אם בקורס הכנה ללידה לא דובר על הנקה או שלא הספיק לך לכי ליועצת הנקה למפגש הכנה להנקה!

יש גם קבוצות של ליגת לה לצ'ה שאפשר להגיע אליהם עוד בהריון ולפגוש מדריכות, לראות נשים מניקות ולשמוע עוד על הנקה,
מומלץ גם לפני הלידה ובטח שאחריה.

א) למידה. ללמוד ולהבין למה צריך לצפות מההנקה בשבועות הראשונים.

בעיקר בעיקר אני ממליצה ללמוד מראש את הדרכים הנכונות והמוטעות לדעת אם תינוק מקבל מספיק או לא. זו שאלה שכל הזמן מרחפת בחלל בחודשים הראשונים (מכל מיני סיבות שלא אכנס אליהן אבל רובן נעוצות בתרבות שלנו), וחשוב שיהיה לכל זוג הורים כלי אמין ויעיל לדעת לענות לה כשהם מתלבטים.

יש כלים כאלה, אמינים ויעילים, ויש כלים שגויים, מטעים, שסתם גורמים להורים להסתבך.

על אלה ועל אלה שומעים מכל עבר. צריך לדעת מראש כדי לסנן בזמן אמת, ולהתמקד במה שבאמת עוזר.

כדי שאם באמת יש בעיה - יהיה אפשר לעלות עליה הכי מהר שאפשר ולפנות לייעוץ מקצועי; וכדי שאם אין בעיה יהיה אפשר לעבור על פני ההערות הדאוגות שמסביב בלי להתערער מהן.

גם זה וגם זה חשובים מאוד להצלחת ההנקה.

ב) להכין כל מה שיאפשר תקופה רגועה ונינוחה בשבועות שאחרי הלידה. למלא את המקפיא. לדון עם המשפחה איך ומתי כל אחד יכול לעזור. לחשוב על עוד דרכים יצירתיות - לאפשר לעצמך כמה שיותר מנוחה משותפת עם התינוק, זמן רגוע וטוב ללימוד הדדי.

(אגב, אני ממליצה את זה בחום גם למי שיודעת שלא תניק. זה סופר חשוב בשביל ההנקה, אבל זה סופר חשוב גם בלי ההנקה - לבניית הקשר עם התינוק, לשיקום רצפת האגן מההריון ועוד ועוד.)

ולהיזהר לא לשקוע!
אם את רואה שזה כואב מידי, קשה מידי, לא מצליח מידי-
מייד לפנות לעזרה.

הזמן שלוקח לפתור בעיות הוא בד"כ הזמן שלקח להיכנס אליהם אז כדאי לפתור את הבעיה כשהיא עוד יחסית קטנה ולא כשהיא מסתבכת

קופסאות הנקה,
להכין ערכות כאלה שאת יכולה ביד אחת לתפעל ביחד עם האח הגדול,
באחת יהיה ספר, בשני דפים עם מדבקות, בשלישי משחק קלפים וכן הלאה..
לחשוב בהתאם לגיל של האח הגדול מה את יכולה לעשות איתו כשאת מניקה כדי שלא תחששי שהוא מנצל הזדמנות לחרב לך את הבית בזמן הזה

-במהלך הריון לשפשף את הפטמות במקלחת עם ליפה (זה עוזר שאחרכך המקום יהיה פחות רגיש לתחילת ההנקה וככה פחות  יכאב)

-בחודש תשיעי למרוח לנולין טהור

-בתחילת ההנקה, בימים הראשונים לתפוס את הפטמה ולהוציא אותה החוצה ולדאוג שהתינוק תופס את כל העטרה שמסביב  הפטמה

-בהתחלה להניק עם כרית! זה עוזר מאד!!

מה עוד???

להתייעץ כשרק מתחיל לכאוב או שרק מתחיל פצע! ללכת להתייעץ עם יועצת הנקה! כי ככל שתופסים את זה מוקדם יותר זה יותר מקל על הריפוי והמשך ההנקה..

אמנם לפעמים בהתחלה לא הולך וקשה וכואב וזה מתיש אבל זה עובר

ובהמשך תהני מנוחות מקסימלית- לא צריך לסחוב בקבוק ומים רותחים ורתוחים ותמ"ל לכל מקום ולכל נסיעה- יש אוכל זמין ומיד

לא צריך לקום באמצע הלילה ולהרתיח מים ולשמוע צרחות 5 דקות- זמין ונוח בתוך המיטה

שלא לדבר על הכסף שזה חוסך (בקבוקים ת"מל וכו והכמויות גדלות בדרך כלל)

עצות מעשיות:

קצת לפני הלידה להתחיל למרוח משחה יעודית כמו לנסינו לרכך את הפטמות

כשהתינוק מסיים להכניס לו אצבע לפה לשחרר את הואקום בעדינות כדי לא להפצע

לדאוג שיהיה לך תעסוקה מענינת וזמינה להנקה (ספרים מחשב פורומים טלפון חטיפים ושתיה) ולהניח הכל במקום שאת רגילה או מתכננת להניק + כיסא נוח שיהיה לך נעים

להניק במידת האפשר כמה שיותר מהר אחרי הלידה כי זה זמן טוב להרגיל את התינוק להנקה

ב. שימי לב שהטיפ השני שכתבתי הוא לפנות לעזרה ברגע שמתחיל להיות קשה.
ממש לא צריך להגיע למצב של התייבשות חלילה!!
למה חשוב לי שהשרשור יהיה תומך ומעודד הנקה?
כי מסרים מיאשים נשים מקבלות המון המון המון. 
המקרים שבהם אי אפשר להניק מסיבה אובייקטיבית כמו שלך או מחוסר חלב ה פחות מ5% מהמקרים, בד"כ נשים שלא הצליחו להניק זה בגלל חוסר תמיכה וחוסר ידע לצערנו.
זה פוגע בכולן, כי מצד אחד מי שיש לה קושי אוביקטיבי קשה לה לקבל מידע אמין כי נראה שאומרים לכולן לעבור לתמ"ל וכמובן שזה פגוע במי שעם עוד קצת עזרה וידע היתה מצליחה להניק ובכיף. 

כשעשיתי מעקב אחרי תינוק שהתקשה בהנקה-
גם יועצת הנחתה אותי לשאוב במקביל להנקה כדי לוודא שהוא אכן מקבל חלב ואם לא הצלחתי לשאוב ולא להניק נתתי לו מנות של תמ"ל, בהחלט. זו לא מילה גסה, בסופו של דבר המטרה העיקרית זה שהתינוק יהיה שבע. 

להגיע למצב של התייבשות זה כנראה בעיה של היועצת.
אני לא יודעת מה בדיוק היה שם אבל זה שקשה לפעמים לאבחן מה הבעיה זה דבר אחד מצד שני להשאיר תינוק רעב זה לא מצב שאמור להיות בשום מצב. 

ואני לא יכולה לדעת מה היה המצב שלכם כשבאתם לייעוץ,
בהחלט אם יש בעיה בהנקה וכאמור שתי הנקות לא פשוטות מאחורי אומרים גם לשאוב כדי לוודא שהתינוק שבע. אני תמהה על היעוץ בו נתקלת ומצרה שמראש לא נחשפת למספיק ידע שיאפשר לך לדעת. 
לומדת מזה להדגיש יותר את הסימנים גם בקורסים שאני מעבירה (כמובן שאני מלמדת את זה וגם מחלקת כתוב אבל אדגיש אפילו יותר)
מאחלת לך שבהנקה הבאה יהיה פשוט יותר 

לפי מה שסיפרת יכול להיות שהיא ינקה מעט מאוד, ולא הצליחה לגרות את השד מספיק ואולי כך התמעט החלב.

העובדה שלא יצא לך חלב כששאבת, לא אומרת שלא היה לך כלום. המשאבה היא הרבה פחות מוציאה מהתינוק. וזה גם מאוד תלוי באיזו משאבה השתמשת. אני השתמשתי בחשמליות שלא הוציאו לי כלום ורק ידנית הצליחה להוציא!

אבל לגבי המסר שהעברת כל הכבוד לך, אני מאוד איתך. צריך לדעת מתי להפסיק להילחם, בכל דבר בחיים. במיוחד כאשר זה על חשבון הבריאות של התינוק, כי אז יצא שכרו בהפסדו. ב"ה שהבעיה התגלתה בזמן!

ויש להן תמיכה וידע ובכל זאת הן לא מצליחות להניק, מסיבות כמו לחץ וכד'

ונשים שמחליטות לא להאבק על ההנקה או אפילו מחליטות מראש לא להניק מקבלות ביקורת

עדיף שיעודדו אותן לתת תמ"ל מאשר שיבקרו אותן ויגידו להן להמשיך להניק כשהן מרגישות שהן לא יכולות,

גם אם הן כן יכולות 

יש הרבה יותר נשים שנותנות תמל מאשר מניקות

ואני רואה הרבה יותר מבטים של: מה את עובדת שעה לשאוב/ מניקה במקום ציבורי יותר ממבטי: איך את מעיזה לתת תמל לתינוק

אולי את חיה בפלנטה אחרת

השרשור הזה מיועד למי שבוחרת להניק ורוצה טיפים כדי להצליח.

באתי לכתוב תגובה דומה ואז ראיתי שכתבת כבר

הטיפ הכי גדול שלי הוא שאם לא הולך לך אל תילחמי יותר מדי

עדיף להתייאש מראש מאשר להתייאש אחרי חודשים של מלחמה שלא הצליחה

אז כן לנסות אבל לא להשתגע מדי

גם מי שמראש לא רוצה בכלל להניק- זה גם בסדר גמור ולאף אחד אין זכות לבקר אותה

פה זה זה שרשור למי שרוצה להניק ורוצה להשקיע בזה.

פרטתי לפרפר לבן בדיוק למה.

גם אצלי היו תקופות שהיה צורך בשילוב תמ"ל אבל-

אין צורך בתמ"ל בשביל להצליח בהנקה! בטח לא באופן קבוע!
אתן באמת סבורות שפעם תינוקות רעבו כי לא היה תמ"ל? אתן חושבות שתינוקות לא אכלו בלילות כי לא היו משאבות חלב?

אתן חושבות שהקב"ה ברא אותנו רק עם 80% מהאפשרות להזין את ילדינו? 

יש מגוון פתרונות שונים וכל אחת תבחר מה נכון לה,

השרשור הזה מיועד למי שרוצה לקבל טיפים איך להניק, 

מי שרוצה לשלב תמ"ל תמצא את זה בקלות במקומות אחרים.

ועכשיו למרות שמאד לא רציתי לתת פה מידע על למה לא חלב אלא רק על איך כן הנקה אני בכל זאת אתן את הקישור הבא-

"רק בקבוק אחד לא יזיק"

שזה התמ"ל של פעם.

ברור שיש יתרונות עצומים להנקה על תמ"ל אבל לכל אחת יש את הדרך שלה להצליח בהנקה.

אם מישהי אומרת שזה שהיא הוסיפה בקבוק תמל עזר לה להצליח כנראה שזה באמת עזר לה..

לנשים ממעמד גבוה לא היה נאה לטפל בתינוקות, ומסרו אותם למינקת.

יש על זה ספר מאד מעניין. לא זוכרת כרגע את שמו...

בכל אופן הקב"ה לא ברא אותנו גרועים יותר מבעלי החיים, שיכולים להניק בלי להצטרך חלב של חיות אחרות. רוב הבעיות (האמיתיות!) שקיימות היום בהנקה נובעים בעיקר מתפיסות תרבותיות שגויות, חוסר מידע, חוסר תמיכה ועוד דברים עצובים.

במדינות שהגבילו את שיווק התמ"ל אחוזי ההצלחה בהנקה עלו פלאים - זה מוכח.

ואכן קראתי אותך ואני מאוד מצטערת בצערך.

והאנשים שאמרו לך דברים מעליבים --- שה' יסלח להם.

אפילו אצל אימא שלי היו כמה חברות כאלה

בברית המועצות כמעט לא מכרו תמ''ל, היה צריך להסיג, אז רב הנשים פשוט סמכו על ההנקה

ולא היה להן

אפילו לסבתא רבא של אימא שלי שהיא הספיקה להכיר אותה היו מלא סיפורים על הנקה שלא הצליחה ותינוקות שמתו

בדיוק בשביל זה ביקשתי רק עצות למי שרוצה להניק,

הסתייגויות באמת יש בכל מקום.

השרשור הוא לעצות תומכות ולא לדיון על הנקה

אשמח לשמוע מה דעתך.

מבחינתי המסקנה שצריכה להיות מסיפור עצוב כמו שלך היא

א) להעזר רק ביועצת הנקה מוסמכת, מומלצת, שברור לך שהיא טובה מאוד בתחומה. זה אמנם לא פשוט לדעת, אבל עד כמה שאפשר לשפוט מסיפורים של אחרות, מהתרשמות ראשונית בשיחת טלפון וכו'.

כי יועצת הנקה אמיתית אמורה לזהות מצב בעייתי הרבה הרבה לפני שמגיעים למצב קטסטרופלי כמו שתיארת. ואמורה גם לא להשאיר אותך לגשש באפילה אלא לתת לך ביד דרכים טובות להיות עם יד על הדופק כל הזמן, כך שבעיה תתגלה מספיק מוקדם, כשעוד אפשר לתקן.

טונוס שרירים נמוך זה דבר שיש מה לעשות איתו, אבל צריך שתהיה בתמונה יועצת מוסמכת אחראית שיודעת להגיד שכרגע הנקה בלעדית לא מתאימה, ולתכנן איתך את הדרך הכי טובה שהתינוקת תהיה מוזנת כמו שצריך ובמקביל תלמד בהדרגה לינוק.

בשום מצב אסור שיועצת תשאיר תינוקת רעבה! זה הכלל הראשון הראשון הכי בסיסי שלומדים בלימודי הסמכה לייעוץ הנקה (שלא כל יועצת למדה אותם... ולכן צריך ברור אם היא מוסמכת וכו'): הכלל הראשון הוא שהתינוק חייב לאכול. הרבה הרבה יותר משהוא חייב לינוק - הוא חייב לאכול.

ויועצת שלא יודעת לזהות שהתינוק רעב היא יועצת שאסור לחזור עליה, וצריך לפרסם עליה לאחרות שיתרחקו ממנה. זו לא יועצת הנקה אמיתית!

ב) לגבי להתכונן שאולי לא ילך - אני תוהה. להרבה צרות אחרות שיכולות להיות בחיים אני לא "מתכוננת". אני לא מכינה את עצמי שאולי יהיה פג, או שאולי תהיה תאונה. אם יגיע חלילה - בע"ה מי ששלח את הצרה ישלח גם את הכוחות, ונתמודד בזמן אמת. למה להתכונן שההנקה לא תצליח זה שונה?

אני חושבת שזה שונה כי כשההנקה לא מצליחה יש לאימהות נטייה להאשים את עצמן, וגם למי שמסביב לפעמים יש נטייה לתת תחושה לא נעימה.

אז אני חושבת שמה שצריך זה לא להתכונן שאולי לא ילך (זה חבל, כי כששוקעים במחשבות כאלה זה מגביר סיכוי שלא ילך) - אלא לחזק בטחון עצמי, וללמוד להסתכל על הנקה שלא הצליחה בתור דבר עצוב שקרה לי ולא בתור דבר רע שעשיתי. זה הכל עניין של איך אישה חושבת על עצמה, רואה את עצמה. צריך ללמוד לראות את עצמנו במשקפיים חיוביות...

ולמי שהצליחה לקרוא את כל המגילה הזאת אני רוצה להוסיף עוד דבר אחד - ששאיבה לא מלמדת על ייצור חלב. אני לא אומרת כלום עלייך פרפר לבן, ובהחלט מאמינה לך שאת ספציפית כן הגעת למצב שאין חלב, אבל בגדול זאת לא השיטה. כי בהרבה מקרים התינוק יכול ינוק מצוין, ובמשאבה או בסחיטה ידנית לא יוצא כלום, מכל מיני סיבות. אני למשל מניקה עד גיל שלוש, ובכ"ז לא מסוגלת לשאוב... אז רק שנשים לא יסיקו מהסיפור העצוב שלך גם לגבי עצמן שאם הן שואבות ולא יוצא סימן שאין.

ושוב אשמח לשמוע את דעתך.

הרבה לפני שהתינוקת מתייבשת ברמה קיצונית, צריך כבר לראות שהבעיה מתחילה, ולא לתת לה להידרדר. יש כמה דרכים פשוטות מאוד לראות, ובראשן מעקב חיתולים. כל יועצת שאת נמצאת אצלה, לא משנה מאיזו סיבה - אמורה להנחות אותך גם בדבר בסיסי כזה. אם לא הבחנת בכך והגעת להתייבשות חמורה - זה כשל של היועצת! וזה מקומם מאוד.

אני מבינה כמובן שאת מבחינתך עשית מה שאפשר. זה לא צריךל היה לקרות שתישארי אחרי ייעוץ בלי מידע בסיסי וקריטי כל כך.

לגבי מה שכתבת על השאיבה אני עדיין חולקת עלייך ממה שראיתי במציאות, כן אפשרי לגמרי שלא תצא טיפה בשאיבה אלא רק בהנקה ישירה, אבל - - זכותך לחלוק. זה בסדר.

רק אני לא מבינה כל כך את השתלשלות העניינים. אם בא לך מוזמנת להסביר (לא חייבת כמובן ומקווה שלא תראי בזה חיטוט): קודם היית אצל הרופא וראית שלא יוצאת טיפה - ואחר כך שאבת חודש?כלומר - אפשר לומר שכן יצאו כמה טיפות?

לגבי כן או לא להכין את עצמך, מקבלת.

כתבת שהתינוקת סתם מצצה ולא קיבלה כלום. באמת יש מצבים כאלה (ויש מה לעשות איתם! בתסריט אופטימי יותר זה לא חייב היה להיות גזר דין מוות להנקה) - אבל שוב, יועצת הנקה אמיתית שרואה הנקה בזמן אמת חייבת לזהות שאין בליעות. גם זה בסיסי. יועצת זה לא בשביל לתת טיפים נחמדים, זה בשביל לאבחן את המצב, ולהתאים טיפול מתאים לבעיות הספציפיות. יועצת שלא אבחנה את המצב - חמור מאוד.

אני לא אומרת שהיא בהכרח תאבחן שהבעיה היא בטונוס השרירים. אולי כן ואולי לא. אבל שתאבחן שהתינוקת לא באמת יונקת! אחרת בשביל מה שילמת לה?

זה אחת מהשתיים. או שהיועצות לא היו מקצועיות בכלל, ולא אבחנו שהתינוקת לא מקבלת חלב - או שהרופא לא היה מקצועי בכלל, והרס לך את הביטחון העצמי בלי סיבה אמיתית, ואבחן את הבעיה הא נכונה (למשל אולי טונוס השרירים הוא לא זה הפריע לה לקבל חלב בהנקה, והיא התייבשה בגלל בעיה בניהול ההנקה?) ושלח אותך לחודש מפרך של שאיבות שאני בחיים לא הייתי עומדת בו.

אחת מהשתיים. אבל לא ייתכן מצב שיועצת הנקה מקצועית ומומחית השאירה אותך עם טיפים ועם מחשבה שאת יכולה להמשיך להניק בלעדית, ורופא מקצועי ומומחה אבחן שאין לך בכלל חלב. אחד משניהם צריך היה לטעות טעות מרה והרסנית.

הילדה היתה מיובשת ברמה קריטית בגיל שלושה ימים. 

(מספיקה יממה אחת שתינוק קטן לא יאכל כדי שיגיע למצב של התייבשות קריטית. לא צריך יותר מזה!)

ומעקב חיתולים עוזר לאמא שכבר יודעת איך נראה חיתול מלא. אמא שזאת לידה ראשונה שלה מבחינתה כל חיתול עם הפרשות נקרא חיתול מלא. (לא היה לי מושג איך אמור להראות חיתול מל.)

את הרופא (מומחה ברפואת ילדים) אבחן טונוס שרירים נמוך רק אחרי שהגענו למיון כתוצאה מהתייבשות.

היועצת השניה שנפגשתי איתה בעצמה אמרה שכרגע בגלל שהטונוס נמוך אי אפשר להניק. הילדה לא תצליח לינוק. (השרירים שלה חלשים מידי ולכן לא יכולה להפעיל מספיק כח כדי להוציא חלב במציצה).

הרופא לא הוריד לי את הביטחון העצמי. להפך הם עודדו אותי ואמרו שזה פשוט לא בשליטתי וחבל שלא אומרים לנשים שיש סיכוי שלא תמיד נצליח.

מה שאני מסיקה מהסיפור שלך (כמובן בערבון מוגבל, רק על סמך המעט שאפשר להבין בקריאה) הוא שהרופא היה בסדר גמור, היועצת השנייה הייתה בסדר גמור - אבל היועצת הראשונה לא!

יועצת הנקה שמקבלת אמא טרייה, אמורה לדעת שהאמא לא תדע מעצמה לעשות את מבחן החיתולים. יש דרכים פשוטות ללמד אמא, גם לפני הלידה, מה ההבדל בין חיתול בסדר לחיתול לא בסדר. זה מידע קריטי! אישה אחרי ייעוץ הנקה לא אמורה להיות במצב שכל חיתול עם הפרשות הוא מבחינתה חיתול מלא. היא אמורה לקבל כלים להבחין בין מלא אמיתי למלא בכאילו.

וכמובן מסכימה איתך, יממה בלי אוכל זה מצב שאסור שיקרה.

איתך בצערך.

זה באמת קשה בימים הראשונים ובטח עם ילדה ראשונה לקלוט מה חיתול מלא ומה לא.

אקרא את כל התגובות ואראה אם יש לי מה להוסיף. בעיני תמ"ל זה על הכיפק -בימינו זה מציל חיים . 

לראות שיש חיתולים רטובים משתן, בהתחלה לפעמים קשה לזהות, אז קחי חיתול ותרטיבי אותו עם כף מים עד 3 כפות ותראי מה ההבדל. 
יש חיתולים שבמידות הקטנות יש להם פס צהוב בחוץ שהופך לכחול כשיש שתן.

חיתולים עם צואה- 3 ביום עד גיל 6 שבועות.

ובאופן כללי לראות שהתינוק רגוע אחרי ההנקה ומרוצה. 

וכמובן לעקוב אחרי העליה במשקל. 

לא תמיד זה מדד נכון 

(בהתחלה החלפתי בהיסטריה כל חצי שעה עד שקלטתי את זה

להרגיש את המשקל זה נכון- עדיף טיטולים מחברות לא יותר מדי איכותיות שסופגות כל כך טוב עד שאת בטוחה שהילד יבש 

גם לגבי הרוגע יש לי הסתיגות- הילד שלי קיבל הרבה חלב ולא היה רגוע בגלל כאבי בטן לא תמיד חוסר רוגע זה כתוצאה מרעב

לדעתי המדד הוא בדקה שתיים הראשונות של ההנקה אם הילד נרגע ואוכל סימן שיש לו מה אם הוא מוצץ ורואים שהוא עדיין לא רגוע צריך לבדוק שיוצא

ועוד מדד- הרגשה של עקצוצים כאלה שאומר שיוצא חלב בתחילת הנקה

עדיף לשקול ולגלות שהכל בסדר

*לשתות המון המון המון. זה מגביר החלב הכי טוב שיש. גם שקדים/אגוזים ותמרים עזרו לי.

*לדעת שיש זמנים כמו קפיצת גדילה וכו' שקשה יותר להניק ושפתאום דברים נתקעים ונראה שנגמר החלב אבל זה לא נכון. להחזיק מעמד יום יומיים, ואם צריך- לתת חלב שאוב או תמ''ל מעט אז זה גם בסדר , אבל לא להפסיק להניק! אח''כ זה משתפר.

*לא לחכות שהילד יתחיל לבכות כדי להניק אלא לעקוב אחרי סמנים מקדימים יותר של רעב ואז להניק. מנסיון, הם יונקים ככה טוב יותר.

*יש נשים שמקבלות מחזור בהנקה וההורמונים בזמן הזה מאד משפיעים על תפוקת החלב או על טעם החלב. לזהות את המצב ולא להכנס לסטרס שהלכה כל ההנקה אלא תמיד להציע שוב ושוב, לשאוב אם צריך, ולהשלים לתינוק מנות לפי מה שיש.

הנקה זו ברכה, בהצלחה לכולן.

לנצל את היועצות הנקה שבבית חולים ולבקש מהם דוגמיות של משחות.

לבקש להניק בחדר לידה (אם מתאפשר).

להתפלל לפני הלידה גם על זה שנצליח להניק בשמחה ובנחת.

לזכור שזה נורמלי שבהתחלה זה כואב.

יכול להיות כאב בגלל רגישות הפטמות בתחילת ההנקה אבל זה אמור להיות כאב קל,
אם זה כאב מעבר לזה זה בד"כ סימן שמשהו לא עובד נכון

בערך עשר שניות במשך שבוע וחצי ראשונים והכל היה טוב ורגיל... גם היועצת הנקה אמרה שזה בסדר...

מעבר לזה זו נורה אדומה

אז לשים לב, ולא להתייאש

ולא לקחת ללב את הסבתות והדודות ונהחברות מהפורום שאומרות לך שההנקה מאד חשובה!

אם באמת לא מצליחים להניק (עם כל הנסיונות וייעוץ וכו'..) אפשר לרדת מהעץ, לתת תמ"ל, לישון בשקט ובלב רגוע ולהתפלל שבילד הבא יהיה טוב יותר.

[מכירה אישית מישהי שהיתה לה חווית הנקה זוועתית בלידה הראשונה, ונוספו לזה כל המשפחה שלא מבינה מה הבעיה להניק, ועשו לה רע. ולצערה עברה לתמ"ל- וזה היה לטובת האמא והילד, אבל לאמא היה קשה עם זה בגלל הסביבה שלא תמכה בה. בילדים הבאים הניקה בלי בעיות. אבל באיזה שהוא מקום נשארו לה, ולי כחברה טובה, טראומת הסביבה הלא תומכת]

אחרי שההנקה מתבססת ומסתדרת היא הדבר הכי מתוק בעולם.

הקשר הכי חם נוצר עם התינוקת הזאת שמסתכלת עלייך בעיניים גדולות ומחייכת מסביב לפטמה.

והקשר הזה נמשך גם כשהתינוקת בת שנתיים, ובאה להתכרבל לידך בבוקר ולקבל כמה שלוקים.

וכמו שהרבנית דינה ראפ אמרה בשיעור בנושא ההנקה: תינוק שבינקותו התענג על שדי אימו, יוכל בבגרותו להבין מה זה להתענג על ה', כי את החוויה של העונג הזה הוא כבר מכיר.

(איזה כיף לכתוב מכל הלב על ההנקה. תודה תחיה)

תגובות כאלה הן ממש לא תגובות לא מעודדות הנקה

אלא לא מעודדות את ההתעקשות המטורפת על זה שספק גדול אם בכלל תצליח בסוף

גם אני מאוד בעד הנקה ומאוד ניסיתי והתעקשתי להניק

אבל אחרי שראיתי שלמרות המאבק על ההנקה לא הצלחתי בסוף 

הבנתי שלפעמים עדיף לנסות כמה שאפשר בצורה שפויה ולא להשתגע

(חודש וחצי כמעט לא התייחסתי לילד הגדול שלי וכל זה היה לשווא אז היה עדיף בכלל 

לא להכנס לזה מראש)

וכל עוד זו לא הודעה פוגענית אני מוחקת לעיתים רחוקות,
זה הפורום של כולנו,
נכון אני פתחתי את השרשור וביקשתי מה יהיה בו אבל מה שקורה בו לא חייב להיות בשליטתי.

לא מתאים לי למחוק הודעות רק בגלל שנוגדות את האג'נדה שלי. 

אם ההנקה מתחילה להיות מעיקה- עדיף להוריד מינון מאשר להפסיק לגמרי.

יוצא לי לפגוש הרבה אמהות שאומרות לי " הוא בן שנה ויונק 7 פעמים בלילה וכל היום, אני רוצה לגמול אותו".

אז זהו, שחבל. אפשר להפסיק הנקה בלילה ולהניק רק ביום. אפשר אפילו להניק פעם אחת ביום למשך תקופה ארוכה- כל עוד הילד יונק הגוף מייצר מה שצריך, ואי אפשר לתאר כמה יתרונות בריאותיים ורגשיים יש אפילו להנקה הבודדת הזו.

1. ליצור סביבה תומכת. לתת לבעל לקרא מאמרים תומכי הנקה, לחפש את האחות הכי תומכת הנקה בטיפת חלב וללכת רק אליה, לחפש חברה תומכת הנקה ולבכות לה.

ולהתרחק מכל מ שלא כזה. 

2. להניק בחדר לידה. זאת גם חויה עוצמתית וגם התחלה טובה.

3. עור לעור- כמה שיותר. טוב גם לך וגם לו.

4. לעשות לעצמך רשימה של היתרונות בהנקה ולקרא אותה שוב ושוב כשקשה..

ולא להתיאש.

5. להשיג עוד לפני הלידה קונכיות ולהשתמש בהן בבית. מציל נפשות.

מהקולה- שהיו לה סיפורים מכאן ועד אנטרטיקה, וב"ה הצליחה לא להתיאש ולהמשיך להניק. והיום נהנת מכל רגע

(ותודה ל@תחיה דולה שעזרה ותמכה ועודדה בשעותיי הקשות..)

לא קשור לעצם ההנקה אבל קשור לזמן ההנקה - 

להשתדל לנצל את זמן ההנקה ל"זמן איכות" עם התינוקי - ליצור קשר עין, לדבר, ללטף. ופחות לשיחות טלפון וכדומה.

לא תמיד זה מתאים והולך אבל כשכן - זה רווח גדול וכיף. מאוד מחזק את הקשר. בפרט בהתחלה שרוב הזמן שאינו אוכל הוא ישן. ובשלבים שיש המון עיסוקים ופחות יש זמן לשבת ולשחק עם התינוקי בין לבין. ההנקה היא זמן שממילא נמצאים איתו ולא יכולים לעסוק בעיסוקי הבית וכו, אז כיף לנצל את הזמן הזה לקשר עם התינוק.

האתר של ליגת לה לצ'ה

בפייסבוק יש כמה קבוצות תומכות הנקה-
מעגל מניקות, מניקות מעניקות, הקבוצה של ליגת לה לצ'ה (אבל אליה קשה להיכנס אז כדאי להתחיל לנסות כשיש שני פסים על המקלון)

אפשר ללכת לספריה ולבקש ספרים על הנקה, אני קיבלתי לחתונה מאמא של גיסי (אאוטינג! היא תמיד מביאה את זה כמתנה לחתונות ועכשיו כולן ידעו מי זה גיסי) את הספר "קרוב אל הלב" שהוא על הנקה והוא לא מי יודע מה מקיף אבל נחמד לקריאה בהריון כדי לתת מושג.

ממש ככה. כמו שכתבו- לדבר איתו.

הרי הנקה משפיעה על מנגנון הרעב-שובע לכל החיים, ובונה תחושת ביטחון.

אז שיהיה לו בכיף (:

אם יצא שהתינוק שלי צרח (כי לו התאפשר להניק אותו מיד, וכו') אני אומרת לו "כל הכבוד שאתה דורש מה שאתה רוצה!" 

* עוד לפני הלידה להתעניין לגבי יועצת עם הכשרה של IBCLC ששמעת עליה גם המלצות. להיות איתה בקשר ולהתעניין איך אפשר לפגוש אותה אחרי הלידה (שעות זמינות, עלות וכו')

* להיפגש עם יועצת הנקה לאחר הלידה עוד לפני שיש בעיות, עדיף בערך יום אחר הלידה (ואם אפשר להסריט את המפגש - עוד יותר טוב).  זה עשוי למנוע פצעים (במקרה שהתפיסה לא טובה), וגם להדרכה של תפיסה אידיאלית עשוייה לקצר את זמן ההנקה, ואף למנוע סתימה בצינורית החלב. 

*לא להסתמך על היועצת של בית חולים, אלא אם כן יש לה הכשרה של IBCLC. אם במקרה זה כן עוזר לך - מצויין. אך אם לא אז לא להתייאש מייעוץ הנקה.

*לי עזר גם קונכיות הנקה, למניעה. זה מאוורר את הפטמות בין הנקה להנקה, וגם מוציא חלב מיותר בעדינות, מבלי להגביר את ייצור החלב, ולכן מונע גודש ודלקות. 

*אוסתאופט - זה תחום טיפול עדין ויעיל שבו אפשר לעלות על בעיות שונות ולטפל בהן טיפול מהיר, ובכך למנוע סבל רב. כבר היה פה שרשור שבו המליצו מאוד על הטיפול. יש מדינות שאוסתאופט הוא אחד מאנשי הצוות במחלקת יולדות, שבודק את כל התינוקות ומטפל לפי הצורך. מכירה סיפור מדהים שסבל רב של שלושה חודשים הסתדר בטיפול קצרצר. 

לכן אני ממליצה לברר מראש לגבי איש מקצוע, ולנסות אפילו לקבוע תור מראש, לפני הלידה, ומקסימום לבטל (אפשר לבדוק מראש אם זה בסדר מצד המטפל. יש יחסית מעט אנשי מקצוע בארץ, אז ההמתנה בדרך כלל ארוכה, וכדאי להגיע סמוך ללידה). 

אם יש בעיה בהנקה או בעיה אחרת, או אם הלידה היתה בקיסרי או וואקום - מומלץ מאוד ללכת. 

* ממליצה בפה מלא על יועצת ההנקה חנה לדווין.

היא היתה יו"ר IBCLC בארץ, ובנוסף יש לה ידע מקצועי נרחב מאוד בכל מה שקשור בהריון ולידה. יש לה גם הסמכה לקרניו סקראל - שזה התחום של אוסתאופטיה שבו מטפלים בתינוקות (אני לא מדייקת אבל בערך). 

ב-3 הלידות הראשונות היא הדריכה אותי בערך יום-יומיים לאחר הלידה, ולא היו לי בהן שום פצעים/כאבים/דלקות. 

אחרי הלידה החמישית הבחנתי שיש בעיה בהנקה. בהתחלה אמנם לא היו פצעים אך היה משהו לא רגיל. 

הלידה היתה בערב שבת שיום לאחריה התחיל ר"ה, ולכן הגעתי אליה רק 5 ימים לאחר הלידה. הגעתי פצועה, כאשר כל הנקה לוותה בכאבים חזקים. היא אבחנה לשון קצרה. הראתה לי תרגיל להארכת שריר הלשון, ובנוסף כיצד להניק אותה בינתיים. כבר כשהייתי אצלה הנקתי ללא כאב (למרות שהייתי פצועה), וב"ה כך עד היום.

היא נמצאת בנתניה, ובכל זאת החלטתי לנסוע אליה, נסיעה של שעה בערך, וזה בהחלט היה שווה.

שיהיה לך ספר טוב!!

משהו שכיף לך לקרוא, שאת מחכה לו ולא בא לך להפסיק. אצלי זה מה שעוזר להניק.

ותינוק גדול: להניק בשכיבה 

מי שלפני לידה ראשונה יודעת שיש לה כאלו- חשוב במיוחד שתלך לאיזשהו ייעוץ/מפגש הנקה או שתקרא חומר לפני הלידה. יש שיטות שונות לעזור לזה לפני הלידה... 

אצלי זה התחיל את הבעיה... הפטמות היו שקועות מאוד, ושתי יועצות הנקה בבי"ח ניסו לעזור לי להניק ואמרו שבינתיים יהיה קשה מאוד ללא פטמת סיליקון. אני יודעת שזה מוצר שנוי במחלוקת, אבל בהתחלה לפחות זה הציל את ההנקה. אח"כ במהלך השבועות הראשונים הצלחנו להיגמל מפטמת הסיליקון בהדרגה. בעיניי עדיף להניק עם פטמת סיליקון מאשר לוותר על ההנקה כי התינוק לא מצליח לינוק כי הפטמות שקועות!

גם שאיבה עזרה... שוב, לא מומלץ לשאוב אחרי הלידה בכל מצב, אבל אצלי זה עזר לאזור להיות הרבה יותר ידידותי לתינוקת...

חוץ מזה, כמו שיועצת הנקה (שלישית!) אמרה לי אחרי שנהיה פצע לא סימפטי בכלל- התינוקת הזו עושה את העבודה לכל האחים שלה בע"ה!! כלומר, אחרי שהיא תינק בע"ה כמה חודשים, בילד הבא יהיה הרבה הרבה יותר קל! אז לזכור שזו הדרך הקשה, אבל בע"ה היא חשובה בשביל כל ההנקות בילדים הבאים!

כשנוטים קדימה יש זרימה יותר טובה, יועצת ההנקה אישרה את ההרגשה שלי.

ובמקרה לי זה גם נוח.. אין לי כח להחזיק על הידיים ולא הסתדרתי עם כיסאות למיניהם.

אז אני עד היום מניקה בישיבה מזרחית על הספה.

זה מעיק בגב רק אם יושבים ממש המון.

לחשוב טוב, להניק זה טבעי, אין שום סיבה שניכשל

ולהיות מחוברת לעצמך

ומה שעוזר לי זה לקנות קופסה של תמ''ל ולהשאיר אותה סגורה, אחר כך אני מוסרץ אותה למישהי

זה נותן לי רוגע נפשי אבל לא מתאים לכולם

וחשוב - לא להגיע לפצעים כואבים בימים ראשונים אחרי הלידה, זה די הרס לי הנקה בלידה ראשונה

תינוק נולד רעב ורצה לינוק בלי הפסקה אז הנקתי והנקתי והנקתי ואז היו לי פצעים שחבל על הזמן

אז חשוב לא להגיע למצב הזה

הייתי עם הראשון בפגיה וכשהוא היה שם קיבל גם בקבוקים וגם ינק.

וברגע שיצאנו הביתה פשוט רק הנקתי. בלי שום אופציה אחרת. ולא חשבתי אפילו לקנות תמל ליתר ביטחון. 

כשאין את האופציה אז כשקצת קשה משתדלים לדעתי יותר...

-בירה שחורה מגבירה יצור החלב (יותר מכל הטיפות למיניהן שניסיתי).

-משפריצה אלו-פירסט אחרי מקלחת.. זה עוזר למקום להיות פחות רגיש ולא כואב.

-לצפות בסרטונים של כללית על הנקה, בלידה הראשונה זה ממש סידר לי את המחשבה והכין אותי לקראת ההנקה.

הייתי בהלם ששמעתי שאמרו את זה לבת דודה שלי. היא כל כך רצתה להניק ועכשיו ממש בקושי מניקה.

ברוב המקרים הבעיות בהנקה לא קשורות לכמות החלב אלא לדברים מסביב בעיקר ענייני תפיסה נכונה ויניקה יעילה שמשפיעים על ההנקה. 
באחוז קטן של המקרים אין לאישה מספיק חלב, ואז אין ברירה אלא למצוא תחליף או תרומות חלב. 

לזכור שהשדיים הם לא מיכל לחלב אלא מפעל לייצור חלב,
ככל שהתינוק יבקש יותר יהיה יותר חלב.

אם אישה תניק תאומים יהיה לה פי שתים חלב, אם אישה תניק חלקי יהיה לה פחות חלב.
הגוף מתאים את עצמו לביקוש.

התחלה הכי קשה ולכן פשוט להתמקד בכל יום בנפרד- כל יום הנקה זה עוד ברכה וטובה שעושים עם הפיצפון.

זה נשמע מייאש אבל צריך לזכור שההתחלה הכי קשה כי בה מסתגלים להנקה, התאוששות, כאבים וכו' אז אח"כ נהיה יותר טוב-הרבה יותר טוב!

קצב היניקה נהיה מהיר יותר

אחרי חצי שנה - משלבים אוכל אז זה כבר יותר קל

אישית אצלי- בלידות הבאות היה הרבה יותר קל וזורם

פעם אמרו ב-4 חודשים להתחיל טעימות, לי זה הציל את ההנקה! (אז אולי שווה לברר במיוחד במקרים של ריפלוקס כמו שהיה אצלי בלידה הראשונה..)

ו-הנקה לא בכל מחיר: אני החלטתי שלילה הראשון בבית חולים אני מבקשת שיתנו בקבוק, למה? -כי אם אני לא אישן טוב את הלילה הזה לא יהיה לי כוח להניק בהמשך

ועוד דבר- תמיד הנקתי עד מעל גיל שנה ותוך כדי ההריון הבא, הפעם (לידה שלישית) ראיתי שאני כמעט ולא מגיע לשבת ולשאוב אז קניתי סימילאק טוגו.

לא תמיד עצות סבתא נכונות!

אני לא אשכח שאמא שלי הייתה אומרת שאצלה היו אומרים להניק 10 דקות בכל צד כל 3 שעות ואח"כ היא מתפלאת שהייתי תינוקת בכיינית!

דבר נוסף- אם אמא שלך לא הצליחה להניק יותר מחודש-חודשיים-שלוש זה לא אומר שזה גנטי!!

וגם-לחפש אנשים שיעודדו אותך ולא כאלה שיגידו: למה? חבל עלייך.., אני כבר בבי"ח לקחתי כדורים לייבוש חלב, זה פרימיטבי (אה, כי לא לראות את הילדים ולתת רק תחליף זה האידיאל..) וכו'

ילדתי פג, כמה שבועות לפני שבכלל יכולת המציצה מתפתחת. מיותר לציין שבתחילה לא יכולתי להיניק

בהתחלה הוא קיבל בזונדה ואח"כ בבקבוק. 

אז דבר ראשון - שאבתי! ושאבתי, ושאבתי... וזה לא היה פשוט בכלל! כל היום רק סבב סביב זה. והיה לי גודש מטורף (!!!!!!!) ודלקת... 

בהתחלה - סחיטה ידנית, חשוב כבר כמה שעות לאחר הלידה. וזה קשה וכואב... ונלחמים ממש על כל טיפה. ואח"כ במשאבה כל שלוש שעות ממש.

כל הזמן הייתי בקשר עם יועצת ההנקה של הפגייה ועם עוד מומחית להנקה ולרפואת ילדים.

ולמרות שרציתי להפחית קצת את החלב (כי לא עמדתי בכמויות ששאבתי...) קיבלתי הנחיה לא לעשות זאת כי בהמשך יהיה לפג, בשונה מתינוק רגיל, קשה להגביר את יצור החלב לכמות הנדרשת לו.

בפגייה ניסו לתת לתינוק לאכול דרך הפה משלב די מוקדם. כל פעם קצת מבקבוק והשלמה בזונדה. זה השלב שניסיתי להתחיל להיניק.

וזה לא היה פשוט. בהתחלה - רק להניח אותו שירגיש את המקום. לאט לאט לגרום לו למצוץ...

הדרך: ללחוץ על השד כדי להוציא חלב, שירגיש. להרטיב את שפתיו בחלב ולקוות שיפתח את הפה... לאחר שפתח - להכניס לו חלב לפיו כדי לגרות אותו למצוץ.

ניסיתי תנוחת ערסול ותנוחת צד.

פעם מצץ קצת ופעם לא. הנקה טובה - יש תקווה. ואז אכזבה מניסיון הנקה שהוא אפילו לא פתח את הפה...

אני השתדלתי עוד יותר להגיע לפגייה למשך זמן רב כדי (לנסות) להיניק כמה שיותר. בלי להתייאש.

ולאט לאט הוא למד לינוק.

ו--- הוא למד! הוא ינק!

וזכינו להשתחרר מהפגייה לאחר 24 שעות של הנקה בלבד, על תנאי שבזמן הקרוב לא נותנים בקבוק. 

ביקרתי איתו אצל המומחית להנקה וזכינו לשמוע ממנה מחמאה שהוא יונק כמו תינוק רגיל! ושהוא סמל ודוגמה לפגים.

בהתחלה עוד הייתי צריכה לשאוב במקביל להנקה, וב"ה הפסקתי.

אז המסקנה שלי -

אל יאוש! תינוק שנולד קטנטן ובלי יכולת למצוץ בכלל - יונק הנקה מלאה בצורה מעולה! זה אפשרי!

עם הרבה כוח רצון (וסבל...), עם התמדה, עם ייעוץ וליווי, עם השתדלות.

וזה הכי-הכי שווה את זה בעולם!!!

שככה הוא פג?

זה מדהים, למביט מהחוץ בכלל קשה לדמיין כמה מאמצים נדרשים מאמא לפג,
וכנראה יש לך גם לוחם שלא מוותר,

איזה יופי שהמאמצים נשאו פרי וכרגע הוא יונק מלא!! בכלל לא ברור מאליו!! שמחה איתך ממש!!

זה להיניק... 

(והתבאסתי ממש כשהבכור גמל עצמו בהיריון שלי.)

גם אצלי הקשיים בהנקה השלישית אם היו מגיעים אצל הראשון לא בטוחה שהייתי עומדת בזה. 

כל הכבוד לך!

בריאות איתנה והרבה כוח לך ולתינוקי!

לא תמיד זה אפשרי ןלפעמים ההתמדה והיעוץ לא עוזרים

ואז גם השקעת וגם בסוף לא הנקת

כשמצליחים זה שווה את ההשקעה אבל א"א לדעת מראש אם זה יצליח

לא אמרתי שזה בהכרח אפשרי לכל תינוק באשר הוא, אלא שהמציאות הזאת אפשרית.

אפשרי להגיע מזונדה להנקה מלאה, עובדה.

ולמען האמת, ראיתי בפגייה גם מקרים קשים ממנו שהצליחו. 

ודווקא בגלל שאי אפשר לדעת מראש - אני מעודדת לנסות ולהשתדל, כי זה יכול להצליח. (וכל אחת תעשה את שיקוליה עד כמה היא נלחמת.)

א. לרצות להניק באופן כללי 

ב. לא להתאבד על זה . כמה בקבוקים של תמ"ל עשויים להרגיע אותך , להשביע את התינוק , ועדיין תמשיכי להניק-אבל ממקום יותר רגוע .

ג. לגייס אמונה , כשאת מניקה את לא יכולה למדוד כמה התינוק ינק . כשאת נותנת בקבוק , את יודעת בדיוק . לכן הנקה היא מבחן באמונה שלך 

ד. באותה נשימה ובעקבות מה שכתבה פרפר לבן -לגייס את כל מי שיכולה לעזור-ובלבד שיש לה נסיון בהנקה -חברה שהניקה , דודה , וגם יועצת הנקה , או הפתרון היותר זול -מדריכת הנקה . כשהרבה נשים מעורבות -אז יש יותר דיעות , וזה בסדר . את תבחרי את מה שמתאים לך -העצה הזו לא מתאימה לכל אחת .

ה. לחבר תפילה ולהתפלל אותה . ה' תעזור לתינוקת שלי לגדול , להתפתח בשמחה (כבר , שם את הדברים בפרופורציה ), עזור לי לייצר חלב באופן שישביע אותה ויספק את כל הצרכים שלה , וייתן לה בריאות , עזור לה לינוק ולקבל את החלב...וכולי. 

ה. להתמסר לרעיון של ההנקה . ההנקה זה מתי שהתינוק רוצה . זה ישתלם בטווח הארוך -אבל בהתחלה . זה לא בין שתיים לארבע ,ואז חופש. 

והכי חשוב : לשתות המון המון מים . לאכול טוב ,להשתדל להרגע כמה שאפשר..בהצלחה!

ועושה איתם סיכום מראש שיום או יומיים בשבוע יוכלו להישאר ולבלות אתך, ובשאר הימים הם בקייטנה שתוכלי ללכת לסידורים וכו'.

אני חושבת שממש חשוב הזמן לעצמך לפני הלידה, אני אישית לא הייתי מוותרת על זה.

במיוחד אם יש לך החזר

ושולחת רק כשמתאים לי.

העלות בלי צהרון ממש נמוכה.. 100 שקל לילד בערך

הייתי רושמת ושולחת חלקית

עד סוף יולי, בלי צהרון.

בשנים קודמות, כשהקייטנות היו עד 21/7, זה היה 300.

כנראה זה תלוי מקום.

בדרך כלל זה לפי דירוג של העיר/ המועצה.

ובראש או מולם(תלוי בילדים) להניח את האופציה של פעם פעמיים בשבוע להשאיר בבית

יהיה להם גם את כל אוגוסט בבית אל תדאגי....

ואני לא חושבת שאםשר להקיש משנה שעברה כי שנה שעברה לא היית בסוף הריון. זה מאוד שונה.

לי נשמע שאת רוצה להיות איתם בבית אבל יש לך חששות (מוצדקים...) אז מחפשת סיבות למה לשלוח.

קודם כל רוצה לומר שזה מרגש לקרוא את זה.

כתבת שאת אמורה ללדת באוגוסט והייתי בטוחה שנמשך המשפט יהיה שאת רוצה זמן לעצמך לפני הלידה.

הופתעתי לראות שכתבת שאת רוצה זמן משמעותי עם הילדים לפני הלידה.

וואו זה מרגש בעיניי!

ברמה הפרקטית

היה פה רעיון לרשום לקייטנות יום בשבוע לא לשלוח אותם ולהיות איתם בבית. או יומיים. לפי מה שמרגיש לך. קחי בחשבון ששישי הם בבית בכל מקרה.

או על אותו רעיון- שיהיו איתך בבית ותדברי מראש עם נערה שתבוא בוקר בשבוע להוציא אותם או לעשות להם איזו פעילות שתשחרר אותך לצאת או לעשות דברים אחרים בבית. מראש... עדיף קבוע אם תצליחי למצוא, שלא תצטרכי לטרוח על זה כל פעם מחדש ואז תוותרי על זה (מכירה את זה...)

על העלות או רובה תקבלו החזר אז באמת פחות מטריד.

שיהיה בידיים מלאות בעז"ה!

כזו שתוכל להתחייב לך.

רצון להיות עם הילדים ולא רק לשלוח למסגרות.
נשמעת אמא מהממת!
כמובן תחליטי לפי מה שנכון וטוב לך.
לפני לידה, אני הייתי רושמת. 

אבל אצלי נכנס מאוד גם השיקול החברתי. לגדולה שלי קשה לשמור על שגרה חברתית בלי מסגרת. היא יכולה לעבור ימים שלמים בכיף בבית, אבל אז כשצריך שוב להגיע לגן או להזמין חברה, ממש קשה לה.

כנראה שמה שאעשה בסוף זה לרשום לקייטנה בלי צהרון, כמו שהציעו פה. אולי חלק מהימים לא נשלח.

בשאגת ארי היה לנו ממש טוב בבית אבל היה לילדים קשה לחזור למסגרות אחרי. הם גם לא רצו ללכת לקייטנות והיה להם קצת קשה עם זה שבשעות הגן אין חברים זמינים.

1. לא

2. כרווקה היו לי כמה.  מאז הנישואים ובנסיבות החיים, אין לי.  בשנים הראשונות לא חיינו בקהילה, אלא סתם בעיר.  בהמשך עברנו דירה וחיים בקהילה, ויש שכנות טובות וחיי קהילה, אך כנראה גם עניין של אופי.  אין לי חברות ממש קרובות.  

זה לדעתי בעיקר עניין של אופי וטיפוס… רואה את החברויות והקשרים בקהילה שבה אני חיה.  

1. מעט מאוד

2. כמעט תמיד ככה. באולפנה היו תקופות של יותר ותקופות של פחות.

3. רק מהעבר.

4. אין לי אופי שקט. אני חושבת שזה קשור לזה שאני במקצוע גברי אז אין לי כל כך אפשרות ליצור קשרים בעבודה ובנוסף גרים באזור לא קהילתי עם אוכלוסיה לא מאוד קשורה אלינו. יוצא שכמעט בכל מקום אני יוצאת דופן. אני תמיד במחשבות האם זה ישתנה אם כל מיני גורמים חיצוניים ישתנו למשל מקום מגורים אבל לא באמת בטוחה שזה תלוי בזה.

1. כן ב"ה יש לי חברות טובות

2. כן, בכל שלב בחיי רכשתי לי חברות. שזה מפתיע כי אני טיפוס שקט. אבל רק אומר שעם חברות מהעבודה לא שמרתי על קשר

3. חברות מהעבר. יש לי 3 חברות מהיסודי (אחת למעשה חברה של חברה, אבל כיום אנחנו חברות בזכות עצמינו), חברה מהאולפנא ועוד 4 חברות מהאוניברסיטה. היו לי חברות גם בעבודה/ בשכונה, אבל איתן הקשר לא נשמר/ רופף יותר

4. לא קשור לאופי שקט, אני שקטה וב"ה מוצאת בסוף חברה.. לי מספיקה חברה אחת אין בי שאיפה כזאת שכולם יתחברו אליי ואהיה מקובלת או משהו

5. שאלה טובה... א. להיות את עצמך האמיתית, לא חייב על ההתחלה. ב. להיות בקשר רצוף, עדיף יומיומי, ואז נוצר משהו עם בסיס חזק. ג. להיות דומות יחסית באופי אולי.. ואולי לא. אולי תחביב משותף

באופן כללי מרגיש לי שאת החברויות הטובות שלנו אנחנו מבססים בילדות ובנערות אז אנחנו יותר כנים עם עצמינו ועם הסביבה וגם מבלים יותר זמן עם האחר

2 כן

3 ממקום העבודה הנוכחי + אחות שהיא חברה טובה

5 בעיניי חברות זה פונקציה של יכולות חברתיות

שתלויות גם בתכונות מולדות

גם במודעות עצמית/ סביבתית

וגם בעבודה עצמית

תכונות שעוזרות ליצירת חברויות

יכולת תקשורת טובה

פתיחות

כנות

הבנת תקשורת לא מילולית ושפת גוף

(לי תמיד היה קל להתחבר

אבל לא תמיד לחברות הנכונות בשבילי

אחרי עבודה על מודעות ועוד

הגעתי לחברות שנכונות בשבילי

שנותנות לי ערך מוסף (וגם אני להן))

1. כן

2. כן

3. החברות הכי טובות הן מהאולפנא, והן תמיד יהיו "הבסטיז" שלי. חוץ מזה יש לי חברויות פחות עמוקות המהווה. למרות שעכשיו אני בזמן תהליך מול גיסה מול קולגה שלדעתי אנחנו יכולות להיות חברות ממש טובות. אני צריכה לעבוד על השריר של פיתוח חברות משמעותית כי בשנים האחרונות רק שאמרתי חברויות טובות מהעבר.

5. לא להתבייש. קודם כל להאמין בעצמך שיש לך מה לתת לקשר. אח''כ, לזהות מישהי שלדעתך יש פוטנציאל טוב לקשר משמעותי ביניכן, ולהשקיע. להתעניין, כאשר יש לה משהו משמעותי לשאול אח''כ איך היה, להתקשר להתייעץ על דילמות שלך ועוד דברים שמזמינים קשר. די מהר אפשר לראות אם היא גם מעוניינת. הרבה בנות רוצות חברות ואני חושבת שלרוב תהיה הענות טובה

תובנה: חברות זה עשוי להיות אחד הנכסים הכי משמעותיים לרווחה הנפשית ולתחושה ש"יש לי מקום", בשבילי זה שני במעלה אחרי בעל, אפילו לפני משפחה בדברים מסויימים... בעיניי שווה מאוד להשקיע בזה 

1. כן, מעט

2. כן, יותר

3. מההווה

4. מבחירה. החיים עמוסים ואין לי אנרגיות לעוד קשרים להיות מושקעת בהם.

5. להשקיע בזה. כמו שמשקיעים בלחפש עבודה. למפות את האפשרויות, להשקיע בקשרים, להתעניין, להיות נחמדה גם כשאין הכי מצב רוח, להיות קלילה, זורמת, לא להתעקש על דברים. פחות משנה מה התוכנית הקהילתית כמו שחשוב עצם המפגש.

קלילה גם כשצריך להביא דברים. מגש פירות/ ירקות/ עוגה בחושה/ מרק? לחשוב על דרך לעשות את זה קליל וזורם.

להיפתח ולספר על עצמך דברים. אם יש הרבה דברים שלא מתאים לשתף, לעשות רשימה של דברים שכן אפשר לשתף ולשלוף אותם כשצריך, או להוביל את השיחות לשם. יש מלא, רק צריך חחשוב על זה ככה.

להשקיע דרך חברים של הילדים, אחלה הזדמנות להרחיב את המעגל. גם בזה להשקיע, לא מספיק רק להזמין. לשלוח תמונות תוך כדי, ולשלוח הודעה מסכמת עם טאצ'אישי, עם מחמאה אמיתית על הילד המתארח.

למשל:

תודה ששלחתם את x, היא וy שיחקו נהדר יחד. איזה מדהימה היא איך היא אוספת אחריה את המשחקים/ איך היא הייתה רגישה כלפי האח הקטן/ איך היא אמרה תודה יפה/ איך היא זורמת עם הכל/ איך היא משתמשת בשפה גבוהה וכו'.

זה ממש חמוד מצידה, נשמח לארח אותו/ה שוב.

ללכת לבית כנסת.

לשלוח מחווה קטנה (עוגה, חלה לשבת) לשכנים לרגל מעבר דירה/ שמחה וכד'.

יש לי הרבה חברות של פטפוטים יומיומיים, אבל אין לי חברות של דיבורי עומק, ואני גם לא מרגישה צורך בזה כרגע.

לא נוח לי לחשוף דברים פנימיים מול אנשים אחרים.

אז זה נקרא שיש לי חברות טובות או לא?🤔

אז זה מעולה.

זה באמת לא משנה מה "נחשב" אלא מה חשוב לך...

א. יכל להיות שבגלל שאני אדם יותר שמחפש עומק בקשר משמעותי..ושיחות נפש ןכדומה אז יותר קשה למצוא.. ?

אני סבבה בפטפוטי גן שעשועים ושיחות של אמהות ועל כל דבר.. ממ שזורמת.. אבל..כלום לא קורה מזה

גם ככה מעט נשים בגילאים קרובים אלי..

ועד שנגמד רואה מישהי אחת או שתיים שאולי נראות לי מעניינות

אז מדברות פעם אחת.. וזהו.. אולי שנה אחרי נפגש שוב אז כאילו איך אפשר ככה לתחזק

עם שכנות שלי לא עובד

אחת משדרת חוסר עניין מובהק

ואחת נחמדה ואנחנו מדברות אחת ל בגינה ולפעמים מזמינים אותם אלינו לחגים או לסעודה וגם הם

אבל..היא שונה ממני באופי ואני מדברת איתה ומרגישה בנח אבל לא מעבר..

וזהו..זה מה יש

מגיעה לערב נשים לפעמים יהיו שם כאלה שמכירה ואדבר איתן קצת..אבל זה שיחות ''לפני' אחרי' ..לא רואה אותן ביומיום

קיצר מרגישה שעושה מה שיכולה

אבל אם אין מצע למפגש כלשהו אז איך...?

ב. וגם מסקירה מהצד לא מוצאת הרבה או כמעט בכלל כאלה עם פוטנציאל

וזה תמיד ככה

בעבר היו לי כמה חברות ממש טובות אבל הק'ר התמוסד מדיבות שונות עם השנים.. מצידן..אני תמיד ניסיתי

יש דבר כזה בררנות בקשרים?

מנסה להבין מה לא עובד אצלי ולמה

מרגישה ממ שלבד בעולם חוץ מבעלי

אין לי אגב קשר עם משפחה לכן זה יותר מורגש לי

(המשפחה זה סיפור אחר

 לא קשור אלי..מורכב..)

צריך לרוב סיטואציות יותר משמעותיות מגינה/ שכנות/ ערב נשים

צריך אינטראקציה יותר מעמיקה כמו חברה בעבודה שפוגשים ומדברים איתה הרבה

(אני בררנית בקשרים ועדיין יש לי חברות כי יש לי אינטראקציה יומיומית עם הרבה חברות

אז יש מבחר מספיק גדול ומספיק הזדמנויות לקשרים)

א. לא חושבת שיותר "קשה" מבחינה שאין בנות כאלה (לדעתי יש נשים רבות שכן מעוניינות בקשרים עמוקים) אלא שזה תהליך יותר משמעותי לבנות קשר כזה. לפעמים יש "קליק" עם מישהי ולפעמים משהו נפתח אחרי כמה שיחות. מה שכן:

א. לא לפחד לפתוח את הלב ולהעלות נושאים משמעותיים. כמובן שאם יש משהו מאוד אישי ורגיש לא תעלי אותו במפגש ראשון עם מישהי, אבל יש גם דברים אישיים ועמוקים שהם לא רגישים, ואם מעיזים לשים את הלב יש יותר סיכוי להתפתחות. מה שכן, בתור התחלה צריך נושאים שאת מספיק "חזקה" בהם, שגם אם תקבלי תגובה מאכזבת זה לא ישבור אותך.

ככה גם אחרי שיחה- שתיים תדעי כבר אם זה מישהי "בקטע" שלך או פחות.

ובאמת צריך מצע למפגש, מאוד קשה בלי...

יש מצב מקומות בחיים שאת פוגשת נשים באופן קבוע?

ועוד משהו- לבוא בלי התנשאות. אבל באמת. גם אם מקבלת בהתחלה תגובה שנראית לך שטחית, או לא לעניין, או שבכללי זו נראית לך אישה לא מספיק אינטליגנטית, לתת צ'אנס. להקשיב, להתעניין. לפעמים תופתעי לטובה.

כלומר, אני רואה שלרוב קשרים עמוקים הם כאלו שבוססו על היכרות רחבה.

כלומר זה לא שמכירות, מדברות פעם ב, ובפעמים האלו ממש מגיעות לעומק (היה לי קשר כזה, אבל אחד, ולא יודעת אם הייתי מגדירה אותה חברה טובה)

לרוב זה קודם שאנחנו מכירות בצורה תדירה יותר, חוות אחת את השניה בשגרתיות, מדברות על הא ועל דא, והתמונה הולכת ומעמיקה עם הזמן, כך שבאיזשהו שלב כבר ממש נוח לצלול לעומק וזה בא טבעי.

לכן לטעמי, כדאי קודם לפתח קשרים קבועים, על בסיס כמעט שבועי אפילו (זה יכול להיות גם אמהות בגינה, חברות לעבודה, ללימודים, וכו)

ומתוך כך מגיעה היכרות גדולה יותר וגם נוחות בעומק.

נגיד את מדברת עם מישהי שאת מיודדת איתה, ואתן מדברות טיפה על העבודה

ופעם אחרת טיפה על הבעל

על המשפחה

על הילדים

על כל מיני

התמונה הופכת למפותחת יותר עם הזמן

ואז גם העומק בא

יצא לי מסורבל, מקווה שהבנת את כוונתי

ממש מילה במילה, לא הצלחתי להגדיר לעצמי כל כך יפה את מה שכתבת.

בה יש לי קשר עמוק עם אחותי ועם גיסה, וזה נותן לי את העומק שתארת שחסר לך.

אבל כל השאר זה רק שלום שלום, גם עם שכנות או חברות שכן יוצא לדבר, זה עדיין שטחי וכל שיחה מלווה בהרבה עצירות לילדים ולחיים.

אני ראיתי ששיחות עמוקות וארוכות ומספקות יותר קל בטלפון

בשעה מאוחרת

תוך כדי כלים, כביסה, הליכה

אני חושבת ששום דבר לא בסדר אצלך

יש לך נפש עמוקה ומלאה שמחפשת קשרים משמעותיים

למצוא חברות זה לא פשוט בכלל, אבל שווה את ההשקעה, התפילה, והסבלנות

1. יש לי כמה בודדות

2. בעבר היו לי יותר כמובן, בתיכון בסמינר. אבל כשאין מסגרת מחייבת שנפגשים יום יום לא הצלחנו לשמור על קשר כ"כ

3. רובן מהתיכון, אחת קרובת משפחה

4. 

5. זה מאוד קשה, צריך מסגרת קבועה לחברות וקשה ליצור אותה מהאוויר. 

אולי עדיף להעמיק את הקשרים בתוך המשפחה אחיות/ גיסות וכדו'

יש לי כוח לבית, לילדים.
אבל לשבתות, חגים וכו, לא נישאר לבד. תמיד יזמינו אותנו או שאנחנו נזמין
וכרגע זה מספיק לי.
והאמת 2?
יש לי חברה בשכונה,

 לא שקטה בכלל בכלל, מלאת רוח, דיבורים, וצילצולים, תמיד בגינה למטה תדבר עם מישהי, אף פעם לא לבד.
ואם שבת או חג היא תרצה להזמין או להיות מוזמנת, זה לא קורה וזה מתסכל אותה. 
האמת שגם אני אף פעם לא מזמינה אותה, היא רועשת ודוברת אוור, כנראה שזה מציק לא רק לי.

ככה שמימד של אופי שקט או לא- כנראה לא זה קריטי ליצירת חברות.

1. כן

2. כן

3. גם וגם

4. אני חושבת שלב פתוח, נגישות ואהבה אמיתית לאדם שמולך.

אגב,ראיתי שכתבת על מפגשים. יש לי חברות קרובות מאוד שלא פגשתי כמה שנים (!!) אני משקיעה בקשר איתן אבל לא יוצא לנו להיפגש ככ כי העומס בחיים וכו.. וזה לא גורע מהחברות שלנו לדעתי

וגם - יש כל מיני סוגים של חברות. יש חברות לפטפוטים ויש חברות לשיחות עומק. תלוי בחיבור ובקרבה

בעיקר מי שגרה בקרבתי, מהקהילה, קשר שנבנה לאורך השנים.

החברות מפעם יש קשר אבל ממש רחוק...

לשאלתך, אולי זה סגנון של מקום, תרבות... או לחילופין עניין של זמן.

את רואה שם בקהילה חברות שבקשרים אדוקים זו עם זו? 

1. יש לי הרבה חברות יחסית טובות אבל יש לי אחת שאנחנו ממש חברות כמו אחיות מדברות על הכל ועושות הכל ביחד

2. תמיד היו לי הרבה חברות אני משתגעת לבד

אניממש מעבירה צהרים עם חברות.

3הכרנו שהגדולות שלנו נולדו 5 שנים כזה

ורוב החברות מעכשיו הכרתי ב3 שנים האחרונות

לדעתי ממש זה פשוט להסכים להיות פגיעה זה לשתף יותר ממה שקורה/עובר עלייך וזה ממש קשה בגיל גדול כי יש בעל ויש פחות זמן לפתח את זה

ואני מרגישה שאם הזמן החברות גם נהיית הרבה יותר עמוקה.

וגם אני תמיד אומרת שזה ממש משמיים

אבל חייבת להגיד שלי זה שינה את החיים ממש ואני ממש שמחה שהשקעתי בזה זמן ואנרגיות 

1. אולי.... אבל הן חברות בגלל הצורך שלהן. לא חושבת שאכפת להן ממני באמת.

2. בכל מסגרת יש לי חברות לעת עתה כי זה נוח. לא חברות לחיים

3. אימהות של חברים של הילדים, קולגות מהעבודה

4. אני לא משקיעה בשימור קשרים מהעבר. אין לי סבלנות לזה. ומשום מה גם השכנות למשל יעדיפו את חברת אחרות שיותר קלילות ממני. אבל יודעות גם להיות חברות שלי כשזה מתאים להן.

אין לי עצות. לפעמים אני עוזרת לאחרות מתוך ידיעה שאם זה היה הפוך הן לא היו עושות את זה בשבילי. אני מקבלת את זה ועדיין זה צובט

שולחת חיבוק...

1. לא. חוץ מאחת שגרה בחול ובקושי מצליחות לתקשר אז לא יודעת אם נחשב. זה חסר לי מאוד.

2. לא. בילדות ונערות היה לי הרבה חברות. בפועל כשיצאנו מהמסגרות שהיינו ביחד הקשר התמוסס כי אני לא יודעת להחזיק קשרים.

4. נראה לי סוג של חרדה חברתית. אני נמנעת להתקשר ולשלוח הודעות כדי לא להיות חופרת. במקומות חדשים לוקח לי מלא זמן להפתח. למשל אני בעבודה הנוכחית כבר שנה פלוס ורק עכשיו מתחילה לפתח קשרים יותר משלום שלום. וגם זה לא מחוץ לעבודה. בשכונה אני בעיקר לא יודעת ליזום ומה אמורים לעשות עם חברות אם זה לא על בסיס חוויות משותפות.

5. מצטרפת לשאלה

1. כן, יש לי חברות שכיף לי איתן. אין לי חברת נפש קרובה קרובה (בילדות ובנערות היו לי כמה)

2. כן

3. בעיקר שכנות ונשים שאני עובדת אין צמוד עוד כמה שעבדתי איתן בעבר וחברות טובות טובות מהעבר שכיום הקשרים חמים בלב ומדי פעם נזכרות אחת בשניה אבל לא קשר יום יומי.

5- אני חושבת שלא הכל תלוי בנו, נראה לי שעיקר החברות שלי כרגע הן נשים שאני עובדת איתן ונוצרו בינינו קליקים טובים, איך זה נוצר? הרבה פרגון, עין טובה, פתיחות ושיתוף בחיים האישיים, התעניינות אמיתית בשניה, וזמן ביחד. מצד שני, יש נשים שאני עובדת איתן שעם כל זה לא נהיינו חברות ואם הייתי עובדת רק איתן אז לא היו לי חברות במקום העבודה שלי.

כנ"ל לגבי שכנות, יש כאלה שאני אפטפט איתן יותר ויש כאלה שפחות, יש כאלה שיזרום בינינו יותר וכאלה שפחות. הבסיס לרכישת חברות הוא זמנים להיפגש, לדבר ולהכיר בתדירות קרובה, אבל זה לא מספיק כי צריך גם כימיה וגם רצון ופניות של שני הצדדים להיות בקשר.

1. כן

2. כן, אבל לרוב זה לא היה בכמות גדולה אלא בודדות.

3. החברות הכי טובות שלי הן מהעבר הרחוק (לפחות עשור אחורה). יש לי כמה שכנות שהן חברות טובות או כאלה שנעים להיפגש איתן אבל לא בקשר בין לבין, שאותן הכרתי בשנים האחרונות.

5. אני גם הייתי שמחה לדעת כי למרות שכתבתי שיש לי אני לא מרגישה שזה יציב ושזה מספיק לי כמותית.

כלומר הרבה זמן לא עשיתי כלום ועכשיו אני מנסה קצת וזה נחמד לי-

שוטפת פנים במים חמים ואז סבון עדין (משתמשת בסבון תינוקות אבל יש גם סבון פנים) ואז מים קרים- זה ממש עוזר לי להפחית חצ'קונים

ואז קרם פנים- עוד לא מצאתי משהו שממש ממליצה עליו 

בלילה לפני השניה. זהו

העור שלי מאד רגיש לשמש.

אני מנקה עם תרחיץ של נטרוג'ינה

ובגדול כמעט לא מתאפרת וגם אם כן בצורה מאד קלילה ולא כבדה על העור.

אני אוהבת לשים קרם לחות קליל אחרי המקלחת, משהו שקוף כזה, לא ממש קרם, שעוזר לשמור על הלחות כי לפעמים המקלחת מייבשת.

שוטפת בלילה (במקלחת בד''כ) את הפנים עם פילינג גרגירים כזה שמנקה את העור.

בבוקר שוטפת עם סבון (סתם אל סבון) ושמה קרם עיניים, סרום וקרם לחות.

קרם עיניים כי העור מתחת לעיניים רגיש יותר ויש כזה שקיות של אמהות עייפות, סרום כדי להחדיר את הקרם לחות וקרם לחות בשביל הלחות חח

בקרם לחות יש מקדם, שזה בעצם קרם הגנה. אני לא שמה בנפרד אלא זה רכיב מובנה בקרם ואני משתדלת לשים כל יום (גם אם לא יוצאת החוצה)

מציינת שאני מקפידה על זה יותר בהיריון כדי להימנע מפיגמנטציות שההורמונים יכולים לעשות לעור הפנים, במיוחד מקרינה (גם של מסכים).

משתמשת בג'ל פנים בוקר וערב

ואז קרמים שונים (הבהרה/ מיצוק/ מותאם לעור/ עיניים/ נגד אדמומיות)

פעם בשבוע פילינג ומסיכה

היו שנים ארוכות שלא השקעתי בשגרת טיפוח

וההבדל בעור שלי מאז שאני מתמידה (כמעט שנה) משמעותי 

שוטפת עם סבון ג'ל כל ערב, שמה קרם לחות איכותי בוקר וערב ופעמיים בשבוע קרם טיפולי פעיל עם חומצות, את כל התכשירים התאימה לי קוסמטיקאית וכל תקופה בודקים מחדש את הצורך לעור.

לפני כל יציאה לשמש מורחת קרם הגנה עם מקדם גבוה.

פעם הייתי מתאפרת כל יום כי היה לי עור אדמומי, מאז שהתחלתי להשקיע בעור בתכשירים איכותיים וטיפולי פנים כבר לא מרגישה צורך להתאפר, אני כבר לא מסוגלת להתאפר ביומיום ולא מבינה איך עשיתי את זה פעם😅 העור נהיה חלק ואחיד.

פעם בחודש חודשיים גם עושה טיפול פנים עם החדרת לחויות והבהרה.

הבנתי שקרם פנים של קליניק ממש טוב לבוקר ולערב

וגם סבון פנים לעור שומני או לא כל אחת מה שהיא צריכה

וכמובן קרם הגנה של דר פישר..

הסדר הוא ככה-

שטיפת פנים בבוקר

קרם לחות קליניק

קרם הגנה דר פישר

ובערב סבון פנים של קליניק

קרם לחות של קליניק

ולישון

חולקות???

אז בבוקר ובערב השגרה שלי היא:

סבון פנים

מי פנים

סרום (רק בלילה כי הוא חזק)

קרם פנים

קרם עיניים

קרם הגנה (בבוקר)

לי יש את המויסטר ושמה אותו בבוקר וממש אוהבת.

כששמתי אותו בערב הרגשתי שהוא מייבש לי את הפנים ולא עשה לי טוב. כשעברתי לקרם לילה ייעודי זה היה משמעותית הרבה יותר טוב.

תכלס אני משתמשת במויסטר בבוקר, בוקר וערב קרם עיניים של קליניק - לא יודעת אם זה עושה טוב אבל התמכרתי לתחושה חח

בערב גם סרום, וקרם לילה של לנקום (שמצאתי במחיר טוב - אבל עלה לו ממש המחיר אז אצטרך לחפש תחליף..)

אף אחת פה לא כתבה על זה, רק אחרייך...

אני  משתמשת במוצרים שקוסמטיקאית המליצה לי של RENEW

כל אחת מה שטוב לעור הפנים שלה

אני הייתי מתייעצת עם קוסמטיקאית פעם אחת ומתאימה מוצרים שמתאימים למצב העור שלך....

ולא ראיתי אף אחת שהמליצה לך על זה.

הרגיש קצת כמו עניין שיווקי.

בעולם.

נמכרת בסופר פארם

וב  be ובכל הפרפומריות.

זו המלצה גנרית לחלוטין, כמו שאמליץ על מרידול (אחלה משחת שיניים, אגב).

אינני בעלת השליטה בסופר פארם ואינני בעלת השליטה במרידול.

אני מאמינה שגם פומלה לא. 

הם משקיעים בפרסום מיליארדים בכל העולם כולו. 

הפורום הצנוע הזה, איננו המקום להגדיל אחוזים. 

הסברתי שוב למה שאלתי אותה.

היא יצאה במסקנה בזמן שאף אחת כאן לא דברה בכלל על החברה הזו. ממש לא התכוונתי למשהו רע

מתנצלת אם זה היה נשמע ביקורת. 

בהתאם לפנים ולתקציב שלי

הוא מגבה כמעט כל דבר😅

אבל אנחנו יותר טובות ממנו 🫣

ובכל מקרה לשאלתך-  אני השתמשתי לפני כמה שנים בקליניק ועבורי לפחות זה היה מאוד יקר.

לדעתי המחירים בכלל לא לכל כיס.

ובכל מקרה לא ראיתי שינוי והשתמשתי למגוון צרכים (לחות, העלמת פיגמנטציה)

אם לסוג ה'רגיל', לי למשל הוא ממש לא מתאים,

הוא כבד ושומני וגם הריח שלו לא מתאים בעיני לשימוש יומיומי.

בסרום של קליניק ובקרם פנים שלהם.

כיף למרוח אותם על העור ויש להם מרקם כיפי אבל מבחינת ההשפעה על העור לא ראיתי שינוי.. והברק שזה עושה מחזיק אולי לחצי שעה במקסימום.

אחר כך עברתי למוצרים קוראנים מהמלצה פה מהפורום של המקורית.

ונושעתי.

סתם עוד לא עבר מספיק זמן בשביל תוצאות אבל הברק שהקרם פנים עושה לי נשאר כל היום..

וגם בבוקר קמה עם ברק שזה כיף!

ממליצה

בכל אופן רוב השגרה שלי היא שגרת ערב (כשאני מספיקה אותה)

משתמשת במוצרים קוריאניים בעיקר וקצת חומרים פעילים

אני לא מסכימה שהנראות החיצונית משפיעה על הנפש של הילדים - תינוק בן שנה וחודשיים עדיין לא עם דיעה קדומה וניסיון חיים להשוות ולשפוט נראות חיצונית של מבנה ומתקנים…
 

הילדים כן קולטים ומתחברים מאוד למטפלות אהובות שנותנות יחס, אהבה, דיבור ושפה מתונים ולא עצבניים ולחוצים

אני בטוחה שאת גם מכירה את התופעה שקונים או נותנים לילד קטן צעצוע שווה ויקר - והוא דווקא נהנה לשחק עם המגירות במטבח, לפתוח דלתות, לשחק עם דברים הכי פשוטים בעולם…

אני הייתי בוחרת במעון השני בלי שום ספק 

4/5 מטפלות על כל הילדים יחד.

אם נניח צריך להחליף טיטול-יתחילו לריב מי תחליף?

בכל המעונות שראיתי עד היום כל מטפלת מוגדרת לקבוצה. ברור שהן עוזרות אחת לשניה.

מאמינה שלא הבנת נכון.

ואני הייתי הולכת על המעון הישן. אבל את מכירה את עצמך הכי טוב

החינוך שם גם דתי ומטפלות צנועות ולא עם סיגריה וגופיה אבל המקום המקום…: 

אני עבדתי במקום חדש נקי וכו עם אווירה זוועה

ובמקומות לא הכי נוצצים אוירה טובה ונעימה בצוות וכמובן לילדים.

אם זה קרוב לך, ואם לא בכל עיר אמורה להיות תחנה לטיפול זוגי ומשפחתי שמציעה טיפולים פרטניים.

יכולה גם לעשות חיפוש "טיפול מוזל פסיכולוגיה עברית" ולראות אם יש מטפלים באזור שלך שמציעים מחיר מוזל יותר.

סי בי טי זה טיפול יקר לצערנו...

אבל פחות מקצועית

אלא אם יש לה הדרכה טובה

בנושאים רפואיים ולא נפשיים - יש ליווי והדרכה צמודים ולכן זה טיפול איכותי על ידי מומחים שמלווים את המטופל.

אלופה שאת רוצה לטפל בעצמך

עובדים גם על תהליכי המחשבה, עיוותי חשיבה וכדו'.

זה טיפול שנחשב יעיל בנושאים של דיכאון וחרדה בין היתר.

מה שכן, זה אכן טיפול' ישיר', מתייחסים ישירות לבעיה קונקרטית. זה מן הסתם לא מתאים לכולם אבל כאמור הוכח כמועיל במחקרים. וזה הרבה יותר ישיר וממוקד ולכן מספר מוגבל יחסית של פגישות עוזר, זה גם שיקול משמעותי, שלא צריך להתחיל עכשיו טיפול של שנה - שנתיים... 

הם טוענים שבמסגרת התוכנית הם יכולים לתת טיפול פסיכולוגי מרחוק בתווך הזמן המיידי של כמה ימים

אמשיך איתם נראה איך יזרום, מקסימום אלך לפרטי אחכ

מכירות את זה שהחיים באמת טובים? ב"ה לא חסר לי כלום, עבודה טובה, ילדים מדהימים, בעל טוב, בית הכל ועדיין לא טוב לי? אז מה נסגר? זה הכי מתסכל אותי😔 

גם אני הייתי שם

כל הכבוד שאת הולכת לטפל בעצמך !

לי הטיפול היה ממש הצלה/מתנה בשבילי

מקווה שתראי שינוי לטובה בע"ה ( לא טופלתי בcbt ) 

וכן אני מכירה מקרוב

הנפש שלך לא משקרת, משו חסר לה

יש את מה שעל הנייר, ויש את מה שבתוך הלב. והכל לדעתי יושב בפרטים הקטנים

איך שאני קוראת אותך - את מחזיקה המון על הכתפיים כמעט לבד, את עמוסה, יש אתגרים עם הילדים ועומס עם העבודה, אין לך הרבה זמן לעצמך.. זה כשלעצמו מספיק גם בלי כל הפרטים שאנחנו לא יודעות

לפעמים אנחנו אומרות לעצמנו "הכל טוב אז למה טוב לי?" כשבעצם אנחנו ממסכות ככה את הכאבים הפנימיים שלנו וחוטאות לעצמנו פעמיים:

1. אנחנו לא מאפשרות לעצמנו להרגיש באמת מעבר למסיכה החיצונית. מעין חשש מכפיות טובה כלפי הטוב האמיתי שיש לנו באמת אבל זו טעות. לא סותר שיש טוב וגם כזה שפחות.

2. אנחנו מתנגדות לתחושות האמיתיות שלנו וזה אוכל אותנו מבפנים וזה מה שיוצר את הדכדוך. יש חופש גדול באפשרות להכיר ולתת מקום לתחושות ולרצונות הפנימיים שלנו, להכחר את עצמנו מחדש,להניח את זה על השולחן ושיהיה מי שייקח את זה ויחלוק את זה איצנו ויקל מעלינו, והרבה פעמים מנגנונים של הדחקה, תחושה של "אין איך לשנות"/ זו המציאות ועם זה ננצח כובלת אותנו

אני מקווה שתמצאי את הדרך לטיפול מיטיב שיעזור לך להרגיש שמחה באמת ♥️

והוא לא מבין אותי ועוד יותר מתסכל ומכניס למחשבות של "למה אני כזאת" , במיוחד שכלפי חוץ אני די בסדר אבל הכל נאגר אצלי בפנים וקשוח ככה 

ובטח מכירה, זה נורמלי מאוד מאוד.

טוב שאת דואגת לעצמך.

ומשמח לשמוע שהם דואגים לטיפול מקוון בטווח של כמה ימים! איזה שיפור בשירות!

אם מתישהו תעדיפי פרונטלי בירושלים, או מישהי אחרת שמעוניינת, אשלח את המודעה. (מקום שעובד עם קופות החולים, אז זה בערך חינמי. לא ניסיתי בעצמי אבל התרשמתי לטובה)

זה תכלס מטפלים שמתמחים ב cbt

אז זה חלק מההכשרה שלהם

פיקוח של מטפלים בכירים בהכשרה

אני חושבת שכדי שיהיה טוב הרבה תלוי במה שקורה אצלינו בפנים. אם לא טוב לך, זאת הזמנה לעבודה פנימית. אל תרגישי לא בסדר עם זה. זה רק עוד יותר מגביר את הקושי.

כל הכבוד לך שאת מחפשת טיפול! בהצלחה רבה!!

יש לך אפשרות להעיר את בעלך שיתן לך קצת לישון?

כי אני כבר נורא רוצה להיות בלופ הזה...

מקווה שיתן לך לישון מהר

אצלי כל החודש הראשון לא ממש הצליחו לישון לא על אמא.

יש לך אפשרות להשלים שינה בבוקר?

מזל טוב!!

יותר לכיוון 6 שבועות מתחילים ללמוד לישון בלילה.

ותכלס שמישהו יחזיק אותו שלא תשתגעי...

זה ממש קשה לא לישון

ובאמת מה שקורה שהם פשוט רוצים מגע

הם פשוט מבקשים לישון ביחד אבל צריך לדאוג שיהיה בטיחותי ממש ממש כי כאלה עדינים וקטנטנים

ותיזהרי גם מחוסר שינה קיצוני כי אז נרדמים אם התינוק בתנוחות מסוכנות.  

בגיל שבוע וחצי

גם לשים באור וגם להעיר להנקות

הלילה הוא ישן לי יותר טוב

אם זה ממש צרחות, 20 דקות זה נראה לי נצח. בכל גיל, וב5 ימים במיוחד

אם זה לא פיקוח נפש אמיתי לא הייתי עושה הסדר כזה בגיל כזה

עדיף להביא מישהי, או שבעלה יישאר, אם המצב הוא מצב חירום כזה.

@נק-ניק לא ניסחתי מספיק בתשומת לב, ואני יודעת שבנושא כזה כל דעה שונה יכולה להיות מכאיבה מאד

אז סליחה אם פגעתי, לא התכוונתי בכלל לבוא בביקורת

רק רציתי להדגיש על הדוגמא שהבאת, כי העייפות בלילה של אחרי הלידה שתיארת זה גם מצב שהוא באמת באמת יוצא דופן, עייפות פסיכופתית לגמרי שמי שלא חווה לא יכול להבין בכלל

אז ללילה של אחרי הלידה זה דבר אחד, אבל נראה לי שבלילות שאחרי עדיף להביא מישהי, או שבעלה יישאר, אם המצב הוא מצב חירום כזה.

לא כביקורת אבל לי זה מכווץ לחשוב על זה

ומבינה ממממש את המחסור בקיצוני בשינה

אני שוכבת על הגב כשהם צמודים אלי יונקים

כמובן אם קיר ומיטה מ2 הצדדים וככה אני עוצמת עיניים

גם אם לא ממש ישנה רצוף

אבל זה עוזר לי

ונותנת לבעלי לתת לפעמים בקבוק כדי שאוכל לנוח נורמלי

וביום כשישנים מיד לישון

מניקה בשכיבה ונרדמת תוך כדי

הוא ליד הקיר

אבל השינה שלי מאוד קלה ומודעת

אם הייתי ישנה חזק לא הייתי מעיזה

אצלי הוא הפך את השעות יום-לילה

נתחלתי להעיר אותו ביום ליותר הנקות ולישון רק באור

ולאט מתהפך לו בחזרה ומתחיל לישון יותר בלילה

אני ישנה עם התינוק

באופן בטיחותי כמובן.

הוא זקוק למגע עור לעור ולקרבה.

אני ישנה שאני מחזיקה את היונק בישיבה עם תמיכה לידיים שלא יפול ממני

יש לי כורסה שמרימה את הרגליים

הייתי יושבת איתה ככה מחזיקה ומנמנמת

ככה היא לא יכלה ליפול

אלו הימים הכי קשוחים מבחינתי

יום ולילה משמשים בערבוביא

מצד שני זה הזמן שאני יולדת טריה טריה וכמעט רק מטפלת בי ובתינוק והכל סובב סביב זה ולא מצפה למשהו אחר. מידי פעם בעלי לוקח את התינוק לחדר מרוחק בבית ושומר עליו ואז ישנה קצת יותר עמוק ומשוחררת

בנוסף לכל מה שכתבו לך,

אני לוקחת בחשבון שבשלב הזה הלילה והיום עוד לא מסודרים, דואגת לישון יותר ביום, ולוקחת בחשבון להיות ערה בלילה, כולל להסתובב עם התינוק בבית על הידיים.

בנוסף, אני כן משכיבה על הבטן. אחרת הם מתעוררים תוך כמה דק.

ומניקה בשכיבה כשהראש של התינוק מונח על היד שלי, כך שאין לי יכולת להתגלג עליו, וכמובן צד המיטה מאובטח עם קיר/מטבחרת או משהו כזה.