האם צמחונות מתאימה לאנושות בשלב הנוכחי?

האם יש תמיד לשאוף לפסוק הלכה בצורה שמרנית? ואם לא אז איך אפשר לדעת מתי צריך לחדש ולחזור למקורות הקדומים ומתי להיות שמרן?

שאלת המשך- האם באמת מה שרבותינו עושים זה תורה מבחינתנו גם אם זה לא נראה לנו נכון?

האם בגלל שההלכה התעצבה בגלות הושפעו התפיסות ההלכתיות- ויוצא שההלכה לא משקפת באמת את נשמת התורה, עד בוא המשיח או סנהדרין?

זה רק כמה מתאבנים

בס"ד

לא

צריך ללמוד את הנושא. לצורך כך, צריך לנסות לשאוף ללימוד שמחפש אמת ללא התחשבות בשום נוהג שמרני במנותק מההתנהגות ההלכתית שתשאר שמרנית בשלב ראשון, כדי להימנע מהיגררות בעקבות "הרב נוח" ונפילה לרפורמה.

אחרי שהברזת משמחת בית השואבה ומההזדמנות הבלתי רגילה לפגוש אותך- אני מוחה בתוקף. אין לך זכות להסתלבט יותר.

בס"ד

הריני מכריז קבל עם ועולם כי @א"י זה קשה הצדיק ואני ועמי (בעצם "עמי מה עשיתי", אז רק אני) הרשעים!

כן אבל לאט לאט

לא יודע

לא יודע

האם באמת יש שדים ורוחות? ואם לא- מה לעזאזל חשבו לעצמם בני אדם ובייחוד חכמי ישראל שתיארו שדים שהם פגשו?

האם על כל גזרה שווה ודרישת פסוק בגמרא יש מסורת מסיני? ואם לא אז איך אפשר להבחין ביניהם?

האם החומר בעולם הוא כלי שולי, או מגרש שלם בו צריך לגלות קדושה?

עד היכן הרמב"ם מוכן לקחת את העיקרון שאגדות חז"ל הם חלקם משלים?

איזו צורת השפעה יעילה יותר- הפצות או יצירת מודל (דוגמא אישית)?

האם 18 לחופה צריכה להיות שאיפה מציאותית של החברה שלנו או שזו הוראה שאבד עליה הכלח ונאלח...?

בס"ד

סביר מאוד שלא- ואז פשוט הם חשבו שכן על פי התפיסה הרווחת בימיהם.

אם כן, יש לומר שמדובר בשני מודלים מקבילים (חוקי הפיסיקה וכחות הנפש של ימינו, עם החלק החסר בגלל הזנחה פושעת של מטאפיסיקה, והשדים ושאר ישויות בתפיסתם דאז).

עיין "במסילה העולה" לרב שילת שליט"א.

דשנו עד לזרא.

כל זמן שהן לא היו נוחות לו כפשוטן.

כמדומני שמודל.

בעז"ה בעתיד הקצת רחוק. כשלא יהיה צבא.

לא יודע. 

לא יודע.

מגרש שלם

ניגוד לשכל הישר או עיקרי האמונה מבחינתו. זה אגב מאוד מסוכן.

מודל

כן. צריך לעודד מי שמתאים לו לעשות מודיעין, ומי שקרבי- להתגייס הסדר בסוף שיעור א' ולהתחתן גג במהלך שיעור ג'. שזה שיפור משמעותי מהמצב היום. כמובן שמי שעושה גבוהה גם מוזמן בשמחה.

בס"ד

אני חושב שברצינות לחלוטין

בעיני זו קצת התחמקות. 

אפשר לבדוק האם את העדויות לגבי שדים ואפשר לנסות להבין מה הם חשבו אבל לתת פיתרון קוסמטי כזה שפשוט ימחק את הבעיה- זהה די מצחיק.
ולמען האמת- מנין לו?

(דיברתי על זה עם אחד הרבנים בישיבה והוא אמר שבעיניו זו אימרה חמודה אבל לא נכונה- אני לא חושב שצריך רב בשביל המסקנה הזאת)

וזה לא כל כך פילוסופי, יותר טכני.

המוח הוא שריר והעין היא שריר. לכל בנאדם השרירים עובדים בקצב אחר. (מוסכם. שרירים מפותחים יותר או פחות)

ובעצם יכול להיות ששרירי המוח שלנו לא פועלים באותו הקצב.

נומר אנחנו חווים דברים שכבר קרו כמה שברירי שניות או אלפית השניה.

לדוגמא: היד נוגעת במשהו אבל אנחנו מרגישים רואים שומעים ויודעים את זה רק אחר כך. כי גם אנחנו כביכול ראינו את היד שלנו נוגעת אחר כך וגם הרגשנו את זה אחר כך כי כביכול לוקח למוח לעבד את הדברים.

אז יכול להיות שאנחנו חיים כולנו כל אחד בקצב שונה.

כל אחד על פי יכולת המוח שלו. עד כמה שהשריר שלו מפותח. 

מישהו ניסה להסביר לי את זה. שאני בעצם מערערת על הקיום שלנו. ובעצם הכל יכול להיות רק אשליה, והיא הביאה לי שם של פילוסוף שאמר את הדבר הזה, ואותו פילוסוף בעצם הביא תאוריה שאם אתה יכול לפקפק בעצמך סימן שאתה קיים.

אני אחפש קישור לאותה תאוריה.

קיצר אני קראתי עכשיו מה שכתבתי ואין מצב שמישהו יצליח להבין מה התכוונתי.

שאפו מי שכן.

בס"ד

אבל תכלס זה לא נכון מה שכתבת.

העובדות? הכל ביחד? ההסבר?

בס"ד

א. המוח הוא לא שריר, אבל זה לא חשוב.

ב. ממתי האני הוא המוח שלי?

הסוף, שכפי שאמר דקארט, הדבר היחיד בו לא ניתן בשום אופן להטיל ספק הוא הקיום העצמי, די נכון גם אם לא מדוייק.

זה ברור שלא לכולנו יש את אותה מהירות תגובה כי לעיתים למוח שלנו לוקח זמן לעכל דברים. זה לא מערער את חווית הקיום שלנו. אולי להיפך- מעצים אותה והופך אותה לקצת אישית. כי הפן האובייקטיבי בעולם הוא ברור וזועק- אז נחמד שיהיה קצת סובייקט.

אנחנו לא באמת חווים אותו דבר? לא באמת רואים באותה שניה וכו? 

זה מוזר לחשוב על זה ככה.

אנחנו בעצם חיים בעולמות אחרים שבעולם שלי הכל קרה כמה שברירי שניות לפניך.

או שאנחנו כביכול חיים בעבר.

 אני חושב, משמע אני קיים - רנה דקארט - מבוא
אני חושב, משמע אני קיים (בצרפתית: Je pense, donc je suis; בלטינית: Cogito ergo sum, מכונה גם:. הקוגיטו) הינו משפט פילוסופי של הפילוסוף הצרפתי בן המאה ה - 17, רנה דקארט, המבטא את הרעיון שאל מול החושים המתעתעים, החשיבה של האדם מעידה על קיומו.
תולדות המשפט
רנה דקארט - אני חושב, משמע אני קיים
המשפט הופיע לראשונה, בצרפתית, בספר "מאמר על המתודה" שיצא ב - 1637. היא הוצגה בלטינית בספרו "עקרונות הפילוסופיה" שיצא לאור ב - 1644.
בשנת 1641, בספרו הגיונות על הפילוסופיה הראשונית, הציג דקארט את המשפט בנוסח אני חושב, אני קיים", כדי לבטא את נכונות המשפט ללא תלות בנכונות הלוגיקה.
לאחר דקארט היו שהציגו את המשפט בנוסח "אני מטיל ספק, לכן אני חושב, לכן אני קיים", כדי להדגיש את אלמנט הטלת הספק.
הרחבה
במסגרת עיסוקו של דקארט בספקנות מתודולוגית, הוא ביקש למצוא נקודת מוצא ודאית שלא ניתן להטיל בה ספק. את תוצאות חקירתו הוא סיכם במשפט אני חושב - משמע אני קיים. בלטינית: cogito ergo sum, לכן מכנים משפט זה בקיצור הקוגיטו. משפט זה מבטא את טענתו של דקארט שמכיוון שהחושים יכולים. לתעתע את האדם, העדות האמינה היחידה לקיומו של האדם היא העובדה שהוא חושב, שכן אם אדם חושב, חייבת להיות ישות שהיא "אני שחושב את המחשבה". לטענתו, זה התחום היחיד בו ל"שד המתעתע" אין השפעה - שכן אינו יכול לגרום לנו להאמין כי אנו חושבים, בעוד איננו. לדברי דקארט, ברגע שתודעת האדם מטילה ספק בעצם קיומה, היא מטילה ספק בעצם הטלת הספק (שכן הספק מוטל על ידי התודעה) וטענה זו היא בגדר פרדוקס. למעשה, גם אם אדם מטיל ספק בהטלת הספק, הוא מטיל ספק ועל כן בין כך ובין כך הוא חושב. בכך, למעשה, מוכיחה התודעה את קיומה.
ביקורות על הקוגיטו
אחת הביקורות החשובות על הקוגיטו שאף נכתבה בזמנו של דקארט, טענה כי דקארט לא הטיל ספק בלוגיקה האנושית ואילו היה עושה זאת, היה מגיע למסקנה שההוכחה הלוגית שלו לוודאות האדם אינה נכונה, מכיוון שניתן להטיל ספק במושג "הוכחה לוגית". דקארט השיב לביקורת זו בטענה כי הקוגיטו אינו היסק אלא אינטואיציה פנימית שאמיתותה אינה. מותנית בתורת ההיגיון, ומכאן שמביטולה של האחרונה אין נובעת שלילה של הקוגיטו עצמו. הטענה השנייה, שאותה העלה קאנט, גורסת כי "אני קיים" הוא משפט חסר תכלית מכיוון שזו היא קביעה אנליטית שבה הנושא והנשוא של הקביעה מתלכדים.

השאלות האלה פשוט לא מעסיקות את רוב העולם. ולא אותי.

אכן- בכל דבר ניתן להטיל ספק. זה לא אומר שאני לא חווה ודאות שמספקת אותי בחיים. לא הייתי חווה חוסר וודאות בחיים אולי השאלות היו מעיקות עלי. אבל שוב- כיוון שאני חווה מספיק וודאות אני לא זקוק לוויכוחים האלה והם חסרי משמעות מבחינתי.

לא התכוונתי לזלזל- אם נחמד לך להתעסק בהם- תפאדל.

אתה לא צריך להתערער בגלל תאוריה מסוימת אתה יכול לקרוא אותך רק כדי להבין את החוכמה מאחוריה.

או סתם בשביל ההנאה.

או סתם כדי להתריס.

בס"ד

שיותר מדי פעמים אנשים אוספים גבבי מילים ותורות פילוסופיות כאלו ואחרות על מנת להתריס בפני דברים יציבים וברורים סתם כי זה מקל מעליהם את האשמה בהשתמטות מאחריות.

אבל ראיתי שהעיסוק הזה- נובע מדיכאון ויוצר דיכאון. וראיתי חברים שלנו שהתבוססו עמוק מדי בשאלות האלה ויצאו שבורים.

וכן- 

"שיותר מדי פעמים אנשים אוספים גבבי מילים ותורות פילוסופיות כאלו ואחרות על מנת להתריס בפני דברים יציבים וברורים סתם כי זה מקל מעליהם את האשמה בהשתמטות מאחריות."

מוביל לדכאון או נובע מדכאון?

אין מצב סטטי בין לבין?

בחיאת שחרר. והשתמטות מאחריות. כן? זה מה שזה?!

לא הכל כל כך עמוק חברה. יש דברים שהם סתם לשם ההנאה.

בלי דכאון בקצה.

בלי ערעור עצמי.

או לפחות תסביר

ככה אני חוויתי אותם וככה ראיתי גם בסביבתי. יותר מזה קשה לי לומר. דומני שגם קמנו ונתעודד חווה את הדברים ככה.

(אגב אמרתי שהתהיות האלה תמיד קשורות לדיכאון. לא שהכל קשור לדיכאון)

התהיות האלו לא קשורות לדכאון רבאק.

מי שלא בדכאון תכריח אותו?

רגע................ אתה בדכאון?! 

אבל אל תכעס. כי זה דיי נשמע ככה.    

נסכים שלא להסכים.  

בס"ד

דווקא קצת פילוסופיה היא בעייתית, כמו שאמר הרב הנזיר "מי שמציץ- נפגע. מי שנכנס בשלום- יוצא בשלום".

ויותר בפירוט- יש עניין להבין מה הולך פה סביבנו. ופילוסופיה היא כלי שיכול לעזור ותאמיני לישאנימתעסק בזה יותר ממך (ראית שמיד ידעתי שאת מתכוונת לדקארט, וכן, קראתי את המאמר על המתודה וחלק מהגיונות). אבל- תלוי לאיזה שימוש ואילו שאלות שואלים. "מה" "איך" ו"למה" הן שאלות לגיטימיות ונצרכות. "מי אמר" היא שאלה טיפשית.

אז כן, אני מאמין שיש משמעות לדברים, לכל הדברים, ועצם האמירה "לא הכל כל כך עמוק, יש דברים שהם סתם" היא אמירה בעייתית בעיניי. זה עוד צורת גילוי של ההתכחשות למשמעות הדברים. כמו דיכאון, כמו ייאוש, כמו התרסה, כמו כפירה.

יש הבדל ברמת החומרה והעומק של הבעייתיות בכל אחת מהדוגמאות, אבל מדובר בתסמינים של אותו החולי- הרצון להתכחש למשמעות הדברים, או לעצם קיומם. ובלשון המקובלים- קליפת עמלק, קליפת הספק.

מי אתה חושב שאתה שיש לך זכות.

האלה המטיפים 

כשאני אתייעץ עם מישהו מה לקרוא או במה להתעניין ואם יש לי בעיה מסוימת אני אשתדל לזכור אותך.

עד אז- שוש!

בס"ד

הבעתי את דעתי על מה שכתבת. זה מה שעושים במקום הזה. לא אמרתי בשום מקום שאת צריכה לשנות משהו בהתנהלות שלך, וכפי שכתבתי, לא התכוונתי לשום דבר מעבר למה שכתבתי במפורש.

בהתחשב בעובדות הנ"ל, לא הבנתי מה את רוצה

ויש לך מזל שעוד לא קמתי על רגל שמאל (צריך ללכת לישון)!

אגיב מאוחר יותר בל"נ...