מכיוון שאף אחד לא הגיב לשיר הקודם שהעלתי ('בבוקר חסדך')
. העלתי עוד שיר, אותו כתבתי בשנותיי עם חבריי לישיבה (תקופת לימודיי). השם, התוכן והכל נכתב אז.
הנה הוא, אנא הגיבו חוות דעת:
בבנין גדול יש המון דירות
והמון אחראים,
ישנו אחראי לכל דבר.
וכך לכל מגוון המטרות-
יש קוראים
שיהיה תקין ושיתוקן אם נשבר.
דירה אחת ישנה מאד מיוחדת,
את סודה- איש לא גילה.
מבחוץ מקצתה מפוארת
ולמקצתה- אין מילה.
בפתחה ישנה דלת
שאותה- עוד לא פתחו.
על הדלת ישנו שלט
את הכתוב כולם קראו.
רק שם הדייר, פנים הדירה,
רק זאת שם כתוב.
זה לא עניין כ"כ נורא,
זה לא דבר כזה חשוב.
אך מבחוץ, אויש, חבל,
ישנם שריטות וליכלוכים שונים.
חלקם סתם אחד מבחוץ חבל
וחלקם- הדייר שבפנים.
השריטות שמבפנים-
כי לפעמים שם לא מסודר,
כל הדברים לא כ"כ מאורגנים,
ובסוף דברים עפים ואין הדר
כי אם היה הדבר מוכן
באיזה סדר או שיטה-
מקום הלכלוך לזה לא הורכן,
כי אז לא היתה השריטה.
גם לשריטה מבחוץ-
לפעמים היה זה פשע
לפעמים- שגגה,
אחד אכזר כמגדלים, מלא רשע,
ואחד- כשושנים סוגה.
אך השריטות מופיעות,
כ"כ מכוער
נראות כל הנגיעות-
על זה צריך אחד שיגער.
אז פתאום נצבים,
כל האחראים.
כל אחד בתורו- שבים,
ואומרים, ומתריאים:
תתקן מיד! שיהיה יפה!
כך על הדיר אומרים, אף פוצעים,
והדייר, קולו רפה,
אותו, כולם לא שומעים.
על השלט ישנה הבהרה-
'נא לנקוש בעדינות כדי להכנס לארמון'
אך איזו צרה צרורה,
כולם לוחצים בפעמון.
את הפעמון שומעים
הדיירים האחרים, השונים.
בחוץ קול כה רם, לא נעים
אך דומם הוא בפנים.