אם כי הוא עשוי להוות מהלומה מיוחדת במינה

עדן את משוחררת מתפקידך לאלתר

אל תודי לי 

זה באשמת/בזכות הולמת 

חילול הקודש!

חברו הטוב ביותר של האן-שרלי...

"האסופית" זה לא לחם-חוקי. 

כאילו, נחמד והכל. אבל אין לי בעיה לקרוא לנחש שלי אן שרלי (הסליחה עם אן שרלי). בייחוד כי אין לי נחש, אז לא אכפת לי לתת לו שמות... 

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

עוד סתם אחד - לאט לך, אתה מתקרב אל הקצה. בסוף נחשוד בך שקוראים לך אלק, או גרוע מכך - אלונזו. בעע...

תקראי שוב את הספרים בבקשה בבקשה

מה נעשה איתך עכשיו..?

שברת לי את הלב

את יכולה לשים את האצבע על מה בדיוק הפריע לך?

סטגדיש

היו שלום ותודה על הדגים

ביי

אם כי גם שם מדובר בסדרה שהתארכה יתר על המידה.

בספר הראשון היא נחמדה, ואז היא הולכת ונהיית  שוויצרית ומאוהבת בעצמה, ומזלזלת בכל מי שלא הסגנון שלה (צ'רלי סלון ושאר הסלונים, כל מי שלא מוצא חן בעיניה באבונלי, כנ"ל ברמונד וכן הלאה..) והיא ריקנית לגמרי, לא ברור לי איך כולם שם חושבים שהיא מושלמת ומעריצים שלה- שזה גם גבר שאני לא אוהבת בדמויות ספרותיות. והכי גרוע- הסופרת מאוהבת בה (סופר שמתאהב בדמות שהוא יצר הורס את הדמות סופית)

הרסתי לך?

וואי וואי, פעם הייתי נעלבת בשם כל החכמות המיוחדות בעלות הדמיון הנפלא הממתינות לאביר יפה העיניים... ולא הייתי מדברת אתכם יותר וזהו.

עכשיו אני פשוט צוחקת כאן בקול. מה אגיד לכם, כנראה שאני כבר לא האסופית... (אז מי אני, אם כך?..)

אבל שימי לב- אין לי שום דבר נגד חכמות מיוחדות בעלות דמיון שממתינות לאביר יפה עיניים

אני נגד אן שרלי בלבד!!!

(נניח את חברות שלה אני דווקא מחבבת )

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

ויש הבדל ענק בין לאהוב את הדמות (הגיוני..) ובין להתאהב בה- ואז כבר אין לה פגמים (או שיש פגמים לא נחשבים) והיא הופכת להיות לא אנושית. את זה אני כבר לא אוהבת.

איזה דמויות בספרים אני אוהבת? דווקא לא מעט

את הארי פוטר והרמיוני (לא מהסרט), את קייט מהמכשפה מאגם הקיכלים, את מאיה ופינלי ממסע אל ים הנהר, את מוליק מהספר שלט רחוק, סופי מהטירה הנעה, הנסיך מקסי מהספר אלה המכושפת, רוזלינד מבנות פנדרוויק, מיכל בספר הפרש ועוד הרבה מאד..

וגם מהסדרה אן שרלי אני אוהבת חלק מהדמויות, במיוחד את פיל גורדון

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

לפיל יש המון ביטחון עצמי, אבל היא לא שוויצרית כמו אן והיא גם מאד משעשעת, אני יכולה להבין למה כיף להיות בחברתה..

קייט- מה הקשר לא אהובה? אני אוהבת אותה בגלל האופי השובב שלא תמיד הולך בתלם אמנם, אבל הוא מאד יחודי, וזה שהיא מאד נאמנת לחברים שלה 

ולשלושתן וגם לשאר הדמויות שאני אוהבת יש לב מאד טוב, נראה לי שזה מה שכובש אותי בדמויות, בתוספת לאופי חמוד

קיצר, דווקא לא קלטת אותי

שם היא עוד הייתה יתומה ומסכנה ולא אהובה..

והפסקת לאהוב בהמשך כשהיא הייתה בטוחה במקום שלה וקיבלה ביטחון עצמי.

מה השתנה חוצמזה? אני לא מבינה

דווקא הקטע החפרני שהיה לה בהתחלה התמתן בהמשך והיא התחילה יותר להקשיב לסביבה ולשים לב לאחרים חוץ מלעצמה ולבעיות שיער שלה.

והיא כן נאמנה לחברים- היא אולי תרד על צ'רלי אבל לאחרים מבחוץ היא לא תרשה.. כמו אחים לדוג'.

היא לא הדמות הכי אהובה עלי מכל הדמויות שקראתי אי פעם גם בספר הראשון, אבל כל עוד היא לא שוויצרית היא נסבלת. וזה לא קשור בכלל לביטחון עצמי

דווקא זה שהיא מרשה לעצמה לרכל אבל לא לאחרים מבחוץ לא בדיוק נקודה לזכותה.. הרי גם היא לכאורה באה מבחוץ ומי הרשה לה לרכל? זה לא הופך אותה לנחמדה ונאמנה לחברים

(הסופרת כותבת שהיא נאמנה, ומקשיבה, והכל, אבל בפועל רוב הזמן היא ממש לא, ולא עוזר לי שהסופרת כותבת עליה אם אין הוכחות בשטח)

באמת משעשע לדון עם ניקית בשם הזה על הספר

לנסות לבוא ביקורתית יותר.

כי אני ממש לא רואה את הדברים שאת אומרת..

בחרתי בה לניק כי אני מעריצה את היכולות החברתיות שלה, את ראיית הטוב, הסלחנות ועוד. (אבל זה כבר שייך לשירשור אחר פה)

גם על פיל הסופרת כותבת שהיא לא שוויצרית כי היא נותנת תחושה לאחרות שהן גם יפות וכו' אבל בתכלס במעשים שלה היא גאוותנית נורא. למה כאן את מקבלת את מה שהסופרת אומרת?

איפה @ריבוזום ?

אני צריכה עזרה כאן בנות!

כל היסודות שלי מתערערים ומתפרקים פה

שוקולד והולם, אתן זוכרות את "האוצר מתחת לגשר" על ר' אייזיק מנאפולי שחלם והלך וחיפש, וצחקו עליו, ובסוף הוא גילה שהכול שלו ואצלו?

אז שלושת הכרכים הראשונים של "האסופית" הם פיתוח והרחבה של הרעיון הזה.

ברור, אן לא מושלמת בכלל. היא מקנאת והיא נעלבת והיא לא רוצה שיידעו את זה. היא טועה (איך היא לא נענתה לגילברט אחרי שהציל אותה מהסירה הטובעת?!) ומתבלבלת והולכת לאיבוד (מה רוי גרדנר, מה? מעולם לא הייתה לי סבלנות אל החנון הזה). אבל היא אמתית. היא נבונה ומקסימה ומשתדלת לשמוח ולהיות טובה לעצמה ולעולם. ויש לה תסביכים עם המראה שלה, והיא לא ממש יודעת כמה היא יפה. ומתיו אוהב אותה! מתיו! אני חושבת שזו עילה טובה מספיק כדי לאהוב אותה גם כן. מה עוד? היא אוהבת פרחים, ויודעת לתקשר גם עם זקנים וגם עם ילדים, וממציאה שמות לאגמים, ויש לה חברות טובות. ובסוף היא חוזרת הביתה וזוכה באוצר. וזהו. 

יישר כח. דמות מצוינת (אהבתי אותה יותר מאשר אותו, אני חייב לציין; יותר פרגמטית)! 

ובכל מקרה - הכי חשוב זה להיות זושא. כי כשנעלה לשמים ישאלו אותנו למה לא היינו זושא, כידוע... 

ואני שמחה שאת קוראת לו אוגאסטוס ולא גאס.

(את באמת מוכנה לעשות זאת בשבילי?..)

"בטח מוצלח יותר מהאסופית"

לי זה נשמע כמו השוואה...

אם כי ייתכן והיא התכוונה להשוואה בין הייזל לאוגאסטוס

שדמויות שמבררות גבולות והולכות על הקצה מוצאות חן בעינייך... (נראה לי שהרגע עברתי את הקצה. שלום לך, פיל; שלום לך, צב; שלום לך, צב; וכן הלאה כל הדרך למטה)

(הולם, יש לך מזל שה' אוהב אותך. זהו.)

[עוד סתם אחד, הבהר עצמך, החבר.]

וזה באמת היה מזמן; אבל היתה לה תקופת הסתגלות בתחילת הסדרה, שבה היא בעיקר בחנה גבולות והלכה על הקצה. 

האינני צודק?

עוד מעט גם תכחיש שבכית כדבעי ב"סיפור אהבה בלתי נשכח" ותתעקש שמעולם לא הסברת לאף אחת בשעת לילה מאוחרת מהי הקסיופאה ואיך מזהים את הדובה הגדולה (למרות שבאמת אין לך מושג!).

אוקיי, שמענו עליכם!

ב"סיפור אהבה בלתי נשכח". כאילו, למה היא הסכימה להתחתן איתו כשהיא חולת סרטן סופני? הרי היא יודעת שאם הוא רוצה את זה - כנראה שזה רק בגלל הכסף... 

סתם. באמת סרט טוב. 

לצורך העניין: היכרות עם עלילות של ספרים (או סרטים) לא אומרת שהם לחם-חוקי. נניח, אני מכיר את מיין קמפף (אפילו יודע מה הסוף) - ובכל זאת אין זה לחם חוקי... 

נ.ב. אין לי מושג קלוש איך מזהים את הדובה הגדולה. "בימים של ראות טובה" אפשר לדמיין שיש שם דובה. 

פעם מישהו עבד עליי שהוא רואה דובה ואני לא הבנתי איך הוא מזהה שזה לא דוב (והייתי קטנה ומלאת שאלות, עד שבסוף הוא פשוט גילה לי שאין לו מושגגג).

ההיא מהספר, לא מהפורום

גונבים לך את התפקיד!!!! 

@שמן פשתן

פששש את חדה.. אין ספק שיש לך את זה! - צעירים מעל מטר עשרים

|מורדת במלכות|

אני לא ששה לתפקידים רבי שררה.

עוגי,התואיל להזכיר לנו מהו תפקיד הרב והרבנית ולפי מה נבחר?

והרגע @יפהבחושך הבטיח לי שבשבת אוכל לענוד אותה.

שו"ת הפשפש מתלבש.

חידושי קופיקו

ועוד..

בפורום "צער גידול בנים"...

אני פשוט מנסה למצוא לו אפיקים יותר מכילים... 

ה'שאגת אריה' מאד סבל בקהילה שלו, נניח. אבל אם הוא היה הולך להיות רב הפורום "צער גידול בנים", כולם היו שואלים כל הזמן "איך שואג אריה", והילדים היו עונים בחילוקים למדניים משמעותיים, והיה לו ממש טוב. 

פשוט תראה בזה אופק מקצועי מבטיח יותר. 

@הולם במיוחד יש אישור להחליף ל@פשפש מתלבש ?

דעתך המלומדה בבקשה, אני לא רוצה לטעות שוב..

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

ת

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.