אם כי הוא עשוי להוות מהלומה מיוחדת במינה

עדן את משוחררת מתפקידך לאלתר

אל תודי לי 

זה באשמת/בזכות הולמת 

חילול הקודש!

חברו הטוב ביותר של האן-שרלי...

"האסופית" זה לא לחם-חוקי. 

כאילו, נחמד והכל. אבל אין לי בעיה לקרוא לנחש שלי אן שרלי (הסליחה עם אן שרלי). בייחוד כי אין לי נחש, אז לא אכפת לי לתת לו שמות... 

דיווחתי על כולכם!  

תתבוששו לכם לדבר ככה על גילברט 

הייזל את המועמדת החדשה שלי לרבנית פורים! 

עוד סתם אחד - לאט לך, אתה מתקרב אל הקצה. בסוף נחשוד בך שקוראים לך אלק, או גרוע מכך - אלונזו. בעע...

תקראי שוב את הספרים בבקשה בבקשה

מה נעשה איתך עכשיו..?

שברת לי את הלב

את יכולה לשים את האצבע על מה בדיוק הפריע לך?

סטגדיש

היו שלום ותודה על הדגים

ביי

אם כי גם שם מדובר בסדרה שהתארכה יתר על המידה.

בספר הראשון היא נחמדה, ואז היא הולכת ונהיית  שוויצרית ומאוהבת בעצמה, ומזלזלת בכל מי שלא הסגנון שלה (צ'רלי סלון ושאר הסלונים, כל מי שלא מוצא חן בעיניה באבונלי, כנ"ל ברמונד וכן הלאה..) והיא ריקנית לגמרי, לא ברור לי איך כולם שם חושבים שהיא מושלמת ומעריצים שלה- שזה גם גבר שאני לא אוהבת בדמויות ספרותיות. והכי גרוע- הסופרת מאוהבת בה (סופר שמתאהב בדמות שהוא יצר הורס את הדמות סופית)

הרסתי לך?

וואי וואי, פעם הייתי נעלבת בשם כל החכמות המיוחדות בעלות הדמיון הנפלא הממתינות לאביר יפה העיניים... ולא הייתי מדברת אתכם יותר וזהו.

עכשיו אני פשוט צוחקת כאן בקול. מה אגיד לכם, כנראה שאני כבר לא האסופית... (אז מי אני, אם כך?..)

אבל שימי לב- אין לי שום דבר נגד חכמות מיוחדות בעלות דמיון שממתינות לאביר יפה עיניים

אני נגד אן שרלי בלבד!!!

(נניח את חברות שלה אני דווקא מחבבת )

אני עוד מעכלת.. 

בגדול, שוקולד לבן, נראה לי שזה עניין של הסתכלות

מה זה ריקנית? ביחס למה? ביחס לנערה בימינו? 

ורוב הסופרים אוהבים את הדמויות שהם יצרו.. 

איזו דמות ספרותית את אוהבת? סתם כדי שאני אבין אותך בערך..

ג'יין אייר? הסופרת עושה לה חיים קשים זה אומר שהיא לא מאוהבת בה?

ויש הבדל ענק בין לאהוב את הדמות (הגיוני..) ובין להתאהב בה- ואז כבר אין לה פגמים (או שיש פגמים לא נחשבים) והיא הופכת להיות לא אנושית. את זה אני כבר לא אוהבת.

איזה דמויות בספרים אני אוהבת? דווקא לא מעט

את הארי פוטר והרמיוני (לא מהסרט), את קייט מהמכשפה מאגם הקיכלים, את מאיה ופינלי ממסע אל ים הנהר, את מוליק מהספר שלט רחוק, סופי מהטירה הנעה, הנסיך מקסי מהספר אלה המכושפת, רוזלינד מבנות פנדרוויק, מיכל בספר הפרש ועוד הרבה מאד..

וגם מהסדרה אן שרלי אני אוהבת חלק מהדמויות, במיוחד את פיל גורדון

נראה לי שקיבלתי בערך מושג מה הכיוון שלך..

יכול להיות שהפריע לך הביטחון העצמי שלה? 

סופי ופיל "ריקניות" לא פחות אבל אין להן ביטחון עצמי בגרוש ולכן קל יותר להתחבר אליהן אולי כי הן לא מאיימות?

קייט גם לא כל כך אהובה ולכן היא מסכנה אז יותר קל להתחבר אליה?

אני לא חושבת שהדמויות באמת ריקניות, השתמשתי בזה כי את השתמשת. לדעתי הן עושות את התפקיד שלהן בספר. 

ובא לי לפתוח ניק אחר כדי לדבר על אן שרלי זה מרגיש מוזר 

לפיל יש המון ביטחון עצמי, אבל היא לא שוויצרית כמו אן והיא גם מאד משעשעת, אני יכולה להבין למה כיף להיות בחברתה..

קייט- מה הקשר לא אהובה? אני אוהבת אותה בגלל האופי השובב שלא תמיד הולך בתלם אמנם, אבל הוא מאד יחודי, וזה שהיא מאד נאמנת לחברים שלה 

ולשלושתן וגם לשאר הדמויות שאני אוהבת יש לב מאד טוב, נראה לי שזה מה שכובש אותי בדמויות, בתוספת לאופי חמוד

קיצר, דווקא לא קלטת אותי

שם היא עוד הייתה יתומה ומסכנה ולא אהובה..

והפסקת לאהוב בהמשך כשהיא הייתה בטוחה במקום שלה וקיבלה ביטחון עצמי.

מה השתנה חוצמזה? אני לא מבינה

דווקא הקטע החפרני שהיה לה בהתחלה התמתן בהמשך והיא התחילה יותר להקשיב לסביבה ולשים לב לאחרים חוץ מלעצמה ולבעיות שיער שלה.

והיא כן נאמנה לחברים- היא אולי תרד על צ'רלי אבל לאחרים מבחוץ היא לא תרשה.. כמו אחים לדוג'.

היא לא הדמות הכי אהובה עלי מכל הדמויות שקראתי אי פעם גם בספר הראשון, אבל כל עוד היא לא שוויצרית היא נסבלת. וזה לא קשור בכלל לביטחון עצמי

דווקא זה שהיא מרשה לעצמה לרכל אבל לא לאחרים מבחוץ לא בדיוק נקודה לזכותה.. הרי גם היא לכאורה באה מבחוץ ומי הרשה לה לרכל? זה לא הופך אותה לנחמדה ונאמנה לחברים

(הסופרת כותבת שהיא נאמנה, ומקשיבה, והכל, אבל בפועל רוב הזמן היא ממש לא, ולא עוזר לי שהסופרת כותבת עליה אם אין הוכחות בשטח)

באמת משעשע לדון עם ניקית בשם הזה על הספר

לנסות לבוא ביקורתית יותר.

כי אני ממש לא רואה את הדברים שאת אומרת..

בחרתי בה לניק כי אני מעריצה את היכולות החברתיות שלה, את ראיית הטוב, הסלחנות ועוד. (אבל זה כבר שייך לשירשור אחר פה)

גם על פיל הסופרת כותבת שהיא לא שוויצרית כי היא נותנת תחושה לאחרות שהן גם יפות וכו' אבל בתכלס במעשים שלה היא גאוותנית נורא. למה כאן את מקבלת את מה שהסופרת אומרת?

איפה @ריבוזום ?

אני צריכה עזרה כאן בנות!

כל היסודות שלי מתערערים ומתפרקים פה

שוקולד והולם, אתן זוכרות את "האוצר מתחת לגשר" על ר' אייזיק מנאפולי שחלם והלך וחיפש, וצחקו עליו, ובסוף הוא גילה שהכול שלו ואצלו?

אז שלושת הכרכים הראשונים של "האסופית" הם פיתוח והרחבה של הרעיון הזה.

ברור, אן לא מושלמת בכלל. היא מקנאת והיא נעלבת והיא לא רוצה שיידעו את זה. היא טועה (איך היא לא נענתה לגילברט אחרי שהציל אותה מהסירה הטובעת?!) ומתבלבלת והולכת לאיבוד (מה רוי גרדנר, מה? מעולם לא הייתה לי סבלנות אל החנון הזה). אבל היא אמתית. היא נבונה ומקסימה ומשתדלת לשמוח ולהיות טובה לעצמה ולעולם. ויש לה תסביכים עם המראה שלה, והיא לא ממש יודעת כמה היא יפה. ומתיו אוהב אותה! מתיו! אני חושבת שזו עילה טובה מספיק כדי לאהוב אותה גם כן. מה עוד? היא אוהבת פרחים, ויודעת לתקשר גם עם זקנים וגם עם ילדים, וממציאה שמות לאגמים, ויש לה חברות טובות. ובסוף היא חוזרת הביתה וזוכה באוצר. וזהו. 

יישר כח. דמות מצוינת (אהבתי אותה יותר מאשר אותו, אני חייב לציין; יותר פרגמטית)! 

ובכל מקרה - הכי חשוב זה להיות זושא. כי כשנעלה לשמים ישאלו אותנו למה לא היינו זושא, כידוע... 

ואני שמחה שאת קוראת לו אוגאסטוס ולא גאס.

(את באמת מוכנה לעשות זאת בשבילי?..)

"בטח מוצלח יותר מהאסופית"

לי זה נשמע כמו השוואה...

אם כי ייתכן והיא התכוונה להשוואה בין הייזל לאוגאסטוס

שדמויות שמבררות גבולות והולכות על הקצה מוצאות חן בעינייך... (נראה לי שהרגע עברתי את הקצה. שלום לך, פיל; שלום לך, צב; שלום לך, צב; וכן הלאה כל הדרך למטה)

(הולם, יש לך מזל שה' אוהב אותך. זהו.)

[עוד סתם אחד, הבהר עצמך, החבר.]

וזה באמת היה מזמן; אבל היתה לה תקופת הסתגלות בתחילת הסדרה, שבה היא בעיקר בחנה גבולות והלכה על הקצה. 

האינני צודק?

עוד מעט גם תכחיש שבכית כדבעי ב"סיפור אהבה בלתי נשכח" ותתעקש שמעולם לא הסברת לאף אחת בשעת לילה מאוחרת מהי הקסיופאה ואיך מזהים את הדובה הגדולה (למרות שבאמת אין לך מושג!).

אוקיי, שמענו עליכם!

ב"סיפור אהבה בלתי נשכח". כאילו, למה היא הסכימה להתחתן איתו כשהיא חולת סרטן סופני? הרי היא יודעת שאם הוא רוצה את זה - כנראה שזה רק בגלל הכסף... 

סתם. באמת סרט טוב. 

לצורך העניין: היכרות עם עלילות של ספרים (או סרטים) לא אומרת שהם לחם-חוקי. נניח, אני מכיר את מיין קמפף (אפילו יודע מה הסוף) - ובכל זאת אין זה לחם חוקי... 

נ.ב. אין לי מושג קלוש איך מזהים את הדובה הגדולה. "בימים של ראות טובה" אפשר לדמיין שיש שם דובה. 

פעם מישהו עבד עליי שהוא רואה דובה ואני לא הבנתי איך הוא מזהה שזה לא דוב (והייתי קטנה ומלאת שאלות, עד שבסוף הוא פשוט גילה לי שאין לו מושגגג).

ההיא מהספר, לא מהפורום

גונבים לך את התפקיד!!!! 

@שמן פשתן

פששש את חדה.. אין ספק שיש לך את זה! - צעירים מעל מטר עשרים

|מורדת במלכות|

אני לא ששה לתפקידים רבי שררה.

עוגי,התואיל להזכיר לנו מהו תפקיד הרב והרבנית ולפי מה נבחר?

והרגע @יפהבחושך הבטיח לי שבשבת אוכל לענוד אותה.

שו"ת הפשפש מתלבש.

חידושי קופיקו

ועוד..

בפורום "צער גידול בנים"...

אני פשוט מנסה למצוא לו אפיקים יותר מכילים... 

ה'שאגת אריה' מאד סבל בקהילה שלו, נניח. אבל אם הוא היה הולך להיות רב הפורום "צער גידול בנים", כולם היו שואלים כל הזמן "איך שואג אריה", והילדים היו עונים בחילוקים למדניים משמעותיים, והיה לו ממש טוב. 

פשוט תראה בזה אופק מקצועי מבטיח יותר. 

@הולם במיוחד יש אישור להחליף ל@פשפש מתלבש ?

דעתך המלומדה בבקשה, אני לא רוצה לטעות שוב..

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

צריך ללחוץ על שיחות אישיות בתפריט הצד ולא בתוך הכרטיס האישי

אכן זה מבלבל

העביר להסטוריה

אם לוחצים על 'הסטוריה' רואים את כל השיחות הסגורות

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

יכול להיות שיש 0.000000000000000000001% שזה לא קיים אצלם