איזו הברקה עלתה לי הלילה! נראה לי שאני עומד להפוך למליארדר.

הפתרון הסופי לבעיית היתושים... 

מכירים את המלכודות האלה של הזבובים ששמים בהם נוזלים מהביוב?

אבל זה מגיע להם! 

הם התחילו... 

(ו@הולם במיוחד, אף פעם לא תרמת דם?)

אין על השנינויות של התימנים! 

והכי אני אוהבת בעדה שלי, זה שהם יודעים לרדת על עצמם 

 ואז הם יוצאים גם חכמים, גם מצחיקים, וגם צנועים..

 אז מאיפה לך הבקיאות הזו?!

פעם, בארוחת שבת כלשהי, סיפרתי לחברים על כך שבחוג למקרא לומדים לצדי גם כמה סטודנטים זרים מסין, שבאו ללמוד באוניברסיטה העברית כי החוג למקרא שם מאד נחשב מבחינה אקדמית. 

אז הם תהו ושאלו: למה סינים באים ללמוד מקרא בכלל? למה זה מעניין אותם?

אז עניתי: דבר ראשון - חלקם נוצרים, והמקרא מאד מעניין אותם; וחוץ מזה, יש אנשים שמתעניינים בתרבויות זרות. זה כמו לשאול למה יש מחלקה לאשורולוגיה באוניברסיטה העברית... 

ואז הם כולם בהו בי בעיני עגל, שאלו מה זה אשורולוגיה, וכשהסברתי להם אז הם שאלו אותי אם ברצינות יש מחלקה לאשורולוגיה באוניברסיטה העברית... נו, באמת. 

בקיצור: להתעניין בתרבויות זרות זה דווקא נחמד אפילו אם הם קטנים ושחורים... 

יש גם תימנולוגיה?? הייתי רוצה ללמוד יותר.

בכולופן, ימ"ל היה נראה בקיא בהגייה של תימנים ברמה שרובם לא יודעים.

ולצערי, היום כבר פחות שחורים.. 

סח'בק אשכנזי למהדרין.

אממה? רמב"מיסט, כך שלמעשה אני יותר תימני מרוב התימנים המסופרדים של היום (שכידוע גם הספרדיות השתכנזה, מין אבולוציה שכזאת..).

גם הרבה ברסלברים שמכירים אותי שואלים אותי על מקורות בליקוטי מוהר"ן וכתבי ברסלב במחשבה שאני משלהם, למרות שסביר שאם היו שומעים את הדעות שלי היו מושכים אותי בםאות החוצה...

ו@עוד סתם אחד, אני דווקא לא מוצא עניין ללמוד על תרבויות שלא תצא לי תועלת ממשית מהלימוד עליהן (לצורך הדוגמה - בלימוד אשורולוגיה יש לי קצת תועלת, בניגוד לחקר התרבות הסינית למשל, אבל גם היא לא מספיקה בשבילי כדי להקדיש לה זמן שאני יכול להקדיש ללימוד מועיל יותר).

"אחיי בני תימן..."

ובכן, הבנתי בערך, יא מורי. 

הגעתי למסקנה הפשוטה שאתה מחטופי תימן.

נ.ב. אימצתי לי-

לבנבן עם עיניים ירוקות, לא מתיישב עם הקונספירציה.

ואם כבר: מארי.

ובהטיה: מוורים, מוורינו, מווריהם.

זה מה שטוענים, שדווקא את ה"יפים" לקחו הציויינים!

וקיבלתי את התיקון, יא מארי.

לכן  הדגשתי "לי". עניין וסקרנות גרידא היא לא תועלת ממשית בעיניי.

או שפשוט הדברים היחידים שמעניינים ומסקרנים אותך הם בתחום התורני? הרי כתבת בעצמך "אני לא מוצא עניין ללמוד על תרבויות" וכו'. 

שלא יישמע מזה שיש לי ביקורת על תופעה כזו. כמה מחבריי הטובים ביותר הם כאלו (טוב, המשפט הזה כבר די מסגיר שיש לי ביקורת על תופעה כזו...). אבל לא זו דרכי. ובכל אופן אני מכיר בכך שתופעה כזו קיימת, ולכן לא מפתיע אותי שישנם ישראלים אשורולוגים, או סינים שלומדים מקרא... 

דווקא יש לי תחומי עניין נוספים מעבר לתחום התורני(אני אפילו די סקרן באופן כללי), הראיה שאני פה. אבל אני לא רואה בסיפוק היצר הזה ערך. (כשכתבתי "עניין" התכוונתי לטעם).

לצורך העניין - מדע ופיזיקה וכן לוגיקה וכדו' מאד מעניינים אותי ואני גם רואה בהם חשיבות גדולה (מבחינות מסוימות לא פחות מלימוד התורה) ולכן אני גם משתדל לעסוק בהם.

סקרנות היא יצר, אבל האם יועיל לי לדעת מה המניעים של קביעת היסודות ובעלי החיים בסדר השנים והחודשים בלוח השנה הסיני? לא נראה לי.

אני לא בטוח שזה לא יועיל לדעת מה המניעים של קביעת היסודות ובעלי החיים בסדר השנים והחודשים בלוח השנה הסיני; אני מסכים שיש מלא דברים מעניינים בעולם וצריך לעשות תעדוף, כי אדם להבל דמה וימיו כצל עובר. 

אני מתפלל מתוך המשנה תורה, הבלדי מבוסס עליו ברובו.

ללא כל תוספת (בריך שמיה וכו')?

תלוי בחשק (הכוונה אם יש לי חשק ללמוד, אם לא אז אני אומר).

אגב, יש כמה תשובות מעניינות בשו"ת הרמב"ם על הוספות בתפילה (וגם בספר ובשו"ת של ר' אברהם בנו) אבל אכמ"ל.

רק אצטט: "קאשאם צנעא, ולא מארי אלבלאד".

@רחפת.., אם במוורים עסקינן.

למה, אם כן היית מנסה לדרוס אותי?

יש פשוט רשימה ארוכה לפניך

מתנצל אם זה גרם לאי-נוחות כלשהיא

ואפילו את "מלחמות ה'" לא קראתי עד הסוף..

ובכלל, אני לא מיישר את השקפתי לפי שיטה או הגדרה מסוימת. עניות דעתי היא עצמאית גם בעניין הזה.

סנובים שכמותם. 

שאלה לי, זאת אומרת שהתכלאל זה דומה לנוסח של הרמב"ם??

כמו כן, אשרייך שאתה דבק בשיטת הרמב"ם.

זה מעיד על משמעת עצמית ראויה להערכה.

זהו, לא מדבר איתך יותר! 

הנוסח הבלאדי מבוסס על הרמב"ם, אבל יש בו הוספות.

יש ברמב"ם לא מעט חומרות, אבל עוד יותר קולות (או יותר נכון - פחות חומרות מיותרות), ככה שזה דווקא קל יותר.

או אצל מי בחגים (אמא קובעת..)

מעניין מה שאתה אומר לגביי הרמב"ם.. זה מצטייר אחרת. 

אז אם הבנתי נכון? אני הולכת לקבל אוויר משלהם?? עזוב, יש לי לחץ דם נמוך.. עוד אוויר בתוכו ובכלל אני ארחף..

הרי הם לא יצליחו להשלים את הדם החסר אחרי שיוציאו מהם... 

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.

תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?

האורך? מספר השחקנים?

טוב אז יש לי שיעורי בית לחקור.

לא משנה הסגנון והאורך העיקר שיהיה אפשר גם בשני שחקנים ומעלה ולא מ-4

כלומר שנאה עצמית היא לא הפרעה בפני עצמה, אלא תסמין של הפרעות ומחלות שונות, בעיקר דיכאון מג'ורי והפרעות חרדה למיניהן.

מכמה היבטים לגבי קנאה וכעס שמבלבלים את הדעת.

מקומות מהיבטים שונים.

בכללי הוא כותב עמוק עם המון מקורות והסברים קצרים, וכדי להבין את השפה שלו ואת הרעיונות שהוא מנסה להעביר, צריך הרבה יגיעה. גם צריך להשוות בין כמה וכמה מקומות.

אתן לך דוגמית מהפרשה שהייתה:

"שענין הפגם שהוצרך לתקן הוא בחינת חטא עץ הדעת כמבואר אצלינו בהרבה מקומות, ופגם עץ הדעת הוא בג' בחינות קנאה ותאוה וכבוד המוציאין את האדם מן העולם [אבות פ"ד מכ"א], והוא נתקן ע"י ג' אבות שהם בבחינת אהבת ה' ויראתו ותפארתו כמש"ה [ישעיהו מט, ג] ישראל אשר בך אתפאר שהוא תיקון ג' בחינות אלו, והרמז לזה כי ג' אבות עם הכולל כמספר עץ הדעת".

כלל וכלל ושצריך להתגבר על זה, רק הוא מציין תופעה. הוא אומר בלשונו שדווקא צריך להפוך את המחשבות עלמא דחירות.

הרבה פעמים (לרוב) לאדם יש דימוי עצמי נמוך

זה גורם לו לשנאה עצמית, תיעוב עצמי מוסתר או יותר גלוי.

וזה הרבה ממה שהורס לאדם בחיים, זה התעללות עצמית.

בלי מודע האדם בעצמו מחבל לעצמו בחיים. 

תודה

האמת שאני כתבתי טוב לא התכוונתי דווקא לטוב במובן של נכון מוסרית אלא גם לטוב במובן הנעים והמועיל

כלומר גם מסעדה טעימה היא מסעדה טובה למרות שאין בה שום דבר מוסרי

אבל ברור שהמוסריות היא גם חלק מהטוב הזה

כשחיים את האדם שאנחנו בכל המובנים. כשמחים בחלקנו אבל משתדלים

לדייק יותר במה שממלא אותנו סיפוק. בנתינה לעצמנו ולאחרים בצורה מאוזנת,

כשמצליחים להתגבר על משהו אצלנו, ולו אחת ליום ומבחינים בזה.

כשמצליחים לגרום למישהו (במיוחד במשפחה) שמחה. כשמצליחיףם

לבטא את הכשרונות שבנו, כשבסוף היום, כשמתבוננים אחורה, מרגישים

שהיום מוצה. היטב ולא בוזבז. מוצה נכון. כשזוכרים שהשם מלווה אותנו

תמיד בכל זמן ובכל מקום.

מותר לשאול ולתהות כפי שהיא תוהה (בליל סערה...). בטוחה שיש הרבה ספרי קודש שמדברים על זה והוגים בזה.

צריך למצוא אותם.  אולי תנסי לשמוע שיעורים של הרב אהרן לוי בהידברות. מאוד מתקבל על הדעת שגם הנושא

הזה עולה באחד השיעורים, או ביותר.  אפשר גם לשאול אותו בתגובות. הוא עונה, אמנם בקצרה, אבל זה יתן

כיוון מחשבה...

מה עם הרב נויגרשל? אם לא טועה, בימי שלישי בערב (22.00?). שואלים אותו כל מה שמעניין, מטריד,

מעלה תהיות....מאוד ממליצה. הוא גם יכול להפנות לשיעורים ו/או ספרים העוסקים בזה.

הוא עמוק וירא שמים ויודע ה מ ו ן.  

אולי אפשר לחפש גם באינטרנט , כמובן, עם ביקורת ולא לקבל כל דבר  - עם ביקורת ומחשבה.

להשוות לחכמינו, לדרך התורה.

בצורה שטחית אולי, שהטוב הוא הקב"ה. הוא מקור הטוב וכל מה שנובע ממנו הוא טוב.

מו"נ נחשב לספר פילוסופיה, לא?

במשפט אחד, למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.

אולי, זה הטוב.

אני מציע לך לקרוא את הדיאלוג האפלטוני הידוע "אותיפרון", או למצער לקרוא את "פרוטגורס". הם עוסקים ממש בנושא הזה.

אני לא בטוח שתצא מהם תשובה חד משמעית, אבל אני בטוח שתירדם די מהר

ולגבי איפה ה' בסיפור? ובכן, הוא זה שיצר את המערכת ואת האדם, ולכן הוא יודע מה עובד הכי "טוב" כלומר מה מתאים לחיים בצורה המושלמת.

מרגיש לי קצת שטחי, אבל אולי זה מועיל כנקודת פתיחה כלשהי.