אני לוקחת תרופות קבועות (בתקווה כבר לגמור איתם!) שלא יהיה דיכאון שוב. אחת היא אנטי פסיכוטית אבל מינונים נמוכים מאוד שזה לדיכאון. (יש לציין שיצאתי ממנו מזמן ב"ה (עניי של שנה++) אבל יש עליות וירידות קצת...
מה אני אמורה לכתוב להם??
(במיוחד בשאלה שם אם אני סובלת מבעיה נפשית כלשהי ואני מטופלת בגללה.... וגם בתרופות... אוף. מה עושים?
לא כדאי להסתבך עם המדינה בתצהיר שקר, שאחרי זה יכול להשפיע על האפשרות שלך לנהוג וכו'...
זה קצת מורכב כי מצד אחד לא רציתי לשקר אבל מצד שני בגלל שכתבתי אני עכשיו עדיין תקועה בלי טופס ירוק!! התחלתי את התהליך לפני יותר מחמישה חודשים וצפויה לי תשובה רק עוד שלושה חודשים...
אם הייתי צריכה לעשות את זה שוב הייתי בכל זאת כותבת בגלל שאני לא רוצה להסתבך עם תצהיר שקר וכי בכללי זה שקר אז לא!
אם יש לך שאלות או משו בכיף
בהצלחה!!
לא רוצה לבאס אבל לכולם עושים בעיות עם תרופות קבועות...
לי יש אישור רפואי מרופא מומחה ובכל זאת עושים לי בעיות אבל בסופו של דבר כולם עוברים את זה!
אני מכירה הרבה אנשים שעבר הרבה מאוד זמן עד שאישרו להם את הטופס והיום ב"ה יש להם כבר רישיון
כן, זה מבאס ומתסכל שכל החברות עושות טסטים וכל שניה שואלים מתי אני מתחילה ללמוד נהיגה אבל בסופו של דבר גם לי יהיה וגם לך יהיה, צריך רק הרבה סבלנות ורצון!
בהצלחה!
אם שולחים אותך למשרד הרישוי תבואי עם אישור רפואי! למרות שהרופאה כבר חתמה! זה יכול לחסוך הרבה נסיעות מיותרות...
קול דממהלגיטימי לא לעשות לימודי נהיגה דווקא כשכולם עושים, לגיטימי גם בלי קשר למחלה או לבעיה כזאת או אחרת, שזה יידחה - אני מכיר כאלו שרק בגיל 26 עשו רישיון - אז הם פחות טובים מהחברים שלהם? ממש לא. אני עצמי עשיתי בגיל מאוחר יחסית ליתר חבריי - כולם כבר היו אחרי נהג חדש כשאני עדיין נאבקתי בטסטים - אז מה. ביג דיל - זה שהם עשו וכבר מתפארים במכוניות של ההורים שלהם וכו' - לא צריך להיות הגורם שיחליט בשבילי האם אני צריך לעשות עכשיו או לא.
).תבקשי מהרופאה שלך שתכתוב לך מכתב למשרד הרישוי שהתרופות הקבועות לא מונעות ממך ללמוד נהיגה...
ולגבי מה ש"ותן טל" אמרה על לחץ חברתי... אממ... קצת קשה לא ללמוד נהיגה כשיש לי תאומה שכבר בשלב של טסטים... כולם שומעים ממנה על השיעורים שלה ואז שואלים מה איתי... קצת מציק ומביך לפעמים כי אני לא תמיד רוצה לספר לכולם את כל התיק רפואי שלי
אבל משתדלת שלא יפריע לי יותר מידי ויש לי משפט קבוע של "אנחנו לא אותו בן אדם, מותר לי לעשות דברים שונה ממנה!"
אנשים יפים, מוצלחים,
אנשים של החיים,
ברוכים הבאים לחושך,
ברוכים הבאים לרכבת הרים של החיים שלנו,
ברוכים הבאים למחלקות סגורות
למבט אטום וריק
ברוכים הבאים לפחד מוות,
לפחד מהמוות
למקומות שבהם אין לכם מה לעשות
בהם אתם הצופים ואתם ההצגה
אתם הטובים ואתם הרעים
אתם המכילים אבל אתם גם המכאיבים
ברוכים הבאים לנפש
לתרופות,לכאבים
למחלות הפחות פוטוגניות
ברוכים הבאים לשלוש שנים של סרט
של עלייה ירידה ושוב ושוב
ברוכים הבאים למטה
ברוכים הבאים לדמעות של אמא בלי סוף
לרגעי ייאוש אצל אבא
ברוכים הבאים למלחמה על החיים
תכירו, זה קצת מפחיד, גם לנו
אז תיכנסו רק קצת
לא להיבהל
זה בעיקרון לא מדבק
אל תגידו כלום,
תיתנו איזה חיבוק
תעיזו להסתכל קצת בעיניים
תכירו את המבט הזה
תזהו את התהום
ואז תפיצו הלאה
תספרו שזה לא כזה מפחיד כמו שמספרים
ואנשים כאלה הם די רגילים
והם לרוב ממש חיים בתוכנו
והמשפחה שלהם היא לא פוגענית או משהו
ממש רגילה כזאת
אפשר לומר די טובה
ולפעמים באמצע היום, כשאנחנו נראים קצת מהוררים
אז זה רק קצת מחשבות על היקר שנמצא עכשיו בבועה שלו
במחלקה במקום כזה או אחר
נאבק על החיים שלו
אל תפחדו לשאול אם הכל בסדר איתו
אל תפחדו לשמוע את התשובה שלא ממש
והכי חשוב תשמרו את הביקור אצליכם בלב
קרוב קרוב
לא לשכוח, לא לשים בצד
יש אנשים שנלחמים כל יום על החיים
ויש להם משפחה שעומדת בצד
מחזיקה להם את היד
ומתפללת שהם יצליחו
וגם אם זה קורה כמה פעמים ביום
אל תתעלמו
יש פה אנשים שנלחמים על החיים
ויש להם משפחה.
מצד שני אני מתעורר בי אהבה עצומה ומצד שני כאב עצום על אחת שעשתה בתוך מסגרת גן סוג של טיפול פסיכולוגי הנקרא emdr
ובסוף פיטרו אותי כי לא יכולתי מבחינה רגשית לטפל בילד הזקוק להשגחה צמודה וכל הצוות ידע וקיבל חלק מהכלים גם לטפל בי
אז מצד אחד עברתי את הטיפול ובאבחה אחת נגמר וזה כואב שורף את הלב ושואלת את עצמי למה לעיני כולם לעבור טיפול..
ומצד שני היא עבדה איתי בחינם וזקוקה לעזרה הזו ויחד עם געגועים עזים לאותה אחת והכרת תודה על כך איך איך מתמודדים עם הקונפליקט הזה קשה מיסר ועצוב יחד... האם משהו בתוכי מעורער עד כדי כך האם זה נקרא מזוכיזם...... 😭😭😭
אכפת לנו ממך ומאחלים רק טוב ושיהיו לך הכוחות להתמודד
לפני שבועיים עברתי מצב נתק.. פניתי לרופא והיפנה אותי לבדיקות דם כמו אלקורידים )מקווה שכיניתי אותו נכון..
ביקשתי שיבדוק לי ויטמינים ומינרלים ומסרב וממש מרגישה שחסר לי איזה מינרל או ויטמין דחוף בגוף
השאלה שלי איפה אפשר לבדוק בדיקה כזו מחוץ למסגרת הקופות חולים וכמובן שיהיה בכפוף להפניה?
לא הרבה, משהו כמו 30-40 אני חושב
ושיהיה רפואה שלמה. מאחל שהבדיקה תלמד מה יש ומה אין ושיהיה לרפואה.
לא יודע לגבי פענוח.
ביחס למה לובשים, אסור באיסור חמור משהו ממתכת, כל דבר ממתכת חובה להוריד!!!
חוץ מזה, אני לא בטוח. (יש מצב שחובה חלוק של בית חולים, אבל אם יש ריצ'רץ' על הבגד אז אסור אותו)
ממליץ להתקשר אל המכון mri ולשאול אותם
לדעתי, מומלץ מלווה, יש סיכוי סביר שהבדיקה עצמה אפילו תגרום לטשטוש מסוים ואיבוד משקל.
ביחס לאיזור בגוף שאותו מצלמים.
לי צילמו את הקרסוליים, ולא הייתי צריכה להוריד עגילים למשל
כדאי פשוט לשאול
רופא רגיל יכול לקרוא את הצילום ולהבין את הפענוח
לא עשיתי עם חומר ניגוד אז אני לא יודעת, אבל למיטב הבנתי זה לא משפיע על המצב הפיזי.
בכל אופן כדאי עם מלווה, כי בבדיקות רציניות לא כדאי להיות לבד וגם התורים ארוכים (במיוחד עם חומר ניגוד)
מאחל בריאות איתנה וכוחות להתמודד.
לגופו של עניין, אני לא יודע.
בהערה אציין שאין לנו יכולת לדעת אם מי שנמצא בצד השני של המסך מנסה לסייע או לנצל ולכן הזהירות נצרכת בשני הכיוונים וכדאי להיזהר בשיח אישי בנושא
