שאיתו הוא מביא את עצמו ואת העולם כולו לשלימות.

האשה נבראה מהגבר

לכן יש לו מחויבות אליה ולאידך יש לה מחויבות הדדית אילו.

לא מספיק האמונה אלא כדאי לעיין בתורה מה המחויבות של כל אחד ולראות איך הכל משתלב בצורה מופלאה.

למשל בצניעות חז"ל ידעו מה יכול למשוך עיניים של גבר ובהתאם לזאת עשו את הכללים.

זה שגבר מחויב ויכול לשמור את עצמו בכל מצב זה לא תמיד קל ליישום ולכן יש מחויבות הדדית משני הצדדים לשמור על כללים מסוימיים בשביל לעזור לשני הצדדים - וזה נקרא כללי יחוד צניעות וכו.

נ.ב.אף פעם לא הבנתי למה אשה מרגישה יותר בטוחה עם ליווי והשגחה של גבר במקומות מפחידים - דרום תל אביב למשל

התורה באמת מדריכה אותנו לתנאים הכי טובים לכולם - לפי האופי התכונות והייעודים שלו, מכאן נובע ההבדל בין גברים לנשים. מה שטוב לגבר זה לאו דווקא מה שטוב לאשה ולהיפך.

1. לגבי היחסים במשפחה - יש הבדל מהותי בין הגבר לאשה, לאשה יש צורך נפשי בדמות מגוננת שתדאג לה. זה לא אומר שהיא לא יכולה לדאוג לעצמה ושאין לה כוחות ויכולות לדאוג לעצמה, לעבוד, לפרנס וכו', מדובר על צורך נפשי לדמות שתגונן ותתמוך בזמנים קשים וגם ביומיום. לכן הצורך של האישה ומה שטוב לה הוא שיהיה לה בעל אחד שיהיה הדמות הזאת. לגבר אין צורך כזה (להיפך, הוא סובל כשהוא נתמך) ולכן אין בעיה שיהיו לו כמה נשים במידה והוא יכול להעניק לכולן את היחס והזכויות שמגיעות להן (ממילא זאת לא 'בגידה' אם הוא עם אשה אחרת בידיעת אשתו, כשלא בידיעתה אז זאת כן בגידה באמון אבל לא איסור הלכתי).

2. האשה לא נמצאת תמיד בבעלות - היא ברשות אביה עד גיל 12 (לא 18 כמו החוק היום), ואחרי זה היא ברשות עצמה. כשהאישה נשואה אז היא ברשות בעלה שידאג לה כנ"ל אבל היא ממש לא בבעלותו. לצורך העניין יש חובות וזכויות הדדיות לבעל ולאשה וגם מבחינת הרכוש אין לבעל זכות עקרונית יותר מהאישה (זה תלוי בהתניה מראש, היא יכולה להחליט שמה שהיא מרוויחה שייך לה ואז הבעל לא חייב לה את התנאים הכלכליים שהוא חייב בדרך כלל).

3. לבוש צנוע ומכובד מכבד את האדם - בין גבר ובין אשה אבל אצל אישה שמתלבשת באי-צניעות מה שגורם לחוסר כבוד זה לא עצם הלבוש שלה אלא העובדה שהיא בוחרת בגוף שלה בתור מה שייצג אותה והגורם ליחס אליה. כשאישה מתלבשת בחוסר צניעות היא בעצם מנסה להחפיץ את עצמה ולהסית את תשומת הלב מהאישיות שלה אל הגוף שלה, מה שמראה שכנראה אין לה מה להתגאות במי שהיא באמת. מכאן נובע חוסר הכבוד.

מקווה שעניתי לך על השאלות.

א. באופן כללי- תמיד יש אנשים עם דעות אחרות- קיצוניות פחות או יותר, נכונות ולא נכונות, ולא צריך להתרגש מכל מה ששומעים או רואים. את צריכה לבחור לך את הדרך והכיוון וללכת בו.

ב. נכון שמהתורה גבר יכול לשאת כמה נשים, אבל עובדה שכבר מאות שנים מכירים בעובדה זה לא כ"כ מוצלח, ולכן יש חרם דרבינו גרשום, שהיום הרבנות החלה אותו גם על הספרדים. בעומק- גם אם גבר יכול טכנית להתחתן עם יותר מאחת, הרי שקשר עמוק, אישי, שכולל עבודה פנימית, תיקון מידות וחיבור חזק ונצחי- יכול להיות רק בין איש לאישה אחת.

מצד מבנה הנפש- אני לא חושבת שאישה יכולה להתקשר ליותר מאיש אחד, זה יגורם לה לפיזור הנפש. וגבר- כנראה שכן (אני לא יודעת כי אני לא גבר)

ג. האישה לא בבעלות. האישה בשייכות. היום יש מציאות חדשה שמעולם לא היתה בהסטוריה- נשים בנות 18, 20, 30 חיות לבד, עובדות, ועצמאיות לגמרי. ובכל זאת- הזיקה של רווקות היא לבית שלהן- לאבא ואמא, ואחרי שמתחתנות- הזיקה שלהן היא לבית החדש- לבעל שלהן. תביני שלפחות עד הדור החדש שלנו- ובעצם גם בדור שלנו- אישה היא יצור פגיע יותר מאשר גבר. אין מה לעשות, זה פשוט ככה. אישה צריכה יותר שמירה.

ד. לגבי הצניעות- הסיבה הבסיסית לכך שצריך להתלבש בצניעות היא אותה סיבה שבגללה צריך לשמור שבת- כי זו ההלכה.

איך יתיחסו אלייך- זה בוודאי תלוי בך ובעומד מולך, אבל בגדול- בטח תסכימי שאישה שלבושה לא בצניעות- העומד מולה יתקשה להתייחס אליה בענייניות כל הזמן. ואילו כאשר אישה כן לבושה בצניעות אז אין ,"הסחות דעת" כאלה.

ואם את לא מסכימה עם זה אז כנראה שאת קצת תמימה...

תגדיר 'נחיתות'.

אם כן, טעות חמורה בידך.

הלך רוח של הכנעה לדבר ה' ורק אח"כ נסיון להבין, כיוון שהמציאויות החולפות שאנו מכירים אינם האמת כמו שדעת התורה היא האמת הנצחית ואם משהו לא מסתדר לנו בהבנה המצומצמת שלנו בפיסת אינטלקט שלנו, זה לא אומר שיש שאלה, אלא רק שפיסת אינטלקט עדיין לא הבינה

בוודאי שאנחנו נדרשים להאמין אפילו כשזה מנוגד למוסר הפנימי שלנו. 

השאלה אם אנחנו מוכנים להכנע לזה? 

האם האמונה שלנו קודמת לעצם החיים שלנו,

או שאנחנו מאמינים בתנאי ש...?

לא מעט פעמים לאורך הדורות 

יהודים עמדו במצב שהם צריכים להקריב את החיים שלהם

של הילדים שלהם

של האשה שלהם

בשביל האמונה. 

אבל מצד שני, זה באמת קשה, ואני לא שופט את מי שבוחרת להעדיף את המוסר הפנימי שלה על פני מוסר התורה. 

רק אל תשלי את עצמך לחשוב שהבסיס לתורה זה מוסר פנימי

כי זה לא

הבסיס לתורה זה המוסר של הקב"ה

המוסר הפנימי האנושי יכול לטעות

ויכול להטעות

ומשתנה מאדם לאדם. 

יש דיון מאד עמוק ומהותי לגבי מהות המוסר עצמו, אם המוסר הוא דבר אמיתי העומד בפני עצמו והוא בעצם תכונה שטבועה באדם מטבעו או שהוא רק מוסכמה חברתית.

יש שטענו שאין בכלל מוסר טבעי והוכיחו זאת בכך שיש הבדלים מוסריים בין תרבויות שונות (כמו קניבליזם למשל). כנגדם טענו שרב ככל העניינים המוסריים הבסיסיים מוסכמים על רוב בני האדם (רצח, גניבה גילוי עריות וכו') ואפילו אצל בעלי חיים אפשר למצוא התנהגויות הנובעות מ'מוסר' [לדוגמה: בע"ח עדריים/להקתיים כמו זאבים לרוב דואגים לפצועים ולחולים שלהם. בכמה מחקרים (אם יהיה צורך אפרט) הוכח שקופים מסוגלים להבין כשנעשה להם עוול ואפילו שהם מראים חמלה ושיהיה לאחר טוב כשלהם זה לא מזיק] ולכן ברור שיש מוסר טבעי וממילא מסוים ולא משתנה.

הרמב"ם מתייחס לזה במורה נבוכים (לגבי חטא עץ הדעת) והוא מסביר שיש אמת ושקר ויש טוב ורע (= מגונה ונאה), האמת והשקר הם מוחלטים אבל הטוב והרע הם רק תוצר של החטא. לכן אדם וחווה היו ערומים - דבר רע ומגונה, כי לא שייך בזה אמת ושקר ולא היה קיים טוב ורע.

מצד שני - לכאורה לפי דברי הרמב"ם בעצם רצח, גניבה, ניאוף וכו' הם מצד עצמם מעשים לגיטימיים שאין איתם שום בעייה? האם אפשר לומר שאין בכלל מוסר טבעי ושכל תחושות ההרחקה מעוול שאדם מרגיש (בין השאר אפליה לא מוצדקת...) הן שקר?

לענ"ד מוכרחים לומר שה' הוא שטבע בנו את המוסר (ע"פ פירוש הרמב"ם הנ"ל כעונש על חטא עץ הדעת) ולכן המוסר שהוא טבע הוא ע"פ רצונו. זאת אומרת שהמוסר נטבע באדם, ואפילו בחיות במידת מה, כסוג של אינסטינקט שמדריך אותנו איך נכון להתנהל בחברה ע"מ לקיים את הייעוד שה' ייעד אותנו ליישב את העולם. לכן רצח גניבה וג"ע הם לא טיבעיים לאדם ומגונים בעייניו, לכן טבעי לו להתחתן וללדת ילדים, לכן יש רגש של ערבות הדדית אפילו בין בע"ח. הכל טבוע בנו מאת ה' כדי לכוון למטרה של קיום העולם.

לכן לא יכול להיות שהתורה תסתור את המוסר הטבעי כי שניהם ניתנו מה' ושניהם מכוונים לאותה המטרה. כמובן שהאדם יכול לעוות את המוסר הטבעי אבל בבסיסו הוא נכון כמו שאמר שלמה המלך "לבד ראה זאת מצאתי אשר עשה האלוהים את האדם ישר והמה בקשו חשבנות רבים".

מבוססת על הרמב"ם הנ"ל:

א. הוא מדגיש שם שהמוסר (=ידיעת הטוב והרע) נטבע באדם אחרי החטא, משמע שהמוסר הוא תכונה שנטבעה באדם ולכן הוא מוכרח להיות מסוים.

ב. קשה לומר אחרת כמו שהקשיתי: "מצד שני - לכאורה לפי דברי הרמב"ם בעצם רצח, גניבה, ניאוף וכו' הם מצד עצמם מעשים לגיטימיים שאין איתם שום בעייה? האם אפשר לומר שאין בכלל מוסר טבעי ושכל תחושות ההרחקה מעוול שאדם מרגיש (בין השאר אפליה לא מוצדקת...) הן שקר?". וכן קשה מההוכחות המציאותיות שהזכרתי על מציאות מוסר טבעי.

ובנוסף על הפסוק שהזכרתי "לבד ראה זאת מצאתי אשר עשה האלוהים את האדם ישר והמה בקשו חשבנות רבים".

השינויים במוסר (הניואנסים בפרטים) הם תוצאה של חינוך חברתי, אבל נראה לי ברור שהבסיס הוא טבעי.

מה שאמרתי זה שהמוסר הוא תכונה שמוטבעת באדם, לא רק השאיפה לטוב באופן כללי.

לצורך העניין 'מוסר' כולל למשל:

זכות לקניין (ולכן לא מוסרי לגנוב למשל).

ערך חיי אדם (ולכן לא מוסרי לרצוח ומוסרי להציל אחרים ממוות).

חמלה (ולכן לא מוסרי להתעלל באחרים ומוסרי לעזור ולתמוך בהם).

הגינות (ולכן לא מוסרי להפלות בין אנשים שונים ללא סיבה מצדקת).

מקווה שהייתי מובן...

לקראת האלף השביעי המקביל ל"מלכות" כמו האשה שהיא "מלכות"

בינתיים יש תחליפים זולים יותר ופחות, או סתם חוסר הבנה

אם היום תשאלי רב רציני, לא איזה מטורלל, איזו שאלה נניח בכשרות, הוא לא יפתח לך את ספר ויקרא ויצטט לך מתוך פרשת "שמיני".

ישנה ספרות הלכתית חדשה ומתחדשת והפוסקים יודעים לעשות הצלבה בין מגוון של דעות שמופיעות במקורות שונים.

נושא הנישואים המונוגמיים לא היה קיים בתקופת המקרא , אבל בימי הביניים הגיע רבינו גרשום "מאור הגולה" והחליט שאין יותר מצב של גבר שנושא מספר נשים.

ככה זה, התורה מתפתחת.

העניין הזה של הבעלות של הבעל או האב, אין לו משמעות הלכתית אמיתית. בימים קדומים היה האב יכול להשיא את ביתו כשהיא קטנה, כלומר כשהיא בת פחות מ12 , ואז היא יכולה לצאת מהנישואים האלו בלי גט.

לכל המנגנון הזה של "מיאון" אין שום חשיבות היום ואשה עומדת ברשות עצמה באופן מוחלט , גם מבחינה הלכתית.

לגבי "הצניעות" , כאן אני יכול להרגיע אותך. גם בתקופות קדומות זו לא הייתה דרך התורה.

מדובר בעיקר על כל מיני אמונות תפלות שמקורן הוא השפעות מהאיסלם והנצרות הקתולית.

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום