יש אפשרות לשיחה פתוחה וכנה באיזה ערב נעים במסעדה או משהו כזה? שיחה שבה שני הצדדים יעלו את מה שמפריע להם (יכול להיות שגם להם לא פשוט עם זה!) ותמצאו ביחד פתרונות שמוסכמים על שני הצדדים.

אולי שהם יבואו אליכם לשבת ואתם אליהם באמצע השבוע, אולי שתגדירו כמה דברים שהכי מפריעים והם ימנעו מהם ואולי עוד הרבה פתרונות שאפשר לחשוב עליהם ביחד.

בהצלחה!

קל לייעץ מהצד

1. יבואו לארוחה אליכם ויסעו. 

2. לעדכן במייל הישובי שתשמחו לקבל דירה/יחידת דיור בכל הזדמנות. ושישהו שם.

3. שיתארחו אצלכם ויחללו שבת אבל רק בחדרם. 

   להחליף דלת החדר ליותר מבודדת רעש?

4. לעשות משקוף ודלת בתחילת המסדרון וליצור מעין "יחידת דיור" ל2-3 חדרים.

    ושם הם עושים מה שרוצים. הילדים ישנו בסלון. או

   שבאים בבוקר והולכים אחה"צ. 

לא יודע עד כמה יש טעם להכנס לזה אבל כתבתי בכ"ז, יתכן וזה מיותר:

5. בהנחה שזה המצב שמייצג פחות או יותר (הפתירת תשבץ ביודעין) את הנורמה שם 

    הייתי מציע לשאול דמות שמוערכת ע"י הבעל (רב הישוב?)

    עד כמה זה פוגע בבניין הנפש של הילד. ברגע שזה יהיה צד ג' יהיה לבעלך יותר קל לראות 

    את הדברים בצורה מאוזנת ולהכריע. זאת הכרעה שלו בעיקר. מכל הבחינות. 

6. אולי אולי: 

   אולי צריך לשקול את הדברים בצורה עניינית וקרה. 

   צורה קרה זה אומר שאתה מספר את המקרה לעצמך כאילו זה קורה לזוג חברים, או שמישהו בפורום כותב      ואתם עונים לו . במנותק מאמוציות.

   באופן אובייקטיבי. ולא סובייקטיבי. ואח"כ על גבי זה להוסיף את השיקול המשפחתי-רגשי. 

   ככה הדברים אולי יקבלו מידרוג מסויים מבחינת חשיבות.  

   רב הישוב או צד ג' כלשהו  יוכל להוריד הרבה מהמתח המובנה בשיחה הזאת ולכוון אותה לתכל'ס 

   מעצם זה שאת לא תהיי השוטר והוא מתחפר בהגנה. אלא שניכם מחפשים פתרון מיטבי.  אין מנוס כנראה מלהכריע ולדרג מה יותר חשוב.  ללא אמוציות. ומנקודה זאת לפעול בהתאם. קשה. 

הוא לא יפתור לכם. אלא תראו את הדברים ותכריעו בעצמכם. 

אפילו אולי שילך לבד לרב. כי בסופו של יום א. הוא הבעל. ב. זה המשפחה שלו ואז את יוצאת מהמשוואה 

  וזה הוא מול עצמו. ואת שם רק כדי לשמוע להקשיב ולא לחוות דעה בשלב ראשון. 

   לתת לו מרחב התלבטות נוח ונטול ביקורת. מעצם נתינת המקום הכוחות שלו להנהיג את המשפחה יצמחו.

  . בלי ציפיות גם לא בלב לקו סיום מוצלח מבחינתך. אחרי כמה שיחות כאלה אולי זה יתבהר מעצמו.

7. קל לייעץ.

להורי היתה בעיה דומה 

ואכן כבר כשלושים שנה שהם לא היו אצל סבי בשבת, אני יכול לומר מנסיון אישי - אומנם יש חברות טובה בין המשפחות (דודים וכו') אבל אין כמעט קשר. זה לא רק 'מחויבות משפחתית' אנחנו יכולים לעשות מפגש משפחתי ואז לדבר בכיף כמה שעות ונחמד לנו והכול אבל אנחנו לא מאמת מכירים אותם 

אצלנו הם מכבדים מאוד (עשו אצלנו ליל הסדר לפני 3 שנים (בגלל אלצימר של סבתא שלי) והם שמרו חג לגמרי) אבל צריך לזכור שזה אכן גורם לכך שאין כמעט שבתות יחד - ובמהלך השבוע עובדים ככה שהקשר הוא מאוד מרחוק

הבעיות הקשות ביותר הן לא בעיות של פרקטיקה,

אלו בעיות של חסכים רגשיים.

מה שאני מתכוון לומר - זה שהקושי הגדול שלך לפגוש את החילו שבת שיש במשפחה של בעלך,

הוא ככל הנראה לא נובע מעצם חילול השבת שלהם, אלא יושב על נקודה יותר עמוקה, רגשית שגורמת לך

לפעול.

והנוקדה הזו היא שצריכה להיפתר יותר מאשר המבנים הפרקטיים- כי אפשר לבנות מערכות חיים שלמות

מסביב לנקודה רגשית רק כדי לא לגעת בה ולהתמודד איתה, אבל הן יהיו מסורבלות- קשות, ולא יפתרו את

הבעיה.

לכן נראה לי שקודם כל תפתרי מול עצמך את הקושי הזוגי בחילול השבת של המשפחה של בעלך, לפחות תביני

מה בדיוק גורם לך לפעול.

אולי זו תחושה שהוא מעדיף אותם על פנייך(מוכן לקחת אותך למקום שלא טוב לך בשביל לא לפגוע בהם)

אול זו תחושה שהוא לא מספיק מגן על הילדים(החינוך של הילדים נפגע מהמפגש עם סביבה חילונית)

או כל נקודה רגשית אחרת שאת לא מרגישה מספיק בטוחה בה והמפגש המשפחתי הוא הטריגר שגורם לה

להידלק.

אחרי שתמצאו את הנקודה הרגשית ותתמודדו איתה, יהיה הרבה יותר קל להבין מה אפשר לעשות באופן

פרקטי מול המשפחה שלו.

אור בשבת. קשור לחסכים רגשיים.

זה סיטואציה טכנית לחלוטין שצריך למנוע אותה בשיא הרגישות והיא ממש לא קשורה לעובדה שיש משהו בתת מודע רגשי מול הבעל ומשפחתו

חוסר הרצון שהילדים יחשפו הוא אכן לא מוכרח להיות קשור, אבל זה לא כזה נורא כמו שעושים את זה.

ילדים נחשפים להרבה דברים שונים ומבינים שיש אנשים שונים שמתנהגים אחרת. ילד מבין שאצל חבר

אוכלים בשעה 4 בצהרים והוא לא יכול לשחק והוא כן יכול, ואצל חבר אחר בשעה שמונה נחים ומשחקים

ואצלו בבית מסדרים תיק בשמונה. אותו דבר ילד מבין שיש כאלו שעושים ככה ואנחנו לא, או שיש כאלו

שלא עושים ככה ואנחנו כן. כשהוא גדל יותר אפשר ללמד אותו למה ומה ההבדלים.

הדברים נאמרים מהתייעצות עם רבותי בשאלה הזו. ברור שאנחנו מעדיפים שלא לחשוף את הילד לדברים

הללו בכלל. אבל זה בד"כ אומר לחיות בתוך בועה מאוד מסויימת, שאני לא יודע אם הכותבת עומדת בתכנים שלה, כי מי שהילד שלה רואה תוכניות טלוויזיה(מתישהו, ולא משנה איך ואיפה) כבר חושפת אותו לדברים גרועים בהרבה מהחילול שבת של סבא.

חוצמיזה- שבקשר למה שהפותחת כתבה- "לי זה לא מתאים", "מאוד קשה לי להיות במקום שיש בו חילול שבת",

"אני נפגעת", גורמים לי להרגיש שיש פה משהו מעבר לשאלה בחינוך מול משפחה חילונית.

יש פה התמודדות זוגית עם משהו, כך לענ"ד, שגורם לה להיפגע אישית כשיש חילול שבת בבית של ההורים שלו

סביבה.

גם משפחה שמתחשבת אבל קורות כאלה פשלות...

ותשמח שלא התנסת בזה (אני מקווה),

כי לכל יהודי מפריע להיות במקום שיש בו חילול שבת,

ק"ו אם זה משפחה...

ויהודי שזה לא מפריע לו - זה מראה על בעיה, לא יהודי שכן מפריע לו...

אני אומר את זה.

אני מתנצל שאני "מזלזל" באנשים פה, אם אני חושב שרובנו לא נמצאים במדרגה שעצם חילול השבת

הוא זה שמטריד את נפשם, בד"כ זה לא עצם העובדה שמישהו חילל לידם שבת. זו באמת בעיה, שאנחנו

לא נמצאים במקום הזה, אבל זו כבר שאלה למקום וזמן אחר.

העובדה שההימצאות שם גורמת לבעיות בשלום בית, היא זו שגורמת לי להרגיש שמשהו כאן הוא מעבר

להיותנו יהודים שקשה להם לראות חילול שבת.

השאלה היא למה זה מפריע לנו, ובד"כ הקושי שלנו הוא לא נקי וטהור על עצם החילול שבת, אחרת

רובנו היינו יושבים ובוכים במשך רוב השבת רק מלהסתכל החוצה לרחוב או לחשוב על העובדה שיש

אנשים כאלו עכשיו בארץ רחוב\שכונה\עיר לידי.

בד"כ מה שמפריע לנו זה משהו אחר, שמתלבש על התירוץ היפה חילול שבת.

וזה פשוט בהדרכה הפנימית שלנו- אפשר לכאוב את המציאות שהם מחללי שבת ולהצטער על כך,

למה זה כזה מטריד אותה? זו שאלה אחרת, שהיא צריך לפתור.

בד"כ, כל הפוסל במומו פוסל. זה יכול להיות שזה נוגע בנקודות רגשיות מסויימות, שלאו דווקא

קשורות לשבת.

ובשם מי שקיבלתי ממנו את הדברים.

וגם אז הם עברו את הצינור שלי,

אז בכל מקרה אני מדבר בשם עצמי-

אני חושב שרוב האנשים בעולם הם במצב הזה.

זה בשם עצמי.

כל הטענות שלך מוכרות לי היטב, אני הייתי שופר שלהן לא פעם ולא פעמים.
הסיפור אצלי קצת שונה, אבל את הדרך להתמודד עם משפחות שעדיין לא זכו לחזור

בתשובה, למדתי היטב, כי השאלות האלו נוגעות לי ועדיין אני מקבל הדרכה בעניין הזה ממש.

את הדרך להתמודד ולהתקדם בנושאים הללו קיבלתי מרבותי, ופעמים רבות הראו לי

כמה אני(ורבים וטובים אחרים) נדבקים לטיעונים רלוונטיים כדי להתמודד עם רגשות,

חוויות, או נק' רגישות שהם מרגישים שהן לא מתאימות או מותרות.

לרוב, הפתרון הפרקטי הוא פשוט בהרבה ממה שאנחנו חושבים וה"סכנה" היא לא כזו

גדולה, לרוב גם ה"נזק" שנגרם הוא קטן לעומת הרווח או הנזק הנגדי.

בגלל זה אני חושב שהדבר הראשון הוא להתמודד עם החלק הרגשי, ומרגע שבו זה יפתר,

גם החלק הפרקטי יגיע לפיתרון, פשוט וטוב, גם אם לא מושלם.

אם את רוצה אני יכול לענות לך על כל אחד מהטיעונים שהעלית.

אבל כל כמה שלא תחנכי את הבת שלך לצניעות- מתישהו היא תצא אל העולם ותקלוט שלא כולם כמוה וכמו ההורים שלה. גם בלי קרובים חילונים.

וכל כמה שתחנכי אותה לדרך מסוימת יכול להיות שיום אחד היא תקום ותחילט לעשות בדיוק הפוך (ראי ערך בעלך)

יכולה לומר לך כאחת שגדלה בסביבה לא דתית בכלל והייתה בערך הדתיה היחידה בכיתה ביסודי- הכל קשור לאיך שמציגים את הדברים.

ההורים שלי מעולם לא פחדו לחשוף אותי לאנשים שמתנהגים בצורה שונה. ותמיד הסבירו לי למה אנחנו ככה והם ככה.

ורוצה להגיד לך שמעולם לא הרגשתי מבולבלת. הדרך שלי הייתה ברורה לי תמיד. והיה לי מאוד ברור מה אני ומה אחרים. (כמו שמישהו כאן כתב לך- כמו שילד יודע שהחוקים אצלו בבית {לא אוכלים ממתקים אחרי 16:00} הם לא החוקים אצל החבר {אוכלים ממתקים מתי שבא לנו} הוא ידע להבדיל בין מה ש*אנחנו עושים* לבין מה ש*האחר עושה*)

וכשגדלתי, ידעתי להסביר לעצמי באמת למה אני ממשיכה להיות דתיה וזה למרות כל הפיתויים מסביב. וכיום, כבוגרת אני עשה את מה שאני עושה מתוך בחירה ומודעות.

לא אשקר, הרבה בזכות ההורים שלי ובזכות דרך החינוך שלהם. אבל גם הרבה בזכות הדרך שאני בחרתי לעצמי.

ההליכה בדרך מסוימת לא קשורה להיחשפות או לאי החשפות, דווקא הרבה פעמים כשמונעים ממך מידע מסוים ואתה נחשף אליו בדרך אחרת- המכה וההלם שיש אחרים הוא גדול יותר וגורם לך ללכת רחוק יותר ממה שהיית.

הליכה ברך מסוימת קשורה למה שאתה מרגיש שהוא נכון או לא נכון. (ולא תמיד תלוי בהורים, אבל בהחלט קשור לחינוך שלהם)

אבל חינוך זה לא רק מה ש"מסבירים".

אם ילד רואה על-ידו קרובי משפחה שח"ו כותבים בשבת, ואינו מזדעזע - זה כבר הפסד בחינוך.

צריך גם הרגשה טבעית אל הדברים.

אז נכון, שמחד, כאשר "מתרגלים" למשהו, כאילו פחות מתרשמים מקיומו - אבל לאידך, התחושה הטבעית הנכונה עלולה להיפגם.  לכן, לדעתי, לפחות בסביבה המשפחתית הקרובה, ראוי להשתדל שלא יהיו באופן תדיר דברים כאלו.

וגם ההליכה בדרך מסויימת, יכולה לפעמים היות קשורה להיחשפות/אי היחשפות לכל מיני דברים. אלא שנכון, שיש אפשרות להשפיע על כך ע"י חינוך, כמו שכתבת - ולאידך, צריך גם להיזהר שאי החשיפה לא תביא ל"סקרנות" כלפי ההיפך.

וכבר אמר התנא רבי יוסי בן קיסמא, שבוודאי היה בעל "עמדה עצמית", "איני דר אלא במקום תורה".

רק ניסיתי להוכיח שזה שהילד לא יהיה חשוף - לא יהיה בהכרח מה שיגרום לכך שהוא "ישאר בתלם" או להפך.

גם בהודעה הקודמת כאן - וגם בהודעה בנושא קצת "מקביל" בצמ"ע - עמדת על נקודה מאד חשובה מצד האדם עצמו, שהיא יכולת הבחירה שלו ומה יעשה עם המצבים בהם הוא נתקל. הכח הגדול של הבחירה. זה חשוב - לפעמים מרוב "הפחדות", אדם עלול להיחלש באימון בבחירתו כשכבר נזקק לה, וזה לא נכון ולא טוב.

עם זה, בלי סתירה, יש כמובן גם חשיבות גדולה להשתדל ש"תנאי הסביבה" מלכתחילה יהיו הולמים. בנידון שכאן, אוירה שגורמת כמה שאפשר לערכים והמצוות להיות מופנמים כדבר טבעי - בצד היכולת לא להיפגע גם מפגישה עם מציאות אחרת.

ובנידון שם, תנאים, למשל, שמראש גורמים לבנות לא להיות בסביבה שעלולה לסחוף לכיוון שלילי. אע"פ שאכן יש בחירה, אבל יש גם "יצר" - ובנות צעירות עלולות לפעמים למצוא עצמן במצב שכח התמודדותן אינו ערוך לו כראוי. או עצם השהות באוירה זולה וכד'.

אשר על כן, חשוב לדעתי שילוב שני הצדדים: להיזהר מראש במידת האפשר, ובשקלול כל הערכים, כדי ש"לא תביאנו לא לידי נסיון ולא לידי ביזיון" - ולאידך, אמון גדול ביכולת הבחירה גם כשנתקלים בדיעבד במצבים שמזקיקים התמודדות, ואדרבה, להוסיף כח מתוך זה.

ולהישאר קרובים.

אבל זה לא צריך לבוא מתוך מקום מטשטש של "אני לא יותר טוב מהם בזה שאני שומר שבת".

אני יותר טוב ממי שמחלל שבת. כל אדם יהודי ששומר תורה ומצוות טוב יותר מיהודי שלא שומר תורה ומצוות.

אם מטשטשים את זה- פתוחים להשפעות חיצוניות בעצמנו ובטח ובטח שילדנו יבואו ויגידו - אם זה לא פחות

טוב, למה אני צריך "לסבול" את זה? אם מחללי שבת הם טובים בדיוק כמונו- למה לא להיות כאלו?

"אנחנו לא מתנהגים ככה" מחזיק מים רק עד גיל מסוים, עד שהילד עצמאי ויודע להגיד- "אני כן מתנג ככה".

חינוך לתורה ומצוות הוא לא רק להגיד "תורה ציווה לנו משה" ולעשות נו נו נו כשילד הדליק אור בשבת,

חינוך לתורה ומצוות הוא איך אנחנו מתייחסים לזה- כאמת, כמוסר, כעונג, כדרך להטיב לעולם, כחובת האדם בעולמו. וכן- נגזר מכאן גם היחס למי שאינו שומר תורה ומצוות, שכן מי שמאמין שאדם ששומר תורה מטיב לעולם

ואדם שלא, מטיב פחות, יודע להגיד שיש ערך לשומר שבת מעל מחלל שבת. וגם אם נתייחס לכולם כתינוקות

שנשבו או כאנוסים, אז נצטער עליהם ונכאב שהם לא זכו לטעום עונג עול מצוות, אז את זה הילדים יראו וילמדו,

שמי שלא שומר מצוות הוא אדם שמצטערים עליו- שאוהבים ומכבדים ומעריכים, אבל שחבל שהוא עוד לא שומר

תורה ומצוות, אז הם גם ילמדו מהם הערך שלהם.

אני יודע שהדעה הזו לא תמיד קלה לעיכול, אבל היה לי חשוב להעמיד אותה באופן ברור, במיוחד בהשקה

לנושא החינוכי שעלה פה.

אז אני שומר שבת אבל נכשל במצוות של בין אדם לחברו וחבר שלי מחלל שבת אבל צדיק במקום של בין אדם לאדם

אז אני יותר טוב ממנו?

כל אחד לפי דרגתו וכל אחד מכובד

מסכימה שצריך להסביר לילד שזאת הדרך הנכונה וככה צריך להתנהל ולנתב לשם. 

אבל אתה בשום אופן לא יותר טוב מהם, ולו רק בגלל שנקודת הפתיחה שלכם (כנראה) היתה שונה- הם נולדו לבית שנוהגים בו אחרת מהבית בו אתה זכית לגדול.

אני לא אכנס כאן לוויכוח הזה. אני מוכן לעשות אותו בפורום אחר, או בש.א.

אצלנו המשפחה שלי כמו של בעלך, אבל מאד משתדלים. כלומר, לא תהיי סיטואציה של תשבץ ליד הילד.

זאת בעיה שאני לא בטוחה שיש לה פתרון מלבד לעשות חגים של חילונים ביחד, כמו יום העצמאות, ל"ג בעומר כשהילדים עוד קטנים ואולי נסיעה קבועה בחמישי - שישי במקום שבת , לפחות פעם בחודש.

חינוך ילדים הוא משהו ממש משמעותי בשבילי ואם הילד שלי היה מציע להדליק אור בשבת וזה רק ההתחלה..

הייתי מחפשת פתרון אחר למפגש

גם ההורים של בעלי לא שומרים שבת

אבל הם מלאים בכוונות טובות

אז קודם כל תעריכי את זה מאוד, כי יש הרבה שלא יהיו מוכנים לעשות את השינוי בשבילכם, וזה עלול להיות נורא- גם לך, גם לבעלך, גם לילדים וגם להורים. אני חושבת שכשמבקשים מבנאדם בן 50+ לשנות את אורחות חייו והוא נענה זה כבר משהו שהוא בכלל לא ברור מאליו וראוי להערכה גדולה מאוד

דבר שני גם אצלנו אני שמה לב שדברים שברורים לי מאליהם לחמי וחמותי (המקסימים) לא ברורים. מבחינתי הם סוג של תינוק שנשבה, כי הם אף פעם לא היו חשופים לזה. מצד שני אני גם לא רוצה להעמיס עליהם יותר מדי בקשות, כי אני מאמינה שמתישהו זה כבר יהיה יותר מדי..

לגופו של עניין, אנחנו נשואים ב"ה כבר מעל ל5 שנים, עם תינוקי שלישי בדרך. כל שבת שלישית- אנחנו אצלם.

גיסתי מדברת בשבת בפלאפון לצורך העניין. אבל לילדים שלי ברור שהפלאפון הוא מחוץ לתחום בשבת. ואם יש בלבול והם ניגשים אליו- הרי זה תפקידי כהורה להזכיר שהיום יום שבת. כמו שזה תפקידך להזכיר שבשבת לא מדליקים את האור. בחיוך ובנועם.

ולמה דודה עם הפלאפון ואנחנו לא? כי דודה לא מבינה כמה זה חשוב ואנחנו כן.

נכון שזה לא פשוט, ונכון שזה דורש ויתורים. מצד שני זה יוצר המון שלום בית ואפילו מקרב את ההורים לאט לאט לדת, כשהם לא מרגישים ששום דבר "נכפה" עליהם, והכל ברוח טובה.

אגב, תנסי פעם לומר לחמותך כמה את מעריכה את זה שהיא באה לקראתכם, תראי איך היא זורחת ומוכנה לבוא לקראתכם יותר..

אם יש משהו שהוא קריטי מבחינתי- למשל אני מוצאת את אבא של בעלי יושב בחדר עם הבן שלי ורואה טלויזיה (אני נגד טלויזיה גם בימי חול, על אחת כמה וכמה בשבת)- אי אבקש מבעלי להוציא משם את הילד ואח"כ לדבר על זה עם האבא. הכל בחיוך ורוח טובה.

נכון, זו לא האווירת- שבת שהייתי רוצה. אבל זו הבחירה שעשיתי. אני לא חושבת שזה הוגן לצפות מבעלך לשנות את המצב. וזה גם לא הוגן לצפות ממנו לא לראות יותר את הוריו בסופי שבוע. בעיקר אם הם באים לקראתכם.

אז אחת לשלושה שבועות הילדים שלי "סופגים" שבת קצת אחרת. לענ"ד זה גם יכול לחזק אותם- מהמקום של לדעת לשים גבולות לעצמך. הרי "בעולם שבחוץ" אנשים מסתובבים עם פלאפונים בשבת. לחשוב שהם לא ייחשפו לזה לעולם זו תמימות. שלי גם ידעו להתמודד עם זה.

בבית יש להם שבת כהלכתה, והם לומדים לאהוב ולהעריך אותה ולהבין שככה צריכה להיראות שבת. אני לא רוצה ליצור נתק עם סבא וסבתא. הילדים צריכים אותם לא פחות ממה שההורים של בעלי צריכים את הילדים.

תעריכי אותם! כל הכבוד להם שהם באים לקראתכם! באמת שזה לא מובן מאליו..

טלוויזיה בליל הסדר זה באמת לא פשוט. וזו בהחלט התמודדות.

את ממש ראויה להערכה על האיפוק. 

העניין עם התשחץ היה רק דוגמא, יש עוד מלא דברים כמו פלאפונים, הדלקה וכיבוי מזגן ועוד, ויש גם בעיות יותר רציניות כמו לתת לילדים לשתות מים קרים מתמי 4, כי הם שוכחים שאסור.. מה שגורם לנו כל הזמן להיות עם עיניים פקוחות ולשים לב מה נעשה. וזה מתיש.

לא חושבת שנצליח להימנע מלסוע אליהם לשבתות, נכון שהם סבא וסבתא אבל לדעתי אפשר להפגש גם בימים רגילים, אחי גם נשוי לחוזרת בתשובה, ואצלם זה ברור גם להם וגם להורים של אשתו שלא מגיעים אליהם בשבתות וחגים, הילדים שלהם פוגשים אותם מלאא ביום חול, ויש ביניהם קשרים מעולים, אחי אוהב אותם והם אוהבים אותו, הם מבינים את השוני ואת הבעייתיות, אצלנו זה יותר מסובך, כי הם משתדלים בשבילנו. והם ממש יפגעו אם נציע להפגש רק בימי חול, והאמת שבעלי רוצה שנסע למרות הבעיות, ואני מבינה אותו, בסופו של דבר אלו ההורים לו. אז אכן נצטרך למצוא את דרך האמצע 

תודה רבה, באמת מעניין לראות את זה מהצד השני ולשמוע איך זה לילדים.

נשמע שההורים שלך היו מאוד חד משמעיים, בנחת אבל הסבירו עצמם בצורה שלא משתמעת לשתי פנים. 

זה נראה התמודדות לא קלה עבור ההורים. בע"ה שנצליח לעשות זאת כך.

סליחה על התגובה!

בס"ד

משהו עלילתי דרמתי מותח ומתובל בהומור...?

כי לגמריי יש לך את זה בתיאורים-( אני ממש רואה את חמותך ואת החתול)

כנ"ל בתחום העלילתי והדרמטי...

אולי סיפור בהמשכים לעיתון כל שהוא?

אגב-

גם אם כל מה שאת כותבת על חייך הוא אמתי אחד לאחד,

וכתוב בשיא הדיוק, כתיבה חופשית יכולה מאד לעזור.

זה המצב גם אצלנו, וממש שימחת אותי!

ההורים צריכים להבין שאם הם רוצים ביקורים בשבת שישנו את דרכם. כל הדברים שתיארת בפתיחה לא צריכים לקרות. השבת הופכת כמעט לחול ללא כל צורך. הם צריכים לעשות מאמץ יותר גדול. ואם זה לא יקרה יצטרכו לוותר עליכם בשבת. תבקרו רק בימי חול. אין סיבה להפוך את השבת ליום עינוי. כמו שלא היית אוכלת אצלם אם לא היו דואגים למטבח כשר, הם צריכים לדאוג שהשבת שלהם תהיה כזאת שתוכלו לבקר.

אולי אתה לא מבין כמה זה קשה למשפחה חילונית להכיל את המשפחה הדתית בשבת,

אבל תנסה לחשוב על מצב הפוך- ילד שהלך ח"ו ושינה את התנהגותו- ועכשיו מבקש מההורים

שלו שהוא לא מעוניין שהילד שלו יראה שמירת שבת- ושיחללו שבת כשבוא בא, אחרת הוא לא בא,

כי זה עינוי בשבילו, והוא חושש על חינוך ילדיו.

עכשיו, גם אם נאמר שהחילול שבת של המשפחה החילונית הוא לא אקט דתי, כלומר, הם לא עושים

את זה כאידיאולוגיה אלא פשוט לא שומרים, זה שינוי מאוד גדול וקושי מאוד גדול לשמור שבת כהלכתה,

למשפחה שלא מאמינה בזה ולא רואה בזה צורך, רק בשביל הילד.

אנשים רגילים לעשות דברים מסויימים ואתה מבקש בכוח לכפות עליהם התנהגות שהם לא מעוניינים בה,

עם כל הצער שבדבר שהם לא מעוניינים בה עדיין- הם עושים הרבה, הם משתדלים, הם מנסים להתחשב,

הם לא רואים בעיה לצערנו בהתנהגות שלהם. יש חשיבות גדולה מאוד להתחשבות הזו. וזה לא דומה בכלל

למטבח כשר- מטבח כשר לא מצריך הרבה השקעה, יש כלים מיוחדים או חד"פ למצב שבו הזוג מגיע והאוכל קנוי

רק ממקומות כשרים, רוב עמ"י היום לא אוכל לא כשר באופן מובהק וההשקעה לדאוג להם לדבר הזה היא נמוכה.

שהסבתא תשמור שבת שלמה כהלכתה- זה יהיה סיוט לסבתא ולסבא ולאחים. לכן צריך להתחשב בעובדה שהם

מכילים ומשתדלים.

יש שוני גדול בתכלית בין רווק, זוג צעיר ללא ילדים, זוג לילדים שעוד לא מבינים, משפחה עם ילדים בגיל תחילת ההבנה. כל הראשונים צריכים להתגמש. הם עדיין בתחילת דרכם, ויכולים להכיל ולעשות עוד כל מיני דברים שזוגות אחרים לא נתקלים בהם בכלל. כאשר יש ילדים צעירים הכל שונה. לאחר כמה שנים של הכלה, הצד השני צריך להואיל בטובו להתאמץ גם הוא. כי הוא גם צריך להיות מעוניין בקשר. ולכן נדרש ממנו להתאמץ יותר. אחרי כמה תרגולות של ימי חול, אולי יהיה אפשר להשחיל מספר שבתות. קצרות ומועטות. אם צד ההורים יראה נכונות להזיז את עצמו, כמובן שאז היחס יהיה שונה. לא מדובר על ניתוק חלילה. אבל יחסי השהות צריכים להיראות אחרת.

אמרתי שבכל מקרה שני הצדדים מתאמצים.

אז לא שייך להגיד זה נכון גם כלפי צד ההורים.

וגם אליו הגבתי, כשאמרת ש"הצד השני צריך להתאמץ גם הוא"- אתה כנראה לא מבין כמה מאמץ זה

למשפחה חילונית לארח משפחה דתית ולהשתדל להקפיד.

שני הצדדים מתאמצים, אי אפשר לבוא ולעשות שרירים(כלומר, אפשר, רק שזה מזיק).

מסכימה פה עם כל מה שנאמר, ומבינה לחלוטין את הקושי להיות במקום שיש בו חילול שבת. הייתי בסיטואציה כזאת עם משפחה, אבל עם ילדים זה הרבה הרבה יותר קשה. לי יש אח כזה והיו סבא וסבתא כאלה בחו"ל והיינו אצלם שבועות בלי ההורים. היה ברור לנו שהם שונים מהבית אבל מאיתנו דרשו שנדליק את הטלויזיה והאור ועוד כל מיני, מה שיצר מערכת יחסים מאוד מאוד מסובכת. פה את מדברת על נכונות וכבוד הדדי, אז יש בסיס טוב מלכתחילה. יש מצב לדבר איתם ולהגיד להם כמה אתם מעריכים את המאמץ ואוהבים לבוא, אבל שיש דברים מסויימים שקשים לכם? לבחור 2-3 מהדברים שהכי אוכלים לך את הלב ולהתמקד בהם?

אפשר לדבר עם האחים בעדינות? הרבה יותר קל "לדרוש" מאחים מה שקשה יותר עם הורים. 

מבחינה טכנית, האם יש אפשרות להתארח בדירה ריקה באזור? 

ממליצה גם לשאול רב לגבי התנהלות כזאת. להורים שלי היתה את הדילמה אם להזמין את אחי לסעודות שבת כשהיה ברור שלא ילך ברגל ושיעשה מה שהוא רוצה בחדר שהוא התארח והיו כמה אופציות טובות שהורידו הרבה מתח. לדוגמא אחי תמיד הוזמן לכל השבת, אבל אם הוא החליט לנסוע זה לא היה "עלינו", כי זו היתה החלטה שלו. זה הפריע לנו, אבל השיקול של לא לנתק אותו מהמשפחה היה יותר מהותי. 

ברור ומובן מאליו שעליך כן לדאוג לילדיך. 

בקשר לדברים שמוסרים שהרב יהושוע שפירא אמר. 

זה לא "פסק חד משמעית" , זו תחושה שלו , ואולי פרי נסיון שלו.  הקביעות המוחלטות שהאמונה שלך תחלחל לילדים ולא ההפך של הסבא - היא לא תמיד נכונה. זו תקוה טובה שצריך לשקול אותה. צריך להבדיל בין "פסק" כלומר לימד את הלכות התורה לבין אמר מה שמהרהר .

 למעשה הילדים ייפגשו עם הסבא והסבתא החילוניים האלה הרבה פעמים. ואם לא יגדלו עם ידיעה ברורה שהסבא,והסבתא בתחום זה אינם בסדר הם עלולים להיפגע יותר בעתיד. 

,אז טוב שתסבירי את זה בצורה הכי ברורה לילדים:  תתנהגו בנימוס לסבא אבל אם מישהו יושב לידכם ומחלל שבת אל תגידו לו " אולי תפתור את התשבץ בחדר שלך , או אחרי שאני אלך לחדר שלי - כי כך אתם בעצם אומרים שמותר לחלל שבת! אבל אתם כן יכולים להסבובב  לצד, ושיבינו שאתם יודעים שלא בסדר לפתור תשבץ. 

לא להתנגש עם הסבא אבל לא להתנגש עם עצמכם .  על התורה תקפידו בלי שום ויתור. וגם על הקשר עם הסבא .

אלו תגובות שמזמינות אותה להיפתח יותר. היא כאילו נותנת לך פה קצה חוט ומצפה שתתעניין בעולמה.

תגובות שיפתחו אותה הן כאלו:

"אני שומע. מתי הרגשת את זה לאחרונה?"

"זה נשמע ממש כואב להרגיש ככה לבד. רוצה לספר לי עוד?"

"איך אפשר להיות שם בשבילך?"

"את רוצה לספר לי יותר? אני מאוד רוצה לדעת"

"איך אפשר לתמוך בך ולהקל עליך?"

וכו'

לשאול שאלות ולא להציע פתרון, זו התורה כולה

להיפך התגובה שלך מחממת את הלב.

קודם כל, לצאת מנקודת הנחה שמישהו שמרגיש שלא רואים אותו והוא לא מעניין זה יכול לכאוב מאד מאד מאד. ובסיטואציות של המשפחה שלך, שהיא לא גדלה בה, באירועים משפחתיים שיש הרבה רעש ובלגן ואפשר למצוא את עצמך בצד בלי מישהו לדבר איתו - זה מאד מקשה.

אחר כך, תשאל אותה. תגיד לה שניסית להיות איתה ולעודד אותה. תן לה לחשוב ולענות - מה את רוצה לשמוע? מה היה מעודד אותך שאני אגיד?

לא בשביל שתדקלם את זה פעם הבאה, אלא כדי שתבין לעומק.

התגובה שלך היתה מעולה, אבל זה לא מה ש*היא* ציפתה, או מה ש*היא* מרגישה כעידוד ותמיכה.

זה ממש הגיוני. מישהו אחד צריך שיגידו לו - קטן עליך אתה מעולה ותעבור את זה, וזהו להתעלם מהקושי, ומישהו אחר צריך שיתנו לו שקט במיטה כשהוא הולך למיטה, ומישהו אחר צריך שדווקא יבואו אחריו וישאלו שוב ויכינו לו שוקו וישתתפו איתו בגל העצב הזה עד שיעבור.

ואם לא ברור לך או לא ברור לה - קח את התשובה של שוקולד פרה

זה באמת סוג התגובות שמאפשרות לפרוק רגש. תגובות של פתרון (אז תהיי איתי/אז אל תבואי) או של עידוד לפני שמקשיבים ממש עד הסוף (את מעולה ברור שכיף לדבר איתך) יכולות לתת הרגשה שהרגש שהיא חווה כרגע בעוצמה לא חשוב/לא משנה/משעמם/מתיש אותך.

בגדול אני מרגיש שהיא מצפה שאני אהיה איתה בזה שבאמת לא מעריכים אותה ואעלב יחד איתה אני מנסה לא לבטל את זה למרות שבתוכי אני חושב שהיא נורא נחיתית (כמובן שלא אגיד )אבל אולי איכשהו אני לא מצליח באמת להראות שאני גם חושב שהיא כזאת לא מוערכת (וגם חושב שכשמישהו כל הזמן משדר את זה אז גם לאנשים קצת קשה עם זה)ומרגישה בודדה 'לא מבינים אותה .

בגדול אני חושב שכן הגבתי כמו שכתבתם שאלתי מה היתה הציפייה שלה שאני יגיב וסוג התשובות הם אני בודדה ותן לי להיות עם זה לבד שאין לי זוגיות (כמו שכתבתי זה על קצה המזלג ...פשוט נשברתי עכשיו לבקש עזרה במקרה האחרון)וזה באמת נורא מתסכל לשמוע את זה כל הזמן. אז אם בכל אופן מתוך לב של אשה לאשה אתן יכולות להעמיק את הטעות שלי בתגובה ממש אשמח.

אבל כן כדאי שתחשבו ביחד איך היא יכולה להפגש יותר עם חברות/משפחה, נשים חייבות את זה בשביל לא להרגיש בדידות.

לגבי התחושות שלה שהיא נעלבת ממך קשה לי לעזור, אולי הנשים כאן ידעו יותר.

כתבו פה הרבה עצות חכמות לפניי. אבל אני אתעסק עם משהו אחר:

התפקיד שלך הוא להציב לה גבול רגשי. הרגשות שלך נשארים אצלך. אני נמצה פה בתור בעל ומוכן לחבק ולהיות ולהקשיב וכו. אבל אתה צריך להשאיר את האשמה שלה אצלה.

את ה"כיווץ" בגוף שאתה מרגיש ושלח אותך כנראה לכתוב את הפוסט הזה- את זה תשאיר אצלה. זה שלה. זה לא קשור אליך.

אתה יכול לעזור? אולי. אתה בן זוג מכיל וכל העצות הטובות? כן ! אבל זה שלה. לא שלך.

קרובה יותר לכניסה/מרווחת יותר

כך שזה בדרך כלל יתרון ולא חיסרון.

כמובן שאם זאת חניה שצמודה אליכם בטאבו. אין משמעות לכך שזאת חנית נכים.

זה רכוש פרטי שלך.

כמובן שחובה להקפיד שהחניה תרשם על שמכם בטאבו. אבל זה מובן מאליו.
 

אם בפועל זה יסומן כחניית נעים,

פקח או שוטר יכולים לתת דוח (אפילו אם לא מוצדק), ובנוסף לכך אנשים נכים ירגישו חופשי לחנות שם כי הם יחשבו שזה עבורם

גם אם היא מסומנת חניית נכים.
 

זה חתיכת לאקונה בחוק שבתי משפט פסקו נגד הנכים בקצת שישבתי לקרוא על זה קודם כי זה עניין אותי. גם אצלנו בבניין יש חניית נכה שצמודה לאחת הדירות ואם אני מבין אין מניעה (לבעל החניה) לחנות שם.

עד היום זה לא קרה, ונכים שגררו בעלי חניות פרטיות-נכים לבית המשפט הפסידו שם עד היום. העניין זה התגובה הנוספת שלי ושם זה יכול להסתבך.

מסתבר שזה בעיה יותר קשה  מאז אמצע 2025. עד אז הקבלן צבע את  החניות הנגישות ומכר אותן לאחת הדירות והכל היה סבבה.

והיום, מסתבר, העיריות לא נותנות לזה לקרות ודורשות שחניית נכים תישאר רכוש משותף:

ועדה מקומית רשאית למנוע מהיזם להצמיד חניית נכה לדירה פרטית? - מרכז הנדל"ן

אם כן זה חלק מעבודתו

אם לא, מומלץ להעזר במישהו שיודע לקרוא תשריט בית משותף (לא תורה מסיני. אבל עדין רצוי מישהו שיוכל לוודא שזה נרשם כראוי)

לא חושבת שצריך תו נכה בשביל זה

והיא תהיה מרווחת ונוחה

אצלינו השכן עם החניית נכים נהנה והשאר מחפשים את עצמם ביציאה ובכניסה לחניה

תודה על השיתוף,

משתתפת בצערך, כואב

איזה לב גדול שמתבטא במעשים קטנים שמחממים את הלב ומאירים את היום

איזה אומנות, ללמוד להביע ככה אהבה ותשומת לב בשגרה

ממש תודה שכתבת

אקח את זה גם לזוגיות וגם לילדים, להסתכל עליהם בעין טובה ולשלוח להם מסרים מחממי לב

הרבה כוחות יקרה אחת

שתרגישי את השם איתך 

נשמע איש מדהים ואבידה גדולה כל כך💔

תודה ששיתפת וחיבוק גדול ממש🥲

הלוואי שנצליח לאמץ לפחות חלק

איזה אדם מופלא!

איזה איש ובעל מופלא!

וואו וואו

באמת נעתקת הנשימה לקרוא כמה כמה הוא אהב ואוהב אותך! אינסוף, זה באמת באמת אינסוף.

בטוחה שגם עכשיו הוא שומר עלייך מלמעלה ואוהב, כ"כ כ"כ אוהב ורוצה את ההכי הכי טוב עבורך ושתחייכי את החיוך המקסים שלך שכ"כ משמח אותו ❤

ריגשת אותי כ"כ

איזו ברכה ואור עצום הוא והזוגיות שלכם

תודה רבה שנתת לנו הצצה קטנה לאור הגדול הזה שלו, למודל הזוגיות המבורכת הזו, לנתינה, למחשבה על האחר, לאהבה העצומה, לפינוק והשמחה.

זה פשוט מעורר השראה

ב"ה שנזכה כולנו ללמוד ממנו אפילו קצת 🙏

ב"ה שהקב"ה הטוב ישלח לך נחמה עצומה, המון המון כוחות, אור, תקומה וטוב שלם

שלא תוסיפי לדאבה עוד

והלוואי שתיפגשו בקרוב בבריאות בשמחה עצומה בתחיית המתים 🙏

מתפללת עלייך

את בלבי ממש ❤

ומלמד מאוד!

תודה רבה יקרה ששיתפת מהאור הגדול שלו

זה באמת אור אינסוף שבטח ממשיך להאיר

שהשם ישלח לך נחמה כוחות ושמחה!!🙏🩷

מקווה שבאמת ישנה ואפילו רק לאחד מכם משהו

והלוואי שיום אחד הכאב הזה ידהה ויכאב פחות אבל מיום ליום מרגיש שהכאב על מה שנאבד רק מתגבר ולא צריך הרבה מספיק ריח שמזכיר שיר או אפילו תמונה שאין למי לשלוח..שומרת את המילים המחבקות שלכם לזמנים קשים ויש לא מעט כאלה

באמת שאין מילים

הלב נשבר 😢

זה כ"כ כ"כ כואב וקשה מנשוא

אוי ה' איזו אבידה עצומה 😢

שולחת לך אהבה ותפילות וחיבוק ענק

אם יש דרך לעזור מעבר תגידי לנו 🙏

כמובן ששום דבר לא יכול למלא את החלל העצום

אבל אם יש דרך טיפה להקל מעלייך או כל דבר אחר שכן אפשרי?

יקרה שאת ❤️ אני חושבת עלייך הרבה, את בלבי ובתפילותיי, בהדלקת נרות ובתהלים ב"ה ובכלל ביומיום 🙏 

שהקב"ה ילווה אותך יד ביד בכל רגע ויתן לך המון נחמה, כוח, אור, ישועה שלמה

אמן כן יהי רצון 🙏❤️❤️

ליבי ❤️❤️❤️❤️

שה' יימלא חסרונך כמה שאפשר 🩷

חסר מילים

(יש קצת מילים מיותרות, אבל הן לשרשור אחר)

אני יודע שביקשת להתעלם מהנושא הכלכלי, אבל לדעתי זה הפיל שבחדר - אי אפשר באמת לשקול מקום מגורים אם אין אפילו טווח ריאלי.

האם למשל בית פרטי ברעננה, תמורת 5-7 מיליון ש''ח, יכול להתאים לכם?

לא חושב שרעננה יענה על קהילתי ושקט, מאמין שזה כנראה צריך להיות משהו בסגנון של יישוב/קיבוץ/מושב וכדומה

לגבי העניין הכלכלי - אנחנו רוצים להבין מה האופציות שיש (שמקיימות את התנאים העיקריים שלנו, כרגע לא ברור לנו אם יש כל כך מבחר), אחרי זה נכניס את הפן הכלכלי לתמונה

זה בשומרון, אבל לפי מה שהם כותבים בפרסומים שלהם - "לא עוברים מחסום" בשביל להגיע אליהם.

אני לא מכירה מאוד מקרוב, אבל הוא נשמע יישוב נחמד ומתאים לבקשות שלכם, והמחירים שם זולים יותר מעיר... (לא יודעת כמה המרחק בדיוק מהשרון, אבל זה אמור להיות יחסית קרוב)

ראיתי שהם כותבים שלא עוברים מחסום, אבל נראה מאוד קרוב לכפרים ערביים

תודה על ההצעה 

אני לא זוכרת את כולם

יש לי משפחה בחמד והם מרוצים...

אבל כמו שכבר אמרו המחירים שם מאוד יקרים

אולי בעצם לגור יותר רחוק זה אופציה?

אולי לפחדים מה'מעבר לקו הירוק', אין יותר מידי סיבה אמתית ואפשר להתיידד עם הרעיון?

האמת שכבר ניסינו והורדנו כל מיני רצונות אחרים שהיו לנו..

הפחד הוא קשה להתגברות (בעיקר לאשתי)

לגבי המשפחה - 30-40 דקות זה אחרי עבודה של שנים בעבר, הדרישה הייתה באותה עיר או מקסימום עיר שכנה..

אם יש בכל זאת רעיונות (אפשר להתעלם מהפן הכלכלי!) נשמח לשמוע

האיזורים שקרובים לשרון, ברובם הם כאלו שבקושי רואים בהם ערבים.

בקניה, ספק. אולי יחידת דיור בתוך וילה קיימת.

נשמח לשמוע רעיונות אם אתה מכיר יישובים קהילתיים ושקטים שעומדים בתנאים של המיקום

את כפר הראה או אם יש משהו דומה בסביבה (עמק חפר).

אבל כמו שאמרו מעליי, זה יהיה יקר. מאוד יקר.

כמה קהילתי שם? משפחות צעירות?

אבל אולי מישהו אחר מהפורום יכיר.

ויש ישובים נוספים בעמק חפר. אולי יש ישובים נוספים, שפשוט פחות מוכרים, אבל אולי גם הם יענו על הדרישה.

(וגם תלוי איפה בשרון נמצאת המשפחה. אולי גם פרדס חנה נמצאת בטווח שלכם).

וגם צופים רשמית זה לא בדיוק התנחלות.

או בכיוון של אלקנה/עץ אפרים/שערי תקווה.

(לא מכירה אישית את המקומות הנ''ל. זורקת כיוונים).

אבל כשאתה מחפש בית קרקע, חשוב לקחת בחשבון משהו-

ברוב המקומות, הבתים הפרטיים הם בשכונות הישנות, כלומר בהם גרים המבוגרים של הישוב.

הצעירים לרוב יגורו בשכונות הצעירות, שבהן בד''כ כבר תהיה בנייה רוויה (לרוב בניינים נמוכים של 3-4 קומות). אז הרבה פעמים, באותו ישוב ממש, תיאלץ לבחור בין לגור בשכונה של הצעירים, לבין לגור בבית צמוד קרקע (גם אם יהיו לך כמה מיליונים פנויים לרכישת הבית הפרטי).

יש כמה ישנים שעברו הרחבות

השאר קטנים מאוד

אם זה סביר עד 40 דק, אז יש גם את נוף איילון, מבוא חורון, ויישובי נחל שורק- יד בנימין, גני טל, נצר חזני

מזכיר לי את המתנה שקבלתי ל38 שלי

תשובה חיובית מעבודה חדשה

עד היום אני שם

המשרה הכי טובה שהיתה לי

בהצלחה

והמעבר לעבודה אחרת... שיהיה בהצלחה.

שתזכה לשנים רבות ונעימות לצד אישתך וליצ'י (עדיין חי הוילדע חייא?).

בכל 19 שנה נפגשים (בערך) הפער בין המולד לבין התאריך הלועזי.

אבל תתכן סטיה של ימים בודדים משיקולי "לא אִדּוֹ ראש" וחבריו (לדוגמא בהיותי בן 19 - היה לי פער של יום אחד, ובהיותי בן 38 - היו יומיים).

וכן להיפך - תתכן פגישה של התאריכים גם בשנים אחרות (לדוגמא לי, הפעם הראשונה שיהיה לי איחוד בין ימי ההולדת - יהיה בהיותי בן 46).

נ.ב. סליחה שקצת הרסתי את ההתלהבות...

רק שמחה ואושר

שנית

זה לא נכון מה שכתבת כי הם מתאחדים יותר

אומנם רק לכמה שעות מצאת הכוכבים  העברי ועד חצות הלילה הלועזי..

לא יודע מה החישוב המדויק לחשב זאת אבל בפועל ראיתי שזה קורה

אצלנו באיזור יש מגוון אפשרויות לצאת לטייל. עשינו זאת בשבוע שעבר אחרי ארוחת הצהריים. היה מזג אויר מאוד יפה ונעים.

בערב שבת אפשר משחקים שמעניינים אתכם.  

משחקים שחמט שיש זמן

או יניב- למי שמי מכיר

היה גשום מידי השבת אז לא יצאנו כמעט,

נשפכנו מעייפות אבל היה טוב 👌

ולכן רצוי לקחת עו"ד שישמור 100% על האינטרסים שלכם ללא שום ניגוד אינטרסים

קחו אחד אחד.

עדיף אחד מומלץ.

המחיר בדרך כלל אחיד.

0.5% ממחיר הדירה

וגם אם לא, אפשר להגיע גם ל-0.3% + מע"מ.

בכל מקרה, מצטרף להמלצות החכמים - לא לוותר על עורך דין שייצג אותך בלבד.

בכל מקרה.

לא שווה לקחת עורך דין משותף כדי לחסוך כמה אלפי שקלים (אם בכלל)

זה פוטנציאל לנפילות גדולות יותר 

מי יפתור את הסכסוכים?

עורך דין אחר על חשבונך? (ועל חשבון המוכר?)

ברוב עסקאות הבתים יש סכסוכים ברמה כזאת או אחרת.

ככלל. עו"ד יהיה יותר נאמן לצד הראשון ששכר את שירותיו.

גם אם לא יצהיר זאת.

זה גם חסך לנו את ההתעסקות בלמצוא עורך דין.

בדיעבד היינו כנראה עושים אחרת כי העו"ד הזה ספציפית שהמוכרים הביאו לנו גם לא היה מאוד מוצלח.

אבל החלטנו באמת שלא כדאי לקחת את הסיכון בשביל הפרש כזה.

תודה לכל המגיבים!

ב"ה המכירה הסתיימה בלי הבעיות שהקונה ניסתה לעשות. מסקנה: בגלל שמדובר בכאלה סכומים גדולים אז בהחלט שווה להוציא עוד קצת כסף על עורך דין מטעמכם שיהיה נאמן לחלוטין לאינטרסים שלכם.

עוד לצד x ולא בשיתוף

בדק בית. לראות שאין בדירה פערים,.לפעמים מאוד סמויים.

מדובר בדירה חדשה יחסית שעדיין יש אחריות של הקבלן, ואנחנו גם מכירים קצת את המוכרים, עדיין חשוב לעשות?

פער בעצם המיקום וכו

לפני בעיות ישירות במבנה

לא יודע אם ניתן בפלטפורמה הזו יותר מדי

תחכה להתייחסות של כמה

** נגמרו לי השמות

ושאר החכמים

הצלחה רבה

@נגמרו לי השמות 

נראה כי זה מסוג הפעמים שרק היכרות מעמיקה בעולם האמיתי וראייה של התמונה הרחבה יכולים לתת בהירות במענה, להתאימו ולדייקו.

בצורה כזו בדברים המתוארים לצערי אינני חושבת שאוכל לתרום דרך הודעה בפורום.

כל תגובה תוכל לא לדייק במקרה הטוב, ולא לראות דברים מהותיים ואקוטיים במקרה הפחות טוב, ובכך לפספס את כל ההתאמה במענה.

לכן בהחלט חשוב לפנות בעולם האמיתי לכתובת מותאמת ולברר עד תום את כל מהלך החיים ולהביא לידי בהירות שלמה, החלטות טובות, הגעה לאיכות חיים ושמחה ב"ה.

הרבה ברכה והצלחה ב"ה

להבין מניין נובע לאשתך הפער הלא שגרתי הזה, והאם יש איך להתמודד - מבחינה מקצועית ומבחינת רצון שלה לתהליך. שזה קודם כל להבין שיש כאן אירוע חריג .

כל זה בקיצור ניסיתי לעזור

אתה היית מעוניין בהריונות האלה?

לא נכון להאשים לנצח את השידוך או בחירה גרועה שנעשתה אי שם.

אחריה נעשו ונעשות עוד כמה וכמה החלטות שאת חלקם אתה עדיין בוחר - כמו להביא עוד ילדים, כמו להישאר.

מה היתה העמדה שלך לכל אורך השנים? היו תקופות טובות? הייתם / היית בטיפול?

אני לא יודעת כלום מכמה שורות על היחסים ביניכם אבל אתה כותב עליה בצורה לא יפה.  

מנסה ללמד זכות שכתבת את הדברים במצב של מצוקה. 

קודם כל תברר אם עצמך אם אתה רוצה לשקם.

במקומך הייתי נעזר בטיפול אישי, ואם יש טעם, להמשיך לטיפול זוגי.

שהיא אוהבת לקרוא ולראות סדרות ופחות אוהבת להתערב במריבות ילדים

מזדהה עם זה לגמרי

גם אני מבלה הרבה שעות עם ספרים וסדרות

לא ממש אוהבת להיות הבוררת במריבות ילדים

גם לא מחבבת גדולה של עשייה

ויכולה לרבוץ על הספה שעות

אבל עדיין יש לנו זוגיות טובה

ולא הייתי מגדירה את עצמי כעצלנית

אז כנראה זו לא חייבת להיות סיבה לזוגיות לא טובה

וגם לא בטוח שהיא עצלנית

תמיד אפשר להתגרש

כנראה כדאי קודם לנסות לשנות משהו

נראה לי בתור התחלה כדאי לשנות גישה

לא מה היא עושה או לא עושה

אלא

מה אתה צריך ורוצה

מה היא צריכה ורוצה

והאם הצרכים והרצונות שלכם יכולים למצוא דרך משותפת 

שהוא הגדיר אותה "עצלנית" לא רק בגלל רביצה על הספה וצפיה בסדרות/קריאת ספרים.

כנראה שזה הרבה מעבר לכך.

מכירה כמה שאוהבות לרבוץ/לקרוא/לצפות

והן ממש ממש לא עצלניות! אפילו ההפך הגמור.

תמיד היתה כך?

יכול להיות תסמין של דיכאון או יותר גרוע מכך

הילדים באמת מוזנחים?

משהו מאוד חסר בתיאור שלך.

 התחתנה איתי בגלל זה שהיא פחדה להישאר הרווקה המבוגרת  ,

תאמת הדבר היחיד שמעניין את אשתי זה לקרוא ספרים ולראות סדרות

ושכול הבית ישרף

 היא יכולה לרבוץ על הספה שעות

שהילדים יהרגו אחד תשני

היא אחת הנשים הכי עצלניות  בעולם

מדי פעם עושה איזה משהו מזיזה את עצמה ,

היא נטו הייתה צריכה אותי בשביל הזרע שלי

להיות בוטה …

אבל אם קשה לך הבלאגן תביא עוזרת בית, אם קשה לך הילדים תקח ביביסיטר אם אתה רוצה אוכל תזמין.

לא זה המטרה בנישואים עם אישה.

ותשקיע בנישואים שלכם אם זה חשוב לך, אולי אם היא תרגיש מלאה מהזוגיות והחיים שלכם היא תוכל גם לתרום מעצמה לבית ולא לחפש להתמלא במקומות אחרים.

אתה אומר שהיא רק רצתה תורם זרע, אף פעם לא הרגשת קשר מיוחד אליה, נראה שאתה מרגיש סלידה ובוז כלפיה...

אז למה רצית להתחתן? ממתי התחושות האלה התחילו? לא היה ביניכם טוב גם בהתחלה?

נשמע שכדאי לך ללכת לטיפול אישי או זוגי כדי להבין לעומק מה קורה איתך ואיתכם ולקבל החלטות ולראות מה לעשות. ככה, בגישה הזאת כלפיה,

ובחוסר הרצון הזה ודאי לא כדאי להמשיך.

במקום סתם להתלונן בפורום, אל תהיה במקום קורבני של עשו לי שתו לי, גם אתה החלטת להתחתן איתה כנראה, מסיבותיך, צא למסע להבין מה באמת קורה פה, איפה האחריות שלך על הדינמיקה שנוצרה ביניכם,

ומה הדבר שנכון לך לעשות מכאן.