בואו נדבר על- פיטוציןתחיה דולה

פיטוצין הוא חומר כימי 
שמדמה את פעולת הורמון האוקסיטוצין.
האוקסיטוצין כידוע הוא ההורמון שמייצר צירים
(אפשר לקרוא פה עוד על אוקסיטוצין)

הפיטוצין מועבר דרך הוריד וגורם להתכווצויות ברחם.

מתי משתמשים בו? 
לעיתים בהשראת לידה ולעיתים במהלך לידה.

 

השראת לידה-
התחלת לידה מאפס בלי שיש תנאי מקדימים
לפעמים בגלל סיבה שקשורה לעובר 
למשל כי העובר קטן ומניחים שיוכלו לעזור לו רק כיילוד.
לפעמים בגלל משהו שקשור לאמא
למשל כי יש מחלת רקע שמסכנת את האמא
אבל בגדול מהחלטה שיש צורך שהלידה תקרה בזמן הקרוב.

 

במהלך לידה-
כשכן מתפתחת לידה באופן טבעי
ומסיבות שונות יש צורך לזרז את הלידה

 

מה טוב בפיטוצין?
תראו בתמונה,
זה מחשב שמזרים את החומר,
אפשר להגיד לו כמה טיפות לשגר בדקה
(פה לצורך העניין המינון הוא 72 לדקה)
האישה מנוטרת וככה אם רואים שהצירים חזקים מידי
או שהעובר לא מתמודד איתם טוב
אפשר במיידי להפסיק או להנמיך את המינון
אם רואים שיש צורך ביותר מזה אפשר להגביר.

התמונה פה למשל צולמה בלידה שליוויתי,
שהתחילה אמנם באופן טבעי
אבל מאד בעצלתיים והיה סיבה לזרז
(חוסכת פרטים בשביל צנעת הפרט כמובן)
התחילו עם מינון של 25 טיפות,
ובמהלך הלידה לפי הצורך הגבירו בהדרגה.
כאן זה עוד לא השיא שהגענו אליו בלידה הזו.

 

מה הדברים שצריך לשים לב אליהם-
הפיטוצין עובד כמו מחשב,
מבצע הוראות. 
הצירים עובדים ועובדים טוב
ובד"כ הצירים יכאבו לאישה הרבה יותר 
למה?
כי אוקסיטוצין, החומר הטבעי מופרש ביחד עם אנדרופינים-
משככי הכאב של הטבע.
הפיטוצין מגיע ישר לוריד ולכן משפיע ישירות.
עוד עניין בגלל שהצירים עלולים להיות חזקים יותר
הוא יכול לגרום לירידות דופק חמורות לעובר.

 

כמו כל דבר, 
יש יתרונות ויש חסרונות.
כשאנחנו יודעים יותר מי ומה
קל לנו יותר לבחור מה נכון בכל סיטואציה.

 

למי היה בלידה פיטוצין ורוצה לשתף אותנו בחוויה?
וכמובן מוזמנות להוסיף מידע ולשאול כל שאלה שקשורה 

 

תחיה, תודה ענקית!אישה ואמא

סופסוף מבינה מה עברתי בלידה.

 

ב2 לידות הייתי עם פיטוצין, בשתיהן היה אסור לי לאכול כי היו ירידות בדופק והיה חשש לניתוח.

בלידה הראשונה שלב הלחיצות היה איום ונורא כי הצירים היו כ"כ תכופים וכ"כ כואבים שהיה ממש קשה.

בלידה השניה- היו רק 2 לחיצות אז לא היה נורא.

 

מה שכן קשה זה הצורך לשכב כל הזמן מחוברת למוניטור.

 

והכי חשוב- נשים יקרות, מי שצריכה פיטוצין, שתבקש אפידורל יחד עם הפיטוצין.

הצירים כ"כ כואבים ולוקח זמן עד שהאפידורל משפיע.

בלידה הראשונה התחלתי עם פיטוצין בלי אפידורל וכבר בפתיחה 3 חשבתי שאני מתה.

בלידה השניה לקחתי אותם יחד ועבר לי חלק. לא הרגשתי כמעט צירים עד פתיחה 8.

נראה לי שכמעט לא שייך לעבור לידה עם פיטוצין ובלי אפידורל.

 

אני שמחה שזה סגר לך את הפינה תחיה דולה

לגבי האפידורל יש בזה הרבה אמת,

צריך בכל זאת לדעת שזה לא בלתי אפשרי,

זה גם תלוי במינון שמקבלים כמו שהסברתי

וגם באישה ובכוחותיה,

מכירה מישהי שאסור לה אפידורל

והיתה חייבת פיטוצין ובעזרת הכנה מראש והרבה תמיכה

הלידה היתה בשבילה חוויה חיובית מאד. 

אז אני קצת מסתייגת מהמלצה גורפת

אבל בגדול זה נכון להרבה ואולי לרוב הנשים שצריכות פיטוצין מההתחלה

נכון. המינון שלי היה באמת גבוה מאדאישה ואמא


תודה תחיה! סיפרתי פה פעם על הלידה שלי עם פיטוציןצביה22
עברתי אותה בלי אפידורל, ומאוד עזרו לי הנשימות בלידה (שאפשרי גם בלי שום תנועתיות).
מה שכן, המינון אצלי היה נמוך בהרבה! התחילו עם 3, והעלו כל כ20 דקות בעוד 3. בהתחלה היו צירים חלשים ומרווחים, כל 10 דקות בערך. בהדרגה (עם העלאת המינון) המרווחים הצטמצמו והעוצמה התחזקה, ובמינון 18 הרופא אמר שהצירים כבר מספיק חזקים שאפשר להפסיק להעלות מינון. הרגיש לי ממש כמו תהליך של לידה רגילה (גם מבחינת עוצמת הצירים לא הרגיש לי חזק יותר מבלידה הראשונה שהיתה טבעית לגמרי)
זה באמת מינון נמוך מאדתחיה דולה

בטח משתנה לפי הסיטואציה (מה הסיבה לפיטו', איך הגוף מגיב, מה הדחיפות וכד') 

משמח לשמוע על חוויות טובות איתו. 

כן, אולי כל הניסיונות שלי לזירוזים טבעיים לפניצביה22
עזרו לגוף להיות מוכן יותר ללידה ולהגיב לפיטוצין כבר מהמינון הנמוך... (זה היה זירוז בשבוע 37 בגלל עניין רפואי שהיה עלול לסכן את התינוק, כך שזה היה זירוז של השראת לידה, לא היה כלום לפני. ב"ה שהשפיע כל כך טוב)
עכשיו שאת אומרת שבדרך כלל מתחילים יותר גבוה ממה שאני סיימתי גורם לי עוד יותר להעריך את מה היה אצלי...
עברתי 3 לידות עם פיטוציןאנונימי (2)
תסריט שחזר על עצמו ב- 3 לידות, ירידת מים ללא התפתחות של צירים ולאחר 24 שעות התחילו עם פיטוצין, הלידה הראשונה היתה ארוכה ונתנו לי אפידורל רק מפתיחה של 3.
בשתי הלידות האחרות קיבלתי אפידורל לפני שהתחילו עם הפיטוצין. שתי הלידות האלו היו הכי קלות והכי קצרות מכל הלידות האחרות שעברתי, וב"ה לא היו שום סיבוכים והכל זרם ממש מצוין.
הלידה השלישית שהיתה עם פיטוצין ארכה בסה"כ שעה, כיוון שעד כמה שהבנתי הם נתנו מינון חזק מאוד של פיטוצין.
אז אני קיבלתי בשתי הלידות פיטוציןאנונימי (3)

בלידה הראשונה קיבלתי פיטוצין לפני האפידורל וסבלתי מלא מלא עד שהגיע המרדים.

בלידה השניה כבר לא הסכמתי להתחיל פיטוצין לפני שקיבלתי אפידורל.

בשתי הלידות הייתי בפתיחה 3 עם חוסר התקדמות בלידה.

גם אני ילדתי עם פיטוציןאנונימי (4)
בגלל ירידם מים לפני 24 שעות..
רק התחילו צירים אבל לא מספיק צפופים וחששו מזיהום. הוחלט לתת לי פיטוצין ואני החלטתי שאני רוצה בלי אפידורל ( לאמא שלי היה זרוז -אפידורל- ניתוח) ושאני רוצה להיות על כדור ולזרז את הלידה.
בהתחלה היו צרים מרווחים והתמודדתי איתם יפה על הכדור ועם המוניטור. לאט לאט עם עלייה בכמות הטיפות(אני חו,בת שאפילו לא הגעתי לחצי מהכמות) ראיתי שאני מאבדת את זה ומגיעה למצב נפשי אומלל ולא מצליחה להתמודד עם זה אז החלטנו להוסיף אפידורל.
כשהורידו את הפיטוצין ראו שהצירים ממשיכים לבד, חזקים ויעילים ולכן ניתקו אותי מהפיטוצין. משם רוב הלידה הייתה עם אפידורל חוץ משלב הלחיצות והאגשתי מעולה.

פעם הבאה במקרה כזה אני חושבת שאם אני אצטרך שוב לקחת פיטוצין, אני אקח שוב בהתחלה בלי אפידורל כי אני חושבת שעצם התזוזה בהתחלה עזרה לפתיחות להתקדם ולצירים להיות יעילים ולהוביל ללידה.
אולי עם אפידורל ושכיבה מראש הם היו מתקדמים פחות והעניין היה נתקע או מתעקב.
שיהיה בהצלחה לכולנו💝
בעין כרם. ממש תמכו בתזוזה והמרדים מגיע כמה דקות אחרי שביקשתיאנונימי (4)
בכל הלידות שלי זכור לי פיטוצין, גם אם הלידה היתה מהירהאנונימי (5)
קיבלתי אחריה לשחרור השליה.
ב2 לידות אפידורליות היה צורך בפיטו' כי הצירים פסקו..
לא זכורה לי טראומה
לי הייתה לידה עם פיטוציןאנונימי (6)
בגלל סכרת הריון. עשו לי זירוז בשבוע ארבעים (גם כן זירוז... העיקר שנתנו לי להתייבש באשפוז יומיים לפני שבכלל התחילו...)
נתנו לי קודם גם ג'ל, ועשו סטריפינג ופקיעת מים.. לא הרגשתי הרבה כי הייתי עם אפידורל.
קיבלתי פיטוצין במהלך נסיונות הזירוז שליayeletb9
עשה לי צירים שלא הועילו להתקדמות... הכאבים היו בעיקר כאבי מחזור ומה שעזר לי זה לישון.

אחרי שהייתה לי ירידת מים ספונטנית (אעלק ספונטנית... אחרי שבוע של נסיונות זירוז יש סיכוי שמשהו עזר לזוז שם וזה גרם לירידת מים), הביאו לי פיטוצין במינון עולה ועולה ועולה ועולה עד שכבר לקחתי אפידורל כי גם ככה הייתי מרותקת במיטה למוניטור ואז כבר לא הרגשתי כלום והייתי מבסוטה מהחיים
יישר כוח!מתואמת

הייתה לי לידה אחת עם פיטוצין - הגעתי עם ירידת מים, ובמשך כמה וכמה שעות לא התפתחו צירים.

מכיוון שהייתה זו לידת תאומים (ובשבוע יחסית מוקדם), לא רצו מיד לתת פיטוצין. כשנתנו - נראה לי שזה היה במינון די נמוך.

לקחתי אפידורל בכל מקרה קצת אחרי שהתחילו הצירים, כי זו ההמלצה בלידת תאומים.

והיה ניתוח בסוף, עקב יידות בדופק של אחד העוברים... אך כנראה לא בגלל הפיטוצין, אלא בגלל שהוא היה עם מים מקוניאליים.

 

מכיוון שכל הלידה הזו הייתה מוזרה ולא "לפי התוכנית" - עוד לא גיבשתי לי דעה על הפיטוצין. בכל אופן, בתור תומכת של לידות טבעיות, אשמח מאוד אם לא אצטרף אף פעם להשתמש בו.

וואו מתואמת כתבת את הסיפור לידה הזה?אנונימי (10)
בתור אחת שבדרך עם תאומים- ב"ה עוד מעט שמיני - ממש מעניין אותי סיפורי לידה של תאומים
כן, בהחלטמתואמת

אם את מעוניינת - אני יכולה לשלוח לך אותו באישי.

שיהיה בשעה טובה ובקלות!

אני יכולה גם לשתף אם זה מעניין אותךפלא ההורות
אוהו, יש לי הרבה בבטן עליו..סמיילי צהוב
לידה בשבוע 42. התקדמה מאד מאד לאט- לידה ראשונה..
אחרי יום וחצי של צירים אפסו כוחותי, לקחתי אפידורל. אחרי כמה שעות כנראה אפסו גם הכוחות של הצוות והתחילו לנסות לזרז אותי בכל הדרכים האפשריות. סטריפי ג, פקיעת מים ובסוף גם פיטוצין. לא הרגשתי כלום, אפילו לא צירי לחץ כי האפידורל השפיע מאד חזק.
אממה.. לא ידענו שחבל הטבור היה כרוך 3 פעמים סביב הבת המתוקה שלי, ומסתבר שהגוף יודע למה הוא מייצר צירים ככ בהדרגה, כי הצירים החזקים גרמו למצוקה אצלה.
הסיפור נגמר בוואקום בלחץ מטורף ובנס בה לא בניתוח. אחרי הלידה ישר לקחו ממני את התינוקת לתת לה חמצן, בדיקות ועוד.
אז מה אני חושבת על פיטוצין..? מצד אחד יכול להיות שהוא הציל לי את הילדה, ובה שיש את בכלי הזה למקרה הצורך, מצד שני הוא סיכן אותה ממש! וכמו שכתבתי בכותרת, לא מצליחה לאהוב אותו בשום אופן..
בקשר לכאביםסמיילי צהוב
גם לי אמרו שכדאי לבקש אפידורל לפני הפיטוצין. אבל זה הכניס לי לראש שהבעיה היחידה עם פיטוצין זה הכאבים. ולא היא..
איזה סיפור!!ירושלמית טרייה
ב"ה שנגמר בטוב.
באמת לא יודעת גם כן מה לחשוב
לי. בראשונה.רגעים
כי הלידה לא התקדמה

אפידורל.

לא כאב.
תודה על המידע המועיל, ושאלה-אנונימי (7)
אמרו לי שבלידה אחרי קיסרי לא נותנים פיטוצין. זה נכון? ולמה? וזירוזים אחרים? תודה!!
זה נכון, לא נותנים זירוזים מלאכותיים כדיאנונימי (8)

לא לקרוע את הרחם (לפתוח את הצלקת)

 

לכן כדאי ורצוי שתתפתח לידה טבעית ותתקדם

 

לי אחרי קיסרי עשו סטריפינג כמה פעמים וזה עזר להתפתחות צירים טבעיים ולידה

 

אבל בסוף גם את הלידה הזו סימתי בניתוח

נכון. נותנים רק זירוזים מכניים+mp8
כמו סטריפינג/ בלון.

כך גם בלידות חוזרות 7-8 והלאה.
6 לידות עם פיטוצין!!אנונימי (9)
עוברת את התאריך כל פעם ומגיעה לזירוז. בהריון שביעי... בטח הפיטוצין ואני ניפגש שוב (:
בלידות מתקדמות לא ששים לתת פיטוצין..+mp8
כמו שאמפי8 אמרהתחיה דולה

גם אחרי קיסרי וגם בלידות כל כך מתקדמות לא נותנים בקלות.

חוששים לקרע ברחם.

גם ליפלא ההורות
הוסיפו פיטוצין בלידת התאומים כשהייתי שלוש שעות בפתיחה תשע.. אבל הייתי עם אפידורל אז לא הרגשתי בכלל. ואין לי מושג מה היה המינון..
תכלס בגלל הפיטוצין או שלא לקח עוד שלוש שעות עד לפתיחה מלאה ואז הלידה הייתה מהירה ברוך השם. פחות מחצי שעה שניהם היו בחוץ
יכול להיות ששמו לי פיטוצין לאחר הלידה?אנונימי (11)
כדי לנקות את הרחם?
לא בטוחה אם זה היה זה או לא

לא הפסקתי לרעוד משהו מפחיד
כןש א
בדרך כלל לאחר הלידה מזריקים פיטוצין על מנת שיסייע ויזרז את התכווצות הרחם.
אם לקחת אפידורל הגיוני שהרעידות בגללו ולא מהפיטוצין.
או פשוט בגלל הלידהבארץ אהבתי
אני גם רעדתי המון אחרי שתי הלידות, ולא הייתי עם אפידורל.
כן, אבל אין קשר לרעידות+mp8
אז כנראה שזה מהאפידורל או מהחומרים אחרים ששמים בקיסריאנונימי (11)
חומרי הרדמה בהחלט עלולים לגרום לזה+mp8
בעיקר הרדמה כללית.
נותנים כרוטינה לכל אישה אחרי לידהתחיה דולה

כדי למנוע סיכון של דימום יתר אחרי לידה.

 

הרעידות הן בעיקר בגלל האדרנלין וחילופי ההורמונים.

אני ביקשתי שלא ישימורסיס אמונה
ואכן לא שמו לי..
זה כמובן זכותך ואני שמחה שכיבדו אותה תחיה דולה

ברוב בתי החולים יפעילו הרבה לחץ על האישה כדי שתסכים לקבל את הפיטוצין בשלב הזה ולא ממש מעמידים את זה לבחירתה, לצערי. 

מוזר לי שהסכימורסיס אמונה
כי מראש הייתי עם סיכון לדימום יתר
וואו, איפה זה היה?תחיה דולה

ולמה את בסיכון?

כמובן אם מתאים לך לשתף..

אכתוב לך בפרטי מחשש לאאוטינגרסיס אמונה
תחיה, האם באמת כדאי לבקש שלא לקבל ?החיים שוים

מה המעלות על פני החסרונות שלו בשלב הזה?

ולמה הם לא שואלים ????

אחרי הלידה? זה מורכב.תחיה דולה

צריך להבין שדימום יתר אחרי הלידה מאז ועד היום הוא בין הגורמים הראשים לתמותת אימהות בלידה, אז אין להקל ראש בחשיבות של מעקב אחרי מצב הדימום והתכווצות הרחם.

 

למה נותנים לכולם כרוטינה ולא רק לקבוצות סיכון?

כי יש מחסור בכח אדם וזה לא משהו שאנחנו רוצים לפספס חלילה. 

בלידת בית לצורך העניין כשהמיילדת צמודה ליולדת ועסוקה רק בה ובתינוק באותו החדר לא נותנים כרוטינה ורק אם יש צורך נותנים. בד"כ מי שמניקה סמוך ללידה זה מפחית בהרבה את הצורך בזריקה כי ההנקה מכווצת את הרחם. 

בבית חולים מי שמסרבת בעצם חשוב שיהיה מעקב צמוד אחרי התכווצות הרחם והדימום, יותר ממה שבודקים בשוטף כשאישה מקבלת זריקה. 

ובגלל חומרת העניין בד"כ לא יסכימו או ישכנעו מאד מאד לקחת את הזריקה, גם מי שהיא לא בקבוצת סיכון וכן הניקה, בקושי קורה שמשאירים את זה לבחירת היולדת.

תודה!החיים שוים

ואם אני אבקש לא לקבל הם יעקבו יותר?

מה ההגדרה של קבוצת סיכון?

לפי מה שאת אומרת-יצא לי טוברותי7

 

הגעתי לבי"ח בפתיחה מלאה, אז לא פתחו לי וריד ב"ה..

ואחרי הלידה המיילדת המהממת שהייתה לי אמרה לי שעכשיו יבואו להביא לי פיטוצין ועירוי נוזלים לוריד.

ואמרתי לה שאני לא רוצה..

הגיעה מישהי ואמרה לי שמעתי שאת לא רוצה וזה מאוד מסוכן וכו'..

ואמרתי לה שבאמת אני לא רוצה פיטוצין ועירוי, אז היא הזהירה  אותי ואמרה לי שיבואו להחתים אותי..

ובסוף לא באו להחתים אותי ולא נתנו לי פיטוצין ועירוי.

 

(ב"ה המיילדת הייתה ממש בקטע טבעי, והיא אמרה לי שאין דימום גדול מאוד, וגם הנקתי ישר אחרי הלידה.. אם זה היה אחרת כנראה לא הייתי מתנגדת..)

 

לפי דעתך-כדאי לקחת פיטוצין אחרי הלידה?

וגם אם הוריד פתוח הם פשוט שמים בלי לשאול?

 

 

 

יש לי איזה חשק לכתוב את סיפור הלידה שלי..אבל מצחיק אותי לכתוב שנה אחרי כשאני בהיריון נוסף..

(כתבתי לעצמי את רובו)

לגבי הסוף - לא מצחיק בכללהחיים שוים

מה שמשמעותי זה הסיפור

ואפשר ללמוד מכל סיפור , לא משנה מתי הוא התרחש..

אפשר לפתוח שרשור סיפורי לידה מהעברפלא ההורות
גם אני אף פעם לא סיפרתי ובטח יש עוד..
והרבה נהנות לקרוא את הסיפורים, לא משנה מתי הם באמת התרחשו..
עונה לשתיכן,תחיה דולה

אני בטח לא רוצה לצאת בהמלצות מול קהל רחב.

אני באופן אישי כן מעדיפה להימנע מהתערבויות בכלל בחיים ובטח בשלב הזה,

זה כן יכול להשפיע למשל על זרימת החלב וכמובן זה מגביר את הכאב.

 

אז קבוצות סיכון- (מאמינה שיש עוד)

מי שבעבר היה לה דימום חריג

מי שלא מניקה בצמוד ללידה 

אחרי הרבה לידות (7 וצפונה בד"כ) 

לידה מהירה מאד

 

אם אישה מסרבת הם חייבים לעקוב יותר.

בגדול נותנים את הזריקה בשריר ברגל, לפעמים נותנים דרך הוריד ואז יכול להיות שהאישה לא שמה לב ושמו לה. 

 

 

ורותי, אף פעם לא מאוחר מידי לסיפור לידה! 

תודה שוב, הזוי בעיני שמחליטים בשבילי בלי לשאול.החיים שוים


עם הנקודה העקרונית אני בוודאי מסכימה איתךתחיה דולה

בוודאי שהבחירה צריכה להיות שלך ולפי חוק זכויות החולה אמורים להסביר לכל יולדת את הסיבות לכאן ולכאן ולשאול מה היא בוחרת. 

 

הבעיה לצערי הרב זה העומס בחדרי הלידה שבאמת גורם לי כמי שרואה את המערכת מהצד,

אני רואה כמה זמן לוקח עד שמיילדת מגיעה לחדר גם במקרים שהיא יודעת שחשוב שתגיע.

אני יודעת כמה זמן לפעמים אישה נמצאת לבד בשעתיים שאחרי הלידה ולפעמים עד שהמלווים יבינו שהתחושה שלה גרועה לא סתם כי היא אחרי לידה אלא כי היא מאבדת דם עלול לקחת יותר מידי זמן וזה סכנת חיים, זה לא משחק.

אז אני יכולה להבין את החשש של המערכת להציג את זה כבחירה כי בסופו של דבר האחריות על המעקב אחרי הרחם היא עליהם.

 

ועדיין אני מסכימה איתך שוב ברמת העקרון, 

יש מצבים בהם ניתן לוותר על זה ולתת לפי צורך עם מעקב, לא תמיד יש עומס בלתי אפשרי. 

זה מורכב בקיצור  

אפשר לשאול -אנונימי (14)

יש לפיטוצין אחרי לידה גם השפעות שליליות?

 

עולה לי מחשבה שלמשל תופעה של שאריות שיליה יכולה להיות כתוצאה מהתכווצות מהירה מדי של הרחם בעקבות פיטוצין.

תמיד לכל דבר יש חסרונות ויתרונותתחיה דולה

ההשפעות הישירות זה כאב ועיכוב בייצור החלב

זכור לי קשר בין פיטוצין לשאריות שיליה אבל אני לא זוכרת להגיד לך במדויק בשעה הזו  

תודה.אנונימי (14)

מעניין. העיכוב בייצור החלב עצוב

באמת? כי מצב החלב שליתותי77
תמיד בעייתי משהו ותמיד נתנו לי פיטוצין אחרי לידות מעולם לא חשבתי לעצור ולחשוב על זה היה נראה לי רגיל ונורמלי
כמה חבל
גם כמוךרק אמונה

נתנו לי פיטוצין

עשו לי שם הרבה דברים אבל אין לי כ"כ מושג

רק הלחץ עבר אלי.

שאלה אחרת-

למה לא בודקים ברזל אח"כ.?

כמעט נפלתי..

תודה!רותי7


היו לי 2 לידות עם פיטוציןאתי ב
בפעם הראשונה - זירוז בגלל רעלת. לא רציתי אפידורל וסבלתי יותר מ-30 שעות של צירים כואבים במיוחד, עד שנכנעתי ולקחתי אפידורל. אחרי זמן קצר ילדתי.
בפעם השנייה - ביקשתי אפידורל בתחילת לידה (בדרך כלל מעדיפה בלי, אך הפעם הייתי עייפה אחרי כמה ימים של צירים וחוסר שינה). הייתי עם פתיחה חמש, וכנראה בגלל האפידורל זה לא התקדם. אחרי כמה שעות נתנו פיטוצין. לא הרגשתי שום כאב, בגלל האפידורל. גם הפיטוצין לא קידם כל כך, והמיילדת פקעה קרומים ועזרה להגדיל פתיחה באופן מלאכותי (אך זו הייתה הלידה החמישית שלי). התערבות גררה התערבות. ב"ה שנגמר טוב.
2 לידות עם פיטוצין...אנונימי (12)
לא חוויתי אף פעם לידה בלי, לצערי...
השראת לידה עם אפס צירים ואפס פתיחה.
בלידה הראשונה באתי סגורה שאני לא לוקחת אפידוראל. אבל בסיטואציה הזו, פיטוצין במינון גבוה, כשאני מחוברת למוניטור רציף ואין לי אפשרות לזוז והכאבים מגיעים בגלים חזקים בלי הכנה הרגשתי שאני לא יכולה בלי. הלידה הייתה ארוכה ארוכה והאפידוראל אפשר לי קצת לנוח. ברגע שלקחתי את האפידוראל הגוף המכווץ השתחרר לפתע, שלפוחית השתן התרוקנה בבת אחת והצירים התחילו להיות אפקטיביים יותר ויותר אך בסוף הןרידו את מינון האפידןראל וצירי הלחץ בסוף היו כואבים מאוד. אבל רק במחצית השעה האחרונה של הלידה.

בלידה השניה הייתה לי פתיחה פיזיולוגית קטנה אבל שוב, בלי צירים בכלל.
הפעם ידעתי שאקח אפידוראל, אבל חיכיתי קודם לפתיחה משמעותית. קיבלתי פיטוצין והייתי בהיכון לכאב אבל במשך שעות לא הרגשתי שום כאב, המוניטןר הראה צירים אבל לא הייתה התקדמות. כל כמה זמן הגדילו את המינון ולא קרה כלום. פתאום הגיען 2 מיילדות והחליטן לפקוע את המים. (הייתה ירידת מים גם קודם, זו הייתה שלפוחית שלא פקעה)
באותו רגע התחילו כאבים חזקים בבת אחת (לפני כן לא הרגשתי אף כאב!). אבל החלטתי לחכות עוד קצת עם האפידוראל. כשהפתיחה כבר הייתה 4 לקחתי אפידוראל ובבת אחת יכולתי לנשום. ככה עברו להן השעות בנחת כשאני עוקבת אחרי הצירים במוניטור הצמוד. מרגישה רק תחושה עמומה קלה.. מפטפטת עם הבעל בנחת, נחה בין לבין. וכשהגיעו צירי הלחץ, זה לחץ וכאב, ועוד איך!
אבל הייתי במלוא כוחותיי אחרי מנוחה ורוגע ותוך זמן קצר ילדתי...

מחוויותי האישיות אני חושבת שלידה עם פיטוצין קשה יותר כי צריכים להיות מחוברים מצד אחד למוניטור רציף, שזה אומר לשכב על המיטה על הגב בלי לזוז כמעט כדי שהמוניטור לא יתנתק, ומצד שני לעירוי של הפיטוצין, היד צריכה להישאר בתנוחה ישרה כדי שלא יהיו בעיות... וצירים חזקים שבאים בבת אחת ללא הדרגה
הרגשתי קצת כמו "חולה" עם כל הצינורות, אין אפשרות לתנועתיות, למקלחת, לדברים שיכולים להקל, כשהכאב מגיע ואי אפשר לזוז ולהתקפל הרגשתי תחושה של חוסר אונים, יכולתי רק לאחוז בחוזקה במעקה המיטה ולחכות שהציר יחלוף.
ב"ה שיכולתי לקחת אפידןראל ולהגיע עם הרבה כוח לשלב הסופי
מחכה ליום שבו אלד בלידה טבעית
מסכימה מאוד עם מה שכתבת בסוףצביה22
הקושי העיקרי שהיה לי עם הפיטוצין זה שמחוברים עם חוטים מכל הכיוונים, גם נותן תחושה של 'חולה' ובעיקר- מגביל מאוד את התנועתיות והיכולת להקל על הכאבים.
מה שהציל אותי היה השיטה של הנשימות שלמדתי כדי להתמודד עם הכאבים של הצירים, שלא הצריכה תנועתיות, אבל ממש עזרה, והיתה הצלה כשלא היה אפשר להשתמש בשום כלי אחר להקלה על הכאבים. בלי זה אני לא יודעת אם הייתי שורדת בלי אפידורל בלידה הזו.
הייתי גם ככה בלידה אבל מה שעזר לי על המיטה..רק אמונה

בסוף כשאיימו בניתוח ושום דבר לא התקדם

באו מילדות בשיטה טבעית לפי בקשת התומכת שלי

והורידו לי את הגוף  והראש למטה וזה עזר

לשכב על הצד גם עזר

וזה קידם בפתיחה או שתיים

פלוס אפידורל ופיטוצין

 

רק אומרת שבהדסה אפשר להיות על כדור ובתזוזה גםאנונימי (4)
עם פיטוצין..
לי לא נתנואישה ואמא

הייתי חייבת לשכב על המיטה מחוברת למוניטור.

כנראה זה תלוי ספציפית במקרה.

מעניין למה.. היתי יותר מ24 שעות אחרי ירידת מים ועם פתיחה 2..אנונימי (4)אחרונה
תודה, כמה טוב לדעת ולהבין את הדברים האלהפופקוו
יישר כח
2 לידות עם פיטוציןאם הבנים12
ירידת מים בלי צירים, אחרי זמן רב שלא התפתחו צירים התחילו לתת פיטוצין, ביקשתי אוטומטית גם אפידורל. אחרי שהתפתחו צירים יפים ופתיחה נתנו לי אפידורל וכעבור 20 דק' או קצת יותר הוא היה בחוץ.

צחקתי שהאפידורל מזרז יותר מהפיטוצין...
יש בזה משהואנונימי (13)

יש כאלו, כמוני לדוגמא, שאצלן האפידורל מאד מאד מזרז.

יכול לקחת שעות עד שאני מגיעה למצב שאני יכולה לקבל אפידורל

מרוב כאב אני כ"כ מכווצת שאני מאטה מאד את הלידה.

ב2 הלידות האחרונות אמרתי את זה למיילדת וביקשתי לקבל אפידורל לפני פתיחה 4

הרופא הסכים וקיבלתי אפידורל פעם בפתיחה 3 ופעם ב2.5.

בשתי הלידות התינוק היה בחוץ תוך שעה מרגע קבלת האפידורל.

גם אצלי זה ככה בכל הלידותאנונימי (2)
והיו ב"ה הרבה. אפידורל מזרז לי את כל הלידות, בצורה מאוד משמעותית, הוא גורם לגוף להיות רגוע וממלא זה גורם ללידה להתקדם מהר.
הלידות שהיו לי עם פיטוצין ואפידורל היו מהירות וקלות במיוחד לעומת לידות אחרות.
ילדתי עם פיטוצין, לידה ראשון התחלה מ0 של השראת לידה..אנונימי (15)
התחלתי מ2 טיפות וכל פעם שהעלו ל4 המתוק האט דופק. הייתי יום וחצי כמעט על 2 טיפות בדקה. היתה לידה ארוכה.... לפני כמעט שנה.. וזה מחזיר לי את הרצון לכתוב את הסיפור.. אולי מתישהו אעשה את זה..
חגיגת יומהולדת לילדים (טריגר אובדן הריון)shiran30005

המתוקים שלי חוגגים תיכף חלאקה + גיל שנתיים. הבת יומיים לפני טו בשבט והבן חלאקה גיל 3 יומיים אחרי טו בשבט.

בעלי מאוד רוצה לשבת עם המשפחה המורחבת (אחים אחיות סבתות גדולות) ולחגוג להם יחד בטו בשבט. זה גם הזמן שכולם בבית בד"כ.

אבל אני לא מוכנה. רוצה לעשות משהו משפחתי מצומצם וזהו.

מה המניע שלי? בטו בשבט בדיוק לפני 16 שנים ילדתי את הבת הבכורה בלידה שקטה. ממש בליל טו בשבט. הקטנים נולדו בתאריך סימבולי צמוד ממש לטו בשבט ולא עשינו כלום.

הימים האלה בשבילי זה סוג של אבל ואובדן- ובמקביל כמובן צמיחה והודיה על הקטנים שנולדו.

בקיצור לא מוכנה לעשות להם כלום עכשיו, מה לעשות שקשה לי, לא יכולה להשתחרר מהתאריך הזה ומניחה שזה ילווה אותי עד סוף חיי גם. אף אחד לא מבין אותי ונשארתי בודדה בקטע הזה כי כולם שמו את זה מאחור. כן חוגגת ימי הולדת שלהם אבל בקטנה. לא רוצה לחשוב כרגע על בר/בת מצווה כי יש עוד זמן.

בקיצור להענות לדרישה של בעלי או להקשיב לעצמי ולא לעשות כלום? הוא מגיע ממשפחה שכל דבר חוגגים ועושים עם האחים והאחיות לכן חשוב לו

נכנסתי לסוג של אי נעימות מול בעלי שלא מבין מה אני עדיין תקועה בעבר (ולכו תסבירו לו ...) ומצד שני הוא צודק מה הילדים אשמים, 

היי יקרה חיבוק גדולפרח חדש

3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים

גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים

1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?

2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום

3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?

אולי יהיה לך נוח לחגוג חודש אחרי?דיאט ספרייט
אני מכירה הרבה אנשים שחוגגים חלאקה מאוחר כי קשה להם לספר את הילד. 
אני חושבתoo

שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות

גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום


אם בעלך רוצה לחגוג בגדול

אולי שהוא יארגן את המסיבה

אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה

נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו

כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע

(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)


(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר

עשינו את האירוע בלי חשק בכלל

אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד

בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות

ושמחתי שלא ביטלנו אותו)

אני חושבת שמה שנכון זהבורות המים

א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום

הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך


שנו כבר עבר זמן אז ,...


ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים

ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף

או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..


ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..

רק מה

לא חייב באותו היום שמאוד רגיש

לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי


לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות


וגיל 3 היתי עושה חלאקה

גם חלאקה אפשר פשוט יחסית

אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם


אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית

יקרה❤️מתואמת

נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).

לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.

היית בטיפול סביב האובדן?


(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)


הרבה כוחות, יקרה❤️

כמה מחשבותמקרמה

קודם כל חיבוק גדול

אני לא מדברת מנסיון

ואני מטבעי שכלתנית יותר

אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי

אז בסוף זה מה שנכון לך


1. אני לא חסידה גדולה של טקסים

וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו


2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)


3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה


4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)

אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות

אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים

ולשם צריך לשאוף


יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה

16 שנה זה תהליך ארוך

אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור


ובסוף בסוף בסוף

את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר

ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב


הלוואי וירבו השמחות במעונכם

והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות

חיבוק ❤️רוני 1234
גם אני עברתי לידה שקטה לפני 11 שנה.


אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.


אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך


(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)

יקרה, כותבת מאכפתיות מקווה שלא פוגעתמתיכון ועד מעון
עבר עריכה על ידי מתיכון ועד מעון בתאריך ל' בכסלו תשפ"ו 21:45

מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.

 קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך 

שירני חיבוק גדולשירה_11

ליבי איתך

דילמה בנושא כואב כל כך


אני הייתי שואלת מה את מרגישה?

אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?


ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?


ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?


זה סתם שאלות שעלו לי

לא פשוט בכלל

❤️❤️❤️❤️

חיבוק גדולתהילה 3>

להקשיב לעצמך שהזמן הזה לא מתאים לך אם זה המצב.

ויחד עם זה אולי בתאריך קצת יותר מוקדם או מאוחר, כשאפשרי לך, לחגוג על הילדים הקיימים ב"ה.

ממה שאני מבינה- זה חריג התחושות שלי?shiran30005

זה לא אמור להיות ככה? שאני יבין באמת אם אני צריכה ללכת ולטפל. כי להבדיל ילד שנפטר כל החיים זה יום של אבל אז למה פה זה שונה? זאת הילדה שלי כל החיים, כל הזמן אני מתפללת אליה, סחבתי אותה 9 חודשים, ילדתי אותה ,מה שונה פה? אולי אני ה"מוזרה" בסיפור שלא מוכנה לשחרר

ולמה זה עדיין קשוח לי למרות שעברו ככ הרבה שנים? יש לי מלא חברות שילדו בזמן שלי וקשה לי מאוד לראות את הבנות שלהם, זה בעיה או שזה "נורמלי" ? 

ב''ה לא איבדתי ילדמתיכון ועד מעון

בחוויה שלי אובדן הריון הוא אחר, אבל בחוויה שלך זה כן דומה.

אני לא יודעת להגיד לך מה עושות משפחות שאיבדו ילד אבל אני חושבת שגם בזה יש שונות ולא כל משפחה נוהגת אותו דבר.

אני מתחברת לשאלות של @תהילה 3>, של מה יקרה אם לא תאחזי כ''כ חזק באובדן, מה המשמעות של זה עבורך?

אני לא חושבת שזו שאלה של נורמלי ולא נורמלי אלא של מאפשר תפקוד ולא מאפשר תפקוד, כרגע נשמע שהאבל לא מאפשר לך לתפקד וזה דבר שכדאי לטפל בו, לבחון אותו לגעת בכאב הזה באופן רגיש ולחשוב אותו, להחליט מה לוקחים הלאה ומה משאירים בעבר

גם אדם שנפטררק טוב!

יום הזיכרון לא חייב להיות יום של אבל.

בשביל זה יש לנו ביהדות הלכות אבלות מאונן, לשבעה, חודש, שנה, אזכרה שנתית. הדרגתיות באבל.

יש משפחות שהופכות את יום הזיכרון ליום אבל שאי אפשר לעשות בו כלום. ויש משפחות שבוחרות בחיים למרות הקושי שוודאי קיים, ועושות משהו לזכרו או לעילוי נשמתו של הנפטר.


כאן אפילו לא ממש היו חיים בעולם הזה. לא שהצער לא קיים. והגיוני שאחרי לידה שקטה יש קושי לקום ולהמשיך הלאה. אבל אם אחרי 16 שנה את עדיין באותו מקום משתק אז בהחלט ממליצה על טיפול.


אני עברתי אובדן של עובר (שהיה בשלב בו יכולתי לבחור בין לידה שקטה לבין גרידה ובחרתי גרידה). זה היה בשלב כשכבר הרגשתי תנועות. וגם הרגשתי כשהן פחתו... כך שזה ממש הרגשה שהיו חיים ונעלמו... התקופה שאחרי היתה קשה. לקח זמן לחזור לעצמי. לי אישית עזר כן לדבר על זה ולשתף אנשים שקרובים אלי ולספר את הסיפור והשתלשלות הדברים. אחרי זה ילדתי עוד 2 ילדים אחד צמוד לתאריך הגרידה ואחד צמוד לתל"מ של ההריון שנפל. ומרגישה שהתאריכים האלה הם דווקא סמליים ומשמחים אותי שיצאו ככה כי בזמן שלא זכיתי להביא חיים, היה תיקון וקיבלתי מתנה (וד"א הילדה שנולדה אחרי הגרידה שהיא ילדה מהממת! לא היתה נולדת ללא אותה הפלה. אז זו גם דרך להסתכל...)


ממליצה גם על הספר 'כחלום יעוף' של הרב אברהם סתיו.


לאבד בתתהילה 3>

כמעט, זה דבר שב"ה לא חויתי (חויתי אובדן קרוב אחר) אבל ממי שמכירה שחווה זה אובדן קשה ממש.

בכל מקרה אני לא חושבת שאת צריכה להשוות את עצמך לאחרים, אלא להיות קשובה לעצמך.

אם *לך* קשה שזה עדיין כל כך משפיע עלייך, אפשר לנסות לטפל בזה, אבל באופן כללי אובדן זה דבר קשה וכואב וזה טבעי.

את כותבתאמאשוניאחרונה

שאת היחידה שנשארה להחזיק את הזיכרון, השאר המשיכו הלאה.

אולי במובן מסויים חלק מחוסר היכולת לחגוג ימי הולדת,

נובע מתחושה שאם חוגגים= השארנו מאחור לגמרי את האובדן?

כי אם כך את מרגישה (אפילו אם זה רק במובן מסויים..)

אז מאוד מובן למה את מתקשה לשחרר ולחגוג.


אז אולי אפשר אחרת וכן להנכיח באירוע את האובדן? כלומר אפשר גם לשמוח בשמחת הילדים שנולדו ב"ה, וגם לזכור שיש להם אחות גדולה שאיננה.


ואני זוכרת שהלידה של הבת דווקא הכי טלטלה אותך, וזה היה רק לפני שנתיים,

אז הגיוני שעדיין הדיסוננס הזה קשה לך..


כיוון נוסף, אולי אפשר לתעל את האירועים לא לחגיגה רגילה, אלא לעשות משהו ערכי ומיוחד יותר שיעזור לך להכיל את המורכבות.

אולי נסיעה לקברי צדיקים לתפילה וטקס חלאקה או נסיעה לכותל.

סגולת נר שמיני של חנוכהמפה בשם אחר..

שבוע טוב וחודש טוב!

מחר בע"ה נדליק נר שמיני של חנוכה. מניחה שרובכן, כנראה, מכירות את סגולת הנר השמיני. שנה שעברה ניסיתי לראשונה את הסגולה (שאישית לא הכרתי לפני כן, ולכן חשוב לי לפרסם עבור אלה שכמוני פחות מכירות). אז אני חוזרת לפרסם את הנס וממליצה לכולן לנסות, כי מקסימום זה יתגשם..


חשוב לי לציין, שתוך כדי שכתבתי את הפתק, ידעתי שהקב"ה יודע מה נכון וטוב לי, גם כשאני לא רואה את זה, ולכן הכנתי את עצמי נפשית שלא בטוח שהבקשות שלי יתגשמו. מציינת את זה, כי ראיתי ברשת הרבה שהתאכזבו, אז בעיני כדאי להתכונן נפשית ולחזק אצלנו את האמונה שבורא עולם יודע מה נכון לנו גם כשקשה (כותבת ומנסה לחזק גם את עצמי בזה תוך כדי..) ולא לצפות שכל הבקשות יתגשמו, אלא לבקש כתפילה ומתוך אמונה שהקב"ה מנהיג את העולם.


השנה בנר ראשון התרגשתי מאוד לקרוא את הפתק שהטמנתי שנה שעברה וזה היה שווה רק בשביל הרגע הזה. קולטת מה קרה וכמה עברנו בשנה האחרונה, באופן ציבורי כעם ובאופן אישי.


ולגבי הבקשות, אני מרגישה שהקב"ה שמע את התפילות שלי ושראיתי ישועות, גם אם הדברים התגשמו לא בדיוק בצורה שדמיינתי.. קצת קשה לי להסביר למה אני מתכוונת, אבל שנה שעברה הייתה לנו התמודדות מאוד לא פשוטה והבקשות היו קשורות בין היתר להתמודדות הזו. אז אמנם ההתמודדות הזו עדיין קיימת והיא לא נעלמה ולא נפתרה, אבל הבנתי שהתקדמנו המון, ובקשות קטנות שקשורות אליה - התגשמו ב"ה!! ולמרות שיש לנו עוד דרך לעבור, התרחשו ומתרחשים ניסים לאורך כל הדרך. לי, באופן אישי, זה ממש חיזק את האמונה ואני מרגישה שהסגולה הזו גרמה לי לעצור ולראות את זה.


בקיצור, אני חזרתי כדי לפרסם את הנס ואת הסגולה ולהציע לכל אחת מכן לשבת מחר מול נרות החנוכה, להתפלל, לבקש, להטמין פתק בחנוכיה ובע"ה תחזרו שנה הבאה לפרסם את הנס שלכן ❤️

בכל מקרה, אין לכן מה להפסיד..

תודה רבה על התזכורת החשובהנגמרו לי השמות

וכמה מרגש לשמוע את פרסום הנס שלך ❤️

ב"ה שתזכי לעוד ועוד ניסים ונפלאות וישועות גדולות במתיקות שלמה 🙏

תודה על התזכורתדיאט ספרייט

אני אעשה גם בע"ה.

שתראי עוד ניסים 

תודה רבה שכתבת!בארץ אהבתי
כתבת מחזק, וממש משמח לשמוע איך הקב"ה היה איתכם, והרגשת את העזרה שלו בתוך ההתמודדות שלכם...


תוהה האם זה נכון לשתף את הילדים בזה. מתלבטת אם זה לא יגרום ליותר מידי אכזבה אם הדברים לא יתגשמו כמו שהם מבקשים.

לדעתי זה פחות שיך לילדיםנפש חיה.

ילדים מתקשים לפעמים להבין מציאות מורכבת

והםתק/סגולה/אמונה , בטח כשנניח לא הכל מתקיים

יכול להיות קשה להכלה.


זאת רק דעתי ואין לה שום ביסוס

צריך לזכור באמת שזה רק סגולה ותפילהאולי בקרוב

תמיד בתקופה הזאת הרשתות למינהם מלאות בבנות (בעיקר) שמספרות את איך שהבקשות שלהם התמלאו, והרבה פעמים זה קשור להריון ולידה.. בתור מטופלת פוריות, אני יכולה להגיד שהקבוצות של מטופלות בתקופה הזאת מלאות גם בסיפורים על בנות ששמו פתק אבל לא התגשם להם.. ואת כל ההאכזבה שלהם, והכאב לראות בלי סוף סיפורים על כאלו שכן התגשמו להם התפילות.. אז לשים לב כשמפרסמים שיש כאלה שזה רגיש להם, וכל שזה רק סגולה ולא מבטיח כלום.. גם לפעמים זה נותן הרגשה שכל מה שצריך זה לעשות את בסגולה הזאת וזהו, הכל מתגשם (ואז מחשבות שהיו לי בכל מקרה, מה, אולי בגלל שלא עשיתי את הסגולה אני לא נכנסת להריון?) אז גם כשמפרסמים חשוב לשים לב שזה לא פיתרון קסם או הבטחה להצלחה..

וכל מי שעושה את הסגולה, לחשוב על זה גם..

הסגולה האמיתית של "זאת חנוכה" היא תפילהאמהלהאחרונה
עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04

עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04

זהו יום מיוחד שמסוגל לתפילות וישועות גדולות.

כל אחד בדרכו שלו

קראתי מר' אלימלך בידרמן. כתוב בתהילים: (צ"ב, ז')

"איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת"

אומר ר' אלימלך שאדם שלא מבין את "זאת-חנוכה" הוא כסיל ובער....

והאריך על כך עוד הרבה

וסיים במילים "בזאת אני בוטח".

אינני יודעת את מקור הסגולה להטמין פתק בחנוכיה

גם אני מצאתי פתק שלא זכרתי שהטמנתי מלפני שנתיים

וב"ה אכן תפילתי התגשמה.

אבל צריך לזכור שהסגולות נועדו בשביל לעורר את הלבבות לתפילה

ולנצל את היום המיוחד זאת חנוכה לתפילה ולתחנונים במיוחד ל"בניי ומזוניי"

בשורות טובות

שיתקבלו כל התפילות לטובה

 

 

דלקת עיניםנועה לה
תינוק כמעט בן שנה עם היה לפני שבוע עם הפרשות בעינים הרופא אמר דלקת והתחלנו לתת טיפות כבר עברו ההפרשות ועכשיו שוב פעם ויותר הרבה.. איך אפשר לסיום עם זה? טיפים התקבלו בברכה!!
לנו היתה פעם דלקת שלא עברה עם טיפותהשם שלי

והרופאה נתנה טיפות מסוג אחר.

אולי גם אצלכם יעזרו טיפות אחרות.


ואם הוא מצונן, יכול להיות שזה חלק מהצינון, ולא דלקת.

גם אצלנו קרהאחת כמוני
אצלנו הרופאה היתה אומרתעדינה אבל בשטח

שדלקת עיניים עוברת לבד, באמת ראיתי את זה על הילדים שלי,  לי, שאני לא ילדה היתה דלקת עיניים שפשוט סבלתי ממנה, הביאו לי משחה בסוף

אם את רואה שמחמיר או לא עובר, תחזרי אל הרופא, אולי ייתן לך סינטומצין, זה עוזר ממש

חלב אם אם את מניקהרק טוב!
להשפריץ על העיניים. 
תחזרי לרופאהשקט הזה
אצל במקרה של הפרשות שחזרו חזרתי לרופא והוא נתן לי סינטומצין ועוד משהו לשים במקביל ואז באמת עבר.


וגפ הוא המליץ לכבס את המצעים והמשחקים אבל לא עשיתי את זה😅

בבית חולים לא נותנים כלום לדלקת עיניים כזומולהבולהאחרונה
צריכה את עזרתכן הדחופהההאנייי חדשה

אז לצערי אני צריכה לעבור גרידה מחר בבוקר, עובר שלא התפתח

שבוע 10

ופתאום עכשיו התחיל דימום חלש האם זה אומר שלא לגשת לעשות גרירה מחר?

זה יקרה טבעי?

אני ממש חוששת שיקרה טבעי מניסיון קודם שלי שהיה כואב ממש ואני רוצה להמינע מזה.

מה מצפה לי הלילה?

אני רק רוצה לדעת האם להתנהג כפי שביקשו ממני ועגיין לגשת לגרידה מחר או שכבר לא רלוונטי

פליז עזרה ממי שמבינה בזה


תודההה

היי חיבוק קודם כלפרח חדש

מה בעצם את מתלבטת

אם ללכת עכשיו למיון?


אני חושבת שבאמת אין כ"כ מה לעשות עכשיו חוץ מלחכות למחר בבוקר ולקוות שלא יצא לבד

ולעבור את הגרידה כמתוכנן.


אולי אם תקפידי ממש לשכב כל הזמן עד הגרידה זה יעכב  במידה מסויימת.


חיבוק גדול ושיעבור בקלות.

השאלה שלי בעצםאנייי חדשה

היא האם זה שהופיע דימום אוטומטית פוסל את הגרידה?

זאת אומרת אם מחר כשאגיע ואגיד שהתחיל דימום יסרבו לבצע גרידה?

אני לא חושבת שזה פוסלפרח חדש
תגידי שממש חשוב לך לעבור את הגרידה ולא לתת לצאת לבד
לא פוסל, פשוט כשתגיעי יבדקו אם יש שאריתחצי שני

כדי לא לעשות סתם גרידה אם כל התוכן יצא.

הרבה נשים מגיעות מדממות לגרידה

לא יסרבונירה22
אולי ישאלו אם את מעדיפה לחכות או לא
תודה לכולן❤️אנייי חדשהאחרונה
ירושלמיות! מה יש לעשות מחר בערב באזור ת.מרכזית? עםאביגיל ##

ילדים בני 10-14. פתוחים להצעות

יש באולינג באזור?

אזור תחנה מרכזית, אפשר גם לכיוון שוק מחנה יהודה

חדר בריחה יכול להתאים?בארץ אהבתי

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

היינו בחדר בריחה לא מזמן. מחפשת משהו אחראביגיל ##
תודה על הנסיון!


אשמח לעוד

אולי מוזיאון ישראל?שמעונה

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם

נכנסתי עכשיו לאתר, רואה שסגור בימי אאביגיל ##
גם בחנוכה? מוזיאון המדע בדרכ סגורשמעונהאחרונה
אבל לא יודעת אם מוזיאון ישראל...
אני יודעת שאני צריכה להגיד אלף פעם תודהאנונימית בהו"ל

ואני אומרת!

תודה לך ה' כי שום דבר לא מובן מאליו!!!!!


ועדיין מרגישה קנאה כלפיי נשים שעוברות את ההריון בנחתתת, בשקט, בלי לרוץ לבדיקות, יכולות לעשות פדיקור מניקור, טיפול פנים, לקנות דברים לעצמם בנחת ולא כמוני רק בפחדים של איך תהיה הלידה ואם הוא יתהפך או לא.


מקנאה בכאלה שיכולות לבחור בית רפואה לפי האוכל או לפי חדר פרטי או לא ואני מתחננת שיקבלו אותי אחרי קיסרי ויתנו לי צאנס


והכל עובר בלחץ של מילואים ולבד וריצות

גם אני רוצה נחת


תודה ה' על הכל

אני ממש מבינה אותך!! וברור שזה לא סותר את ההודיה!חוזרת בקרוב

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

אם הבנתי אותך נכון, ההריון בסדר והפחד רק מהניתוח?עדינה אבל בשטח
אז אפשר להרגיע אותך שזה לא סוף העולם? זה עדיין הריון שקט ורגוע, שלא תדעי איזה דברים נשים עוברות בהריון, לא נעים ניתוח, אבל לא נורא, תנסי להנות מהדרך.. העיקר ידיים מלאות, בריא ושלם ❤️ חיבוק על הקושי,  הרגשות ועל המילואים !
רוצה להציעסתם שם 1

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי

מזדהה איתך ברוב הדברים ♥️מולהבולהאחרונה
התייעצתי פה לפני כשבועיים על כוויות שהתינוקת קיבלהמתואמת

ב"ה רוב השלפוחיות שנוצרו לה נעלמו מעצמן אט אט, אבל עכשיו באחת הידיים יש לה נפיחות במקום שהייתה שלפוחית וגם מוגלה כזו. (זו היד שהיא משתמשת בה להתקדמות בישיבה על הרצפה, אז הגיוני שנכנס שם משהו☹️)

מה צריך לעשות עם זה?

הנטייה שלי היא 'לפוצץ' את המוגלה במשהו מחוטא ואז לחבוש ולקוות שהיא לא תוריד את התחבושת, אבל אני לא יודעת אם אני צודקת...

(לכאורה זה לא מפריע לה, רק אם נוגעים בזה זה כואב לה)

הייתי מתייעצת עם רופאהמקורית

אולי צריך משחה אנטיביוטית וחבישה

ולא הייתי עושה שום דבר בבית כדי לפוצץ לה את המוגלה. זה יכול חלילה להזדהם

תלכי איתה דחוף לרופאאישהואימא

כנראה זה זיהום. טוב וחלילה שלא יתפשט.

(לבעלי היה זיהום ביד ואישפזו אותו כמה ימים כדי שיקבל אנטיביוטיקה דרך הוריד)

זה נשמע שהזדהם וצריך אנטיביוטיקה. ללכת לרופאבאתי מפעם
תלכי לרופא. בנתיים תמרחי לה משחה אנטביוטית שישאמהלה

בבית כמו מופירוסין. אם אין לך אופציה לראות רופא בקרוב תתיעצי עם רופא טלפונית ושיתן לך מרשם.

חשוב מאד לטפל בזיהום לפני שמחמיר ומתפשט חלילה.

ו-בשום אופן לא לפוצץ מוגלה!!! זה ממש עלול להחמיר את המצב במיוחד שהיא עם היד על הרצפה

תודה לכן!מתואמת

היינו איתה אצל הרופא לפני כשבוע וחצי כי חשבנו שאולי זה הזדהם, והוא אמר שלא אבל שליתר ביטחון נשים לה פולידין/יוד.

קנינו את זה באמת, אבל הרוקח אמר שזה רעיל במאכל, וקצת נלחצנו שהיא תכניס את היד לפה אחרי שנשים לה, אז בפועל שמנו לה פעם אחת בלבד...

יעזור אם נשים עכשיו?

לא נראה לי שנצליח היום להגיע לרופא...

כן. ותחבשוהמקורית
תודה! בסוף בעלי הלך איתה לטר"םמתואמת

נקווה שישתחררו משם מהר עם הוראות מה לעשות...

(יש לי נקיפות מצפון שלא אני הלכתי איתה, אבל רציתי לסיים לארגן לשבת...)

כל הכבוד שהלכתם עוד לפני שבת. וממש בלי נקיפותאמהלה

מצפון. עשית בדיוק מה שנכון לעשות במצב הזה.

בשורות טובות

תודה רבה!מתואמת
ב"ה השתחררו מטר"ם, עכשיו צריך לקנות תרופה...
אז נתנו אנטביוטיקה דרך הפה?אמהלה
כןמתואמת
אמרו לבעלי שאם היינו מגיעים מאוחר יותר אז יכול להיות שהיה צורך באנטיביוטיקה דרך הווריד... אז ב"ה שהלכנו, למרות יום שישי ושבת (בעלי רק חזר מהקניות, וכבר היה צריך לנסוע איתה ואז לנסוע לקנות את האנטיוביוטיקה והתחבושות, הוא חזר ממש רבע שעה לפני זמן הדלקת נרות...)
רפו"ש! מזל שהלכתם!יעל מהדרום
ב"ה!!! טוב שהקשבתם ללב שלכם! הוא תמיד צודק!!!אמהלהאחרונה

החלמה מהירה

אני גם מעדיפה שבעלי יילך כשאפשר... רפו"שיעל מהדרום
חוץ מלפוצץ כדאי כנראה משחה אנטיביוטית. כדאי לבדוקחילזון 123

מה מתאים לכוויות

 

טוב עורכת....

רואה שכבר לא רלוונטי.... תרגישו טוב

תודה!מתואמת
באמת טוב שלא פוצצנו את המוגלה, לפי מה שבעלי תיאר היה צריך יד מקצועית בשביל זה... שלא לדבר על לעמוד בצרחות שלה🙈
שאלה שעלתה לי במחשבות עם עצמי ועניין אותיכנה שנטעה

לשמוע דעתכן-

מה ההבדל, אם יש כזה לדעתכן,  בין חיי שותפות של חברים שגרים יחד לחיי זוגיות של איש ואישה?

את מתכוונת נשואים לעומת לא נשואים?oo
כןכנה שנטעה
שותפות של חברים שגרים יחד (נגיד דירת סטודנטים או סתם חברות ששוכרות יחד דירה) לבין זוג נשוי . בשניהם יש חלוקה נגיד של עבודות משק בית וכזה, אז מה עושה את ההבדל?
האמת שאני מופתעת לנוכח השאלההמקורית

גרת פעם עם חברה/ בדירת שותפים? אני מניחה שלא

ההבדל הוא משיכה, חיבור, מחויבות

כשזה בפן הזוגי זה לא דומה בדשום צורה לעניין זל שותפות חברית. הגבולות הם שונים. האינטימיות הרגשית היא אחרת.

אכןoo

יש הרבה משותף

כי נישואים זה גם שותפות

אבל בנישואים יש גם

ילדים משותפים

כלכלה משותפת

ומחויבות (לנישואים לילדים)

חלוקת משימות זה הדמיון היחיד אם בכללואני שר

באמת נשמע שאת לא מכירה את המציאות הזו

גם אם מדובר בחברים הכי טובים,

זאת לא אהבה ולא עומק רגשי כמו זוג נשוי (מניחה רגע בצד בני זוג שגרים יחד בלי להתחתן)

הרבה פעמים זה גם לא פסגת החברות, אלא שותפים.

וזה אומר בעיקר שזו תחנה זמנית.

וגם שלכל אחד יש עיסוקים משלו ועניינים שלו ושריטות שלו ויש פחות מוטיבציה להשקיע לטווח הארוך, להתחשב באחר (מעבר לנחמדות חברתית), לבוא לקראת....

 

מה את תעשי ותתאמצי בשביל בן משפחה לעומת חברה ממש טובה לעומת חברה סתם?

אותו דבר.

מה הדמיון בניהם?מתיכון ועד מעון

זה שונה ממש.

חיי זוגיות נועדו להיות חיים שלמים של בחירהה הדדית עם אהבה ומשיכה, מיניות וילדים.

שותפים חולקים אותה קורת גג ומקסימום חולקים בהוצאות ובתורנות שטיפה

אני אולי אדייק קצתכנה שנטעה

למען הסר ספק, אני לא מרגישה סתם בדירת שותפים עם בעלי, ויש בינינו אהבה ושותפות לחיים והכל..

אבל מה ביומיום גורם להרגיש את זה? אנחנו נגיד בדכ נפגשים איזה שעה שעתיים ביום, שנינו גמורים עייפים מהיום ומהטיפול בילד. אז במצב כזה לא כזה מרגישים משהו מיוחד באוויר, זה מאוד טכני - אתה עם הילד, אני מכינה אוכל, אתה לומד, אני מנקה... כמו דירת שותפים..

מה עושה את השגרה יותר זוגית?

נראה ליאנונימית בהו"ל

מאוד תלוי בכל זוג

כשבעלי מתעניין איך היה היום שלי, גם אם זה חמש דקות ואז ממשיכים עם הילדים - אני מרגישה אכפתיות

יש פעולות יומיומיות "פשוטות" שעושים תוך כדי, גורמות לך להרגיש אהוב.


ובאמת ממליצה גם מידי פעם לצאת כזוג ולהנות. אבל אלו פיקים

בעיניי מה שבעיקר מחזיק את זה זו השגרה, והפעולות בתוכה שמראות אכפתיות ואהבה


כןoo

השגרה יכולה לכלול הרבה זמנים של יותר שותפות מאשר רגשות של משיכה ואהבה


בעיניי זה מקסים שיש שותף לחיים זה נותן לי בטחון ושלווה


רגשות משיכה וריגוש שמורים לזמנים זוגיים

וגם לפעמים יש סתם ימים עם יותר רגשות כאלה

בלי לעשות משהו מיוחד

דווקא המחויבות לשותפות הזוהמקורית

זה מה שמחזיק את הקשר לדעתי

תחשבי שזוגות שנים רבות חיים בהעברת שרביט ושותפות מתוך מחויבות לבית הזה שהקימו, כדי לקיחם אותו. שזה מן הסתם רצון שניהם.


לפי מה שאת כותבת נשמע שאתם לא עושים הרבה דברים יחד. כמו לנקות או לבשל, אלא הכל בתורות כזה כמו סרט נע, יכול להיות שאם תתחילו לשתף פעולה גם בפעולות כאלה זה ירגיש לך אחרת

וגם, שבירות שגרה. מחוות אחד לשניה. שמעתי מפי רבנית אחת שאמרה שהרב דסלר כותב בספרו שאהבה זו נדיבות. אז מחוות של נדיבות אחד לשנייה, של מעבר למה שסוכם זה בהחלט מקרב

וגם, נשמע שאתם בלופ של שגרה שוחקת. תינוק, בעל סטודנט, נשמע עמוס. יש גם תקופות כאלה. זה מה שיפה בזוגיות ארוכת שנים. אחרי ובמהלך תקופות כאלה, למצוא את הקרבה מחדש ולהשתדרג. לשים את הביחד שלכם בראש סדרי עדיפויות. פתיחות, אינטימיות רגשית ופיזית.

אולי הרבנית אמרהדיאט ספרייט

או התכוונה לומר ששורש ותולדת האהבה היא הנתינה וכך אומר הרב דסלר ב"מכתב מאליהו".

הוא גם מספר על זוג עם ילד שהופרד בשואה והתאחד לאחר מכן. הילד נשאר רק עם אחד ההורים, לזכרוני עם האם. והיא זו זדאגה לכל מחסורו ולכל צרכיו לאורך כל הזמן הזה.

לאחר השואה, לכשהתאחדו ניכר היה שהאב אינו אוהב את בנו כשם שאימו אוהבת אותו וזאת לדעת הרב דסלר כיוון שלא עסק בנתינה כלפיו לאורך כל התקופה הזו. 

לא היא אמרה נדיבותהמקורית

האמירה על הנתינה ידועה ומפורסמת

היא אמרה שבמקום נוסף בספר כתוב על נדיבות

(האמת שיש לי אותו אבל לא עברתי על כולו כדי לאמת את דבריה)

בעלי חשב שאני איזו למדניתדיאט ספרייט
והוא קנה לי סדרה שלמה בשם מכתב מאליהו בת 4 כרכים, כשקראתי רק את הכרך הראשון (שם קראתי את מה שכתבתי) וזהו לא התקדמתי מעבר, אז אין לי מושג 🫣
גם לי יש אותההמקורית

אני ביקשתי מבעלי שיקנה לי 🤭

אבל צריך לאחוז ראש וההתקדמות איטית 

יואו איזו מלכה!דיאט ספרייט
המקורית
את בעצמך! 
המממ זמן זוגי בתוך השגרה זה חשובמרגול

כוס קפה בבוקר, או כוס תה אחרי שהילדים נרדמים

ללכת לישון ביחד זה משמעותי בעיניי (כלומר, להיכנס יחד למיטה. שלא יקרה שעד שאחד מגיע לחדר השני כבר נרדם), אפילו במובן של השיחה הקטנה על הא ועל דא.


ובנוסף, גם אם תסתכלי רק על ההיבט של שותפות בתפקידים. יש משהו בשותפות של נישואים שהיא הרבה יותר רחבה משותפות של חברות מאוד טובות.

נגיד חברות טובות יכולות להגיד - טוב, לא נעשה חצי חצי קלאסי, אני אהיה על כלים תמיד ואת תמיד על כביסה. נניח. ואז בסוף זה איכשהו יוצא שווה.


בנישואים זה רחב יותר. כי קודם כל אין לי עניין להשוות איתו. אנחנו לא צריכים לעשות את אותו הדבר.

וגם, נישואים זה קצת קיבוץ בהיבט הזה מבחינתי. כל אחד עושה לפי יכולתו ומקבל ע"פ צורכו.


נגיד, אם צד אחד בלימודים, וגם לא מרוויח כסף וגם בשגרה עמוסה בלימודים והרבה שעות מחוץ לבית.

אז ברור שהוא תורם פחות גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת טיפול בילדים, וגם מבחינת עבודות הבית.

זה לא בהכרח צריך לצאת פה שוויוני.

אם הזוג, כזוג, החליט שהלימודים האלו חשובים (מכל סיבה), אז זה מה שעושים. ושני הצדדים מתגייסים למאמץ. 

לדעתי הכי חשובאהבה.

לנסות לפתור את הבעיה שאתם נפגשים שעה שעתיים כל יום

זה ממש מעט

אני נמצאת עם בעלי פחות מזה כל יום, וזה בסדר גמןר .אמא טובה---דיה!

זה לא בהכרח קצת.

אני מרגישה שקודם כל ביומיוםשלומית.

זה כל מיני דברים שהם טיפה "אקסטרא".

למשל: אם בעלי מבקש אוכל להגיש לו יפה, חם עם סכו"ם ולברך שישבע ויהנה, להכין כוס קפה, לקנות שוקולד קטן, לבוא מאחורה לעשות קצת מסאז', וכד. להכניס בתוך הדברים שממילא עושים עוד קצת טעם אווירה.

חוץ מזה: לצחוק, סתם להריץ קצת צחוקים ביומיום על כל מיני דברים.

ובנוסף, להקפיד על דייטים וזמנים שהם בהגדרה מוקדשים לזוגיות והם נותנים בוסט של אנרגיה לכל ההתנהלות היומיומית

בעיני התשובה היא אינטימיותתהילנה
עבר עריכה על ידי תהילנה בתאריך כ"ט בכסלו תשפ"ו 1:29

גופנית כמובן, אבל בעיקר רגשית.

מה שקורה בין בני זוג במערכת נישואין זה פתיחות וכנות, באופן שאין עם אף אחד אחר בעולם. היכולת להיות פגיע, כנה ולהביא את עצמך עד הסוף.

וזה דבר שלא קשור לכמות הזמן שמבלים ביחד או לסוג הפעילויות שעושים. כל השיח בזוגיות הוא שונה באופן מהותי משיח בין חברים. זה שיח נטול מסיכות, נטול אגו וריצוי.

כמובן שאם יש הסתרה של רגשות / תחושות / מחשבות וכל אחד מנסה לרצות את השני או מפחד להביא את עצמו אז האינטימיות נשחקת עד נעלמת. ושוב, בשונה מתגובות אחרות פה, לא חושבת שהזמן הוא הנקודה כי זה לא בהכרח הגורם שהכי משפיע על האינטימיות הרגשית.

אניoo

כנה עם הרבה אנשים שאני בקשר

והשיח שלי איתם הוא שיח נטול מסיכות נטול אגו וריצוי


זה לא חייב להיות רק בזוגיות

בעיניי זה נכון וטוב לכל קשר

לדעתי, זה מאוד שונהתהילנה

להיות בשיח כזה עם מחוייבות וברית נצחית. גם לי יש מערכות יחסים קרובות ומיטיביות, ועדיין, יש חלקים והיבטים ששמורים לזוגיות.

זה כמו להגיד- מה ההבדל בין להיות מורה ללהיות אמא. גם אם תהיה המורה הכי טובה בעולם אוהבת ואכפתית ומסורה, בסוף למחוייבות ולאהבה שיש לנו לילדים ולבן הזוג אין תחליף

חלקים והיבטיםoo

ברור שהם שונים בזוגיות

אבל

השיח לא חייב להיות שונה

אם רגילים לדבר בכנות בפתיחות ובזרימה

זה יכול להיות עם הרבה אנשים אותו דבר

אז מה ההבדל בעינייך?תהילנה
או שאין הבדל?
בשיח אין הבדלoo

לי לפחות

בקשר ההבדל

במגע ויחסים

במחויבות

בחלק שלו בחיים שלי

מעניין, אני חושבת יותרכנה שנטעה

כמו @תהילנה, השיח שלי עם בעלי הרבה יותר פתוח מאשר עם הסביבה שלי וגם עם החברים הקרובים ואפילו עם המשפחה וההורים. יש דברים שלא אגיד לאנשים סביבי ,לפעמים דווקא בשביל לשמור על המרחב שלנו לבד.

תודה על התגובות, העלה לי נק' למחשבה טובה 

אני חושבתשומשומ

שהתשובה בגוף השאלה ..

שותפות מול זוגיות.

לדעתי כל עוד אנחנו רק שותפים יש שלי, שלך

כשאנחנו זוג זה שלנו.


אני חייתי במשך חצי שנה עם חברה - שותפה, בילינו יחד מבחינת זמנים הרבה יותר מאשר בעלי ואני כיום.

גם עבדנו וגם גרנו יחד, כולל שבתות וחגים (הייתי איתה בשליחות בחו"ל). ועדיין זה לא מתקרב לחיים עם בן זוג. הדאגה, השותפות, ההתעניינות באמצע היום אחד בשניה.

גם מבחינת המשק בית, הכל שלנו ביחד אין תחום שלי ותחום שלך.. כמובן כל הנושא האינטימי..

בקיצור, יש יותר הבדל מאשר דימיון 

תודה לכן על התגובות! קראתי את כולןכנה שנטעה

כמה פעמים ועלו לי נק' למחשבה.

בינתיים עוד שאלה בהקשר -

מרגיש לכן שיש פער בין האווירה וה'זוגיות' שהאישה רוצה שתהיה ביומיום לבין מה שהאיש רוצה?

לדוגמא עלה פה כמה פעמים לגבי לשבת יחד על כוס תה/קפה או מחוות קטנות במהלך היום. מרגיש לי שלי זה חשוב הרבה יותר מלבעלי, לא בקטע רע, פשוט זה לא חסר לו. הוא לא צריך את ה'דייט' הזה בסוף יום כששנינו עייפים ואם אני מבקשת ישב איתי כמובן אבל לא ביוזמתו. כנ''ל מחוות קטנות במהלך היום. כמה אתן מצפות מהאיש שלכן שיעשה משהו כזה ואולי בכלל זה בסדר שזה בא רק מצד אחד..?

ברור שיהיה פעראיזמרגד1

אתם שני אנשים שונים שמביעים ומרגישים אהבה בדרכים שונות.

בעיני זה בסדר גמור שזה מגיע רק מצד אחד, ואם יש משהו שאת מרגישה צורך שיהיה מצידו פשוט לבקש...

יש איזו אשליה שכל הגברים עושים מחוות כל הזמןנעומית

תכלס

כל אחד עושה מחוות אחרות גדולות או קטנות יותר

אנחנו מצרפות במחשבה את המחוות של כולם ויוצרים גבר מושלם שלא קיים.

ולגבי מה ששאלת, ברור שיש פער.

באופן כללי בין גברים לנשים, ולכל זוג.

(אני ממש לא מצטטת את הפסוק הבא כאידאל, אלא כתיאור מסוים של המציאות: אל אישך תשוקתך והוא ימשול בך....)

כשאניאנונימית בהו"ל

כתבתי כאן על מחוות

זה קודם כל דברים טכניים, שאני למדתי לפרש כאהבה

וכשאני נתתי לזה את הפרשנות הזו ופרגנתי או שמחתי בזה, זה גם הלך והתגבר.

וגם, זה ממש עניין של אופי ושל איך אתה "מדבר אהבה"

וזה גם עניין לדעת באיזו שפה בן הזוג שלך רוצה לשמוע אהבה, אבל זה גם עניין ללמוד את השפה שבה בן / בת הזוג מדבר ולזהות את זה כמשהו שהוא מעבר לטכני.

2 דבריםשלומית.אחרונה

1. יש את כל העניין של "שפות האהבה" שצריך ללמוד אותן. וכשבעלי מחליף לי מצעים/ מתדלק לי את האוטו/ שוטף כלים אני "סופרת" את הדברים האלו כמחוות על אף שאני טיפוס יותר רומנטי.

2. עם השנים יותר לומדים ומתרגלים גם את השפה של הצד השני. אז למרות שעדיין אני יוזמת יותר מחוות אני רואה עם הזמן ( אנחנו נשואים 5 שנים) שהוא גם "לומד" דברים.

בעיניי צריך להחזיק את 2 הקצוות, מצד אחד לקבל ולאהוב את איך שהוא ולא לדרוש שינויים ומצד שני להאמין שאנשים הם דבר דינמי לומד ככה שבפרספקטיבה רואים שינויים והתקדמויות.

וכמובן לדבר על זה! על הצורך בקשר ביומיום, על איך היית רוצה שיהיה וגם לשמוע אותו. איך הוא מרגיש? מה עושה לו טוב? באיזו דרך הוא אוהב לתת ובאיזו לקבל? וכו' וכו'...

אולי יעניין אותך