(למרות שאני מבינה שזה בעצם לא קשור לפותחת השרשור)

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

דבר ראשון מנסיוננו - להשאיר אנרגיות להחלמה כי זה חלק הארי של הקושי.

להתארגן, לקחת עזרה, להיעזר בסבתא, סבא, מי שיכול.

לגבי להעביר את שעות הצום - אם זה אפשרי, כדאי לקבוע אפילו תאריך רחוק יותר, אבל להיות בין הראשונים בתור.

אם זה לא אפשרי, אנחנו הבאנו משחקים - לגו, רביעיות (צבעים ובצק ליצירה - צריך לשאול את הצוות כי זה משאיר סימני צבע על הציפורניים, וצבע הציפורניים צריך להיות מנוטר בניתוח), כל מה שהילד אוהב ומתאים לגילו.

כמובן ספרים אהובים.

עם בן 5 רגוע וסבלני הצטרכנו להמתין כמעט עד הצהריים, והיה סביר.

מה גם שהוא עצמו נרגש ומעדיף לא לאכול.

מה שאולי קשה זה שמנותחים מוחזרים לחדר אישפוז יום אחרי הניתוח (אחרי התעוררות והתאוששות קצרה). ואז כדאי לסגור את הוילונות ושהילד לא יחשף לכאב שלהם. ובכלל עדיף שלא יחשף לתנועה בחדר - מיטות נכנסות, מיטות מוצאות החוצה, סתם מלחיץ. 

שלב ההתעוררות הוא לא נעים להם (משהו בחומר ההרדמה) וצריך להיות מוכנים לזה - לפעמים צריך לאחוז בהם ממש, וכמובן להרגיע. 

אני זוכרת שנתנו לבעלי לשאת אותם בידיים אל חדר הניתוח, להניח אותם על המיטה, ולהיות נוכח בהרדמה (עד כמ שאני זוכרת, אכן מסכה). זה יכול מאוד להרגיע - שאפשר לומר לו שתהיו לצידו עד שירדם, וגם מיד כשיתעורר.

שיהיה לתועלת, החלמה מהירה ורפואה שלמה.

כששמו לי את המסיכה זה היה ממש לא נעים, 

נאבקתי עם הרופא, ניסיתי להוריד אותה. 

אני זוכרת טעם מתוק שקשור למסיכה, שלא עזר. 

נראה לי שהיה עוזר לי אילו היו מתארים לי את התהליך לפני כן, כדי שאדע למה לצפות. -

אבל, אני ממש לא בטוחה שהיום זה אותו הדבר. 

דרך אגב אני זוכרת גם שולחן מלא בהפתעות לאחר שהצלחתי לפתוח את העיניים מהניתוח (הניתוח היה בעיניים ולקח זמן עד שנפתחו), וזה המתיק את זיכרון הניתוח. 

אך די נפוץ-

לטיפולי שיניים..

נראה שזה דבר שקורה ועובר בסדר

בן של השכנים עבר הרדמה לשיניים, נ"ל שהאבא קצת קיבל מכות עד שהילד "נרדם"..  

בהצלחה..

(נ"ב, עם אחד מילדיי עברנו מס' רופאי שיניים, וכמעט שפנינו לכיוון ניתוח..

בסוף הגענו למרפאה מסויימת שהטיפול עבר בשלום.. ב"ה..

מסתבר ששיניים עלול להיות רגיש לילדים)

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

בלי שקשור אלי (לא כרגע, ב"ה), קראתי בשקיקה ובהערכה את האכפתיות שלך והמסירות לילדים.

ו.. אופס, לא שמתי לב שיצא כזה ארוך... סליחה

ולתת בבי"ח. ויחלקו את זה בתור פלייר להורים לפני פרוצדורה.

בלי צחוק.

סירופ מתוק שגורם לטישטוש ברמה מסויימת ואז כל ההליכה לחדר ניתוח היא עם ילד אפוף וישנוני למדי.

אני חושבת שזה מאד תלוי גם בגיל הילד.

בגדול מסיעים על מיטה אבל לא נראה לי שיש בעיה גם להחזיק את הילד בידיים ולהניח אותו על המיטה כבר בחדר עצמו.

כשאנחנו נכנסנו לניתוח היה לילד כבר וריד פתוח ודבר ראשון הזריקו לו חומר הרדמה בוריד שמרדים ממש מהר. ואז שמו את המסכה אני חושבת.

ההתעוררות בד"כ קצת קשה. כשעברנו משהו כזה עם בן שנה ומשהו הוא התעורר בהיסטריה ולא ממש הבין איפה הוא ומה נמצא סביבו ועד שלא קיבל מנה של איזשהו משכך הוא לא נרגע. ואז נרדם לעוד איזה זמן והתעורר כבר יותר נורמלי. אח"כ קראתי שזה די נפוץ שזה יקרה.

בקשר לצום- תלוי מאד בגיל, אבל כל דבר שיסיח את הדעת... בועות סבון, יצירות, ספרים, הסתובבות ברחבי בית החולים וכו'.

בהצלחה

העזרה שלכם שווה זהב!

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...