כדי לגנוב עוד כמה דקות עם ההורים, ולפעמים הם איכשהו 'מעדיפים' עוד חצי שעה של גערות ולא ואי אפשר ומספיק להיום (במקרה הטוב. כבת אנוש זה הרבה פעמים לצערי גם צעקות ומילים שפחות יפה להשתמש בהם כשזה כבר מתסכל ברמות גבוהות), מלהיכנס לישון יפה ולהירדם תוך כמה דקות.
אני גם לא בטוחה שמסכימה עם הגישה שהיא צריכה אותך אז תתני לה את הזמן הזה. לפעמים יש איזה צורך או חרדה שבאמת צריך להתייחס אליהם (נגיד, זה משמעותי בעיני איך היא היתה בתקופת האזעקות, ואם זה היה לה קשה האם זה נראה שיש שיפור או דוקא הולך אחורה או סתם סטטי כבר תקופה- אבל אני לא יודעת להדריך איך נכון להתנהג במצב כזה. זה יותר להדרכת הורים מסודרת).
לפעמים הם באמת רואים שזה זמן שקשה להורים להגיד די פסקני והם מותחים ומותחים את זה בלי סוף. וזה פשוט ככה ילדים, חוץ מאלה שנופלים שדודים- כולם. ובמקרה כזה, אני אין לי סבלנות למשחקים. אם לא, אז לא.
באופן אישי אנחנו ישבנו ויושבים עם הילדים שהולכים לישון ורוצים מישהו לידם. מהניסיון שלי, אחרי הטקס שינה והזמן שצריכים להפסיק דיבורים, הכי טוב זה להתעסק במשהו אחר פיזית. טלפון, קיפול כביסה, קריאה. אם ממשיכים דיבורים 'אני לא עונה יותר'. כלומר נוכחת אבל לא לשירותם ולא עם זכוכית מגדלת עליהם מתי נרדמים. הם קולטים שה'קשר' להיום הסתיים, ומתכנסים לשינה שלהם יותר בקלות מאשר אם אני בודקת בעצמי כל שניה אם כבר נרדמו או לא ומעירה על כל פיפס.
כל מיני מעברים שכן עזרו אצלנו בתקופות שונות עם חלק מהילדים: להשמיע שירים. ווליום נמוך. מי שרוצה לשמוע את השירים צריך לשמור על השקט (מעריכה שקבועים יותר 'משעממים' ועם הזמן נרדמים איתם בשלב מוקדם יותר). להשכיב במיטה שלנו ואז להעביר למיטה של הילד בהמשך. להגיד מראש עוד לפני שנכנסים לישון עכשיו זמן לפיפי ושתיה, אחר כך לא קמים ואני לא אביא מים. או שיהיה בקבוק ליד המיטה. (אישית אני יכולה להגיד לילד שאומר שצריך לשירותים ואני יודעת שעשה לפני כמה דקות, אני מצטערת. הזכרתי לך, עשית, כנראה שאתה לא ממש צריך דחוף עכשיו. כשזה יהיה דחוף אתה כבר תתעורר מהשינה אם יהיה לך. ברור שאם לא מתאים לך תעשי כמו שאת רואה לנכון, אבל זו הרמה שהם מושכים את זה ואני כבר אמרתי שאני חותכת). אם אני מתכוונת להיות שם לזמן מוגבל אז להגיד, אני עכשיו פה ל10 דקות ואז אני הולכת לשטוף כלים/ להתקלח/ מה שאני מתכננת לעשות. ואז לעשות את הרעש של הפעילות שאמרת, זה משרה ביטחון ומצד שני גם סוג של מדיטטבי.
אני בעצמי לא נהגתי ככה, אבל לעינת נתן יש הרבה מה להגיד על הפרידה של הלילה. אם אני זוכרת נכון, אולי אני קצת מחרטטת כי לא זוכרת במדויק, זה לתקף את החשש מהפרידה- זה עצוב לך להגיד לילה טוב ולא להיות איתנו עד הבוקר? זה מאוד מובן. הנה קחי חיבוק ונשיקה שישארו אצלך כל הלילה, וכשהשמש שוב תאיר ויהיה יום אנחנו נקום ושוב נהיה יחד. ואם פתאום תרגישי לא נעים בלילה ואפילו תבכי, אני כנראה אשמע ואבוא אליך. אבל אם את רואה שאני לא מצליחה לשמוע- את יכולה לבוא לקרוא לי לקבל עוד חיבוק. משהו כזה- לתת מסגרת של הזמן המפחיד ולתת כלים להתמודד איתו.
דבר נוסף, אין לי בעיה שירדמו באיזור שעדיין פעיל בבית אם הם באמת שוכבים רגוע ולא צריך להיות לידם, אחר כך מעבירים למיטה. אם כן או לא להחליש אורות זה תלוי במצב רוח שלי, לפעמים אתחשב ולפעמים אגיד מי שרוצה לישון פה כשאנשים עדיין מסתובבים צריך לישון באור. לא רוצה לך לחדר. בגדול מה שיגרום להם לשכב ולהירדם יותר מהר- סבבה בתנאי שהם באמת שוכבים ונרדמים יותר מהר.
מקוה שמשהו מפה יוכל לעזור,
ואם לא, חיבוק על ההתשה והרגשות אשמה שזה מעורר בך. בהצלחה
