לא רק כלפיי חוץ וגם כי הוא רוצה

אם ככה אז מה זה "לייט"? כל דתי הוא רוצה להיות דתי ולעשות את רצון ה'

השאלה גם ל @השתיקה שלי.

יש המון כאלה שעושים את זה כי ככה הם רגילים וכי נח להם

כשאדם יכול להיות דתי (או דוסי ) וגם לגנוב, לאנוס ולרצוח, להשפיל אנשים אחרים וכדו'- לא יודעת, קשה לי עם זה.

אז  אני בן אדם השואף להיות כמה שיותר טוב ולעשות את הרצון ה'.ה

האם אני דוסית? 

האמת, המילה דוס = דתי. ביידיש היו מחליפים בין האות ת' לאות ס', כך שדתי נקרא - דוס,
ודתייה נקראת - דוסית. (תקנו אותי אם אני טועה).
בשביל להיות דתי באמת, צריך שיהיו לך שלושה דברים:
1. דרך ארץ.

2. תורה.
3. יראת שמיים.

כיום משתמשים במונח 'דוס' או 'דוסית' כדי לציין אחד שקצת יותר אדוק/מקפיד מאשר "דתי".
השאלה היא, כמה אתה באמת דתי כלפי עצמך?
1. האם אתה מקפיד להתפלל 3 תפילות ביום?
2. האם את/ה מנסה תמיד ללמוד דברים חדשים שלא ידעת בעבודת השם?
3. האם את/ה שומר נגיעה?
וכך הלאה...

אדם דתי או דוס, נקבע על ידי הקדוש ברוך הוא בלבד.

כי הוא היחיד שיודע האם אתה באמת עובד השם, או פשוט עובד עליו.

כדי להיות בהגדרה "דוס"...

יש כאלה שיגדירו אתזה בתור דבר יחסי- יחסית לחברה הזאת היא דוסה, ויחסית לחברה הזאת היא מתפרחחית...

אני חושבת שזה יהודי שרוצה להתקרב לקדוש ברוך הוא יותר מהדרגה שהוא נמצא בה ומשתדל להתקדם בעבודת ה'

ולא דורך במקום...

על הראש ושתי פאות שאם מחפשים ממש טוב אפשר למצוא את הראש בינהם... 

ועכשיו ברצינות- יהודי שעבודת ה' חשובה לו, שרוצה להתקדם בעבודת ה'.

דוס-הגדרה שרגיל אנחנו מגדירים מי שיותר דתי ממנו

בדרך כלל זה מדד של שמירת הלכה 

בהלכות צניעות/בינו לבינה

כך מראה לי ניסיוני

ד''א לי אין הגדרה לדוס

דת = חוק.
אדם דתי זה אדם שיש לו חוקים. הוא לא פוסח על סעיפים בשולחן ערוך ובפוסקים ועושה כרצונו.
מה שבטוח אדם זה לא דוס ולא דתי, אולי דתי לפי דעתי.

כמובן שקשה מאוד לשמור על הכל כולל כל הפרטים הקטנים...
אך אם אדם באמת קורא לעצמו 'דוס', סימן שהוא משתדל כמה שיותר ואפילו מעבר.

 

אגדיר זאת על דרך השלילה: מי שנתקל בסיטואציה כלשהי וישר מחפש היתרים, הוא דתי, אבל לא דוס. כנ"ל היחס אל לימוד התורה: מי שקובע עתים לתורה כי "נו, בסופו של דבר אני חייב לעשות זאת מתישהו, ועכשיו בדיוק סיימתי לקרוא עיתון", דוס הוא לא.

דוס=דתי לאומי. מבחינתי. דתי לאומי הוא דוס, ואם הוא לייט אז הוא השונה...

למה לא לשאול מה הגדרת התורה לדתי?

רומז לנו קצת לזה שאולי במקום להשתמש בהגדרות שהתקבעו כדאי לבדוק מה התורה אומרת.

התורה לא מגדירה אדם דתי או לא, זה חילוק שנוצר מהאוירה האירופאית שמסכמת תו"מ בשמירת הלכה והחילוק הזה היה חשוב מאד בגולה כי מי שהתחיל להדרדר היה צריך לעוף מהקהילה שלא יפגע בשאר.

בארצות ספרד זה פחות שייך, רואים שהרבה מאד אנשים הם מסורתיים/דתיים ע"פ ההגדרות שלנו.

בתורה יש הגדרות של אפיקורס, של מחלל שבת בפרהסיה, של תינוק שנשבה וכו'. 

ההגדרות האלה נועדו לרוב כדי להפריד בין אנשים שמותר לשתות יין שפתחו או כאלה שאסור, אנשים שמותר להכניס למניין ובדינים חמורים יותר גם לשמוח כשהם מתים או לגרום להם מוות בגרמא (אין טעם להרחיב כאן זה רק כדי לסבר את האזן)

צריך להשתחרר מהכבלים של הגדרות כמו "דתי ולא דתי" ולעבור למושגים של רצון לקיים מצוות ושל אמונה. כי גם אדם שפועל מקיים את כל מצוות התורה יכול להיות רקוב לגמרי מבפנים (ממילא זה לא כל מצוות התורה כי יש מצווה להאמין ובדרך כלל אדם כזה אינו מאמין) וגם אדם שאינו מסתובב עם כיפה ועוד לא מקיים את כל המצוות כמו שצריך יכול להיות נפלא מבפנים אלא שהוא בתהליך של יישום עול המצוות שקיבל (נכון לגבי חוזרים בתשובה כמגזר ונכון לגבי כל אחד ואחד מאיתנו כשעוסקים בלהשתפר בשמירת הלכה)

ותרשו לי לצאת עוד פעם על "מה ההגדרה שלכם לדתי" יש תורה שמכוונת אותנו, וחשוב מאד לבדוק בדברים כאלה דעת תורה.

אני חושב שצריך להתנתק מההגדרה דתי מול לא דתי בעניין שמירת מצוות.

יש סיבות בודדות לשימוש בחלוקה סוציולוגית כזו ואלה סיבות כמו התאמה בנישואין וכדו',

מה שאני יוצא נגדו זה השיחה הרדודה הרגילה של "דתי/לא דתי" כי זה לא מקדם אותנו.

כשרוצים להסביר רקע של בנאדם סתם בשיחה - אין בעיה, רק שזה הפך לתפיסת מציאות רדודה.

סיכום הדברים - לא נגד השיח, נגד התפיסה הרדודה שהוא גורם לנו להיות שבויים בה.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...