עדיף כאלה עם שפה גבוהה ורמה ראויה שמושכת את הלב והאוזניים יותר מאשר הנושא עצמו.

או דוגמא אחרת:

השיר הנני כאן נכתב ע"י חיים חפר על העיר ירושלים.

אחד השירים היפים.

שירי אהבה מקומם בין בני הזוג בלבד.

ברור שזה חלק מחיי כל זוג בעולם - אבל זה אמור להיות דבר אישי שלהם.

(וזה מזכיר לי שהמרצה שלי בעריכת וידאו - לא דתי, במקום חרדי - שאל איזה שירים אפשר להביא לסרטים הערוכים. "שירי אהבה, אפשר?" הוא שאל, אחרי שהבהרנו לו ששירת נשים היא מחוץ לתחום - אף שהוא הגבר היחיד שם. כשאמרנו לו שלא, הוא מלמל כזה: "טוב, למרות שכולנו אוהבים הרי, נכון?"

ניסיתי להסביר לו את ההסבר הנ"ל, אבל התייאשתי...)

שבעל יכול לחבר ולשיר לאשתו וכן להפך.

ומי שלא כשרוני בשירה - שיביע את אהבתו בדרכים אחרות.

ובכל אופן, אף משורר בין ימינו לא משתווה לשלמה המלך.

ברור שגם משל משתמש בדימויים מתוך העולם שהוא מכיר. 

אם שלמה לא היה כותב כמו שיר אהבה של בחור לבחורה - אז הוא היה חסר משמעות כשיר אהבה לא-להים. אף אחד לא יכתוב היום שיר אהבה בין כנסת ישראל לה' עם המילים "אתה כמו קיפוד דרוס בצד הכביש בעיניי, כמו קשקשים של אדם שלא חפף עם הד אנד שולדרס", נכון? ולמה זה? כי זה מגעיל. הדימויים הרלוונטיים יילקחו ממה שכן מושך ויפה בעיני המשורר, ושהוא היה מוכן לכתוב את זה גם לבחורה (גם אם את הטקסט הספציפי של שיר האהבה הספציפי הזה הוא מעולם לא התכוון לכתוב על בחורה). 

בקיצור - רובד ה'פשט' של שיר השירים ברמת המשל הוא ברור ומובן מאליו, אחרת אין אפשרות בכלל לקרוא את השיר הזה. 

מדברים על דברים אישיים...

ואדם שר אותם לעצמו...

יאסרו אז משהו אחר יגרה.  רואים שחז"ל לא חשבו כמוך.    הלוואי שהיינו קצת קרובים לחרדים בנורמות של צניעות.

הם לא ממש עדינים אבל לא גסים. 

לא יודעת אם זה בסדר הלכתית.. בדקת?

בבית אנחנו כן שומעים בעיקר שירי אהבה ישנים.. לא שירת נשים. 

יכול להיות בעיה לשמוע אותו מבחינת מנגן לא כשר,

אבל על זה אפשר להתווכח.

(ואני לא הולכת לעשות את זה.)

והוא אוסר שירי אהבה...

ובכל זאת הפוסקים אחריו באו וסיפרו שהם קראו ספרי מלחמות (=ספרי היסטוריה, בעברית מודרנית; נראה לי שהחיד"א אמר את זה, אבל זכורים לי עוד), והגבילו את האיסור באופן זה או אחר. 

במלים אחרות: השאלה איננה מה השולחן ערוך אומר על זה, אלא איך הפוסקים שבאים אחריו מתייחסים למה שהוא אומר על זה. 

לא בדקתי בפועל, יכול להיות שגם הם אוסרים. 

ובכל מקרה, כדי לדעת מה הם גדרי 'שירי חשק' שהשולחן ערוך מדבר עליהם צריך לדעת איך נראו 'שירי חשק' בתקופתו של השולחן ערוך. ייתכן שלא הכותרת והנושא הם הבעייתיים, אלא מלים ודימויים מסוימים (לדוגמה: גם אני, ששומע שירים מכל מיני סוגים, מכבה את הרדיו כשמשמעים שירים של אפרת גוש, שהשירים שלה פשוט בוטים ומגעילים. אולי השולחן ערוך התייחס לשירים שהם כמו השירים שלה דווקא?). 

בקיצור - אמירה כללית כזאת איננה מדויקת, וטעונה ליבון (ושוב - ייתכן שבשורה התחתונה אתה צודק. אבל לצטט את השו"ע בנושא זה פשוט לא נכון). 

הם שירי אהבה מכל סוג שהוא, גם העדינים שבהם. 

ויכול להיות שיש פוסקים שמבינים אחרת את השולחן ערוך או חולקים עליו, לא בדקתי. 

רק אציין שלרב ליכטנשטיין היה דוקטורט בספרות אנגלית, וספק בעיניי אם היה יכול להוציאו מבלי לקרוא שירי אהבה. אני לא יודע מה הוא היה פוסק לגבי שמיעת מוזיקה בנושא, אבל אני מניח (לאור היכרות עם משנתו ההלכתית בהיבטים אחרים) שהוא לפחות היה מחלק בין עיסוק בנושא כאמנות וכלימוד לבין עיסוק בו לשם הנאה (הראשון הוא סיבה לקולא, השני - ייתכן ולחומרא). 

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל