אני כבר ליד הדלת, מחכה שתגידי לי לצאת

"חייב אדם להודות על הרעה" וזה...

ככה זה כשנולדת פגום. 

את לוקחת בדיחות ברצינות?? 

מה שמזכיר לי:

הגמרא אומרת: "אשרי מי שבניו זכרים, אוי לו למי שבניו נקבות". ואמרה רבה: גדול מכולם מי שבנותיו נקבות. (הסוף לא אמיתי כמובן....)

"בנים שיחיו ובנות שלא ימותו..." 

 ובד"כ הנשים לא פחות אז זה מסתדר.

שאף תימני לא היה שם כסף

זהו, הלכה ההתערבות...

מי זה בכלל רבנו ג'רשום?  

מקבל תביקורת... 

מצטרף לפורום ברוך...

"ברוך מחייה המתים".

ומניין הבקיאות התימנית הזאת?

(אם הייתי יודע שאת כזאת בקיאה לא הייתי מסביר...)

וזה אחרי ה"בורכו-בורך"*, חשוד מאד... |גשש בלש בפעולה|

* ובהטיה: "בורכן-בורכי".

אבל זה לא רק לתימנים...

@נקודה טובה?

עם האות גו"ף

זהו, את לא תימניה סופית! ("גשש בלש בפעולה - פותר כל תעלומה")

המורי יודע להסביר כיצד מבדילים בהגייה בין ק-כ ובין ט-ת? 

ק' היא גרונית וכן ט',

כ' ות' דגושה הן כמו בעברית מדוברת,

ת לא דגושה היא כמו th באנגלית,

ואצל התימנים ק' היא כמו גימ"ל.

נראה לי ש"חירטתי" משנה את משמעות המילה עשיתי חרוט ולכן היא לא משתנה אבל לא בטוח, אולי זה סתם חירטוט...

באמת הדגש אמור לעשות את ההבדל, כנראה חירטטתי...

כנראה דגש חזק משלים, אבל מה? זה היה אמור להיות חרטטתתי?

@הולם במיוחד, סיבכת אותנו קשות... 

על הדגש ב-ת', או על האפשרות של חרטטתתי?

יש דגש (הסתכלתי במילון) ואני לא רואה סיבה לדגש שם אם הוא לא משלים, לכן תמהתי מה הוא משלים.

ולמה את ערה עכשיו?

איך תעלי קורבנות בחוץ מחר כמצוות היום?? 

ידוע שהגרוניות הן א,ה,ח,ע (ר' לא במועדון).

אבל אם תגיד 'נחציות' לא יבינו אותך.

נראה לי שלרוב עדיף להסביר לאנשים במקום לחזק אצלם את הטעות אז הסברתי שר' היא לא נחצית..

מסכים עקרונית עם מה שכתבת, אבל כשיש שאלה מסוימת אני מעדיף להתמקד בה ולא להתפזר לדיוקים נוספים (כמו למשל בדיון על הרצל והציונות).

אבל זו טעות (שבאה מהגרמנית-יידיש).

מקבל את התיקון, הייתי צריך להסביר (למרות שהיה לי ברור שאף אחד לא יטעה לחשוב שהאותיות המדוברות באמת גרוניות).

דגושה - כמו G באנגלית,

לא דגושה - כמו ר' בעברית מדוברת.

רבנו ימ"ל

ואם לא - שאלי את @הולם במיוחד, כבר דנו פעם במשמעויות רימ"ל-רומ"ל.

ר' עם הלשון (דגושה היא פשוט ארוכה יותר).

יש הגיה ספרדית של ר' חצי גרונית (כמו של אריה דרעי, משה חבושה וכו'), לזה התכוונת?

אז לגבי ג' - לא מוכרת לי הגייה תימנית מקורית כזאת (היום זה לא ראייה). איפה בתימן הגו ככה?

הצורה המקובלת ל-ג' היום היא הק' התימנית.

רק לא מזמן שמעתי כמה סיפורים..

למעשה זה סיפור אמיתי:

חב"דניק אחד נהג הבייתה בשעת לילה מאוחרת עם הבן שלו חזרה מהתוועדות, כמובן שהוא קיים את המצווה בהידור ועשה "חיים-לחיים" על יי"ש כמנהג אנ"שם מימים ימימה.

לפתע מגיח שוטר משולי הדרך ומסמן לו לעצור בצד. החסיד הממושמע עוצר והשוטר מבקש ממנו לנשוף בינשוף למרות עדות החסיד שלא שתה כלל, כמובן שהחסיד לא עובר את הבדיקה... 

רגע לפני שהשוטר מתחיל לכתוב את הדו"ח אומר לו החסיד "רגע רגע, אולי יש תקלה במכשיר?".

"למה שתהיה תקלה במכשיר?" שאל השוטר.

"מה אכפת לך לבדוק? תן לילד לנשוף ונראה אם המכשיר תקין" השיב החסיד. 

השוטר נותן לילד לנשוף והינשוף משתכר בעצמו מרוב אדי האלכוהול מהבל פיו של התינוק של בית רבן דנן...

השוטר שילח אותם לדרכם בלא דו"ח והחסיד ובנו חזרו הבייתה בשלום וללא חסרון כיס...

על חב"דניק שחזר מהתוועדות ומת בתאונה (מרחלים או עלי, לא זוכר...).

"ונשמרתם..." !!

שהשוטר לא עצר אותו גם על שידול קטינים לאלכוהול. 

ואני מצטער, אבל סיפורים כאלו מזעזעים אותי יותר מאשר מצחיקים. אני מאמין גדול בתשדירי הפרסומת על נהיגה בהשפעת אלכוהול (אני לא זוכר ציטוט מדויק, אבל משהו בסגנון של: אה, באמת? אתה בטוח בעצמך? אתה מבין את האבסורד? הרי זה בדיוק מה שאלכוהול עושה - גורם לאנשים להיות בטוחים בעצמם!). 

בלי קשר ל'ונשמרתם', אם להוא מהבדיחה היתה מתרחשת ח"ו תאונה והיה קורה משהו לבן שלו - מה הוא היה אומר אחר כך? "אבל עברתי את הבדיקה"?! 

בסופו של דבר 

אבל איזה כיף לי שבתוכן שרשורי נכנסו כל התימנים

ואני אפילו לא חסרה

הרי אני ראש התימנים כאן

אולי הבנים יתנו לנו טיפים איפה ומה לעשות במפגש?

@צריך עיון 

@ימ''ל

@עוגי פלצת

נדמה לי שאתם קשורים למפגש ברוך שלא עשני 

אז יאללה תחלקו איתנו מחכמת ניסיונכם!

טיפ של בנים:

תעשו מה שבנות עושות - כלים, כביסה, רצפה. כאלו דברים... 

לעשות את הדבר שאנחנו הכי טובות בו

לבזבז את הכסף של הבנים

יאללה שופינג יאללה!!

השובניסטיות שלי לפחות הייתה בצחוק... 

וזה בסדר גם אני צחקתי, אולי זה מכאיב לך באיזו נקודה קטנה שבלב. בכיס של הלב חח..

אבל זו לא הייתה כוונתי 

אני בוחרת 2.

במשמעות 2: "האיש שבחדר ישב ברישול, בוהה ניכחו, וניכר שמחשבותיו בל עמנו"

במשמעות שונה: "האיש היה לבוש באופן כל-כך משונה! לא הצלחתי שלא לבהות בו, על אף חוסר הנימוס"

כלומר, זה לא בדיוק להסתכל בדבקות ובעניין, זה להסתכל בהשתוממות \ בפליאה \ בהערצה (תלוי בהקשר, יכול להיות גם רגש שלילי של דחיה), הרבה פעמים בניגוד לשיקול הדעת שלא מופעל באותם רגעים.

אבל היא בשימוש)

התקדמתי הרבה וגם עשיתי הרבה הפסקות.

בגדול כבר הגשמתי את כל החלומות שלי, אין לי עוד משהו מיוחד שאני שואף אליו/רוצה אותו.

הגעתי לשיא של מה שהייתי רוצה מבחינה מקצועית.

חוויתי את כל מה שרציתי להספיק לחוות בחיים, אין לי רעיונות נוספים חוץ מזה. זה קצת כמו פיצוחים, לכל גרעין יש אותו טעם, אז אין הבדל בין לאכול אחד לבין לאכול 30.

היו זמנים כשהייתי יותר צעיר שהרגשתי די חסר אונים, אבל השקעתי ביצירת דלתות טובות ובשמירה עליהן. כרגע אני בתחושה שגם אם יקרו כל־מיני דברים, אוכל להתרומם מזה.

אני בהחלט מרגיש ככה. אם היו מודיעים לי שמחר הגיע הזמן לקפל את הבסטה, לא נראה לי שזה היה מזיז לי.

מצד שני, נכון לעכשיו גם לא רע לי, אז אני פשוט זורם עם החיים.

בקיצור: חתול זמני.

וגם אם הם לא- משתדלת לראות אותם תותים

לא הספקתי להגשים את כל החלומות שלי, אבל אני בהחלט בדרך...

ואם הרגשתי שהכל נסגר בפניי- פשוט בכיתי והתפללתי לה'. (כמה קלאס)

ובכנות, הדבר שהכי עזר לי ברגעים קשים יותר זה האמונה. שהכל נגזר עלי ושאני צועדת במסלול שנקבע לי לפני שנולדתי ועליי רק לבחור בטוב.

הייתי קוראת הרבה משפטי חיזוק, הרצאות של אמונה וביטחון בה', ומוציאה את עצמי לדברים חיוביים שנותנים לי כוח.

והבנתי שהיחידה שיכולה לעשות אותי מאושרת, זאת אני בעצמי...

מאחלת לך למצוא את האושר הפנימי שלך, כי מה ששלך יגיע עד אלייך 💖

-אני מאמינה שהחיים שלי מתקדמים למרות שזה לא ניכר כרגע בפועל. לא רואים צמח באמצע גדילה, רק במבט לאחור.

-ממש לא, אני מרגישה רחוקה מהם... החלומות הישנים שלי מרגישים כמו חלומות של מישהי אחרת כי אני כבר לא חולמת אותם, ובכל זאת צובט לי בלב כל פעם שאני רואה מישהי אחרת שהגשימה אותם.

-למה את מרגישה שכל הדלתות נסגרו?

 כשנדחקתי לקיר, הקיר נשבר. זה מה שקרה. היה כואב. אח"כ רווחה.

לא יזיק לשוחח עם מישהו מקצועי או לא, אבל מבין ויכול לעזור לחלץ את החוט מהפקעת

ולנער את תחושת הסנדול (?).

אולי חשוב להיות מסוכרנים עם כל נשימה; להיות בתיקו איתה. להתקדם באותו

קצב. לעבור רק את היום הזה בשלום (את זה שמעתי מאדם  גדול). קראי

את הספר "אל דאגה" - יש לו שם רשימה של: רק היום....

לכתוב לעצמך מה היית באמת רוצה. על מה אתה/את מתאבל. מה מפריע.

למה העצבות.  לא פשוט. אבל השם תמיד מחלץ. עוזר. מאיר פתאום נקודה

קנקנה של אור שנחבאת מתחת לשמיכות החושך הכבדות. נושמת בכבדות,

כמעט לא מורגשת עכשיו, אבל חיה וקיימת.

יהיה טוב. זה לא יימשך לנצח. הנפש שלנו גמישה - "בערב ילין בכי ובבוקר...רינה".

יכולה לגרש חושך גדול.

פעילות איזושהי. לא לחשוב באותו רגע על משמעות החיים שלי. פשוט לעשות.

חושבת שזה עוזר להבהיר את הבאלאגן במוח ולהשקיט אותו. 

אבל הבעיות שלי נשארו שלי. זכיתי בחמלה של השומע, חמלה אמיתית ואוהבת וכזו שבאמת רוצה לסייע, אבל בסופו של דבר "אם אין אני לי, מי לי". לאנשים קשה לפתור את הבעיות של עצמם, כל שכן של אחרים.

לא הייתי אומר ממש שהתאכזבתי, כי ציפיות יש רק לכריות.

הייתי דלוק עליה אבל מבחינתה זה היה ידידותי בלבד. אבל הבנתי את זה, ולא ממש הרגשתי שזה ביאס אותי.

עד עצם היום הזה, היא ה־suicide hotline שלי אם אני צריך משהו.

מצידך צריך לעשות השתדלות לנהוג רגוע וטוב, ולהיות דרוך על הכביש.

וכמובן זה הרבה סיעתא דישמיא כי באמת קורים דברים לא צפויים וה' עוזר.

להתמקד בנהיגה עצמה

לבוא עירני

לזכור שיש חיים מעבר לטסט, לפעמים הנפש מצירת שהטסט והלחץ וההצלחה הם חזות הכל, לנשום ולהזכר שיש אותך מעבר לטסט

ותהנה מהדרך, בעזרת השם תעבור אבל גם אם לא- אתה לומד ומתפתח יחד עם הדרך.

ממש בהצלחה!!

היום ב"ה המסלול של הטסט נקבע על ידי מחשב, וגם יש הקלטה של הנסיעה שלך (לצרכי עירעור), מה שמנטרל את היכולת של הטסטרים להכניס חוסר מקצועיות להחלטות שלהם (מה שפעם היה נפוץ מאוד לצערינו).

אם תיגש כאשר אתה מוכן, לפי המלצת המורה כמובן, אז יהיה בסדר. קצת נשימות לפני כן להרגעת המחשבות והלחץ, וזהו. ואם לא עוברים בטסט אחד, אז עוברים בטסט אחר. וגם זה בסדר.

תצליח.

1. תשובה- לזכור את הטעויות בטסטים הקודמים, הכרת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד לא לחזור על הטעויות האלה-זה העיקר.

2. תפילה, יש באינטרנט תפילה לפני טסט, חפש בגוגל.

3. צדקה, לתרום לאור ירוק או לעמותות מהסוג הזה יש באינטרנט גם.

בהצלחה.

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

קוראים לזה "צידוק הדין". אתה לא מבין, אתה לא מסכים, אתה לא מקבל - אבל אתה מאמין. במה? בכך שאם אלוהים אומר לך שזה רע, אז זה רע. הוא קבע שאסור, אז אני מקבל את פסק הדין שלו. אני מאמין לו, לאלוהים.
 

ייתכן וזה יוביל אותך לשאלות אחרות על עצמותה של האמונה, ואז במצב כזה צריך ללכת ללמוד על זה. אם זה המצב, הייתי ממליץ בחום לא נורמלי על הספר "המצוי הראשון" של הרב מיכאל אברהם. ואפשר לשלב עם למידה מתוך האתר של מכון ידעיה.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?