אשמח אם ינעץ....
אומר המדרש:
"לדוד מזמור"- מלמד שנחה עליו רוח הקודש ושר שירה
"מזמור לדוד"- מלמד ששר שירה (ומתוך כך) נחה עליו רוח הקודש.
ע"כ.
ישנם ב' סוגים של יחס השראה-שירה.
הא'-- שירה המושרת מתוך השראה. בין אם זה המישור הרדוד- מנגינה נאה נוף יפה. מילים ערבות.
ובין אם במישור היותר גבוה- תורה, תפילה, רוח הקודש נבואה.
הב'- שירה מתוך מה שאני אוהב לקרוא "כיסוף לכיסוף" שממת נפש הממתינה להשראה. השיר "מוחין דקטנות" הוא דוג' טובה בעולם היותר רדוד לשירה כזו.
באופן כללי- אני חושב שהא' היא ה"מי מנוחות" בשירה. מה הלחץ? יש מחסום כתיבה? את ה"ניצוצות של השראה" אפשר לכתוב באיזה פתק. ולשים בצד. עד למוחין דגדלות. נו, הפסקה היא גם נחוצה לעיתים (שורות אלו נכתבות בבין הזמנים.)
ובאמת כשישנה "חסימה"-
אני חושב- שאפשר להגיע להרחבת הנפש גם ע"י עבודה עצמאית. לשבת, לחשוב להגיע לשורשי המחשבות. "מה מטריד אותי?". אם אין תשובה לזה, או שלפחות לא מוצאים אפשר לשאול- "לאיזה מצב אני רוצה להגיע?" אולי בכלל טוב לי במצב הזה.... וכד'.
לעיתים ישנם פגמים בנפש הנגרמים מגרעונות שחלקם התבטאו בעולם המעשי- תשובה על מעשי עוון היא חובה ומצות עשה דאורייתא. (וידוי והכל. כמו"ש הרמב"ם בתחילת הל' תשובה).
[מה עוד שאני שיש לזכור שבאופן כללי, כל התבטאות שלי- נאמרת ממצב ותכונת הנפש שלי. כולל משפטים אלו ממש.]
אני יכול לתת עצה לבנים- אחר התשובה וההתבונות וההתבודדות שאלו דברים לב' המינים-
טבילה במקוה. המקוה הוא רחצת הנפש. ריחוק הטומאה ותוספת טהרה.
אחר הטבילה מומלץ לשוב להתבודדות נוספת ושוב להתבוננות, מה הלאה.
וכמובן- אפשר לכתוב שירים רדודים להנאה עד להתרחבות נפשית.
ודבר מעשי אחרון לבקשת פותחת השרשור- לימוד אמונה ותפילה אלו דברים המעוררים השראה ממקור יותר עליון. גם נוף יפה. ומקלחת טובה הם מרחיבים נפש האדם. מקור רדוד אבל זו התרחבות נפשית כלשהי.
"שלשה דברים מרחיבים דעתו של אדם: דירה נאה, אישה נאה וכלים נאים" אז ישנם גם הרחבות רדודות. כמובן ששורשם ממקור גבוה.
בהצלחה.
