"מפספס הזדמנויות"

מה חשוב לך בבחורה? משהו במראה,סגנון מסויים של אופי ועוד- למה שלא תנסה לצאת עם מה שהפוך מזה,אולי אתה מפספס?  אין לזה סוף והתחלה.

אנחנו זה הבחירות שלנו ואנחנו זה מה שחשוב לנו. כמו שגברת מסוימת לא הייתה יוצאת עם מישהו שנמוך ממנה,כך גם לא הייתי יוצאת עם כזה ש'נמוך' ממני בדברים אחרים. 

אם מציעים לך בנות שלא צנועות מבחינתך,בדוק האם המציעים מודעים לחשיבות העניין מבחינתך,ודאג להבהיר את זה כששואלים אותך מה אתה מחפש..

בברכת "והצנע לכת עם אלוקיך". בהצלחה

לא בונים על זה שהבחורה תשתנה! 

בס"ד

ואם ההלכה חשובה לה אבל היא יודעת שיש היתרים לחצאיות שלא מטאטאות את הרצפה?

אולי גודל הכיפה לא מאד מאד משנה אבל לא אסכים למשהו שיש לו כיפונת או שהולך למקומות מעורבים כמו הופעה או משו כזה. בעיני זה צודק מאד. מה שמנחה אותי זה כמה הקב"ה מוחשי בעולם שלו ובעיני גודל הכיפה, ציציות, סגנון הלבוש משפיע. אני זוכרת שמאז ומעולם רציתי משהו שלא מתבייש בחיצוניות הדתית שלו, ולא במובן הרגיל של להתבייש, אלא במובן של עד כמה אני מחצין את העולם הדתי שלי, וכן, אורך החצאית אומר משהו, עד כמה אני שמה את הרצונות שלי למול ההלכה. אני חושבת שזה אכן דבר ראוי לפסילה ולא סתם בררנות. בסופו של דבר אתה רוצה להקים בית של תורה, של יראת ה' וגם ודווקא במקומות שלא כ"כ מתאים לי. 'ותהיי יראת ה' על פנייך כל ימייך שלא תחטא'. 'שיויתי ה' לנגדי'

בסד

זה המינימום של המינימום בהלכה. וזה שזה פרוץ ובנות ונשים רבות הולכות אחרת זה עצוב.

ושום נורמה חברתית לא תהפוך את האסור למותר.

בכלל גם השוק מתת לברך יש ספק אם זה בסדר שתהייה גלויה,

וכולם הולכים לפי הדיעה המקילה, אבל עם גרביים,

ואני אולי זקנה מידי- אבל לא ברור לי איך הליכה על הקצה של ההלכה הפך להיות "דקויות של צניעות.."

לכל אחת יש את הבחירה את להתייחס להלכות צניעות, אם זה ניסיון קשה מאד עבורה,

או משהו שמתי שהוא תשתפר בו, או שבכלל זה לא בשאיפות שלה,

אבל חשוב לקרוא לדברים בשמם.

אם הפותח היה כותב שפוסל על חצאית שלא מטאטא את הריצפה,

או על שיערת אסוף למחצה בלבד,

וכד' אז אולי באמת יש כאן הגזמה ופיספוס- אם כי עדיין הרצון לאישה צנועה הוא לא שטחי בשום אופן!

אבל כשמדובר על קווים אדומים בהלכה מה שטחי בזה?

היית יוצא עם מישהי שאוכלת טרפות ונבלות?

לא חזיר ח"ו, בהמה טהורה רק שלא נשחטה כהלכה....

מה ההבדל???

בס"ד

"לא לפסול על כאלו דקויות"

ולגבי הדוגמאות שהבאת

זה לא כמו לשון הרע וכעס בכלל.

כי לשון הרע יכול לתפוס אדם בלי שהוא שם לב או התכוון,

וצריך מודעות, תשומת לב וכ'- ואגב גם זה נרכש ולא כזה מסובך.

(לא יודעת למה עושים מיזה כזה ביג דיל... )

גם לכעוס אדם לא הולך לחנות חושב איזה רגש אני קונה? מה הכי יפה ליי?

בצבע, בגיזרה וכ'... קורה משהו שאנו מגיבים אליו רגשית וצריך בזמן אמת להתגבר על היצר.

אבל ביגוד לא מתחיל ברגע שבחורה הולכת ברחוב, לפני שהיא לבשה את הבגד ברוב המקרים היא חיפשה בכמה חנויות עד שמצאה בדיוק את זה, (או לחלופין התפשרה), מדדה עוד כמה חצאיות, שלימה במיטב כספה והלכה לבית...

גם בבית היא חשבה על הופעתה החיצונית מהנעליים ועד הסיכה בשיער- כולל.

זה משהו שהמון מחשבה מושקעת בו. וראוי חשוב גם על צניעות. 

זה לא משהו שתוקף אותך כמו ניסיון של כעס באמצע החיים.

זה לא קל.

קשה לבת לראות את עצמה עם משהו שלטעמה מחמיא לה,

ואז לבחור לקנות את המשהו ש"מכער" אותה, 

(ואני כותבת בקיצוניות, הצנוע הרבה פעמים מחמיא הרבה הרבה יותר)

אבל הדרישת הבסיסיות של התורה הן לעולם לא "יותר מידי",

ואנחנו סתם עושות לעצמינו הנחות.

זו דעתי.

ולא רק בצניעות.

בכל התחום של שמירת תורה ומצוות- אין משהו קשה מידי,

אנחנו צריכים להבין שהקב"ה שברא אותנו נתן את התורה הזאת בכדי שנקיים אותה.

והתורה היא חלק מאיתנו- זו עבודה לחשוף את זה וכ',

אבל אני לא רואה עניין לעשות הנחות,

כי כאמור עד שבחורה לובשת בגד היא חושבת מליון פעם על כל מיני פרמטרים,

והתחושה בלבישת בגד היא הרבה יותר בחירה מודעת,

מאשר התמודדות עם יצר  כמו כעס שפתאום בוער בך כשאתה לא מוכן וצריך להתמודד איתו,

ועם הנסיבות שגרמו לו...

בס"ד

וכתבתי ככה בגלל שהיום בהרבה מקומות התחושה היא

כאילו זה איזה צידקות מופלגה ללכת עם חצאית שמככסה את הברך,

וזה שהיא מכסה בעמידה לא מספיק,

היא צריכה לכסות גם בישיבה, גם כשעולים במדרגות וכ'.

וזאת ההשוואה לבשר לא כשר.

זה שהשוורמה היא כבס ולא סוס לא אומר שהיא כשרה.

נוסף לסוג הבהמה צריך גם שחיטה כשרה.

זה שהחצאית מכסה את הברך בעמידה לא מספיק.

צריך לכסות גם בישיבה- וככה זה המינימום ההכרחי הלכתית.

מבינה את ההתקוממות שלך ומסכימה איתך לגמרי.

ובכל זאת.. זה עובדה שהפותח ציין שקוראת בשטח שיוצא לו לא מעט לפסול הצעות של בנות שמשחקות עם הגבול הזה והשאלה הייתה האם זה נכון לפסול על עניין שכזה.

לא הצדקתי את צורת הלבוש הזו.. רק ציינתי שלא קריטריון לפסול עליו עקב כך שעם כל הכבוד להלכה יש לכל אחד את הדברים שמהווים נסיון בשבילו והוא יכול לחזור בהם בתשובה ולא צריך על סמך זה לפסול את כל עולמו הערכי והרוחני של האדם.

בס''ד

א. לגבי האופציה שיכול להיות פספוס כי היא תשתנה- אנלא חושב שאפשר לבנות על דבר כזה. 

השאלה האם במצב כמו שהיא היא לא פחות דוסית ותורנית מאשר בחורה שצנועה לא על הגבול.

ב. מסכים שאני לא מבין את הקושי. משתדל כן להבין אך אני בן ולא בנסיון אז איפשר להבין עד הסוף. ואני מעריך את

הצנועות ומלמד זכות על אלו שלא (כי זה קשה, כי הן לא גדלו במקום שזה בא טבעי וכו) ואני לא דן אף אחת. 

וודאי שתכונות ומידות יותר חשובות מצניעות חיצונית- אני פשוט מנסה להבין האם וכמה באמת הלבוש החיצוני

משמעותי ואומר על הבחורה או לא.

ולגבי ההשוואה לקושי של בנים בענייני שמירת עיניים וכו- אני חושב שבאמת ישנו צד שווה חזק מאד, והוא- שכל

מין מתמודד עם נסיון מאד גדול שהצד השני לא באמת יכול להבין.

אך האם לגיטימי לא לנצח בקרב?

יש בחורה שתרצה להיות עם בחור שלא שומר על העיניים והברית? גם אם "קשה לו"?

תתייחס בסלחנות לכך שכשהיא הולכת איתו ברחוב העיניים שלו מטיילות?

בס"ד

יש בנות עם חצאיות ארוכות שבוא נגיד שהיו יכולות להיות יותר יפות בלשון המעטה..

עניין של סגנון, פחות של אורך.

אתה יכול אולי להגיד שמישהי צנועה יש בה חן כלשהו, אבל יופי זה לא משהו שנמדד באורך בד"כ..

בס"ד

ובעניינים שהם לא אורך קשה מאוד להכריע מה צנוע ומה לא.

אני בת, ועדיין לא הבנתי

הרבה יותר קל לקנות בגד קומפלט מבלי לחשוב על חצאית בסיס

הרבה יותר יפה ללכת עם מחשוף

הרבה יותר יפה שהשיער שלי קצת מחוץ למטפחת.

אז מה?

גם יותר קל שיש וואטספ גם בשבת שנדע מתי לבוא לזרוק סוכריות

ויותר קל לא לדאוג לחסימות באינטרנט.

לא אמרו לנו שיהיה קל. אבל "קשה" זה לא בהכרח הולך עם "לא טוב".

אשרינו שזכינו.

שאין הבדל בין זה לבין מי שמדברת לשון הרע, וממילא אם לא פוסלים על לשון הרע - אז אולי, אולי אין סיבה לפסול גם על חצאית שלא מכסה את הברך כשמתכופפים. אולי. 

אשרינו שאנחנו לא פרפקציוניסטים - כי אז גם לא היינו מרשים לעצמנו להתחתן (כי אני אינני צדיק יסוד עולם, לא יודע מה איתך; אגב - זה היה לשון הרע על עצמי, ולכן אסור לך להאמין לזה...). 

זה קשה והתמודדות יומיומית כש..

- את מתחזקת יותר ממה שהיית וצריכה לשנות סגנון לבוש.

- כשבאת מבית שהוא לא כזה וכולם מתלבשים אחרת ואת פתאום "דוסית" שמקפידה.

- כשחווית נפילה רוחנית גדולה ואת צריכה לקום ממנה ולהציב לעצמך את הגבולות מחדש.

- כשאת מתוסכלת כי לא מוצאת בגדים שהם צנועים ויפים למידותייך ומתחילה לעגל פינות בשל כך.

- כשאת נמצאת בסביבה שלא תואמת את האמונות שלך או את הרמה הדתית שלך ונראת כמו עוף זר     בסביבתך וכל פעם מחדש את צריכה להזכיר לעצמך למה את מתלבשת ככה.

- כשהחברות שלך לא מתלבשות ככה ואת כן.

- כשאת יוצאת ממסגרת מחנכת ותומכת ששם זה כלכך ברור מאליו אל חיים בהם את צריכה להציב לעצמך   את הגבולות ואין אף אחד מסביב שגם כמוך.

בנות.. לא חסר..

לא אמרתי שזה הסיבה שלך.. נתתי דוגמאות להתמודדויות של בנות אחרות שאני כן מכירה שההלכה היא מאוד חשובה להן  והן הולכות מאוד צנוע וכמו שצריך אבל הקושי הזה קיים אצלהן 

אולי רגעית אולי תמידית.. אולי היא בעבודה עלייה כרגע ואולי היא נכנעת.. אבל לא פוסלים על סמך זה את כל שאר העולם הרוחני והערכי שיש שם..

זה אחד הקשיים שבהתמודדות עם הצניעות.. שזה חיצוני ונראה לעין..

כשיש לך התמודדות על לשון הרע או ברכות או נטילת ידיים לא כולם יודעים את זה ויכול להיות שתקופה לא תקיים אבל תעבוד על עצמך ובעזרת ה' תחזור לדרך הישר.

בצניעות טיפה נופלים ישר זה נראה לעין ויישר מקטלגים ושופטים על פי זה.. 

נכון, זה חשוב מאוד, אבל יכול להיות שזו נפילה רגעית

אבל לא לפסול מלחתכילה.. זו הייתה השאלה פה.

אולי תצא איתה ותרצה להמשיך ורק זה יפריע ותשאל אם זה משהו שמבחינתה היא מוכנה להתחזק בו והיא תאמר שכן.. ויכול להיות שגם לא. ואז תשפוט..

מכירה הרבה בנות שדווקא אחרי הנישואין התחזקו בצניעות חלקן בגלל הבעל וחלקן מתוקף עצם היותך אשת איש וגם ככה העניין של לחסות את השיער מחזק אצלך את כל חשיבות הצניעות

אם זו קטגוריה שעל פיה רוצה לסנן לחתכילה, אז תעשה את זה..

שאלו פה את דעתנו.. הבענו עמדה וניסינו להביא נקודת מבט מהצד השני

לא באנו להשוות לבישת כיפה אל מול צניעות ספציפית

למה לא חיצונית וסמלית?

את רואה אם הוא שם או לא ובאיזה גודל? - אם כן, אז היא מצווה חיצונית שברור לכל אדם אם הוא מקיים אותה או לא.

יש הבדל מבחינתך בגודל שלה? - אם כן,  אז היא סמלית, היא מסמלת משהו (מצב דתי וכ')..

בס"ד

חוץ מזה ששוב, השאלה היא על מה מדובר.

אם מדברים על חצאיות מעל הברך זה עניין אחד,

אם מדברים על חצאיות שעוברות את הברך ופשוט נותנות למנקי רחובות לעשות את העבודה במקומן, זה עניין אחר.

בעניין הראשון אני בד"כ אחשוב שזה כי קשה לה, לא ישר אגיד שלא אכפת לה מההלכה.

בעניין השני אני אגיד שהגזמתם.

אגב, סגנון לבוש בין אם הוא ארוך ובין אם הוא קצר מעיד יותר מהאורך.

אני הולכת [בינתיים] עם ארוך ואני חושבת שמי שיראה אותי בשבתות ישייך אותי למקום הנכון שלי ומי שיראה אותי ביום חול ישייך אותי למקום אחר.

פשוט כי בשבתות אני מתלבשת אלגנטי ומודרני יותר [אני מדגישה שוב- מדובר על ארוך עד הרצפה בשני המקרים] ובימי חול יותר כמו מתנחלת.

זה בע"ה ישתנה מחר אבל אני מניחה שהפואנטה הובנה.

הלוואי שתמצאי המון בגדים מהממים במחירים כיפיים!

היית עם חברה?

בס"ד

אבל כנראה שככה תמצא את האחת שלך.

ב"הצלחה.

מה המניע שלך ללבוש חצאית שלא עוברת את הברך? (לא אומר עלייך, מתכוון בכללי...)  כדי לדעת טוב יותר האם כדאי לא לצאת איתך?

להערכתי הזהירה כמות לא מבוטלת של בנות תראה את השאלה הזאת כמזעזעת וכלא שייכת בכלל בשלב הבירורים המקדימים. אז כן, הרבה פעמים הבנים נאלצים להסתמך על מראה עיניהם וזהו... כשזה לפני הפגישה הראשונה/בפגישה עצמה.

ובנוסף, צריך לזכור - אין פה עניין של "יש בנות שהן שיא הדוסיות אבל הולכות עם חצאית מעל הברך" - זה פשוט לא נכון הלגיד דבר כזה. כי ללכת עם חצאית מעל הברך לא יכול להיות שיא הדוסי בשו מצב - זה נגד ההלכה הכי מיקלה שיש בשדרת הפוסקים (ושימי לב - זאת ההלכה המקלה, וזאת בכלל רק דעת יחיד בהלכה - את מודעת לכך ש99.9999 אחוז מפוסקי ההלכה בדור האחרון ל-א הלכו לשיטת הח"ח - המשנה ברורה, ובעצם פוסקים שצריך לכסות את כל השוק התחתון - עד כף הרגל - לכל הפחות לכסות בגרביון את מה שמתחת לברך, וחצאית עד לאחר הברך - כלומר, זאת דעת רוב הפוסקים בהלכה. ומי שהולכת לא ככה נסמכת על דעת היחיד של המשנה ברורה...)


 

מה שאומר שזה קריטריון יעיל שבהחלט רצוי ומומלץ ללכת על פיו.

שטוענים שהעיקר מה שבלב והעיקר האישיות וזה לא אומר כלום וכו' וכו'.

אני לא אומר שאתם טועים, אבל:

לעם ישראל יש הלכה ובהלכה כתוב "שוק באשה ערווה". אגב, זה כתוב גם בגמרא של עם ישראל.

אבל משתדל לתת עצה טובה לבחור..

לא בכל תחום בעולם הרגש יעיל...

האם בגלל שלא כל הבנות שמקפידות על צניעות, מקפידות גם על מצוות אחרות - לכן כעת בדווקא נלך לצאת עם כאלה שלא מקפידות על צניעות העיקר שהן מקפידות על מצוות אחרות?

ובכל מקרה, שתדעי, צניעות זה מצווה שעוד לפני שהיא עניין פרטי של מצווה פרטית מסויימת אחת מתוך כל המצוות - היא עניין רחב וכוללני הרבה יותר, שנוגע גם למידות בנפש ועוד - ומה לעשות, לבנים רבים סוג צניעות מסויים הוא מאוד חשוב... אז כן, זה יהיה חשוב להם.

ומי שיותר קריטי לו שהבחורה לא תדבר בכלל לשון הרע ובשביל זה יהיה מוכן לצאת גם עם בחורה שהולכת עם חצאית מעל הברך - שיהיה לו בכיף, אבל לי ולעוד הרבה זה לא מתאים ולא קשור...כי זה לא סותר זה את זה. ויש קוים אדומים שונים שכל אחד מציב...

וככה גם הפוך, בבחירת בנות, בנים לצאת איתם... הרי ברור שגם בנות פוסלות על דברים חיצוניים - דתיים או בלי קשר לעניין הדת (מודה ומתוודה, גם אותי פסלו על סיבות חיצוניות, ככל הנראה בלי קשר לדת אבל ייתכן שגם ע-ם קשר לדת - וזה לגיטימי וזכותה של בחורה לפסול בתוך דייט/לפני פגישה ראשונה, על העניינים האלה. ואם כל היום אני אתחיל ליילל שזה לא הוגן ושהם בכלל לא יודעות איך אני בפנים וזה רק חיצוניות וכו' וכו' - אני אהיה שרוי באומללות ובדיכאון עצמי יותר מידי זמן במקום להתקדם הלאה ולהבין שהיא פשוט לא הזיווג שלי ויאללה בוא כבר נמצא את הזאת שתעמוד איתי מתחת לחופה!

אני אצטט כדי שיהיה לך יותר נח: "אני תוהה האם אני צודק בסינון שאני עושה או שאני טועה וגם הבנות שלבושות יותר על הגבול תורניות ודוסיות לא פחות, ואני סתם מפספס הזדמנויות?".

במלים אחרות: זה דבר שחשוב לו, אבל הוא בדיוק פתח את השאלה שאת טוענת שהוא לא פתח; ולכן כן יש מקום להסביר את הקושי שמאחורי שמירת הצניעות וכו'. עובדה, זה בדיוק מה שהוא שאל עליו. 

אחרת זה היה סתם שרשור פריקה, ולא "שאלה לבנות". לא הבנתי מאיפה התפיסה כאילו זה בכלל לא לעניין לענות על השאלה שהוא העלה בעצמו. 

יש הקפה ב?

טוב אז הקב''ה ישלח לך את האחת שתתאים לך בדיוק גם מבחינת צניעות, זה לא עניין של מה בכך.

בהצלחה

ממשהו דתי 

לפעמים זה עושה אותה יותר נשית בעיניו

לפעמים זה נותן לו להרגיש שהיא יותר "שלו"

לפעמים זה מקטין אותה (וככה היא פחות מאיימת בעיניו, נשמע נורא אני מניח שזה לא דבר מצוי)

לא כל נושא שיש בו הקשרים דתיים הוא כולו דתי ומעורבים בו הרבה פעמים עניינים רגשיים אחרים שרק מתחשפים לעניינים דתיים

רק ה' הוא בוחן כליות ולב

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה