יש אפשרות לשיחה פתוחה וכנה באיזה ערב נעים במסעדה או משהו כזה? שיחה שבה שני הצדדים יעלו את מה שמפריע להם (יכול להיות שגם להם לא פשוט עם זה!) ותמצאו ביחד פתרונות שמוסכמים על שני הצדדים.

אולי שהם יבואו אליכם לשבת ואתם אליהם באמצע השבוע, אולי שתגדירו כמה דברים שהכי מפריעים והם ימנעו מהם ואולי עוד הרבה פתרונות שאפשר לחשוב עליהם ביחד.

בהצלחה!

קל לייעץ מהצד

1. יבואו לארוחה אליכם ויסעו. 

2. לעדכן במייל הישובי שתשמחו לקבל דירה/יחידת דיור בכל הזדמנות. ושישהו שם.

3. שיתארחו אצלכם ויחללו שבת אבל רק בחדרם. 

   להחליף דלת החדר ליותר מבודדת רעש?

4. לעשות משקוף ודלת בתחילת המסדרון וליצור מעין "יחידת דיור" ל2-3 חדרים.

    ושם הם עושים מה שרוצים. הילדים ישנו בסלון. או

   שבאים בבוקר והולכים אחה"צ. 

לא יודע עד כמה יש טעם להכנס לזה אבל כתבתי בכ"ז, יתכן וזה מיותר:

5. בהנחה שזה המצב שמייצג פחות או יותר (הפתירת תשבץ ביודעין) את הנורמה שם 

    הייתי מציע לשאול דמות שמוערכת ע"י הבעל (רב הישוב?)

    עד כמה זה פוגע בבניין הנפש של הילד. ברגע שזה יהיה צד ג' יהיה לבעלך יותר קל לראות 

    את הדברים בצורה מאוזנת ולהכריע. זאת הכרעה שלו בעיקר. מכל הבחינות. 

6. אולי אולי: 

   אולי צריך לשקול את הדברים בצורה עניינית וקרה. 

   צורה קרה זה אומר שאתה מספר את המקרה לעצמך כאילו זה קורה לזוג חברים, או שמישהו בפורום כותב      ואתם עונים לו . במנותק מאמוציות.

   באופן אובייקטיבי. ולא סובייקטיבי. ואח"כ על גבי זה להוסיף את השיקול המשפחתי-רגשי. 

   ככה הדברים אולי יקבלו מידרוג מסויים מבחינת חשיבות.  

   רב הישוב או צד ג' כלשהו  יוכל להוריד הרבה מהמתח המובנה בשיחה הזאת ולכוון אותה לתכל'ס 

   מעצם זה שאת לא תהיי השוטר והוא מתחפר בהגנה. אלא שניכם מחפשים פתרון מיטבי.  אין מנוס כנראה מלהכריע ולדרג מה יותר חשוב.  ללא אמוציות. ומנקודה זאת לפעול בהתאם. קשה. 

הוא לא יפתור לכם. אלא תראו את הדברים ותכריעו בעצמכם. 

אפילו אולי שילך לבד לרב. כי בסופו של יום א. הוא הבעל. ב. זה המשפחה שלו ואז את יוצאת מהמשוואה 

  וזה הוא מול עצמו. ואת שם רק כדי לשמוע להקשיב ולא לחוות דעה בשלב ראשון. 

   לתת לו מרחב התלבטות נוח ונטול ביקורת. מעצם נתינת המקום הכוחות שלו להנהיג את המשפחה יצמחו.

  . בלי ציפיות גם לא בלב לקו סיום מוצלח מבחינתך. אחרי כמה שיחות כאלה אולי זה יתבהר מעצמו.

7. קל לייעץ.

להורי היתה בעיה דומה 

ואכן כבר כשלושים שנה שהם לא היו אצל סבי בשבת, אני יכול לומר מנסיון אישי - אומנם יש חברות טובה בין המשפחות (דודים וכו') אבל אין כמעט קשר. זה לא רק 'מחויבות משפחתית' אנחנו יכולים לעשות מפגש משפחתי ואז לדבר בכיף כמה שעות ונחמד לנו והכול אבל אנחנו לא מאמת מכירים אותם 

אצלנו הם מכבדים מאוד (עשו אצלנו ליל הסדר לפני 3 שנים (בגלל אלצימר של סבתא שלי) והם שמרו חג לגמרי) אבל צריך לזכור שזה אכן גורם לכך שאין כמעט שבתות יחד - ובמהלך השבוע עובדים ככה שהקשר הוא מאוד מרחוק

הבעיות הקשות ביותר הן לא בעיות של פרקטיקה,

אלו בעיות של חסכים רגשיים.

מה שאני מתכוון לומר - זה שהקושי הגדול שלך לפגוש את החילו שבת שיש במשפחה של בעלך,

הוא ככל הנראה לא נובע מעצם חילול השבת שלהם, אלא יושב על נקודה יותר עמוקה, רגשית שגורמת לך

לפעול.

והנוקדה הזו היא שצריכה להיפתר יותר מאשר המבנים הפרקטיים- כי אפשר לבנות מערכות חיים שלמות

מסביב לנקודה רגשית רק כדי לא לגעת בה ולהתמודד איתה, אבל הן יהיו מסורבלות- קשות, ולא יפתרו את

הבעיה.

לכן נראה לי שקודם כל תפתרי מול עצמך את הקושי הזוגי בחילול השבת של המשפחה של בעלך, לפחות תביני

מה בדיוק גורם לך לפעול.

אולי זו תחושה שהוא מעדיף אותם על פנייך(מוכן לקחת אותך למקום שלא טוב לך בשביל לא לפגוע בהם)

אול זו תחושה שהוא לא מספיק מגן על הילדים(החינוך של הילדים נפגע מהמפגש עם סביבה חילונית)

או כל נקודה רגשית אחרת שאת לא מרגישה מספיק בטוחה בה והמפגש המשפחתי הוא הטריגר שגורם לה

להידלק.

אחרי שתמצאו את הנקודה הרגשית ותתמודדו איתה, יהיה הרבה יותר קל להבין מה אפשר לעשות באופן

פרקטי מול המשפחה שלו.

אור בשבת. קשור לחסכים רגשיים.

זה סיטואציה טכנית לחלוטין שצריך למנוע אותה בשיא הרגישות והיא ממש לא קשורה לעובדה שיש משהו בתת מודע רגשי מול הבעל ומשפחתו

חוסר הרצון שהילדים יחשפו הוא אכן לא מוכרח להיות קשור, אבל זה לא כזה נורא כמו שעושים את זה.

ילדים נחשפים להרבה דברים שונים ומבינים שיש אנשים שונים שמתנהגים אחרת. ילד מבין שאצל חבר

אוכלים בשעה 4 בצהרים והוא לא יכול לשחק והוא כן יכול, ואצל חבר אחר בשעה שמונה נחים ומשחקים

ואצלו בבית מסדרים תיק בשמונה. אותו דבר ילד מבין שיש כאלו שעושים ככה ואנחנו לא, או שיש כאלו

שלא עושים ככה ואנחנו כן. כשהוא גדל יותר אפשר ללמד אותו למה ומה ההבדלים.

הדברים נאמרים מהתייעצות עם רבותי בשאלה הזו. ברור שאנחנו מעדיפים שלא לחשוף את הילד לדברים

הללו בכלל. אבל זה בד"כ אומר לחיות בתוך בועה מאוד מסויימת, שאני לא יודע אם הכותבת עומדת בתכנים שלה, כי מי שהילד שלה רואה תוכניות טלוויזיה(מתישהו, ולא משנה איך ואיפה) כבר חושפת אותו לדברים גרועים בהרבה מהחילול שבת של סבא.

חוצמיזה- שבקשר למה שהפותחת כתבה- "לי זה לא מתאים", "מאוד קשה לי להיות במקום שיש בו חילול שבת",

"אני נפגעת", גורמים לי להרגיש שיש פה משהו מעבר לשאלה בחינוך מול משפחה חילונית.

יש פה התמודדות זוגית עם משהו, כך לענ"ד, שגורם לה להיפגע אישית כשיש חילול שבת בבית של ההורים שלו

סביבה.

גם משפחה שמתחשבת אבל קורות כאלה פשלות...

ותשמח שלא התנסת בזה (אני מקווה),

כי לכל יהודי מפריע להיות במקום שיש בו חילול שבת,

ק"ו אם זה משפחה...

ויהודי שזה לא מפריע לו - זה מראה על בעיה, לא יהודי שכן מפריע לו...

אני אומר את זה.

אני מתנצל שאני "מזלזל" באנשים פה, אם אני חושב שרובנו לא נמצאים במדרגה שעצם חילול השבת

הוא זה שמטריד את נפשם, בד"כ זה לא עצם העובדה שמישהו חילל לידם שבת. זו באמת בעיה, שאנחנו

לא נמצאים במקום הזה, אבל זו כבר שאלה למקום וזמן אחר.

העובדה שההימצאות שם גורמת לבעיות בשלום בית, היא זו שגורמת לי להרגיש שמשהו כאן הוא מעבר

להיותנו יהודים שקשה להם לראות חילול שבת.

השאלה היא למה זה מפריע לנו, ובד"כ הקושי שלנו הוא לא נקי וטהור על עצם החילול שבת, אחרת

רובנו היינו יושבים ובוכים במשך רוב השבת רק מלהסתכל החוצה לרחוב או לחשוב על העובדה שיש

אנשים כאלו עכשיו בארץ רחוב\שכונה\עיר לידי.

בד"כ מה שמפריע לנו זה משהו אחר, שמתלבש על התירוץ היפה חילול שבת.

וזה פשוט בהדרכה הפנימית שלנו- אפשר לכאוב את המציאות שהם מחללי שבת ולהצטער על כך,

למה זה כזה מטריד אותה? זו שאלה אחרת, שהיא צריך לפתור.

בד"כ, כל הפוסל במומו פוסל. זה יכול להיות שזה נוגע בנקודות רגשיות מסויימות, שלאו דווקא

קשורות לשבת.

ובשם מי שקיבלתי ממנו את הדברים.

וגם אז הם עברו את הצינור שלי,

אז בכל מקרה אני מדבר בשם עצמי-

אני חושב שרוב האנשים בעולם הם במצב הזה.

זה בשם עצמי.

כל הטענות שלך מוכרות לי היטב, אני הייתי שופר שלהן לא פעם ולא פעמים.
הסיפור אצלי קצת שונה, אבל את הדרך להתמודד עם משפחות שעדיין לא זכו לחזור

בתשובה, למדתי היטב, כי השאלות האלו נוגעות לי ועדיין אני מקבל הדרכה בעניין הזה ממש.

את הדרך להתמודד ולהתקדם בנושאים הללו קיבלתי מרבותי, ופעמים רבות הראו לי

כמה אני(ורבים וטובים אחרים) נדבקים לטיעונים רלוונטיים כדי להתמודד עם רגשות,

חוויות, או נק' רגישות שהם מרגישים שהן לא מתאימות או מותרות.

לרוב, הפתרון הפרקטי הוא פשוט בהרבה ממה שאנחנו חושבים וה"סכנה" היא לא כזו

גדולה, לרוב גם ה"נזק" שנגרם הוא קטן לעומת הרווח או הנזק הנגדי.

בגלל זה אני חושב שהדבר הראשון הוא להתמודד עם החלק הרגשי, ומרגע שבו זה יפתר,

גם החלק הפרקטי יגיע לפיתרון, פשוט וטוב, גם אם לא מושלם.

אם את רוצה אני יכול לענות לך על כל אחד מהטיעונים שהעלית.

אבל כל כמה שלא תחנכי את הבת שלך לצניעות- מתישהו היא תצא אל העולם ותקלוט שלא כולם כמוה וכמו ההורים שלה. גם בלי קרובים חילונים.

וכל כמה שתחנכי אותה לדרך מסוימת יכול להיות שיום אחד היא תקום ותחילט לעשות בדיוק הפוך (ראי ערך בעלך)

יכולה לומר לך כאחת שגדלה בסביבה לא דתית בכלל והייתה בערך הדתיה היחידה בכיתה ביסודי- הכל קשור לאיך שמציגים את הדברים.

ההורים שלי מעולם לא פחדו לחשוף אותי לאנשים שמתנהגים בצורה שונה. ותמיד הסבירו לי למה אנחנו ככה והם ככה.

ורוצה להגיד לך שמעולם לא הרגשתי מבולבלת. הדרך שלי הייתה ברורה לי תמיד. והיה לי מאוד ברור מה אני ומה אחרים. (כמו שמישהו כאן כתב לך- כמו שילד יודע שהחוקים אצלו בבית {לא אוכלים ממתקים אחרי 16:00} הם לא החוקים אצל החבר {אוכלים ממתקים מתי שבא לנו} הוא ידע להבדיל בין מה ש*אנחנו עושים* לבין מה ש*האחר עושה*)

וכשגדלתי, ידעתי להסביר לעצמי באמת למה אני ממשיכה להיות דתיה וזה למרות כל הפיתויים מסביב. וכיום, כבוגרת אני עשה את מה שאני עושה מתוך בחירה ומודעות.

לא אשקר, הרבה בזכות ההורים שלי ובזכות דרך החינוך שלהם. אבל גם הרבה בזכות הדרך שאני בחרתי לעצמי.

ההליכה בדרך מסוימת לא קשורה להיחשפות או לאי החשפות, דווקא הרבה פעמים כשמונעים ממך מידע מסוים ואתה נחשף אליו בדרך אחרת- המכה וההלם שיש אחרים הוא גדול יותר וגורם לך ללכת רחוק יותר ממה שהיית.

הליכה ברך מסוימת קשורה למה שאתה מרגיש שהוא נכון או לא נכון. (ולא תמיד תלוי בהורים, אבל בהחלט קשור לחינוך שלהם)

אבל חינוך זה לא רק מה ש"מסבירים".

אם ילד רואה על-ידו קרובי משפחה שח"ו כותבים בשבת, ואינו מזדעזע - זה כבר הפסד בחינוך.

צריך גם הרגשה טבעית אל הדברים.

אז נכון, שמחד, כאשר "מתרגלים" למשהו, כאילו פחות מתרשמים מקיומו - אבל לאידך, התחושה הטבעית הנכונה עלולה להיפגם.  לכן, לדעתי, לפחות בסביבה המשפחתית הקרובה, ראוי להשתדל שלא יהיו באופן תדיר דברים כאלו.

וגם ההליכה בדרך מסויימת, יכולה לפעמים היות קשורה להיחשפות/אי היחשפות לכל מיני דברים. אלא שנכון, שיש אפשרות להשפיע על כך ע"י חינוך, כמו שכתבת - ולאידך, צריך גם להיזהר שאי החשיפה לא תביא ל"סקרנות" כלפי ההיפך.

וכבר אמר התנא רבי יוסי בן קיסמא, שבוודאי היה בעל "עמדה עצמית", "איני דר אלא במקום תורה".

רק ניסיתי להוכיח שזה שהילד לא יהיה חשוף - לא יהיה בהכרח מה שיגרום לכך שהוא "ישאר בתלם" או להפך.

גם בהודעה הקודמת כאן - וגם בהודעה בנושא קצת "מקביל" בצמ"ע - עמדת על נקודה מאד חשובה מצד האדם עצמו, שהיא יכולת הבחירה שלו ומה יעשה עם המצבים בהם הוא נתקל. הכח הגדול של הבחירה. זה חשוב - לפעמים מרוב "הפחדות", אדם עלול להיחלש באימון בבחירתו כשכבר נזקק לה, וזה לא נכון ולא טוב.

עם זה, בלי סתירה, יש כמובן גם חשיבות גדולה להשתדל ש"תנאי הסביבה" מלכתחילה יהיו הולמים. בנידון שכאן, אוירה שגורמת כמה שאפשר לערכים והמצוות להיות מופנמים כדבר טבעי - בצד היכולת לא להיפגע גם מפגישה עם מציאות אחרת.

ובנידון שם, תנאים, למשל, שמראש גורמים לבנות לא להיות בסביבה שעלולה לסחוף לכיוון שלילי. אע"פ שאכן יש בחירה, אבל יש גם "יצר" - ובנות צעירות עלולות לפעמים למצוא עצמן במצב שכח התמודדותן אינו ערוך לו כראוי. או עצם השהות באוירה זולה וכד'.

אשר על כן, חשוב לדעתי שילוב שני הצדדים: להיזהר מראש במידת האפשר, ובשקלול כל הערכים, כדי ש"לא תביאנו לא לידי נסיון ולא לידי ביזיון" - ולאידך, אמון גדול ביכולת הבחירה גם כשנתקלים בדיעבד במצבים שמזקיקים התמודדות, ואדרבה, להוסיף כח מתוך זה.

ולהישאר קרובים.

אבל זה לא צריך לבוא מתוך מקום מטשטש של "אני לא יותר טוב מהם בזה שאני שומר שבת".

אני יותר טוב ממי שמחלל שבת. כל אדם יהודי ששומר תורה ומצוות טוב יותר מיהודי שלא שומר תורה ומצוות.

אם מטשטשים את זה- פתוחים להשפעות חיצוניות בעצמנו ובטח ובטח שילדנו יבואו ויגידו - אם זה לא פחות

טוב, למה אני צריך "לסבול" את זה? אם מחללי שבת הם טובים בדיוק כמונו- למה לא להיות כאלו?

"אנחנו לא מתנהגים ככה" מחזיק מים רק עד גיל מסוים, עד שהילד עצמאי ויודע להגיד- "אני כן מתנג ככה".

חינוך לתורה ומצוות הוא לא רק להגיד "תורה ציווה לנו משה" ולעשות נו נו נו כשילד הדליק אור בשבת,

חינוך לתורה ומצוות הוא איך אנחנו מתייחסים לזה- כאמת, כמוסר, כעונג, כדרך להטיב לעולם, כחובת האדם בעולמו. וכן- נגזר מכאן גם היחס למי שאינו שומר תורה ומצוות, שכן מי שמאמין שאדם ששומר תורה מטיב לעולם

ואדם שלא, מטיב פחות, יודע להגיד שיש ערך לשומר שבת מעל מחלל שבת. וגם אם נתייחס לכולם כתינוקות

שנשבו או כאנוסים, אז נצטער עליהם ונכאב שהם לא זכו לטעום עונג עול מצוות, אז את זה הילדים יראו וילמדו,

שמי שלא שומר מצוות הוא אדם שמצטערים עליו- שאוהבים ומכבדים ומעריכים, אבל שחבל שהוא עוד לא שומר

תורה ומצוות, אז הם גם ילמדו מהם הערך שלהם.

אני יודע שהדעה הזו לא תמיד קלה לעיכול, אבל היה לי חשוב להעמיד אותה באופן ברור, במיוחד בהשקה

לנושא החינוכי שעלה פה.

אז אני שומר שבת אבל נכשל במצוות של בין אדם לחברו וחבר שלי מחלל שבת אבל צדיק במקום של בין אדם לאדם

אז אני יותר טוב ממנו?

כל אחד לפי דרגתו וכל אחד מכובד

מסכימה שצריך להסביר לילד שזאת הדרך הנכונה וככה צריך להתנהל ולנתב לשם. 

אבל אתה בשום אופן לא יותר טוב מהם, ולו רק בגלל שנקודת הפתיחה שלכם (כנראה) היתה שונה- הם נולדו לבית שנוהגים בו אחרת מהבית בו אתה זכית לגדול.

אני לא אכנס כאן לוויכוח הזה. אני מוכן לעשות אותו בפורום אחר, או בש.א.

אצלנו המשפחה שלי כמו של בעלך, אבל מאד משתדלים. כלומר, לא תהיי סיטואציה של תשבץ ליד הילד.

זאת בעיה שאני לא בטוחה שיש לה פתרון מלבד לעשות חגים של חילונים ביחד, כמו יום העצמאות, ל"ג בעומר כשהילדים עוד קטנים ואולי נסיעה קבועה בחמישי - שישי במקום שבת , לפחות פעם בחודש.

חינוך ילדים הוא משהו ממש משמעותי בשבילי ואם הילד שלי היה מציע להדליק אור בשבת וזה רק ההתחלה..

הייתי מחפשת פתרון אחר למפגש

גם ההורים של בעלי לא שומרים שבת

אבל הם מלאים בכוונות טובות

אז קודם כל תעריכי את זה מאוד, כי יש הרבה שלא יהיו מוכנים לעשות את השינוי בשבילכם, וזה עלול להיות נורא- גם לך, גם לבעלך, גם לילדים וגם להורים. אני חושבת שכשמבקשים מבנאדם בן 50+ לשנות את אורחות חייו והוא נענה זה כבר משהו שהוא בכלל לא ברור מאליו וראוי להערכה גדולה מאוד

דבר שני גם אצלנו אני שמה לב שדברים שברורים לי מאליהם לחמי וחמותי (המקסימים) לא ברורים. מבחינתי הם סוג של תינוק שנשבה, כי הם אף פעם לא היו חשופים לזה. מצד שני אני גם לא רוצה להעמיס עליהם יותר מדי בקשות, כי אני מאמינה שמתישהו זה כבר יהיה יותר מדי..

לגופו של עניין, אנחנו נשואים ב"ה כבר מעל ל5 שנים, עם תינוקי שלישי בדרך. כל שבת שלישית- אנחנו אצלם.

גיסתי מדברת בשבת בפלאפון לצורך העניין. אבל לילדים שלי ברור שהפלאפון הוא מחוץ לתחום בשבת. ואם יש בלבול והם ניגשים אליו- הרי זה תפקידי כהורה להזכיר שהיום יום שבת. כמו שזה תפקידך להזכיר שבשבת לא מדליקים את האור. בחיוך ובנועם.

ולמה דודה עם הפלאפון ואנחנו לא? כי דודה לא מבינה כמה זה חשוב ואנחנו כן.

נכון שזה לא פשוט, ונכון שזה דורש ויתורים. מצד שני זה יוצר המון שלום בית ואפילו מקרב את ההורים לאט לאט לדת, כשהם לא מרגישים ששום דבר "נכפה" עליהם, והכל ברוח טובה.

אגב, תנסי פעם לומר לחמותך כמה את מעריכה את זה שהיא באה לקראתכם, תראי איך היא זורחת ומוכנה לבוא לקראתכם יותר..

אם יש משהו שהוא קריטי מבחינתי- למשל אני מוצאת את אבא של בעלי יושב בחדר עם הבן שלי ורואה טלויזיה (אני נגד טלויזיה גם בימי חול, על אחת כמה וכמה בשבת)- אי אבקש מבעלי להוציא משם את הילד ואח"כ לדבר על זה עם האבא. הכל בחיוך ורוח טובה.

נכון, זו לא האווירת- שבת שהייתי רוצה. אבל זו הבחירה שעשיתי. אני לא חושבת שזה הוגן לצפות מבעלך לשנות את המצב. וזה גם לא הוגן לצפות ממנו לא לראות יותר את הוריו בסופי שבוע. בעיקר אם הם באים לקראתכם.

אז אחת לשלושה שבועות הילדים שלי "סופגים" שבת קצת אחרת. לענ"ד זה גם יכול לחזק אותם- מהמקום של לדעת לשים גבולות לעצמך. הרי "בעולם שבחוץ" אנשים מסתובבים עם פלאפונים בשבת. לחשוב שהם לא ייחשפו לזה לעולם זו תמימות. שלי גם ידעו להתמודד עם זה.

בבית יש להם שבת כהלכתה, והם לומדים לאהוב ולהעריך אותה ולהבין שככה צריכה להיראות שבת. אני לא רוצה ליצור נתק עם סבא וסבתא. הילדים צריכים אותם לא פחות ממה שההורים של בעלי צריכים את הילדים.

תעריכי אותם! כל הכבוד להם שהם באים לקראתכם! באמת שזה לא מובן מאליו..

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

תודה רבה, באמת מעניין לראות את זה מהצד השני ולשמוע איך זה לילדים.

נשמע שההורים שלך היו מאוד חד משמעיים, בנחת אבל הסבירו עצמם בצורה שלא משתמעת לשתי פנים. 

זה נראה התמודדות לא קלה עבור ההורים. בע"ה שנצליח לעשות זאת כך.

סליחה על התגובה!

בס"ד

משהו עלילתי דרמתי מותח ומתובל בהומור...?

כי לגמריי יש לך את זה בתיאורים-( אני ממש רואה את חמותך ואת החתול)

כנ"ל בתחום העלילתי והדרמטי...

אולי סיפור בהמשכים לעיתון כל שהוא?

אגב-

גם אם כל מה שאת כותבת על חייך הוא אמתי אחד לאחד,

וכתוב בשיא הדיוק, כתיבה חופשית יכולה מאד לעזור.

זה המצב גם אצלנו, וממש שימחת אותי!

ההורים צריכים להבין שאם הם רוצים ביקורים בשבת שישנו את דרכם. כל הדברים שתיארת בפתיחה לא צריכים לקרות. השבת הופכת כמעט לחול ללא כל צורך. הם צריכים לעשות מאמץ יותר גדול. ואם זה לא יקרה יצטרכו לוותר עליכם בשבת. תבקרו רק בימי חול. אין סיבה להפוך את השבת ליום עינוי. כמו שלא היית אוכלת אצלם אם לא היו דואגים למטבח כשר, הם צריכים לדאוג שהשבת שלהם תהיה כזאת שתוכלו לבקר.

אולי אתה לא מבין כמה זה קשה למשפחה חילונית להכיל את המשפחה הדתית בשבת,

אבל תנסה לחשוב על מצב הפוך- ילד שהלך ח"ו ושינה את התנהגותו- ועכשיו מבקש מההורים

שלו שהוא לא מעוניין שהילד שלו יראה שמירת שבת- ושיחללו שבת כשבוא בא, אחרת הוא לא בא,

כי זה עינוי בשבילו, והוא חושש על חינוך ילדיו.

עכשיו, גם אם נאמר שהחילול שבת של המשפחה החילונית הוא לא אקט דתי, כלומר, הם לא עושים

את זה כאידיאולוגיה אלא פשוט לא שומרים, זה שינוי מאוד גדול וקושי מאוד גדול לשמור שבת כהלכתה,

למשפחה שלא מאמינה בזה ולא רואה בזה צורך, רק בשביל הילד.

אנשים רגילים לעשות דברים מסויימים ואתה מבקש בכוח לכפות עליהם התנהגות שהם לא מעוניינים בה,

עם כל הצער שבדבר שהם לא מעוניינים בה עדיין- הם עושים הרבה, הם משתדלים, הם מנסים להתחשב,

הם לא רואים בעיה לצערנו בהתנהגות שלהם. יש חשיבות גדולה מאוד להתחשבות הזו. וזה לא דומה בכלל

למטבח כשר- מטבח כשר לא מצריך הרבה השקעה, יש כלים מיוחדים או חד"פ למצב שבו הזוג מגיע והאוכל קנוי

רק ממקומות כשרים, רוב עמ"י היום לא אוכל לא כשר באופן מובהק וההשקעה לדאוג להם לדבר הזה היא נמוכה.

שהסבתא תשמור שבת שלמה כהלכתה- זה יהיה סיוט לסבתא ולסבא ולאחים. לכן צריך להתחשב בעובדה שהם

מכילים ומשתדלים.

יש שוני גדול בתכלית בין רווק, זוג צעיר ללא ילדים, זוג לילדים שעוד לא מבינים, משפחה עם ילדים בגיל תחילת ההבנה. כל הראשונים צריכים להתגמש. הם עדיין בתחילת דרכם, ויכולים להכיל ולעשות עוד כל מיני דברים שזוגות אחרים לא נתקלים בהם בכלל. כאשר יש ילדים צעירים הכל שונה. לאחר כמה שנים של הכלה, הצד השני צריך להואיל בטובו להתאמץ גם הוא. כי הוא גם צריך להיות מעוניין בקשר. ולכן נדרש ממנו להתאמץ יותר. אחרי כמה תרגולות של ימי חול, אולי יהיה אפשר להשחיל מספר שבתות. קצרות ומועטות. אם צד ההורים יראה נכונות להזיז את עצמו, כמובן שאז היחס יהיה שונה. לא מדובר על ניתוק חלילה. אבל יחסי השהות צריכים להיראות אחרת.

אמרתי שבכל מקרה שני הצדדים מתאמצים.

אז לא שייך להגיד זה נכון גם כלפי צד ההורים.

וגם אליו הגבתי, כשאמרת ש"הצד השני צריך להתאמץ גם הוא"- אתה כנראה לא מבין כמה מאמץ זה

למשפחה חילונית לארח משפחה דתית ולהשתדל להקפיד.

שני הצדדים מתאמצים, אי אפשר לבוא ולעשות שרירים(כלומר, אפשר, רק שזה מזיק).

מסכימה פה עם כל מה שנאמר, ומבינה לחלוטין את הקושי להיות במקום שיש בו חילול שבת. הייתי בסיטואציה כזאת עם משפחה, אבל עם ילדים זה הרבה הרבה יותר קשה. לי יש אח כזה והיו סבא וסבתא כאלה בחו"ל והיינו אצלם שבועות בלי ההורים. היה ברור לנו שהם שונים מהבית אבל מאיתנו דרשו שנדליק את הטלויזיה והאור ועוד כל מיני, מה שיצר מערכת יחסים מאוד מאוד מסובכת. פה את מדברת על נכונות וכבוד הדדי, אז יש בסיס טוב מלכתחילה. יש מצב לדבר איתם ולהגיד להם כמה אתם מעריכים את המאמץ ואוהבים לבוא, אבל שיש דברים מסויימים שקשים לכם? לבחור 2-3 מהדברים שהכי אוכלים לך את הלב ולהתמקד בהם?

אפשר לדבר עם האחים בעדינות? הרבה יותר קל "לדרוש" מאחים מה שקשה יותר עם הורים. 

מבחינה טכנית, האם יש אפשרות להתארח בדירה ריקה באזור? 

ממליצה גם לשאול רב לגבי התנהלות כזאת. להורים שלי היתה את הדילמה אם להזמין את אחי לסעודות שבת כשהיה ברור שלא ילך ברגל ושיעשה מה שהוא רוצה בחדר שהוא התארח והיו כמה אופציות טובות שהורידו הרבה מתח. לדוגמא אחי תמיד הוזמן לכל השבת, אבל אם הוא החליט לנסוע זה לא היה "עלינו", כי זו היתה החלטה שלו. זה הפריע לנו, אבל השיקול של לא לנתק אותו מהמשפחה היה יותר מהותי. 

ברור ומובן מאליו שעליך כן לדאוג לילדיך. 

בקשר לדברים שמוסרים שהרב יהושוע שפירא אמר. 

זה לא "פסק חד משמעית" , זו תחושה שלו , ואולי פרי נסיון שלו.  הקביעות המוחלטות שהאמונה שלך תחלחל לילדים ולא ההפך של הסבא - היא לא תמיד נכונה. זו תקוה טובה שצריך לשקול אותה. צריך להבדיל בין "פסק" כלומר לימד את הלכות התורה לבין אמר מה שמהרהר .

 למעשה הילדים ייפגשו עם הסבא והסבתא החילוניים האלה הרבה פעמים. ואם לא יגדלו עם ידיעה ברורה שהסבא,והסבתא בתחום זה אינם בסדר הם עלולים להיפגע יותר בעתיד. 

,אז טוב שתסבירי את זה בצורה הכי ברורה לילדים:  תתנהגו בנימוס לסבא אבל אם מישהו יושב לידכם ומחלל שבת אל תגידו לו " אולי תפתור את התשבץ בחדר שלך , או אחרי שאני אלך לחדר שלי - כי כך אתם בעצם אומרים שמותר לחלל שבת! אבל אתם כן יכולים להסבובב  לצד, ושיבינו שאתם יודעים שלא בסדר לפתור תשבץ. 

לא להתנגש עם הסבא אבל לא להתנגש עם עצמכם .  על התורה תקפידו בלי שום ויתור. וגם על הקשר עם הסבא .

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.