ובכלל לראות סרטים מהגוש לא עושה אותי עצובה כמו שזה עושה אותי עצבנית על מנהיגי הגירוש




ואיך הדור השתנה, זה מלחיץ.

זה שהם לא הלכו מכות עם חיילים לא אומר שהם התפנו "מרצון". זה אומר שהם לא היו מוכנים להכות יהודים.

זה אומר שהם רצו לצאת בראש זקוף ולא מושפלים.

 

מה שיישוב שלי עשה..

 

הכוונה שפשוטרמו מעצמם ויצאו מהבית.


אין לי דעה לזה עדיין לכן שאלתי

אני לא שמעתי על אף יישוב ששמחו בזמן הגירוש..

פשוט יצאו מעצמם ולא הלכו מכות עם החיילים.

פשוט לא התנגדו.
השאלה אם זה היה נכון.

יש 2 אפשרויות לצאת מבית: או שתצא בעצמך או שיוציאו אתך.

 

אני יודעת שהיו הרבה משפחות שלא היו מוכנות לצאת לבד אלא סחבו אותם, פשוט לא באלימות- לא הרביצו לחיילים, לא התנגדו שיתפסו אותם ולא התפתלו- כדי להראות שהם לא יוצאים מבחירה אבל גם כדי לא להכות יהודים (בדר"כ זה היו רק הבנים והבנות יצאו לבד בגלל צניעות).

 

תושבי הגוש (רובם) נשארו בבתים עד הרגע האחרון, ולומר שבם יצאו בלי מאבק זה פשוט זלזול בהם.

ממש לא התכוונתי שהם יצאו בלי לאאבק!
הם נאבקו עד השניה האחרונה.
בזה אני בטוחה.
שאלתי אם שייך היה להחליט החלטה יישובית שאין אלימות/ התנגדות באופן מוחלט.

אני לא אמרתי מה אני חושבת על כך.
סתם נקודה שעלתה בי אם שייך להחליט לכולם.
חלילה לא זלזתי במי שהחליט לצאת מעצמו ולארוז לפני ואפילו לעזוב כמה חודשים לפני.
אני מלאת הערכה לאלו שגרו שם בכל השנים האלו במסירות נפש.

חוץ מזה, גני טל יצאו יום לפני המועד עצמו, ובגלל זה קיבלו פיצויים מהמדינה והבתים של התושבים שלו נבנו הכי מהר- היישוב כבר עומד ופורח בזמן שיש כאלו שבקושי קיבלו אישור על להתחיל לבנות.

ככה שזו לא הייתה החלטה מחייבת והיו כאלו שיכלו לבחור אחרת להחלטה.

אותו עיקרון

כאילו לא ישברו אותם

השאלה היא בנוגע להתפנות אקטיבית מול התפנות פסיבית.

כלומר - האם לאלץ את החיילים לגרור אותם או ללכת בעצמם.

תלוי אדם, אני מניחה.

הריקבון מגיע מלמעלה.
ב. וזה יותר חשוב, בעיניי ההתיישבות לא תוכל להתקיים אלא מכוח רצון העם. כשזה לא קיים כנראה צריך להשקיע בכיוונים אחרים לתיקון המצב

פשוט כי אני קצת מתקשה להתנסח במדויק.

 

קודם כל ההגדרה 'אלימות' מפריעה לי, כי היא עושה קונוטציה שלילית של שימוש בכוחניות חסרת שיקול דעת. התנהלות כזו היא וודאי מחוץ לתחום. אדם נדרש לפעול מתוך אחריות ומחשבה.

אעדיף להשתמש במונח "הפעלת כוח".

 

כעיקרון, הפעלת כוח היא לא מחוץ לתחום לחלוטין. היא מצויה במלחמות ובעונשים, שעם כל הצער והכאב יש הכרח להשתמש בהם.

בכל זאת אני חושבת שבנושא הזה אלימות היא מחוץ לתחום.

כמו שרשמתי למעלה (בניסוח לא מדויק) ההתיישבות לא תוכל להתקיים אלא בתמיכת העם.

הנקודה היא שבמילה "תוכל" אני לא מתכוונת רק במובן הטכני, אלא בעיקר במובן המהותי. בעיניי יש קשר מוכרח בין אחדות העם לשלמות הארץ וההתיישבות בה. אי אפשר לנתק בין הדברים.

בעיניי הארץ היא בית גידול לעם ה', מקום להשראת שכינה. התיישבות כיחידים מפורדים (או גרוע מכך - יריבים) נוטלת את עיקר התוכן של הישיבה בארץ ומונעת את הגשמת הייעוד.

 

הגירוש הוא סימפטום למצב העם, וכידוע בעיה לא פותרים באלימות כלפי הסימפטום.

בס"ד

 

הרשי לי לעקם את האף. כפי שציינת בהמשך דברייך, לא פותרים בעיות על ידי ניטרול הסימפטומים שלהם. אם למילה אלימות נדבקה קונוטציה לא מתאימה, צריך להבין למה ולתקן את זה. אחרת הקונוטציה תעבור הלאה למילה החדשה (ע"ע ניגר->כושי->שחור->אפריקני אמריקני/מפגר->מוגבל->בעל מוגבלות שכלית התפתחותית/בית הספר הגבוה לטכנולוגיה->מכון לב->המרכז האקדמי לב/המזרחי->המפד"ל->הבית היהודי [ריבוי הדוגמאות כדי להעיר על תופעה מעניינת, בעיקר בזמן האחרון, המילים החדשות נוטות להתארך, ויש מקום לברר למה]).

 

בכל אופן, נראה לי ככה:

א. אין דבר כזה מחוץ לתחום במקרה פרטי יש מחוץ לתחום, ויש בתוך התחום. חאר כך צריך לבדוק האם כלי זה או אחר שהחלטנו שהא בתוך התחום הוא בעל יכולת להשיג מטרה מסויימת (כאן- לדעתך לא, כי ההתיישבות צריכה להיות על דעת העם). וגם אם כן, האם בשיקולי הפסד ורווח שווה להשתמש בו (כאן- לדעתי לא, כי זה יגבה ממנו מחיר כבד מדי, וכי חיי יהודים, אפילו מהצד השני, שווים יותר).

 

ב. אני לא יודע למה לאנשים יש רתיעה מפתרון בעיות באלימות, גם אם יש בעיה יותר שורשית, זה לא סותר את העובדה שפעמים רבות אלימות חשובה כדי למזער נזקים ו/או כדי לאפשר בכלל את תחילתו של תהליך תיקון- לדוגמא- הפרדת הקהילות במאבק ברפורמה (גם כן אלימות..) ויסלח לי מרן הרב קוק זצ"ל שחשב אחרת.

התעצלתי לבדוק.

 

א. סמנטיקה בעיקר

 

ב. (הפרדת הקהילות? לא יודעת על מה מדובר). כפי שאמרתי, זה כלי הכרחי לפעמים, אבל הוא מוצא אחרון בעיניי. עדיף לחפש דרכים יצירתיות שיעשו את העבודה.

בס"ד

 

(נראה לי שכדי להכיר את העניין היכרות ראשונית ויקיפדיה מתאימה). לא יודע האם מוצא ממש אחרון, אבל נראה שאין בינינו מחלוקת למעשה.

א. הוכח שהצבא חושש מאוד מפעילות אלימה נגד חיילים, כיוון שזה מצריך המון משאבים שאין.

ב. רצון העם לא ידוע כי לא היה משאל עם.
כמו כן, עושים את שנכון ולא את מה שהעם רוצה.
אחרת אני לא חושב שהיינו פה.

אבל דווקא הייתי משתמשת בו לכיוון השני - 

הנהגה שלא רואה בעיניים ומצליחה לדלג על העם, ככל הנראה לא תיעצר בגלל אלימות ברמה כזו או אחרת.

(על כל פנים, גם אילו זה היה מונע את הגירוש, אני מתנגדת לכך עפ"י מה שכתבתי בהודעה אחרת, כי מצב כזה מעיד שבכל זאת יש חלק משמעותי מהעם שתמך.)

ההנהגה יכולה לא לראות בעיניים עד מחר, תחשבי שהגירוש ללא התנגדות עלה למדינה מעל 9 מילארד שקל. אם היתה התנגדות הגירוש היה יכול לעלות עשרות מליארדים שהמדינה היתה חושבת 30 פעם לפני הגירוש הבא..

שוב, זה שיש חלק נכבד מהעם שתומך, זה עדיין לא סיבה למה לא למנוע את זה.

נ.ב. העובדות מדברות בעד עצמן ופורגום עמונה גרם למדינת ישראל להתנגד לפינוי עמונה, ולפני שנה וחצי המדינה הגישה לבגץ את עמדתה שבגלל מה שקרה בעמומה היא לא רוצה לגרש.

לא שופט אותם או משהו, אבל תכלס הם השלימו עם המצב ושיתפו פעולה עם כוחות הגירוש ובזה הקלו את המלאכה בישובים אחרים ואי אפשר לדעת אבל יתכן שזה מה שאיפשר את הגירוש.

אבל שוב, לא שופט אותם הם עברו שטיפת מוח של רבני האהבה וכו'
חלקם עד היום נותנים למדינה לחבוט בהם...

היה צריך להיאבק עד הסוף.

(בתור אחד שגר בגוש קטיף...) 

אבל אני בהחלט יכול להבין אותם!

משפחות עם ילדים, וזה טראומה לכל החיים לראות את ההורים מקבלים מכות משוטרים בגלל שהם מתנגדים עם כל הצרחות, הבכיות וכדו'.

 

ההחלטה מובנת לחלוטין...

אשכרה.

קפוץ לי