אם בקורס הכנה ללידה לא דובר על הנקה או שלא הספיק לך לכי ליועצת הנקה למפגש הכנה להנקה!

יש גם קבוצות של ליגת לה לצ'ה שאפשר להגיע אליהם עוד בהריון ולפגוש מדריכות, לראות נשים מניקות ולשמוע עוד על הנקה,
מומלץ גם לפני הלידה ובטח שאחריה.

א) למידה. ללמוד ולהבין למה צריך לצפות מההנקה בשבועות הראשונים.

בעיקר בעיקר אני ממליצה ללמוד מראש את הדרכים הנכונות והמוטעות לדעת אם תינוק מקבל מספיק או לא. זו שאלה שכל הזמן מרחפת בחלל בחודשים הראשונים (מכל מיני סיבות שלא אכנס אליהן אבל רובן נעוצות בתרבות שלנו), וחשוב שיהיה לכל זוג הורים כלי אמין ויעיל לדעת לענות לה כשהם מתלבטים.

יש כלים כאלה, אמינים ויעילים, ויש כלים שגויים, מטעים, שסתם גורמים להורים להסתבך.

על אלה ועל אלה שומעים מכל עבר. צריך לדעת מראש כדי לסנן בזמן אמת, ולהתמקד במה שבאמת עוזר.

כדי שאם באמת יש בעיה - יהיה אפשר לעלות עליה הכי מהר שאפשר ולפנות לייעוץ מקצועי; וכדי שאם אין בעיה יהיה אפשר לעבור על פני ההערות הדאוגות שמסביב בלי להתערער מהן.

גם זה וגם זה חשובים מאוד להצלחת ההנקה.

ב) להכין כל מה שיאפשר תקופה רגועה ונינוחה בשבועות שאחרי הלידה. למלא את המקפיא. לדון עם המשפחה איך ומתי כל אחד יכול לעזור. לחשוב על עוד דרכים יצירתיות - לאפשר לעצמך כמה שיותר מנוחה משותפת עם התינוק, זמן רגוע וטוב ללימוד הדדי.

(אגב, אני ממליצה את זה בחום גם למי שיודעת שלא תניק. זה סופר חשוב בשביל ההנקה, אבל זה סופר חשוב גם בלי ההנקה - לבניית הקשר עם התינוק, לשיקום רצפת האגן מההריון ועוד ועוד.)

ולהיזהר לא לשקוע!
אם את רואה שזה כואב מידי, קשה מידי, לא מצליח מידי-
מייד לפנות לעזרה.

הזמן שלוקח לפתור בעיות הוא בד"כ הזמן שלקח להיכנס אליהם אז כדאי לפתור את הבעיה כשהיא עוד יחסית קטנה ולא כשהיא מסתבכת

קופסאות הנקה,
להכין ערכות כאלה שאת יכולה ביד אחת לתפעל ביחד עם האח הגדול,
באחת יהיה ספר, בשני דפים עם מדבקות, בשלישי משחק קלפים וכן הלאה..
לחשוב בהתאם לגיל של האח הגדול מה את יכולה לעשות איתו כשאת מניקה כדי שלא תחששי שהוא מנצל הזדמנות לחרב לך את הבית בזמן הזה

-במהלך הריון לשפשף את הפטמות במקלחת עם ליפה (זה עוזר שאחרכך המקום יהיה פחות רגיש לתחילת ההנקה וככה פחות  יכאב)

-בחודש תשיעי למרוח לנולין טהור

-בתחילת ההנקה, בימים הראשונים לתפוס את הפטמה ולהוציא אותה החוצה ולדאוג שהתינוק תופס את כל העטרה שמסביב  הפטמה

-בהתחלה להניק עם כרית! זה עוזר מאד!!

מה עוד???

להתייעץ כשרק מתחיל לכאוב או שרק מתחיל פצע! ללכת להתייעץ עם יועצת הנקה! כי ככל שתופסים את זה מוקדם יותר זה יותר מקל על הריפוי והמשך ההנקה..

אמנם לפעמים בהתחלה לא הולך וקשה וכואב וזה מתיש אבל זה עובר

ובהמשך תהני מנוחות מקסימלית- לא צריך לסחוב בקבוק ומים רותחים ורתוחים ותמ"ל לכל מקום ולכל נסיעה- יש אוכל זמין ומיד

לא צריך לקום באמצע הלילה ולהרתיח מים ולשמוע צרחות 5 דקות- זמין ונוח בתוך המיטה

שלא לדבר על הכסף שזה חוסך (בקבוקים ת"מל וכו והכמויות גדלות בדרך כלל)

עצות מעשיות:

קצת לפני הלידה להתחיל למרוח משחה יעודית כמו לנסינו לרכך את הפטמות

כשהתינוק מסיים להכניס לו אצבע לפה לשחרר את הואקום בעדינות כדי לא להפצע

לדאוג שיהיה לך תעסוקה מענינת וזמינה להנקה (ספרים מחשב פורומים טלפון חטיפים ושתיה) ולהניח הכל במקום שאת רגילה או מתכננת להניק + כיסא נוח שיהיה לך נעים

להניק במידת האפשר כמה שיותר מהר אחרי הלידה כי זה זמן טוב להרגיל את התינוק להנקה

ב. שימי לב שהטיפ השני שכתבתי הוא לפנות לעזרה ברגע שמתחיל להיות קשה.
ממש לא צריך להגיע למצב של התייבשות חלילה!!
למה חשוב לי שהשרשור יהיה תומך ומעודד הנקה?
כי מסרים מיאשים נשים מקבלות המון המון המון. 
המקרים שבהם אי אפשר להניק מסיבה אובייקטיבית כמו שלך או מחוסר חלב ה פחות מ5% מהמקרים, בד"כ נשים שלא הצליחו להניק זה בגלל חוסר תמיכה וחוסר ידע לצערנו.
זה פוגע בכולן, כי מצד אחד מי שיש לה קושי אוביקטיבי קשה לה לקבל מידע אמין כי נראה שאומרים לכולן לעבור לתמ"ל וכמובן שזה פגוע במי שעם עוד קצת עזרה וידע היתה מצליחה להניק ובכיף. 

כשעשיתי מעקב אחרי תינוק שהתקשה בהנקה-
גם יועצת הנחתה אותי לשאוב במקביל להנקה כדי לוודא שהוא אכן מקבל חלב ואם לא הצלחתי לשאוב ולא להניק נתתי לו מנות של תמ"ל, בהחלט. זו לא מילה גסה, בסופו של דבר המטרה העיקרית זה שהתינוק יהיה שבע. 

להגיע למצב של התייבשות זה כנראה בעיה של היועצת.
אני לא יודעת מה בדיוק היה שם אבל זה שקשה לפעמים לאבחן מה הבעיה זה דבר אחד מצד שני להשאיר תינוק רעב זה לא מצב שאמור להיות בשום מצב. 

"הכל סובב את האשכנזים". 

לפי מה שסיפרת יכול להיות שהיא ינקה מעט מאוד, ולא הצליחה לגרות את השד מספיק ואולי כך התמעט החלב.

העובדה שלא יצא לך חלב כששאבת, לא אומרת שלא היה לך כלום. המשאבה היא הרבה פחות מוציאה מהתינוק. וזה גם מאוד תלוי באיזו משאבה השתמשת. אני השתמשתי בחשמליות שלא הוציאו לי כלום ורק ידנית הצליחה להוציא!

אבל לגבי המסר שהעברת כל הכבוד לך, אני מאוד איתך. צריך לדעת מתי להפסיק להילחם, בכל דבר בחיים. במיוחד כאשר זה על חשבון הבריאות של התינוק, כי אז יצא שכרו בהפסדו. ב"ה שהבעיה התגלתה בזמן!

ויש להן תמיכה וידע ובכל זאת הן לא מצליחות להניק, מסיבות כמו לחץ וכד'

ונשים שמחליטות לא להאבק על ההנקה או אפילו מחליטות מראש לא להניק מקבלות ביקורת

עדיף שיעודדו אותן לתת תמ"ל מאשר שיבקרו אותן ויגידו להן להמשיך להניק כשהן מרגישות שהן לא יכולות,

גם אם הן כן יכולות 

יש הרבה יותר נשים שנותנות תמל מאשר מניקות

ואני רואה הרבה יותר מבטים של: מה את עובדת שעה לשאוב/ מניקה במקום ציבורי יותר ממבטי: איך את מעיזה לתת תמל לתינוק

אולי את חיה בפלנטה אחרת

השרשור הזה מיועד למי שבוחרת להניק ורוצה טיפים כדי להצליח.

באתי לכתוב תגובה דומה ואז ראיתי שכתבת כבר

הטיפ הכי גדול שלי הוא שאם לא הולך לך אל תילחמי יותר מדי

עדיף להתייאש מראש מאשר להתייאש אחרי חודשים של מלחמה שלא הצליחה

אז כן לנסות אבל לא להשתגע מדי

גם מי שמראש לא רוצה בכלל להניק- זה גם בסדר גמור ולאף אחד אין זכות לבקר אותה

פה זה זה שרשור למי שרוצה להניק ורוצה להשקיע בזה.

פרטתי לפרפר לבן בדיוק למה.

גם אצלי היו תקופות שהיה צורך בשילוב תמ"ל אבל-

אין צורך בתמ"ל בשביל להצליח בהנקה! בטח לא באופן קבוע!
אתן באמת סבורות שפעם תינוקות רעבו כי לא היה תמ"ל? אתן חושבות שתינוקות לא אכלו בלילות כי לא היו משאבות חלב?

אתן חושבות שהקב"ה ברא אותנו רק עם 80% מהאפשרות להזין את ילדינו? 

יש מגוון פתרונות שונים וכל אחת תבחר מה נכון לה,

השרשור הזה מיועד למי שרוצה לקבל טיפים איך להניק, 

מי שרוצה לשלב תמ"ל תמצא את זה בקלות במקומות אחרים.

ועכשיו למרות שמאד לא רציתי לתת פה מידע על למה לא חלב אלא רק על איך כן הנקה אני בכל זאת אתן את הקישור הבא-

"רק בקבוק אחד לא יזיק"

שזה התמ"ל של פעם.

ברור שיש יתרונות עצומים להנקה על תמ"ל אבל לכל אחת יש את הדרך שלה להצליח בהנקה.

אם מישהי אומרת שזה שהיא הוסיפה בקבוק תמל עזר לה להצליח כנראה שזה באמת עזר לה..

לנשים ממעמד גבוה לא היה נאה לטפל בתינוקות, ומסרו אותם למינקת.

יש על זה ספר מאד מעניין. לא זוכרת כרגע את שמו...

בכל אופן הקב"ה לא ברא אותנו גרועים יותר מבעלי החיים, שיכולים להניק בלי להצטרך חלב של חיות אחרות. רוב הבעיות (האמיתיות!) שקיימות היום בהנקה נובעים בעיקר מתפיסות תרבותיות שגויות, חוסר מידע, חוסר תמיכה ועוד דברים עצובים.

במדינות שהגבילו את שיווק התמ"ל אחוזי ההצלחה בהנקה עלו פלאים - זה מוכח.

ואכן קראתי אותך ואני מאוד מצטערת בצערך.

והאנשים שאמרו לך דברים מעליבים --- שה' יסלח להם.

אפילו אצל אימא שלי היו כמה חברות כאלה

בברית המועצות כמעט לא מכרו תמ''ל, היה צריך להסיג, אז רב הנשים פשוט סמכו על ההנקה

ולא היה להן

אפילו לסבתא רבא של אימא שלי שהיא הספיקה להכיר אותה היו מלא סיפורים על הנקה שלא הצליחה ותינוקות שמתו

בדיוק בשביל זה ביקשתי רק עצות למי שרוצה להניק,

הסתייגויות באמת יש בכל מקום.

השרשור הוא לעצות תומכות ולא לדיון על הנקה

אשמח לשמוע מה דעתך.

מבחינתי המסקנה שצריכה להיות מסיפור עצוב כמו שלך היא

א) להעזר רק ביועצת הנקה מוסמכת, מומלצת, שברור לך שהיא טובה מאוד בתחומה. זה אמנם לא פשוט לדעת, אבל עד כמה שאפשר לשפוט מסיפורים של אחרות, מהתרשמות ראשונית בשיחת טלפון וכו'.

כי יועצת הנקה אמיתית אמורה לזהות מצב בעייתי הרבה הרבה לפני שמגיעים למצב קטסטרופלי כמו שתיארת. ואמורה גם לא להשאיר אותך לגשש באפילה אלא לתת לך ביד דרכים טובות להיות עם יד על הדופק כל הזמן, כך שבעיה תתגלה מספיק מוקדם, כשעוד אפשר לתקן.

טונוס שרירים נמוך זה דבר שיש מה לעשות איתו, אבל צריך שתהיה בתמונה יועצת מוסמכת אחראית שיודעת להגיד שכרגע הנקה בלעדית לא מתאימה, ולתכנן איתך את הדרך הכי טובה שהתינוקת תהיה מוזנת כמו שצריך ובמקביל תלמד בהדרגה לינוק.

בשום מצב אסור שיועצת תשאיר תינוקת רעבה! זה הכלל הראשון הראשון הכי בסיסי שלומדים בלימודי הסמכה לייעוץ הנקה (שלא כל יועצת למדה אותם... ולכן צריך ברור אם היא מוסמכת וכו'): הכלל הראשון הוא שהתינוק חייב לאכול. הרבה הרבה יותר משהוא חייב לינוק - הוא חייב לאכול.

ויועצת שלא יודעת לזהות שהתינוק רעב היא יועצת שאסור לחזור עליה, וצריך לפרסם עליה לאחרות שיתרחקו ממנה. זו לא יועצת הנקה אמיתית!

ב) לגבי להתכונן שאולי לא ילך - אני תוהה. להרבה צרות אחרות שיכולות להיות בחיים אני לא "מתכוננת". אני לא מכינה את עצמי שאולי יהיה פג, או שאולי תהיה תאונה. אם יגיע חלילה - בע"ה מי ששלח את הצרה ישלח גם את הכוחות, ונתמודד בזמן אמת. למה להתכונן שההנקה לא תצליח זה שונה?

אני חושבת שזה שונה כי כשההנקה לא מצליחה יש לאימהות נטייה להאשים את עצמן, וגם למי שמסביב לפעמים יש נטייה לתת תחושה לא נעימה.

אז אני חושבת שמה שצריך זה לא להתכונן שאולי לא ילך (זה חבל, כי כששוקעים במחשבות כאלה זה מגביר סיכוי שלא ילך) - אלא לחזק בטחון עצמי, וללמוד להסתכל על הנקה שלא הצליחה בתור דבר עצוב שקרה לי ולא בתור דבר רע שעשיתי. זה הכל עניין של איך אישה חושבת על עצמה, רואה את עצמה. צריך ללמוד לראות את עצמנו במשקפיים חיוביות...

ולמי שהצליחה לקרוא את כל המגילה הזאת אני רוצה להוסיף עוד דבר אחד - ששאיבה לא מלמדת על ייצור חלב. אני לא אומרת כלום עלייך פרפר לבן, ובהחלט מאמינה לך שאת ספציפית כן הגעת למצב שאין חלב, אבל בגדול זאת לא השיטה. כי בהרבה מקרים התינוק יכול ינוק מצוין, ובמשאבה או בסחיטה ידנית לא יוצא כלום, מכל מיני סיבות. אני למשל מניקה עד גיל שלוש, ובכ"ז לא מסוגלת לשאוב... אז רק שנשים לא יסיקו מהסיפור העצוב שלך גם לגבי עצמן שאם הן שואבות ולא יוצא סימן שאין.

ושוב אשמח לשמוע את דעתך.

הרבה לפני שהתינוקת מתייבשת ברמה קיצונית, צריך כבר לראות שהבעיה מתחילה, ולא לתת לה להידרדר. יש כמה דרכים פשוטות מאוד לראות, ובראשן מעקב חיתולים. כל יועצת שאת נמצאת אצלה, לא משנה מאיזו סיבה - אמורה להנחות אותך גם בדבר בסיסי כזה. אם לא הבחנת בכך והגעת להתייבשות חמורה - זה כשל של היועצת! וזה מקומם מאוד.

אני מבינה כמובן שאת מבחינתך עשית מה שאפשר. זה לא צריךל היה לקרות שתישארי אחרי ייעוץ בלי מידע בסיסי וקריטי כל כך.

לגבי מה שכתבת על השאיבה אני עדיין חולקת עלייך ממה שראיתי במציאות, כן אפשרי לגמרי שלא תצא טיפה בשאיבה אלא רק בהנקה ישירה, אבל - - זכותך לחלוק. זה בסדר.

רק אני לא מבינה כל כך את השתלשלות העניינים. אם בא לך מוזמנת להסביר (לא חייבת כמובן ומקווה שלא תראי בזה חיטוט): קודם היית אצל הרופא וראית שלא יוצאת טיפה - ואחר כך שאבת חודש?כלומר - אפשר לומר שכן יצאו כמה טיפות?

לגבי כן או לא להכין את עצמך, מקבלת.

כתבת שהתינוקת סתם מצצה ולא קיבלה כלום. באמת יש מצבים כאלה (ויש מה לעשות איתם! בתסריט אופטימי יותר זה לא חייב היה להיות גזר דין מוות להנקה) - אבל שוב, יועצת הנקה אמיתית שרואה הנקה בזמן אמת חייבת לזהות שאין בליעות. גם זה בסיסי. יועצת זה לא בשביל לתת טיפים נחמדים, זה בשביל לאבחן את המצב, ולהתאים טיפול מתאים לבעיות הספציפיות. יועצת שלא אבחנה את המצב - חמור מאוד.

אני לא אומרת שהיא בהכרח תאבחן שהבעיה היא בטונוס השרירים. אולי כן ואולי לא. אבל שתאבחן שהתינוקת לא באמת יונקת! אחרת בשביל מה שילמת לה?

זה אחת מהשתיים. או שהיועצות לא היו מקצועיות בכלל, ולא אבחנו שהתינוקת לא מקבלת חלב - או שהרופא לא היה מקצועי בכלל, והרס לך את הביטחון העצמי בלי סיבה אמיתית, ואבחן את הבעיה הא נכונה (למשל אולי טונוס השרירים הוא לא זה הפריע לה לקבל חלב בהנקה, והיא התייבשה בגלל בעיה בניהול ההנקה?) ושלח אותך לחודש מפרך של שאיבות שאני בחיים לא הייתי עומדת בו.

אחת מהשתיים. אבל לא ייתכן מצב שיועצת הנקה מקצועית ומומחית השאירה אותך עם טיפים ועם מחשבה שאת יכולה להמשיך להניק בלעדית, ורופא מקצועי ומומחה אבחן שאין לך בכלל חלב. אחד משניהם צריך היה לטעות טעות מרה והרסנית.

הילדה היתה מיובשת ברמה קריטית בגיל שלושה ימים. 

(מספיקה יממה אחת שתינוק קטן לא יאכל כדי שיגיע למצב של התייבשות קריטית. לא צריך יותר מזה!)

ומעקב חיתולים עוזר לאמא שכבר יודעת איך נראה חיתול מלא. אמא שזאת לידה ראשונה שלה מבחינתה כל חיתול עם הפרשות נקרא חיתול מלא. (לא היה לי מושג איך אמור להראות חיתול מל.)

את הרופא (מומחה ברפואת ילדים) אבחן טונוס שרירים נמוך רק אחרי שהגענו למיון כתוצאה מהתייבשות.

היועצת השניה שנפגשתי איתה בעצמה אמרה שכרגע בגלל שהטונוס נמוך אי אפשר להניק. הילדה לא תצליח לינוק. (השרירים שלה חלשים מידי ולכן לא יכולה להפעיל מספיק כח כדי להוציא חלב במציצה).

הרופא לא הוריד לי את הביטחון העצמי. להפך הם עודדו אותי ואמרו שזה פשוט לא בשליטתי וחבל שלא אומרים לנשים שיש סיכוי שלא תמיד נצליח.

מה שאני מסיקה מהסיפור שלך (כמובן בערבון מוגבל, רק על סמך המעט שאפשר להבין בקריאה) הוא שהרופא היה בסדר גמור, היועצת השנייה הייתה בסדר גמור - אבל היועצת הראשונה לא!

יועצת הנקה שמקבלת אמא טרייה, אמורה לדעת שהאמא לא תדע מעצמה לעשות את מבחן החיתולים. יש דרכים פשוטות ללמד אמא, גם לפני הלידה, מה ההבדל בין חיתול בסדר לחיתול לא בסדר. זה מידע קריטי! אישה אחרי ייעוץ הנקה לא אמורה להיות במצב שכל חיתול עם הפרשות הוא מבחינתה חיתול מלא. היא אמורה לקבל כלים להבחין בין מלא אמיתי למלא בכאילו.

וכמובן מסכימה איתך, יממה בלי אוכל זה מצב שאסור שיקרה.

איתך בצערך.

זה באמת קשה בימים הראשונים ובטח עם ילדה ראשונה לקלוט מה חיתול מלא ומה לא.

אקרא את כל התגובות ואראה אם יש לי מה להוסיף. בעיני תמ"ל זה על הכיפק -בימינו זה מציל חיים . 

לראות שיש חיתולים רטובים משתן, בהתחלה לפעמים קשה לזהות, אז קחי חיתול ותרטיבי אותו עם כף מים עד 3 כפות ותראי מה ההבדל. 
יש חיתולים שבמידות הקטנות יש להם פס צהוב בחוץ שהופך לכחול כשיש שתן.

חיתולים עם צואה- 3 ביום עד גיל 6 שבועות.

ובאופן כללי לראות שהתינוק רגוע אחרי ההנקה ומרוצה. 

וכמובן לעקוב אחרי העליה במשקל. 

"הכל סובב את האשכנזים". 

עדיף לשקול ולגלות שהכל בסדר

*לשתות המון המון המון. זה מגביר החלב הכי טוב שיש. גם שקדים/אגוזים ותמרים עזרו לי.

*לדעת שיש זמנים כמו קפיצת גדילה וכו' שקשה יותר להניק ושפתאום דברים נתקעים ונראה שנגמר החלב אבל זה לא נכון. להחזיק מעמד יום יומיים, ואם צריך- לתת חלב שאוב או תמ''ל מעט אז זה גם בסדר , אבל לא להפסיק להניק! אח''כ זה משתפר.

*לא לחכות שהילד יתחיל לבכות כדי להניק אלא לעקוב אחרי סמנים מקדימים יותר של רעב ואז להניק. מנסיון, הם יונקים ככה טוב יותר.

*יש נשים שמקבלות מחזור בהנקה וההורמונים בזמן הזה מאד משפיעים על תפוקת החלב או על טעם החלב. לזהות את המצב ולא להכנס לסטרס שהלכה כל ההנקה אלא תמיד להציע שוב ושוב, לשאוב אם צריך, ולהשלים לתינוק מנות לפי מה שיש.

הנקה זו ברכה, בהצלחה לכולן.

לנצל את היועצות הנקה שבבית חולים ולבקש מהם דוגמיות של משחות.

לבקש להניק בחדר לידה (אם מתאפשר).

להתפלל לפני הלידה גם על זה שנצליח להניק בשמחה ובנחת.

לזכור שזה נורמלי שבהתחלה זה כואב.

יכול להיות כאב בגלל רגישות הפטמות בתחילת ההנקה אבל זה אמור להיות כאב קל,
אם זה כאב מעבר לזה זה בד"כ סימן שמשהו לא עובד נכון

בערך עשר שניות במשך שבוע וחצי ראשונים והכל היה טוב ורגיל... גם היועצת הנקה אמרה שזה בסדר...

מעבר לזה זו נורה אדומה

אז לשים לב, ולא להתייאש

ולא לקחת ללב את הסבתות והדודות ונהחברות מהפורום שאומרות לך שההנקה מאד חשובה!

אם באמת לא מצליחים להניק (עם כל הנסיונות וייעוץ וכו'..) אפשר לרדת מהעץ, לתת תמ"ל, לישון בשקט ובלב רגוע ולהתפלל שבילד הבא יהיה טוב יותר.

[מכירה אישית מישהי שהיתה לה חווית הנקה זוועתית בלידה הראשונה, ונוספו לזה כל המשפחה שלא מבינה מה הבעיה להניק, ועשו לה רע. ולצערה עברה לתמ"ל- וזה היה לטובת האמא והילד, אבל לאמא היה קשה עם זה בגלל הסביבה שלא תמכה בה. בילדים הבאים הניקה בלי בעיות. אבל באיזה שהוא מקום נשארו לה, ולי כחברה טובה, טראומת הסביבה הלא תומכת]

אחרי שההנקה מתבססת ומסתדרת היא הדבר הכי מתוק בעולם.

הקשר הכי חם נוצר עם התינוקת הזאת שמסתכלת עלייך בעיניים גדולות ומחייכת מסביב לפטמה.

והקשר הזה נמשך גם כשהתינוקת בת שנתיים, ובאה להתכרבל לידך בבוקר ולקבל כמה שלוקים.

וכמו שהרבנית דינה ראפ אמרה בשיעור בנושא ההנקה: תינוק שבינקותו התענג על שדי אימו, יוכל בבגרותו להבין מה זה להתענג על ה', כי את החוויה של העונג הזה הוא כבר מכיר.

(איזה כיף לכתוב מכל הלב על ההנקה. תודה תחיה)

תגובות כאלה הן ממש לא תגובות לא מעודדות הנקה

אלא לא מעודדות את ההתעקשות המטורפת על זה שספק גדול אם בכלל תצליח בסוף

גם אני מאוד בעד הנקה ומאוד ניסיתי והתעקשתי להניק

אבל אחרי שראיתי שלמרות המאבק על ההנקה לא הצלחתי בסוף 

הבנתי שלפעמים עדיף לנסות כמה שאפשר בצורה שפויה ולא להשתגע

(חודש וחצי כמעט לא התייחסתי לילד הגדול שלי וכל זה היה לשווא אז היה עדיף בכלל 

לא להכנס לזה מראש)

"הכל סובב את האשכנזים". 

אם ההנקה מתחילה להיות מעיקה- עדיף להוריד מינון מאשר להפסיק לגמרי.

יוצא לי לפגוש הרבה אמהות שאומרות לי " הוא בן שנה ויונק 7 פעמים בלילה וכל היום, אני רוצה לגמול אותו".

אז זהו, שחבל. אפשר להפסיק הנקה בלילה ולהניק רק ביום. אפשר אפילו להניק פעם אחת ביום למשך תקופה ארוכה- כל עוד הילד יונק הגוף מייצר מה שצריך, ואי אפשר לתאר כמה יתרונות בריאותיים ורגשיים יש אפילו להנקה הבודדת הזו.

1. ליצור סביבה תומכת. לתת לבעל לקרא מאמרים תומכי הנקה, לחפש את האחות הכי תומכת הנקה בטיפת חלב וללכת רק אליה, לחפש חברה תומכת הנקה ולבכות לה.

ולהתרחק מכל מ שלא כזה. 

2. להניק בחדר לידה. זאת גם חויה עוצמתית וגם התחלה טובה.

3. עור לעור- כמה שיותר. טוב גם לך וגם לו.

4. לעשות לעצמך רשימה של היתרונות בהנקה ולקרא אותה שוב ושוב כשקשה..

ולא להתיאש.

5. להשיג עוד לפני הלידה קונכיות ולהשתמש בהן בבית. מציל נפשות.

מהקולה- שהיו לה סיפורים מכאן ועד אנטרטיקה, וב"ה הצליחה לא להתיאש ולהמשיך להניק. והיום נהנת מכל רגע

(ותודה ל@תחיה דולה שעזרה ותמכה ועודדה בשעותיי הקשות..)

לא קשור לעצם ההנקה אבל קשור לזמן ההנקה - 

להשתדל לנצל את זמן ההנקה ל"זמן איכות" עם התינוקי - ליצור קשר עין, לדבר, ללטף. ופחות לשיחות טלפון וכדומה.

לא תמיד זה מתאים והולך אבל כשכן - זה רווח גדול וכיף. מאוד מחזק את הקשר. בפרט בהתחלה שרוב הזמן שאינו אוכל הוא ישן. ובשלבים שיש המון עיסוקים ופחות יש זמן לשבת ולשחק עם התינוקי בין לבין. ההנקה היא זמן שממילא נמצאים איתו ולא יכולים לעסוק בעיסוקי הבית וכו, אז כיף לנצל את הזמן הזה לקשר עם התינוק.

האתר של ליגת לה לצ'ה

בפייסבוק יש כמה קבוצות תומכות הנקה-
מעגל מניקות, מניקות מעניקות, הקבוצה של ליגת לה לצ'ה (אבל אליה קשה להיכנס אז כדאי להתחיל לנסות כשיש שני פסים על המקלון)

אפשר ללכת לספריה ולבקש ספרים על הנקה, אני קיבלתי לחתונה מאמא של גיסי (אאוטינג! היא תמיד מביאה את זה כמתנה לחתונות ועכשיו כולן ידעו מי זה גיסי) את הספר "קרוב אל הלב" שהוא על הנקה והוא לא מי יודע מה מקיף אבל נחמד לקריאה בהריון כדי לתת מושג.

"הכל סובב את האשכנזים". 

* עוד לפני הלידה להתעניין לגבי יועצת עם הכשרה של IBCLC ששמעת עליה גם המלצות. להיות איתה בקשר ולהתעניין איך אפשר לפגוש אותה אחרי הלידה (שעות זמינות, עלות וכו')

* להיפגש עם יועצת הנקה לאחר הלידה עוד לפני שיש בעיות, עדיף בערך יום אחר הלידה (ואם אפשר להסריט את המפגש - עוד יותר טוב).  זה עשוי למנוע פצעים (במקרה שהתפיסה לא טובה), וגם להדרכה של תפיסה אידיאלית עשוייה לקצר את זמן ההנקה, ואף למנוע סתימה בצינורית החלב. 

*לא להסתמך על היועצת של בית חולים, אלא אם כן יש לה הכשרה של IBCLC. אם במקרה זה כן עוזר לך - מצויין. אך אם לא אז לא להתייאש מייעוץ הנקה.

*לי עזר גם קונכיות הנקה, למניעה. זה מאוורר את הפטמות בין הנקה להנקה, וגם מוציא חלב מיותר בעדינות, מבלי להגביר את ייצור החלב, ולכן מונע גודש ודלקות. 

*אוסתאופט - זה תחום טיפול עדין ויעיל שבו אפשר לעלות על בעיות שונות ולטפל בהן טיפול מהיר, ובכך למנוע סבל רב. כבר היה פה שרשור שבו המליצו מאוד על הטיפול. יש מדינות שאוסתאופט הוא אחד מאנשי הצוות במחלקת יולדות, שבודק את כל התינוקות ומטפל לפי הצורך. מכירה סיפור מדהים שסבל רב של שלושה חודשים הסתדר בטיפול קצרצר. 

לכן אני ממליצה לברר מראש לגבי איש מקצוע, ולנסות אפילו לקבוע תור מראש, לפני הלידה, ומקסימום לבטל (אפשר לבדוק מראש אם זה בסדר מצד המטפל. יש יחסית מעט אנשי מקצוע בארץ, אז ההמתנה בדרך כלל ארוכה, וכדאי להגיע סמוך ללידה). 

אם יש בעיה בהנקה או בעיה אחרת, או אם הלידה היתה בקיסרי או וואקום - מומלץ מאוד ללכת. 

* ממליצה בפה מלא על יועצת ההנקה חנה לדווין.

היא היתה יו"ר IBCLC בארץ, ובנוסף יש לה ידע מקצועי נרחב מאוד בכל מה שקשור בהריון ולידה. יש לה גם הסמכה לקרניו סקראל - שזה התחום של אוסתאופטיה שבו מטפלים בתינוקות (אני לא מדייקת אבל בערך). 

ב-3 הלידות הראשונות היא הדריכה אותי בערך יום-יומיים לאחר הלידה, ולא היו לי בהן שום פצעים/כאבים/דלקות. 

אחרי הלידה החמישית הבחנתי שיש בעיה בהנקה. בהתחלה אמנם לא היו פצעים אך היה משהו לא רגיל. 

הלידה היתה בערב שבת שיום לאחריה התחיל ר"ה, ולכן הגעתי אליה רק 5 ימים לאחר הלידה. הגעתי פצועה, כאשר כל הנקה לוותה בכאבים חזקים. היא אבחנה לשון קצרה. הראתה לי תרגיל להארכת שריר הלשון, ובנוסף כיצד להניק אותה בינתיים. כבר כשהייתי אצלה הנקתי ללא כאב (למרות שהייתי פצועה), וב"ה כך עד היום.

היא נמצאת בנתניה, ובכל זאת החלטתי לנסוע אליה, נסיעה של שעה בערך, וזה בהחלט היה שווה.

שיהיה לך ספר טוב!!

משהו שכיף לך לקרוא, שאת מחכה לו ולא בא לך להפסיק. אצלי זה מה שעוזר להניק.

ותינוק גדול: להניק בשכיבה 

מי שלפני לידה ראשונה יודעת שיש לה כאלו- חשוב במיוחד שתלך לאיזשהו ייעוץ/מפגש הנקה או שתקרא חומר לפני הלידה. יש שיטות שונות לעזור לזה לפני הלידה... 

אצלי זה התחיל את הבעיה... הפטמות היו שקועות מאוד, ושתי יועצות הנקה בבי"ח ניסו לעזור לי להניק ואמרו שבינתיים יהיה קשה מאוד ללא פטמת סיליקון. אני יודעת שזה מוצר שנוי במחלוקת, אבל בהתחלה לפחות זה הציל את ההנקה. אח"כ במהלך השבועות הראשונים הצלחנו להיגמל מפטמת הסיליקון בהדרגה. בעיניי עדיף להניק עם פטמת סיליקון מאשר לוותר על ההנקה כי התינוק לא מצליח לינוק כי הפטמות שקועות!

גם שאיבה עזרה... שוב, לא מומלץ לשאוב אחרי הלידה בכל מצב, אבל אצלי זה עזר לאזור להיות הרבה יותר ידידותי לתינוקת...

חוץ מזה, כמו שיועצת הנקה (שלישית!) אמרה לי אחרי שנהיה פצע לא סימפטי בכלל- התינוקת הזו עושה את העבודה לכל האחים שלה בע"ה!! כלומר, אחרי שהיא תינק בע"ה כמה חודשים, בילד הבא יהיה הרבה הרבה יותר קל! אז לזכור שזו הדרך הקשה, אבל בע"ה היא חשובה בשביל כל ההנקות בילדים הבאים!

כשנוטים קדימה יש זרימה יותר טובה, יועצת ההנקה אישרה את ההרגשה שלי.

ובמקרה לי זה גם נוח.. אין לי כח להחזיק על הידיים ולא הסתדרתי עם כיסאות למיניהם.

אז אני עד היום מניקה בישיבה מזרחית על הספה.

זה מעיק בגב רק אם יושבים ממש המון.

לחשוב טוב, להניק זה טבעי, אין שום סיבה שניכשל

ולהיות מחוברת לעצמך

ומה שעוזר לי זה לקנות קופסה של תמ''ל ולהשאיר אותה סגורה, אחר כך אני מוסרץ אותה למישהי

זה נותן לי רוגע נפשי אבל לא מתאים לכולם

וחשוב - לא להגיע לפצעים כואבים בימים ראשונים אחרי הלידה, זה די הרס לי הנקה בלידה ראשונה

תינוק נולד רעב ורצה לינוק בלי הפסקה אז הנקתי והנקתי והנקתי ואז היו לי פצעים שחבל על הזמן

אז חשוב לא להגיע למצב הזה

הייתי עם הראשון בפגיה וכשהוא היה שם קיבל גם בקבוקים וגם ינק.

וברגע שיצאנו הביתה פשוט רק הנקתי. בלי שום אופציה אחרת. ולא חשבתי אפילו לקנות תמל ליתר ביטחון. 

כשאין את האופציה אז כשקצת קשה משתדלים לדעתי יותר...

-בירה שחורה מגבירה יצור החלב (יותר מכל הטיפות למיניהן שניסיתי).

-משפריצה אלו-פירסט אחרי מקלחת.. זה עוזר למקום להיות פחות רגיש ולא כואב.

-לצפות בסרטונים של כללית על הנקה, בלידה הראשונה זה ממש סידר לי את המחשבה והכין אותי לקראת ההנקה.

הייתי בהלם ששמעתי שאמרו את זה לבת דודה שלי. היא כל כך רצתה להניק ועכשיו ממש בקושי מניקה.

ברוב המקרים הבעיות בהנקה לא קשורות לכמות החלב אלא לדברים מסביב בעיקר ענייני תפיסה נכונה ויניקה יעילה שמשפיעים על ההנקה. 
באחוז קטן של המקרים אין לאישה מספיק חלב, ואז אין ברירה אלא למצוא תחליף או תרומות חלב. 

לזכור שהשדיים הם לא מיכל לחלב אלא מפעל לייצור חלב,
ככל שהתינוק יבקש יותר יהיה יותר חלב.

אם אישה תניק תאומים יהיה לה פי שתים חלב, אם אישה תניק חלקי יהיה לה פחות חלב.
הגוף מתאים את עצמו לביקוש.

התחלה הכי קשה ולכן פשוט להתמקד בכל יום בנפרד- כל יום הנקה זה עוד ברכה וטובה שעושים עם הפיצפון.

זה נשמע מייאש אבל צריך לזכור שההתחלה הכי קשה כי בה מסתגלים להנקה, התאוששות, כאבים וכו' אז אח"כ נהיה יותר טוב-הרבה יותר טוב!

קצב היניקה נהיה מהיר יותר

אחרי חצי שנה - משלבים אוכל אז זה כבר יותר קל

אישית אצלי- בלידות הבאות היה הרבה יותר קל וזורם

פעם אמרו ב-4 חודשים להתחיל טעימות, לי זה הציל את ההנקה! (אז אולי שווה לברר במיוחד במקרים של ריפלוקס כמו שהיה אצלי בלידה הראשונה..)

ו-הנקה לא בכל מחיר: אני החלטתי שלילה הראשון בבית חולים אני מבקשת שיתנו בקבוק, למה? -כי אם אני לא אישן טוב את הלילה הזה לא יהיה לי כוח להניק בהמשך

ועוד דבר- תמיד הנקתי עד מעל גיל שנה ותוך כדי ההריון הבא, הפעם (לידה שלישית) ראיתי שאני כמעט ולא מגיע לשבת ולשאוב אז קניתי סימילאק טוגו.

לא תמיד עצות סבתא נכונות!

אני לא אשכח שאמא שלי הייתה אומרת שאצלה היו אומרים להניק 10 דקות בכל צד כל 3 שעות ואח"כ היא מתפלאת שהייתי תינוקת בכיינית!

דבר נוסף- אם אמא שלך לא הצליחה להניק יותר מחודש-חודשיים-שלוש זה לא אומר שזה גנטי!!

וגם-לחפש אנשים שיעודדו אותך ולא כאלה שיגידו: למה? חבל עלייך.., אני כבר בבי"ח לקחתי כדורים לייבוש חלב, זה פרימיטבי (אה, כי לא לראות את הילדים ולתת רק תחליף זה האידיאל..) וכו'

ילדתי פג, כמה שבועות לפני שבכלל יכולת המציצה מתפתחת. מיותר לציין שבתחילה לא יכולתי להיניק

בהתחלה הוא קיבל בזונדה ואח"כ בבקבוק. 

אז דבר ראשון - שאבתי! ושאבתי, ושאבתי... וזה לא היה פשוט בכלל! כל היום רק סבב סביב זה. והיה לי גודש מטורף (!!!!!!!) ודלקת... 

בהתחלה - סחיטה ידנית, חשוב כבר כמה שעות לאחר הלידה. וזה קשה וכואב... ונלחמים ממש על כל טיפה. ואח"כ במשאבה כל שלוש שעות ממש.

כל הזמן הייתי בקשר עם יועצת ההנקה של הפגייה ועם עוד מומחית להנקה ולרפואת ילדים.

ולמרות שרציתי להפחית קצת את החלב (כי לא עמדתי בכמויות ששאבתי...) קיבלתי הנחיה לא לעשות זאת כי בהמשך יהיה לפג, בשונה מתינוק רגיל, קשה להגביר את יצור החלב לכמות הנדרשת לו.

בפגייה ניסו לתת לתינוק לאכול דרך הפה משלב די מוקדם. כל פעם קצת מבקבוק והשלמה בזונדה. זה השלב שניסיתי להתחיל להיניק.

וזה לא היה פשוט. בהתחלה - רק להניח אותו שירגיש את המקום. לאט לאט לגרום לו למצוץ...

הדרך: ללחוץ על השד כדי להוציא חלב, שירגיש. להרטיב את שפתיו בחלב ולקוות שיפתח את הפה... לאחר שפתח - להכניס לו חלב לפיו כדי לגרות אותו למצוץ.

ניסיתי תנוחת ערסול ותנוחת צד.

פעם מצץ קצת ופעם לא. הנקה טובה - יש תקווה. ואז אכזבה מניסיון הנקה שהוא אפילו לא פתח את הפה...

אני השתדלתי עוד יותר להגיע לפגייה למשך זמן רב כדי (לנסות) להיניק כמה שיותר. בלי להתייאש.

ולאט לאט הוא למד לינוק.

ו--- הוא למד! הוא ינק!

וזכינו להשתחרר מהפגייה לאחר 24 שעות של הנקה בלבד, על תנאי שבזמן הקרוב לא נותנים בקבוק. 

ביקרתי איתו אצל המומחית להנקה וזכינו לשמוע ממנה מחמאה שהוא יונק כמו תינוק רגיל! ושהוא סמל ודוגמה לפגים.

בהתחלה עוד הייתי צריכה לשאוב במקביל להנקה, וב"ה הפסקתי.

אז המסקנה שלי -

אל יאוש! תינוק שנולד קטנטן ובלי יכולת למצוץ בכלל - יונק הנקה מלאה בצורה מעולה! זה אפשרי!

עם הרבה כוח רצון (וסבל...), עם התמדה, עם ייעוץ וליווי, עם השתדלות.

וזה הכי-הכי שווה את זה בעולם!!!

שככה הוא פג?

זה מדהים, למביט מהחוץ בכלל קשה לדמיין כמה מאמצים נדרשים מאמא לפג,
וכנראה יש לך גם לוחם שלא מוותר,

איזה יופי שהמאמצים נשאו פרי וכרגע הוא יונק מלא!! בכלל לא ברור מאליו!! שמחה איתך ממש!!

זה להיניק... 

(והתבאסתי ממש כשהבכור גמל עצמו בהיריון שלי.)

גם אצלי הקשיים בהנקה השלישית אם היו מגיעים אצל הראשון לא בטוחה שהייתי עומדת בזה. 

כל הכבוד לך!

בריאות איתנה והרבה כוח לך ולתינוקי!

לא תמיד זה אפשרי ןלפעמים ההתמדה והיעוץ לא עוזרים

ואז גם השקעת וגם בסוף לא הנקת

כשמצליחים זה שווה את ההשקעה אבל א"א לדעת מראש אם זה יצליח

לא אמרתי שזה בהכרח אפשרי לכל תינוק באשר הוא, אלא שהמציאות הזאת אפשרית.

אפשרי להגיע מזונדה להנקה מלאה, עובדה.

ולמען האמת, ראיתי בפגייה גם מקרים קשים ממנו שהצליחו. 

ודווקא בגלל שאי אפשר לדעת מראש - אני מעודדת לנסות ולהשתדל, כי זה יכול להצליח. (וכל אחת תעשה את שיקוליה עד כמה היא נלחמת.)

א. לרצות להניק באופן כללי 

ב. לא להתאבד על זה . כמה בקבוקים של תמ"ל עשויים להרגיע אותך , להשביע את התינוק , ועדיין תמשיכי להניק-אבל ממקום יותר רגוע .

ג. לגייס אמונה , כשאת מניקה את לא יכולה למדוד כמה התינוק ינק . כשאת נותנת בקבוק , את יודעת בדיוק . לכן הנקה היא מבחן באמונה שלך 

ד. באותה נשימה ובעקבות מה שכתבה פרפר לבן -לגייס את כל מי שיכולה לעזור-ובלבד שיש לה נסיון בהנקה -חברה שהניקה , דודה , וגם יועצת הנקה , או הפתרון היותר זול -מדריכת הנקה . כשהרבה נשים מעורבות -אז יש יותר דיעות , וזה בסדר . את תבחרי את מה שמתאים לך -העצה הזו לא מתאימה לכל אחת .

ה. לחבר תפילה ולהתפלל אותה . ה' תעזור לתינוקת שלי לגדול , להתפתח בשמחה (כבר , שם את הדברים בפרופורציה ), עזור לי לייצר חלב באופן שישביע אותה ויספק את כל הצרכים שלה , וייתן לה בריאות , עזור לה לינוק ולקבל את החלב...וכולי. 

ה. להתמסר לרעיון של ההנקה . ההנקה זה מתי שהתינוק רוצה . זה ישתלם בטווח הארוך -אבל בהתחלה . זה לא בין שתיים לארבע ,ואז חופש. 

והכי חשוב : לשתות המון המון מים . לאכול טוב ,להשתדל להרגע כמה שאפשר..בהצלחה!

לק"י

וגם ככה הוא יצטרך להסתגל למטפלת חדשה, אז נראה לי שלהתחיל כשהעניינים מתייצבים זה רעיון טוב.

קשה כל הבלגן הזה....

כשהוא הלך קצת ואז שוב

לק"י

אם היית אומרת שהוא מתחיל להסתגל, אז אולי באמת חבל להפסיק לגמרי לשלוח.

אבל אם את מרגישה שהוא עוד לא הסתגל לכלום, אז לא חושבת שזה משנה אם יישאר עכשיו או יתחיל מחדש אחרי החגים.

ילדים צריכים דמות בטוחה להיקשר אליה.

כל עוד זה לא המצב אין עניין שיתרגל ללכת לשם יום יום ולחוות חוסר ביטחון.

שהוא מכיר את המקום?

נניח היום הייתי איתו שם 20 דק וכשהוא היה רגוע השארתי אותו ליד אחת המטפלות והלכתי

מידי יום, אפילו לימים קצרים יותר

ושולחת כשיש צוות קבוע ויש סדר

גם ככה בחגים הוא יצא משגרה ויצטרך הסתגלות מחודשת

יש אפשרות אבל זה קצת מורכב, לקחת אותו לעבודה איתי וכו

בנתיים כל אמא שיכולה מגיעה באמצע היום להציץ ולראות מה קורה

ואני שולחת ומחזירה עדיין אחרי שעתיים

מעניין שכולכן אמרתן להשאיר בבית

לק"י

אם היית אומרת שזה בעייתי לך, לא הייתי ממליצה להשאיר.

ואני יכולה לנסות לאלתר

אם זה אומר לקחת ךעבודה זה אחרת

.אלא אם הןא זורם איתך שם..

ויפה שיש אפשרות כזאת בכלל

אז לשים לזמן קצר זה גם עדיף מיום שלם במצב הזה

אני לוקחת לכל המאוחר ב11:30

תרשי לעצמך לשבת בברית כמה שאפשר, ואל תרגישי צורך לארח אף אחד. אולי אפילו מיד אחרי הברית תמצאי חדר פרטי שבו את יכולה להיות לבד עם התינוק, ומקסימום עם חברה טובה או אמא שיתמכו בך.

בשעה טובה ובקלות!

למה להיות לבד?

הזמנו משפחה קרובה (וגם בגלל הזמן יצא מצומצם יחסית) ואוהבת ומעט חברים הכי קרובים.

היה מאוד משמח להרגיש את ההתרגשות ואהבה. זה לא אירוע ארוך. כמובן לא צריך לרוץ בין האנשים או לעמוד שעות. באו אלי, בברית עצמה כן עמדתי אבל כמובן אפשר לשבת אם צריך.

לקחת כדור משכך כאבים לפני ולהיות בקשב לגוף.

למזלי לא חוויתי ברית שבוע אחרי קיסרי, אבל יכולה לדמיין איך זה...

מהותית מאשר אחרי לידה רגילה. ב''ה אחרי שבוע כבר אפשר לזוז ברמה מספקת לברית אם אין סיבוכים, עם קשב לכוחות שאין מהם הרבה, ועם משככים כשצריך.

יש את הנשים ששבוע אחרי לידה מדלגות להן. אבל הרוב עדיין בכל מקרה לא במצב. לא חושבת שמישהו מצפה מיולדת, רגילה או קיסרית, להתרוצץ בברית.

ומצד שני, לא נראה לי נכון לתכנן מראש להתבודד...

לתאומים הברית נדחתה?

אז הרגשתי כבר הרבה יותר טוב...

וטוב, אוחי אני כותבת מהחוויה שלי לבד, שאחרי לידות אבל בעיקר אחרי קיסרי רציתי שייתנו לי כמה שיותר מנוחה ושקט, ובטח שלא להתלבש יפה עכשיו ולהתחיל להסתובב...

אולי באמת אחרות חוות את זה אחרת.

אז לוקחת את המילים שלי בחזרה

(תשובה גם ל @יעל מהדרום )

לק"י

שפותחת השרשור תחשוב מה מתאים לה.

אני דוקא נהניתי בברית לפגוש אנשים..

העניין האישי שלך ופחות הקיסרי.

כמובן לא השתוקקתי אחרי הקיסרי לצאת בכל יום. אבל לגמרי הייתי במקום של לגייס כוחות לברית עצמה וגם לראות את האנשים שבאו לשמוח ולהודות איתי על הלידה והתינוק, ואח''כ לחזור לנוח.

ולא ילדתי רגיל אף פעם אבל נראה לי שזה אירוע שכן מאתגר פיזית ורגשית כל יולדת...

וכמובן לא להתרוצץ זו המלצה מעולה

לק"י

לשבת כדאי בכל מקרה.

ולגבי חדר לבד, ממליצה שיהיה מקום נוח להאכיל בשקט אם צריך. מעבר לזה, לא רואה סיבה להתבודד.

(למה בעצם זה נראה לך נצרך?)

לברר מראש על מוהל,

אבל לסגור איתו כמה שיותר מהר אחרי הלידה.

אפשר לעשות סיכום של מספר מוזמנים ולהתארגן בהתאם לגבי אולם ןקייטרינג וגםלגבי אולם וקייטרינג חלופיים למקרה שתפוס.

בגדים לבנות,

מזכרות לאורחים אין צורך אבל זה משהו שכן אפשר לארגן חודשים מראש.

אישית סגרתי מראש מוהל קייטרינג ואולם.

אבל זה היה גם בזמן מעניין מבחינת לוח השנה אז אולי סתם ברגיל פחות לחוץ. כי זה כן הרגיש מעט מוזר, אבל העדפתי כמו בכל ההכנות וקניות ללידות להתמקד באמונה שבע''ה יהיה בסדר וחלילה חלילה אם צריך אז מבטלים.

אותי זה מאוד הרגיע. וחלק מהיתרונות שזכותנו הקיסרית להנות מהם...

לא זוכרת לומר לך מתי בדיוק, זה כן היה לקראת הסוף ולא חודשים מראש...

בנוסף, שזה לא שונה מאשר אם זו לידה רגילה, התארגנתי מראש על בגדים, חד''פ (תלוי בקייטרינג מה צריך), מפות אלבד, בנות משפחה דאגו לבלונים לשולחנות.

איזה אופי אירוע הוא רוצה לעשות

האם באולם בי"כ או אולם ממש עם קייטרינג.

האם רוצים נגן/ צלם

האם רוצים עמדת צילום ועיצוב

כל זה זה עלויות.

תתכננו מה עושים אם ברית בשישי (אולי תעדיפו קונספט אחר)

ומה אם ברית בשבת.

תכתבו על דף את ההעדפות שלכם, בחודש תשיעי כדאי לקבל הצעות מחיר ולשריין ספקים. (כדאי להכין חלופות בראש עם מספרי טלפון)

אחרי הלידה כשיש כיוון ליום לברית סוגרים עם מי שרציתם. מי שמתנגש לו, פונים לחלופה הבאה.

אצלנו עשינו בבי"כ, הזמנו קייטרינג. המתאמת אירועים ישבה איתנו על הרכבת התפריט והמליצה על כמויות.

הייתה הצעה כתובה מסודרת, אחרי שסגרנו הרבה פינות (משלוח כלי הגשה)

ואחרי הלידה בעלי התקשר לסגור.

בגדים לבעל, לתינוק ולאחיות. יש דברים שאפשר מגמחים וכדאי להכיר לפני (בגדים לתינוק, כרית, לוודא שיש כסא אליהו)

לחשוב על כיוונים לשם 😃

כדאי לדסקס על סנדק, יש משפחות שזה רגיש אצלם ולא כדאי לריב עם הבעל או ההורים שלכם אחרי הלידה.

מוהל אני רציתי לדעת מראש על מי אנחנו חושבים כדי לברר לפני, ב"ה שאכן היה פנוי.

בגדים בשבילך זה טריקי כי אחרי כל לידה הגוף מתנהג אחרת,

אבל יש בגדים יפים שיכולים להתאים למגוון צורות וגדלים של הגוף. לא לשכוח שיתאים להנקה גם.

אני קניתי שתי שמלות לסוף ההריון, אחת התאימה לברית. היה ממש כיף להסתובב עם בגד חגיגי ומחמיא יחסית.

אם את בקטע של איפור/ לק גל אז לבקש הצעות מחיר ופרטים מראש.

אם מביאים אוכל ללא כלים וכלי הגשה אז אפשר לקנות את כל החד"פ וכלי ההגשה מראש.

אבל אהבתי את הפירוט לפרטים עד הכרית והכיבודים. זה נכון...

שידה אחת רחבה ואחת צרה וארוכה.

עברו איתנו אלף דירות.

עכשיו כבר בסוף ימיהן אבל עדיין חלק מהמשפחה.

יש לנו שידת החתלה והמגירה נפלה ואי אפשר לחבר, אז רוצה משהו חזק ויציב.

אני לא צריכה שידת החתלה אלא רק שידה של מגירות ומעדיפה שאפשר לקנות דרך האינטרנט.

בפייסבוק? ראיתי שם שידות כאלו שחנויות מוכרות אבל לא מכירה את החנויות האלו..

זו בדיקה של TopMed

מישהי יודעת כמה היא נחשבת אמינה?

בשעה טובה!

לא כתבת בת כמה היא אבל אם היא אוכלת מוצקים מניחה שלפחות 4-5 חודשים ,

הייתי מלמדת לשתות מכוס רגילה או קש (אצלי לא שותים מבקבוק תינוק בכלל, בטח לא מים).

אם את צריכה טיפים איך ללמד תינוק לשתות מקש תבקשי

לא מוכנים מכוס רגילה..

את לוקחת קש, שואפת בו מים ואז מוציאה מהכוס וסותמת את הקצה השני עם האצבע.

עכשיו כשתהפכי את הקש המים לא ישפכו מהפתח בלל לחץ האויר,

את מכניסה את הקצה הפתוח לפה של התינוק ונותנת לו למצוץ, משחררת לו שיצאו מים

וככה הוא לומד שאפשר לשאוב מים מהקשית ועושה את זה גם בכוס רגילה.

ואם את הולכת על קשר (לגמרי אפשרי בגיל הזה)- תנסי לקחת קש רגיל (אפשר בהתחלה קש עבה כמו של שייקים, יותר קל ללמוד איתו, ואחר כך קש דק), לטבול אותו במים/חלב ולסתום עם האצבע בצד השני, ככה שהמים נשארים בתוכו. להכניס את הקש מהצד של המים לפה שלה ולשחרר לאט. תראי אם היא סוגרת את הפה ומתחילה למצוץ ותגיבי לפי התגובות שלה...

וחיבוק❤️ היינו שם... קשוח.

הייתי מתעקשת שיתנו לה מים לפחות בכפית אם היא לא מוכנה בקבוק

אפשר לנסות גם כוס אימון אצלנו היא לא הסכימה בקבוק אבל כןס אימון של נוק כן עבדה טוב.

אולי תיעזרי בהקלדה ותרגום כדי לתקשר עם המטפלות, זה קשוח שהן לא דוברות..

ההן שלי שנה שעברה היה סרבן בקבוקים בהתחלה, ועבר לו, למד לקחת בקבוק, מאז הוא כבר שתה בבקבוק גם עם בייביסיטר לא מוכרת בכלל, גם מחזיק בעצמו את הבקבוק ושותה בלי שאף אחד מאכיל אותו.

במסגרת הוא לא מוכן, ברור לי שזה נטו קושי של ההסתגלות ולא היכולת שלו, אבל המטפלת על סף יאוש וכבר איימה שהוא לא יוכל להמשיך אצלה וזה ממש עיצבן אותי, מרגיש לי שהיא לא ניסתה בכלל הרבה והוא בך הכל היה שם שלושה ימים, תני לו להסתגל!

זהו, סליחה שפרקתי על השרשור שלך

הורים.

אולי אצל @אפונה ?

משנה. אם העיסוק סביב הביסקוויטים כל כך מקשה על ההתנהלות. ואגב את כותבת גם על ממרח שוקולד ועוגה.

אגב נוסף, אחד הדברים שאת לא יכולה לשלוט בהם זה מה הילד יאכל. את יכולה לשלוט רק במה הילד לא יאכל.

את יכולה להחליט שהכלל הוא שבשעת ארוחת הערב יושבים סביב השולחן. את יכולה להחליט שלא אוכלים מתוקים ( והכי פשוט זה לדאוג שלא יהיו מתוקים ). את יכולה להחליט שלא אוכלים אחרי שעת ארוחת הערב. אבל חוק ולפיו בשעת ארוחת הערב אוכלים, זה חוק שהרבה יותר קשה, ולא יעיל בכלל עד לא אפשרי, לאכוף.

וחוצפה זה אחד הדברים שאני הכי לא מכבדת או מעריכה.

אתה רוצה בשבילו, אתה עושה מלא דברים עבורו, והילד חי בתחושה שהוא לא מעריך מה שעושים, המון כעס, חוסר סבלנות וחוסר שליטה.

אתה רוצה לשבת איתו על חוברת? לו בא לראות טלויזיה. אתה רוצה שיאכל סלט? הוא חשב על גלידה. אתה רוצה לדבר איתו על איך היה היום? הוא מעדיף לשחק. הוא מקבל הכל: הולך לחברים, משחק איתם, מקבל ממתקים, רואה טלויזיה, מקבל את הסרטון כדורים, והוא חמוד לפעמים, אבל בכל יום יש איתו כל מיני סרטים, המון חיכוכים ומאבקים וכיפופי ידיים. ההקשבה אצלו עולה בהמווווון כוחות ולא הולכת פשוט וטבעי וכמו שאנחנו רוצים ומצפים.

כל פעם כשמעלים פה קושי טיפה יותר מטכני, ישר מציעים מיד ללכת הדרכת הורים. זה נהיה אוטומטי, מובן מאליו וזה כ"כ קל להפנות אחרים לשם. במיוחד ניקים שקוראים אותי באדיקות (איך יש לכן זמן ואתן קוראות ואשכרה משייכות את זה וזוכרות תכתובות שלמות) ונכון שיש קשיים וחוסר אונים בהודעות שלי, אבל מצד אחד זה לא שלא הייתי בהדרכות, הייתי בהמון וגם הדרכה היא לא מטה קסמים. בכלל ללכת להדרכה זה קשה, צריך לבחור יועץ מתאים, לא תמיד מתחברים וגם שמעתי בכנות המון בולשיט שם, זה גם יכול לבלבל אותך ולטשטש את האמונה שלך בעצמך וביכולת שלך לפתור בעיות. אני מכירה את הילדים שלי, נותנת לעצמי את הקרדיט שאני ובעלי סופר אינטיליגנטיים ורגישים ויותר מזה אכפתיים ומשקיענים ופתוחים ללמוד.

בנוסף, זה מתנשא לשלוח להדרכה, זה נשמע כאילו הורות של אחרים היא מושלמת ומי שנתקל בקושי מהותי חייב לקבל יעוץ ויפה שעה אחת קודם.

אני מאמינה שאם זה היה נדיר שילד היה מתחצף או זורק חפצים, לא היו על זה כ"כ הרבה מאמרים וסרטוני יוטיוב. ואני במודעות וקוראת ולומדת ומתפתחת (אגב גם כאן זה אמצעי ללמוד ולהתפתח ולשמוע מאחרים) אבל כשכותבים ללכת ליעוץ זה לא באמת עונה לי על השאלה וזה פוטר את המגיבה מלומר בנחמדות ואכפתיות איך לנהל אירוע כזה עם ילד כזה. זהו.

עכשיו בטח כל השרשור יהפוך להתמקד בזה ומלא כותבות יחלקו עלי. אשמח להתייחסויות לגבי העניין שהעליתי- חוצפה, ילדים עם צורך בשליטה, ואיך מחזירים אותם למסלול למרות שזה מחרפן אותך ואתה לוקח את זה אישית וזה מוציא מהכלים.

נראה שאת מנסה לסדר ולסדר את החיים שלהם, מה הם יאכלו, מתי, אץ מסכימה לו לראות אבל רוצה שלא יראה כי את לא אוהבת.

מציעה לך לתת להם בחירה. היית מכריחה את בעלך לספר איך היה לו היום? זה עקרוני מבחינתך שהילד יספר לך עכשיו?

אפשר לשאול אותו: אתה רוצה לספר לי עכשיו? הוא רוצה לשחק, מעולה. הוא שולט במה שהוא באמת יכול לשלוט עליו.

תחשבי בדיוק איפה את רוצה לשלוט ומה התחום שלו (כמו בדוג' שנתנו לך, מתי יושבים סביב הכיסא ומה לא אוכלים. ולא כמה הוא חייב לאכול).

עוד משהו, בעיני את מתעסקת הרבה באיך הדברים מפעילים אותך, כמה את טורחת והוא לא מעריך, מה הוא מקבל, איך האיומים שלך חסרי השפעה, האם את אוהבת או לא אוהבת חוצפה.

מציעה נקודת מבט מעט שונה, תחשבי על הילד. מה הוא צריך ללמוד, מה חשוב בשבילו.

חשוב לו ללמוד שבעולם יש גבולות, חשוב ללמוד לדבר בצורה נעימה לאחר, חשוב ללמוד שלהכאיב ולהרוס חפצים כשזורקים אותם זו לא דרך להתמודד עם כעס. מקווה שמובן.

ועוד משהו לגבי הדרכת הורים, מקווה שבסדר לכתוב לך.

אני עובדת עם ילדים, ההתנהגויות שאת מתארת, באינטיסביות שלהן, בעוצמה ובכמה שהן מפעילות אותך. לא מאוד תקינות. ויכולות להיות משמעותיות יותר בעתיד.

לדוג', ילד שמרביץ להורים בכיתה א' - זה לא תקין, ואם לא מצליחין לפתור את זה בשנה, כנראה שהאתגר משמעותי וצריך התערבות חיצונית.

בגיל כזה.

וזה קשור לאופי החינוך שהשתרש בשנים האחרונות ולזה שההורות רכב המכילה יותר.

ברור שאת לא רואה את ההתנהגות הזאת בעבודה גם הילד שלה לפי מה שהיא מתארת לא מתנהג ככה מחוץ לבית

וטוב שכך.

אני לא מדברת על פעם בחודש שילד לא שולט בעצמו, אלא בדרך קבע.

זה לא תקין

ונכון שהיום יש הרבה דברים לא תקינים, זה שהתנהגות מסוימת נפוצה לא אומר שהיא תקינה.

שלא שולטים בעצמם יותר מפעם בחודש

דרך להחזיר למסלול ילדים עם חוצפה וצורך בשליטה תוך כדי ולמרות שזה מחרפן אותך ואת לוקחת את זה אישית וזה מוציא אותך מהכלים -

אנחנו פשוט שומרות אותה לעצמנו כדי להתנשא עלייך

וברצינות

מניחה שהתכוונת אלי בין השאר...

כבר עניתי לך בכמה וכמה שרשורים ולא תכננתי להגיב לשרשור הזה כי הבנתי שזה לא הכיוון.

ברור שאני זוכרת אותך...

את כותבת מהמם ואותנטי וממש כיף לקרוא את התיאורים שלך

אני מציעה לך ללכת להדרכת הורים כי אני מאמינה שהיא תשנה לך את החיים ואת תפיסת ההורות כפי שהיא שינתה לי, ולעוד הרבה הורים אינטליגנטים, רגישים, אכפתיים ופתוחים ללמוד.

את מוזמנת לערוך סקר אצל הנשים שהמליצו לך ללכת להדרכת הורים, ולבדוק כמה מהן המליצו מנסיון אישי.

אגב, אני הלכתי ללמוד הדרכת הורים ואני עדיין הולכת ואלך להדרכה אפילו אצל קולגות שלי, ואני עדיין מקבלת תובנות חדשות אבל יותר מזה - יש לי מקום להניח בו את הסערות לשי סביב ההורות, כי בשביל להיות אמא שמחזיקה את הילד שלה בטוב אני צריכה בעצמי להיות מוחזקת.

הלוואי ותצליחי לשמוע ולקרוא את הדברים ממקום טוב ולא שיפוטי.

אני חושבת שהסיבה שכל הזמן מציעים לך הדרכת הורים היא כי יש משהו בגישה שלך, בצורה שבה את מדברת על הילדים שלדעתי ולדעת עוד הרבה נשים זה פשוט מה שמזין את ההתנהגות שלו ולכן הדרכת הורים מיטיבה אמורה לשקף לך את זה ולכולל את השינוי.

אם את שואלת אותי יש לך ילד מהמם שמחפש את המקום שלו בעולם ואת עצמו ואתם צריכים לאפשר לו טת זה. אני באמת חושבת שאם תצליחו לראות את זה בעיינים האלו הדברים כבר יסתדרו מעצמם.

הוא ילד, ברור שהוא רוצה להמשיך לשחק בדיוק שצריך לאכול או לאכול בדיוק שצריך להתקלח. וברור שהוא ירצה לעשות הפוך ממה שאת מבקשת, הוא בדיוק בשלס שמפתח רצון נגדי.

עכשיו תגידי אז מה הפתרון, לאפשר לו הכל? לא ממש לא. אבל אני חושבת שהדרך מולו צריכה כן להיות בגבולות ברורים אבל הדרך להשיג אותה לא צריכה להיות באיומים או בהסברים חוזרים. נסי את שיטת המשחקיות, אני חושבת שהיא תחולל לך פלאים. למשל במקום לבש שוב ושוב שיפסיק לשחק ויבוא לאכול, תגידי לו שאת דוב גדול ומי שלא בא לאכול עכשיו הדוב אוכל אותו ואז הוא יברח ממך ויבוא לאכול או שיחכה לראות מה את עושה ותנשנשי אותו בכיף ובצחוקים ואז תראי איך ציקצק הוא מקשיב לך.

ממליצה לך ממש לקנות את הספר של משחק ההתקשרות, יתן לך כלים פרקטים בהתמודדויות יומיומיות.

אבל אני כן חושב שהעיקר הבעיה היא איך שאת רואה אותו, את מצפה ממנו להתנהג כמו מבוגר אבל הוא ילד.

ילדים לא מעריכים, הם לא רואים את כל מב שאת עושה בשבילם וזה דברים שנבנים לאט לאט וגם אז זה לא יהיה תמיד.

את מעריכה אותם כשהם עושים מה שיבקשת? ילדים הם מראה של ההתנהגות סביבם.

המון בהצלחה

את אמא מהממת ורואים שממש חשוב לך לחנך ולגדל אותם. הלוןאי ותצליחי לפתוח את הראש והלב לשמוע את הדברים נכון

אני מעדיפה לכעוס ולהיעלב מכן מאשר להתרגש. עכשיו ממש בכיתי כי כתבן את זה בצורה עדינה ויותר מכבדת ומעריכה.

בכיתי, כי מעצבן ומכאיב הפער בין כמה שאני מושקעת בהם בהודעות, בדאגה בטרדות, במחשבה, בעיסוק לבין הנחת שאני מקבלת. זה מתיש וזה משפיע על הזוגיות.

חוץ מזה, כשאתן אומרות לי שאני רואה את הזווית שלי זה הכי טבעי לי, אף אחד לא לימד אותי להסתכל מהזווית של הילד, אני תמיד מסתכלת מהזווית שלי. וזה גם קשה לי, כי כל כמה שזזתי כאמא בתהליך הזה של לשים אותם במרכז, עשיתי תהליך כזה מטורף מאיפה שהתחלתי, ואני עדיין כ"כ רחוקה משם? לא נראה לי שאי פעם אגיע.

וסתם זה עצוב שאני במאבקי כוח איתו. הוא ילד מקסים אבל משהו בחוויה שלו מולי כנראה גורם לו לנסות להשיג ממני תשומת לב שלילית. (מצד שני היום הושבתי אותו על הברכיים והחמאתי לו והשווצתי מול כולם בדפים שהוא עשה בכיתה א' בספר). וגם כואב לי שלא כיבדתי אותו והכרחתי אותו לאכול ואני לא מצליחה להבין מתי להיות רכה ומתי נוקשה, ידעתי שאני צריכה לקחת לו את הצעצוע, אבל אולי אני עושה את זה בצורה הפגנתית שגורמת לו לכעוס עלי, וחשבתי שכמו שלוקחים את הצעצוע אפשר לכפות עליו את הרצון הטוב שלי שיאכל חביתה בריאה וגם התרגזתי עליו, למה אתה לא יכול לעשות את זה פשוט ולמה אתה לא יושב לאכול בפשטות כמו אחיך?

וכשהוא התפשט כבר והיה מוכן למקלחת, כבר התעצבנתי וחיכיתי שאבא שלו שסובל את השטויות שלו הוא יקלח אותו, כי הילד לא הקשיב לי, היה אמור לאכול כדי לקחת אנטיביוטיקה ורק אחכ להתקלח והוא עשה הכל הפוך- כשהיה אמור לאכול לא בא, כשרציתי שיקח את האנטיביוטיקה, רץ וברח בכל הבית ולא הסכים, זמן האנטיביוטיקה עבר, וכבר לא היה לי כוח או חשק לקלח אותו. אולי זה מעגל כזה, הוא התאום שיותר קשה לי איתו ויותר עם האבא (אולי אני צריכה לתקן איתו את הקשר). וזה גם הרס את כל הערב והוציא לי את כל האוויר. זה מוציא ממני המון אמוציות. התעייפתי והתרוקנתי.

נשמע שפשוט אין לך אוויר.

דבר שני נקודתי ופרקטי לגבי האנטיביוטיקה חשוב שתדעי שהזמנים קצת גמישים. זה לא חייב להיות על הדקה.. אפשר לשחק עם זה שעה/שעתיים. זה לא כמו גלולות.. מקווה שזה יקל עלייך בעתיד. יש לי משהו קצת יותר רחב לכתוב לך אבל אני לא פנויה לזה עכשיו, מקווה מחר לזכור ❤️

אני רוצה להציע לך מבט אחר על הנחיית הורים, מבט שעד שלא הלכתי להדרכה לא הבנתי את זה...

זה מתנה ממש גדולה לעצמך לקבל ליווי ממישהי שאת יכולה להעלות לה סוגיות והיא עוזרת לך במבט שונה ומרענן.

לא סתם חז"ל כתבו "אין אסור מתיר עצמו מבית האסורים". באמת נקודת המבט שלנו צרה.

לפעמים אפילו תוך כדי השיחה והשאלות שלה את יכולה לראות את הילד באור אחר ואת כל התמונה ממבט שונה שיכול להוציא אתכם מהלופ.

עוד דבר, זה כלים פרקטיים שאפשר לקבל. באמת אני מרגישה שקיבלתי מתנה כשהלכתי להנחיית הורים.

גם אם המדריכה לא הייתה הדמות המדוייקת עבורי ויש לי השגות מסויימות על השיטה שלה.

מבינה ממש את הקושי והבאסה בחיפוש אחרי הדמות הנכונה. אבל גם אם היא לא מדוייקת ב100% - אפשר לקבל וללמוד הרבה.

מהצד השני של הנושא - אתם ההורים, אתם יודעים ומרגישים מה נכון לכם ולבית שלכם. לכן גם אם היא מראה לכם מבט חדש או נותנת טיפים שלא מתיישבים לך - אז פשוט לא.

עוד דבר; עצם העיסוק בענייני החינוך כבר עושים טוב. מאז שבעלי ואני התחלנו ללמוד יחד שעה בשבוע (קבועה בלו"ז) אני מרגישה ממש שינוי חיובי. זה שמדברים יחד, מדסקסים.. והעקרונות החשובים שעולים מהלימוד. (אנחנו כרגע עם הספר "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו"). אנחנו לוקחים את זה במנות קטנות, יותר משבוע אחד לכל פרק.

וכשזה עם איש מקצוע מבחינתי זה אפילו עוד יותר.

עכשיו בנימה אישית..

אני חייבת להגיד לך שאני לא מגיבה הרבה בשרשורים שאת פותחת, אבל כן זוכרת בגדול את הקודמים. למה? א. פשוט יש לך תאומים😅 ב. הכתיבה שלך ייחודית ומהלב. ג. ההתמודדויות דומות וחוזרות על עצמן, וגם אצלי יש דומות..

בניגוד למי שאמרה כאן שזה נשמע לה לא סביר ששנה את סביב אותם המאבקים, אני לא אשת מקצוע או משהו, אבל אני רואה אצלי בבית ועם הילדים שזה חוזר בספירלות.. יש דפוסים שקיימים בנו והם פשוט קורים שוב ושוב ושוב. וכל פעם שאנחנו צריכים לעלות מדריגה בחינוך או בעבודת המידות - מרגישים שחוזרים לאותה נקודה שכבר היינו בה. וזה ממש מתסכל. אבל אני חושבת שזה בספירלה וכל פעם את באמת מתחילה ממקום אחר טוב ובוגר ושלם יותר.. ולאט לאט מתדייקת ומשתלמת (מלשון להפוך לשלמה יותר..).

ועוד משהו אחרון - אני שומעת פה המון המון שיפוטיות כלפי עצמך. קחי חיבוק! את אמא משקיענית ואלופה ולא נמדדת בשיתוף פעולה של הילדון. תחזקי אותך בזה שוב ושוב ושוב. הלחץ סביב זה שהכל ידפוק ויתקתק מתיש אותך. ובסוף אין לך שליטה על השיתוף פעולה שלו אלא רק על הצד שלך בכל האירוע. וכל הרצון שלך רצון שיהיה בבית טוב וכזה מתסכל שלא הלך וששוב נכנסת לאותו הלופ... 🩷

רק אומרת שגם בזה הנחיית הורים עזרה לי 🙂❤️

קבוע בחינוך ילדים!! בעזרת ה' אציע לבעלי, הלוואי שנצליח ליישם.

כי אין שום ספק מההודעות שאת אמא שמושקעת המון בילדים שלה.

את משקיעה, מטפחת, חושבת, מעלה כיוונים גם כשאת מתוסכלת, מפנקת, מנסה, טועה, חוזרת, מנסה שוב.

וגם אם לא היית כל זה, לראות ילד שלנו ולהרגיש שלא טוב לו, או משהו שהוא תקוע בו ולא מתקדם, או כל קושי - זה פוגע ישר בול בבטן הרכה שלנו. ולהיפגע מהילד שלנו זה פעמיים בבטן הרכה.

לגבי ההדרכת הורים

למה לא להסתכל על זה כמו טיפול זוגי או טיפול אישי. כלי לשדרוג.

מניחה שהורים שמגיעים להדרכת הורים זה כי הם מרגישים שמשהו תקוע, ולא כי הם בשיא הפריחה ורוצים להשתדרג...הם חוזרים על אותו לופ עם ילד מסויים או עם כל הילדים וצריכים נקודת מבט חיצונית לסיטואציה, תובנות שאין להם פשוט בראש, כדי להצליח להתפתח הלאה בקשר עם הילדים ובהורות שלהם.

אבל אנשים גם מתחילים להתאמן רק כשהסוכר עולה או כשהברכיים כואבות והגב מציק

זה לא אומר שאימון זה לחלשים, כמו שהדרכת הורים או טיפול פסיכולוגי זה לא לאנשים כושלים

שוב חיבוק ענק

אני במקום דומה עכשיו מול אחד הילדים שלי, חוסר אונים כזה, והרגש משתלט כי זה לא סתם ילד נודניק זה הילד שלי ממש, שאני נותנת לו את כל מה שאני יכולה, ונופלת איתו במקומות הכי כואבים שלי...

באמת כדי להשתחרר ולא כי אני מרגישה שסיוט ואין שום ברירה ...

יש ברירה אפשר להישאר במקומות של תקיעות אבל למה לא לעלות קומה ואפשר את המצב עם מישהו שמבין בזה מאוד?

את המאמץ האדיר שלך להבין אותם ולהתקדם בהורות כל הזמן ותדעי שזה מהמם!

מציעה כיוון קצת שונה- אישית אני הרגשתי שכשהלכתי לטיפול אישי בשבילי זה שיפר לי את ההורות בהמון

גם העלתי המון נושאים בהורות מול המטפלת, וגם היה לי קל יותר להתמודד איתם והייתי מופעלת מהילדים פחות

אז אם הדרכת הורים מורכב לך יותר, אולי טיפול אישי בשבילך זה כיוון שיהיה לך קל יותר למצוא.

וטיפ פרקטי שעובד לי כדי לראות את הנקודת מבט של הילד- אני פשוט חושבת איך אני הייתי מגיבה בסיטואציה המקבילה, ואז מבינה שבסוף הכל זה אותה תגובה כמו שלו ורק מעובדת ובוגרת... אם להגיד על הדוגמאות שנתת, כשאני חושבת מה מתחשק לי לאכול יותר: סלט או גלידה, ברור שיבוא לי גלידה. אז בתור בנאדם בוגר אני יודעת שאני צריכה לאכול אוכל אמיתי ועושה את זה, אבל ילד בן 6 עדיין לא פיתח את היכולת הזו...

ואת כותבת שאת מצפה שההקשבה תהיה טבעית ולא תעלה בהמון כוחות, אני לא חושבת שיש בית אחד שההקשבה בו היא טבעית וקלילה ולא עולה בכוחות נפש ומאמץ להורים. רק תדעי שאת בחברה המאוד טובה של כולנו, שלא קל להם עם גידול ילדים🙂

אני רוצה להוסיף שמה שתוקע אותך (והמון הורים... את בחברה טובה), זה המחשבה שיש איזה כלי שאפשר בעזרתו לנהל את ההתנהגות של הילדים.

לכן הלכת להדרכת הורים של שפר, וזה ממש לא עזר, להיפך -

הנסיון לנהל אותם רק מחמיר את הלופ שלכם.

וגם כלים שאפשר להציע בפורום, ואכן נותנים אותם בנדיבות וגם לך, לא היו יעילים כי הם לא הסיפור.

הסיפור הוא לא מה את עושה או לא עושה, אלא מה קורה לך מול הילדים, ומה קורה לילדים מולך. ואת זה אי אפשר לעשות בפורום אלא בתהליך מול איש מקצוע.

אני אגיד שוב שאין בדברי טיפת התנשאות, גם אני אמא והילדים מפעילים אותי בכל מיני נקודות. ברגע שזה קורה אני הופכת להיות מובלת ולילדים שלי בעצם אין שם הורה.

הרבה פעמים אני מתפתה להפעיל כל מיני סוגים של כח (שלילי או חיובי) כדי לנהל אותם, זה אנושי.

אבל הדבר הנכון הוא להבין מה קורה שם לי ומה קורה לילד, כדי שאוכל לחזור להוביל את הילד. ואת זה עושים בהדרכת הורים טובה.

פעם אחת לתקופה של כמה חודשים

פעם שנייה במקביל לטיפול של הילד במשך קרוב לשנתיים.

שתי ההדרכות עזרו מאוד,גם לנושאים הספציפיים שעלו בהן, וגם להמשך קדימה, השתמשנו באותם עקרונות.

אני לא חושבת על עצמי שאני מושלמת, ולדעתי ברוב הפעמים שכתבתי לך שאני ממליצה על הדרכת הורים כתבתי שגם אני הלכתי. אני ממש לא חושבת שאני מתנשאת כשאני מציעה את זה, ואני ממש לא חושבת שאני אמא מושלמת, לצערי רחוק מזה, פשוט מהנסיון שלי זה מה שהכי יעזור.

אם את כותבת רק בשביל לפרוק זה בסדר גמור, רובנו פורקות כאן מדי פעם וזה טבעי ומובן, אמהות זה אינטנסיבי לכולנו... כשאת מנסה לקבל עצות מה יעזור, אז אני עונה לך מהנסיון שלי מה עזר ועוזר לי.

כי את כזו מקסימה, וכזו רגישה, ורואים את ההצפה הרגשית שלך מההודעות שלך, וזה כל כך מובן והגיוני...❤️

ובקשר להדרכת ההורים:

יכולה לומר לך עלינו - שתמיד הרגשנו: מה פתאום שנלך להדרכת הורים? מה, אנחנו לא יודעים להיות הורים? אנחנו חכמים, נבונים, אנשי חינוך בנשמה...

ואז כשהבת שלי אובחנה על הרצף האוטיסטי הבנו שאנחנו מתמודדים עם אתגר לא רגיל, וכן, זו לא בושה ללכת להדרכת הורים.

ואת יודעת מה קרה? יוצא שאנחנו מתייעצים עם המדריכה שלנו (שהיא פסיכולוגית ומכירה מגוון גישות ותחומים) גם על שאר הילדים שלנו... (שגם להם יש מורכבויות לא רגילות, אבל לא היינו חושבים ללכת להדרכת הורים סתם ככה)

וזה תורם לנו המון. עצם הידיעה שפעם בשבוע אנחנו יכולים להתייעץ עם מישהי חכמה וקשובה על הקשיים שצצים במהלך השבוע - כבר נותנת לנו רוגע. ואני חוסכת ככה הרבה התייעצויות בפורום

וזו הסיבה שנשים כאן מייעצות לך ללכת להדרכת הורים - כי את מעלה הרבה פעמים שאלות על חינוך הילדים, ואז את שומעת פה הרבה תשובות וגישות, ועלולה להתבלבל...

אצל מדריכת הורים תוכלי לקבל גישה אחת מגובשת, וגם מקום קבוע ומקצועי לפרוק ולשתף בו את הקשיים שצצים...

אני לגמרי מבינה את הקושי שבמציאת מישהי מתאימה! (במיוחד שבטח תרצו מישהי יחסית מבוגרת, שתהיה מבוגרת מכם) אבל מחזקת אותך לעשות את המאמץ בשביל זה❤️

אני חושבת שההצעה ללכת להדרכת הורים היא מכיוון הדרכה נותנת הרבה פעמים מענה לתחושת חוסר האונים. גם אם זה לא פותר לך את כל הבעיות הדרכה טובה אמורה לתת לך כוח להיות עוגן עבור הילד ולהחזיר לך את השליטה.

רוב ההורים כיום הולכים להדרכות הורים כך שאני לא חושבת שזה בא ממקום מתנשא, מאמינה שרוב מי שהציעה הלכה בעצמה וזה עזר לה

אני כן מסכימה איתך שהדרכות הן ממש לא קסם ולפעמים יכולות גם להזיק כשהן לא מספיק מקצועיות אז צריך לדעת למי ללכת.

לגבי העניין עצמו קודם כל מבינה אותך מאוד, בהתמודדות דומה,

צריך לא לאיים. וצריך גבולות תוצאות.

בעיני תוצאה היא דבר שצריך להיות מותאם

אתה לא מצליח להתנהג יפה אז אני לא יכולה לשלוח אותך לחבר עד שאני אהיה בטוחה שאתה מתנהג יפה.

אתה לא מגיע לאכול בזמן אז אין אחר כך ארוחת ערב (אם רעב יש לחם וגבינה. משהו כזה)

ובמקביל לחזק את הדברים הטובים, למצוא זמן איכות, לשבח אותו על כל דבר טוב שעשה.

אצלי אני מרגישה שזה בתקופות. וככל שאני יותר שקולה ובשליטה הסיטואציה נגמרת יותר בקלות.

אצלינו אין

ואני יודעת שאני לא היחידה.

אצלי זה בעיקר מבחינת בריאות.

רעבים לנשנוש? שיאכלו פרי או ירק או פריכית אורז. החטיפים שלנו זה בייגלה ופופקורן

יש ספר שאני מאוד אוהבת the child whisperer, (לא נראה לי שמתורגם לעברית) והיא מסבירה שם שלכל ילד יש צורך בסיסי שהכי חשוב בשבילו ויש ילדים שהצורך הכי חשוב שלהם הוא להרגיש שמכבדים אותם ומאפשרים להם להיות שותפים בשליטה על החיים שלהם. ורק כשהם מרגישים ככה הם מוכנים לקבל מרות.

יש לי ילד שהוא ממש כזה. ונשמע שאולי גם לך.

היא ממש מסבירה איך לתת לילד את הצורך הזה- לדוג'

להודיע מראש מה הולך לקרות, ומה הכללים והגבולות ולעמוד במילה שלך.- כי כשילד יודע מה המסגרת שהוא פועל בתוכה אז יש לו שליטה איך הוא מתנהל בתוכה.

לתת לילד לבחור לעצמו איפה שאפשר. לדוג'- אילו מהבגדים בארון הוא ילבש, ואלו מהמאכלים על השולחן הוא יאכל.

לכבד את הדעות, הרצונות והרגשות של הילד ולתת להם מקום גם אם בפועל לא מאפשרים אותם.

סתם אני פשוט מרגישה שאנחנו נכשלים כל הזמן. הילדים חכמים מאד בלי עין הרע אבל לא הנחלנו גבולות מגיל צעיר, והם מובילים אותנו לכאורה (למרות שזה לא נכון, אנחנו הורים סופר אכפתיים ומתפקדים) וזה בעוכרנו והם מאתגרים אותנו רגשית מאדדדדדדדדד, כל אחד מכיוון, וגם המורכבות בתאומות.

חיפשתי בעברית ולא מצאתי אותו, אז נראה לי שלא מתורגם לעברית. אבל את מורה לאנגלית אז משערת שתוכלי להסתדר איתו. לבעלי היה קשר מאוד מורכב עם הילד הזה וכל הזמן הרגיש שמתחצף אליו. ואחרי שקראנו ביחד את החלק הזה של הספר ממש השתפר הקשר ביניהם והוא למד הרבה יותר טוב איך להתנהל איתו. בקיצור ממליצה ממש, היא מדברת על הצורך הזה בחלק הרביעי של הספר.

שלא מפחד

שחושב שמחליט

זה נהדר

זה ילד שיש לו דעה ורצונות

גם ילדים שעושים מה שאומרים להם מפחד בגיל קטן

יש איזשהו גיל שזה כבר לא עובד

ואז הורים מתלוננים על 'גיל ההתבגרות'

הדרך היחידה לאינטראקציה טובה עם ילדים

שעובדת מגיל אפס והלאה

זה יצירת שיתוף פעולה

מתוך בטחון הורי

עם סבלנות לתהליכים

בלי איומים

בלי קסמים

עם התמודדות נכונה עם התנגדויות של הילד

את מחפשת פתרונות ספציפיים למקרים ספציפיים

אבל אם החשיבה שלך נשארת ב

הוא לא מפחד/ הוא רוצה להחליט

הפתרונות לא יעבדו

כי הבעיה מתחילה בחשיבה הזו

ולא אצלו

נראה שיש לך צורך בשליטה וכשאת מרגישה שאת מאבדת אותה - את לא מוצאת את עצמך בתוך ההורות

זה חלק מהמעבר בין הורות לתינוקות ש"מחליטים" להם על הכל לילדים שצריך לכבד ולגרום להם לשתף פעולה ולראות את הרצונות שלהם

לדעתי צריך לעבוד על זה. ואגבהדרכת הורים - את אומרת שאת לא מצליחה לראות מעיניים של ילד. זה בדיוק מה שזה בא לשקף וללמד אותך. ואת צודקת אין פתרונות קסם אבל צריכה להיות סבלנות לתהליך והתמדהוגם הבנה מה מתאים או לא מתאים. אבל ניסוי וחיבור לשיטה זו תקופה ארוכה כי מדובר בשינוי דינציקה הרגלי חשיבה והרגלי פעולה. וזה יכול לקחת המוון זמן

אולי בהדרכת הורים התנהגותית לוקח הרבה זמן כי היא מבוססת על התמדה ועקביות ולמידה של הילד.

אבל בהדרכת הורים היקשרותית הייתי מצפה להרגיש שמשהו זז כבר בהתחלה, שבועיים גג (לדעתי). גם אם עדיין לא בהתנהגות של הילד אז בראיה שלי אותו, בהתכווננות אליו, בתשומת הלב שלי לעצמי ולמצבי הויסות שלי...

לדעתי

אבל אני עדיין חושבת ככה

יש משהו בעצם ההתכווננות שעושה פלאים.

לא מכירה הרבה בתים אבל בבית שלנו יש גם התמודדויות עם חוצפות וילדים שלא מקשיבים לנו.

ובדיוק בחמישי הילדון שלי בן 4.5 חטף התקפת עצבים וזרק עלי נעליים וכעס נוראא והשתולל ברמה שבכיתי אח"כ חבל על הזמן.

אז ב"ה זה ממש לא קורה לעיתים קרובות אבל זה מבקר גם אצלנו.

לגבי חוצפה, הוא אומר לי הרבה פעמים אמא חצופה, אבא חצוף, בגדול כולם חצופים אצלו.

אני לרוב אומרת פעם פעמיים בשקט שאצלנו בבית לא מדברים ככה.

וכשזה ממשיך אני אומרת בנחת: אויש איזה באסה לך שיש לך אמא חצופה. ממש מסכן

ואז הוא נזעק אני לא מסכן אמא לא חצופה

יופי.

ולפעמים כשהוא נורא מתעצבן עלי אני אומרת לו שאולי נלך לחנות של האמהות ונבחר לו אמא חדשה. מה הוא אומר.

וזה די משתיק אותו. וגם אם לא אני משתדלת לא להתרגש וזה בעיקר תלוי בי. ככל שאני יותר עייפה/ רעבה/ עצבנית/ רוצה להתקלח ככה יותר בקלות אני מאבדת שליטה.

יש זמנים שאני יודעת שהם מועדים, לדו' כשאני חוזרת איתם הביתה אני נורא רעבה ולכן תמיד מגיעים הביתה, הם מקבלים שלוק ואני יושבת לאכול.

וגם כשבעלי חוזר תמיד דחוף לי להתקלח לפני שגרת הערב של הילדים. אז אני מתקלחת כמה דקות ואז יותר רגועה וסבלנית.

בגדול הרעיון הוא לשים לב שהצרכים הבסיסיים שלי מסופקים ואז יש לי יותר פניות לילדים.

אני חושבת שיש דברים שמגבירים תזזיתיות אצל ילדים וזה בעיקר מסכים ומתוקים.

לגבי מסכים בעיני יותר קל להגיד אין וזהו!

אצלנו בבית אין מסכים, בכלל. מקסימום נותנת לראות בטלפון שלי סרטונים של הילדים בעצמם.

ומתוקים גם אין, כן יש עוגיות ושלוקים קטנים חופשי.

ארוחת ערב אמרת שאת שואלת מה רוצים, אצלנו אני גם שואלת מה הם רוצים שאכין ארוחת ערב. נגיד טוסטים או פנקייקים או חביתה מקושקשת וכו'.

בעלי אגב מלא פעמים עושה להם חגיגה בצלחת, לדוגמא נהר עם גבינה ומהצדדים חביתה ואז גשר עם פלפלים ומכוניות או אוניות מעגבניות וכדו'..

לפעמים שמיים עם חביתה ושמש מעגבניות ולמטה פרחים ממלפפונים ופלפלים. מאוד עושה להם חשק לבוא לאכול.

אפשר גם אולי לעשות בחירה של ארוחת ערב בדרך של משחק, לדוג' עולה לי לראש להכין מלוח קרטון עם מחוג שמסובבים וכל פעם נופל משהו אחר שאז מכינים לארוחת ערב.

לא יודעת אם יעזור אבל אולי שווה לנסות.

בכל מקרה אם הוא לא בא לאכול אז לא, שיישאר רעב. בתשע הוא כבר יתחנן לאכול ותגידי לו שבשעה כזאת יש רק לחם עם גבינה.

יום יומיים לדעתי כבר יבין את הפרנציפ ויבוא לאכול בשבע.

וההתמודדויות איתו הן לא פשוטות.

הוא יכול לצרוח עד לב השמיים, ממש חזק ושזה ייקח שעות עד שיירגע.

זה אומר שהוא יכול להרביץ כדי לקבל מגע.

וזה אומר שהתעקש אתו על דברים זה הרבה פעמים להשקיע המון זמן והחלטיות ברורה.

וגם לנו יש המממוווןןן איפה להתקדם אתו.

והבוקר הוא לקח ואכל שוקולד מהמקפיא, לדוגמה.

מה שאני רוצה לחזק אותך,

זה במבט.

תקבלי קודם כל כת זה שהוא ככה.

זה האופי. פחות מקבל מרות, יותר עצמאי, יותר שובב, יותר רגיש.

זה הוא.

אין לך יכולת לאלף אותו....

אבל, יש לך יכולת להינות מהגידול שלו

אם תסלחי לעצמך על הרוב,

תניחי למצב להיות כמו שהוא בלי לכעוס על עצמך

ומה שכן הצלחת- תחזקי את עצמך. תעריכי את עצמך. תשמחי ותכתבי לך במחברת.

כי מה שחשוב זה לא שהןא יפעל לפי הכללים וייכנס לסדרים.

זה גם חשוב.

חשוב המצב הרגשי שלך כשאת יחד אתו.

האם את דרוכה, או שאת נינוחה בעיקר.

כילד מזלזל ככה בגבולות, זה ילד שזקוק לעזרה.

ילד שבא ואומר לך "אמא קשה לי"

בשפה שלו זה "את לא תחליטי עלי"

נשמע ילד מתוק ומקסים ברמות שאיבד את הדרך וצריך יד מכוונת בטוחה, אוהבת וקשובה אליו.

אל תתרגשי כשהוא אומר "את לא מחליטה עלי"

הוא מנסה להפעיל אותך ומצליח. במקום זה תנסי לשמוע מאחורי המילים, להיכנס לראש שלו ולראות מהעיניים שלו את הסיטואציה.

הוא נמצא בתקופה שמאתגרת אותו, התחיל שנה חדשה למשל.

הלב והבטן שלו לא רגועים.

הוא מוצא מפלט בצעצועים וזה מרגיע אותו.

אמא באה ופתאום לוקחת את זה.

האם לך במקומו היה נעים? היית מגיבה באיפוק?

לא, גם לך היה קשה אם פתאום היו לוקחים לך.

אז מה אפשר לעשות?

לעשות הכל בהדרגה.

אם ב19:00 אוכלים (19:00 זה ממש מאוחר לילדים שרק התחילו א' אבל נניח)

כדאי כבר ב18:30 לעשות תהליך הדרגתי.

לאסוף את המשחקים שכבר סיימנו, לסגור את האפשרות לקחת משחק חדש.

להראות על השעון שעוד 10 דקות קמים לשולחן.

אפשר למשל לשים סיפור פודקאסט ליד השולחן וזה יגרה אותו לעשות את המעבר.

אח"כ אחרי שהוא עוזב את המשחקים

לקרוא לו אלייך במטבח, לדבר קצת על מה שהיה, (תספר לי מה הפיראטים עשו היום במשחק)

ואז לשתף אותו. לשאול אם רוצה את המלפפון לאורך או טבעות, עם קליפה או בלי, ירקות חתוכים או סלט, חביתה בצד או בפיתה)

לשתף אותו בהכנה עצמה. תביא ביצים, ירקות, תחתוך/ תקלף

בוא נערוך שולחן. אתה רוצה את הצלחת הזאת או השניה?

את הגבינה אצה רוצה לסדר בצלחת מרכזית עם שמן זית וזעטר או שלא צריך הפעם?

אם מכינים פנקייקים נגיד, אז במחבת עם העיגולים הקטנים או הגדולים?

אם הקטנים זה לוקח יותר זמן. אתה רוצה לעזור לי כדי שנתקדם עם זה מהר יותר?

ככה ילד מחובר כבר לשלב האוכל ולא צריך לעבור ניתוק מהמשחק ישר לארוחה.

בנוסף, להימנע מאוד ממשפטים כמו:

אני מחליטה

אתה לא יכול לעשות מה שאתה רוצה

אתה חוצפן

יש דברים שההורים מחליטים.

זה משפטים שרק מתדלקים אותו יותר.

כשהוא אומר "אני מחליט" תעני לו בביטחון ובשלווה: נכון, אתה מחליט. הגוף שלך הוא רק שלך, ורק אתה מחליט מה ייכנס אליו. מה, אני יכולה לפתוח לך את הפה בכוח (אפשר לעשות את זה בהצגה מוגזמת ומוקצנת) ולהכניס:

6 פיתות

5 חביתות

4 עגבניות

3 כפות גבינה

3 מלפפונים (אה אמרתי כבר 3..)

אז שני מלפפונים

ואחד מי יודע? אחד אלוקינו אלוקינו אלוקינו...

אם את באמת לא מתרגשת מה"חוצפה" שלו להחליט, כנראה שבשלב הזה הוא בקושי זוכר את ההתנגדות שהייתה לו.

גם הוא קיבל אישור שרק הוא המחליט

וגם הוא מרגיש שזה לא אישיו מבחינתך כל הנושא הזה של מי מחליט, אז לא צריך להתעסק עם זה בכלל, ולא צריך להתנגד ובכלל יש כאן משהו מצחיק אז צוחקים וזה מאפשר לעבור הלאה ולא להיתקע בשיח של מי מחליט.

אותו דבר לגבי בגדים ולגבי הכל.

ההורה לא יכול להחליט בגיל הזה האם הוא יתלבש, מה הוא בוחר לנעול וכו. כדאי לכבד את השלב הזה שהרבה מההחלטות על הילד עוברות אליו.

הוא המחליט, כן רק הוא.

העורה מייעץ ומכוון בלבד בשלב הזה

אפשר להחליט למשל שבגד מסויים את לא קונה. זה עדיין החלטה שלך מה לקנות,

(יגיע יום וגם זה לא יהיה בשליטה שלך אגב)

אבל מה ללבוש זה רק שלו.

ומה לאכול מהאפשרויות הקיימות או לא לאכול בכלל, זה רק שלו.

ברגע שהשיח יזוז מהשאלה מי מחליט, יהיה לך הרבה יותר קל לייעץ לו טיפים על מה כדאי לו לבחור.

למשל: אם אתה בוחר לאכול ממש מעט, או בוחר לא לאכול לחם, ייתכן מאוד שתישאר רעב וחבל.

זה לא כ"כ נעים לישון רעבים.

תסבירי לו במילים של ילד, בבטן יש קיבה, וכשהיא ריקה היא מתכווצת והיא אומרת אי אי, כואב לי, אתב יכול בבקשה להביא לי אוכל?

בדיוק כמו שילד לא מתקלח, מסבירים לו את ההשלכות. לא בטון של איום, אלא בטון של למידה.

אם לא מתקלחים, אז הלכלוכים מצטברים, וזה עושה שורף/ מגרד

ואז כשמגרדים, הציפורניים לא מסירות רק את הלכלוך, הן מסירות גם חלק מהעור, ונהיה אדום,

זה קרה לך פעם שהתגרדת ונהיה לך אדום?

לי זה קרה, הנה אתה רוצה לראות איך נראה עור שמגרדים אותו?

אז איך אפשר להסיר את הלכלוך המגרד ולא לפצוע את העור? עם מים.

לעור לא קורה כלום כשהוא נרטב, אבל הלכלוך? צ'יק וצ'אק עוזב את הגוף.

שימי לב שאם את נגררת לאיומים: "אם לא תאכל לא יהיה חוג" או "אם תמשיך להשתולל לא יהיה לך חוג"

את בעצם משחקת במגרש של מי מחליט, מי מוביל, מי קובע.

אם יחסי הכוחות ברורים לך, אז למה את נשארת במגרש הזה של מי מחליט?

אצלו זה לא ברור ולכן הוא אומר ועושה את מה שהוא אומר ועושה.

אבל אם לך זה ברור אז למה את עונה לו באותה שפה?

להגיד לו אם לא תעשה xx אז לא קבל yy

זה לומר לו: אני המחליטה ואני אגרום לך לעשות את מה שאני רוצה בדרך שלא תוכל להתנגד אליה.

עזבי שכולם יודעים שזה לא עונש שיתבצע בסוף. אני לא מדברת על זה, אני מדברת על עצם המחשבה שמתכתבת עם השאלה מי מחליט ואיך לגרום לו לבצע את זה.

כשהמחשבה צריכה להיות לדעתי: הוא ילד, אדם קטן, יש לו זכות בחירה בסיסית שמתפתחת משנה חשנה. תפקיד שלי כאמא זה ללמד אותו עקרונות, ערכים ומיומנות כדי להתפתח בחיים. להצליח, להגשים את עצמו, למלא שליחות, לגדל אותו להיות אדם טוב לעצמו ולסביבה שלו.

כשאת מתלבטת אם נושא מסויים צריך להגיע כהחלטה או כשיח משותף,

תשאלי את עצמך האם עוד 3-5 שנים ההחלטה הכמעט מלאה, תהיה בידיו או לא?

היום הוא בן 6.

בגיל 10, את תשבי ותאכילי אותו? תלבישי אותו? תקלחי אותו? תחליטי לאן הוא הולך כשיוצא מהבית? האם תחליטי אם יקפוץ בשלוליות?

אם התשובה היא לא,

זה אומר שכבר עכשיו צריך ללמד אותו את העקרונות שמאחורי ההחלטה ולא להחליט בשבילו.

האם עוד כמה שנים הוא יחליט אם נוסעים לחגים או עושים בבית? לא הוא לא יחליט, אז אין טעם לדבר על זה כבר עכשיו.

אבל על הדברים האחרים הוא כן יחליט בעצמו, אז הוא צריך כלים, להבין את ההשלכות, להרהר בדברים. לא לפחד מכם (למה שילד יפחד מהוריו ה' ישמור)

הוא צריך לבטוח בכם שאתם רוצים את ההכי טוב בשבילו ולכן כדאי להקשיב לעצות שלכם.

אבל יש לו כבר שכל, והוא יכול להבין תהליכים פשוטים כמו:

ישנים מאוחר- עייפים בבוקר

אוכלים מעט- נשארים רעבים

לא מכינים ש"ב- יש לזה השלכות בכיתה

לא נועלים נעליים בחורף- הסנדלים יירטבו/ יהיה קר

לא נועלים נעליים לטיול- ייכנסו קוצים.

לפעמים ילדים מציבים סימן שאלה על ההנחות האלו וזה בסדר גמור. שייבדקו בעצמם וילמדו להבא. לפעמים הם גם צודקים.

נכבד את מרחב ההתלמדות שלהם כל עוד לא נשקפת סכנת חיים או משהו כזה.

מציעה להימנע משפה שמחלקת ציונים לילד: מדהים, מאתגר.

לכל עלד יש צדדים שיותר זורם עם הסביבה וצדדים שמציבים אתגרים. זה לא רע וטוב.

לפעמים להיות ילד "מרצה" כלומר ילד שעושה את מה שהשני מצפה מבלי לאתגר את הציפייה הזאת, זה ילד שעמוד השדרה שלו חלש יותר ובגיל קטן סה נחמד שהוא עושה כל מה שאומרים לו, אבל בגיל גדול יותר כשהסביבה שלו מתרחבת והרבה אנשים אומרים לו לעשות כל מיני דברים שלא בהכרח עולים בקנה אחד עם טובתו האישית או עם מה שאת היית רוצה שהוא יעשה,

פתאום כבר לא נחמד שהוא ילד "טטלה"

ופתאום הנוחות והזרימה שלו הופכת לאתגר.

ודווקא ילד שבילדות המוקדמת היה מאתגר והיה צריך ללבן ולדבר על מרחב קבלת החלטות,

הוא ילד שבגיל 9, 10, 11

מקבל החלטות טובות יותר בכוחות עצמו מבלי שההורים ישקיעו מאמץ.

ואחרי שכתבתי את כל זה, מקווה שזה בסדר לכתוב ולא פוגע, בכנות אני חושבת שכדאי שהטיפים האלו "יעבדו" נדרש פה שינוי מחשבתי שלך. האמת 80% מהפתרון צריך להתבצע אצלך, היישום זה אולי 20%.

שזה לא מעט וגם חשוב.

אבל בלי לשנות אצלך את התפיסה כולה, זה כל פעם לחפש פלסטר שרוב הסיכויים שלא יידבק, לא כי הפלסטר לא טוב, אלא כמו שכדי שפלסטר יידבק טוב, צריך להתאים את שטח ההדבקה, ככה גם בטיפים האלו, כדי שהם יעבדו צריך להכין את הראש לפני כן.

ילדים קולטים בשניה שפת גוף. נהוג לומר שהם "קוראי מחשבות"

הכוונה גם אם את מפסיקה לומר "אני המחליטה" למשל, אלא רק עודה איזה תנוחת גוף "שמסגירה" שהמשפט הזה מפעיל אותך

לא יעזור שום טיפ שתנסי. לא הצגה, לא הומור, לא ספירה 4321 לא שום דבר. כי הילד פגש אותך במגרש של: "מי מחליט"

ולכן הוא נשאר שם.

רק כשבאמת השאלה של מי מחליט לא מפעילה אותך, הטיפים יעבדו.

ולכן אני חושבת שהרבה ממליצות על הדרכת הורים. כי בהדרכה לא מתמקדים בטיפים, אלא עובדים על הראש. והרבה מאוד הורים הולכים להדרכת הורים.

לדעתי זו מתנה הכי גדולה שאדם יכול לתת לעצמו.

אני התחלתי כשהבכור היה סביב גיל 4, וממש מתחרטת וממליצה מכל הלב להתחיל סביב גיל שנה וחצי.

כשההתמודדויות יותר "קלות" והראש פתוח יותר ללמידה ושטח התרגול יותר "סטרילי"

כלומר ילד בן 1.5-2 שצורח וטנטרומים והכל, עדיין הרבה יותר עושה מה שאומרים לו מילד בן 6, ולכן היישום הרבה יותר קל, ואז ככל שהילד גדל, ההורה מגיב באופן שמסייע לתקשורת בריאה ונכונה, כל הבית מתנהל יותר בקלות ופחות בהתנגדויות ואז כשיש מדי פעם אתגרים חדשים מעט שונים (ותמיד ען כל ילד יש)

אז חוזרים להדרכה (פרטנית או כתובה) אבל זה כשהראש כבר שם ויודע ומכיר את העקרונות וכל מה שצריך זה את הטיפים והגשרים להתמודדות העכשיוית.

ההמלצה החוזרת שלי להדרכת הורים מסודרת נובעצ מהמקום שבשבילי זו הייתה מתנה מצילת חיים.

היום הבכור שלי בן 14 כבר בישיבה, איפה השנים שהוא היה בבית.

תודה לה' על על שנה שהייתה לנו תקשורת טובה ובריאה ויכולתי להבין ולכוון ולהדריך אותו, וחבל על כל דקה שזה לא נעשה קודם.

במצטבר הייתי 3 פעמים אני חושבת בהדרכת הורים.

ובין לבין כל הזמן, אבל ממש כל הזמן בחקר ובלמידה (מאמרים פודקאסטים ותרגול עם בינה מלאכותית)

בלי ללכת להדרכת הורים מסודרת ששמה דגש על שינוי החשיבה אצלך- על הגישה שלך, על מה זה מפעיל אצלך ולמה, על איך זה משליך על התפיסה וההתנהגות של הילד,

זה כמו ללמוד אנגלית ממילון.

את כמורה לאנגלית, איך את חושבת שיעיל יותר ללמןד אנגלית, לתרגם מילה מילה או לשמוע את השפה באופן טבעי ולהיחשף כל הזמן ועם הזמן בלי לשים לב קולטים מילים חוזרות וככה משתפרים טוב יותר?

כמורה לאנגלית אני מניחה שהתלמידות שלך כן פותחות מילון (או גוגל טרנסלייט)

אבל נכון שזה כלי שנותן רק 20% מהפתרון ואם תלמידה הייתה באה אלי בגיזה שהיא מתרגמת מילה מילה ולא מתקדמת היית אומרת לה:

תניחי את התרגום בצד.

זה יעזור לך בהמשך. בואי תתמקדי בשמיעה רציפה עוד ועוד ועוד ועוד. רק על גבי זה, אח"כ גם תתרגמי, זה בסדר, זה כלי טוב. אבל למידה לא יכולה להתבסס עליו. ההתקדמות איטית מדי והצרכים גדלים יותר מקצב הלמידה, צריך לשנות גישה.

אז אותו דבר עם ההורות. זה בסדר לחפש ולבקש טיפים, זה לא רע.

אבל בכנות, זה לא מה שיפתור את הבעיה מהשורש.

את יכולה להנות מההורות, לחוות סיפוק, לתקשר עם הילדים בצורה מופלאה.

את רק צריכה לתת לעצמך את המתנה המופלאה של שינוי גישה ופתיחות מחשבה.

זו הסיבה שקשה לך למצוא הדרכת הורים טובה.

כי את מחפשת את הטיפים את ה"סוד"

אם סופר נני הייתה כרגע לילדי מה המשפט שהיא הייתה אומרת שהיה פותר את כל הבעיה.

ואת יודעת מה? את יודעת למה תמיד סופר נני מתחילה מתצפית ארוכה על הסיטואציה?

הרי ילד שלא רוצה לאכול זה קורה כל כך הרבה להמון משפחות, אז למה צריך תצפית?

כי התצפית מלמדת את כל המעבר. זה כמו לשמוע אנגלית רציפה. זה מלמד אותנו על הדינמיקה עצמה שהיא ייחודית לכל משפחה, לכל הורה ולכל ילד בפני עצמו. וגם היא משתנה הרבה פעמים.

המיקוד צריך להיות עליה ולא על השורה התחתונה.

כשנבין אותה, הטיפים זה ה20% שנותרו.

ובאמת מאהבה גדולה אני ממליצה לתת לעצמך את המקום הזה.

זה לא אומר שאת אמא לא טובה או שיש בך משהו דפוק שלא יודע להכווין ילדים.

להיפך. זה אומר שאת אמא גדולה מהחיים שלא מסתפקת בציון "עובר"

אלא רוצה את ההורות והאווירה בבית הרבה יותר נעימה, מפתחת ושכל אחד ירגיש הכי טוב ושלם שאפשר.

לא תמיד זה אפשרי, ולפעמים יהיה מישהו שפחות ירגיש טוב עם ההתנהלות, אבל לפחות יהיה הרבה יותר טוב.

יש לחברה שלי מקשים עם חותמת וואצפ

אבל מספר לא כשר

אם את רוצה מספר כשר זה גם אפשרי

פחות מבינה בזה. רוצה כשר לילדים

פשוט רוצה בלי אפליקציות אבל כן דרך נוחה לתקשר, שזה ווטסאפ. אז אסמסים גם..

אם הם יחסית צעירים ולא מידי מתוחכמים טכנולוגית, הייתי קונה סמארטפון פשוט(או משתמשת בסמארטפון ישן שיש בבית)

מתקינה רק ווצאפ

וחוסמת דרך פמילי לינק או אפליקציית נעילה אחרת אפליקציות אחרות שיש בטלפון..

זהו שעד עכשיו היה סיארטפון ואפילו הורדתי כמה משחקים. אבל אני מרגישה שזה שואב מידי..

לק"י

בפועל זה בקושי בשימוש.

הוא בקושי מסתכל בהודעות, כי לרוב זה פרסומות והודעות על הבחירות ופריימריס לליכוד (הפלאפון שלו היה שייך לאשה אחרת, שכפי הנראה התפקדה לליכוד🤦‍♀️).

מוצרי שיאומי במחירי חיימק'ה | בית פרמיום לסלולר ולצילום

יש אצלו באתר מכשירים, את בוערת את רמת ההגנה- עם דפדפן/ בלי, עם ווטסאפ, וכו'. אפשר להתכתב אתו בווטסאפ בשעות הפעילות יש לו שירות מעולה.

חלקם זה סמארטפון פשוט וחלקם זה הפלאפון הישן סגנון נוקיה