האם צמחונות מתאימה לאנושות בשלב הנוכחי?

האם יש תמיד לשאוף לפסוק הלכה בצורה שמרנית? ואם לא אז איך אפשר לדעת מתי צריך לחדש ולחזור למקורות הקדומים ומתי להיות שמרן?

שאלת המשך- האם באמת מה שרבותינו עושים זה תורה מבחינתנו גם אם זה לא נראה לנו נכון?

האם בגלל שההלכה התעצבה בגלות הושפעו התפיסות ההלכתיות- ויוצא שההלכה לא משקפת באמת את נשמת התורה, עד בוא המשיח או סנהדרין?

זה רק כמה מתאבנים

בס"ד

לא

צריך ללמוד את הנושא. לצורך כך, צריך לנסות לשאוף ללימוד שמחפש אמת ללא התחשבות בשום נוהג שמרני במנותק מההתנהגות ההלכתית שתשאר שמרנית בשלב ראשון, כדי להימנע מהיגררות בעקבות "הרב נוח" ונפילה לרפורמה.

אחרי שהברזת משמחת בית השואבה ומההזדמנות הבלתי רגילה לפגוש אותך- אני מוחה בתוקף. אין לך זכות להסתלבט יותר.

בס"ד

הריני מכריז קבל עם ועולם כי @א"י זה קשה הצדיק ואני ועמי (בעצם "עמי מה עשיתי", אז רק אני) הרשעים!

כן אבל לאט לאט

לא יודע

לא יודע

האם באמת יש שדים ורוחות? ואם לא- מה לעזאזל חשבו לעצמם בני אדם ובייחוד חכמי ישראל שתיארו שדים שהם פגשו?

האם על כל גזרה שווה ודרישת פסוק בגמרא יש מסורת מסיני? ואם לא אז איך אפשר להבחין ביניהם?

האם החומר בעולם הוא כלי שולי, או מגרש שלם בו צריך לגלות קדושה?

עד היכן הרמב"ם מוכן לקחת את העיקרון שאגדות חז"ל הם חלקם משלים?

איזו צורת השפעה יעילה יותר- הפצות או יצירת מודל (דוגמא אישית)?

האם 18 לחופה צריכה להיות שאיפה מציאותית של החברה שלנו או שזו הוראה שאבד עליה הכלח ונאלח...?

בס"ד

סביר מאוד שלא- ואז פשוט הם חשבו שכן על פי התפיסה הרווחת בימיהם.

אם כן, יש לומר שמדובר בשני מודלים מקבילים (חוקי הפיסיקה וכחות הנפש של ימינו, עם החלק החסר בגלל הזנחה פושעת של מטאפיסיקה, והשדים ושאר ישויות בתפיסתם דאז).

עיין "במסילה העולה" לרב שילת שליט"א.

דשנו עד לזרא.

כל זמן שהן לא היו נוחות לו כפשוטן.

כמדומני שמודל.

בעז"ה בעתיד הקצת רחוק. כשלא יהיה צבא.

לא יודע. 

לא יודע.

מגרש שלם

ניגוד לשכל הישר או עיקרי האמונה מבחינתו. זה אגב מאוד מסוכן.

מודל

כן. צריך לעודד מי שמתאים לו לעשות מודיעין, ומי שקרבי- להתגייס הסדר בסוף שיעור א' ולהתחתן גג במהלך שיעור ג'. שזה שיפור משמעותי מהמצב היום. כמובן שמי שעושה גבוהה גם מוזמן בשמחה.

בס"ד

אני חושב שברצינות לחלוטין

בעיני זו קצת התחמקות. 

אפשר לבדוק האם את העדויות לגבי שדים ואפשר לנסות להבין מה הם חשבו אבל לתת פיתרון קוסמטי כזה שפשוט ימחק את הבעיה- זהה די מצחיק.
ולמען האמת- מנין לו?

(דיברתי על זה עם אחד הרבנים בישיבה והוא אמר שבעיניו זו אימרה חמודה אבל לא נכונה- אני לא חושב שצריך רב בשביל המסקנה הזאת)

וזה לא כל כך פילוסופי, יותר טכני.

המוח הוא שריר והעין היא שריר. לכל בנאדם השרירים עובדים בקצב אחר. (מוסכם. שרירים מפותחים יותר או פחות)

ובעצם יכול להיות ששרירי המוח שלנו לא פועלים באותו הקצב.

נומר אנחנו חווים דברים שכבר קרו כמה שברירי שניות או אלפית השניה.

לדוגמא: היד נוגעת במשהו אבל אנחנו מרגישים רואים שומעים ויודעים את זה רק אחר כך. כי גם אנחנו כביכול ראינו את היד שלנו נוגעת אחר כך וגם הרגשנו את זה אחר כך כי כביכול לוקח למוח לעבד את הדברים.

אז יכול להיות שאנחנו חיים כולנו כל אחד בקצב שונה.

כל אחד על פי יכולת המוח שלו. עד כמה שהשריר שלו מפותח. 

מישהו ניסה להסביר לי את זה. שאני בעצם מערערת על הקיום שלנו. ובעצם הכל יכול להיות רק אשליה, והיא הביאה לי שם של פילוסוף שאמר את הדבר הזה, ואותו פילוסוף בעצם הביא תאוריה שאם אתה יכול לפקפק בעצמך סימן שאתה קיים.

אני אחפש קישור לאותה תאוריה.

קיצר אני קראתי עכשיו מה שכתבתי ואין מצב שמישהו יצליח להבין מה התכוונתי.

שאפו מי שכן.

בס"ד

אבל תכלס זה לא נכון מה שכתבת.

העובדות? הכל ביחד? ההסבר?

בס"ד

א. המוח הוא לא שריר, אבל זה לא חשוב.

ב. ממתי האני הוא המוח שלי?

הסוף, שכפי שאמר דקארט, הדבר היחיד בו לא ניתן בשום אופן להטיל ספק הוא הקיום העצמי, די נכון גם אם לא מדוייק.

זה ברור שלא לכולנו יש את אותה מהירות תגובה כי לעיתים למוח שלנו לוקח זמן לעכל דברים. זה לא מערער את חווית הקיום שלנו. אולי להיפך- מעצים אותה והופך אותה לקצת אישית. כי הפן האובייקטיבי בעולם הוא ברור וזועק- אז נחמד שיהיה קצת סובייקט.

אנחנו לא באמת חווים אותו דבר? לא באמת רואים באותה שניה וכו? 

זה מוזר לחשוב על זה ככה.

אנחנו בעצם חיים בעולמות אחרים שבעולם שלי הכל קרה כמה שברירי שניות לפניך.

או שאנחנו כביכול חיים בעבר.

 אני חושב, משמע אני קיים - רנה דקארט - מבוא
אני חושב, משמע אני קיים (בצרפתית: Je pense, donc je suis; בלטינית: Cogito ergo sum, מכונה גם:. הקוגיטו) הינו משפט פילוסופי של הפילוסוף הצרפתי בן המאה ה - 17, רנה דקארט, המבטא את הרעיון שאל מול החושים המתעתעים, החשיבה של האדם מעידה על קיומו.
תולדות המשפט
רנה דקארט - אני חושב, משמע אני קיים
המשפט הופיע לראשונה, בצרפתית, בספר "מאמר על המתודה" שיצא ב - 1637. היא הוצגה בלטינית בספרו "עקרונות הפילוסופיה" שיצא לאור ב - 1644.
בשנת 1641, בספרו הגיונות על הפילוסופיה הראשונית, הציג דקארט את המשפט בנוסח אני חושב, אני קיים", כדי לבטא את נכונות המשפט ללא תלות בנכונות הלוגיקה.
לאחר דקארט היו שהציגו את המשפט בנוסח "אני מטיל ספק, לכן אני חושב, לכן אני קיים", כדי להדגיש את אלמנט הטלת הספק.
הרחבה
במסגרת עיסוקו של דקארט בספקנות מתודולוגית, הוא ביקש למצוא נקודת מוצא ודאית שלא ניתן להטיל בה ספק. את תוצאות חקירתו הוא סיכם במשפט אני חושב - משמע אני קיים. בלטינית: cogito ergo sum, לכן מכנים משפט זה בקיצור הקוגיטו. משפט זה מבטא את טענתו של דקארט שמכיוון שהחושים יכולים. לתעתע את האדם, העדות האמינה היחידה לקיומו של האדם היא העובדה שהוא חושב, שכן אם אדם חושב, חייבת להיות ישות שהיא "אני שחושב את המחשבה". לטענתו, זה התחום היחיד בו ל"שד המתעתע" אין השפעה - שכן אינו יכול לגרום לנו להאמין כי אנו חושבים, בעוד איננו. לדברי דקארט, ברגע שתודעת האדם מטילה ספק בעצם קיומה, היא מטילה ספק בעצם הטלת הספק (שכן הספק מוטל על ידי התודעה) וטענה זו היא בגדר פרדוקס. למעשה, גם אם אדם מטיל ספק בהטלת הספק, הוא מטיל ספק ועל כן בין כך ובין כך הוא חושב. בכך, למעשה, מוכיחה התודעה את קיומה.
ביקורות על הקוגיטו
אחת הביקורות החשובות על הקוגיטו שאף נכתבה בזמנו של דקארט, טענה כי דקארט לא הטיל ספק בלוגיקה האנושית ואילו היה עושה זאת, היה מגיע למסקנה שההוכחה הלוגית שלו לוודאות האדם אינה נכונה, מכיוון שניתן להטיל ספק במושג "הוכחה לוגית". דקארט השיב לביקורת זו בטענה כי הקוגיטו אינו היסק אלא אינטואיציה פנימית שאמיתותה אינה. מותנית בתורת ההיגיון, ומכאן שמביטולה של האחרונה אין נובעת שלילה של הקוגיטו עצמו. הטענה השנייה, שאותה העלה קאנט, גורסת כי "אני קיים" הוא משפט חסר תכלית מכיוון שזו היא קביעה אנליטית שבה הנושא והנשוא של הקביעה מתלכדים.

השאלות האלה פשוט לא מעסיקות את רוב העולם. ולא אותי.

אכן- בכל דבר ניתן להטיל ספק. זה לא אומר שאני לא חווה ודאות שמספקת אותי בחיים. לא הייתי חווה חוסר וודאות בחיים אולי השאלות היו מעיקות עלי. אבל שוב- כיוון שאני חווה מספיק וודאות אני לא זקוק לוויכוחים האלה והם חסרי משמעות מבחינתי.

לא התכוונתי לזלזל- אם נחמד לך להתעסק בהם- תפאדל.

אתה לא צריך להתערער בגלל תאוריה מסוימת אתה יכול לקרוא אותך רק כדי להבין את החוכמה מאחוריה.

או סתם בשביל ההנאה.

או סתם כדי להתריס.

בס"ד

שיותר מדי פעמים אנשים אוספים גבבי מילים ותורות פילוסופיות כאלו ואחרות על מנת להתריס בפני דברים יציבים וברורים סתם כי זה מקל מעליהם את האשמה בהשתמטות מאחריות.

אבל ראיתי שהעיסוק הזה- נובע מדיכאון ויוצר דיכאון. וראיתי חברים שלנו שהתבוססו עמוק מדי בשאלות האלה ויצאו שבורים.

וכן- 

"שיותר מדי פעמים אנשים אוספים גבבי מילים ותורות פילוסופיות כאלו ואחרות על מנת להתריס בפני דברים יציבים וברורים סתם כי זה מקל מעליהם את האשמה בהשתמטות מאחריות."

מוביל לדכאון או נובע מדכאון?

אין מצב סטטי בין לבין?

בחיאת שחרר. והשתמטות מאחריות. כן? זה מה שזה?!

לא הכל כל כך עמוק חברה. יש דברים שהם סתם לשם ההנאה.

בלי דכאון בקצה.

בלי ערעור עצמי.

או לפחות תסביר

ככה אני חוויתי אותם וככה ראיתי גם בסביבתי. יותר מזה קשה לי לומר. דומני שגם קמנו ונתעודד חווה את הדברים ככה.

(אגב אמרתי שהתהיות האלה תמיד קשורות לדיכאון. לא שהכל קשור לדיכאון)

התהיות האלו לא קשורות לדכאון רבאק.

מי שלא בדכאון תכריח אותו?

רגע................ אתה בדכאון?! 

אבל אל תכעס. כי זה דיי נשמע ככה.    

נסכים שלא להסכים.  

בס"ד

דווקא קצת פילוסופיה היא בעייתית, כמו שאמר הרב הנזיר "מי שמציץ- נפגע. מי שנכנס בשלום- יוצא בשלום".

ויותר בפירוט- יש עניין להבין מה הולך פה סביבנו. ופילוסופיה היא כלי שיכול לעזור ותאמיני לישאנימתעסק בזה יותר ממך (ראית שמיד ידעתי שאת מתכוונת לדקארט, וכן, קראתי את המאמר על המתודה וחלק מהגיונות). אבל- תלוי לאיזה שימוש ואילו שאלות שואלים. "מה" "איך" ו"למה" הן שאלות לגיטימיות ונצרכות. "מי אמר" היא שאלה טיפשית.

אז כן, אני מאמין שיש משמעות לדברים, לכל הדברים, ועצם האמירה "לא הכל כל כך עמוק, יש דברים שהם סתם" היא אמירה בעייתית בעיניי. זה עוד צורת גילוי של ההתכחשות למשמעות הדברים. כמו דיכאון, כמו ייאוש, כמו התרסה, כמו כפירה.

יש הבדל ברמת החומרה והעומק של הבעייתיות בכל אחת מהדוגמאות, אבל מדובר בתסמינים של אותו החולי- הרצון להתכחש למשמעות הדברים, או לעצם קיומם. ובלשון המקובלים- קליפת עמלק, קליפת הספק.

מי אתה חושב שאתה שיש לך זכות.

האלה המטיפים 

כשאני אתייעץ עם מישהו מה לקרוא או במה להתעניין ואם יש לי בעיה מסוימת אני אשתדל לזכור אותך.

עד אז- שוש!

בס"ד

הבעתי את דעתי על מה שכתבת. זה מה שעושים במקום הזה. לא אמרתי בשום מקום שאת צריכה לשנות משהו בהתנהלות שלך, וכפי שכתבתי, לא התכוונתי לשום דבר מעבר למה שכתבתי במפורש.

בהתחשב בעובדות הנ"ל, לא הבנתי מה את רוצה

ויש לך מזל שעוד לא קמתי על רגל שמאל (צריך ללכת לישון)!

אגיב מאוחר יותר בל"נ...

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים