טוב אני יודעת שזה נושא די כבר ואולי לא הכי מתאים לפורום הזה, אבל באמת שאני לא יודעת מה לעשות ועם מי אפשר להתייעץ.
אז אני מאורסת למישהו שהחתונה איתו בעוד חצי שנה.. ואני מכירה אותו כבר כמה שנים.
בכללי אם בן מתייחס אליי זה גורם לי להימשך אליו. זה מה שגרם לי להימשך אליו בהתחלה.. שהוא התייחס אליי
ועכשיו לפני החתונה, בגלל שיש עוד הרבה זמן אנחנו מנסים לא להיפגש יותר מידי (גם בהמלצת הרב שלו) וגם הוא נורא עסוק בלימודים ואין לו זמן כמעט.. (אפילו שאני מתקשרת הוא בקושי עונה לי, וחוזר אלי אחרי הרבה זמן). כל זה גורם לי להרגיש אליו פחות..
עכשיו זה לא הכל.
מה שממש מסבך את העניין שלא מזמן הכרתי מישהו חדש בעבודה שלי, והוא נורא נורא חמוד, ומתייחס אליי במין דרך מיוחדת שקשה לי להסביר.
ואיך להגיד.. קשה לי ממש להודות בזה אבל.. הוא ממש מושך אותי, וגורם לי לחשוב עליו.. (די הרבה)
ובגלל שיש עוד די הרבה זמן עד החתונה אז אני לא סיפרתי על זה לאף אחד עדיין, בשביל לא להרוס. אבל לו דווקא כן סיפרתי כי הרגשתי שחשוב להבהיר לו שאני תפוסה..
אבל בכל זאת, קשה לי להתרחק ממנו, כי יש כמה פעמים בשבוע שאני רואה אותו, אז זה קשה
וגם מי שחבר שלי עכשיו, אז בכללי הוא די יבש כזה. לפחות כבר הרבה זמן, ו.. אני חושבת שכמעט נעלם לי הרגש אליו. אולי בגלל שאנחנו בקושי מדברים. כבר יצא לי לחשוב כמה פמעמים על להיפרד ממנו. (עוד לפני ההוא מעבודה)
וגם יש לציין שאני בכל תוקף לא רציתי את העבודה הזאת בגלל כל מיני בעיות צניעות ושזאת סביבה מאוד מעורבת.
הייתה לי אופציה לעבודה בסביבה יותר טובה ועם בנות.
אבל דווקא הוא (ארוסי) שיכנע אותי כי העבודה הזאת עכשיו יותר טובה לי לנסיון, והתנאים יותר טובים וכו' (וגם ההורים שלי היו בעד). ובלב ממש לא שלם הלכתי לעבודה הזאת.. וגם בכיתי והיו לי מלא פעמים של ייאוש שפשוט רציתי לעזוב.. והוא כל פעם חיזק אותי ואמר לי להישאר. וגם כשהוא כבר השתכנע שזה לא עושה לי טוב כבר לא היה לי את הכוח הנפשי לעזוב..
ועכשיו אני מבולבלת. ולא יודעת מה לעשות.
*בבקשה לא לפרסם בראשי*
ולא נפגשים בתדירות גבוהה בכלל..
