מאז הרצח של איתם ונעמה הנקין אני מרגישה שמפקירים אותנו.
יהודים נרצחים בכבישים שאנחנו נוסעים בהם ואנחנו לא עושים כלום.
יוצאים להפגין בצומת ויום אחרי ממשיכים בשגרה
את האמת שגם את זה אני לא עושה.
מרוב שהתייאשנו מדרכי פעולה אנחנו לא עושים כלום
אבל אני מרגישה שה' רוצה ממנו משהו.
הוא מתחנן אלינו שכבר נקשיב שכבר נשנה.
ואני לא יודעת מה צריך לעשות.
רק מרגישה שההפקרה הזאת באה לא כי לאלו שם למעלה בממשלה לא איכפת מהמתנחלים ומפיגועים ככלל.
אלא כי זה כלכך מאיים עלינו להיות עד הסוף עם עצמאי, עם לבדד ישכון- אז מסתפקים במועט ובסטטוס קוו.
ושצריך ללמוד את זה ולדבר על זה ולהעלות את זה לתודעה.
אני חושבת שאחד הדברים שהכי מגדירים אותנו כיהודים זה הנבדלות הזאת. אני שומרת שבת בניגוד לטבע הפשוט. יהודים עושים ברית מילה למרות שאין לזה כל הגיון אנושי. ה' רוצה שנהיה לו לבדו בלי להתחשב בעולם. וכשנהיה לו לבדו עם לבדד ישכון אז גם נהיה אור לגויים.
לא יודעת איך אפשר לממש את זה מחר בבוקר- אנחנו נמצאים במציאות שמאוד רחוקה מזה (עבודה ערבית, תקצובים מאמריקה ועוד)
אבל אני בטוחה שאנחנו חייבים להתחיל לחזור על זה בתשובה, להעלות את זה לתודעה, לדבר על זה. יש לנו אחריות על מה שקורה עכשיו (במנגינה של גל"צ
). אנחנו לא יכולים לסמוך על הממשלה כי השינוי צריך לבוא מהעם. זה לא יעזור להפגין על לעשות חומת מגן 2 או טרנספר (ולכן אנחנו לא עושים את זה.. או לכן אנחנו לא מאמינים בזה..).
[חייבת לשתף שעכשיו שלחו הודעה מהמוקד: "לכיוון בה"ד 3 פתוח אבל יש עומס, גדול. ברגע שהכל ישתחרר תצא הודעה" מתפללת שבאמת הכל ישתחרר ונצא בשמחה]
הלוואי תגיבו
בת-ציון
