שאיתו הוא מביא את עצמו ואת העולם כולו לשלימות.

האשה נבראה מהגבר

לכן יש לו מחויבות אליה ולאידך יש לה מחויבות הדדית אילו.

לא מספיק האמונה אלא כדאי לעיין בתורה מה המחויבות של כל אחד ולראות איך הכל משתלב בצורה מופלאה.

למשל בצניעות חז"ל ידעו מה יכול למשוך עיניים של גבר ובהתאם לזאת עשו את הכללים.

זה שגבר מחויב ויכול לשמור את עצמו בכל מצב זה לא תמיד קל ליישום ולכן יש מחויבות הדדית משני הצדדים לשמור על כללים מסוימיים בשביל לעזור לשני הצדדים - וזה נקרא כללי יחוד צניעות וכו.

נ.ב.אף פעם לא הבנתי למה אשה מרגישה יותר בטוחה עם ליווי והשגחה של גבר במקומות מפחידים - דרום תל אביב למשל

התורה באמת מדריכה אותנו לתנאים הכי טובים לכולם - לפי האופי התכונות והייעודים שלו, מכאן נובע ההבדל בין גברים לנשים. מה שטוב לגבר זה לאו דווקא מה שטוב לאשה ולהיפך.

1. לגבי היחסים במשפחה - יש הבדל מהותי בין הגבר לאשה, לאשה יש צורך נפשי בדמות מגוננת שתדאג לה. זה לא אומר שהיא לא יכולה לדאוג לעצמה ושאין לה כוחות ויכולות לדאוג לעצמה, לעבוד, לפרנס וכו', מדובר על צורך נפשי לדמות שתגונן ותתמוך בזמנים קשים וגם ביומיום. לכן הצורך של האישה ומה שטוב לה הוא שיהיה לה בעל אחד שיהיה הדמות הזאת. לגבר אין צורך כזה (להיפך, הוא סובל כשהוא נתמך) ולכן אין בעיה שיהיו לו כמה נשים במידה והוא יכול להעניק לכולן את היחס והזכויות שמגיעות להן (ממילא זאת לא 'בגידה' אם הוא עם אשה אחרת בידיעת אשתו, כשלא בידיעתה אז זאת כן בגידה באמון אבל לא איסור הלכתי).

2. האשה לא נמצאת תמיד בבעלות - היא ברשות אביה עד גיל 12 (לא 18 כמו החוק היום), ואחרי זה היא ברשות עצמה. כשהאישה נשואה אז היא ברשות בעלה שידאג לה כנ"ל אבל היא ממש לא בבעלותו. לצורך העניין יש חובות וזכויות הדדיות לבעל ולאשה וגם מבחינת הרכוש אין לבעל זכות עקרונית יותר מהאישה (זה תלוי בהתניה מראש, היא יכולה להחליט שמה שהיא מרוויחה שייך לה ואז הבעל לא חייב לה את התנאים הכלכליים שהוא חייב בדרך כלל).

3. לבוש צנוע ומכובד מכבד את האדם - בין גבר ובין אשה אבל אצל אישה שמתלבשת באי-צניעות מה שגורם לחוסר כבוד זה לא עצם הלבוש שלה אלא העובדה שהיא בוחרת בגוף שלה בתור מה שייצג אותה והגורם ליחס אליה. כשאישה מתלבשת בחוסר צניעות היא בעצם מנסה להחפיץ את עצמה ולהסית את תשומת הלב מהאישיות שלה אל הגוף שלה, מה שמראה שכנראה אין לה מה להתגאות במי שהיא באמת. מכאן נובע חוסר הכבוד.

מקווה שעניתי לך על השאלות.

א. באופן כללי- תמיד יש אנשים עם דעות אחרות- קיצוניות פחות או יותר, נכונות ולא נכונות, ולא צריך להתרגש מכל מה ששומעים או רואים. את צריכה לבחור לך את הדרך והכיוון וללכת בו.

ב. נכון שמהתורה גבר יכול לשאת כמה נשים, אבל עובדה שכבר מאות שנים מכירים בעובדה זה לא כ"כ מוצלח, ולכן יש חרם דרבינו גרשום, שהיום הרבנות החלה אותו גם על הספרדים. בעומק- גם אם גבר יכול טכנית להתחתן עם יותר מאחת, הרי שקשר עמוק, אישי, שכולל עבודה פנימית, תיקון מידות וחיבור חזק ונצחי- יכול להיות רק בין איש לאישה אחת.

מצד מבנה הנפש- אני לא חושבת שאישה יכולה להתקשר ליותר מאיש אחד, זה יגורם לה לפיזור הנפש. וגבר- כנראה שכן (אני לא יודעת כי אני לא גבר)

ג. האישה לא בבעלות. האישה בשייכות. היום יש מציאות חדשה שמעולם לא היתה בהסטוריה- נשים בנות 18, 20, 30 חיות לבד, עובדות, ועצמאיות לגמרי. ובכל זאת- הזיקה של רווקות היא לבית שלהן- לאבא ואמא, ואחרי שמתחתנות- הזיקה שלהן היא לבית החדש- לבעל שלהן. תביני שלפחות עד הדור החדש שלנו- ובעצם גם בדור שלנו- אישה היא יצור פגיע יותר מאשר גבר. אין מה לעשות, זה פשוט ככה. אישה צריכה יותר שמירה.

ד. לגבי הצניעות- הסיבה הבסיסית לכך שצריך להתלבש בצניעות היא אותה סיבה שבגללה צריך לשמור שבת- כי זו ההלכה.

איך יתיחסו אלייך- זה בוודאי תלוי בך ובעומד מולך, אבל בגדול- בטח תסכימי שאישה שלבושה לא בצניעות- העומד מולה יתקשה להתייחס אליה בענייניות כל הזמן. ואילו כאשר אישה כן לבושה בצניעות אז אין ,"הסחות דעת" כאלה.

ואם את לא מסכימה עם זה אז כנראה שאת קצת תמימה...

תגדיר 'נחיתות'.

אם כן, טעות חמורה בידך.

הלך רוח של הכנעה לדבר ה' ורק אח"כ נסיון להבין, כיוון שהמציאויות החולפות שאנו מכירים אינם האמת כמו שדעת התורה היא האמת הנצחית ואם משהו לא מסתדר לנו בהבנה המצומצמת שלנו בפיסת אינטלקט שלנו, זה לא אומר שיש שאלה, אלא רק שפיסת אינטלקט עדיין לא הבינה

בוודאי שאנחנו נדרשים להאמין אפילו כשזה מנוגד למוסר הפנימי שלנו. 

השאלה אם אנחנו מוכנים להכנע לזה? 

האם האמונה שלנו קודמת לעצם החיים שלנו,

או שאנחנו מאמינים בתנאי ש...?

לא מעט פעמים לאורך הדורות 

יהודים עמדו במצב שהם צריכים להקריב את החיים שלהם

של הילדים שלהם

של האשה שלהם

בשביל האמונה. 

אבל מצד שני, זה באמת קשה, ואני לא שופט את מי שבוחרת להעדיף את המוסר הפנימי שלה על פני מוסר התורה. 

רק אל תשלי את עצמך לחשוב שהבסיס לתורה זה מוסר פנימי

כי זה לא

הבסיס לתורה זה המוסר של הקב"ה

המוסר הפנימי האנושי יכול לטעות

ויכול להטעות

ומשתנה מאדם לאדם. 

יש דיון מאד עמוק ומהותי לגבי מהות המוסר עצמו, אם המוסר הוא דבר אמיתי העומד בפני עצמו והוא בעצם תכונה שטבועה באדם מטבעו או שהוא רק מוסכמה חברתית.

יש שטענו שאין בכלל מוסר טבעי והוכיחו זאת בכך שיש הבדלים מוסריים בין תרבויות שונות (כמו קניבליזם למשל). כנגדם טענו שרב ככל העניינים המוסריים הבסיסיים מוסכמים על רוב בני האדם (רצח, גניבה גילוי עריות וכו') ואפילו אצל בעלי חיים אפשר למצוא התנהגויות הנובעות מ'מוסר' [לדוגמה: בע"ח עדריים/להקתיים כמו זאבים לרוב דואגים לפצועים ולחולים שלהם. בכמה מחקרים (אם יהיה צורך אפרט) הוכח שקופים מסוגלים להבין כשנעשה להם עוול ואפילו שהם מראים חמלה ושיהיה לאחר טוב כשלהם זה לא מזיק] ולכן ברור שיש מוסר טבעי וממילא מסוים ולא משתנה.

הרמב"ם מתייחס לזה במורה נבוכים (לגבי חטא עץ הדעת) והוא מסביר שיש אמת ושקר ויש טוב ורע (= מגונה ונאה), האמת והשקר הם מוחלטים אבל הטוב והרע הם רק תוצר של החטא. לכן אדם וחווה היו ערומים - דבר רע ומגונה, כי לא שייך בזה אמת ושקר ולא היה קיים טוב ורע.

מצד שני - לכאורה לפי דברי הרמב"ם בעצם רצח, גניבה, ניאוף וכו' הם מצד עצמם מעשים לגיטימיים שאין איתם שום בעייה? האם אפשר לומר שאין בכלל מוסר טבעי ושכל תחושות ההרחקה מעוול שאדם מרגיש (בין השאר אפליה לא מוצדקת...) הן שקר?

לענ"ד מוכרחים לומר שה' הוא שטבע בנו את המוסר (ע"פ פירוש הרמב"ם הנ"ל כעונש על חטא עץ הדעת) ולכן המוסר שהוא טבע הוא ע"פ רצונו. זאת אומרת שהמוסר נטבע באדם, ואפילו בחיות במידת מה, כסוג של אינסטינקט שמדריך אותנו איך נכון להתנהל בחברה ע"מ לקיים את הייעוד שה' ייעד אותנו ליישב את העולם. לכן רצח גניבה וג"ע הם לא טיבעיים לאדם ומגונים בעייניו, לכן טבעי לו להתחתן וללדת ילדים, לכן יש רגש של ערבות הדדית אפילו בין בע"ח. הכל טבוע בנו מאת ה' כדי לכוון למטרה של קיום העולם.

לכן לא יכול להיות שהתורה תסתור את המוסר הטבעי כי שניהם ניתנו מה' ושניהם מכוונים לאותה המטרה. כמובן שהאדם יכול לעוות את המוסר הטבעי אבל בבסיסו הוא נכון כמו שאמר שלמה המלך "לבד ראה זאת מצאתי אשר עשה האלוהים את האדם ישר והמה בקשו חשבנות רבים".

מבוססת על הרמב"ם הנ"ל:

א. הוא מדגיש שם שהמוסר (=ידיעת הטוב והרע) נטבע באדם אחרי החטא, משמע שהמוסר הוא תכונה שנטבעה באדם ולכן הוא מוכרח להיות מסוים.

ב. קשה לומר אחרת כמו שהקשיתי: "מצד שני - לכאורה לפי דברי הרמב"ם בעצם רצח, גניבה, ניאוף וכו' הם מצד עצמם מעשים לגיטימיים שאין איתם שום בעייה? האם אפשר לומר שאין בכלל מוסר טבעי ושכל תחושות ההרחקה מעוול שאדם מרגיש (בין השאר אפליה לא מוצדקת...) הן שקר?". וכן קשה מההוכחות המציאותיות שהזכרתי על מציאות מוסר טבעי.

ובנוסף על הפסוק שהזכרתי "לבד ראה זאת מצאתי אשר עשה האלוהים את האדם ישר והמה בקשו חשבנות רבים".

השינויים במוסר (הניואנסים בפרטים) הם תוצאה של חינוך חברתי, אבל נראה לי ברור שהבסיס הוא טבעי.

מה שאמרתי זה שהמוסר הוא תכונה שמוטבעת באדם, לא רק השאיפה לטוב באופן כללי.

לצורך העניין 'מוסר' כולל למשל:

זכות לקניין (ולכן לא מוסרי לגנוב למשל).

ערך חיי אדם (ולכן לא מוסרי לרצוח ומוסרי להציל אחרים ממוות).

חמלה (ולכן לא מוסרי להתעלל באחרים ומוסרי לעזור ולתמוך בהם).

הגינות (ולכן לא מוסרי להפלות בין אנשים שונים ללא סיבה מצדקת).

מקווה שהייתי מובן...

לקראת האלף השביעי המקביל ל"מלכות" כמו האשה שהיא "מלכות"

בינתיים יש תחליפים זולים יותר ופחות, או סתם חוסר הבנה

אם היום תשאלי רב רציני, לא איזה מטורלל, איזו שאלה נניח בכשרות, הוא לא יפתח לך את ספר ויקרא ויצטט לך מתוך פרשת "שמיני".

ישנה ספרות הלכתית חדשה ומתחדשת והפוסקים יודעים לעשות הצלבה בין מגוון של דעות שמופיעות במקורות שונים.

נושא הנישואים המונוגמיים לא היה קיים בתקופת המקרא , אבל בימי הביניים הגיע רבינו גרשום "מאור הגולה" והחליט שאין יותר מצב של גבר שנושא מספר נשים.

ככה זה, התורה מתפתחת.

העניין הזה של הבעלות של הבעל או האב, אין לו משמעות הלכתית אמיתית. בימים קדומים היה האב יכול להשיא את ביתו כשהיא קטנה, כלומר כשהיא בת פחות מ12 , ואז היא יכולה לצאת מהנישואים האלו בלי גט.

לכל המנגנון הזה של "מיאון" אין שום חשיבות היום ואשה עומדת ברשות עצמה באופן מוחלט , גם מבחינה הלכתית.

לגבי "הצניעות" , כאן אני יכול להרגיע אותך. גם בתקופות קדומות זו לא הייתה דרך התורה.

מדובר בעיקר על כל מיני אמונות תפלות שמקורן הוא השפעות מהאיסלם והנצרות הקתולית.

אבל אתה מכיר את האתר הזה?

https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA

גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.

ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.

עיין מהלך האידאות בישראל

...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.

לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.

כל מי שבא ברוך הבא.

שני היו גומלי חסדים.

אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.

שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.

חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.

זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.

ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.

זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.

כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.

הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם

הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.

אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.

כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים

מעשים ודעות זה משהו אחר.

את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.

אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....

ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.

שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".

התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.

גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?

עניתי על זה למעלה.

זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות

שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד

… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.

ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.

בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.

…לארועי ברית מילה. כמו כן עושים ארועי "בריתות" כדי לאסוף צ'קים.

כמו כן עדיין שולחים משולחים לרחבי העולם לאסוף תרומות להכנסת כלה, לישיבות ולכל מיני גמ"חים כאילו אין מספיק עשירים בארץ ישראל.

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

HebrewBooks.org Sefer Detail: אוצרות המוסר - חלק א -- צוריאל, משה יחיאל בן יחזקאל שרגא, 1938-

לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו