השאלה היא אם רצוי. האם זה מועיל.

 

לענ"ד שנאה מזיקה קודם כל לאדם עצמו.

לכן לא נכון "לחפש היתרים" לשנוא מישהו.

 

אני ממליצה לחפש בתוכך מה כ"כ מפריע באותו אדם, ובמקרה הכי גרוע למעט במפגש איתו,

אם את חושבת שההתנהגות שלו לא מתאימה לך.

 

(לגוף השאלה, אני גם לא בטוחה שמותר. אבל שוב, כפי שאמרתי, חבל להיכנס בכלל למקום הזה).

 

בהצלחה!

שהכוונה שאסור לשמור את השנאה בלב וצריך להגיד לו.

רמב"ן והרמב"ם בכל זאת לא דוגלים בשיטה הזו.

מתעב אותך בכל ליבי".

הכוונה היא שאם יש לך משהו על מישהו תגיד לו את זה ואל תשמור בלב.
אם מישהו פגע בך אל תשתוק אל תבוא אליו "שמע אחי אמרת עליי כך וכך וזה ממש ממש פגע בי והכעיס אותי"

ק"ו אם לא מתכננים לספר לו על כך.

 

חוץ משונאי ה'. אותם מצווה לשנוא.

ומה כתבת?

אם אתה רוצה, יש סדרת שיעורים של מו"ר הרב טל על עניין הנטירה, והוא נכנס שם לכל ההגדרות בעניין, לפרטי פרטים, כולל איסור שנאה וכו'.

אם כן, אשמח להפניה.. אולי אמצא זמן לשמוע, לפחות חלק.

מן הסתם זה אמור להיכנס לאחד הספרים. אשתדל לבדוק את העניין.

אמיתית אמיתית. כמו מהסרטים. כזאת שמבעירה את הבטן ומאירה את הלילה עד שאי אפשר לישון, כי גם כשעוצמים את העיניים הכל מלא באור החם והלוהט של השנאה והורידים בורקים מבעד לעפעפיים והעורקים פועמים --

 

שנאה כזאת היא הפך האהבה באמת, לא הפך כמו ההפך בין אחד לאפס, כמו אהבה ואדישות, כמו שאמר כאן מישהו - אלא המינוס אחד של האחד שהוא אהבה.

כמו אהבה, השנאה הזאת מעוורת, לא נותנת לראות דבר מבלעדיה, והיא נראית בכל מקום. אין דם מולך, יש שנוא, שצצליליתו ניבטת אליך מכל פינה, רודפת בכל רגע --

 

הלוואי שלא אדע שנאה כזאת שוב לעולם, שלא אראה עיניים שהיא ניבטת מהן, שלא אכיר אותה בי, ובטח שלא באדם אחר.

בהנחה שאני יודעת למה אתה מתכוון

אני פיתחתי שיטת התמודדות מעניינת מול אנשים כאלו, שמתחשק לי להטיס אותם לאנשהוא

במקום לשנוא אותם,

אני פשוט - מרחמת.

 

כי הם כלכך מסכנים, אם הם מתנהגים בצורה כזאת, 

אם הם לא יודעים איך מתנהגים בצורה אנושית.

חסר להם דבר כלכך בסיסי - ומה יש לי לשנוא אותם על זה?

הם פשוט מסכנים.

אז אני רק מרחמת עליהם,

ואפילו -

כן, מתפללת שיהיה להם יותר טוב, ויום אחד אולי הם יבינו את ההשלכות של המעשים שלהם.

 

אינלי כוח עוד לכתוב אבל ישלי המון מה להגיד בנושא

אז אם את רוצה, תשאלי

 

אשכרה.