ששכב במיטה ופתאום התעורר בו רצון לשמעק-טבק (להריח טבק),

בא לקום מהמיטה להסניף קצת ואז התחרט - "מה פתאום, תאווה!".

התהפך לצד השני כדי להירדם ואז חשב לעצמו - "לא רוצה לקום? זאת עצלות!",

מה עשה? קם, הלך לשולחן לקח את קופסת הטבק, הניח אותה וחזר לישון.

בקיצור - לכי עד למקרר ותחזרי לישון...

היה קצת הפוך.. 

בגלל כמה עיסוקים לא אכלתי ארוחת ערב עד שבאתי הביתה... ( 21:30) 

ואז הרבצתי ארוחת ערב, לילה ביחד.. 

עכשיו יש לי צרבות ב"ה. 

ועכשיו אני מפנק את עצמי בתה - נענע לפנים... 

ולתת לך קצת מהשובע שלי? ;) 

זה לא בריא.. 

ערב אמור להיות בסביבות 5,6 (: 

אתה מרגיש יותר בריא? 

אני מפרגן לעצמי בכל הארוחות כמעט כל יום.. 

זה הכי לא בריא .. 

בואי לפרום של אן שרלי תלמדי קצת לאכול יותר טוב. (: 

פשוט באלי פתאום לפרגן לה על הפרום אז סתם דחפתי.. 

יפה יפה עכשיו לי בא עוגיות.. תארגני משהו.. 

אני ידאג שמשיח אח"כ ישלם לך. 

שיק דחוי? 

לדג' צריך ב5-6 לאכול? זה נכון לתקופות שהיו הולכים לישון עם החשכה, היום כשאנחנו ערים הרבה אחרי והגוף עדיין פעיל, אתה לא מספק לא אנרגיה מפוזרת על פני היום ופוגע בחילוף החומרים באכילת ארוחת ערב בשעה מוקדמת מאוד בלי ארוחה בהמשך.

לא לאכול בשעות שלפני השינה? שוב מאותה סיבה אפילו ממליצים על משהו קל כשעה- שעתיים לפני..[כמו שכתבתי בדג' יוגורט וכו']

ועוד כל מיני דברים שכתבת שדיי בושה אם זה מה שלמדת...

בואי תהיי מנהלת מחפשים משהי כמוך שמה.. 

ולמה לא לאכול ב 5.6? הרי אמורים לאכול ביום מומצע של 4,5 ארוחות קטנות לא? ! 

אם אימצת את הרעיון של לאכול 5-6 ארוחות ליום[לא מתאים לכולם לצערינו מבחינת לו"ז]... אז כמובן שיש עוד ארוחה/ות אח"כ...

אלא אם אתה הולך לישון ב8 ככה...

כמו שאמרתי ארוחת לילה גם.. 

וכן ברור הלו"ז הזה עושה אנשים שמנים.. 

(: 

דיאטת הלחם אגב מבוססת על עיקרון של 5-6 ארוחות שוות בגודלן/ קטנות ביום, מה שמאוד טוב לחילוף החומרים. ומכיוון שמדובר בארוחות קטנות, שמספקות אנרגיה באופן מפוזר, ולא מכילות המון קלוריות.

וכמובן שאפשר לשחק עם זה כדי שכל אחד יתאים ללו"ז שלו כמו עיקריות [אבל לא כבדות, ולא עמוסות, אלא בינוניות בגודלן] ועוד קטנות[ פירות/ כריכים/ יוגורטים וכו'].

כמובן שכל אחד צריך להתאים את זה לעצמו, לסדר יום שלו וכו'... אבל העיקר לא להעמיס בארוחה אחת כמות שלגוף קשה לפרק את כולה, וכן לתת אנרגיה כל כמה שעות ולא להגיע רעב מדי לארוחה הבאה...

אגב, שמנים שמנים, מעניין שמי שהכי עומד בתזונה הזאת באופן קשוח הם ספורטאים....

ואצל הספורטאים. (הכרתי מקרוב.) 

זה חלק משגרת החיים, אז יותר קל להם.

דיברת על לא לאכול בכלל לפני השינה, ושארוחת ערב מוקדמת...

ותסלח לי, אם זה מה שלמדת- בעיה...

אגב אין לך בכלל מה הראש שלי לגבי ארוחות...

יותר כיף לרוץ,

צריך לדעת להתלבש בהתאם.. 

ויש מלא מבחר בביגוד ריצה לחורף.. 

כדאי להפריד את הבעיות ממזג אויר כזה לשתיים- נוחות ובריאות.
לגבי בריאות (לא שיש לי איזה שהיא הסמכה) זה מאוד תלוי במזג האויר. באופן כללי כשאתה מבצע פעילות גופנית הגוף מייצר המון אנרגיית חום, ואז הרבה פעמים זה מתקזז עם הקור בחוץ, ואינו משפיע עליך בזמן הפעילות עצמה. בתנאי קור קיצוניים כבר יכולות להיות בעיות רגילות של קור- אובדן חום גוף, כוויות קור, ובעיקר בעיות בגפיים (להם הגוף מתקשה הכי הרבה "להזרים" חום). קשה לי להאמין שזה המצב שלך. מה שמאוד מאוד חשוב זה הזמן עד להתחממות, ומסיום הריצה. כדאי לצאת לריצה אחרי שאתה כבר יחסית חם (למשל אם הבית רחוק מהאוניברסיטה ואתה הולך מהר יחסית ברגל הביתה זאת הזדמנות טובה), והכי חשוב לשמור על חום הגוף בסיום הריצה. מתיחות ושיחרור מומלץ מאוד לעשות או במקום סגור, או עם ביגוד מחמם שחיכה לך בנקודת הסיום. זה ממש חשוב. הגוף רטוב מזיעה+גשם, הגוף לא מנסה ליצור חום כי יש לו עודפים, הרוח מגבירה את הקירור של הגוף, ותוך עשר דקות יכולים להתחיל תסמינים של מכת קור 
כמובן, כמו שציינו, הסיכוי ליפול או להחליק (וגם להיפגע מרכב שיש לו ראות לקויה) גדל, וצריך להתייחס בהתאם.

לגבי נוחות- 
גשם בדרך כלל מפריע רק בחלקים חשופים. אם יש לך כפפות מנדפות זיעה (כמו של שחקני כדורגל למשל) זה יכול לעזור, אבל בעיקר כדאי כיסוי לראש בצורת כובע גרב (שרצוי מנדף זיעה אבל לא להרבה אנשים יש כזה) או קפוצ'ון. במקרה של כובע גרב כדאי שיהיה גם כיס לשים אותו אם נהיה חם מידי בראש...
מבחינת רוח אין ממש מה לעשות וזה מאוד מבאס לרוץ נגד הרוח- אם יש אפשרות אז כדאי לבחור תוואי דרך בו יש מינימום של רוח נגדית. במסלולים מעגליים זה אומר לרוב לחפש מסלול עם כמה שיותר קטעים של ריצה עם רוח צד.
לגבי קור אז לרוב הריצה מחממת מספיק, אבל זה מאוד תולי בקצב ובמזג האויר. הגפיים הכי סובלות לרוב- כפות ידיים וראש, אז כמו שאמרתי מקודם כובע גרב יכול לעזור וכפפות מנדפות זיעה. 

(: 

נו באמת.. 

(: 

הנטייה לחשוב שצריך לצרוך הרבה הרבה יותר חלבונים...

כאשר בתכל'ס רובנו עם האוכל התעשייתי צורכים יותר חלבונים מאשר מה שנדרש..[ פחות נכון אצל צמחונים וטבעוניים].

מה הבעיה את שואלת?

הרבה חלבונים [וגם שומנים] גורמים לעמידות לאינסולין, ומכאן הדרך למאגרים ושומן בטני מאוד קצרה...

בנוסף צריכה רבה של מעמיסה על סינון כלייתי, וחבל, הכליה מאוד חשובה לנו...

פשוט צריך לאכול את הכמות המומלצת ליום[0.8 גרם לק"ג גוף למבוגר, 1.2 גרם לק"ג לילד, כאשר כדי להקל אנו מעגלים ל1 במבוגר כדי להקל בחישוב..], וממש לא ללכת לפי יחס חלבון- פחמימה.

אז נכון שספורטאים שרוצים לבנות גוף כמו באדי בילדרים יצרכו הרבה חלבון כדי לבנות שריר, אבל זה לא אומר שזה בריא כל הפיתוח גוף הזה.

ואכן אצל ספורטאים שעסקו בכך רואים מאוחר יותר את אותם נזקים מעודף החלבון...

[למרות שכביכול יש טענות שמי שעוסק בספורט זקוק למנה גבוהה יותר, הם נוטים להיסחף, חוצמזה רובנו לא עוסקים או עוסקות בספורט אינטנסיבי של כמה שעות בכל ביום כמו ספורטאים מקצועניים כדי לאמץ את הטענה הזו..]

אז נכון שיש כל מיני דיאטות שעושות על זה תורה שלמה כמו הזון וכו' וכו', אבל לא חסר מחקרים שמפריכים כל דיאטה כזו.

צריך פשוט לאכול את מה שמומלץ לך לפי החישוב ולא להיסחף....

שמתי שאני לא אוכל מלא בלילה בבוקר אני קם יותר בקלות..

וכמעט כל יום אני אוכל בלילה (10,11 ) 

בלילה את נכנסת לצום של כמה שעות,

אין מניעה ואפילו הרבה ממליצים לאכול משהו קטן כשעה לפני השינה כמו יוגורט, אפילו שעה שעתיים לפני פרוסה [אחת]עם ממרח...

בכל מקרה זה לא לא בריא, פשוט לא כדאי ארוחה כבדה שמקשה על הירדמות, משהו קל? לפעמים אפילו מומלץ.

על פירות כמו 2 תמרים או בננה. (: 

פחות בלילה, במיוחד הסוכרים בגלל פיק סוכר לפני השינה...

אבל בננה כן יכולה להועיל לפני השינה מכיוון שיש בה מגנזיום שמרפה שרירים ובכך מסעיית להרפייה, הרגעה, ושינה טובה...

אני יודעת שבעיה להשאיר אותן במקרר, הקליפה שלהן משחירה [למרות שיש אנשים שניסו וטוענים שהן נשארות ראויית למאכל ורק הקליפה שחורה..] , אבל בכללי בננות רגישות לצינה....

לכן כמעט כל יום אני יושן אחרי השעה 1:00

(: 

מתישהו תביני את זה...

על אכילה פעם בהרבה שעות...[שאכן מאוד הורסת את חילוף החומרים, אולי את לא מרגישה עכשיו בגלל גנטיקה טובה... אבל בעתיד...]

על מה עוד יכלתי להגיב לך שאת הורסת את חילוף החומרים? זה הדבר היחיד שציינת על הרגלי האכילה שלך...

ככה ששקוף..

פיזית הגוף שלנו כמו תנור שאם לא תתני לא חומרי בעירה הוא ישרוף פחות...

אז צריך לספק לו אנרגיה שיוכל לשרוף.

מעבר לזה שהגוף בצום הרבה זמן הוא מאוד שומר על עצמו ונכנס למגננה, וכמו תנור, פחות שורף ויותר אוגר....[או שומר על להבה קטנה בינתיים..]

אז עכשיו יש לך גנטיקה עוד טובה, אבל עם הגיל....

אגב, כשלא שומרים זאת הסיבה לנזקים בגיל מאוחר יותר מבחינת חילוף חומרים..[וזה יגיע אם לא תשמרי, הגנטיקה לא עוזרת לעד]....

ההמלצה לתת לאכול משהו כל 3-4 שעות, כאשר גם פרי או חטיף בריאות נחשב משהו.... לפחות כדי לשמור על הגוף ב"בעירה" ולא במגננה....

מהצהריים עד הבוקר שלמחרת זה כבר בהחלט נזק שהולך ויצטבר... אז עכשיו את לא רואה, אבל בעתיד...

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים

כנראה אתה פשוט גולש על רשת לא חסומה.

לכן חשוב לשים חסימה על המכשיר עצמו, כי אחרת זה מאבד את התועלת.

מוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.

לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)

רוב האנשים דווקא מתקשים עם שמות אבל את הפרצוף זוכרים

מעניין

שמות אתה זוכר?

בעיקר אם אני רואה אותם כתובים.

אבל יש הרבה שמות שאני פשוט לא טורח להכניס למאגר.

פרצופים לעומת זאת, כשאני מנסה להיזכר בהם, כמעט כולם מיטשטשים לי

ויש פרצופים שראיתי המון ואף ניסיתי בכל־כוחי לחרוט אותם בזיכרוני ואני פשוט לא מצליח להיזכר בהם

(לזהות כשאני רואה אותם, אין לי בעיה)

בזיכרון פרצופים במחשבה

גם אני (ונראלי עוד אנשים) לא טוב,

אבל אם אח"כ אתה מזהה אותם

זה נשמע סבבה לחלוטין.

כשאני מדמיין

קשה לי לראות בראש את הפנים של האדם

גם אם אני מכיר אותו די טוב

אני חושב שקשה לדמיין פרצופים כי הם דינאמיים (הבעות פנים), לעומת דברים דוממים או אפילו בעלי חיים. ובפרט לגברים שהמוח שלהם אנליטי יותר מטבעו.

נשמע שאצלך זה אולי דרסטי יותר, אבל זה עדיין לא משהו בעייתי.

לרוב אם אני אראה את הבן אדם הנכון אני אזהה, אבל קשה לי לצייר את הפרצוף כשאני לא מולו ואז אין לי בטחון שאזהה.

עושה לעצמי סימנים: לקחתי את העט מההיא עם הסוודר הסגול, הבחור גבוה עם עיניים מודגשות.

באמת תופעה ייחודית

שראיינו באיזה עיתון 3 בנות שיש להן את זה

מסתבר שיש לזה שם
פרוסופאגנוזיה – ויקיפדיה