ב. קראתי, יפה מאוד. אבל מה את מציעה?

רק שתמיד זה הלך איתי בשכל ופתאום עכשיו אני מרגישה שחייבים לעשות משהו.

ומבחינת ההצעה הפרקטית, בטח יש עוד אפיקים אבל מה שלי הכי נשמע נכון כרגע זה שצריך פשוט לדבר, להעלות לתודעה את העניין הזה. זה לא ברור לאנשים שעם לבדד ישכון בדור שלנו.

אני אגיד יותר מזה, אני בד"כ לא מתעסקת בדברים האלו ומשאירה את הוויכוחים המדיניים למי שנהנה מהם. אבל עכשיו זה נראה לי כמו צורך שעה. אנשים מיואשים כי הם מרגישים חסרי אונים, שאין לנו מה לעשות נגד המצב. כשיהיו מספיק אנשים שירגישו שיש דרך אחרת והיא מוגדרת בתורה אז ממילא המצב שלנו יהיה הרבה יותר טוב (השפעה של העם על הממשלה והשפעה של רוח גבורה על האויבים שיהיה ברור שאנחנו לא לפלפים והשפעה כלפי שמים שאנחנו לא מוכנים לשבת בחיבוק ידיים).

זה קשה אבל בסוף זה יקרה.

בתליית יהבנו בצבא/בראש הממשלה?

שכחנו ש"אין עוד מלבדו"?

כובד המשקל צריך להיות מונח בתפילה, בעשיית תשובה- אם באו על האדם ייסורים יפשפש במעשיו".

פעם כשהיו חולים (לא עלינו ולא עליכם) היו פונים לנביא-לבדוק במה פגמנו ומה עלינו לתקן,לכן גנז חזקיהו את ספר הרפואות-כי הצחילו לשכוח את תיקון השורש-עשיית תשובה.

לכן מצחיק/עצוב בעיניי כשאנחנו כועסים על ביבי כזה או אחר-הרי כתוב במפורש:

"" פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה', עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ"

"אין עוד מלבדו יתברך".

די לברוח להשתדלות,די לברוח לטיפול בסימפטומים-צריך טיפול שורשי-הרי רק הוא יתברך מנהל את העניינים,ואם ככה מצב העניינים,זה דורש מאיתנו חשבון נפש נוקב! אנחנו יהודים! זו הייתה דרך הצדיקים ודרכינו כיהודים בכל הדורות-תראו את כל ספר "שופטים- מעגל של התרחקות מהשם-עונש-תשובה וחזר חלילה-לא "כוחי ועוצם ידי",לא מלך כזה או אחר-אלא תשובה!!!

ו"יפה פסוק בעתו"- חנכה מתקרב- היוונים רצו לתלות הכל בטבע-לשרש אמונה ברוחניות.לתלות הכל רק במה שנראה לעיניים.החשמונאים לעומתם-זה התיקון שפעלו- להראות את הרוחניות-שיש מעל הטבע-יש את מי שמנהל את הטבע-השם יתברך.שיש לעוה"ז חוקים רוחניים שפועלים מאחורי הקלעים-לכן המספר שמונה -שמייצג את המימד הניסי הוא המככב בחנכה: שמונה, חשמנאים, שמן, נשמה

זאת אחת הסיבות שנס השמן ונס הנצחון במלחמה היו זה לצד זה- להראות שכמו שנס פך השמן על טבעי ומהשם יתברך,כך לא פחות ,הניצחון במלחמה הוא נס,הוא על טבעי והוא כמובן רק מהשם יתברך.

אנחנו יהודים ברוך השם! לא כאותם יוונים שראו רק את הנגלה לעיניים! מעתה די לתלות קיטורים במנהיג כזה או אחר ,להתמרמר על השלטון או המדינה או הצבאאו פוליטיקה-"אין עוד מלבדו"-רק הוא יתברך מנהל וקובע את הכל,ולכן אם זה המצב הבטחוני -צריך לחפש את הפתרון ע"י עשיית תשובה, תפילה. לפנות רק למי שבאמת יכול ורוצה לעשות שיהיה לנו טוב-השם יתברך! ,

באמת הכל זה מה' אבל בנוסף לזה הוא גם נתן לנו תפקיד שאנחנו צריכים לממש באופן מעשי. גם החשמונאים אחרי הכל יצאו למרד ולא דיברו רק על להפסיק להתיוון.

אני חושבת שהעניין הוא שדווקא מתוך ההבנה שה' הוא זה שמנהיג כאן את הכל וביבי כזה או אחר לא ייתן את התשובה, אנחנו צריכים לראות איך לפעול כיהודים במובן הצבאי. נראה לי שזו הסתכלות קצת גלותית להגיד שהכל זה רק רוח. זה גם וגם.

כרגע אנחנו לא כ"כ יכולים לגרום שתהיה פעולה צבאית מתאימה והרתעה באופן יהודי אמיתי כי העם עוד לא מוכן לזה (וגם אם המדינה תחליט לעשות פעולה צבאית היא לא תפתור את המלחמה מול הערבים מהשורש). אנשים חושבים שיש פה בעיה קשה אבל בגלל המוסר הבעייתי של העולם ושהם לא מרגישים מספיק שיש לנו כיהודים עוצמה שבאה לנו מה', הם חושבים על מה יגידו ולא מוכנים לחשוב, שוב עדיין אנחנו לא מספיק חושבים בראש של ארץ ישראל ועדיין לא יצאנו מהגלות.

יצאנו מהגלות, אבל עדיין לא לגמרי מהתפיסה הגלותית

במדרשים ובפנימיות התורה מובא שהדבר (בהא הידיעה) שאבד לנו עם חורבן בית המקדש הוא האמונה! הראיה הזאת שעיקר ההשתדלות היא לפעול אצל השם-להעלות את הדברים לשורש,לסיבתם האמיתית.

זה עיקר היציאה מהגלות.

המיקוד הוא החשוב-

אח"כ,משם אפשר לראות מה אנחנו וכמה אנחנו מחוייבים לעשות בפועל ואיך.

לא כתבתי לא לעשות השתדלות,אבל הבעיה בהחלט בריבוי השתדלות,כי ריבוי השתדלות הוא קצת ללכת ב"כוח".לא הולך?טוב, ננסה יותר בכוח...זה חוסר אמונה .

ויותר חשוב:

לדעת שהלחימה היא לא סיבת התשועה-אם תגידי שאנחנו לוחמים אך ורק כי הצטווינו-מלחמת מצווה (לא יודעת אם לשיטת כולם זו מלחמת מצוה,אבל לצורך העניין נניח שכן)-כמו שהיצטווינו ליטול ידיים ולברך על המזון-זה אומר שאנחנו בכיוון. אני לא נלחם כי אני חושב שמשם יבוא הניצחון.

אם אדם הולך לרופא ושוכח שהחולי בא לאותת לו משהו ושלפני הכל הוא צריך לזכור את זה ,זה גרוע מאוד.

אם אדם מפשפש במעשיו,מקשר לאמונה ויודע שהסיבה שבגללה השם שלח לו את זה ושהדבר הזה הוא סיבת החולי -הסיבה האמיתית השורשית,אז גם ההליכה שלו לרופא תראה אחרת. 

אם ממורמרים על ראש ממשלה כזה או אוחר,ואם חושבים 99% מהזמן מה עוד אפשר לעשות במישור הפוליטי מדיני.. ואולי באחוז הנותר גם מתפללים וחושבים מה עלינו לתקן,סליחה ,אבל זה ממש ,אבל ממש לא בכיוון,ועל זה דיברתי.

וגם החשמונאים שיצאו למרד לא עשו את זה כי הם חשבו שהתשועה תבוא כתוצאה מהמלחמה,אלא כי הם מצווים,והראיה היא שהם פעלו גם מעבר להגיון -פעלו כמעטים מול רבים,ללא כלי נשק נורמאליים-זה נקרא להשתדל מתוקף הציווי ולא לתלות את הביטחון בלחימה, ושוב, על זה דיברתי.

*ולמה תפיסה גלותית לחשוב שהכל זה רוח? מה נעשה בגאולה אם לא לגמרי נעסוק ברוח? הרי האלף השביעי הוא יום שכולו שבת-כולו רוח?נהיה עסוקים בלדעת את השם,ללמד וללמוד תורה. עתידה א"י להוציא גלוסקאות וכו'.לא יהיה שעבוד מלכויות,משמע לא יהיו מלחמות...

זו תפיסה גלותית?

נראה לענ"ד, שבדבר זה (כמו ברוב הדברים), ה' מראה לנו ע"י העונש מה החטא ומה התיקון , כי -

החטא הוא הגורם הישיר לעונש, והתשובה היא הפיתרון והשכר.

החטא - אי ההבנה שאנחנו עם ה' וצריכים לקיים תורתו, ואיננו עם ככל הגויים עם מוסרם המעוות,

הוא הגורם הישיר לעונש - שבעקבות כך אנחנו לא מתייחסים לגויים ומגיבים למצב כמו שה' רוצה (להילחם בערבים לגרשם מהארץ וכו' - כמו שכתוב בתורה),

- ואז הערבים פוגעים בנו ואין לנו איך להגיב (כי למוסר המעוות אין פיתרון למצב כזה).

והתשובה - קיום הציווי שבתורה,

היא הפיתרון והשכר - אין ערבים אין פיגועים.

ויתקיימו בנו הפסוקים [שנאמרו אחרי שעמ"י הוריש את הגויים והתנחל בארץ]:

וַיִּתֵּן יי לְיִשְׂרָאֵל, אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָתֵת לַאֲבוֹתָם; וַיִּרָשׁוּהָ וַיֵּשְׁבוּ בָהּ:   וַיָּנַח יי לָהֶם מִסָּבִיב, כְּכֹל אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבוֹתָם; וְלֹא-עָמַד אִישׁ בִּפְנֵיהֶם מִכָּל-אֹיְבֵיהֶם, אֵת כָּל-אֹיְבֵיהֶם נָתַן יי בְּיָדָם.  לֹא-נָפַל דָּבָר מִכֹּל הַדָּבָר הַטּוֹב, אֲשֶׁר-דִּבֶּר יי אֶל-בֵּית יִשְׂרָאֵל,  הַכֹּל בָּא: [יהושוע כא, מא-מג]

וכמובן שכל זה כחלק מחזרה בתשובה שלמה וקיום כל התורה כולה.

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל