקר אני ממליצה ללמוד מראש את הדרכים הנכונות והמוטעות לדעת אם תינוק מקבל מספיק או לא. זו שאלה שכל הזמן מרחפת בחלל בחודשים הראשונים (מכל מיני סיבות שלא אכנס אליהן אבל רובן נעוצות בתרבות שלנו), וחשוב שיהיה לכל זוג הורים כלי אמין ויעיל לדעת לענות לה כשהם מתלבטים.

יש כלים כאלה, אמינים ויעילים, ויש כלים שגויים, מטעים, שסתם גורמים להורים להסתבך.

על אלה ועל אלה שומעים מכל עבר. צריך לדעת מראש כדי לסנן בזמן אמת, ולהתמקד במה שבאמת עוזר.

כדי שאם באמת יש בעיה - יהיה אפשר לעלות עליה הכי מהר שאפשר ולפנות לייעוץ מקצועי; וכדי שאם אין בעיה יהיה אפשר לעבור על פני ההערות הדאוגות שמסביב בלי להתערער מהן.

גם זה וגם זה חשובים מאוד להצלחת ההנקה.

ב) להכין כל מה שיאפשר תקופה רגועה ונינוחה בשבועות שאחרי הלידה. למלא את המקפיא. לדון עם המשפחה איך ומתי כל אחד יכול לעזור. לחשוב על עוד דרכים יצירתיות - לאפשר לעצמך כמה שיותר מנוחה משותפת עם התינוק, זמן רגוע וטוב ללימוד הדדי.

(אגב, אני ממליצה את זה בחום גם למי שיודעת שלא תניק. זה סופר חשוב בשביל ההנקה, אבל זה סופר חשוב גם בלי ההנקה - לבניית הקשר עם התינוק, לשיקום רצפת האגן מההריון ועוד ועוד.)

ולהיזהר לא לשקוע!
אם את רואה שזה כואב מידי, קשה מידי, לא מצליח מידי-
מייד לפנות לעזרה.

הזמן שלוקח לפתור בעיות הוא בד"כ הזמן שלקח להיכנס אליהם אז כדאי לפתור את הבעיה כשהיא עוד יחסית קטנה ולא כשהיא מסתבכת

קופסאות הנקה,
להכין ערכות כאלה שאת יכולה ביד אחת לתפעל ביחד עם האח הגדול,
באחת יהיה ספר, בשני דפים עם מדבקות, בשלישי משחק קלפים וכן הלאה..
לחשוב בהתאם לגיל של האח הגדול מה את יכולה לעשות איתו כשאת מניקה כדי שלא תחששי שהוא מנצל הזדמנות לחרב לך את הבית בזמן הזה

-במהלך הריון לשפשף את הפטמות במקלחת עם ליפה (זה עוזר שאחרכך המקום יהיה פחות רגיש לתחילת ההנקה וככה פחות  יכאב)

-בחודש תשיעי למרוח לנולין טהור

-בתחילת ההנקה, בימים הראשונים לתפוס את הפטמה ולהוציא אותה החוצה ולדאוג שהתינוק תופס את כל העטרה שמסביב  הפטמה

-בהתחלה להניק עם כרית! זה עוזר מאד!!

מה עוד???

להתייעץ כשרק מתחיל לכאוב או שרק מתחיל פצע! ללכת להתייעץ עם יועצת הנקה! כי ככל שתופסים את זה מוקדם יותר זה יותר מקל על הריפוי והמשך ההנקה..

אמנם לפעמים בהתחלה לא הולך וקשה וכואב וזה מתיש אבל זה עובר

ובהמשך תהני מנוחות מקסימלית- לא צריך לסחוב בקבוק ומים רותחים ורתוחים ותמ"ל לכל מקום ולכל נסיעה- יש אוכל זמין ומיד

לא צריך לקום באמצע הלילה ולהרתיח מים ולשמוע צרחות 5 דקות- זמין ונוח בתוך המיטה

שלא לדבר על הכסף שזה חוסך (בקבוקים ת"מל וכו והכמויות גדלות בדרך כלל)

עצות מעשיות:

קצת לפני הלידה להתחיל למרוח משחה יעודית כמו לנסינו לרכך את הפטמות

כשהתינוק מסיים להכניס לו אצבע לפה לשחרר את הואקום בעדינות כדי לא להפצע

לדאוג שיהיה לך תעסוקה מענינת וזמינה להנקה (ספרים מחשב פורומים טלפון חטיפים ושתיה) ולהניח הכל במקום שאת רגילה או מתכננת להניק + כיסא נוח שיהיה לך נעים

להניק במידת האפשר כמה שיותר מהר אחרי הלידה כי זה זמן טוב להרגיל את התינוק להנקה

ב. שימי לב שהטיפ השני שכתבתי הוא לפנות לעזרה ברגע שמתחיל להיות קשה.
ממש לא צריך להגיע למצב של התייבשות חלילה!!
למה חשוב לי שהשרשור יהיה תומך ומעודד הנקה?
כי מסרים מיאשים נשים מקבלות המון המון המון. 
המקרים שבהם אי אפשר להניק מסיבה אובייקטיבית כמו שלך או מחוסר חלב ה פחות מ5% מהמקרים, בד"כ נשים שלא הצליחו להניק זה בגלל חוסר תמיכה וחוסר ידע לצערנו.
זה פוגע בכולן, כי מצד אחד מי שיש לה קושי אוביקטיבי קשה לה לקבל מידע אמין כי נראה שאומרים לכולן לעבור לתמ"ל וכמובן שזה פגוע במי שעם עוד קצת עזרה וידע היתה מצליחה להניק ובכיף. 

כשעשיתי מעקב אחרי תינוק שהתקשה בהנקה-
גם יועצת הנחתה אותי לשאוב במקביל להנקה כדי לוודא שהוא אכן מקבל חלב ואם לא הצלחתי לשאוב ולא להניק נתתי לו מנות של תמ"ל, בהחלט. זו לא מילה גסה, בסופו של דבר המטרה העיקרית זה שהתינוק יהיה שבע. 

להגיע למצב של התייבשות זה כנראה בעיה של היועצת.
אני לא יודעת מה בדיוק היה שם אבל זה שקשה לפעמים לאבחן מה הבעיה זה דבר אחד מצד שני להשאיר תינוק רעב זה לא מצב שאמור להיות בשום מצב. 

ואני לא יכולה לדעת מה היה המצב שלכם כשבאתם לייעוץ,
בהחלט אם יש בעיה בהנקה וכאמור שתי הנקות לא פשוטות מאחורי אומרים גם לשאוב כדי לוודא שהתינוק שבע. אני תמהה על היעוץ בו נתקלת ומצרה שמראש לא נחשפת למספיק ידע שיאפשר לך לדעת. 
לומדת מזה להדגיש יותר את הסימנים גם בקורסים שאני מעבירה (כמובן שאני מלמדת את זה וגם מחלקת כתוב אבל אדגיש אפילו יותר)
מאחלת לך שבהנקה הבאה יהיה פשוט יותר 

לפי מה שסיפרת יכול להיות שהיא ינקה מעט מאוד, ולא הצליחה לגרות את השד מספיק ואולי כך התמעט החלב.

העובדה שלא יצא לך חלב כששאבת, לא אומרת שלא היה לך כלום. המשאבה היא הרבה פחות מוציאה מהתינוק. וזה גם מאוד תלוי באיזו משאבה השתמשת. אני השתמשתי בחשמליות שלא הוציאו לי כלום ורק ידנית הצליחה להוציא!

אבל לגבי המסר שהעברת כל הכבוד לך, אני מאוד איתך. צריך לדעת מתי להפסיק להילחם, בכל דבר בחיים. במיוחד כאשר זה על חשבון הבריאות של התינוק, כי אז יצא שכרו בהפסדו. ב"ה שהבעיה התגלתה בזמן!

ויש להן תמיכה וידע ובכל זאת הן לא מצליחות להניק, מסיבות כמו לחץ וכד'

ונשים שמחליטות לא להאבק על ההנקה או אפילו מחליטות מראש לא להניק מקבלות ביקורת

עדיף שיעודדו אותן לתת תמ"ל מאשר שיבקרו אותן ויגידו להן להמשיך להניק כשהן מרגישות שהן לא יכולות,

גם אם הן כן יכולות 

יש הרבה יותר נשים שנותנות תמל מאשר מניקות

ואני רואה הרבה יותר מבטים של: מה את עובדת שעה לשאוב/ מניקה במקום ציבורי יותר ממבטי: איך את מעיזה לתת תמל לתינוק

אולי את חיה בפלנטה אחרת

השרשור הזה מיועד למי שבוחרת להניק ורוצה טיפים כדי להצליח.

באתי לכתוב תגובה דומה ואז ראיתי שכתבת כבר

הטיפ הכי גדול שלי הוא שאם לא הולך לך אל תילחמי יותר מדי

עדיף להתייאש מראש מאשר להתייאש אחרי חודשים של מלחמה שלא הצליחה

אז כן לנסות אבל לא להשתגע מדי

גם מי שמראש לא רוצה בכלל להניק- זה גם בסדר גמור ולאף אחד אין זכות לבקר אותה

פה זה זה שרשור למי שרוצה להניק ורוצה להשקיע בזה.

פרטתי לפרפר לבן בדיוק למה.

גם אצלי היו תקופות שהיה צורך בשילוב תמ"ל אבל-

אין צורך בתמ"ל בשביל להצליח בהנקה! בטח לא באופן קבוע!
אתן באמת סבורות שפעם תינוקות רעבו כי לא היה תמ"ל? אתן חושבות שתינוקות לא אכלו בלילות כי לא היו משאבות חלב?

אתן חושבות שהקב"ה ברא אותנו רק עם 80% מהאפשרות להזין את ילדינו? 

יש מגוון פתרונות שונים וכל אחת תבחר מה נכון לה,

השרשור הזה מיועד למי שרוצה לקבל טיפים איך להניק, 

מי שרוצה לשלב תמ"ל תמצא את זה בקלות במקומות אחרים.

ועכשיו למרות שמאד לא רציתי לתת פה מידע על למה לא חלב אלא רק על איך כן הנקה אני בכל זאת אתן את הקישור הבא-

"רק בקבוק אחד לא יזיק"

שזה התמ"ל של פעם.

ברור שיש יתרונות עצומים להנקה על תמ"ל אבל לכל אחת יש את הדרך שלה להצליח בהנקה.

אם מישהי אומרת שזה שהיא הוסיפה בקבוק תמל עזר לה להצליח כנראה שזה באמת עזר לה..

לנשים ממעמד גבוה לא היה נאה לטפל בתינוקות, ומסרו אותם למינקת.

יש על זה ספר מאד מעניין. לא זוכרת כרגע את שמו...

בכל אופן הקב"ה לא ברא אותנו גרועים יותר מבעלי החיים, שיכולים להניק בלי להצטרך חלב של חיות אחרות. רוב הבעיות (האמיתיות!) שקיימות היום בהנקה נובעים בעיקר מתפיסות תרבותיות שגויות, חוסר מידע, חוסר תמיכה ועוד דברים עצובים.

במדינות שהגבילו את שיווק התמ"ל אחוזי ההצלחה בהנקה עלו פלאים - זה מוכח.

ואכן קראתי אותך ואני מאוד מצטערת בצערך.

והאנשים שאמרו לך דברים מעליבים --- שה' יסלח להם.

אפילו אצל אימא שלי היו כמה חברות כאלה

בברית המועצות כמעט לא מכרו תמ''ל, היה צריך להסיג, אז רב הנשים פשוט סמכו על ההנקה

ולא היה להן

אפילו לסבתא רבא של אימא שלי שהיא הספיקה להכיר אותה היו מלא סיפורים על הנקה שלא הצליחה ותינוקות שמתו

בדיוק בשביל זה ביקשתי רק עצות למי שרוצה להניק,

הסתייגויות באמת יש בכל מקום.

השרשור הוא לעצות תומכות ולא לדיון על הנקה

אשמח לשמוע מה דעתך.

מבחינתי המסקנה שצריכה להיות מסיפור עצוב כמו שלך היא

א) להעזר רק ביועצת הנקה מוסמכת, מומלצת, שברור לך שהיא טובה מאוד בתחומה. זה אמנם לא פשוט לדעת, אבל עד כמה שאפשר לשפוט מסיפורים של אחרות, מהתרשמות ראשונית בשיחת טלפון וכו'.

כי יועצת הנקה אמיתית אמורה לזהות מצב בעייתי הרבה הרבה לפני שמגיעים למצב קטסטרופלי כמו שתיארת. ואמורה גם לא להשאיר אותך לגשש באפילה אלא לתת לך ביד דרכים טובות להיות עם יד על הדופק כל הזמן, כך שבעיה תתגלה מספיק מוקדם, כשעוד אפשר לתקן.

טונוס שרירים נמוך זה דבר שיש מה לעשות איתו, אבל צריך שתהיה בתמונה יועצת מוסמכת אחראית שיודעת להגיד שכרגע הנקה בלעדית לא מתאימה, ולתכנן איתך את הדרך הכי טובה שהתינוקת תהיה מוזנת כמו שצריך ובמקביל תלמד בהדרגה לינוק.

בשום מצב אסור שיועצת תשאיר תינוקת רעבה! זה הכלל הראשון הראשון הכי בסיסי שלומדים בלימודי הסמכה לייעוץ הנקה (שלא כל יועצת למדה אותם... ולכן צריך ברור אם היא מוסמכת וכו'): הכלל הראשון הוא שהתינוק חייב לאכול. הרבה הרבה יותר משהוא חייב לינוק - הוא חייב לאכול.

ויועצת שלא יודעת לזהות שהתינוק רעב היא יועצת שאסור לחזור עליה, וצריך לפרסם עליה לאחרות שיתרחקו ממנה. זו לא יועצת הנקה אמיתית!

ב) לגבי להתכונן שאולי לא ילך - אני תוהה. להרבה צרות אחרות שיכולות להיות בחיים אני לא "מתכוננת". אני לא מכינה את עצמי שאולי יהיה פג, או שאולי תהיה תאונה. אם יגיע חלילה - בע"ה מי ששלח את הצרה ישלח גם את הכוחות, ונתמודד בזמן אמת. למה להתכונן שההנקה לא תצליח זה שונה?

אני חושבת שזה שונה כי כשההנקה לא מצליחה יש לאימהות נטייה להאשים את עצמן, וגם למי שמסביב לפעמים יש נטייה לתת תחושה לא נעימה.

אז אני חושבת שמה שצריך זה לא להתכונן שאולי לא ילך (זה חבל, כי כששוקעים במחשבות כאלה זה מגביר סיכוי שלא ילך) - אלא לחזק בטחון עצמי, וללמוד להסתכל על הנקה שלא הצליחה בתור דבר עצוב שקרה לי ולא בתור דבר רע שעשיתי. זה הכל עניין של איך אישה חושבת על עצמה, רואה את עצמה. צריך ללמוד לראות את עצמנו במשקפיים חיוביות...

ולמי שהצליחה לקרוא את כל המגילה הזאת אני רוצה להוסיף עוד דבר אחד - ששאיבה לא מלמדת על ייצור חלב. אני לא אומרת כלום עלייך פרפר לבן, ובהחלט מאמינה לך שאת ספציפית כן הגעת למצב שאין חלב, אבל בגדול זאת לא השיטה. כי בהרבה מקרים התינוק יכול ינוק מצוין, ובמשאבה או בסחיטה ידנית לא יוצא כלום, מכל מיני סיבות. אני למשל מניקה עד גיל שלוש, ובכ"ז לא מסוגלת לשאוב... אז רק שנשים לא יסיקו מהסיפור העצוב שלך גם לגבי עצמן שאם הן שואבות ולא יוצא סימן שאין.

ושוב אשמח לשמוע את דעתך.

הרבה לפני שהתינוקת מתייבשת ברמה קיצונית, צריך כבר לראות שהבעיה מתחילה, ולא לתת לה להידרדר. יש כמה דרכים פשוטות מאוד לראות, ובראשן מעקב חיתולים. כל יועצת שאת נמצאת אצלה, לא משנה מאיזו סיבה - אמורה להנחות אותך גם בדבר בסיסי כזה. אם לא הבחנת בכך והגעת להתייבשות חמורה - זה כשל של היועצת! וזה מקומם מאוד.

אני מבינה כמובן שאת מבחינתך עשית מה שאפשר. זה לא צריךל היה לקרות שתישארי אחרי ייעוץ בלי מידע בסיסי וקריטי כל כך.

לגבי מה שכתבת על השאיבה אני עדיין חולקת עלייך ממה שראיתי במציאות, כן אפשרי לגמרי שלא תצא טיפה בשאיבה אלא רק בהנקה ישירה, אבל - - זכותך לחלוק. זה בסדר.

רק אני לא מבינה כל כך את השתלשלות העניינים. אם בא לך מוזמנת להסביר (לא חייבת כמובן ומקווה שלא תראי בזה חיטוט): קודם היית אצל הרופא וראית שלא יוצאת טיפה - ואחר כך שאבת חודש?כלומר - אפשר לומר שכן יצאו כמה טיפות?

לגבי כן או לא להכין את עצמך, מקבלת.

כתבת שהתינוקת סתם מצצה ולא קיבלה כלום. באמת יש מצבים כאלה (ויש מה לעשות איתם! בתסריט אופטימי יותר זה לא חייב היה להיות גזר דין מוות להנקה) - אבל שוב, יועצת הנקה אמיתית שרואה הנקה בזמן אמת חייבת לזהות שאין בליעות. גם זה בסיסי. יועצת זה לא בשביל לתת טיפים נחמדים, זה בשביל לאבחן את המצב, ולהתאים טיפול מתאים לבעיות הספציפיות. יועצת שלא אבחנה את המצב - חמור מאוד.

אני לא אומרת שהיא בהכרח תאבחן שהבעיה היא בטונוס השרירים. אולי כן ואולי לא. אבל שתאבחן שהתינוקת לא באמת יונקת! אחרת בשביל מה שילמת לה?

זה אחת מהשתיים. או שהיועצות לא היו מקצועיות בכלל, ולא אבחנו שהתינוקת לא מקבלת חלב - או שהרופא לא היה מקצועי בכלל, והרס לך את הביטחון העצמי בלי סיבה אמיתית, ואבחן את הבעיה הא נכונה (למשל אולי טונוס השרירים הוא לא זה הפריע לה לקבל חלב בהנקה, והיא התייבשה בגלל בעיה בניהול ההנקה?) ושלח אותך לחודש מפרך של שאיבות שאני בחיים לא הייתי עומדת בו.

אחת מהשתיים. אבל לא ייתכן מצב שיועצת הנקה מקצועית ומומחית השאירה אותך עם טיפים ועם מחשבה שאת יכולה להמשיך להניק בלעדית, ורופא מקצועי ומומחה אבחן שאין לך בכלל חלב. אחד משניהם צריך היה לטעות טעות מרה והרסנית.

הילדה היתה מיובשת ברמה קריטית בגיל שלושה ימים. 

(מספיקה יממה אחת שתינוק קטן לא יאכל כדי שיגיע למצב של התייבשות קריטית. לא צריך יותר מזה!)

ומעקב חיתולים עוזר לאמא שכבר יודעת איך נראה חיתול מלא. אמא שזאת לידה ראשונה שלה מבחינתה כל חיתול עם הפרשות נקרא חיתול מלא. (לא היה לי מושג איך אמור להראות חיתול מל.)

את הרופא (מומחה ברפואת ילדים) אבחן טונוס שרירים נמוך רק אחרי שהגענו למיון כתוצאה מהתייבשות.

היועצת השניה שנפגשתי איתה בעצמה אמרה שכרגע בגלל שהטונוס נמוך אי אפשר להניק. הילדה לא תצליח לינוק. (השרירים שלה חלשים מידי ולכן לא יכולה להפעיל מספיק כח כדי להוציא חלב במציצה).

הרופא לא הוריד לי את הביטחון העצמי. להפך הם עודדו אותי ואמרו שזה פשוט לא בשליטתי וחבל שלא אומרים לנשים שיש סיכוי שלא תמיד נצליח.

מה שאני מסיקה מהסיפור שלך (כמובן בערבון מוגבל, רק על סמך המעט שאפשר להבין בקריאה) הוא שהרופא היה בסדר גמור, היועצת השנייה הייתה בסדר גמור - אבל היועצת הראשונה לא!

יועצת הנקה שמקבלת אמא טרייה, אמורה לדעת שהאמא לא תדע מעצמה לעשות את מבחן החיתולים. יש דרכים פשוטות ללמד אמא, גם לפני הלידה, מה ההבדל בין חיתול בסדר לחיתול לא בסדר. זה מידע קריטי! אישה אחרי ייעוץ הנקה לא אמורה להיות במצב שכל חיתול עם הפרשות הוא מבחינתה חיתול מלא. היא אמורה לקבל כלים להבחין בין מלא אמיתי למלא בכאילו.

וכמובן מסכימה איתך, יממה בלי אוכל זה מצב שאסור שיקרה.

איתך בצערך.

זה באמת קשה בימים הראשונים ובטח עם ילדה ראשונה לקלוט מה חיתול מלא ומה לא.

אקרא את כל התגובות ואראה אם יש לי מה להוסיף. בעיני תמ"ל זה על הכיפק -בימינו זה מציל חיים . 

לראות שיש חיתולים רטובים משתן, בהתחלה לפעמים קשה לזהות, אז קחי חיתול ותרטיבי אותו עם כף מים עד 3 כפות ותראי מה ההבדל. 
יש חיתולים שבמידות הקטנות יש להם פס צהוב בחוץ שהופך לכחול כשיש שתן.

חיתולים עם צואה- 3 ביום עד גיל 6 שבועות.

ובאופן כללי לראות שהתינוק רגוע אחרי ההנקה ומרוצה. 

וכמובן לעקוב אחרי העליה במשקל. 

לא תמיד זה מדד נכון 

(בהתחלה החלפתי בהיסטריה כל חצי שעה עד שקלטתי את זה

להרגיש את המשקל זה נכון- עדיף טיטולים מחברות לא יותר מדי איכותיות שסופגות כל כך טוב עד שאת בטוחה שהילד יבש 

גם לגבי הרוגע יש לי הסתיגות- הילד שלי קיבל הרבה חלב ולא היה רגוע בגלל כאבי בטן לא תמיד חוסר רוגע זה כתוצאה מרעב

לדעתי המדד הוא בדקה שתיים הראשונות של ההנקה אם הילד נרגע ואוכל סימן שיש לו מה אם הוא מוצץ ורואים שהוא עדיין לא רגוע צריך לבדוק שיוצא

ועוד מדד- הרגשה של עקצוצים כאלה שאומר שיוצא חלב בתחילת הנקה

עדיף לשקול ולגלות שהכל בסדר

*לשתות המון המון המון. זה מגביר החלב הכי טוב שיש. גם שקדים/אגוזים ותמרים עזרו לי.

*לדעת שיש זמנים כמו קפיצת גדילה וכו' שקשה יותר להניק ושפתאום דברים נתקעים ונראה שנגמר החלב אבל זה לא נכון. להחזיק מעמד יום יומיים, ואם צריך- לתת חלב שאוב או תמ''ל מעט אז זה גם בסדר , אבל לא להפסיק להניק! אח''כ זה משתפר.

*לא לחכות שהילד יתחיל לבכות כדי להניק אלא לעקוב אחרי סמנים מקדימים יותר של רעב ואז להניק. מנסיון, הם יונקים ככה טוב יותר.

*יש נשים שמקבלות מחזור בהנקה וההורמונים בזמן הזה מאד משפיעים על תפוקת החלב או על טעם החלב. לזהות את המצב ולא להכנס לסטרס שהלכה כל ההנקה אלא תמיד להציע שוב ושוב, לשאוב אם צריך, ולהשלים לתינוק מנות לפי מה שיש.

הנקה זו ברכה, בהצלחה לכולן.

לנצל את היועצות הנקה שבבית חולים ולבקש מהם דוגמיות של משחות.

לבקש להניק בחדר לידה (אם מתאפשר).

להתפלל לפני הלידה גם על זה שנצליח להניק בשמחה ובנחת.

לזכור שזה נורמלי שבהתחלה זה כואב.

יכול להיות כאב בגלל רגישות הפטמות בתחילת ההנקה אבל זה אמור להיות כאב קל,
אם זה כאב מעבר לזה זה בד"כ סימן שמשהו לא עובד נכון

בערך עשר שניות במשך שבוע וחצי ראשונים והכל היה טוב ורגיל... גם היועצת הנקה אמרה שזה בסדר...

מעבר לזה זו נורה אדומה

אז לשים לב, ולא להתייאש

ולא לקחת ללב את הסבתות והדודות ונהחברות מהפורום שאומרות לך שההנקה מאד חשובה!

אם באמת לא מצליחים להניק (עם כל הנסיונות וייעוץ וכו'..) אפשר לרדת מהעץ, לתת תמ"ל, לישון בשקט ובלב רגוע ולהתפלל שבילד הבא יהיה טוב יותר.

[מכירה אישית מישהי שהיתה לה חווית הנקה זוועתית בלידה הראשונה, ונוספו לזה כל המשפחה שלא מבינה מה הבעיה להניק, ועשו לה רע. ולצערה עברה לתמ"ל- וזה היה לטובת האמא והילד, אבל לאמא היה קשה עם זה בגלל הסביבה שלא תמכה בה. בילדים הבאים הניקה בלי בעיות. אבל באיזה שהוא מקום נשארו לה, ולי כחברה טובה, טראומת הסביבה הלא תומכת]

אחרי שההנקה מתבססת ומסתדרת היא הדבר הכי מתוק בעולם.

הקשר הכי חם נוצר עם התינוקת הזאת שמסתכלת עלייך בעיניים גדולות ומחייכת מסביב לפטמה.

והקשר הזה נמשך גם כשהתינוקת בת שנתיים, ובאה להתכרבל לידך בבוקר ולקבל כמה שלוקים.

וכמו שהרבנית דינה ראפ אמרה בשיעור בנושא ההנקה: תינוק שבינקותו התענג על שדי אימו, יוכל בבגרותו להבין מה זה להתענג על ה', כי את החוויה של העונג הזה הוא כבר מכיר.

(איזה כיף לכתוב מכל הלב על ההנקה. תודה תחיה)

תגובות כאלה הן ממש לא תגובות לא מעודדות הנקה

אלא לא מעודדות את ההתעקשות המטורפת על זה שספק גדול אם בכלל תצליח בסוף

גם אני מאוד בעד הנקה ומאוד ניסיתי והתעקשתי להניק

אבל אחרי שראיתי שלמרות המאבק על ההנקה לא הצלחתי בסוף 

הבנתי שלפעמים עדיף לנסות כמה שאפשר בצורה שפויה ולא להשתגע

(חודש וחצי כמעט לא התייחסתי לילד הגדול שלי וכל זה היה לשווא אז היה עדיף בכלל 

לא להכנס לזה מראש)

וכל עוד זו לא הודעה פוגענית אני מוחקת לעיתים רחוקות,
זה הפורום של כולנו,
נכון אני פתחתי את השרשור וביקשתי מה יהיה בו אבל מה שקורה בו לא חייב להיות בשליטתי.

לא מתאים לי למחוק הודעות רק בגלל שנוגדות את האג'נדה שלי. 

אם ההנקה מתחילה להיות מעיקה- עדיף להוריד מינון מאשר להפסיק לגמרי.

יוצא לי לפגוש הרבה אמהות שאומרות לי " הוא בן שנה ויונק 7 פעמים בלילה וכל היום, אני רוצה לגמול אותו".

אז זהו, שחבל. אפשר להפסיק הנקה בלילה ולהניק רק ביום. אפשר אפילו להניק פעם אחת ביום למשך תקופה ארוכה- כל עוד הילד יונק הגוף מייצר מה שצריך, ואי אפשר לתאר כמה יתרונות בריאותיים ורגשיים יש אפילו להנקה הבודדת הזו.

1. ליצור סביבה תומכת. לתת לבעל לקרא מאמרים תומכי הנקה, לחפש את האחות הכי תומכת הנקה בטיפת חלב וללכת רק אליה, לחפש חברה תומכת הנקה ולבכות לה.

ולהתרחק מכל מ שלא כזה. 

2. להניק בחדר לידה. זאת גם חויה עוצמתית וגם התחלה טובה.

3. עור לעור- כמה שיותר. טוב גם לך וגם לו.

4. לעשות לעצמך רשימה של היתרונות בהנקה ולקרא אותה שוב ושוב כשקשה..

ולא להתיאש.

5. להשיג עוד לפני הלידה קונכיות ולהשתמש בהן בבית. מציל נפשות.

מהקולה- שהיו לה סיפורים מכאן ועד אנטרטיקה, וב"ה הצליחה לא להתיאש ולהמשיך להניק. והיום נהנת מכל רגע

(ותודה ל@תחיה דולה שעזרה ותמכה ועודדה בשעותיי הקשות..)

לא קשור לעצם ההנקה אבל קשור לזמן ההנקה - 

להשתדל לנצל את זמן ההנקה ל"זמן איכות" עם התינוקי - ליצור קשר עין, לדבר, ללטף. ופחות לשיחות טלפון וכדומה.

לא תמיד זה מתאים והולך אבל כשכן - זה רווח גדול וכיף. מאוד מחזק את הקשר. בפרט בהתחלה שרוב הזמן שאינו אוכל הוא ישן. ובשלבים שיש המון עיסוקים ופחות יש זמן לשבת ולשחק עם התינוקי בין לבין. ההנקה היא זמן שממילא נמצאים איתו ולא יכולים לעסוק בעיסוקי הבית וכו, אז כיף לנצל את הזמן הזה לקשר עם התינוק.

האתר של ליגת לה לצ'ה

בפייסבוק יש כמה קבוצות תומכות הנקה-
מעגל מניקות, מניקות מעניקות, הקבוצה של ליגת לה לצ'ה (אבל אליה קשה להיכנס אז כדאי להתחיל לנסות כשיש שני פסים על המקלון)

אפשר ללכת לספריה ולבקש ספרים על הנקה, אני קיבלתי לחתונה מאמא של גיסי (אאוטינג! היא תמיד מביאה את זה כמתנה לחתונות ועכשיו כולן ידעו מי זה גיסי) את הספר "קרוב אל הלב" שהוא על הנקה והוא לא מי יודע מה מקיף אבל נחמד לקריאה בהריון כדי לתת מושג.

ממש ככה. כמו שכתבו- לדבר איתו.

הרי הנקה משפיעה על מנגנון הרעב-שובע לכל החיים, ובונה תחושת ביטחון.

אז שיהיה לו בכיף (:

אם יצא שהתינוק שלי צרח (כי לו התאפשר להניק אותו מיד, וכו') אני אומרת לו "כל הכבוד שאתה דורש מה שאתה רוצה!" 

* עוד לפני הלידה להתעניין לגבי יועצת עם הכשרה של IBCLC ששמעת עליה גם המלצות. להיות איתה בקשר ולהתעניין איך אפשר לפגוש אותה אחרי הלידה (שעות זמינות, עלות וכו')

* להיפגש עם יועצת הנקה לאחר הלידה עוד לפני שיש בעיות, עדיף בערך יום אחר הלידה (ואם אפשר להסריט את המפגש - עוד יותר טוב).  זה עשוי למנוע פצעים (במקרה שהתפיסה לא טובה), וגם להדרכה של תפיסה אידיאלית עשוייה לקצר את זמן ההנקה, ואף למנוע סתימה בצינורית החלב. 

*לא להסתמך על היועצת של בית חולים, אלא אם כן יש לה הכשרה של IBCLC. אם במקרה זה כן עוזר לך - מצויין. אך אם לא אז לא להתייאש מייעוץ הנקה.

*לי עזר גם קונכיות הנקה, למניעה. זה מאוורר את הפטמות בין הנקה להנקה, וגם מוציא חלב מיותר בעדינות, מבלי להגביר את ייצור החלב, ולכן מונע גודש ודלקות. 

*אוסתאופט - זה תחום טיפול עדין ויעיל שבו אפשר לעלות על בעיות שונות ולטפל בהן טיפול מהיר, ובכך למנוע סבל רב. כבר היה פה שרשור שבו המליצו מאוד על הטיפול. יש מדינות שאוסתאופט הוא אחד מאנשי הצוות במחלקת יולדות, שבודק את כל התינוקות ומטפל לפי הצורך. מכירה סיפור מדהים שסבל רב של שלושה חודשים הסתדר בטיפול קצרצר. 

לכן אני ממליצה לברר מראש לגבי איש מקצוע, ולנסות אפילו לקבוע תור מראש, לפני הלידה, ומקסימום לבטל (אפשר לבדוק מראש אם זה בסדר מצד המטפל. יש יחסית מעט אנשי מקצוע בארץ, אז ההמתנה בדרך כלל ארוכה, וכדאי להגיע סמוך ללידה). 

אם יש בעיה בהנקה או בעיה אחרת, או אם הלידה היתה בקיסרי או וואקום - מומלץ מאוד ללכת. 

* ממליצה בפה מלא על יועצת ההנקה חנה לדווין.

היא היתה יו"ר IBCLC בארץ, ובנוסף יש לה ידע מקצועי נרחב מאוד בכל מה שקשור בהריון ולידה. יש לה גם הסמכה לקרניו סקראל - שזה התחום של אוסתאופטיה שבו מטפלים בתינוקות (אני לא מדייקת אבל בערך). 

ב-3 הלידות הראשונות היא הדריכה אותי בערך יום-יומיים לאחר הלידה, ולא היו לי בהן שום פצעים/כאבים/דלקות. 

אחרי הלידה החמישית הבחנתי שיש בעיה בהנקה. בהתחלה אמנם לא היו פצעים אך היה משהו לא רגיל. 

הלידה היתה בערב שבת שיום לאחריה התחיל ר"ה, ולכן הגעתי אליה רק 5 ימים לאחר הלידה. הגעתי פצועה, כאשר כל הנקה לוותה בכאבים חזקים. היא אבחנה לשון קצרה. הראתה לי תרגיל להארכת שריר הלשון, ובנוסף כיצד להניק אותה בינתיים. כבר כשהייתי אצלה הנקתי ללא כאב (למרות שהייתי פצועה), וב"ה כך עד היום.

היא נמצאת בנתניה, ובכל זאת החלטתי לנסוע אליה, נסיעה של שעה בערך, וזה בהחלט היה שווה.

שיהיה לך ספר טוב!!

משהו שכיף לך לקרוא, שאת מחכה לו ולא בא לך להפסיק. אצלי זה מה שעוזר להניק.

ותינוק גדול: להניק בשכיבה 

מי שלפני לידה ראשונה יודעת שיש לה כאלו- חשוב במיוחד שתלך לאיזשהו ייעוץ/מפגש הנקה או שתקרא חומר לפני הלידה. יש שיטות שונות לעזור לזה לפני הלידה... 

אצלי זה התחיל את הבעיה... הפטמות היו שקועות מאוד, ושתי יועצות הנקה בבי"ח ניסו לעזור לי להניק ואמרו שבינתיים יהיה קשה מאוד ללא פטמת סיליקון. אני יודעת שזה מוצר שנוי במחלוקת, אבל בהתחלה לפחות זה הציל את ההנקה. אח"כ במהלך השבועות הראשונים הצלחנו להיגמל מפטמת הסיליקון בהדרגה. בעיניי עדיף להניק עם פטמת סיליקון מאשר לוותר על ההנקה כי התינוק לא מצליח לינוק כי הפטמות שקועות!

גם שאיבה עזרה... שוב, לא מומלץ לשאוב אחרי הלידה בכל מצב, אבל אצלי זה עזר לאזור להיות הרבה יותר ידידותי לתינוקת...

חוץ מזה, כמו שיועצת הנקה (שלישית!) אמרה לי אחרי שנהיה פצע לא סימפטי בכלל- התינוקת הזו עושה את העבודה לכל האחים שלה בע"ה!! כלומר, אחרי שהיא תינק בע"ה כמה חודשים, בילד הבא יהיה הרבה הרבה יותר קל! אז לזכור שזו הדרך הקשה, אבל בע"ה היא חשובה בשביל כל ההנקות בילדים הבאים!

כשנוטים קדימה יש זרימה יותר טובה, יועצת ההנקה אישרה את ההרגשה שלי.

ובמקרה לי זה גם נוח.. אין לי כח להחזיק על הידיים ולא הסתדרתי עם כיסאות למיניהם.

אז אני עד היום מניקה בישיבה מזרחית על הספה.

זה מעיק בגב רק אם יושבים ממש המון.

לחשוב טוב, להניק זה טבעי, אין שום סיבה שניכשל

ולהיות מחוברת לעצמך

ומה שעוזר לי זה לקנות קופסה של תמ''ל ולהשאיר אותה סגורה, אחר כך אני מוסרץ אותה למישהי

זה נותן לי רוגע נפשי אבל לא מתאים לכולם

וחשוב - לא להגיע לפצעים כואבים בימים ראשונים אחרי הלידה, זה די הרס לי הנקה בלידה ראשונה

תינוק נולד רעב ורצה לינוק בלי הפסקה אז הנקתי והנקתי והנקתי ואז היו לי פצעים שחבל על הזמן

אז חשוב לא להגיע למצב הזה

הייתי עם הראשון בפגיה וכשהוא היה שם קיבל גם בקבוקים וגם ינק.

וברגע שיצאנו הביתה פשוט רק הנקתי. בלי שום אופציה אחרת. ולא חשבתי אפילו לקנות תמל ליתר ביטחון. 

כשאין את האופציה אז כשקצת קשה משתדלים לדעתי יותר...

-בירה שחורה מגבירה יצור החלב (יותר מכל הטיפות למיניהן שניסיתי).

-משפריצה אלו-פירסט אחרי מקלחת.. זה עוזר למקום להיות פחות רגיש ולא כואב.

-לצפות בסרטונים של כללית על הנקה, בלידה הראשונה זה ממש סידר לי את המחשבה והכין אותי לקראת ההנקה.

הייתי בהלם ששמעתי שאמרו את זה לבת דודה שלי. היא כל כך רצתה להניק ועכשיו ממש בקושי מניקה.

ברוב המקרים הבעיות בהנקה לא קשורות לכמות החלב אלא לדברים מסביב בעיקר ענייני תפיסה נכונה ויניקה יעילה שמשפיעים על ההנקה. 
באחוז קטן של המקרים אין לאישה מספיק חלב, ואז אין ברירה אלא למצוא תחליף או תרומות חלב. 

לזכור שהשדיים הם לא מיכל לחלב אלא מפעל לייצור חלב,
ככל שהתינוק יבקש יותר יהיה יותר חלב.

אם אישה תניק תאומים יהיה לה פי שתים חלב, אם אישה תניק חלקי יהיה לה פחות חלב.
הגוף מתאים את עצמו לביקוש.

התחלה הכי קשה ולכן פשוט להתמקד בכל יום בנפרד- כל יום הנקה זה עוד ברכה וטובה שעושים עם הפיצפון.

זה נשמע מייאש אבל צריך לזכור שההתחלה הכי קשה כי בה מסתגלים להנקה, התאוששות, כאבים וכו' אז אח"כ נהיה יותר טוב-הרבה יותר טוב!

קצב היניקה נהיה מהיר יותר

אחרי חצי שנה - משלבים אוכל אז זה כבר יותר קל

אישית אצלי- בלידות הבאות היה הרבה יותר קל וזורם

פעם אמרו ב-4 חודשים להתחיל טעימות, לי זה הציל את ההנקה! (אז אולי שווה לברר במיוחד במקרים של ריפלוקס כמו שהיה אצלי בלידה הראשונה..)

ו-הנקה לא בכל מחיר: אני החלטתי שלילה הראשון בבית חולים אני מבקשת שיתנו בקבוק, למה? -כי אם אני לא אישן טוב את הלילה הזה לא יהיה לי כוח להניק בהמשך

ועוד דבר- תמיד הנקתי עד מעל גיל שנה ותוך כדי ההריון הבא, הפעם (לידה שלישית) ראיתי שאני כמעט ולא מגיע לשבת ולשאוב אז קניתי סימילאק טוגו.

לא תמיד עצות סבתא נכונות!

אני לא אשכח שאמא שלי הייתה אומרת שאצלה היו אומרים להניק 10 דקות בכל צד כל 3 שעות ואח"כ היא מתפלאת שהייתי תינוקת בכיינית!

דבר נוסף- אם אמא שלך לא הצליחה להניק יותר מחודש-חודשיים-שלוש זה לא אומר שזה גנטי!!

וגם-לחפש אנשים שיעודדו אותך ולא כאלה שיגידו: למה? חבל עלייך.., אני כבר בבי"ח לקחתי כדורים לייבוש חלב, זה פרימיטבי (אה, כי לא לראות את הילדים ולתת רק תחליף זה האידיאל..) וכו'

ילדתי פג, כמה שבועות לפני שבכלל יכולת המציצה מתפתחת. מיותר לציין שבתחילה לא יכולתי להיניק

בהתחלה הוא קיבל בזונדה ואח"כ בבקבוק. 

אז דבר ראשון - שאבתי! ושאבתי, ושאבתי... וזה לא היה פשוט בכלל! כל היום רק סבב סביב זה. והיה לי גודש מטורף (!!!!!!!) ודלקת... 

בהתחלה - סחיטה ידנית, חשוב כבר כמה שעות לאחר הלידה. וזה קשה וכואב... ונלחמים ממש על כל טיפה. ואח"כ במשאבה כל שלוש שעות ממש.

כל הזמן הייתי בקשר עם יועצת ההנקה של הפגייה ועם עוד מומחית להנקה ולרפואת ילדים.

ולמרות שרציתי להפחית קצת את החלב (כי לא עמדתי בכמויות ששאבתי...) קיבלתי הנחיה לא לעשות זאת כי בהמשך יהיה לפג, בשונה מתינוק רגיל, קשה להגביר את יצור החלב לכמות הנדרשת לו.

בפגייה ניסו לתת לתינוק לאכול דרך הפה משלב די מוקדם. כל פעם קצת מבקבוק והשלמה בזונדה. זה השלב שניסיתי להתחיל להיניק.

וזה לא היה פשוט. בהתחלה - רק להניח אותו שירגיש את המקום. לאט לאט לגרום לו למצוץ...

הדרך: ללחוץ על השד כדי להוציא חלב, שירגיש. להרטיב את שפתיו בחלב ולקוות שיפתח את הפה... לאחר שפתח - להכניס לו חלב לפיו כדי לגרות אותו למצוץ.

ניסיתי תנוחת ערסול ותנוחת צד.

פעם מצץ קצת ופעם לא. הנקה טובה - יש תקווה. ואז אכזבה מניסיון הנקה שהוא אפילו לא פתח את הפה...

אני השתדלתי עוד יותר להגיע לפגייה למשך זמן רב כדי (לנסות) להיניק כמה שיותר. בלי להתייאש.

ולאט לאט הוא למד לינוק.

ו--- הוא למד! הוא ינק!

וזכינו להשתחרר מהפגייה לאחר 24 שעות של הנקה בלבד, על תנאי שבזמן הקרוב לא נותנים בקבוק. 

ביקרתי איתו אצל המומחית להנקה וזכינו לשמוע ממנה מחמאה שהוא יונק כמו תינוק רגיל! ושהוא סמל ודוגמה לפגים.

בהתחלה עוד הייתי צריכה לשאוב במקביל להנקה, וב"ה הפסקתי.

אז המסקנה שלי -

אל יאוש! תינוק שנולד קטנטן ובלי יכולת למצוץ בכלל - יונק הנקה מלאה בצורה מעולה! זה אפשרי!

עם הרבה כוח רצון (וסבל...), עם התמדה, עם ייעוץ וליווי, עם השתדלות.

וזה הכי-הכי שווה את זה בעולם!!!

שככה הוא פג?

זה מדהים, למביט מהחוץ בכלל קשה לדמיין כמה מאמצים נדרשים מאמא לפג,
וכנראה יש לך גם לוחם שלא מוותר,

איזה יופי שהמאמצים נשאו פרי וכרגע הוא יונק מלא!! בכלל לא ברור מאליו!! שמחה איתך ממש!!

זה להיניק... 

(והתבאסתי ממש כשהבכור גמל עצמו בהיריון שלי.)

גם אצלי הקשיים בהנקה השלישית אם היו מגיעים אצל הראשון לא בטוחה שהייתי עומדת בזה. 

כל הכבוד לך!

בריאות איתנה והרבה כוח לך ולתינוקי!

לא תמיד זה אפשרי ןלפעמים ההתמדה והיעוץ לא עוזרים

ואז גם השקעת וגם בסוף לא הנקת

כשמצליחים זה שווה את ההשקעה אבל א"א לדעת מראש אם זה יצליח

לא אמרתי שזה בהכרח אפשרי לכל תינוק באשר הוא, אלא שהמציאות הזאת אפשרית.

אפשרי להגיע מזונדה להנקה מלאה, עובדה.

ולמען האמת, ראיתי בפגייה גם מקרים קשים ממנו שהצליחו. 

ודווקא בגלל שאי אפשר לדעת מראש - אני מעודדת לנסות ולהשתדל, כי זה יכול להצליח. (וכל אחת תעשה את שיקוליה עד כמה היא נלחמת.)

א. לרצות להניק באופן כללי 

ב. לא להתאבד על זה . כמה בקבוקים של תמ"ל עשויים להרגיע אותך , להשביע את התינוק , ועדיין תמשיכי להניק-אבל ממקום יותר רגוע .

ג. לגייס אמונה , כשאת מניקה את לא יכולה למדוד כמה התינוק ינק . כשאת נותנת בקבוק , את יודעת בדיוק . לכן הנקה היא מבחן באמונה שלך 

ד. באותה נשימה ובעקבות מה שכתבה פרפר לבן -לגייס את כל מי שיכולה לעזור-ובלבד שיש לה נסיון בהנקה -חברה שהניקה , דודה , וגם יועצת הנקה , או הפתרון היותר זול -מדריכת הנקה . כשהרבה נשים מעורבות -אז יש יותר דיעות , וזה בסדר . את תבחרי את מה שמתאים לך -העצה הזו לא מתאימה לכל אחת .

ה. לחבר תפילה ולהתפלל אותה . ה' תעזור לתינוקת שלי לגדול , להתפתח בשמחה (כבר , שם את הדברים בפרופורציה ), עזור לי לייצר חלב באופן שישביע אותה ויספק את כל הצרכים שלה , וייתן לה בריאות , עזור לה לינוק ולקבל את החלב...וכולי. 

ה. להתמסר לרעיון של ההנקה . ההנקה זה מתי שהתינוק רוצה . זה ישתלם בטווח הארוך -אבל בהתחלה . זה לא בין שתיים לארבע ,ואז חופש. 

והכי חשוב : לשתות המון המון מים . לאכול טוב ,להשתדל להרגע כמה שאפשר..בהצלחה!

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

אחותי עדיין מוצצת, היא בת 25 🤭

שימנע את היכולת להכניס את האצבע ולמצוץ.

לא יודעת מי מתקין (רופא שיניים? אורתודנט?) אבל כנראה גוגל / AI ידעו להגיד.

חוץ מזה, סתם רעיון, שאולי  יעזור אם היא בעצמה כבר מתלוננת ורוצה להפסיק, שתסתובב עכשיו לתקופה (לא יודעת כמה נחשב שצריך כדי להפסיק את האוטומט של הגוף) עם כפפות. מעריכה שזה לא נוח ונעים למצוץ איתן, וזה יזכיר לה לא להוריד כשהיא בלי לשים לב תקרב את האצבע לפה.

בהצלחה

אבל אני חושבת שבכל מקרה הרצון זה הצעד הראשון.

אם כל פעם שהיא מתחילה היא תקלוט ותפסיק לאט לאט זה יהפוך מפעולה שקורית בהיסח דעת לפעולה מודעת ואז היא תוכל לפני זה לחשוב אם היא באמת רוצה, לעצור שניה ולותר