אותי לימדו שהמשפט הזה אומר משהו אחר.  

@אושר תמידי ברשותך.

לא כול דבר צריך לקחת ברצינות.

וזה לא היה לכיוון הדברים ה"כעורים".

איך אף אחד עוד לא כתב את בדיחת הקרש הזאת? 

יש לי על זה תירוץ נפלא!

קודם כל - אמירה שאדם עניו היא לאו דווקא סתירה לענווה. 

רב יוסף לא אומר שהוא ענוותן, הוא אומר "דאיכא אנא". כידוע רב יוסף היה ריש מתיבתא ושכח את כל תלמודו, דבר שבודאי לימד אותו ואת כל סביבתו ענווה בע"כ.

שהוא אמר את זה בציניות, כדי להבהיר שבטלה ענווה... 

תענו תשובות רלוונטיות ואז תהיו רשאים לנצל"ש.

@ימ''ל אזהרה מספר 2 (!!)

@עוגי פלצת

@arixon

@עוד סתם אחד

וגם- 

@אושר תמידי

ואת ממש מפריעה לי לממש את התכונה הזאת

אפחד לא מפריע לי לממש זאת.

מה בכלל אומר המשפט הזה? לא הבנתי את הקשר הסמנטי בין המלים... 

אני אלופה בזה. מבטיחה.

ולא נראה לי שזה יביך אותי במיוחד. זה לא שאת או מישהו אחר כאן מכיר אותי. 

חכה, יש עוד בדרך.

זה דבר שאני עובדת עליו, לדעת להחמיא באופן נקודתי. 

אני רוצה להיות מורה טובה בעז"ה ולימדו אותי איך לתת משוב חיובי. תלמידים קולטים כשמסבנים אותם ב"מקסים" ו"נהדר".  

הכי חשוב בעיני מה שאמר "לשם שבו ואחלמה",

להיות שלם עם עצמך, ויותר מזה, לאהוב את מי שאתה על מעלותייך וחסרונותייך.

באמת התלבטתי גם על בעיני/בעיניי. מה את אומרת?

@@רחפת..

א. אני לא לוקחת אחריות על טעויות

ב. זה גם נצלו"שים רצחניים לעדן שגם ככה השתלטתי לה על השירשור.. @עדן. 

   סליחה עדן..

(מסמיקה קשות)

לא יודע מה זה 'מאמין בכח נשי'. לגבי רציני - אני בספק. מתיימר להיות חד הבחנה, נחמד לדעת שיש אנשים שחושבים שאני מצליח בזה . צנוע - לא ממש. די ישיר, אבל לגבי כמה זה טוב ניתן להסתפק (יש אנשים שמתחרפנים מזה). בעל חוש הומור - זה עניין של טעם... 

ויש לי הוכחות בכתב על כל תכונה שכתבתי.. סליחה על החטטנות.

ומבקש שכל תלונה תירשם בתיבת הפניות המתאימה אליה (מחולקות לפי קטגוריות, ונמצאות בשירותים הציבוריים הקרובים אל ביתי. אין לי מושג איפה זה, למען האמת)

כוחות נפש של אנשים אתה שם בשירותים!? 

זה חלק מהמבחן, לוודא שהתלונה באמת חשובה להם...

עוד חירטוט!!! 

וברצינות, יש בך מטה קוגניציה! שזה מדהים!

אולי עדיף פה כי מעניין אותי אם יש כאן כאלו שמאשרים את דברייך

אבל לא משנה לי כל כך

ותודדה לך בכלל שעוד הסכמת אחרי כל הניג'וסים. איזו חמודה!!

משם אני צומחת

ישירה וכנה (מה שאני חושבת!) , חברותית

מתלהבת  בקטע טוב!

ישש תודההה וואהווווו  

והכי צדקת

בתופים!!

מה עם קצת חיצים של רפואה?

אני כל כך עייפה שאני מקווה שהצלחתי לדייק בך.

(עכשיו כבר יום שני, אז לפי החישוב שלי מחר זה שלישי )

את גם אסרטיבית! 

חח אהבתי. 

בדיוק באתי להגיב לך שם על זה והגבת פה. חיים ארוכים יש לך את.

בכול אופן איך בדיוק הפכתי להיות הדובר שלך? כי לפי מה שזכור לי אני בסה"כ הגבתי פעם אחת במקומך. אלא אם כן את זוכרת משהו אחר?

אך מידי עצלנית כדי לצטט

זה שאני נמצאת כאן דקות ארוכות לאו דווקא מסמל על חיים ארוכים

זוכרת פעמיים כי טוב אה

אני במצוד אחר אותם תגובות אך לא מצליח לצוד אותם כך שהגעתי למסכנה והיא: או שאת פשוט עשית אותי שעיר לעזאזל או שאת פשוט רוצה שאני אהיה הדובר שלך.

ולמען האמת אני די בטוח שזו האפשרות השנייה. (בינינו )

אצלנו במשפחה יש אימרה כזו שכשמדברים על אדם מסוים או חושבים והם מופיעים פתאום אז אומרים להם "איזה חיים ארוכים יש לך" אין לי מושג מאיפה האימרה הזו באה אבל לא רק אנחנו אומרים את זה. מכירה?

אני המצאתי אותה לפני 1802 שנה.

הא? הבנת?

@רחפת.. +תוסיפי עצלנית

שובבה שכמותך!

פגשת במקרה את רחל אימנו?

תעזבי את @רחפת מסכנה היא בטח באמת מרחפת בחלומות כרגע תתני לה לישון.

חוץ מזה למה אני לא מקבל תודה על התכונה שהצגתי בך? אחרי הכול רחפת לא רשמה לך את זה אז אני מחכה לשבחון ממך.

אני ממנה אותך לדובר/מאשר/מציג התכונות שלי לאלתר!*

*בלי שום נדר. ההכתרה תקפה עד חצות בזמן "מי ער" הבא...

מה יותר מחמיא מזה??

לאיזה כבוד זכיתי זה באמת מחמיא לי. אני בהחלט מקבל עלי את התפקיד הנעלה הזה!

תגידי את תמיד מחכה לשרשור" הבא של "מי ער?" או שאת פשוט אוהבת להיות ערה בלילה?

כי הברכה צריכה להיות "שחלק מחכמתו" 

והזכרת לי איזה עניין מעניין על ענווה-ענבה במשנה אבל אכמ"ל.

ואז לברך "ועל פרי גפנה" [=בהנחה שזה יין מהארץ...]

פעם-פעם, באיזה פורים אי שם בתחילת היסודי, הייתי אחראית להקליד את הברכה למשלוחי המנות שלנו ע"פ מה שאמא שלי הכתיבה לי בטלפון. הדפסתי, קישטתי את כל הפתקים וגם הצמדתי יפה אל המשלוחים עצמם. רק כשהיא הגיעה הביתה והכול כבר היה מוכן היא גילתה שכתבתי "יאכלו ענבים וישבעו" (ואני באמת לא הבנתי מה הקשר לענבים, היו במשלוחים עוגת תפוחים ויין תפוחים וגלידה, בכלל לא היו ענבים! אבל לא שאלתי).

ובכן, באותה שנה השכנים שלנו קיבלו טוויסט חמוד לפסוק הזה...

אבל בכל זאת:

כתוב במשנה בתחילת מסכת פאה "הכל לפי גודל השדה ולפי רוב העניים ולפי רוב הענווה". והרמב"ם אומר שיש שקוראים ענווה (מלשון ענייה - לענות) ויש קוראים ענבה (גרגירים).

מה שהיה לי מוזר הוא שבמדינות ערב האות ו' נקראה כמו W אז איך הרמב"ם מחליף בין ו' ל-ב'?

מסתבר שבספרד כן היה מקובל להגות ו' כ-ב' כמו שאנו הוגים היום (וכן גם נראה מהירושלמי בכמה מקומות, ייתכן שכך גם הגו בא"י בתקופת האמוראים). 

יש צורך להמשיך?

ועל זה נאמר: "יהללך זר ולא פיך" כי זר יכול להמציא בלי מצפון שהוא משקר. 

ואהממ בכוונה לא כתבתי עניו כי ענווה= הכרה בערך העצמי. והם סירבו להגיב פה.. אז יש פה רצון טוב. כן. לא חושבת שזו ענווה אמיתית.

מה שבטוח, בתכונה אחת הייתי חייבת לקלוע!

או שהציניות שלי גרמה לי להבין את מה שכתבת בציניות ואני חושד בכשרים?

ציניות היא דבר חיובי ביותר, למה את מסתכלת עליה במבט שלילי? ראי הוזהרת 

לשם ההתנצחות, חשד בכשרים הוא עדיין חשד.

חוצמזה, מי כמוך יודע כמה ציניות מסוכנת. ואני נזהרת.. מה לא רואים?

התנצחות? רק חמדתי לצון...

ואם כבר - אללה מעאכ, מעאכום זה בלשון רבים. חוץ מזה שזאת ברכת פרידה בכלל...

זאת^ התנצחות (רק לשם הדוגמה כמובן ).

אללה מעאכי.

וזה בכוונה חמדת ולא חמידת 

אני לא הולכת לקלקל את מצב התיקו בו עדן ואני נמצאות.

הא, עדן?

@עדן.

'מאחורי הקלעים'  שלם עומד פה:

רציתי לתייג אותה בתגובה לך,

אבל אם אני כותבת דרך דפדפן כרום, אין לי תיוגים.

אז

שלחתי את ההודעה וניכנסתי לאקספלורר כדי לערוך ולהוסיף תיוג.

ואז

נזכרתי שתיוג בעריכה לא באמת מתייג,

אז

תייגתי בתגובה חדשה.

יש מבין?

אם אתה מגיב לעצמך - ההודעה החדשה מופיעה בהתראות?

אם כותבים כאן 20 תגובות רלוונטיות, את משתפת. זורמת??

@הייזל חושה לעזרתי פלייזז.

את לא מסוגלת להגיד: תודה לה' שאני.... (משהו חיובי)??

זה מזעזע אותי! יש בך צלם אלוק ממעל ותכונה אחת טובה את לא מסוגלת לומר זאת בפה מלא??

מאיפה זה מגיע לכם אנשים??

אני אוהבת לעזור.
ואני אוהבת כשמצליחים לי דברים.
ואני משתדלת להיות סבלנית...

ברוך ה'. תודה לו שנותן כח [כשאני מבקשת...;)]

עובר, רחפת?
@רחפת..

(דומעת מהתרגשות)

מה עניין פטיש אליי?

ה....פידוחים לשלך ככה לעין כל....




ואשרייך. עקרונית- יש עניין של הכרה בערך
אבל אני לא חושבת שמתאים לעשות את זה בראש חוצות ....

השם יברך אותך בהרבה טוב!

@משיח בן דוד

מתנצלת על הקשיחות.. אתם מקרים קשים.

אבל זה כבר לנצל לחלוטין את השרשור.....

עדדדדןןןן! תראי מה נפש עשתה בשבילך! @עדן.

בכל אופן, אני פורשת לחתונה.. אז בהצלחה.

@משיח בן דוד אולי תקח תענייינים לידיים?

ושמשהו יספור כמה תגובות רלוונטיות יש כאן.

היו שלום..

אבל אין לי מושג על מה אתן מדברות פה ממש..זה נראה ממש מסובך

@עדן. מחכים לך..

גם לכתוב רק לעצמך זה מבורך כמובן. (אבל בא לנו לשמוע אותך מפרגנת קבל עם לעדן!)

ענווה = הכרה בערך העצמי.  ואתה העניו היחיד בינתיים.

כשהוא נכנס לחדר: סיימת לשבחי דמרך?

אבל התכונה שאני הכי אוהב היא בקשת אמת.

כמובן שגם האבחון של @רחפת.. מדויק להפליא, גם אם הוא בבחינת "מקצת שבחו" <צ>

(מעניין לראות כמה זה קשה לכתוב על עצמך תכונות טובות, מעורר מחשבה)

* או גם לרפ"ב אצל ר נחמן

מצחיק כי לי יש תכונות שאני ממש אוהבת ויש לי גם תכונות שאני ממש לא אוהבת...  אני מרגישה שזה נכון שאדם חייב לאהוב את עצמו ואת תכונותיו, אבל גם מי שמרגיש שיש דרים שהא לא אוהב וזה,, הוא לא צריך להיבהל כי הנפש לאט לאט לומדת לקבל גם את התכונות הלא אהובות בברכה וללטף גם אותן  ולחיות איתן בשלום.. אז כל מי שמרגיש שיש לו דברים כאלה לא אהובים בתוכו שיירגע ויאזר בסבלנות..

ובינתיים נעצים את הטוב ואומר ש:

אני אוהבת את זה שאני מחוברת לעצמי, אשת שיחה נעימה ובעלת לב טוב שאכפת לו...(פחות או יותר)

אשרינו ה' נתן מלא מתנות!!!!

היא עצם זה שאני אוהב את עצמי

נכון אתה עוסק בחינוך? 

את הבטחון

אבל אני משתדל תמיד להעצים את ההצלחות שלהם 

ולהקטין את הכשלונות שלהם 

מעבר לעצם האהבה שלי אליהם (שאני מביע במילים)

אז אני מניח שזה מחזק אצלם את הבטחון

לא ענית לי על השאלה

אתה נהנה לתת עזרה לטוב ולרע? כן/ לא

למה כוונתך ב"גמישות"?

כמו שהפי אמרה ^^

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

ומניסיון הוא יצטרך לסמן שהוא לא רובוט ולסמן ריבועים עם רמזור.

לא בטוחה שיהיה לו ככ קל להסכים לחתונה. 

אבל תמיד אפשר לנסות את הPC. את המחשב הגדול.

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

תמיד האמת עדיפה

אז זהו אם שמת לב יש מילכוד בשאלה

א) כי הוא לא _אמר_ לאפחד שהו בן 25 הוא רמז על זה לא חשוב בדיוק איך 

ב) למה? אפשר להבין את זה לא? זה בולט בשטח ומעלה שאלות.. ואנשים לא אוהבים לבלוט בשטח

א. אז שיתקן את הטעות, קצת פדיחה, לא נורא

ב.לא צריך לפחד מלבלוט בשטח, אנשים בסוף מתרגלים להכל ,עדיף לא לתת לזה להשפיע על החלטות בחיים שלנו.

אני חושבת שזה לא בריא לנפש, בין היתר, להציג מצג שווא, הגיל שלו יכול להיות אפילו יתרון, חבל.

תהיה אותנטי אתה עם הנתונים שלך ומי שאתה

אני בן 25 לא ממני להיות האדם המגניב בעולם מבלי לשנות שום פרט לגבי עצמי

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)

אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.

באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו.  סליחה!

וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו

אני מייד מוצאת את עצמי שם....

בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי

אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.

העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..

אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...

כל היתר ממש לא חשוב.

כל טוב.

אפשר לדון אם אותו הדבר

"והשיר יהיה לכם כליל התקדש חג"

כך שלא רואה איך כאן זה נתון לפרשנות אחרת

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.

באותה מידה יכולת להגיד שלכולן יש שיער בצבע מסוים או משקל מסוים או מידת נעליים מסוימת או עדה מסוימת או גננת גן חובה עם אותו השם.

כל דבר מקרי הוא מקרי, גם אם זה נראה וואו ממבט ראשון.

כמו לנסות להסביר למה אוכלים צ'ולנט בשבת, ואז לחפש איך צ'ולנט בגימטריא מזכיר משהו שקשור לשבת.

הזכות שעמדה להן היא לא של מקים האולפנה אלא של המאמץ האדיר שלהן, הזיכרון שלהן, החוכמה שלהן וכיוצ''ב.

וזה שכולן בנות כהן - מקרי לחלוטין.

קראתי על הרב בהר"ן עכשיו בויק', נשמע דמות מיוחדת

על רקע פרישה מטעמים אידיאולוגיים.

יודע מאמא שלי שלמדה באולפנת כפר פינס, בתקופת הרב בהר"ן שם.

פרש מראשות האולפנה על רקע חילוקי דעות אידאולוגים מול מרכז ישיבות בני עקיבא על אופי האולפנה.

(אולפנת כפר פינס היא אם האולפנות)  

ת'אמת אני רוצה להזכיר את צאלה ורביד חיים גז הי"ד.

זה נגע לי בלב כמו לכל יהודי. כשהודיעו שגם התינוק נפטר [אחרי כמה ימים, מי שזוכר] הרגשתי שאני חייב להיות בלוויה.

להפתעתי היו שם לא יותר מ50 איש סה"כ. הרגשתי שנותנים לי רגע אינטימי להתייחד עם התינוק הקדוש הזה.

היה מצמרר.

רק לראות חבילה לבנה קטנה, עטופה. סבתות, דודות, מחבקות. חיבוק אחרון. ובוכות...

התפרקתי.

זה היה למעלה מיכולת ההכלה שלי. ולא הייתי היחיד.

אבל היה רגע שבו כמעט לא נשמתי. כשפתחו את הקבר הטרי של צאלה, כשאילו קיבלה בזרועות פתוחות את בנה, ממנו נפרדה במותה לפני כמה ימים.

והנה שוב הם מחובקים ביחד. בשמים.

גם עכשיו אני בוכה.

איזה נשמות קדושות.

הנחמה היחידה היא שאנחנו לא מסוגלים להבין בכלל מה הסיפור של הנשמות הקדושות האלו.

סיפורו המרגש של דוד יהודה יצחק ז"ל - והמחברות שנמצאו בחדרו - ערוץ 14 | C14

אתר יזכור כותב עליו יותר טוב ממה שאני יכול לכתוב.

מרגיש אצל החרדים..