אירוח בשבת אצל משפחה שאינה דתייהO.L
שבוע טוב,
אנחנו נשואים כמה שנים ויש לנו שני ילדים ב"ה. משפחתו של בעלי אינה דתייה אך כן שומרת כשרות ומשתדלת לכבד אותנו כשאנחנו מגיעים, הם לא רואים לידנו טלויזייה ולא מדברים בטלפון, רק בחדרים שלהם.
וזה שהם מכבדים זה מה שיוצר את הבעייתיות, הם מאוד רוצים שנבוא אליהם ולכן הם עושים את כל זה אבל מכיוון שזה לא באמת חשוב להם אז יש מלא 'פאשלות' כמו לכבות אור לידנו וכו'.
לי זה לא מתאים. ואני גם לא רוצה שילדי יחספו לזה ושזו תהיה אווירת השבת שלהם. אך אם נאמר להם שאנחנו לא מגיעים לשבתות ורק באמצע שבוע נבוא לבקר הם יקחו את זה מאוד קשה וייפגעו. בעלי מאוד מסכן מהסיפור הזה, מצד אחד יש לו אותי שמאוד קשה לי להיות במקום שנעשה בו חילול שבת וכשיש דברים שאני לא מוכנה לסבול אני מבקשת שיעיר להורים שלו ומצד שני יש את ההורים שלו שלא נעים לו כל הזמן להיות שוטר ולהשגיח שהם לא מחללים שבת וכל הזמן להגיד מה מותר ומה אסור, והוא מרגיש שהוא פוגע בכבודם.
זה מצב מאוד מורכב, כי הם לא יבינו את המקום שבו אנחנו נמצאים, את הרגישות שיש לנו ובעיקר לי להיות במקום שאין בו חילול שבת. ואם נדבר איתם על זה גם בצורה הכי עדינה שיש הם יפגעו מאוד.
השבת האחרונה הייתה בלתי נסבלת מבחינתי, ישבו לידנו ופתרו תשחץ (עם עט), אחד האחים ביקש שידליקו לו את האור, והבן הקטן שלי קפץ ואמר אני ידליק לך את האור.. ועוד..
כמובן שהמצב הזה פוגע לנו לא מעט בשלום בית, אני נפגעת ומבקשת ממנו שישנה את המצב והוא לא מסוגל לעשות יותר מידי, אחים שלו הם בוגרים והוא לא יכול להגיד להם מה לעשות.
אובדת עצות.
אשמח לשמוע תובנות מחוכמתכם.
תודה מראש.
זה באמת מורכב...בת 30

יש אפשרות לשיחה פתוחה וכנה באיזה ערב נעים במסעדה או משהו כזה? שיחה שבה שני הצדדים יעלו את מה שמפריע להם (יכול להיות שגם להם לא פשוט עם זה!) ותמצאו ביחד פתרונות שמוסכמים על שני הצדדים.

אולי שהם יבואו אליכם לשבת ואתם אליהם באמצע השבוע, אולי שתגדירו כמה דברים שהכי מפריעים והם ימנעו מהם ואולי עוד הרבה פתרונות שאפשר לחשוב עליהם ביחד.

בהצלחה!

אולי תזמינו אותם אליכם? כך אתם יותר תיצרוובצאתי
את האוירה ואת שלל הפעילויות בשבת
אין לנו אפשרות כזוO.L
אנחנו גרים ביישוב דתי, אין להם מה לעשות פה והם לא יסכימו לבוא, לאחים שלו יש שם את החברים שלהם, אבא שלו נוסע בשבת לבקר את ההורים שלו שגרים ליד, ופה הם יצטרכו לשמור שבת שלמה. אין מצב שהם יסכימו.
תודה על התגובה(:
הצעותריקו

קל לייעץ מהצד

 

1. יבואו לארוחה אליכם ויסעו. 

2. לעדכן במייל הישובי שתשמחו לקבל דירה/יחידת דיור בכל הזדמנות. ושישהו שם.

3. שיתארחו אצלכם ויחללו שבת אבל רק בחדרם. 

   להחליף דלת החדר ליותר מבודדת רעש?

4. לעשות משקוף ודלת בתחילת המסדרון וליצור מעין "יחידת דיור" ל2-3 חדרים.

    ושם הם עושים מה שרוצים. הילדים ישנו בסלון. או

   שבאים בבוקר והולכים אחה"צ. 

 

לא יודע עד כמה יש טעם להכנס לזה אבל כתבתי בכ"ז, יתכן וזה מיותר:

 

5. בהנחה שזה המצב שמייצג פחות או יותר (הפתירת תשבץ ביודעין) את הנורמה שם 

    הייתי מציע לשאול דמות שמוערכת ע"י הבעל (רב הישוב?)

    עד כמה זה פוגע בבניין הנפש של הילד. ברגע שזה יהיה צד ג' יהיה לבעלך יותר קל לראות 

    את הדברים בצורה מאוזנת ולהכריע. זאת הכרעה שלו בעיקר. מכל הבחינות. 

 

6. אולי אולי: 

   אולי צריך לשקול את הדברים בצורה עניינית וקרה. 

   צורה קרה זה אומר שאתה מספר את המקרה לעצמך כאילו זה קורה לזוג חברים, או שמישהו בפורום כותב      ואתם עונים לו . במנותק מאמוציות.

   באופן אובייקטיבי. ולא סובייקטיבי. ואח"כ על גבי זה להוסיף את השיקול המשפחתי-רגשי. 

   ככה הדברים אולי יקבלו מידרוג מסויים מבחינת חשיבות.  

   רב הישוב או צד ג' כלשהו  יוכל להוריד הרבה מהמתח המובנה בשיחה הזאת ולכוון אותה לתכל'ס 

   מעצם זה שאת לא תהיי השוטר והוא מתחפר בהגנה. אלא שניכם מחפשים פתרון מיטבי.  אין מנוס כנראה מלהכריע ולדרג מה יותר חשוב.  ללא אמוציות. ומנקודה זאת לפעול בהתאם. קשה. 

הוא לא יפתור לכם. אלא תראו את הדברים ותכריעו בעצמכם. 

אפילו אולי שילך לבד לרב. כי בסופו של יום א. הוא הבעל. ב. זה המשפחה שלו ואז את יוצאת מהמשוואה 

  וזה הוא מול עצמו. ואת שם רק כדי לשמוע להקשיב ולא לחוות דעה בשלב ראשון. 

   לתת לו מרחב התלבטות נוח ונטול ביקורת. מעצם נתינת המקום הכוחות שלו להנהיג את המשפחה יצמחו.

  . בלי ציפיות גם לא בלב לקו סיום מוצלח מבחינתך. אחרי כמה שיחות כאלה אולי זה יתבהר מעצמו.

 

7. קל לייעץ.

 

 

נכנסתי כי היה בראשיטוביה2

להורי היתה בעיה דומה 

ואכן כבר כשלושים שנה שהם לא היו אצל סבי בשבת, אני יכול לומר מנסיון אישי - אומנם יש חברות טובה בין המשפחות (דודים וכו') אבל אין כמעט קשר. זה לא רק 'מחויבות משפחתית' אנחנו יכולים לעשות מפגש משפחתי ואז לדבר בכיף כמה שעות ונחמד לנו והכול אבל אנחנו לא מאמת מכירים אותם 

אצלנו הם מכבדים מאוד (עשו אצלנו ליל הסדר לפני 3 שנים (בגלל אלצימר של סבתא שלי) והם שמרו חג לגמרי) אבל צריך לזכור שזה אכן גורם לכך שאין כמעט שבתות יחד - ובמהלך השבוע עובדים ככה שהקשר הוא מאוד מרחוק

בוקר טובאסטרו
המשפחה שלי גם ככה...
אני מאד מזדהה עם מה שכתבת.
מצד אחד אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך.
מצד שני רשב"י בזוהר מפליג מאד בערך קרוב רחוקים. בציטוט לא מדויק הוא אומר שאם אדם היה יודע מה הערך של קרוב רחוקים הוא היה רודף בכל הכח אחרי חייבים להחזירם בתשובה.
אני חושב שאם תמצאי את הדרך להקדים ולהסביר לילדייך בשלב זה מדוע להם אסור גם מה שהם רואים שאחרים מתירים לעצמם ותתארחי במידה שאת יכולה להתמודד איתה את עושה מצווה חשובה. את הגורם הישיר לכך שמשפחה שלמה ממעיטה בחילול שבת, שומרת כשרות... ויש לזה ערך עצום בעיניי. מלבד זאת, אם ח"ו עד אז לא יגיע המשיח, ילדייך אחר שיגדלו מעט יחשפו לאורח חיים לא דתי במקומות אחרים. יכול מאד להיות שדווקא מתוך ההתמודדות הזאת הם יתחסנו וידעו טוב יותר כיצד להתמודד בעתיד עם סביבה פחות מתחשבת. ואם נוסיף לזה את ערכו של שלום הבית ואת הסיוע שאת מעניקה לבעלך בשמירה על כיבוד הורים...
לפעמים צריך לדעת ללכת בין הטיפות...
בהצלחה רבה וישר כח!
תודה רבהO.L
בהחלט נקודת ראייה שונה.
ברור שהם יחספו לאורך חיים לא דתי, אבל כשזה מגיע ממשפחה כה קרובה זה מאוד מבלבל. וככל שהם גדלים זה נהייה מסובך יותר. כי הם שואלים שאלות ובגיל קטן קשה יותר להסביר.
אני גיבור מהצד (:אסטרו
את צודקת. זה מאד לא פשוט ולכל גיל הקשיים שלו.
אבל אני כן מאמין שבמאמץ משותף אפשר למנף גם את זה בצורה חיובית. אפשר להתחיל ולהסביר בהתאם למגבלות הגיל את החשיבות שבהקשבה למסר מההורים דווקא ובעמידה על עקרונות אל מול לחץ חברתי ועוד. בסופו של דבר אתם ורק אתם צריכים לבחון בכל שלב את הסיכון מול התועלת. ולהחליט בהתאם למצב הנתון.
אני אציע פה חשיבה קצת שונהmatan

הבעיות הקשות ביותר הן לא בעיות של פרקטיקה,

אלו בעיות של חסכים רגשיים.

מה שאני מתכוון לומר - זה שהקושי הגדול שלך לפגוש את החילו שבת שיש במשפחה של בעלך,

הוא ככל הנראה לא נובע מעצם חילול השבת שלהם, אלא יושב על נקודה יותר עמוקה, רגשית שגורמת לך

לפעול.

והנוקדה הזו היא שצריכה להיפתר יותר מאשר המבנים הפרקטיים- כי אפשר לבנות מערכות חיים שלמות

מסביב לנקודה רגשית רק כדי לא לגעת בה ולהתמודד איתה, אבל הן יהיו מסורבלות- קשות, ולא יפתרו את

הבעיה.

לכן נראה לי שקודם כל תפתרי מול עצמך את הקושי הזוגי בחילול השבת של המשפחה של בעלך, לפחות תביני

מה בדיוק גורם לך לפעול.

אולי זו תחושה שהוא מעדיף אותם על פנייך(מוכן לקחת אותך למקום שלא טוב לך בשביל לא לפגוע בהם)

אול זו תחושה שהוא לא מספיק מגן על הילדים(החינוך של הילדים נפגע מהמפגש עם סביבה חילונית)

או כל נקודה רגשית אחרת שאת לא מרגישה מספיק בטוחה בה והמפגש המשפחתי הוא הטריגר שגורם לה

להידלק.

אחרי שתמצאו את הנקודה הרגשית ותתמודדו איתה, יהיה הרבה יותר קל להבין מה אפשר לעשות באופן

פרקטי מול המשפחה שלו.

 

אני לא חושבת שחוסר רצון שילדים יחשפו לכתיבה והדלקתנשואים פלוס

אור בשבת. קשור לחסכים רגשיים.

זה סיטואציה טכנית לחלוטין שצריך למנוע אותה בשיא הרגישות והיא ממש לא קשורה לעובדה שיש משהו בתת מודע רגשי מול הבעל ומשפחתו

אני חושב שישmatan

חוסר הרצון שהילדים יחשפו הוא אכן לא מוכרח להיות קשור, אבל זה לא כזה נורא כמו שעושים את זה.

ילדים נחשפים להרבה דברים שונים ומבינים שיש אנשים שונים שמתנהגים אחרת. ילד מבין שאצל חבר

אוכלים בשעה 4 בצהרים והוא לא יכול לשחק והוא כן יכול, ואצל חבר אחר בשעה שמונה נחים ומשחקים

ואצלו בבית מסדרים תיק בשמונה. אותו דבר ילד מבין שיש כאלו שעושים ככה ואנחנו לא, או שיש כאלו

שלא עושים ככה ואנחנו כן. כשהוא גדל יותר אפשר ללמד אותו למה ומה ההבדלים.

הדברים נאמרים מהתייעצות עם רבותי בשאלה הזו. ברור שאנחנו מעדיפים שלא לחשוף את הילד לדברים

הללו בכלל. אבל זה בד"כ אומר לחיות בתוך בועה מאוד מסויימת, שאני לא יודע אם הכותבת עומדת בתכנים שלה, כי מי שהילד שלה רואה תוכניות טלוויזיה(מתישהו, ולא משנה איך ואיפה) כבר חושפת אותו לדברים גרועים בהרבה מהחילול שבת של סבא.

 

חוצמיזה- שבקשר למה שהפותחת כתבה- "לי זה לא מתאים", "מאוד קשה לי להיות במקום שיש בו חילול שבת",

"אני נפגעת", גורמים לי להרגיש שיש פה משהו מעבר לשאלה בחינוך מול משפחה חילונית.

יש פה התמודדות זוגית עם משהו, כך לענ"ד, שגורם לה להיפגע אישית כשיש חילול שבת בבית של ההורים שלו

סביבה.

אני מתמודדת עם אותו הדבר ולא מסכימה איתך לחלוטיןמציצה

גם משפחה שמתחשבת אבל קורות כאלה פשלות...

ותשמח שלא התנסת בזה (אני מקווה),

כי לכל יהודי מפריע להיות במקום שיש בו חילול שבת,

ק"ו אם זה משפחה...

ויהודי שזה לא מפריע לו - זה מראה על בעיה, לא יהודי שכן מפריע לו...

מכיוון שאני מכיר את המציאות הזו טוב מדיmatan

אני אומר את זה.

אני מתנצל שאני "מזלזל" באנשים פה, אם אני חושב שרובנו לא נמצאים במדרגה שעצם חילול השבת

הוא זה שמטריד את נפשם, בד"כ זה לא עצם העובדה שמישהו חילל לידם שבת. זו באמת בעיה, שאנחנו

לא נמצאים במקום הזה, אבל זו כבר שאלה למקום וזמן אחר.

העובדה שההימצאות שם גורמת לבעיות בשלום בית, היא זו שגורמת לי להרגיש שמשהו כאן הוא מעבר

להיותנו יהודים שקשה להם לראות חילול שבת.

השאלה היא למה זה מפריע לנו, ובד"כ הקושי שלנו הוא לא נקי וטהור על עצם החילול שבת, אחרת

רובנו היינו יושבים ובוכים במשך רוב השבת רק מלהסתכל החוצה לרחוב או לחשוב על העובדה שיש

אנשים כאלו עכשיו בארץ רחוב\שכונה\עיר לידי.

בד"כ מה שמפריע לנו זה משהו אחר, שמתלבש על התירוץ היפה חילול שבת.

וזה פשוט בהדרכה הפנימית שלנו- אפשר לכאוב את המציאות שהם מחללי שבת ולהצטער על כך,

למה זה כזה מטריד אותה? זו שאלה אחרת, שהיא צריך לפתור.

בד"כ, כל הפוסל במומו פוסל. זה יכול להיות שזה נוגע בנקודות רגשיות מסויימות, שלאו דווקא

קשורות לשבת.

דבר בשם עצמךהלוי
תמידmatan

ובשם מי שקיבלתי ממנו את הדברים.

וגם אז הם עברו את הצינור שלי,

אז בכל מקרה אני מדבר בשם עצמי-

אני חושב שרוב האנשים בעולם הם במצב הזה.

זה בשם עצמי.

מסכימה..אמא_מאושרת


...O.L
לא שוללת לגמרי את דבריך, אבל אני לא חושבת שזה סותר, אלא זה מקביל.
בעלי התחיל לשמור שבת מגיל 15, ומאז ההורים שלו קנו פלטה והתחילו לעשות איתו קידוש. (הוא הבכור והוא עושה הכל) אני לעומתו באה ממשפחה דתית למהדרין, לא שלא ראיתי אנשים נוסעים בשבת, ברור שכן, אבל אף פעם זה לא היה בבית שבו שהיתי, כשזה מקרוב וזה אנשים שהפכו להיות חלק ממשפחתך אז זה אחרת, מסכים איתי שכשחס וחלילה מישהו נפגע/נפצע זה הרבה יותר כואב לך כשזה מישהו שאתה מכיר וקרוב אליך? אז ככה זה גם פה. כשזה מישהו מהמשפחה מחלל שבת יותר קשה לקבל ולראות את זה. וכשהילדים שלי שם אז מקנן בי החשש כל הזמן מה יקרה כשהם יגדלו, וזה מגיע למקומות נוספים כמו למשל צניעות, אני יחנך את הבת שלי לצניעות אבל כשהיא תגדל ותראה את זה במשפחתה יהיה לי הרבה יותר קשה, ואולי בלתי אפשרי כי היא כבר לא תקשיב לי, לחנך אותה לצניעות. ברור שחינוך לזה, ולכל דבר אחר, זה מגיל 0, ועד כמה שאני יהיה טובה בזה ככה ההשפעה עליהם תהיה יעילה ונכונה יותר. אך כשזה מישהו שהוא קרוב יותר קשה לעמוד מול הגירויים. עכשיו זה שמירת שבת אבל הבעיות ילכו ויהפכו למסובכות יותר ככל שהילדים יגדלו. ואם נצליח לעמוד עכשיו מול עניין שמירת השבת אז ככה יכבדו אותנו יותר וידעו שאנחנו שונים (לדוגמא כשבאים לבקר אותנו בבית מתלבשים אחרת). והקושי הוא לעמוד על דעתנו, בעלי לא מסוגל לקיים איתם שיחה פתוחה על החשיבות של כל זה, וזה שהוא רגיל לזה ולא מזועזע אותו כמוני מקשה יותר על הבעיה.
לא אמרתי סותרmatan

כל הטענות שלך מוכרות לי היטב, אני הייתי שופר שלהן לא פעם ולא פעמים.
הסיפור אצלי קצת שונה, אבל את הדרך להתמודד עם משפחות שעדיין לא זכו לחזור

בתשובה, למדתי היטב, כי השאלות האלו נוגעות לי ועדיין אני מקבל הדרכה בעניין הזה ממש.

את הדרך להתמודד ולהתקדם בנושאים הללו קיבלתי מרבותי, ופעמים רבות הראו לי

כמה אני(ורבים וטובים אחרים) נדבקים לטיעונים רלוונטיים כדי להתמודד עם רגשות,

חוויות, או נק' רגישות שהם מרגישים שהן לא מתאימות או מותרות.

לרוב, הפתרון הפרקטי הוא פשוט בהרבה ממה שאנחנו חושבים וה"סכנה" היא לא כזו

גדולה, לרוב גם ה"נזק" שנגרם הוא קטן לעומת הרווח או הנזק הנגדי.

בגלל זה אני חושב שהדבר הראשון הוא להתמודד עם החלק הרגשי, ומרגע שבו זה יפתר,

גם החלק הפרקטי יגיע לפיתרון, פשוט וטוב, גם אם לא מושלם.

אם את רוצה אני יכול לענות לך על כל אחד מהטיעונים שהעלית.

מהצדכוחות שמימיים
תראי, אני לא עברתי את זה אז אני כותבת מהצד, בסדר?

זה אכן נשמע שפחות המקרה הספציפי שהבאת הוא הבעייה אלא יותר העמידה שלך כאמא ורעיה וכלה וגיסה, ושלכם כזוג מול המשפחה שלו.

אני חושבת שאם הייתי במצב שלך, הייתי עושה יותר פסק זמן כרגע ועובדת על היכולת שלי לומר לעולם בצורה ברורה ומחוייכת מהם רצונותיי( רצונותיכם ) והקווים הברורים .

נראה לי קצת בלתי אפשרי להמשיך ולבוא ולסבול, מצד שני ברור שהשאיפה היא שיהיה שלום וכו'..אבל בשביל זה צריך שיתוף פעולה גם מהצד השני( ההורים )

אפשר למעט בינתיים בביקורים של שבת- כמובן חשוב שיהיה בינך לבין בעלך תיאום והסכמה,

ובינתיים לראות מה טוב לכם ומה המקום שלכם כרגע כמשפחה, לפי הנתונים שלכם.

נכון שיש שאיפות אבל הכל צריך להיות לפי היכולת שלכם, ושתרגישו שמחים במה שאתם עושים .
אם את רואה שזה מוציא אותך מהכלים- אז תדעי שזה המקום שלך, בלי האשמות, זאת גם דאגה לילדייך .

מצד שני- שימי לב שלא להרחיק אותם מהמשפחה כמו אש- ילדים רואים דברים אמיתיים, מידות ויחסי אנוש, פחות עבירות, ודווקא הרחקה מתוך פחד לגורלם יכולה ליצור אצלם רצון לזה, אז כדאי במקביל לעבוד על מה שמתן כתב לך, על מה שזה יושב לך.
אם זה ללכת לייעוץ ולבחון את הבעייה,
אם זה בשיחה מוצלחת שלך עם בעלך בנושא.


ועוד משהו- נשמע שחלק מהתסכול הוא הפחד לומר להם דברים שלא יתקבלו.
בכל משפחה זה יכול לקרות, בלי קשר לרמת קיום המצוות, וכדאי למצוא את הדרך והאומץ והחיוך לומר את שלכם.

בלי להתבייש
זה אתם.

נ.ב. כמו שריקו כתב- קל לייעץ
קשה ליישם, אבל אלו החיים שלנו, ב"ה

שיהיה לכם המון בהצלחה !
סליחה מראשכמו צמח בר

אבל כל כמה שלא תחנכי את הבת שלך לצניעות- מתישהו היא תצא אל העולם ותקלוט שלא כולם כמוה וכמו ההורים שלה. גם בלי קרובים חילונים.

 

וכל כמה שתחנכי אותה לדרך מסוימת יכול להיות שיום אחד היא תקום ותחילט לעשות בדיוק הפוך (ראי ערך בעלך)

 

יכולה לומר לך כאחת שגדלה בסביבה לא דתית בכלל והייתה בערך הדתיה היחידה בכיתה ביסודי- הכל קשור לאיך שמציגים את הדברים.

ההורים שלי מעולם לא פחדו לחשוף אותי לאנשים שמתנהגים בצורה שונה. ותמיד הסבירו לי למה אנחנו ככה והם ככה.

ורוצה להגיד לך שמעולם לא הרגשתי מבולבלת. הדרך שלי הייתה ברורה לי תמיד. והיה לי מאוד ברור מה אני ומה אחרים. (כמו שמישהו כאן כתב לך- כמו שילד יודע שהחוקים אצלו בבית {לא אוכלים ממתקים אחרי 16:00} הם לא החוקים אצל החבר {אוכלים ממתקים מתי שבא לנו} הוא ידע להבדיל בין מה ש*אנחנו עושים* לבין מה ש*האחר עושה*)

וכשגדלתי, ידעתי להסביר לעצמי באמת למה אני ממשיכה להיות דתיה וזה למרות כל הפיתויים מסביב. וכיום, כבוגרת אני עשה את מה שאני עושה מתוך בחירה ומודעות.

לא אשקר, הרבה בזכות ההורים שלי ובזכות דרך החינוך שלהם. אבל גם הרבה בזכות הדרך שאני בחרתי לעצמי.

 

ההליכה בדרך מסוימת לא קשורה להיחשפות או לאי החשפות, דווקא הרבה פעמים כשמונעים ממך מידע מסוים ואתה נחשף אליו בדרך אחרת- המכה וההלם שיש אחרים הוא גדול יותר וגורם לך ללכת רחוק יותר ממה שהיית.

הליכה ברך מסוימת קשורה למה שאתה מרגיש שהוא נכון או לא נכון. (ולא תמיד תלוי בהורים, אבל בהחלט קשור לחינוך שלהם)

לדעתי, אמנם יש אמת בדברייך -ד.

אבל חינוך זה לא רק מה ש"מסבירים".

 

אם ילד רואה על-ידו קרובי משפחה שח"ו כותבים בשבת, ואינו מזדעזע - זה כבר הפסד בחינוך.

 

צריך גם הרגשה טבעית אל הדברים.

 

אז נכון, שמחד, כאשר "מתרגלים" למשהו, כאילו פחות מתרשמים מקיומו - אבל לאידך, התחושה הטבעית הנכונה עלולה להיפגם.  לכן, לדעתי, לפחות בסביבה המשפחתית הקרובה, ראוי להשתדל שלא יהיו באופן תדיר דברים כאלו.

וגם ההליכה בדרך מסויימת, יכולה לפעמים היות קשורה להיחשפות/אי היחשפות לכל מיני דברים. אלא שנכון, שיש אפשרות להשפיע על כך ע"י חינוך, כמו שכתבת - ולאידך, צריך גם להיזהר שאי החשיפה לא תביא ל"סקרנות" כלפי ההיפך.

 

וכבר אמר התנא רבי יוסי בן קיסמא, שבוודאי היה בעל "עמדה עצמית", "איני דר אלא במקום תורה".

ברור שזה לא אמור להיות המצב הטבעי של ילד.כמו צמח בר

רק ניסיתי להוכיח שזה שהילד לא יהיה חשוף - לא יהיה בהכרח מה שיגרום לכך שהוא "ישאר בתלם" או להפך.

אכן,ד.

גם בהודעה הקודמת כאן - וגם בהודעה בנושא קצת "מקביל" בצמ"ע - עמדת על נקודה מאד חשובה מצד האדם עצמו, שהיא יכולת הבחירה שלו ומה יעשה עם המצבים בהם הוא נתקל. הכח הגדול של הבחירה. זה חשוב - לפעמים מרוב "הפחדות", אדם עלול להיחלש באימון בבחירתו כשכבר נזקק לה, וזה לא נכון ולא טוב.

 

 

עם זה, בלי סתירה, יש כמובן גם חשיבות גדולה להשתדל ש"תנאי הסביבה" מלכתחילה יהיו הולמים. בנידון שכאן, אוירה שגורמת כמה שאפשר לערכים והמצוות להיות מופנמים כדבר טבעי - בצד היכולת לא להיפגע גם מפגישה עם מציאות אחרת.

 

ובנידון שם, תנאים, למשל, שמראש גורמים לבנות לא להיות בסביבה שעלולה לסחוף לכיוון שלילי. אע"פ שאכן יש בחירה, אבל יש גם "יצר" - ובנות צעירות עלולות לפעמים למצוא עצמן במצב שכח התמודדותן אינו ערוך לו כראוי. או עצם השהות באוירה זולה וכד'.

 

 

אשר על כן, חשוב לדעתי שילוב שני הצדדים: להיזהר מראש במידת האפשר, ובשקלול כל הערכים, כדי ש"לא תביאנו לא לידי נסיון ולא לידי ביזיון" - ולאידך, אמון גדול ביכולת הבחירה גם כשנתקלים בדיעבד במצבים שמזקיקים התמודדות, ואדרבה, להוסיף כח מתוך זה.

לדעתי למרות כל הקושי, להסביר להורים כמה שאפשר,הלוי
שלא תוכלו לעשות אצלם שבתות. כי לדעתי חינוך הילדים לדרך הישר יותר חשוב מכיבוד הורים שאינם הולכים בדרך הישר.

מילא הילדים לא היו זורמים איתם, אבל ברגע שהקטן שלך אמר ״אני אדליק״ ואמרת שעוד, אז זו כבר נורה אדומה.

השאלה היא אם יש לכם ראש להתמודדות הזאת או לא, כי אם לא אז כנראה שכדאי לוותר על שבתות וימים טובים אצלם.
התגובה של מצחיקהיש בי אהבה ו..
האם חינוך לכיבוד הורים אינו חשוב?
הילדים שלנו רואים הכל.. הם רואים איך אתה מתייחס להוריך ואיך לחמיך.. והם רואים שמשום מה הם עושים שבת רק אצל סבא וסבתא x ולא אתל סבג וסבתא y, ולמה בעצם? האם הם פחות טובים ממני? האם אני שומר מספיק על הלכות שבת כדי להגיד שהם מחללים אותה? ומה אם במשפחה בצד השני לא אוכלים חסה גוש קטיף או אוכלים כשרות רגילה ולא מהדרין?
הילדים ילמדו ממך שאתה חושב שלך יש יותר ידע, יותר אמת ואתה טוב יותר מהוריך, ובבוא הזמן ינהגו כך כלפיך.
מצד שני, אם הילדים רואים איך אתה מכבד את הוריך למרות השוני, ויראו שהוריך ואחיך מתאמצים בשבת על מנת לגרום לך להרגיש נוח- הם ידעו שמשפחה זה משהו ששוה להקריב את הנוחיות שלך למענה. כן זה קשה (וזה מניסיון) אבל זה משתלם. ואין מה להאשים אחרים בכשלי חינוך ילדיך, כי החינוך הוא שלנו כהורים ואנחנו יכולים לקחת את מאורעות החיים של ילדינו ולהסתייע בהם על מנת ללמדם דרך ארץ ותורה.

זה קשה, וזה קשה גם לי באופן אישי. אך אני מאמינה כי הכל אפשרי. חינוך לאהבת המשפחה ומאמץ של שני הצדדים על מנת להמשיך להיות בקשר ולהמשיך לאהוב- הוא חינוך גדול לא פחות מחינוך לשמירת שבת.
אני מסכים על חשיבות המשפחה והחינוך לכבד אותהmatan

ולהישאר קרובים.

אבל זה לא צריך לבוא מתוך מקום מטשטש של "אני לא יותר טוב מהם בזה שאני שומר שבת".

אני יותר טוב ממי שמחלל שבת. כל אדם יהודי ששומר תורה ומצוות טוב יותר מיהודי שלא שומר תורה ומצוות.

אם מטשטשים את זה- פתוחים להשפעות חיצוניות בעצמנו ובטח ובטח שילדנו יבואו ויגידו - אם זה לא פחות

טוב, למה אני צריך "לסבול" את זה? אם מחללי שבת הם טובים בדיוק כמונו- למה לא להיות כאלו?

"אנחנו לא מתנהגים ככה" מחזיק מים רק עד גיל מסוים, עד שהילד עצמאי ויודע להגיד- "אני כן מתנג ככה".

חינוך לתורה ומצוות הוא לא רק להגיד "תורה ציווה לנו משה" ולעשות נו נו נו כשילד הדליק אור בשבת,

חינוך לתורה ומצוות הוא איך אנחנו מתייחסים לזה- כאמת, כמוסר, כעונג, כדרך להטיב לעולם, כחובת האדם בעולמו. וכן- נגזר מכאן גם היחס למי שאינו שומר תורה ומצוות, שכן מי שמאמין שאדם ששומר תורה מטיב לעולם

ואדם שלא, מטיב פחות, יודע להגיד שיש ערך לשומר שבת מעל מחלל שבת. וגם אם נתייחס לכולם כתינוקות

שנשבו או כאנוסים, אז נצטער עליהם ונכאב שהם לא זכו לטעום עונג עול מצוות, אז את זה הילדים יראו וילמדו,

שמי שלא שומר מצוות הוא אדם שמצטערים עליו- שאוהבים ומכבדים ומעריכים, אבל שחבל שהוא עוד לא שומר

תורה ומצוות, אז הם גם ילמדו מהם הערך שלהם.

אני יודע שהדעה הזו לא תמיד קלה לעיכול, אבל היה לי חשוב להעמיד אותה באופן ברור, במיוחד בהשקה

לנושא החינוכי שעלה פה.

 

קצת קשה לי עם הקטע של "אני יותר טוב מאחרים.."אמא_מאושרת

אז אני שומר שבת אבל נכשל במצוות של בין אדם לחברו וחבר שלי מחלל שבת אבל צדיק במקום של בין אדם לאדם

אז אני יותר טוב ממנו?

כל אחד לפי דרגתו וכל אחד מכובד

מסכימה שצריך להסביר לילד שזאת הדרך הנכונה וככה צריך להתנהל ולנתב לשם. 

אבל אתה בשום אופן לא יותר טוב מהם, ולו רק בגלל שנקודת הפתיחה שלכם (כנראה) היתה שונה- הם נולדו לבית שנוהגים בו אחרת מהבית בו אתה זכית לגדול.

אמרתי שקשה לעכלmatan

אני לא אכנס כאן לוויכוח הזה. אני מוכן לעשות אותו בפורום אחר, או בש.א.

מעבר לזה שזה אכן קשה לעכל, לדעתי זה לא הסתכלות נכונה.אמא_מאושרת


מסכימה ואהבתיאמא_מאושרת


אנסח את עצמי מחדש.הלוי
אני בעד להתמודד עם המצב ולא לוותר על כיבוד הורים, אבל אם מרגישים שזה קשה מדי או שלא יכולים להתמודד, אז לדעתי חינוך הילדים יותר חשוב מכיבוד ההורים- בנושא המסוים הזה, של השבת.
^^ נכון, אבל זה לא פשוט ולא תמיד אפשריO.L


איך אני מבינה אותךארץטרופיתיפה

אצלנו המשפחה שלי כמו של בעלך, אבל מאד משתדלים. כלומר, לא תהיי סיטואציה של תשבץ ליד הילד.

 

זאת בעיה שאני לא בטוחה שיש לה פתרון מלבד לעשות חגים של חילונים ביחד, כמו יום העצמאות, ל"ג בעומר כשהילדים עוד קטנים ואולי נסיעה קבועה בחמישי - שישי במקום שבת , לפחות פעם בחודש.

אני הייתי מוותרת על התארחות שם בשבתות וחגיםנשואים פלוס

חינוך ילדים הוא משהו ממש משמעותי בשבילי ואם הילד שלי היה מציע להדליק אור בשבת וזה רק ההתחלה..

הייתי מחפשת פתרון אחר למפגש

נמצאת באותו מצבאמא_מאושרת

גם ההורים של בעלי לא שומרים שבת

אבל הם מלאים בכוונות טובות

אז קודם כל תעריכי את זה מאוד, כי יש הרבה שלא יהיו מוכנים לעשות את השינוי בשבילכם, וזה עלול להיות נורא- גם לך, גם לבעלך, גם לילדים וגם להורים. אני חושבת שכשמבקשים מבנאדם בן 50+ לשנות את אורחות חייו והוא נענה זה כבר משהו שהוא בכלל לא ברור מאליו וראוי להערכה גדולה מאוד

דבר שני גם אצלנו אני שמה לב שדברים שברורים לי מאליהם לחמי וחמותי (המקסימים) לא ברורים. מבחינתי הם סוג של תינוק שנשבה, כי הם אף פעם לא היו חשופים לזה. מצד שני אני גם לא רוצה להעמיס עליהם יותר מדי בקשות, כי אני מאמינה שמתישהו זה כבר יהיה יותר מדי..

לגופו של עניין, אנחנו נשואים ב"ה כבר מעל ל5 שנים, עם תינוקי שלישי בדרך. כל שבת שלישית- אנחנו אצלם.

גיסתי מדברת בשבת בפלאפון לצורך העניין. אבל לילדים שלי ברור שהפלאפון הוא מחוץ לתחום בשבת. ואם יש בלבול והם ניגשים אליו- הרי זה תפקידי כהורה להזכיר שהיום יום שבת. כמו שזה תפקידך להזכיר שבשבת לא מדליקים את האור. בחיוך ובנועם.

ולמה דודה עם הפלאפון ואנחנו לא? כי דודה לא מבינה כמה זה חשוב ואנחנו כן.

נכון שזה לא פשוט, ונכון שזה דורש ויתורים. מצד שני זה יוצר המון שלום בית ואפילו מקרב את ההורים לאט לאט לדת, כשהם לא מרגישים ששום דבר "נכפה" עליהם, והכל ברוח טובה.

אגב, תנסי פעם לומר לחמותך כמה את מעריכה את זה שהיא באה לקראתכם, תראי איך היא זורחת ומוכנה לבוא לקראתכם יותר..

אם יש משהו שהוא קריטי מבחינתי- למשל אני מוצאת את אבא של בעלי יושב בחדר עם הבן שלי ורואה טלויזיה (אני נגד טלויזיה גם בימי חול, על אחת כמה וכמה בשבת)- אי אבקש מבעלי להוציא משם את הילד ואח"כ לדבר על זה עם האבא. הכל בחיוך ורוח טובה.

נכון, זו לא האווירת- שבת שהייתי רוצה. אבל זו הבחירה שעשיתי. אני לא חושבת שזה הוגן לצפות מבעלך לשנות את המצב. וזה גם לא הוגן לצפות ממנו לא לראות יותר את הוריו בסופי שבוע. בעיקר אם הם באים לקראתכם.

אז אחת לשלושה שבועות הילדים שלי "סופגים" שבת קצת אחרת. לענ"ד זה גם יכול לחזק אותם- מהמקום של לדעת לשים גבולות לעצמך. הרי "בעולם שבחוץ" אנשים מסתובבים עם פלאפונים בשבת. לחשוב שהם לא ייחשפו לזה לעולם זו תמימות. שלי גם ידעו להתמודד עם זה.

בבית יש להם שבת כהלכתה, והם לומדים לאהוב ולהעריך אותה ולהבין שככה צריכה להיראות שבת. אני לא רוצה ליצור נתק עם סבא וסבתא. הילדים צריכים אותם לא פחות ממה שההורים של בעלי צריכים את הילדים.

 

תעריכי אותם! כל הכבוד להם שהם באים לקראתכם! באמת שזה לא מובן מאליו..

^^^^ כאילו אני כתבתי את זהrivki
כל שבת שלישית?O.L
זה המון! לנו יוצא בערך פעם בחודש-חודש וחצי. כל הכבוד לך על הראייה. אני חוששת מהתגובות שלהם ברגע שאסביר לילד שאסור לעשות משהו ומהתשובה שאענה לו כשישאל למה הם כן ואני לא.
בהחלט לא הוגן לדרוש מהבעל לשנות את המצב, זה לא אשמתו שזה ככה, ויוצא שהוא בין הפטיש לסדן. מאוד קשה לו ההתמודדות עם כל זה. ולכן אני מנסה להעלים עין כמה שניתן ולא לפנות אליו, אבל השבת האחרונה פשוט הייתה קשה!
אני חושבאסטרו
שטוב להשתדל לא להשתמש במונחים של אשמים. בסופו של דבר אתם צוות שחותר לאותה המטרה. הדיון הוא רק על מהי הדרך הטובה ביותר לשם.
הרי גם אם הוא אשם את אחראית לשאת במאמץ וגם אם הוא לא אשם הוא לא פטור מההתמודדות.
כמה דברים:אמא_מאושרת
להסביר לילד שדודה לא מבינה אני עושה בשקט, כדי לא לפגוע.. כבר קרה שהוא מצא את ההזדמנות לומר את זה לידה בקול רם, אז פשוט הנהנתי..
נראה לי שאת צריכה למצוא את האיזון בין לכבד אותם לבין לא לצאת משם לגמרי מתוסכלת.
זה נכון שבעלך (וגם בעלי) נגרר למצב מאוד לא נוח. מצד שני, אתם שם יחד פועלים כצוות.
אז תחשבי מה חשוב לך ומה פחות (אני מתמודדת עם פלאפונים בשבת לדוגמה) ותשתפי אותו. תגיעו להסכמות בנושא. ואם נוצר מצב וממלאים לידכם תשחץ- קחו את הילדים ותעברו לשחק במשהו בחדר ליד, או בצד השני של החדר.
בערב פסח היינו אצל ההורים של בעלי וגם דודה שלו היתה שם. אחרי ההגדה השכבנו את הילדים לישון וכשחזרנו לסלון גילינו שכולם יושבים ליד הטלויזיה.
אכן תמונות קשות..
הם חשבו שבגלל שהילדים הלכו לישון זה פחות יפריע לנו. לי היה מאוד קשה עם זה. אז הכנתי תה ויצאתי לשבת במרפסת (בחושך, האור היה סגור..)
דקה אחר כך בעלי בא לחפש אותי והצטרף אליי באוירה רומנטית. אחר כך גם חמותי הגיעה וישבנו שלושתינו יחד בחושך ודווקא היה ממש צחוקים וכיף..
אין ספק שצריך להיות יצירתיים, זה לא מצב פשוט.
אבל אם יש להם כוונות טובות זה שווה את זה ללא ספק.
ואם זה קריטי לך- תבקשי מבעלך בנחת שיבקש מהם לא לפתור לידכם תשחץ. מצד אחד צריך לבחור את המלחמות ולא להכביד מדי, כדי שלא יווצר אנטי
מצד שני דברים שמאוד מכבידים עלייך אל תשאירי בפנים. תתיעצי עם בעלך בשמחה, בלי להאשים.. תביני את המקום שהם באים ממנו, תסבירי את המקום שאת מגיעה ממנו, ותראי מה בעלך חושב.
אם אתם מחליטים שזה משהו קריטי- שידבר על זה עם המשפחה, עם חיוך..
מה שאני מנסה לומר זה שנראה לי חשוב מצד אחד לא להכביד בבקשות ומצד שני לא לוותר על הדברים שבאמת חשובים לך. צריך למצוא את הדרך באמצע.
סליחה על החפירה
כתבת ממש יפהכוחות שמימיים
והדרך שלך נראית לי עדינה וטובה

( אני מבינה למה חמותך באה לשבת איתכם )
תודה רבה על התשובהO.L

טלוויזיה בליל הסדר זה באמת לא פשוט. וזו בהחלט התמודדות.

את ממש ראויה להערכה על האיפוק. 

העניין עם התשחץ היה רק דוגמא, יש עוד מלא דברים כמו פלאפונים, הדלקה וכיבוי מזגן ועוד, ויש גם בעיות יותר רציניות כמו לתת לילדים לשתות מים קרים מתמי 4, כי הם שוכחים שאסור.. מה שגורם לנו כל הזמן להיות עם עיניים פקוחות ולשים לב מה נעשה. וזה מתיש.

לא חושבת שנצליח להימנע מלסוע אליהם לשבתות, נכון שהם סבא וסבתא אבל לדעתי אפשר להפגש גם בימים רגילים, אחי גם נשוי לחוזרת בתשובה, ואצלם זה ברור גם להם וגם להורים של אשתו שלא מגיעים אליהם בשבתות וחגים, הילדים שלהם פוגשים אותם מלאא ביום חול, ויש ביניהם קשרים מעולים, אחי אוהב אותם והם אוהבים אותו, הם מבינים את השוני ואת הבעייתיות, אצלנו זה יותר מסובך, כי הם משתדלים בשבילנו. והם ממש יפגעו אם נציע להפגש רק בימי חול, והאמת שבעלי רוצה שנסע למרות הבעיות, ואני מבינה אותו, בסופו של דבר אלו ההורים לו. אז אכן נצטרך למצוא את דרך האמצע חיוך

מתחברת לכל מילה, כתבת יפה ונכון..יש בי אהבה ו..
מבינה אותךתודה!!
כמו שמישהי כבר כתבה. הרבה הערכה אל המשפחה שנשנע שהיא משתדלת זה לא כל כך פשוט בשבילם. זה הרבה הרבה השתדלות וויתור בשבילם.
קשר עם המשפחה חשוב. לדעתי לשבת עם המשפיה שלו וקודם כל לשבח ולהגיד כמה אתם מעריכים אותם ואת ההשתדלות שלהם. ואחר להציג את הדיךמה שלכם במילים יפות ומכבדות. הם כבר יבינו.
לא להגיד שהחלטתם לא לבןא יות
לא להגיד שהחלטתם לא להגיע יותר. זה עלול לעורר התנגדות ולהעליב וגם לא להגיד שזה אופציה מבחינתכם. בכל אופן אני מאמינה שהקשר חשוב להם לפי ההשתדלות שלהם עד עכשיו. .
חוץ מזה שבעני הילדים בפלוס מטורף. הם רואים את הכיבוד שיש בין שני הצדדים ואת הערך של המשפחה ואהבת ישראל..ח
באמת לא פשוט..~א.ל
עבר עריכה על ידי לעולם חסדו בתאריך י"ד באייר תשע"ו 16:09
קודם כל דעי לך שאת לא לבד יש שהתמודדו ומתמודדים עם זה..

דבר שני, תמיד ישנה אפשרות להסביר לילדים. ומראש.. וגם לגייס אותם עבור זה, יחד אתכם ובמידתיות כמובן.. הרי לא מתאים להעמיס עליהם נטל שגדול מיכולתם. בגלל שתיארת שהאוירה בכלליותה מכבדת ויש דברים קטנים שמציקים, זה נראה לי מתאים לנהוג כך. ואם יקרה שבכל זאת הילדים יחשפו למשהו פחות טוב, זה זמן מצוין עבורכם לשיחה בבית על כך.

לפני שאתם מגיעים אליהם אפשר להסביר לילדים: "שבת זה זמן מיוחד,
אנחנו לא שומעים מוסיקה, אבל כן יכולים לשיר
אנחנו לא מדליקים אור, אלא משאירים אותו דולק עוד לפני שבת ועושים עוד הרבה דברים טובים.
עוד מעט נסע לסבא וסבתא לשבת. נלבש בגדי שבת, נאכל אוכל טעים. יהיה לנו נחמד... ואם סבא או סבתא ישכחו ששבת, תמיד אפשר להזכיר להם, נכון? אנחנו אוהבים אותם ולכן נגיד להם כדי שלא ישכחו"
קרה לנו מקרה חמוד.. ביקרנו במשפחה והגיע דוד שלא בדיוק מקפיד. הוא הגיע בשבת והבת שלי בטבעיות שאלה אותו: איפה הכיפה שלך? הוא כמובן לא יכל לעמוד בפניה וחבש כיפה..

דבר שלישי, נסו להביא להם דברים ומשחקים מהבית וכן לארגן ממש סדר יום. כך יהיה לכם זמן ליצור את השבת שלכם, גם במקום שהוא רחוק מדרככם..
נסו כמה שיותר לצמצם את זמן השהות עם ההורים.

לגבי בעלך- אני לא חושבת שנכון להעמיד אותו בסיטואציה כזו.. הוא רוצה בטובתך אבל גם מכבד את הוריו. לשנות אותם אני לא בטוחה שאפשר..
בהצלחה מכל הלב, והרבה הרבה כח!
ואתם צחקתם עליי. אני כבר רגילה לזלזולהסה מצד המשפחה החליוניתענבר
עוד הארהע מ
כתבתי מקודם תגובה ארוכה, שבאה לתת פרופורציות איך שהילדים חווים את כל זה, אבל תוך כדי הכתיבה נסגר לי הדפדפן ונמחק כל מה שכתבתי. לכן עכשיו אכתוב רק את הסיכום של התמצות:

גם אצלנו במשפחה המבנה די דומה (רק שאצלנו המשפחה החילונית היא מצד אמא), ואני חוויתי את מה שאת מתארת כבן ולא כהורה. וככזה, השהייה הרבה (כל שבת כמה שעות) במחיצת משפחה מחללת שבת לא פגעה ביחסי אל קדושת השבת שהוריי הקנו לי, כי הם היו מספיק ברורים באמירה שאנחנו, לעומת שאר המשפחה מצד אמא, שומרים שבת. לפעמים הגעתי למצב שהייתי צריך לשאול את הוריי שאלות כמו ׳האם מותר לי להסתכל על בן דוד שלי משחק בפלאפון בלי לשחק׳ או ׳האם מותר לי ללכת איתם לביתם בשבת באוטו שלהם כי אבא שלהם נוהג ולא אף אחד מהמשפחה שלנו׳, וגם אז התשובות היו ברורות (ויש לציין שהן גם נאמרו בנחת) ועם כל הקושי שבדבר, הפנמתי ויישמתי את התשובות.

לכן אני מדגיש שצריך לדעת שאמנם אין זה מצב של לכתחילה, אבל בדיעבד, אם תסבירו מספיק לילדים ותהיו החלטיים ולא תהססו, לא תהיה עליהם השפעה גדולה מהמשפחה של בעלך. הם רק יצטרכו את דעתכם בבירור ידיעות חדשות בנוגע לאופן שמירת השבת במשפחה ותו לא.
תודה על התשובהO.L

תודה רבה, באמת מעניין לראות את זה מהצד השני ולשמוע איך זה לילדים.

נשמע שההורים שלך היו מאוד חד משמעיים, בנחת אבל הסבירו עצמם בצורה שלא משתמעת לשתי פנים. 

זה נראה התמודדות לא קלה עבור ההורים. בע"ה שנצליח לעשות זאת כך.

איכס אצלי זה בדיוק המצב אבל עם תוספות ..ענבר
בנוסף לטלויזיה שאופס היא מכבה רק ברגע שנכנסיםת וקבלת הפנים במכנסיים מלאים שערות. והרדיו שדלוק בחדר. ושם היא שומעת שירים ופותרת תשחצים. גם חמותי אשה שלא קונה אוכל ומכריחה להסתפק ב2 תבשילים מסריחים. יש לה לכלוכים בציפורניים ומסתמא שבשביח להכין את הסלט היא חתכה בידיה אלו ממש. אז אין מה לגעת כלל. מקרר ריק . היא מוזנחת. ונראית זקנה . שבת עוברת בשיעמום מוחלט. מול הפה שלה הרוטט ללא שיניים. והאשה נראית זקנה כתוצאה מהזנחה. אני מדגישה ולא כתוצאה מגיל.אימי בגילה ונראית נהדר. יש לבעלי אחות והיא לעולם לא תגיע לעשות איתו שבת. אז כל שבת זה אני . חמותי מול הפרצוף שלי.שמדברת על החשש שלהה מאמא שלי שכל הזמן דואגת וקונה ומביאה דברים לביתנו בעלי עם הדיבורים המשעממים שלו. האוכל המסריח והחתולה שמייללת שמחכה לחיבוק מהזקנה. מצב גרוע יותר משלי. אין. מעוניינת לצרף תמונה של חמותי לכאן . האם זה מותר ???
תגידי, את בסדר?מנסה לעזור

סליחה על התגובה!

כבר זה אחרי מליון שבתות של תסכול אל תשפטי אותי כבר לא רואהענבר
בעניים...
ענבר חשבת פעם לכתוב ספר?נקודה

בס"ד

 

משהו עלילתי דרמתי מותח ומתובל בהומור...?

כי לגמריי יש לך את זה בתיאורים-( אני ממש רואה את חמותך ואת החתול)

כנ"ל בתחום העלילתי והדרמטי...

אולי סיפור בהמשכים לעיתון כל שהוא?


אגב-

גם אם כל מה שאת כותבת על חייך הוא אמתי אחד לאחד,

וכתוב בשיא הדיוק, כתיבה חופשית יכולה מאד לעזור.

 

וכנה להוסיף לספר גם תמונות אותנטיות מהחיים.ענבר
של חיי עם אשת החתול. איך אנשים מוכנים שחתול יעשה להם צרכים בבית....אני בהלם.
סליחה על הנצלו''שנקודה


אני מוכנה לכתוב וגם לצייר ולצלםענבר
תודה!אמא_מאושרת

זה המצב גם אצלנו, וממש שימחת אותי!

בלב כואבshindov

ההורים צריכים להבין שאם הם רוצים ביקורים בשבת שישנו את דרכם. כל הדברים שתיארת בפתיחה לא צריכים לקרות. השבת הופכת כמעט לחול ללא כל צורך. הם צריכים לעשות מאמץ יותר גדול. ואם זה לא יקרה יצטרכו לוותר עליכם בשבת. תבקרו רק בימי חול. אין סיבה להפוך את השבת ליום עינוי. כמו שלא היית אוכלת אצלם אם לא היו דואגים למטבח כשר, הם צריכים לדאוג שהשבת שלהם תהיה כזאת שתוכלו לבקר.

משהו בתגובה שלך מרגיש לי קצת קשה מדיmatan

אולי אתה לא מבין כמה זה קשה למשפחה חילונית להכיל את המשפחה הדתית בשבת,

אבל תנסה לחשוב על מצב הפוך- ילד שהלך ח"ו ושינה את התנהגותו- ועכשיו מבקש מההורים

שלו שהוא לא מעוניין שהילד שלו יראה שמירת שבת- ושיחללו שבת כשבוא בא, אחרת הוא לא בא,

כי זה עינוי בשבילו, והוא חושש על חינוך ילדיו.

עכשיו, גם אם נאמר שהחילול שבת של המשפחה החילונית הוא לא אקט דתי, כלומר, הם לא עושים

את זה כאידיאולוגיה אלא פשוט לא שומרים, זה שינוי מאוד גדול וקושי מאוד גדול לשמור שבת כהלכתה,

למשפחה שלא מאמינה בזה ולא רואה בזה צורך, רק בשביל הילד.

אנשים רגילים לעשות דברים מסויימים ואתה מבקש בכוח לכפות עליהם התנהגות שהם לא מעוניינים בה,

עם כל הצער שבדבר שהם לא מעוניינים בה עדיין- הם עושים הרבה, הם משתדלים, הם מנסים להתחשב,

הם לא רואים בעיה לצערנו בהתנהגות שלהם. יש חשיבות גדולה מאוד להתחשבות הזו. וזה לא דומה בכלל

למטבח כשר- מטבח כשר לא מצריך הרבה השקעה, יש כלים מיוחדים או חד"פ למצב שבו הזוג מגיע והאוכל קנוי

רק ממקומות כשרים, רוב עמ"י היום לא אוכל לא כשר באופן מובהק וההשקעה לדאוג להם לדבר הזה היא נמוכה.

שהסבתא תשמור שבת שלמה כהלכתה- זה יהיה סיוט לסבתא ולסבא ולאחים. לכן צריך להתחשב בעובדה שהם

מכילים ומשתדלים.

כל מה שכתבת נכון. אבל גם כלפי צד ההוריםshindov

יש שוני גדול בתכלית בין רווק, זוג צעיר ללא ילדים, זוג לילדים שעוד לא מבינים, משפחה עם ילדים בגיל תחילת ההבנה. כל הראשונים צריכים להתגמש. הם עדיין בתחילת דרכם, ויכולים להכיל ולעשות עוד כל מיני דברים שזוגות אחרים לא נתקלים בהם בכלל. כאשר יש ילדים צעירים הכל שונה. לאחר כמה שנים של הכלה, הצד השני צריך להואיל בטובו להתאמץ גם הוא. כי הוא גם צריך להיות מעוניין בקשר. ולכן נדרש ממנו להתאמץ יותר. אחרי כמה תרגולות של ימי חול, אולי יהיה אפשר להשחיל מספר שבתות. קצרות ומועטות. אם צד ההורים יראה נכונות להזיז את עצמו, כמובן שאז היחס יהיה שונה. לא מדובר על ניתוק חלילה. אבל יחסי השהות צריכים להיראות אחרת.

אתה כנראה לא הבנת מה אמרתיmatan

אמרתי שבכל מקרה שני הצדדים מתאמצים.

אז לא שייך להגיד זה נכון גם כלפי צד ההורים.

יש תוכן לא רק כותרת.shindov


קראתי גם את התוכןmatanאחרונה

וגם אליו הגבתי, כשאמרת ש"הצד השני צריך להתאמץ גם הוא"- אתה כנראה לא מבין כמה מאמץ זה

למשפחה חילונית לארח משפחה דתית ולהשתדל להקפיד.

שני הצדדים מתאמצים, אי אפשר לבוא ולעשות שרירים(כלומר, אפשר, רק שזה מזיק).

זו התנסות כ"כ קשה.naergel

מסכימה פה עם כל מה שנאמר, ומבינה לחלוטין את הקושי להיות במקום שיש בו חילול שבת. הייתי בסיטואציה כזאת עם משפחה, אבל עם ילדים זה הרבה הרבה יותר קשה. לי יש אח כזה והיו סבא וסבתא כאלה בחו"ל והיינו אצלם שבועות בלי ההורים. היה ברור לנו שהם שונים מהבית אבל מאיתנו דרשו שנדליק את הטלויזיה והאור ועוד כל מיני, מה שיצר מערכת יחסים מאוד מאוד מסובכת. פה את מדברת על נכונות וכבוד הדדי, אז יש בסיס טוב מלכתחילה. יש מצב לדבר איתם ולהגיד להם כמה אתם מעריכים את המאמץ ואוהבים לבוא, אבל שיש דברים מסויימים שקשים לכם? לבחור 2-3 מהדברים שהכי אוכלים לך את הלב ולהתמקד בהם?

אפשר לדבר עם האחים בעדינות? הרבה יותר קל "לדרוש" מאחים מה שקשה יותר עם הורים. 

מבחינה טכנית, האם יש אפשרות להתארח בדירה ריקה באזור? 

 

ממליצה גם לשאול רב לגבי התנהלות כזאת. להורים שלי היתה את הדילמה אם להזמין את אחי לסעודות שבת כשהיה ברור שלא ילך ברגל ושיעשה מה שהוא רוצה בחדר שהוא התארח והיו כמה אופציות טובות שהורידו הרבה מתח. לדוגמא אחי תמיד הוזמן לכל השבת, אבל אם הוא החליט לנסוע זה לא היה "עלינו", כי זו היתה החלטה שלו. זה הפריע לנו, אבל השיקול של לא לנתק אותו מהמשפחה היה יותר מהותי. 

אל תדאגי לילדיןמיניונית
בסיטואציה דומה ( הצד החילוני של בעלי) התייעצנו עם הרב יהושע שפירא והוא פסק חד משמעית: אם תהיי בטוחה באמונה ובאמת שלך, זה יחלחל לילדים, והמפגש עם החילוניות רק יחדד ויעצים את תפיסת הזהות הדתית שלהם, ובמיוחד שהילדים רואים איך אמאמואבא מוסרים נפשם למען כיבוד הורים
וכמו כן: בפועל, אני זורמת לחלוטין, כמובן לא מדליקים רדיו או טלוויזיה לידינו, אבל כן כותבים או מדליקים אור והילדים יודעים שאנו דתיים ולא עושים כן, והילדים שמחים ובכלל לא מזיז להם שהבני דודים מתנהגים אחרת
אצל ילדים זה נחווה טבעי לעומתנו המבוגרים
כן תדרגי לילדיך , ותבקרי לעתים רחוקות בשבתותאקמול

ברור ומובן מאליו שעליך כן לדאוג לילדיך. 

בקשר לדברים שמוסרים שהרב יהושוע שפירא אמר. 

זה לא "פסק חד משמעית" , זו תחושה שלו , ואולי פרי נסיון שלו.  הקביעות המוחלטות שהאמונה שלך תחלחל לילדים ולא ההפך של הסבא - היא לא תמיד נכונה. זו תקוה טובה שצריך לשקול אותה. צריך להבדיל בין "פסק" כלומר לימד את הלכות התורה לבין אמר מה שמהרהר .

 למעשה הילדים ייפגשו עם הסבא והסבתא החילוניים האלה הרבה פעמים. ואם לא יגדלו עם ידיעה ברורה שהסבא,והסבתא בתחום זה אינם בסדר הם עלולים להיפגע יותר בעתיד. 

,אז טוב שתסבירי את זה בצורה הכי ברורה לילדים:  תתנהגו בנימוס לסבא אבל אם מישהו יושב לידכם ומחלל שבת אל תגידו לו " אולי תפתור את התשבץ בחדר שלך , או אחרי שאני אלך לחדר שלי - כי כך אתם בעצם אומרים שמותר לחלל שבת! אבל אתם כן יכולים להסבובב  לצד, ושיבינו שאתם יודעים שלא בסדר לפתור תשבץ. 

לא להתנגש עם הסבא אבל לא להתנגש עם עצמכם .  על התורה תקפידו בלי שום ויתור. וגם על הקשר עם הסבא .

המלצות לצימרחושבת בקופסא

מקווה שזה מתאים לשאול פה ויהיו מספיק תשובות.

יכול להיות שעדיף לשאול בהו"ל.


אנחנו רוצים לצאת לצימר זוגי מהתקציב שנשאר לנו מהמילואים וכנראה נוסיף קצת.

מחפשים צימר חדר אחד לזוג, עם ברכה פרטית (באמת פרטית, שלא רואים אותנו ואנחנו לא רואים אחרים)

עם ארוחת בוקר יהיה נחמד אבל לא חובה.

תקציב של סביבות 1,000 שקל לילה, (נחמד אם יהיה בפחות) שני לילות בסוף אוגוסט כנראה (אני מקווה שלא יהיה עמוס או יקר מידי בזמן הזה, אין לנו כל כך אפשרות אחרת)


אזור בארץ: לא ירושלים או המרכז ממש, ולא צפון רחוק ודרום רחוק. אולי בשולי המרכז?

אנחנו מתניידים באוטובוסים.

עדיפות אם יש אטרקציות, מסלולים ודברים מעניינים לעשות באזור שאפשר להגיע אליהם באוטובוס.


אשמח לעזרה כי ממש לא מבינה בזה.

מומלץ ממש ממשכנפי נשרים

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

תודה רבהחושבת בקופסאאחרונה

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?


אשמח לעוד תגובות

מישהו מבין טוב בליסינג?חזקה בעורף

אנחנו מתניידים בשני רכבים. בעלי מקבל מהעבודה רכב+דלקן של 7 מקומות, שלרוב נמצא אצלו. ויש לנו רכב פרטי שלנו (5 מקומות שלרוב נמצא אצלי) עד עכשיו הרכב הפרטי שלנו היו רכבים זולים ודי מתפרקים, לא כ"כ השקענו ברכב כי הוא שימוש בעיקר אותי לעבודה (ממש קרוב לבית) ובהקפצות של הילדים (שוב, לרוב נסיעות ממש קצרות)


עכשיו ב"ה כבר תקופה שהרכב 7 מקומות לא מספיק לנו❤️ אז הרכב הפרטי הופך להיות גם להרבה נסיעות (לשבתות ולטיולים) הרכב הנוכחי כבר מתפרק וכבר תקופה שאנחנו מחפשים רכב ממש טוב שיחזיק מעמד לאורך זמן. הקצבנו עד 50,000 אבל לא מוצאים משהו שמספק אותנו מבחינת הנתונים של הרכב😬


התחלנו קצת להתלבט אולי כדאי לנו להשקיע בליסינג. מצד אחד מרגיש לי קצת כמו לזרוק כל חודש כסף לפח. מצד שני, נותן לנו שקט נפשי עם הרכב (קצת זקוקים לזה)


אבל בסופו של דבר, לא באמת מבינים בליסינג עד הסוף…

נשמח לשמוע איך זה עובד. יתרונות וחסרונות.

למה צריך להתייחס כשרוצים להתחיל? על מה לשים דגש? מאמינה שאנשי מכירות של הליסינג יידעו ל"סובב" אותנו טוב, כדי להרוויח, אז רוצים לבוא כמה שיותר מוכנים מראש.


תודה לעוזרים🙏🏻

לא בדיוק מה ששאלתפשוט אני..

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.


 

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

גם אנחנו נעזרנו במישהו כזהבארץ אהבתי

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

ממליץ גם על ארי ויילר1223334444
זה בדיוק הבנאדם 🤩פשוט אני..
גם אני ממליץ עליו, בחום רבדוד100
+972 54-532-0036
תודה! נחשוב גם על זה.חזקה בעורף
נשמע שזה לא נכון לכם ליסינגזיויק
תודה על התגובה. יכול לפרט למה?חזקה בעורף
כי הרצון שלכם זה ברכב טובזיויק
זו לא סיבה מספיקה לליסינג עם כל הכבוד..
ליסינג אף פעם לא יהיה משתלם לאדם הפרטינפשי תערוג

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב


בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

כן, חברות הליסינג תמיד מצחיקות אותיפשוט אני..אחרונה
''ירידת הערך - עלינו''.

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

מישהי חייבת לי כסף ולא נעים לי להזכיר להפשוט אני..
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך כ"ב בסיוון תשפ"ו 19:59

אבל עם חוסר נעימות לא הולכים למכולת, לכן הזכרתי למדינת ישראל בכל זאת...


 

 

 


 

כן חברים,

לפעמים מומלץ למלא דוחות להחזר מס 😀

לא המצב ... אבל תודה!לאחדשה
חיבוקחדווית

יש לי חברה סופר סופר קרובה,

חברת נפש כמו שאומרים..עברנו הכללל ביחד..

ברגיל היינו מתחבקות חיבוק ארוך (יכול להיות כמה דקות) מלא משמעות ,צורה לבטא את האהבה ואת הקשר העמוק ומשמעותי, מתוך אהבה נקיה.

עכשיו אני מתחתנת עם הבחור שלי.

ואני לא יודעת מה לעשות.

האם זה סבבה שאני ככה מתחבקת איתה באמת מתוך אהבה כנה ואמיתי? האם זה משהו שאוכל לעשות גם אחרי החתונה. הרי למרות שיש לי את האיש שלי אני עדיין רוצה את החיבוק דווקה שלה, כמו שאני עדיין רוצה תחיבוק של אמא
מה אתם אומרים על זה

פשוט לעדכן את האיש שלי ואז זה סבבה??

מה אתם ממליצים, הכל זה יכול פשוט להמשך כרגיל?
וגם בכללי איך מנהלים חברות כלכך קרובה אחרי החתונה 

 

משהו לא מסתדרפשוט אני..

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

היא לא כתבה שהיא מתחתנתזיויק
אלא שאלה מה יהיה אחרי שתתחתן מתישהו
''עכשיו אני מתחתנת''פשוט אני..
שאלה טובהמחפש אהבה
ואלה יפה שאתם עוקבים ושמים לבחדווית

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אם לא היית מתייחסת לזה כעניין זה לא היה חייב להיותפתית שלג

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

בגדול בעיה בהגדרה זה לאSevenאחרונה

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

מכירים את די סיטי במישור אדומים?ברגוע

האם יש שם חנויות במחירים טובים?

מחפשים בעיקר ספה ומיטת ילדים, אולי גם שולחן אוכל ותנורים

הייתי שם לפני שנה, זה היה בעיקר בית קברות לעסקיםפשוט אני..

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

תודהברגוע
ואולם שמחות של ארועים חרדייםמשה

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

אם אתם מהאיזורנפשי תערוג

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

תודה, יש לך המלצה על חנות מסויימת בירושלים?ברגוע
לא.נפשי תערוגאחרונה

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט


מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

מודעות לאתגרים בקדושת הזוגיות במרחב הזוגימחפש אהבה

נראה לי שהשאלה מורכבת משתי חלקים, אחד מופנה לגברים שבינינו ואחד לנשים:

לגברים: האם אתם משתפים את האישה שלכם באתגרים שאתם חווים מול נשים אחרות?...

לנשים: האם אתם מעוניינות שהבעל שלכם ישתף אתכם בנושא הזה? שיהיה פתוח עד הסוף?

האם קרה לכם שהוא שיתף אותכם, ומה היתה תגובתכם [המודעת והלא מודעת..]?

לא בדיוק אבל בערךפשוט אני..

אני משתף בצורה קיצונית.


זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.


גם אצלנו יש שיח פתוח בתחום הזהנעמי28

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

 

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

למה הניסוח פה שזה תמיד מהצד הגברי?ירושלמית במקור
מה הכוונהזיויק
למה הוא שואל אם הגבר משתף ולא אם האשה משתפתפשוט אני..
אין סימטריה אבל שאלה טובהזיויק
נו, אשמח לשמועמחפש אהבה
(הוא לא אמר על השאלה שלך שהיא טובה אלא על שלי)ירושלמית במקור
זה מה שהתכוונתי. מוזמנת לשתף מהצד השנימחפש אהבהאחרונה
מה זה אומר אם קשה לי ממש?נגמרו לי השמות

ומה זה אומר עלינו כזוג?

ומה אם פשוט נמאס לי מכל הריבים האלה?

או מכל הריחוק הזה?

או מכל הקושי הזה?

 

יצא לי להתבונן בחג השבועות האחרון במגילת רות,

ובקריאה הזו קפצו לי לעין המילים "ודבקה בה".

לפני הרי מתואר שגם עורפה וגם רות הלכו עם נעמי

אבל נתקלו שוב ושוב באתגר או סירוב או שימת המציאות כפי שהיא על כל קשייה ומורכבויותיה שהציבה בפניהן נעמי - ובעוד עורפה בחרה לחזור אחורה, על רות כתוב: "ודבקה בה".

ובעצם התבוננות על זה הביאה אותי לחשוב שדבקות מובילה לחיים, דבקות יוצרת חיים.

הרי בזכות אותה הדבקות נוצר אפילו המשיח שלנו! חיים. גאולה. בזכות הדבקות הזו. בזכות הלא לוותר הזה.

 

וגם במקום אחר בספר בראשית ששם נאמר "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" - ורש"י מפרש בילדים, ופירושים אחרים מפרשים גם באחד ממש באיחוד הנשמתי והגופני והכולל כולו. כלומר יש כאן עוד דבקות שמובילה לחיים. גם להמשך החיים (ילדים) וגם לאיכות החיים עצמם ושמחת החיים שזה הביחד והאחדות של הזוג.

 

וגם בתפילה ששם נאמר: "ודבקנו במצוותיך" ואנו לומדים על התורה הקדושה ש"עץ *חיים* היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר". וגם אם העץ מתנדנד ברוח - אנחנו מחזיקים. דבקים. בתורה. במצוות. באתגרים שהחיים מזמנים לנו.

 

ועוד מקור שעלה לי בהקשר הזה הוא "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם *חיים* כולכם היום" - שוב דבקות שמובילה לחיים!

 

זה פשוט מדהים.

כמה הדבקות מובילה לחיים

כמה להמשיך, לדבוק, להתמיד, לא לוותר יכול להוביל אותנו לחיים.

לדבוק בטוב כמובן.

* ודבקה בה - לדבוק בטוב. רות ראתה בנעמי את הטוב ודבקה בטוב הזה. "באשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלוקייך אלוקיי" - זה הטוב. ה' אלוקי ישראל ולהיות חלק מעם ישראל ולהיות עם חמותי הטובה - זה הטוב עבורי ובו אני דבקה.

* ודבק באשתו - לדבוק בטוב שבאשתי. לדבוק בטוב שבבעלי. לדבוק באשתי עצמה. לא לוותר עליה. לדבוק באישי עצמו. לא לוותר עליו. 

לדבוק ולהתכוונן אליה ולהשקיע בה כמה שאני רק יכול. לדבוק ולהתכוונן אליו ולהשקיע בו כל מה שאני יכולה.

* ואתם הדבקים בה' אלוקיכם - לדבוק כמובן בקב"ה שבידו הכל וממנו הכל ומקור כל החיים וכל הטובה וכל הברכה.

* ודבקנו במצוותיך - לדבוק בטוב שבמצוות ובתורה. יש טוב ויש רע ובחרת בחיים - לבחור בטוב.

 

ואפשר ללמוד מזה גם על הזוגיות שלנו ועל ההורות שלנו - ולזכור שמעבר לזה שכל דבר בעולם הזה צריך אנרגיה כדי להתקיים, צריך עבודה כדי להתקיים ולקרות,

יש עוד משהו מאוד מאוד חשוב:

הטוב הגדול יותר, השלם יותר, האמיתי יותר והשורשי והעמוק יותר – כל אלה באים *רק* אחרי ההשקעה. רק אחרי הדבקות. רק אחרי שעובר זמן של השקעה מתמשכת ומרוכזת.

 

למשל,

לא דומה אהבה לתינוק בן יום

לאהבה לילד בן שנתיים

לאהבה לאותו הילד בן 10

 

ככל שהילד גדל,

ככל שנשקיע בו יותר - יותר נאהב אותו.

כמובן שמהתחלה אנו אוהבים אותו.

אבל אי אפשר להשוות את האהבה שהייתה לנו בלב כשרק ראינו אותו לראשונה, לאהבה שיש לנו בלב כשהוא פתאום קורא "אמא", "אבא", לאהבה שיש לנו בלב שהוא כבר משחק עם האח הקטן, מחבק אותנו וכותב לנו ברכה ואנחנו משחנשי"ם איתו ומגלים בו עולם שלם ואישיות שלמה שלא הכרנו! ואז האהבה מתעצמת אפילו עוד יותר!

 

אותו רעיון גם עם בני זוג,

בהתחלה יכולה להיות אהבה, חיבה, התרגשות וכו'

ופוטנציאל הצמיחה של האהבה עצמה הוא עצום

אחרי שנה עוד יותר

אחרי 10 שנים עוד יותר

ואחרי 20 ו30 שנים עוד יותר.

 

וגם אם קשה לנו עכשיו -

הרי אם נלך אחורה למקומות שחווינו קשיים בחיים הרבה פעמים נוכל לראות שאם לא היינו חווים את כל הקשיים האלה, את כל המשברים והרע שעברנו - לא היינו באותו מקום שאנחנו עכשיו. וכל אחד ואחת ומה שזה אומר עבורם.

כך גם אם אנו עוברים עכשיו קשיים בזוגיות שלנו - נוכל להגיע דווקא מהם ומתוכם גם לכמויות של *טוב* גדול אפילו עוד יותר בינינו. 

כמה שזה נשמע מופרך, לפעמים רק מהמשברים אפשר לצמוח ולהעמיק בעוצמה הכי חזקה שיש,

לפעמים דווקא מהרע אפשר לחוות את הטוב יותר בשלמות ויותר בחוזקה ועוצמה.

 

וזה נכון לכל תחום בחיים - אדם שעובר ומתגבר על מכשולים וקשיים - לרוב יכול לצאת הרבה יותר מחוזק, עם הרבה יותר כוחות ותעצומות נפש שגילה על עצמו, הרבה יותר לעזור גם לאחרים, הרבה יותר לפתח את השריר של הנתינה וגם של הקבלה, לפתח ולהרחיב עוד את כוחות הנפש שלו, וגם לחוות את הטוב הרבה יותר בעוצמה כאשר הוא מגיע.

 

אז דווקא אחרי ריב או אתגר או קושי זוגי - אם נצליח לעבור דרכו, בתוכו וממנו נכון -

או אז נוכל גם לגלות את הטוב העמוק יותר, הגדול יותר,

מה שלא היינו זוכים לו אם היינו נשברים באמצע!

מה שלא היינו זוכים לו אם היינו מרימים ידיים בקושי הראשון או השני או השלישי.

אז אם יש קשיים ואנחנו חושבים אולי להרים ידיים?

רגע!

לומר לעצמנו - רגע, בעצם עדיין אין לנו מושג עוד כמה טוב נוכל לקבל מהקשר הזה ואחד מהשנייה עוד יום, עוד חודש, עוד שנה ועוד 20 שנים.  

אז ננסה לאפשר לעצמנו את אותה השקעה והתמדה, את אותה דבקות, את אותו לימוד, וב"ה לזכות לטוב עמוק וחזק עוד יותר.

 

ובעצם אם חושבים על זה אז גם בהורות, גם בזוגיות, גם במיניות, גם בכל מערכת יחסים עם המשפחה, גם בעבודה, וגם בהכל - המתמיד זוכה! לגמרי זוכה ❤️

וזה הזכיר לי גםנגמרו לי השמות

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

 

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

 

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

 

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

 

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

 

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

 

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

 

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

 

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

 

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

 

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

 

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

 

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

 

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

 

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

 

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

(רציתי לכתוב ישר ולא הספקתינגמרו לי השמות

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

🔴 מצב מלחמה 🔴 - תוספת קטנה לעכשיונגמרו לי השמותאחרונה

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

 

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

 

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

 

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

 

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

 

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

 

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

שאלה יותר לגבריםבוריס

אשמח להמלצות על תחתונים.

אני לא מוצא משהו שהוא באמת נח ואני סובל מזה מאוד

תודה

מאצ'טונים דלתא - יש גזרות שונותפ.א.
אני אוהב בוקסר קצר 
גזרה?חתול זמני

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

א. גזרה רחבההסטורי
ב. שתי מידות יותר משאר הבגדים...
כעיקרוןשפויאחרונה

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.

אולי יעניין אותך